מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 82 · תאריך פרסום ינואר 2006 · עט ואתיקה

שיקולי הענישה המשמעתית בעבירה שיש עמה קלון

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,

סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, קובע:
"עורך דין שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בפסק סופי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל, להטיל עליו אחד העונשים האמורים בסעיף 68, אם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון".
סעיף 75 קובע מנגנון מקוצר לענישה משמעתית של עורכי דין, לפיו, אין עוד צורך להיזקק מחדש לשאלת ביצועה של העבירה, אלא יש להכריע אך ורק בשאלה אם בנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון. אם נמצא כי יש קלון, יוכל בית הדין המשמעתי להטיל עונשים כגון: אזהרה, נזיפה, קנס שישולם לקופת הלשכה, השעיה לתקופה קצובה שלא תעלה על עשר שנים או הוצאה מן הלשכה. לאחרונה, שב ונדרש ביהמ"ש העליון לשאלת הענישה הראויה בנסיבות בהן נמצא כי יש קלון במעשיו של עורך הדין. בעל"ע 8280/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ'עו"ד שלם (ניתן ביום 7.12.05), דובר במקרה בו נגזרו על עורכת דין עונש של שישה חודשי השעייה בפועל ושנים-עשר חודשי השעייה על תנאי וזאת בעקבות הרשעתה בהליך פלילי בבית משפט השלום, אשר בו הודתה כי בתפקידה כעורכת דין, מסרה הצהרה כוזבת לרשויות מס שבח מקרקעין. ועד המחוז טען, כי העונש המשמעתי שנגזר על המשיבה אינו משקף כראוי את חומרת מעשיה. יצויין, כי עוה"ד לא חלקה כי העבירה בה הורשעה נושאת קלון, והויכוח נותר לעניין העונש בלבד. נקודת המוצא שהדריכה את ביהמ"ש העליון הייתה, כי בדרך כלל, יש להחמיד בענישה המשמעתית של עורכי דין המבצעים עבירות פליליות שיש עמו קלון, שמתלווה דופי מוסרי לביצוען, וזאת במטרה להגן על תדמיתה ומעמדה של המערכת המקצועית כולה כלפי הציבור הרחב.
נקבע, כי עורך דין הנכשל בביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון מסב נזק ישיר לקרבן העבירה, אולם הפגיעה אינה מצטמצמת לכך. הוא פוגע במעשהו בציבור עורכי הדין כולו ובאמון שהציבור רוחש לו, בהכתימו קבוצה שלמה על לא עוול בכפה. בצד שיקול זה, מבקשת הענישה המשמעתית המחמירה להגן על הנזקקים הפוטנציאליים לשירותי עורך הדין המורשע, העשויים לקבל שירותים מקצועיים ממי שנמצא אחראו לביצוע עבירות בעלות דופי מוסרי.
על הענישה המשמעתית לתת ביטוי לשתי תכליות עיקריות אלה - הגנה על דמותה של המערכת המקצועית אליה משתייך עורך הדין בצד הגנה על ציבור הלקוחות הפוטנציאלי, מפני נזק עתידי העלול להיגרם לו בהזדקקותו לשירותיו של עורך הדין. במובנים אלה, יש שוני בין תכליות השיפוט המשמעתי לבין מטרות השיפוט הפלילי, ושוני זה משפיע על טיבם של שיקולי הענישה הצריכים לענין בשני המישורים האמורים. במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהדבר נעשה בענישה בהליך הפלילי. נסיבות אישיות של נאשם הן לעולם בגדר שיקולים רלבנטיים בגזירת דין בכל תהום ובכל מישור, בין פלילי ובין משמעתי. יחד עם זאת, משקלו היחסי של הגורם האישי ביחס לגורמים הנעוצים באינטרס הציבור עשוי להיות שונה במישור המשמעתי לעומת המישור הפלילי, בהינתן התכליות השונות העומדות ביסוד כל אהד מתהומים אלה. שיקולי האיזון בין עניינו של נאשם בשיקום לעומת אינטרס ההגנה על בטחון הציבור במשפט הפלילי אינם במוקד הענישה המשמעתית, שעיקרה מתן הגנה למערכת המקצועית הכוללת מפני פגיעה באמון הציבור כלפיה עקב מעשיו של הפרט, והגנה על צרכן השירות המקצועי הפוטנציאלי, העלול להינזק מקשר מקצועי עם גורם שאמינותו המקצועית והאישית נפגעה עקב מעשי עבירה שביצע. בעניין שלם נקבע, כי עבירות על חוקי מס בישראל, כאשר הן מתבצעות על ידי עורכי דין וכרוכות במצגי כזב והצגת נתונים פיקטיביים בפני רשויות המס, מצדיקות, כשלעצמך, ענישה משמעתית מחמירה. החומרה ה"רגילה" של העבירה מתעצמת כאשר היא מבוצעת בידי עורך דין, הנדרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק וטוהר מידות. סטייה מנורמות התנהגות מחייבות על ידי עורך דין המבצע עבירות מס שנילווה להן יסוד של כזב פוגעת לא רק בתדמיתו האישית והמקצועית שלו, אלא בגוף המקצועי כולו עליו הוא נמנה. הוחלט לבסוף, לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש ההשעייה בפועל שנגזר על המשיבה על 12 חודשים במקום 6 חודשי השעייה שנגזרו עליה בביה"ד המשמעתי.
ביהמ"ש העליון שולח אפוא מסר ברור ומרתיע מפני ביצוע עבירות מהסוג הנדון בידי עורכי דין. על בתי הדין המשמעתיים להפנים את המסר. והיה מחננו טהור.

שלכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

 

מתו עדות ע"י עו"ד עבור לקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. עורך-דין חייב להשתחרר מייצוג לקוח בעקבות הצורך להיות עד מטעמו.
2. עוה"ד שואל האם רשאי עורך דין אחר ממשרדו להמשיך ולייצג את הלקוח.
3. שאלה נוספת שלו לועדה האם יכול מנהל עזבון לייצג חלק מהיורשים כנגד היורשים האחרים.

עמדת ועדת האתיקה:
1. כאשר עורך-דין חייב להשתחרר מייצוג לקוח בעקבות היותו עד מטעמו סבורה הועדה כי רשאי עורך-דין אחר ממשרדו להמשיך ולייצג את הלקוח.

2 מנהל עזבון אינו יכול לייצג חלק מהיורשים נגד היורשים האחרים, באשר מנהל עזבון עומד בנעלי כל היורשים גם יחד.

(43034)

כיצד לנהוג כשלקוח"נעלם" וקיים סיכון שתביעתו תתיישן

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. עורך-דין טיפל בתביעת פיצויים של מרשו.
2. חברת הביטוח הציעה פיצוי כספי ועוה"ד פנה מספר פעמים ללקוח בכתב עפ"י הכתובת שנמסרה לו עם פתיחת התיק, אולם כל המכתבים הוחזרו ולא עלה בידי עוה"ד לאתרו ואף פניות והודעות טלפוניות לא נענו.
3. נסיונו של עוה"ד לאתר את מען הלקוח באמצעות משרד הפנים לא צלח באשר אף מהמען שקיבל ע"י משרד הפנים חזרו כל פניותיו.
4. עורך-הדין שואל כיצד עליו לנהוג במקרה זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה השיבה לפונה כי לדעתה עליו לפעול ככל שניתן בנסיבות שנוצרו בנאמנות ובמסירות למען הלקוח.
2. כל עוד יוכל להשהות את הטיפול ולהמנע מלקבוע עובדות, עליו לעשות כן ובמקביל להמשיך לנסות לאתר את הלקוח, ככל שההוצאות בגין האיתור לא יחרגו מהוצאות סבירות.
3. בנוסף סבורה הועדה כי ראוי שעורך-הדין ימנע את התיישנות התביעה מבלי שהלקוח יקבל פיצוי כלשהו.
(43467)

הזכות לזמן לעדות כל עד רלבנטי לרבות עורד-דין של הצד שכנגד

עוה"ד והצד שכנגד

העובדות:
1. עורך דין הגיש תביעה לבית הדין לענייני עבודה והתברר לו כי עורד-הדין המייצג את הנתבעים נחוץ לו לצורך מתך עדות.
2. במועד הגשת התביעה לא ידעו הלקוחות את זהות ב"כ הנתבעים ורק עם הגשת כתב ההגנה, התבררה זהותו ונוצר הצורך בהעדתו באשר הוא בקיא במאורעות נשוא התביעה וכן היה נוכח במועדים ובמעמדים שאותם נאלצים הלקוחות להוכיח ועדותו הינה, איפוא, מרכזית ומהותית לתביעה.
3. ועדת האתיקה התבקשה ליתן עמדתה למפורט לעיל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לשואל כי על יסוד העובדות שפורטו בפנייתו, הוא רשאי לזמן כל עד נחוץ ורלבנטי, אפילו אם מדובר בעורך-דין המייצג את הצד השני.
(43547)

העברת זכויות בדירה כשאם מעבירה זכויות בדירה רק לאחד משני בניה ואח"כ חוזרת בה

עוה"ד ולקוחו



העובדות:
1. עורך-דין (להלן: "הפרקליט") הכין לבקשת לקוחתו שהיא אדם מבוגר מעל גיל 80 ובדיעה צלולה מסמכי העברת זכויות בדירתה לאחד משני בניה (יפוי-כח נוטריוני, שטרי מכר, מש"חים וכיו"ב שעליהם חתמה הלקוחה).
2. הפרקליט דיווח על העסקה לשלטונות מס שבח מקרקעין וקיבל מהם הוראות תשלום המס בהתאם.
3. לאחר מכן קיבל הפרקליט הודעה מלקוחתו ובה נדרש להמנע מכל פעולה בהקשר לעיסקה כשלדבריה, מסמכי ההעברה נעשו תוד איומים על חיי בני משפחתה מצד הבו שאליו הועברו הזכויות בדירה.
4. הפרקליט פנה לועדה בשאלה כיצד עליו לנהוג במקרה זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה השיבה לעורך-הדין, כי עליו לעכב את הטיפול בהעברת הזכויות ולהפנות את כל הצדדים לביהמ"ש.
2. כמו כן, זכאים האם והבן הלקוח לקבל העתק מכל המסמכים שברשותו.
3. בנוסף, על עוה"ד לדווח לבן הלקוחה אודות השיחה עם האם.

 (43399)

מתן ערבות ע"י עורך-דין עבור לקוחותיו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. בית משפט השלום נתן החלטה בתיק אזרחי שלפיה על התובעים, שהם אזרחים אמריקאים, להפקיד ערובה בסך של 7,500- ש"ח במזומן או בערבות בנקאית (להלן: "הערובה").

2. עורך הדין של התובעים פנה אל המבקשים בענין הצורך בהפקדת הערובה ותגובתם היתה כי אין להם קשיים בהפקדת הסכום למעט קשיים לוגיסטיים שכן לטענתם אינם עובדים עם בנקים בישראל ואין להם כל אפשרות להוציא ערבות בנקאית.
3. מעבר לאמור לעיל, התובעים מעריכים כי הדיון בתיק יהיה ממושך והמשמעות מכך היא כי הם ייאלצו לשאת בהוצאות הערבות הבנקאית למשד זמן ממושך וזאת בנוסף ליתר ההוצאות הכרוכות בהגעתם לארץ ולדעתם זו הוצאה בלתי הוגנת בעליל ויש בה כדי להכביד עליהם ולגרום להם להוצאות רבות ומיותרות.

4. כאמור התובעים עותרים לביהמ"ש להמרת הערובה שנפסקה בתיק בערבות צד ג' של בא כוחם, אשר, לטענתו, אין לו ספקות כי אם אכן ייפסקו ע"י ביהמ"ש הוצאות הרי הם ישולמו ומכל מקום ערבות בא כוהם אמורה להבטיה תשלום כלשהו העלול להיפסק כנגד התובעים.
5. השאלה, איפוא, הינה האם אכן רשאי עורך-הדין במקרה זה לערוב ללקוחותיו כמתואר לעיל.

עמדת ועדת האתיקה:
1. אין בהיתר לקבלת אחריות אישית להוצאות עדים או להוצאות משפט אחרות, כמצויין בכלל 10 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-, כדי להתיר לעורך-דין לערוב למרשיו שחוייבו בהוצאות.

2. הערבויות המתוארות בכללים אמורים להיות בסכומים קטנים או כשברור שיושבו לעוה"ד תוד זמן קצר.
3. כאשר מוגשת תביעה ע"י תושבי חוץ ונוצר סיכון לאי תשלום הוצאות, ככל שתביעתם תידחה, אין זה ראוי שעורך-דין יקבל על עצמו אחריות אישית.

4. לדעת הועדה תכלית הכללים נועדה לאפשר לעוה"ד לפעול ביעילות וללא עיכובים בטיפולו בלקוח ולא ע"מ שעוה"ד יטול על עצמו סיכונים כספיים ומעורבות בתביעה ובענייני לקוחותיו.

(42830)

קבלת שעבוד על נכס הלקוח להבטחה שכ"ט עורד-הדין

שכ"ט

העובדות:

1. עורד-דין טיפל עבור לקוחותיו במשך השנים -1991 2005 במתן הגנה לפי פקודת פשיטת הרגל וכן סייע להם בשורת פעולות משפטיות מגוונות אחרות, לרבות ייצוג בבית המשפט העליון ובידיו, עפ"י המוסכם, גם התחייבות לתשלום שכרו.

2. ע"מ להבטיה את שכרו וכמוסכם עם הלקוהות נענה עוה"ד לייצג ולטפל בלקוחות כנגד קבלת בטוחה סבירה על דרך של שעבוד זכויות בנכס שהיה בבעלות הלקוחה.

3. עוד באפריל 1991 ועל יסוד בקשת הלקוחה בכתב נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בפ"ת הערת אזהרה בגין התחייבותה לרשום משכנתא לזכות עוה"ד ובהמשך נרשם גם משכון אצל רשם המשכונות בת"א. השעבודים נרשמו כאמור על חלק מנכס מקרקעין, כמתואר לעיל.

4. על יסוד בקשת שופט ביהמ"ש המחוזי מבקש עוה"ד מועדת האתיקה כי תחווה את דעתה לענין הבטחת שכר טרחתו כנגד השעבוד.

עמדה ועדת האתיקה:

1. בעיקרון אין פסול אתי בקבלת שעבוד על נכס לצורך הבטחת שכ"ט עורך-דין.

2. האמור לעיל, בכפוף לכך שהשעבוד ייעשה בצורה הולמת, תוך קביעת תנאיו בצורה ברורה ובכתב לרבות קביעת תנאי המימוש.

3. אשר לשעבוד הספציפי, נשוא הפנייה, הועהועדה לא  תוכל להביע את עמדתה ללא קבלת תגובת הנאמן וללא בדיקה יסודית של העובדות וטענות הצדדים.

4. לתשובת הועדה צורף גם פס"ד שניתן בבד"מ 47/80, שבו נקבעו העקרונות שיש להחילם בנושא וכן הופנה השואל לחוברת שדנה בכללי לשכת עוה"ד מ1986 -לעומת הכללים מ1966- ואשר נכתבה ע"י עו"ד עמוס ויצמן לפרק "עוה"ד והלקוח" העוסק, ביןן היתר, בקביעת תנאים הולמים לעשיית שעבוד להבטחת שכר טרחת עורך-דין.

5. אמות המידה שנקבעו בפרסומים דלעיל מקובלים על הועדה.

(43196)

ניגוד עניינים כשעורך-דין משמש גם שמאי מקרקעין ומטפל באותו עניו של לקוחו

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:

1. עורך-דין שהוא גם אדריכל ושמאי מקרקעין פנה לועוה"דביקש לקבל עמדתה לאמור להלן.

2. בחודשים האחרונים פנו אליו מספר לקוחות וביקשו כי ייצגם משפטית בתביעותיהם עפ"י חוק יישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה2005-.

3. במקביל, התבקש הפונה לבצע עבור לקוחותיו דו"ח תיעוד פיזי (לא שומה) של רכושם בתמיכה לתביעותיהם מול מינהלת ההתנתקות.

4. ידועות לפונה הוראות הדין הכללי סעיף 11א' לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-וכן ידועים לו סעיפים 11 ו11- (2) לתקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו1966- בנושא ניגוד עניינים.

5. הפונה מבין את החוק השולל טיפול צולב כשמאי וכעו"ד רק כשהדבר מתייחס לעריכת שומות מקרקעין ולא לגבי ענין אחר לבד אם חלפו 3 שנים בין עריכת השומה לבין פעולתו כעו"ד והוא סבור כי מותר לו מבחינה אתית לייצג לקוחות במסגרת עיסוקו כעו"ד.

עמדת ועדת האתיקה:

1. ראשית דבר, ראוי לציין כי כלל 11א. לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-, בוטל זה מכבר .

2. במקרה הנוכחי, חל סעיף 1 לכללי לשכת עוה"ד (עיסוק אחר), תשס"ג2003- ממנו עולה כי עורך-הדין אינו רשאי לטפל באותו ענין של אותו לקוח בשני עיסוקיו השונים.

3. תשומת לב הפונה הופנתה לנקוב בסעיף 1(ב) לכללים דלעיל, שמהם עולה כי הוא יכול לפנות לועדה מיוחדת מטעם הועד המרכזי.

(43533)



© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז