מאגר כתבי עת · עט ומס

  גליון 13 · תאריך פרסום · עט ומס

בני קליפי, עו"ד; שלומי וקנין, רו"ח (משפטן)




חברות וחברים יקרים,

ברוב הגליונות אנו עוסקים בהיבטי מס כלליים, הרלוונטיים בעיקר לעסקים של לקוחותינו. בגליון זה עסקנו במספר שאלות בענייני מס, הנוגעות לפרקטיקה של עורכי הדין עצמם.
בגליון זה תמצאו שלוש רשימות נפרדות העוסקות במע"מ על הוצאות משפט ושכר טרחה, הוצאות מותרות בניכוי לעורכי-דין והיבטי מס הכנסה בפעילות בינמדינתית של עורכי דין. תודתנו נתונה לכותבי הרשימות, רו"ח שלומי וקנין, עו"ד זיו שרון, רו"ח טארק דיביני ועו"ד גיל מזרחי, על תרומתם לגליון זה.

                                 קריאה מהנה ומועילה,
                                 בני קליפי ומידי ביקל*

M.Bickel@Shibolet.com                      G.Kalifi@Shibolet.com
______________________
* שותפי ומנהלי מח' המסים במשרד שבלת, ישראלי, רוברטס, זיסמן ושות'.
--------------------------------------
כל האמור בגליון זה הנו על דעת העורכים והמחברים בלבד. האמור בגליון הנו ברמת הפשטה כללית ואין להסתמך עליו בכל מקרה פרטני ללא ייעוץ נוסף. כמובן, האמור בגליון נועד לסייע בלבד, ואינו מחליף את העיון המעמיק בחוק ובפסיקה.
--------------------------------------


 

פעמים רבות נשאלים עורכי דין על ידי לקוחותיהם האם חל מע"מ בגין הוצאות משפט והוצאות שכר טרחת עורכי דין שפסק בית המשפט לטובתם. שאלה זו היא נשוא רשימה זו.
כידוע, הערכאות השיפוטיות השונות קובעות לרוב, כי על הצד שהפסיד בדין יחולו הוצאות משפט ו/או הוצאות שכר טרחת עורכי דין, וכי על הסכום כאמור ייווסף המע"מ. כן, על-פי תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אם פסק בית המשפט הוצאות שכר טרחה יווסף לסכום שנקבע סכום השווה למס ערך מוסף החל עליו, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. על כן, נדמה, לפחות לכאורה, כי על סכום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין כאמור אכן חל מע"מ אשר יש להעבירו לרשויות המס.
ובכל זאת, השאלה האם יש להעביר את "המע"מ" כאמור לרשויות מע"מ, או, בנגזר, האם אכן חל מע"מ על הוצאות משפט ושכר טרחה כאמור, אינה טריוויאלית. כידוע, מע"מ חל על "עסקה" בישראל (סעיף 2 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976 (להלן - "החוק")). "עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק, ככל אחת מהחלופות דלהלן: "(1) מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד; (2) מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו או על יבואו בידי המוכר; (3) עסקת אקראי".
על פי האמור ובהתאם להגדרת "עסקה", "מכר" ושירות" בחוק, הרי שהחזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין אינו מהווה תמורה בגין "עסקה" (אינו תמורה בגין "מכר" או "שירות") ועל כן אינו חייב במע"מ.
בדעה זו מחזיקות למעשה גם רשויות המס עצמן. על פי חוזר 5/90 של אגף מע"מ, "שכר טרחת עו"ד וכן החזר הוצאות שפוסק בית המשפט, אינם בגין תמורה בגין "עסקה" כהגדרתה בחוק, ולכן אינם חייבים במס. סכום זה מהווה למעשה את החזר המע"מ ששילם הצד הזוכה על שכר הטרחה לעורך דינו, ויש להתייחס לסכום כאל פיצוי בגין ההוצאה שהיתה לבעל הדין" (ר' עמ' 74 בקובץ נהלי מע"מ משנת 1999, בעריכת ר. בן ארוש וי. שפט).
יוצא מהאמור לעיל, כי "המע"מ" שנפסק בבית המשפט אינו למעשה "מע"מ", אשר יש להעבירו לרשויות המס, אלא חלק מסכום ההוצאות שנפסק לטובת הצד הזכאי להוצאות כאמור.
לנעשה, כאשר  מדובר בצד זכאי שאינו "עוסק", הרי שעקרון אי חבות ההוצאות במע"מ משרת את הדין והצדק. שהרי, ההוצאות נועדו, לפחות על פי תכליתן, לשפות את הצד הזוכה בגין כל ההוצאות בהן נשא. לרוב, הצד הזכאי נשא בהוצאות שכר טרחת עורכי דין לרבות המע"מ החל בגינן. זוכה כאמור שאינו "עוסק" אינו רשאי לנכות את מס התשומות, ועל כן ראוי היה שיקבל את המע"מ ששילם כחלק מהפיצוי - שיפוי הכולל.
יחד עם זאת, יש לציין, כי האמור לעיל, בעניין אי תחולת החוק על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, חל גם ביחס ל"עוסק". כלומר, גם "עוסק" אינו חייב במע"מ בגין החזר הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דינו. ביחס לעוסק, כך נדמה, קיים לעיתים עיוות, כאשר ה"עוסק" כבר ניכה ממס עסקאותיו (או קיבל החזר) את מס התשומות החל בגין הוצאות שכר הטרחה. במקרה כזה, ה"עוסק" עשוי לקבל פיצוי יתר אם לא יתחייב במע"מ בגין הוצאות שכר הטרחה שייפסקו לזכותו. מאידך גיסא, במקרה בו ה"עוסק" הזוכה לא היה זכאי לנכות את מס התשומות, הרי שעקרון אי חבותו במע"מ משרת, בדומה לזכאי להוצאות משפט ושכר טרחה שאינו "עוסק", את תכלית פיצויו - שיפויו בגין כל הוצאותיו הכוללות. לעניין זה ובשולי הדברים יוער, כי "עוסק" אינו זכאי לנכות את מס התשומות הכרוך בהוצאות שכר טרחה, כאשר השירות המשפטי לא שימש בעסקה חייבת (כגון שירות שניתן לגבי קבלת פיצויים נזיקיים שאינם חייבים במע"מ, ר' למשל פרשת אבי צמיגים).


 

זיו שרון, עו"ד; טארק דיביני, רו"ח (משפטן)

הוצאות מותרות בניכוי לעו"ד
אנו עדים לאחרונה לתופעה לפיה, עם חלוף הזמן, מתרחבת לאין ערוך רשימת ההוצאות בהן נדרש עורך דין לעמוד על מנת לשמור ולטפח את הקריירה המקצועית שלו. לצד ההחלטות העסקיות בנוגע לתשלום ההוצאות או לא, נתקל עורך דין מן השורה, במציאות היומיומית, בתהיות לגבי התרתן בניכוי של אותן הוצאות לצורכי מס.
הואיל ושיעור המס על עורך דין עצמאי עשוי להגיע ל-49%, הרי התרתה בניכוי של הוצאה מסוימת בידי עורך הדין תקטין בצורה משמעותית את עלותה האפקטיבית של ההוצאה, דבר שעשוי במקרים לא מעטים להכריע את השיקולים בעד או נגד העמידה בהוצאה.
להלן נביא ברשימה זו דוגמאות נפוצות של הוצאות אופייניות לעורך דין ואת הטיפול המיסויי בהן:

הוצאות כלליות:
ספרות מקצועית: כל הסכום בגין רכישת ספרות מקצועית שוטפת יותר בניכוי, וזאת בתנאי שהספרות משמשת לצורכי העסק. לעומת זאת, רכישת ספרות לטווח ארוך לא תותר בניכוי שוטף, אלא תופחת על פני השנים בשיעור של 15% לשנה.
ביגוד מקצועי: רכישת גלימה תותר בניכוי במלואה. רכישת מדי משפט לפי כללי לשכת עורכי-הדין (מדי משפט), תשס"ו-2005 שבהם ניתן להשתמש גם שלא לצורכי עבודה תותר בניכוי בשיעור של 80% בלבד.
טלפון נייד: לא יותר בניכוי סכום של 1,020 ש"ח (שנתי) או מחצית ההוצאה, כנמוך. זאת למעט טלפון נייד שהועמד לרשות עובד שבגינו יותרו כל ההוצאות (במידה ונזקף שווי שימוש לעובד).
אירוח: הוצאות אירוח אינן מותרות בניכוי, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחו"ל.
כיבוד קל: יותרו בניכוי 80% מההוצאות לכיבוד קל במקום העסק. כיבוד קל כולל: שתייה קרה, חמה, עוגיות וכיוצא באלה.
מתנות לספקים: יותרו בניכוי 180 הן לשנה לאדם. סכום דומה יותר בניכוי בגין מתנה לעובד לרגל אירוע אישי.
הוצאות הגשת דוחות לרשויות המס: שכר הטרחה המשולם בגין הנהלת חשבונות, הגשת דוחות, תיאומי מס, החזרי מס וכו' מותרים בניכוי באופן מלא.
דמי חבר: תשלום דמי חבר לאגודות מקצועיות בתחום העיסוק (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי חשבון, לשכת מבקרי הפנים) יותרו בניכוי.
השתלמויות: הוצאות השתתפות בהשתלמויות לשמירה, עדכון ורענון הידע המקצועי תותר בניכוי שוטף, לרבות הוצאות השהיה בבתי מלון במידה וההשתתפות הייתה כרוכה בלינה. אם וככל שההשתלמות מתקיימת בחו"ל, יחולו ההגבלות שנקבעו בקשר לנסיעה לחו"ל (ראה בהמשך). כמובן, ההוצאות שיותרו בניכוי הנן אלה המתייחסות לעורך הדין. הוצאות בגין בני משפחה שמצטרפים לעורך הדין אינן מותרות בניכוי.
ל'מודים לקראת תואר ראשון ו/או תואר שני: קיימת בפסיקה מחלוקת באשר להתרת הוצאות אלה בניכוי. אנו בדעה כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק האם התואר נועד לשמידה על הקיים (אז ההוצאה תותר בניכוי) או שנועדה לרכוש נכס חדש (אז ההוצאה לא תותר בניכוי). הוצאות בקשר לנסיעה לחו"ל - בתקנות מס הכנסה נקבעו כללים מיוחדים להתרתן בניכוי של הוצאות הקשורות לנסיעה לחו"ל:
כרטיס טיסה: יותר סכום ההוצאה בפועל אך לא יותר מ-100% ממחיר כרטיס הטיסה במחלקת עסקים באותה טיסה.
לינה בנסיעה שכללה עד 90 לינות: 7 הלינות הראשונות - יותרו כל הוצאות הלינה המוכרות; מהלינה השמינית - לגבי לינה שעלותה עד98$  יותרו כל הוצאות הלינה המוכרות, ואילו לגבי לינה שעלותה גבוהה מ-98 $ יותרו 75% מהוצאות הלינה המוכרות אך לא פחות מ-98 $ ללינה.
לינה בנסיעה שכללה יותר מ-90 לינות: יותרו הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ-98 $ ללינה.
יצויין בעניין זה, כי הוצאות לינה המוכרות - הוצאות הלינה בפועל או 222 $ ללינה, כנמוך.
שכירות רכב בחו"ל: יוכרו ההוצאות בפועל אך לא יותר מ-49 $ ליום.
הוצאות שהייה בחו"ל: אם נדרשו הוצאות לינה בגין הנסיעה יוכרו 62 $ ליום שהייה, ואם לא נדרשו הוצאות לינה בגין הנסיעה יוכרו 104 $ ליום שהייה.
חינוך הילדים: עורך דין השוהה בחו"ל לתקופה רצופה העולה על 10 חודשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים, בסכום שלא יעוה"דל 557 $ לחודש לכל ילד.
הוצאות אחרות: הוצאות אחרות שלא הוזכרו לעיל (טיסות פנים, שיחות טלפון, מוניות ועוד) יותרו בהתאם הכללים הרגילים החלים.
חלק יחסי מהוצאות הבית - עורד דין העובד מביתו זכאי לנכות מהכנסותיו את חלקן היחסי של הוצאות הבית:
ריבית משכנתא בשל רכישת הדירה: כאשר הדירה בבעלות עורך הדין, יותרו בניכוי 80% מהוצאות הריבית המיוחסת לעסק.
פחת על רכישת/בניית הדירה: ניתן לתבוע את הוצאות הפחת המיוחס לעסק.
הוצאות תחזוקה שוטפת: יותר בניכוי חלק מההוצאות המיוחס לעסק. כמובן, יש להבחין בין הוצאות תיקונים ושמירה על הקיים (מותרות בניכוי) לבין הוצאות השבחה (אינן מותרות בניכוי).
שכר דירה: דמי השכירות המשולמים בגין החלק העסקי יותרו בניכוי, ובתנאי שנוכה מדמי השכירות מס במקור והועבר לפקיד השומה. במקרה זה לא יזכה משכיר הדירה לפטור ממס בגין שכר הדירה מכיוון שמדובר בשכר דירה עסקי.
טלפון קווי במקום המגורים: אם אין עיקר עסקו של עוה"ד בביתו - לא יותרו הוצאות טלפון. לעומת זאת, אם עיקר עסקו של עוה"ד בביתו אזי - אם ההוצאות עלו על 19,800 ש"ח בשנה יותרו בניכוי 80% מההוצאות או חלק מההוצאה העולה על 2,000 ש"ח, כנמוך; אם ההוצאות עלו על 19,800 ש"ח בשנה יותר בניכוי חלק ההוצאה העולה על 4,000 ש"ח.
אנו סבורים, כי הזמנת קו טלפון נוסף נפרד לשימוש העסק עשוי להביא להתרת 100% מההוצאות.
שיחות לחוץ לארץ ממקום המגורים: יותרו בניכוי ההוצאות המיוחסות לעסק. לשם כך, יש לנהל רישום לגבי כל שיחה הכולל את התאריך, השעה, היעד, פרטי המקבל, משך השיחה, הנושא ומחיר משוער.
גז, חשמל: יותר חלק ההוצאות המיוחס לעסק. מומלץ להתקין מונה נפרד.
ארנונה, ועד בית: יותר חלק ההוצאות המיוחס לעסק. החלק היחסי מחושב בדרך כלל לפי מ"ר.
הוצאות של עורך דין שכיר:
רשימת ההוצאות לעיל רלוונטית לא רק לעורכי דין עצמאיים, אלא גם ובמקרים מסוימים לעורכי דין שכירים. לעיתים, עורך דין שכיר נאלץ לעמוד אף הוא בהוצאות להשגת הכנסתו ולשמירה על מקור הכנסתו ועל רמתו המקצועית, ולפיכך גם הוא יהא רשאי לנכות כנגד הכנסתו ממשכרות חלק מההוצאות שהובאו ברשימה,. זאת, אם וככל שיעלה בידו להוכיח כי הוצאה זו הייתה הכרחית לייצור הכנסתו והיא שימשה לכך בלבד.

 

 

גיל מזרחי, עו"ד

 
היבטי מיסוי בינלאומי בפרקטיקה של עורכי -די ן
במסגרת רשימה זו נבחן בקצרה חלק מהיבטי מס הכנסה ביחס לפעילות בינמדינתית של עורכי דין תושבי ישראל. ברשימה אחרת נעמוד על היבטי מע"מ בפעילות בינמדינתית.

כללי
עד לתיקון 132 לפקודת מס הכנסה (להלן - "התיקון") אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.2003 היו חייבים תושבי ישראל במס בישראל על הכנסות ממשלח יד שהופקו על ידם מחוץ לישראל, רק אם אותה הכנסה הופקה ממשלח יד בו עסקו בד"כ בישראל (ר' לעניין זה, בין היתר, פרשות ברונפמן, אחיטוב) או מקום בו ההכנסה נתקבלה לראשונה בישראל (ר' לעניין זה פרשות רזין ואבניאל).
במסגרת התיקון כאמור תוקנו הוראות הפקודה, כך שכיום תושב ישראל חייב באופן פרסונאלי במס על כלל הכנסותיו, יהא מקום הפקתם ו/או צמיחתם ו/או קבלתם אשר יהא. משמע, עורך דין תושב ישראל יהיה חייב במס גם על כל הכנסה שהפיק או קיבל מחוץ לישראל.
עם זאת, על מנת למנוע מצב של תשלום כפל מס הן במדינה תושבת החוץ בה הופקו אותן הכנסה (אם מדינה זו מטילה מס על פעילות כאמור), זכאי תושב ישראל לקבל זיכוי בגין המס אשר שולם מחוץ לישראל, ללא תלות בקיומה של אמנת מס עם המדינה הרלבנטית.
לעניין זה יש להדגיש, כי על מנת לקבל זיכוי ממס, ההכנסה חייבת להיות מופקת מחוץ לישראל. ביחס למקום הפקת הכנסות ממשלח יד נקבע בסעיף 4א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, כי מקום הפקת ההכנסה הוא מקום ביצוע השירות. לפיכך, מקום בו השירות ניתן ע"י עורך דין תושב ישראל בישראל לתושב חוץ יראו את ההכנסה כמופקת בישראל, ונותן השירות לא יהיה זכאי להקלה מכפל מס גם אם נוכה מס במקור בגין התשלומים על שירותים אלו במדינת החוץ.


מיהו יחיד תושב ישראל?
במיסוי פעילות בינלאומית אחת השאלות הבסיסיות הנה מהו מקום מושבו של מפיק ההכנסה. כאמור לעיל, אם אותו עו"ד מפיק ההכנסה הינו "תושב ישראל", הרי כלל הכנסותיו יתחייבו במס בישראל. מאידך גיסא, אם אותו עו"ד הינו תושב חוץ, הרי שרק הכנסותיו שהופקו בישראל (כלומר, כאשר השירות ניתן בישראל) יתחייבו במס, אם בכלל (בכפוף לאמור באמנות למניעת כפל מס שבין ישראל למדינת מקום מושבו של אותו עו"ד).
יחיד "תושב ישראל" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כמי שמרכז חייו בישראל. לצורך בחינת השאלה האם מקום מרכז החיים של הנישום הנו בישראל, מובאים בחשבון מכלול הזיקות והקשרים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של הנישום, ובין היתר, מקום ביתו הקבוע מקום מגוריו ומקום מגורי בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל, מקום העסקתו הקבוע ועוד (לעניין מבחני מרכז החיים ר' בין היתר פרשות רז, סטודנט, גונן, סולר ואחרים). בנוסף, מונה הפקודה חזקות מספריות הניתנות לסתירה, לפיהן אדם ייחשב כמי שמרכז חייו בישראל (כלומר, "תושב ישראל") אם שהה בישראל בשנת המס למעלה מ-183ימים או אם שהה בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
יודגש, כי אדם יכול להיחשב כתושב שתי מדינות (ואף יותר) בהתאם לדין המס הפנימי כל של כל אחת מן המדינות. למשל, אם תושב ישראל שהה בישראל בשנת המס למעלה מ-183 יום והנו בעל אישור קבוע לעבודה בארה"ב (Green Card ) הוא עשוי להיחשב כתושב שתי המדינות (מקרה המכונה בפרקטיקה כ"כפל תושבות"). במקרה זה, כפל התושבות ייפתר באמצעות מבחני שובר השוויון הקיימים באמנה הרלבנטית (במקרן דנן, האמנה עם ארה"ב). בהתאם למבחני שובר השוויון באמנות המס. באמנות המס קיימת סדרה של מבחנים היררכיים שבהתקיים אחד מהם ייחשב האדם כתושב אחת המדינות (לרוב סדר המבחנים הינו כדלקמן: מבחן מקום בית הקבע, מבחן מקום מרכז האינטרסים החיוניים, מבחן המקום בו הוא נוהג לגור ומבחן האזרחות). יודגש, כי כאשר מתקיים אחד המבחנים, לפי הסדר ההירככי כאמור לעיל, אין צורך לבחון את המבחנים הבאים אחריו. לרוב, על פי האמנות אם לא נקבע מקום מושב אחד לנישום הנדון, אמורות רשויות המס של המדינות הרלוונטיות להסדין את מקום מושבו בהסכמה הדדית בינהן.


תשלום מס במדינת החוץ
פעילות של עורך דין במדינת חוץ או מתן שירות לתושב חוץ עשויה להביא את נותן שירות בד' אמות של רשת המס של מדינת החוץ, בין בדרך של חבות במס על הכנסותיו או בדרך של ניכוי מס במקור על התשלומים המשולמים לו על ידי תושב החוץ.
במסגרת אמנות המס נקבעו מבחנים לחלוקת ההכנסות בין מדינת תושבתו של נותן השירות לבין מדינת המקור בה הופקה ההכנסה. הכלל שנקבע במסגרת סעיף 14 (lndependent Personal Services ) לאמנת המודל של ארגון ה-OECD הוא כי למדינת המקור קיימת זכות מיסוי ביחס להכנסות, כאשר נותן השירות פועל באמצעות בסיס קבוע (fixed base ) במדינת המקור. בשנת 2000 בוטל סעיף זה ונקבע, כי הזכות למיסוי רווחים ממתן שירותים זהה למיסוי רווחי עסקים, קרי: למדינת המקור (המדינה בה הופקה ההכנסה - המדינה בה ניתן השירות) תהא זכות למסות את ההכנסות שהופקו על ידי תושב החוץ מקום בו ההכנסה הופקה באמצעות "מוסד קבע" (Establishment Permanenl ). "מוסד קבע" משקף לרוב מקום עסקים פיסי קבוע במדינה בה מופקת ההכנסה, או נציג תלוי המצוי באותה מדינה.
חלק מהאמנות למניעת כפל מס שבן קשורה ישראל עם מדינות אחרות מכילות, בין היתר, את מבחן הבסיס הקבוע (איטליה, הונגריה ועוד). לעומת זאת, אמנות אחרות דורשות נוכחות לתקופת זמן במדינת המקור של 183 יום (ארה"ב, ג'מאיקה ועוד).
 
 
חברת משלח יד זרה
חברת נחשבת כ"תושבת ישראל" על פי הפקודה וכחייבת במס על כלל הכנסותיה מקום בו היא מקיימת את אחד המבחנים הבאים: (א) החברה התאגדה בישראל (ב) השליטה והניהול על עסקיה מתבצעים בישראל. לפיכך, עו"ד תושב ישראל יכול היה לכאורה לנתב את הכנסותיו בחו"ל מחוץ לרשת המס בישראל באמצעות הקמת חברה תושבת חוץ שהשליטה והניהול על עסקיה מתבצעים מחוץ לישראל ומתן שירותים באמצעותה.
ואולם, במסגרת התיקון נקבעה הוראה בסעיף 5(5) לפקודת מס הכנסה ביחס ל"חברת משלח יד זרה" (להלן - "חמי"ז"), אשר באה למנוע ניתוב של הכנסות ממשלח יד לחברות זרות ובדרך זו להימנע ממיסוי בישראל של הכנסות אלה.
על פי הוראות הפקודה הכנסות של חמי"ז (כהגדרתו להלן) מ"משלח יד מיוחד" ימוסו בישראל בשיעור חלקם של בעלי המניות תושבי ישראל כאילו הופקו על ידי החברה בישראל, תוך מתן זיכוי בגין המס הזר ששולם על הכנסות אלה.
חמי"ז היא חברה תושבת חוץ שמתקיימים בה כל אלה:
(1) היא חברת מעטים (חברה הנשלטת על ידי חמישה בני אדם או פחות) (2) 75% מאמצעי השליטה בה מוחזקים בעקיפין או במישרין על ידי יחידים תושבי ישראל (3) מרבית בעלי השליטה בחברה עוסקים עבורה ב"משלח היד המיוחד" (כהגדרתו בצו שר האוצר) (4) מרבית הכנסותיה של החמי"ז בשנת המס, למעט רווחים מסוימים, מקורם ב"משלח היד המיוחד".
בצו שהוציא שר האוצר נקבע כי שירותי עריכת דין נכללים בגדר "משלח יד מיוחד" לצורך הוראות החמי"ז. על רקע האמור ברי כי מתן שירותי עריכת דין על ידי חברה זרה העונה על תנאי הגדרת חמי"ז חייבות במס בישראל (במס חברות בשיעור 31% נכון לשנת 2006).
יצוין, כי קיימת טענה מבוססת לפיה הוראות החמי"ז עומדות בניגוד להוראות האמנות למניעת כפל מס בהן התקשרה מדינת ישראל. לפי הוראות האמנה אין למסות הכנסות שהופקו באמצעות חברה תושבת מדינה אחת על ידי המדינה השניה, אלא אם הכנסות אלה הופקו באמצעות מוסד קבע במדינה השניה. לפיכך, למשל, עו"ד תושב ישראל המקים חברה באירלנד, שהשליטה והניהול לגביה מופעלים באירלנד, והשירותים ניתנים מחוץ לישראל, לא אמור, על פי האמנה לפחות, להתחייב במס בישראל על הכנסות החברה (אשר בהתקיים תנאים מסוימים יהיו כפופות באירלנד לשיעור מס של 12.5% בלבד).
 

פטור לעולה חדש
תושב ישראל שעלה לישראל זכאי, בין היתר, על פי סעיף 14(ב) לפקודה לפטור במשך 4 שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל, על הכנסות מעסק שהיה לו מחוץ לישראל במשך 5 שנים לפני שעלה לישראל. שירותי עריכת דין מהווים הכנסה ממשלח יד להבדיל מעסק ונראה כי שירותים אלה כשלעצמם אינם באים בד' אמות הסעיף.
יחד עם זאת, ייתכן לדעתי לטעון, כי במקרה בו עו"ד עלה לישראל והוא שותף במשרד עורכי דין מחוץ לישראל וממשיך לקיים פרקטיקה זו מחוץ לישראל לאחר עלייתו לישראל, יש לראות בהכנסות פרקטיקה זו כהכנסה מעסק וכל עוד לא הופקו בישראל כנופלים במסגרת הפטור האמור.

 

 

   


© ëì äæëåéåú ùîåøåú ììùëú òåøëé äãéï áéùøàì - åòã îçåæ úì àáéá åäîøëæ