מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 72 · תאריך פרסום ספטמבר 2003 · עט ואתיקה

על חיסיון עורך דין - לקוח

חברות וחברים יקרים,
סעיף 48 לפקודת הראיות (נ"ח), התשל"א1971-, ביחד עם סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין (להלן: "החוק"), מהווים את הבסיס הנורמטיבי לכלל החיסיון שבין עו"ד ללקוחו. נוכח הפניות הרבות המגיעות לוועד המחוזי, לקבלת חוות דעתנו בעניין זה, ראיתי לנכון להעיר ולהאיר מספר סוגיות הכרוכות בכך, בקליפת אגוז.
בעוד שסעיף 90 לחוק אוסר על עוה"ד לגלות את המידע שהוחלף בינו לבין לקוחו - בתנאים המפורטים בסעיף מורה סעיף 48 לפקודה לבית-המשפט שלא לכוף על עורך הדין את מתן העדות הפוגעת בחיסיון. סעיף 48 מקנה לעוה"ד חיסיון מוחלט, במובחן מרופא או פסיכולוג. יחד עם זאת, החיסיון הינו אישי ולא חפצי, ולכן אם פרטי ההתקשרות החסויה מגיעים לצד שלישי, הוא רשאי להציגו כראיה בבית המשפט.
בעל הזכות לחיסיון הוא הלקוח, ולפיכך רק הוא זכאי לוותר עליו. כמו כן, עובדות או מסמכים שהגיעו לידי עוה"ד שלא מלקוחו או מטעמו, אלא מקורם בצד ג', אינם חסויים. יובהר, כי על פי המצב הנוהג כיום, אין איסור על עוה"ד למסור את המידע החסוי, וניתן אף לקבלו כראיה, אפילו לא ויתר הלקוח על זכותו לחיסיון. ברם, במעשיו אלה, מסתכן עוה"ד בעבירה משמעתית בגין הפרת סעיף 90 לחוק.
ועדת האתיקה קבעה (עט ואתיקה, גיליון מס' 62), כי כאשר עו"ד נחקר ע"י המשטרה לצורך השגת מידע אודות לקוחו, עליו לטעון לחיסיון ולהפנות את המשטרה לערכאות. עם זאת, אסור לעוה"ד ליידע את לקוחו כי המשטרה ביקשה ממנו מידע, שכן בכך הוא עלול לעבור עבירה של שיבוש הליכי משפט.
בב"ש (י-ם) 227/83 אליהו מירון, עו"ד ואחי נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ה(א) 62, העלו עוה"ד - שבמשרדיהם תפסה המשטרה מסמכים - טענה, לפיה המשטרה אינה רשאית לעיין במסמכים ועליה להחזירם. כל הצדדים הסכימה "באין דין לדרך בירור השאלה", להעמיד את העניין להחלטת שופט שלום, בהליך "שאינו משפט, לא פלילי ולא אזרחי". לדעתנו, יש ממש באימוץ הפתרון הנ"ל, לכל מצב בו רשויות אכיפת החוק מבקשות לבצע חיפוש במשרדו של עורך הדין, וראוי שהמחוקק יכונן מנגנון סטטוטורי לפתרון הבעיה, בדומה לזה הקיים בסעיפים 235א235-ד לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

ביהמ"ש העליון קבע בעבר, כי כאשר אדם מספר לעו"ד על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, הרי שהחיסיון אינו חל משום שאין לכוונה זו קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין. השירות המקצועי ניתן רק לגבי עבירות שכבר בוצעו, ואם עורך הדין נותן ייעוץ מקצועי לפני ביצוע העבירה הוא הופך, לכאורה, לשותף לעבירה (על"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עוה"ד פ"ד מא (4) 770). ועדת האתיקה אף קבעה (עט ואתיקה, גיליון מס' 5), כי החובה למנוע את עשייתו או השלמתו של מעשה פשע, גוברת על חובת החיסיון.
יצוין כי כב' השופט ג' קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין" (לשכת עוה"ד-2001),מעלה ספק אם זהו הדין הרצוי. שכן, ייתכנו מצבים בהם מתבקש עו"ד לחוות דעתו בנוגע לאירועים עתידיים (למשל: תכנון מס), אשר עלולים להפוך למעשה פשע. כך, לדוגמא, כאשר הלקוח ועורך-דינו חלוקים על הנתיב המיסוי שבו יש לילך, והלקוח בוחר - חרף עצת עוה"ד - לדבוק בדעתו האישית. האם זה סביר שעוה"ד ייחשב כמי שלא מנע עבירת מס (אם מעשי הלקוח יבשילו לעבירה)?!
עוד יצוין, כי ועדת האתיקה החליטה כי עו"ד רשאי לעשות שימוש במידע חסוי כנגד הלקוח, לצורך התדיינות בינו לבין לקוחו. זאת, אף שבארץ אין פסיקה חד-משמעית והדבר הושאר בצריך עיון. כך, לדוגמא, בתביעת עו"ד לתשלום שכ"ט, הוא רשאי לפרט הן את השירותים והן את העובדות הנוספות המשפיעות על שיעור שכרו, כגון, שוויים האמיתי של השירותים והעניינים נשוא השירותים. בנוסף עו"ד רשאי להשתמש במידע חסוי, כדי להגן על עצמו מפני התקפות הלקוח, במסוגרות בהן עוה"ד אינו בעל דין. בכל המקרים הנ"ל, פירשה ועדת האתיקה את הנסיבות כמלמדות על ויתור מכללא על החיסיון.
חשוב לציין כי הלקוח יכול לוותר על החיסיון הן במפורש והן במשתמע. לדוגמא, כאשר הלקוח נפגש עם עוה"ד בנוכחות אדם שלישי, שאיננו איש סודו, או בנוכחות הצד שכנגד. כך גם, כאשר מספר לקוחות פונים יחדיו לע"ד, הרי שהדברים והמסמכים שהוחלפו בין כל אחד מהם לבין עוה"ד בקשר לעניין המשותף, אינם חסויים בפני הלקוחות המשותפים האחרים.

בברכת שנה טובה ומבורכת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז

עריכת צוואות - האחת למראית עיןוהשנייה צוואת אמת

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה ומסר כי אדם ערירי בן כ90- שנה הופיע במשרדו וביקש כי יערוך לו צוואה.
2.טרם פגישת עורך הדין והלקוח פנתה לעורך הדין אשה שהציגה עצמה כמטפלת הלקוח וביקשה מעורך הדין לספר לה מהו "רצונו" של הלקוח המטופל שלה.
תוך זמן קצר הסתבר לעורך הדין כי המטפלת מפעילה על הלקוח לחץ כבד כשהיא אינה בוררת באמצעים ודי לציין כי נודע לעורך הדין שבית הלקוח מלא בתמונות של המטפלת במצבים שונים וכשהיא מעורטלת, אולם מפאת הכבוד אין זה המקום לפרטם.
3.לאחר שעורך הדין וידא כי הלקוח היושב מולו מעוניין לכאורה לצוות למטפלת את דירתו היחידה וכן סכום כסף גדול, ערך עורך הדין עבור הלקוח צוואה.
4.דקות מספר לאחר עריכת הצוואה ליוותה המטפלת את הלקוח לנוחיות ובשובו משם ביקש להוסיף לצוואה את חברה לחיים של המטפלת ולהעניק לו סכום כסף נכבד ביותר. לשאלת עורך הדין מהיכן הוא מכיר את החבר, ענה הלקוח כי הוא עובד אצלו מזה 3 שבועות.
5.עורך הדין סירב לתקן את הצוואה, אולם מאז המטפלת אינה מפסיקה לצלצל לעורך הדין ולבקשו כי יוסיף את חברה לחיים לצוואה כשהיא מציינת כי זהו רצונו של הלקוח.
בנסיבות אלו ולאור מה שראה עורך הדין, אין לו ספק כי מופעל לחץ בלתי נלאה על הלקוח באמצעים שונים וכי הצוואה אינה משקפת את רצונו.

השאילתא:
האם ניתן לערוך שתי צוואות, האחת למראית עין על מנת להרגיע את המטפלת ולקנות את שלוות הלקוח הקשיש והשנייה צוואת אמת אשר תוכנה ישקף את רצונו האמיתי של המצווה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.על פי הדין הקיים מנוע עורך הדין מלערוך ולבצע צוואה למראית עין.
2.המצווה הינו הלקוח של עורך הדין ולאור התרשמות עורך הדין כי אכן מופעל לחץ על הלקוח עליו להימנע מעריכת הצוואה.
3.מכל מקום ובנסיבות דנן, עליו להודיע לקרובי משפחת הלקוח ואם המדובר בלקוח ערירי, על עורך הדין לדווח על המקרה למשרד הרווחה ולאפוטרופוס הכללי וכיו"ב אודות התרשמותו.
(35803)

עורך-הדין וזכותו להקים ולנהל חברההנושאת את השם "המרכז הישראלילכינוס נכסים"

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:
1.עורך דין, בעל ותק של 10 שנים במקצוע וללא כל רבב, הודיע כי משיקולים שונים החליט, בשנת 2002 להקים חברה בבעלותו הבלעדית בשם "המרכז הישראלי לכינוס נכסים" והיא אינה חברה בע"מ.
2.עורך הדין מסביר כי ניתב אל החברה אך ורק את הליכי כינוס הנכסים המנוהלים על ידיו בלבד כעורך דין/כונס לגבי נכסים שמונה עליהם ככונס נכסים על ידי הוצל"פ/בימ"ש.
3.החברה אינה מפרסמת את עצמה בכל דרך שהיא.
4.ה"פרסום" (שהוא למעשה אזכור השם בלבד) האחד והיחיד שמאזכר את שם החברה הוא פרסום בעיתונות (המחויב על ידי לשכת ההוצל"פ/ביהמ"ש) ובו הזמנה להציע הצעות.
5.גם בהזמנה להציע הצעות שבה מוזכר שם החברה מצוין יחד "עו"ד פלוני - כונס נכסים" וכן הבהרה בגוף ההזמנה כי המכר כפוף לאישור ביהמ"ש/הוצל"פ.

השאילתא:
1.לאחרונה הוסבה תשומת לבו של השואל לחשש של חברו כי בדרך הזכרת שם החברה יש חשש לפרסום לא חוקי ולכן מתבקשת עמדת הלשכה לאופן אזכור החברה כדלעיל.
2.עורך הדין מדגיש כי למעט כינוסי נכסים משפטיים על ידי הוצל"פ/ביהמ"ש החברה אינה עוסקת בשום עניין אחר, כמו כן הוא מבהיר כי רק הוא המחזיק במניות החברה וכי לעולם לא יועבר חלק ממניות החברה למי שאינו עורך דין.
3.עורך הדין מודיע כי שם החברה נבחר שלא על מנת להטעות אלא דווקא להבהיר את מהות החברה - העוסקת בכינוסי נכסים.
4.לבסוף מציין עורך הדין כי חזקה היא שלאחר שאושר לרישום שם החברה על ידי רשם החברות מהווה הדבר ראייה חלוטה כי אין בו משום הטעייה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה הודיעה לפונה כי חברה המיועדת לעיסוקים אשר יועדו לעורכי דין, צריכה להיות מורכבת אך ורק מעורכי הדין בעלי המניות בה. לעניין זה מופנית תשומת לב השואל לנקוב בסעיף 59ב' לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-.
2.הועדה סבורה כי בקביעת שם אחר לחברה אשר מנהל השואל, יש משום עקיפת החוק.
3.נוכח האמור לעיל, סבורה הועדה שהשואל אינו רשאי לעשות שימוש בחברה בשם המצוין בפנייתו וכן לעשות שימוש בפרסומים כדוגמת אלו שצורפו לשאילתא.
(35971)

כיצד על עורך דין לנהוג כשהוא נדרשלהמציא מסמכים לעורך דין המכהן כנאמן בפש"ר


חסיון מקצועי

העובדות:
1.עו"ד המכהן כנאמן בפשיטת רגל פנה לעו"ד בדרישה לקבל המסמכים המצויים בחזקתו או בשליטתו והמתייחסים להעברת בעלות בדירת מגורים.
2.לפני מספר שנים בוצעה עסקה של מכר זכויות דירה ממוכר א' לרוכש בי ולאחר מכן גם עסקה נוספת שבה רכש ב' כמוכר, מכר לקונה ג'.
בשתי העסקאות הנ"ל יוצגו כל הצדדים על ידי עוה"ד הפונה.
עוד נאמר לעוה"ד כי הנאמן עשוי לתבוע את רוכש ב'.
3.עוה"ד נדרש עוד להעביר העתקים מכל הסכם שנכרת בין פושט הרגל לבין צד נוסף ו/או צדדים אחרים וכל מסמך אחר הנוגע למערכת היחסים ביניהם.
4.מאחר שעוה"ד כפוף כמובן לחיסיון עורך דין-לקוח ומאחר שהוא ייצג את שני הצדדים לעסקה והמידע שברשותו הושג עקב כך וכמו כן קיים חשש ולו תיאורטי שמא אחד הצדדים עלול להיפגע - שואל עוה"ד כיצד עליו לנהוג בכל הקשור ל"דרישה" - למי עליו לפנות תחילה ומהו היקף החיסיון שבין עורך דין לבין הלקוח החל על המקרה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי כעקרון עורך הדין שהוא הנאמן "נכנס בנעליו" של פושט הרגל וזכאי אפוא לקבל כל מסמך שפושט הרגל היה רשאי לקבל.
2.נוכח האמור לעיל, רשאי הנאמן לקבל כל מסמך אשר פושט הרגל חתום עליו, או שהוכן למענו, אף אם ייצג עוה"ד באותו עניין צד נוסף.
(36018)

עורך דין והאיסור לשגר מכתביהתראה של משרדו לחייבים שללקוחותיו

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.עורך דין מייצג לקוח גדול ולו עשרות חייבים.
2.הלקוח החליט לשלוח לחייבים קודם נקיטת צעדים משפטיים מכתב התראה של "עורך דין".
3.לצורך כך, ביקש הלקוח מעורך הדין לנסח עבורו מכתב התראה, כאשר הוא מבקש להדפיסו ולשגרו ישירות לחייבים (במעטפות של בית דפוס).
4.מאחר שהלקוח אינו מעוניין בשלב זה כי עורך הדין יטפל בנושא - הוא מבקש את רשות עורך הדין שמכתבי ההתראה יישלחו על נייר המכתבים (לוגו) של עורך הדין ללא ציון כתובתו ומספר הטלפון ובגוף המכתב ייאמר לחייב כי במידה וברצונו לברר דבר מה או לשלם את חובו, עליו לפנות ללקוחו של עורך הדין, תוך ציון מספר הטלפון של אותו לקוח.

השאילתא:
האם קיימת בעיה אתית כלשהי בסוג כזה של משלוח מכתבי התראה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי לדעתה על פי הדין הקיים אין להתיר לעורך דין לשלוח מכתב התראה על נייר מכתבים של משרדו ומטעמו ע"י הלקוח.
2.קיימים טעמים רבים לכך ובכללם מדובר על העיקרון כי פעולות משפטיות שיוחדו לעורך דין על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, לא יבוצעו על ידי הלקוח.
3.תשומת לב השואל מופנית לכך שבעבר החליטה ועדת האתיקה שאף פקידה של עורך דין אינה רשאית לשגר מכתבי התראה ללקוחות נראה הפרסום בבטאון "עט ואתיקה" מס' 48).
(35837)

עורך הדין וסוגיית הקלטת שיחות בין עורכי דין

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין מסוים מייצג בבית המשפט קבוצה גדולה בת עשרות תובעים מזה מספר שנים.
2.התיק עצמו נמצא בשלב סיום.
3.הופיע עורך דין אחר המשדל את לקוחות עורך הדין, פונה אליהם, נפגש עמם ומחתים חלק מהם על יפויי כוח לטובתו במטרה לסחוט מעורך הדין המייצג נתח משכר הטרחה שיתקבל, וזאת תוך שהוא נעזר באחד התובעים לצורך כך.
4.המדובר לטענת הפונה בסדרה של מעשי עוולה אזרחיים, הפרות הסכמים, הפרת חוק לשון הרע והפרות בוטות של כללי האתיקה המקצועית הן על ידי אותו עורך דין והן על ידי הלקוח. קיים גם חשש לקיום עבירות פליליות.

השאילתא:
האם מותר לעורך הדין להקליט שיחות עם הלקוח המשדל.

עמדת ועדת האתיקה:
1.עורך דין אינו רשאי להקליט חבר למקצוע ללא ידיעתו. האמור לעיל נכון אף בנסיבות המקרה שתואר בשאלת הפונה.
2.עורך דין אינו רשאי להקליט את הלקוח, שכן אסור לעורך דין לפנות ללקוח המיוצג על ידי עורך דין אחר שלא באמצעותו.
(35846)

 

השימוש בייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר כשקיימת מחלוקת בין הצדדים לעסקה לגבי הפעלתו

יפויי כח

העובדות:
1.בין חברה (להלן: "החברה") ובין שני רוכשים (להלן: "הרוכשים") מצד אחד ובין חברה קבלנית מצד שני (להלן: "הקבלן") נחתם הסכם שלפיו רכשו הרוכשים מהקבלן זכויות שהיו מוקנות לו על פי הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל ביחס ל-4 דירות בפתח תקווה. הזכויות לשני בתים נמכרו לחברה, זכות לבית אחד נמכרה לאחד הרוכשים וזכות לבית נוסף נמכרה לרוכש שני וכל זאת על פי הסכם (להלן: "ההסכם הראשון").
2.שני הצדדים יוצגו על ידי עורך הדין אשר פנה בנושא זה לקבלת חוות דעת ועדת האתיקה.
3.הפונה קיבל ייפוי כוח בלתי חוזר לחתום על כל מסמך שיידרש במסגרת ההסכם הראשון.
4. לאחר חתימת ההסכם הראשון חתמה החברה על הסכם פיתוח חדש עם המינהל שכלל את כל הרוכשים ואת החברה והחזקה בקרקע נמסרה לרוכשים.
5.בין לבין חתמה החברה על הסכמים עם רוכשים חדשים (להלן: "הרוכשים החדשים") ולפיו מכרה החברה לכל אחד מהם בית שהחברה התחייבה לבנות על החלקה.
6.החברה פנתה לעורך הדין השואל בבקשה לעשות שימוש בייפוי הכוח שניתן לו במסגרת ההסכם "הראשון" וכי יחתום בשם החברה על הסכם פיתוח חדש שיכלול את החברה ואת הרוכשים החדשים ואת הקבלן - וזאת לפי דרישת המינהל.
7.בינתיים קיבל עורך הדין פנייה בכתב מהקבלן ולפיה הוא נדרש שלא לעשות שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר ולא לחתום על הסכם הפיתוח החדש, אשר כולל את מי שרכש מהחברה זכויות על פי הסכם פיתוח, בטענה כי הרוכשים נותרו חייבים לה סכומים שונים על חשבון ההסכם הראשון.
8.בנוסף טוען עורך הדין כי מבחינתו לא קיימת מניעה כלשהי לחתום על הסכם הפיתוח החדש אולם הוא מבקש הנחיה מהוועדה בנושא זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי אם הוא בטוח שעל פי תנאי החוזה והפקדת ייפוי הכוח, עליו לעשות שימוש בייפוי הכוח, עליו לעשות כן.
2.מכל מקום, אם בכוונת עורך הדין אכן לעשות שימוש בייפוי הכוח, עליו להודיע על כך לכל הצדדים ולאפשר לכל צד המתנגד להפעלת ייפוי הכוח כאמור, שהות מספקת לנקיטת הליכים משפטיים.
3.אם קיימים ספקות לגבי הזכות לפעול על פי ייפוי הכוח על עורך הדין להפנות את הצדדים להליכים משפטיים.
(36086)


 

האם מותר לעורך דין אשר ייצג צדבבית המשפט לייצג את הנתבע כנגדצדדים שלישיים כאשר שני הצדדיםמסכימים לכך

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך הדין הפונה ייצג את א' אשר נתבע על ידי צד ב'
לתשלום חוב.

2.למעשה הסתיים המשפט וסיכומי הצדדים הוגשו אולם טרם ניתן פסק דין בתביעה.

3.ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה שבין צד א' לעורך הדין הוגבלו לייצוג בבית משפט השלום בלבד.

4.צד ב' פנה לעורך הדין ביזמת צד א' המיוצג כאמור על ידי עורך הדין הפונה והתעניין באפשרות לשכור את שירותיו בתביעות ו/או בטיפול משפטי שיש לצד ב' כלפי צדדים אחרים שאינם קשורים למחלוקת בין צד א' לצד ב'.

5.צד א' המיוצג כאמור על ידי עורך הדין, מסכים כי עורך דינו ייצג את צד ב' כלפי צדדים אחרים אך אינו יודע - והדברים תלויים בתוצאות פסק הדין - אם יזדקק לשירותי עורך הדין כנגד צד ב' במסגרת ערעור אפשרי, אם יחפוץ להגישו.

השאילתא:

האם קיימת מניעה אתית כלשהי או ניגוד אינטרסים כלשהו לאור העובדות הנ"ל לייצג את צד ב' או להעניק לו שירות משפטי אחר בתביעותיו כנגד צדדים אחרים אשר אינם קשורים לתיק המתנהל בין צד א' לצד ב' ואם כן מדוע? האם ישנן הגבלות על הייצוג של עורך הדין את צד ב' ואם כך הם פני הדברים מהן אותן הגבלות.

עמדת ועדת האתיקה:

1.הועדה השיבה לפונה כי אם צד א' מסכים שעורך הדין ייצג את צד ב' בעניינים אחרים, הרי אין מניעה לעשות כן.

2.הועדה הודיעה לפונה כי לא יוכל להמשיך ולייצג את צד א' אם וככל שיוגש ערעור.

3.נוכח האמור לעיל, יהא על הפונה ליידע את צד א' בעובדות דלעיל, כדי שיוכל לייצג את צד ב' בעניינים האחרים. עוד מוסיפה הועדה כי ראוי הוא שעורך הדין יקבל את הסכמת צד ב' בכתב.

(35969)

 


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז