מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 91 · תאריך פרסום מרץ 2009 · עט ואתיקה

חיסיון עו"ד – לקוח: האם פרטי המפנה חסויים

עובדות:
לפני מס' שנים הופנה אל עו"ד לקוח לצורך טיפול בהבטחת הלוואה. עו"ד ערך הסכם הלוואה והבטיח את פירעון החוב במשכנתא שנרשמה בטאבו.
משטרת ישראל פנתה אל עו"ד וביקשה שיגיע לחקירה, תוך שהוא נשאל במהלך החקירה האם הוא קישר בין הלווה למלווה וכן משטרת ישראל ביקשה לדעת מי הפנה את הלקוח אל עו"ד.
עו"ד שואל האם זהות מפנה הלקוח חסויה.

עמדת ועדת האתיקה:
בדרך כלל פרטי המפנה אינם חסויים, שכן ההפנייה לכאורה אינה חלק מהשירות המקצועי בין עו"ד ללקוח (ראו לעניין זה בג"צ 744/97 עו"ד סיגל גוזלן נגד השופט אהרון אמינוף, נא (1) 355).
(52188)


 

חשש לניצול לקוחה על ידי צדדי שלישיים

העובדות:
עו"ד ייצג לקוחה, אשר הנה אישה ערירית ללא ילדים. ללקוחה אח ושלושה אחיינים עימם ניתקה קשר. בצוואה הראשונה הורישה הלקוחה את רכושה בעיקר לאחייניה, ואולם לאחרונה שינתה הלקוחה את צוואתה והורישה את כל רכושה לעמותה הפועלת למען ילדים אוטיסטיים. הצוואה החדשה נערכה על ידי עו"ד מטעם העמותה.
מצבה הנפשי והכלכלי של הלקוחה הידרדר. הלקוחה פנתה אל עו"ד והודיעה לו כי העמותה לה התכוונה להוריש את רכושה, ובכלל זה דירתה, הציעה לה להעביר את הדירה על שם העמותה כנגד התחייבות העמותה לאפשר לה מגורים בדירה ללא שכר דירה תוך קבלת קצבה חודשית לצורכי קיום.
בד בבד פנה אל עו"ד אדם שהציג עצמו כידיד של המשפחה (כאשר עו"ד אשר מכיר את הלקוחה למעלה מ- 10 שנים מעולם לא שמע את שמו) והודיע לו בשם הלקוחה שלא לדון בעניין הדירה עם איש כמו גם שיפסיק לטפל בענייני הלקוחה.
לדעת עו"ד מצבה הנפשי והגופני של הלקוחה אינו מאפשר לה לקבל החלטות בצורה מושכלת ולדידו קיים חשש של ממש כי צדדים שלישיים ו"קרובים" למיניהם ישפיעו על הלקוחה במטרה להעביר להם את רכושה.
עו"ד שאל האם הוא רשאי לפנות לאחיה ואחייניה ולעדכנם במצב הלקוחה על מנת שמי מהם יסכים להתמנות כאפוטרופוס, למרות שידוע לו כי הלקוחה לא היתה רוצה זאת במידה והיתה כשירה. עוד שאל עו"ד האם יכול הוא לפנות לאפוטרופוס הכללי ולעדכן אותו במצב הלקוחה על מנת שיגיש בקשה להתמנות כאפוטרופוס על רכושה.

עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה השיבה, כי על עו"ד לפעול למען הלקוחה ולשרתה בנאמנות ובמסירות, וראוי כי המתמנה לאפוטרופוס יהא על פי רצונה של הלקוחה ומי שלא ינצל את מצבה הקשה. כמו כן, במידה וקיים חשש לניצול מצבה של הלקוחה על ידי קרוביה, יש לשקול עובדה זו בין יתר השיקולים למינוי כאמור, וכן ראוי לפנות ולדווח לרשויות הרווחה ולאפוטרופוס הכללי אודות העניין.

משקלה של התחייבות להחזרת מסמכים

עובדות:

עו"ד ייצג שתי אחיות, יורשות, בתביעה שהוגשה כנגדן ע"י רעיית אביהן המנוח מנישואיו השניים. במסגרת הטיפול המשפטי, בן זוגה של אחת האחיות, עו"ד במקצועו, העביר לעו"ד הפונה חומר הרלוונטי לעסקאות בין האחיות ובין אביהן המנוח בהן טיפל עבורם. החומר נמסר אל עו"ד על בסיס ההנחה וההסכמה שלאחר צילום ועיון בחומר הוא יושב אל עו"ד בן זוג אחת האחיות.

בין לבין נפתחו הליכים משפטיים בין עו"ד שמסר את החומר ובין אשתו, אחת מבין שתי האחיות כאמור, והוא ביקש לקבל את החומר חזרה לידיו, כאשר שתי האחיות מסרבות לכך.

עו"ד הפונה שואל מה עליו לעשות בנסיבות אלו.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה ועו"ד הפונה התחייב להשיב את החומר, ההתחייבות היתה גם בשם הלקוח ולא רק באופן אישי. משכך, הסכסוך הנוכחי בין עו"ד מוסר החומר ובין אשתו, אחת האחיות, אינו נראה כעילה המצדיקה את ביטול ההתחייבות שניתנה ללא תנאי.

נוכח נסיבות אלו המליצה ועדת האתיקה, כי ראוי שעו"ד הפונה יודיע לאחיות, שלכאורה, עליו להשיב את המסמכים על פי התחייבותו, אולם יש לאפשר לאחיות להשיג צו מניעה אזרחי תוך זמן סביר. במידה ולא יוצא הצו כאמור, יהא על עו"ד הפונה להשיב את החומר.

(51687)

כספי פיקדון של הלקוח – מה על עו"ד לעשות עם כספי הפיקדון כאשר אינו מאתר את הלקוח

 

עובדות:

עו"ד ייצג לקוח ובמסגרת הסכם פשרה היה על הלקוח לקבל סכום כסף. עם סיום הטיפול בתיק ניתק הלקוח קשר עם עו"ד, תוך שעו"ד ניסה לאתרו באמצעות מס' הטלפון שהיה ברשותו, ניסה לאתר מס' טלפון/פלאפון אחר במאגרי מידע אחרים (כגון 144), ביקר בכתובת ביתו אך איש לא ענה, וכן פנה למרשם האוכלוסין לאיתור כתובת הלקוח וזה העלה כי כתובתו הנה הכתובת המצויה במשרדו. עו"ד שאל מה עליו לעשות בנסיבות אלו.

עמדת ועדת האתיקה:

על עו"ד לפעול בכל דרך חוקית ואתית על מנת שהלקוח יקבל בעתיד את הפיקדון וכן על עו"ד לדאוג לשמר את ערכו. על עו"ד לנהוג בפיקדון כמתחייב ובהתאם לאמור בכללים 39-42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986. כמו כן, במידה ועו"ד מוסמך לגבות את סכום השיק, אם על ידי יפוי כוח ואם על ידי קבלת שיק לפקודתו, ביכולתו לעשות כן.

 

הצגת מסמך הכולל "לצרכי משא ומתן בלבד"

העובדות:
עו"ד ייצג לקוחות אשר הגישו תביעה נגד מספר נתבעים. בסופו של הליך הלקוחות זכו בתביעתם. כחודש לאחר מתן פ"ד ב"כ הנתבעים שלח אל הלקוחות פקס בו הוא מוכן לשלם סכום מסויים על מנת למנוע הליכים לביטול פסק הדין. במכתב זה נרשם "לצרכי משא ומתן בלבד. אין להציג מסמך זה בשום הליך משפטי" (להלן: "הפקס").
לאחר מס' שנים הלקוחות פתחו תיק הוצל"פ (שלא באמצעות עו"ד הפונה) כנגד הנתבעים, והנתבעים הגישו בקשת אורכה להגשת ערעור על פסק הדין בטענה כי נודע להם על פסק הדין רק בעקבות קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ.
עו"ד הפונה מעוניין להציג את הפקס על מנת להפריך את הטענה כי הנתבעים ידעו על פסק הדין רק בעקבות קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ, שכן מהפקס עולה כי הם ידעו על כך סמוך לקבלת פסק הדין.
לאור המשפט "לצרכי משא ומתן בלבד. אין להציג מסמך זה בשום הליך משפטי" המופיע על גבי הפקס, עו"ד שאל האם יוכל להציג את הפקס תוך מחיקת האמירות המתייחסות להצעת הפשרה.

החלטת ועדת האתיקה:
אין לאסור, מבחינה אתית, הצגת מסמך שהגיע לצרכי משא ומתן לפשרה רק כדי להוכיח שמשגר המכתב שמציע לפרוע פסק הדין בפשרה קיבל את פסק הדין. חלק זה של המכתב אינו עוסק במשא ומתן לפשרה.
יש לפרש את האיסור בהצגת המכתב שנכתב בו "בלי לפגוע בזכויות" פרשנות תכליתית. רישום, כאמור, נועד לאפשר לעו"ד להגיש הצעות פשרה באופן חופשי מבלי שהדבר יובא לידיעת ביהמ"ש. הצעת עו"ד הפונה בדבר אי חשיפת תוכן הפשרה ראויה ומקובלת על ועדת האתיקה.
סוגיית קבילות הפקס נוכח טענת חיסיון יכולה להיטען בביהמ"ש אשר יכריע בה.
נוסף לכך ובהסתמך על כלל 34 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986, צד היודע שפסק הדין הומצא למרשו אינו רשאי לטעון טענה עובדתית שאינה אמת ממנה עולה שפסק הדין לא הומצא כאמור.
(52338)

 

בדמ 153/06


א. עיקרי הכרעת הדין

המעשים שיוחסו לנאשמת בקובלנה
1. הקובלנה ייחסה לנאשמת שלוש משיכות כספים מחשבון הקשישה גב' ה., אשר התנהל בבנק לאומי, ללא הסכמתה וללא ידיעתה של גב' ה.
2. סך משיכות הכספים המיוחסות לנאשמת על פי כתב הקובלנה הנו 179,995 ₪ כדלקמן:
א. העברת סך של 120,000 ₪ ביום 2.3.2004 מחשבון גב' ה. לחשבון הנאשמת הקרוי: "עו"ד (שם הנאשמת) בנאמנות".
ב. ביצוע תשלום ביום 9.6.2004 מתוך חשבון גב' ה. בסך של 42,695 ₪ עבור רשויות המס בגין ענייניה הפרטיים של הנאשמת.
ג. משיכת 17,300 ₪ מחשבון גב' ה. ביום 29.6.2004 לזכות חשבון הנאשמת.
3. המתלוננת, ידידתה של גב' ה., גילתה את דבר המעשה בהיותה מיופת כוח בחשבונה של גב' ה., והיא פנתה לעורכת דין על מנת שתפעל באופן משפטי נגד הנאשמת להחזרת הכספים אותם נטלה מגב' ה.
4. ב"כ המתלוננת – האפוטרופסית שמונתה לגב' ה. ביום 15.8.2004 – דרשה מהנאשמת להפקיד בידיה שיק על סך של 175,000 ₪, והנאשמת עשתה כן, תוך שביקשה מב"כ המתלוננת להשהות את הפקדת השיק במספר ימים על מנת שבפרק זמן זה תודיע על מועד בו ניתן יהיה להפקיד את השיק.
5. הנאשמת לא הודיעה על מועד כאמור, ועל כן השיק הופקד לפירעון, אך חולל בהעדר כיסוי.
6. בסופו של יום ולאחר הגשת התלונה בגינה הוגשה הקובלנה, הנאשמת השיבה את כל הכספים אשר נמשכו מחשבון גב' ה., לרבות שכ"ט ב"כ המתלוננת והוצאותיה, אולם השבה זו בוצעה כאמור רק לאחר הגשת התלונה בלשכת עורכי הדין ולאחר שננקטו נגד הנאשמת הליכי הוצאה לפועל, כולל הליכי גבייה, עיקול דירתה, ומינוי כונס נכסים לצורך מימוש המשכנתא.
7. העבירות הנ"ל בוצעו על ידי הנאשמת בדרך עקיפה, היינו גב' ה. הוחתמה על יפוי כוח כללי בו ייפתה את כוחן של שתי עורכות דין ממשרדה של הנאשמת. יפוי הכוח הנ"ל אומת אימות נוטריוני על ידי הנאשמת אשר הנה גם נוטריון, ובאמצעות יפוי כוח זה משכה הנאשמת כספים מחשבונה של גב' ה. כמפורט לעיל.
8. הוראות החיקוק אשר יוחסו לנאשמת בקובלנה הן:
א. עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986 (להלן: "כללי האתיקה").
ב. עבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות על פי סעיפים 40-42 לכללי האתיקה.
ג. עבירות של אי החזקת כספי פיקדון בחשבון פיקדון, על פי סעיף 39 לכללי האתיקה.
ד. עבירות של אי שמירת ערכו של פיקדון, על פי סעיף 41 לכללי האתיקה.
ה. עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, על פי סעיפים 53 ו- 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 (להלן: "החוק").
ו. עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק.
גרסת הנאשמת
9. הנאשמת טוענת כי במהלך 12/03 פנו אליה שניים ממכריה של גב' ה.: מר צ. ומר כ., בעקבות חשדם כי המתלוננת, אשר איננה מוכרת להם, גונבת כספים מחשבונה של גב' ה. מר צ. ומר כ. הביאו את גב' ה. לפגישה עם הנאשמת, ולדברי הנאשמת באותה התקופה גב' ה. היתה בדעה צלולה ולא חסויה. באותה פגישה סוכם כי הנאשמת תייצג את גב' ה. בהליכים נגד המתלוננת, לרבות תבדוק את הפעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק של גב' ה., תבדוק את מצב נכסיה של גב' ה. ואת מצבה המשפטי של דירתה, וכן תגיש נגד המתלוננת תביעה בסך של מיליון ₪ (סכום הכספים אשר נעלמו מחשבונה שלגב' ה.).
10. סוכם בין השתיים גובה שכר הטרחה, אשר חלקו ישולם בכל מקרה וללא קשר לתוצאות ההליך מיד בתחילתו, והנאשמת אף גבתה חלק שכר הטרחה בסך של 55,000 ₪ מתוך כספי גב' ה., בהסכמתה ובידיעתה.
11. בתחילת חודש 7/04 הגיע למשרד הנאשמת מכתב מב"כ המתלוננת. בהתכתבות בין השתיים הנאשמת הסבה את תשומת לבה של ב"כ המתלוננת לחששותיה של גב' ה., מר צ. ומר כ. לגבי המתלוננת, וביקשה לקיים פגישה משותפת. בפגישה זו הנאשמת המציאה לב"כ המתלוננת תדפיסי חשבון בנק ישנים לפיהם הוצאו מחשבונה של גב' ה. אלפי שקלים כל חודש שלא על ידי גב' ה., והציעה לב"כ המתלוננת כי הן יתמנו יחדיו כנאמנות על כספי גב' ה. על מנת לבדוק את הסוגייה של משיכת הכספים.
12. הנאשמת שקלה לפעול נגד מינוי המתלוננת כאפוטרופסית על גב' ה., ואולם הדבר לא הסתייע בידה מאחר ולא מצאה מישהו אחר שיטול אחריות ויסכים להתמנות כאפוטרופוס, וכן מסיבות אחרות.
13. לאחר תכתובות ופגישות, ולאחר שב"כ המתלוננת דחתה את בקשת הנאשמת לבדיקה משותפת של חשבונה של גב' ה., החליטה הנאשמת לרדת מ"כל העניין", והיא נתנה לב"כ המתלוננת שיק על "הסכום כולו" בו נכלל גם שכ"ט הנאשמת לו היתה זכאית. הנאשמת  ביקשה, כי השיק יופקד ביום 30.10.2004, זאת מאחר ונזקקה לזמן קצר על מנת לגייס את  שכר הטרחה שגבתה.
14. לטענת הנאשמת, השיק הופקד ביום 9.9.2004 ללא ידיעתה וטרם שהספיקה להשיב לחשבון את שכר הטרחה שגבתה מגב' ה.. לאחר מס' חודשים שילמה הנאשמת סך של 235,000 ₪ בו נכלל הסך של 60,000 ₪ עבור שכ"ט ב"כ המתלוננת וכן הסך של 55,000 ₪ שהנו שכ"ט אותו גבתה מגב' ה.
15. הנאשמת טענה כי כל הפעולות שעשתה היו בהסכמת ובידיעת גב' ה.. עוד טענה הנאשמת, כי לאחר השבת הכספים אין למתלוננת עוד כל טענה כלפיה והיא חזרה בה מתלונתה. משכך לא היה ממש בהגשת הקובלנה ויש לזכותה.
משקלה הראייתי של הודעה על פי סעיף 32 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962
16. הנאשמת בחרה שלא להעיד ולתמוך טענותיה במסמכים ובראיות הנדרשים, אלא למסור הודעה בהתאם לסעיף 32 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962 (להלן: "הודעת הנאשמת").
17. הודעת נאשם מכוח סעיף 32 הנ"ל, יהא תוכנה אשר יהא, איננה ראויה לצורך הדיון. תוקפה כתוקף טיעון משפטי, וראוי להדגיש כי לקובל אין זכות לחקור את הנאשמת על תוכן הודעתה זו.
18. משכך, משקלם הראייתי של הדברים שנמסרים בהודעה נמוך, שכן אין כל אפשרות לברר את אמיתותם על ידי חקירה נגדית תוך עימות עם ראיות ועדויות אחרות (ראו לעניין זה מאמרו של כב' השופט חיים כהן במאמרו "על זכויות הנאשם" אשר הופיע ב"פרקליט" כו חוברת א' בעמוד 42).

דיון והכרעה
19. משקלה הראייתי של הודעתה של הנאשמת הנו נמוך, במיוחד מאחר ולנאשמת היתה זכות להוכיח טענותיה והיא בחרה שלא לעשות כן.
20. כאשר המדובר בעובדה המצויה בידיעתו המיוחדת של הנאשם, הפסיקה קבעה, כי כמות הראיה שתידרש מן התביעה על מנת לצאת ידי חובת הראיה בקשר לאותה עובדה היא מזערית, ואם לא תוצג על ידי הנאשם ראיה שכנגד, די היה לקבילה – התביעה, באותה מידה דלה של ראיה, כדי לעמוד בנטל השכנוע (ראו לעניין זה בדמ 59/00 הוועד המרכז של לשכת עורכי הדין נגד פלוני – פורסם בפדאור אתיקה, פסקה 5, והאסמכתאות הנזכרות שם).
21. הודעת הנאשמת אינה נתמכת במסמכים הנוגעים בדבר, אין כל ראיה אודות הסכם שכ"ט הנחתם בין הנאשמת ובין גב' ה. ו/או יפוי הכוח שניתן על ידי גב' ה. לנאשמת לצורך מינויה כבאת כוחה ו/או נסיבות היכרותן ו/או הסבר אודות מתן הוראות המשיכה.
22. הוכחה עובדה אחת ויחידה, הנזכרת בהודעת הנאשמת והיא, כי במועדים הרלוונטיים לעניין משיכות הכספים על ידי הנאשמת, הגב' ה. עדין לא הוכרזה כחסויה. אולם ברור לחלוטין, כפי שעולה מהראיות, כי לא נתברר כל צידוק על פי הוראה ו/או הסמכה בעל פה ו/או בכתב של גב' ה. למשיכת הכספים מחשבונה. העובדה כי גב' ה. כונתה חסויה בכתב הקובלנה, גם באשר למועד משיכת הכספים, אינה מעקרת את חומרת הפעולות האסורות של שליחת יד בחשבונו של הלקוח, מבלי שניתנו הוראות מתאימות ומעוגנות כדבעי של הלקוח כלפי עו"ד הנאמן המורשה בחשבונו. כמובן שאם גב' ה. היתה חסויה, עוצמת החומרה היתה מתגברת, אולם גם במצב בו אין ספק בכשירותו של אדם לגמירות דעת – מעשיה של הנאשמת חמורים דיים.
23. יש מצבים בהם ברור כי אין כשירות מלאה לגמירות הדעת ואין הבנה מלאה, הגם שמצבה הנפשי של גב' ה. טרם הגיע לעצמה המחייבת הכרזתה כחסויה במועדים הרלוונטיים למשיכות הכספים. בתחום ה"אפור" שבין צלילות להיעדרה ובין כשירות להיעדרה, קיימים מצבים שכל בר דעת, גם אם אינו רופא מומחה, חייב לגלות ספק, או למצער היסוס, באשר לגמירות הדעת והכשירות, וזאת באבחנה מקביעה על מצבו של אדם שהיא בסמכות רופא מוסמך. על הנאשמת היה להוכיח כי פעלה בחשבונות בהרשאתה,  בהסכמתה ובגמירות דעתה של גב' ה., והיא נמנעה מלהוכיח זאת.
24. הנאשמת הנה נוטריון. בפני נוטריון ניתן ליתן צוואה, היינו קיימת חזקה על נוטריון שיהא רגיש וערני באופן מיוחד באשר לכשירות מי שמתייצב בפניו, וכך היה מצופה מהנאשמת. קיימים מצבי ביניים אפורים בהם אדם עדיין לא הוכרז כחסוי אולם כל בר דעת יכול לגלות סימנים של ספק כשירות לבצע פעולות משפטיות, לחתום על מסמכים, או לתת הוראות משפטיות. כאשר מדובר באדם מבוגר חובת הזהירות מקבלת משנה דגש, במיוחד אם מדובר ברכושו של לקוח, בין אם הוא חסוי ובין אם לאו, כאשר אל מול ניצב עורך דין אשר הנו גם נוטריון.
25. מחובתה של הנאשמת היה להעמיד את כל הנתונים, המידע, המסמכים והכספים שהיו שייכים לגב' ה. לאפוטרופא שמונתה, שכן מרגע שהפכה לחסויה, אסור היה לנאשמת לטפל בענייניה של גב' ה. אלא אם קיבלה לכך אישור מהאפוטרופא באישור האפוטרופוס הכללי ובית המשפט. ברור, שבכך שהנאשמת לא העמידה את כל הכספים בידי האפוטרופא ביום המינוי הראשון, היא הפרה את חובת הנאמנות והמסירות ללקוח שהפך לחסוי. אישום זה אינו מופיע בכתב הקובלנה אולם הוא עלה באופן חד משמעי מתוך הראיות, ולבית הדין סמכות להרשיע נאשם בעבירות משמעת המתגלות מן העבודות שהוכחו בפניו (סעיפים 39-40 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבית הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962).
26. הנאשמת נטלה את כספי גב' ה. שלא כדין, ועשתה בהם שימוש עצמי. לא נוכל לקבל את טענת הנאשמת, כי התשלום לרשויות המס נעשה מתוך שכר הטרחה שגבתה מכספי גב' ה. שהוחזקו בחשבון הנאמנות. הוכח, כי הסכום ששולם לרשויות המס נעשה מתוך חשבונה הפרטי של גב' ה. ולא מתוך חשבון הנאמנות. גם אם הנאשמת נטלה את הסכומים הנ"ל ברשות, נקבע בפסיקת בתי הדין המשמעתיים בהקשר זה, כי עורך דין רשאי "לנכות לזכותו מתוך כספים אלה [כספי הנאמנות] רק אם קיים בינו לבין הלקוח הסכם קיזוז. במקרה שקיזז עורך הדין כספים כאמור, חייב הוא להודיע על כך ללקוחו תוך זמן סביר (בד"א 64/00 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נגד פלוני). הנאשמת לא טרחה להציג ולו בדל ראיה אודות הסכם קיזוז שכזה לא כל שכן על הסכמת גב' ה. לגביית שכר טרחה מתוך חשבונה הפרטי. הנאשמת אף לא טרחה להציג את הסכם שכר הטרחה שנערך (אם נערך) בינה לבין גב' ה.
27. היתה על הנאשמת החובה להחזיר את כספי הגב' ה. במועד בו נודע לה לראשונה אודות מינוי אפוטרופוס לגב' ה., אשר הפכה לחסויה. הנאשמת לא פעלה כן אלא לאחר שננקטו נגדה הליכי הוצל"פ והוגשה נגדה תלונה ללשכת עורכי הדין. דרך הילוכה של הנאשמת כפי שנתברר אינה ראויה, אינה הולמת, ועומדת בניגוד לחובות היסוד של עורך דין כלפי לקוחו. אבן היסוד למקצוע עריכת הדין היא פעולה בנאמנות ובמסירות למען הלקוח (סעיף 54 לחוק). המרכיבים של החובה הם מצטברים: נאמנות ומסירות. לא די במסירות והיא איננה יסוד עצמאי. בהעדר נאמנות, בפגיעה באמון שבין הלקוח לעו"ד, נפגמה הדרך, נפגעה החובה, ונפגע הלקוח.
סיכום ומסקנות
28. אין ספק כי הכספים שנלקחו על ידי הנאשמת לא נתגבשו לידי "פיקדון" ואולי היו יכולים להיות כספים אשר נתקבלו ב"נאמנות" אך פשרה של זו לא הובהר. אין ספק כי הנאשמת הפקיעה את הכספים מידיה של לקוחתה, ולא נתגבשה נאמנות, אם בכלל היתה כוונה ליצירת נאמנות, למטרה כלשהי אשר לא הובהר.
29. משכך לא ניתן להרשיע את הנאשמת בעבירה על פי כלל  40 לכללי האתיקה, שכן הנאשמת לא קיבלה כספים שנתקבלו, הנאשמת לא קיבלה מצד ג' כלשהו כספים עבור לקוחתה, הנאשמת לא קיבלה כספים בנאמנות עבור לקוחתה, הגם שאם היה מתגבש פיקדון, או היתה מתגבשת נאמנות, היו חלות הוראות כלל 41(ב) לכללי האתיקה.
30. ברור כי הכספים הם כספי לקוח, וגם אם שהו פרק זמן קצר בחשבון "מעבר", הנאשמת לא המציאה ללקוחתה דו"ח על מצב חשבונה של הלקוחה, ולפיכך היא עברה על כלל 42(א) לכללי האתיקה, ובכך אנו מרשיעים אותה.
31. אנו סוברים, כי מעשיה של הנאשמת חמורים הרבה יותר מאלו שיכולים היו להיחשב בעבירות על כלל 41 לכללי האתיקה, שכן הנאשמת שלחה יד בכספי לקוח, ומשכך אין ספק כי הפרה את חובת הנאמנות והמסירות ללקוח. הנאשמת עברה עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע וכן עבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכות הדין, ובכל אלו אנו מרשיעים אותה.
32. בשולי הדברים יאמר, כי נוסחו של כלל 41(א) לכללי האתיקה מתייחס אל קבלת כספים מצד ג' כלשהו אשר קבלתם נוגעת ללקוח רק על פי הודעת עורך הדין. כלל 41(ב) מתייחס לקבלת אותם כספים הנידונים בכלל 41(א) הנ"ל, הגם שייתכן וניתן לפרש זאת ובדוחק, כקבלת כספים מהלקוח עצמו. לא סביר, כי לקוח מעביר כספים בנאמנות לעורך הדין מבלי שיורה לו מה לעשות בהם. במקרה הנדון אין כל ראיה להעברת כספים לחשבון פיקדון או נאמנות, הגם שאין כל ספק, כי יש ראיה להעברת הכספים לחשבון עו"ד – הנאשמת, אשר עשתה בהם שימוש לצרכיה בלבד. חשבון זה אינו חשבון פיקדון, ואולי יכול היה להיחשב כהלוואה מהלקוח לעו"ד, אם היתה מוצגת ראיה בדבר הסכם הלוואה.
33. כנראה והמחוקק ומחוקק המשנה אשר עסקו בנורמות הבסיס של עורך הדין בהתנהגותו וביחס ללקוח לא העלו על דעתם כי יתכן ועורך הדין יגיע לכדי מעשה מסוג זה, ואולי סבורים היו כי די בהוראות חוק העונשין כדי ליתן מענה בעניין זה. כל 44 קובע כי אסור לו לעורך דין להלוות כספים ללקוח כדי לשם הוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי ללקוח. המחוקק כלל לא העלה בדעתו כי עורך הדין יטול לעצמו "הלוואה מכספי הלקוח".
ב. עיקרי גזר הדין
34. הקובל ביקש להרחיק את הנאשמת לצמיתות מחברות בלשכת עורכי הדין, כאשר הרציונל בבסיס הענישה הנו הטמעת נורמת ענישה שתבהיר לעבריינים פוטנציאליים מהו המחיר הנובע ממעשים מעין אלו, וכן הרצון להרחיק את אלו אשר במעשיהם עלולים  להכתים את ציבור עורכי הדין תוך פגיעה באמון המתבקש והנדרש מציבור זה.
35. לנאשמת היו 2 הרשעות קודמות: האחת בגין עיכוב כספים שלא כדין, והשנייה בגין התעלמות מדרישות לקוחה ואי העברת חשבוניות מס.
36. הנאשמת בטיעוניה לעונש טענה, כי המתלוננת ובאת כוחה חזרו בהן מהתלונה, הכספים שנלקחו הושבו, ולא נגרם נזק כספי למי מהמעורבים. עוד טענה הנאשמת, כי במקרה זה הכספים הושבו תוך פרק זמן קצר.
37. הנאשמת הסיפה וטענה, כי הרשעתיה הקודמות הנן בעלות אופי טכני והן נעברו בתקופה בה נסיבותיה האישיות של הנאשמת היו קשות.
38. עוד הוסיפה הנאשמת, כי היא עורכת דין כ- 20 שנה והיא מבצעת פעולות חסד והתנדבות.

נימוקי גזר הדין
39. משקלן של נסיבות אישיות אינו גובר על חובת השמירה וההגנה של יסוד האמון עליו נסמך ציבור מקבלי השירות מעורכי הדין ועל חובת שמירת טוהר המידות בקרב ציבור עורכי הדין.
40. אין בנסיבות האישיות כדי לסייע לנאשמת אל מול המעשים החמורים אשר ביצעה: הנאשמת שלחה יד בסכום גבוה ביותר, כספים של אישה ערירית חסרת ישע; הנאשמת בחרה לנהל הגנתה על דרך של מסירת הודעה בלבד באופן שגרסתה לא נבחנה ובאופן שנותרו שאלות חשובות ללא כל מענה; לא ניכרו מטיעוני הנאשמת או מדבריה גילויי חרטה ראויים להתחשבות; ואין סיבה להתעלם מהרשעותיה הקודמות.
41. אילולא החזירה הנאשמת את הכספים לגב' ה. לא היה היסוס לקבל את בקשת הקובל ולגזור על הנאשמת השעיה לצמיתות. ואולם מאחר והנאשמת החזירה את הכספים ולא נגרם, בסופו של יום, נזק כספי, הוחלט להקל עימה ולגזור עליה:
א. עונש של השעיה בפועל לתקופה של 4 שנים;
ב. השעיה על תנאי לתקופה נוספת של 3 שנים וזאת למשך 3 שנים שתחל החל מתום תקופת ההשעייה בפועל ותחול על כל עבירה הקשורה בטוהר המידות בהן חייב עורך דין;
ג. הנאשמת תשלם לקופת הוועד המחוזי סך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום מתן גזר הדין.
על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי. טרם ניתנה החלטה.

לעבוד מעבר לשעות, תמונת מצב: עורכי הדין השכירים בישראל ומה ניתן ללמוד מהמשפט הצרפתי

מאת עו''ד באטריס קוסקס-וילאימס*

הפתגם "הסנדלר הולך יחף" מסביר היטב את מצב עורך הדין השכיר במדינות רבות ובין השאר במדינת ישראל . עורכי דין עושים ככל יכולתם על מתן להגן על זכויות לקוחותיהם, אך נמנעים מלהגן על זכויותיהם הבסיסיות. 
לאור הסטאטוס הגבוה של המקצוע, החברה אינה רואה בעריכת דין מקצוע במצוקה, הראוי להגנה. אולם, לאחרונה, עקב עלייה חדה במספרי עורכי דין בישראל, עורכי דין מתחילים נאלצים לוותר על זכויות סוציאליות בסיסיות כדי להתחיל בדרכם המקצועי. משרדים רבים ראו בסיטואציה זו, ובתחרות הקשה בשוק עורכי הדין הזדמנות להעסיק עורכי דין מתחילים בשכר נמוך ובתנאים ירודים המנוגדים לדיני עבודה, כולל שעות עבודה מרובות מעבר למקובל ללא תמורה כספית  , אי- מתן ימי חופש, אי תשלום נסיעות וכדומה. 
בית הדין לעבודה התערבה נגד תופעה זו, והחליטה כי עוכר דין מתחיל זכאי לתמורה עבור שעות נוספות . אולם סירב בית הדין לקבוע כלל קבוע והצהיר כי יש לבחון כל עניין ועניין לגופו.  
לא מיותר לציין, כי עוכרי דין שכירים רבים המנוצלים במקום עבודתם, חוששים לפנות לערכאות משפטיות ולסכן את עתידם המקצועי.   
מצב זה אינו ייחודי למדינת ישראל, במדינות רבות ,תנאי העבודה של עורכי הדין קשים מאוד. באנגליה, ה "Trade Union Congress" פירסמה כי סכום ממוצע של 12,177£ בשנה המיועד לשעות נוספות לא שולם לעורכי דין.   

*הכותבת היא עורכת-דין, בעלת תואר ראשון במשפטים בינלאומיים מפקולטת סורבון בפריז, ותואר שני במשפטים מפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב, ומתמחה במשפט השוואתי. שימשה מספר שנים כעוזרת מחקר באוני תל-אביב ואוני ירושלים, והשתתפה בכתיבת מאמרים רבים בתחום המשפט השוואתי.    
 

 יודגש, בע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון נגד עו"ד זיוה כץ (טרם  פורסם, ניתן ביום 14.10.07)
   בפ''ד קבעו השופטים:
 "לטעמנו, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עורכי דין שכירים באופן כללי, אלא יש להישאר בדלת אמותיו של המקרה בו עסקינן, ולבחון את הנסיבות הספציפיות בענייננו. היינו, אין מקום לקבוע כי כל עו"ד שכיר, באשר הוא, נמצא ביחסי אמון מיוחדים עם העו"ד שבמשרדו הוא עובד, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולקבוע בהתאם לנסיבות העניין.”
ראה סעיף 18 של פסק הדין
 
Law Society Gazette “Women Bear Overtime Burden”’ 28.02.2008 
עוד מסביר מאמר זה:

בארצות הברית  , החוק הפדראלי Fair Labor Standards Act of 1938   theשלל ממקבלי זכויות לשעות נוספות מספר מקצועות ובניהם את עריכת דין.   בספטמבר 2006, הגישו עוכרי דין עובדי מדינה בפני בית המשפט הפדראלי לערעור (U.S Court of Appeals for the Federal Circuit)  תביעה לתשלום עבור שעות נוספות נגד משרד המשפטים. שופטי בית המשפט דחו את העתירה וקבעו: “ … the agency had awareness that attorneys worked extra hours- not they had been authorized to receive overtime pay for working extra hours…” 
ניתן למצוא במשפט הצרפתי תשובה מעניינת למצוקתם של עורכי הדין השכירים בנוגע להטבות  הסוציאליות שלהם הן בחוק, הן בספיקה והן בכללי האתיקה של לשכת עורכי דין הצרפתי. אולם, בפועל, קומץ מעורכי הדין השכירים פונים לערכאות המשפטיות או ללשכת עורכי הדין .
 
I. הגנה על זכויות עו''ד שכיר בצרפת

 עורך דין שכיר מוגן הן על ידי דיני העבודה והן על ידי לשכת עורכי הדין.
א. הגנת עורך הידן השכיר על ידי החוק.

- תמונת המצב לגבי זכות לשעות נוספות בצרפת


“  The figure’ derived from the government’s Labor Force survey Summer 2007 and Annual Survey of Hours and earners 2007’ also revealed that half of lawyers are working an average of nearly none hours overtime every week, only teachers put in more hours for free than legal professionals”.   
  ב L’express’ “le gratin des lawyers”, Phillipe Coste, 18.12.20מסבירים:
"בשנות התשעים, שעות העבודה הממוצעת של עו''ד שכיר בניו-יורק היו 1800 שעות בשנה. בשנים האחרונות ממוצע זהעלה ל 2200 שעות בשנה. " ( תרגום חופשי מהשפה הצרפתית)
www.lexpress.fr/outils/imprimer.asp?id=492321
   במאמר Jeffrey C. Freeman, Department Law office Management: How California’s New Laws on overtime affect the law office ?, 23 Los Angeles Lawyer 25,
ע'26 מסביר המחבר כי חוק Fair Labor standard act 0f 1938 Section 29 קובע כי אין לעובדים הבאים זכות לקבל תמורה לשעות נוספות : 
“… the employee’s « primary duties » consist of work requiring knowledge of an advanced type in a field of science or learning customarily acquired by a prolonged course of specialized intellectual instruction and study’ as distinguished from a general academic education and” … “ the exemption applies to professions such as law, medicine’ theology’ and other that have recognized status… and are based upon the acquirement of professional knowledge through prolonged study”.
   Stephen Barr, Justice Department Lawyers Lose Appeal On Overtime Pay, Washington Post, September 12 2006


בנוגע לשעות נוספות  החוק הצרפתי, מבוסס על הנחייה (דירקטיבה) 2003/88/CE של האיחוד האירופאי  המיוחס לסוגיית שעות עבודה. ההנחיה זו מיועדת למנוע מהעובדים במשק, לעבוד שעות נוספות מחובות מידי. 
 קודקס דיני העבודה הצרפתי (   Code du travail) (להלן" הקודקס) קובע   כי כל העובד שכיר יקבל תמורה לשעות נוספות.  סעיף L.3121-22 לקודקס קובע כי עבור שמונה שעות הנוספות הראשונות העובד זכאי לקבל תוספת שכר השווה ל 25% משכרו. לאחר מכן, יש לשלם עבור כל שעה נוספת תוספת שכר של  50% . חישוב שעות נוספות באופן גלובלי הינו מקובל רק לאחר הסכמת העובד.
דיני עבודה המיוחסים לשעות נוספות בצרפת, נדיבים במיוחד כלפי העובדים. בשנת 1997, הוחלט כי שעות העבודה השבועיות יעמדו על 35 שעות בלבד, עבודה מעבר לשעות אלה תהיה במסגרת  השעות הנוספות. 
לסעיפים אלה, יש חריגים: סעיף L.3121-37 לקודקס קובע כי הסעיפים הנוגעים לשעות הנוספות לא חלים על העובדים הבכירים. בתחום עריכת דין, עורך דין שכיר אינו נחשב כבכיר ולכן הוא זכאי לתמורה עבור כל שעות הנוספות שהוא מבצע.   
- סטאטוס עו''ד שכיר לפי החוק הצרפתי

החוק הצרפתי נתן הגדרה ברורה לסטאטוס של עורך הדין השכיר. חוק מ- 31 בדצמבר 1971  המסדיר את המקצוע , קובע כי עורך דין שכיר קשור למעבידו על ידי חוזה עבודה.  חוזה עבודה זה מבוסס על קשר כפיפות עם המעביד ועל חוסר-אפשרות להחזיק רשימת לקוחות משלו באופן ייחודי.
גם הכללים הפנימיים של לשכות עורכי דין הצרפתיים (להלן: הכללים הפנימיים)  מדגישים באופן ברור את ההבדל בין עורך דין שכיר הזכאי לתנאים סוציאליים לבין עורכי דין השותפים שאינם זכאים לתנאים אלה.  סעיף 14.1 לכללים פנימיים קובע כי עורך דין משותף מקדיש את עבודתו המלאה או חלק מעבודתו  לטובת שיתוף הפעולה עם עורך דין אחר. משותף יכול לקבל ולטפל בתיקי לקוחות באופן בלעדי וללא תלות.  בניגוד לכך, עורך דין


   ראה “La Loi sur l’Aménagement du temps de travail”
   Directive 2003/88/CE du Parlement Européen et du Conseil concernant certains aspects de l’aménagement du temps de travail. 4 novembre 2003.
   סעיף L.3121-11  עד L.3121-22
   “convention de forfait”
  חוק זה גרם לביקורת רבה מצד המעבדים ומצד חלק ניכר מחברי הפרלמנט.  לכן בחוב מדינות אירופה שעות העבודה השבועית עומדות על בין 38 ל45 שעות עבודה. הממשלה הנוכחית מנסה כבר מספר שנים להקטין את תוצאותיו השליליות ולאפשר יותר גמישות במשק.
ראה, " La Loi n° 2007-1223 du 21 août 2007 en faveur du travail, de l'emploi et du pouvoir d'achat"
   Le règlement intérieur harmonisé des barreaux


שכיר אינו יכול לקבל לקוחות על דעת עצמו (למעט הלקוחות שקיבל במסגרת הסנגוריה הציבורית).     
בהתאם לכך, עורך דין שאינו יכול לקבל ולטפל בתיקי לקוחות ללא התערבות של עו''ד אחר, נחשב כעורך דין שכיר ולא כעובד בכיר. אי לכך, הוא זכאי לקבל את ההטבות הסוציאליות לפי קודקס דיני עבודה,  הכולל הזכויות הנובעות מסעיף  L.3121-22  המיוחסות לשעות נוספות. 
בית המשפט העליון הצרפתי,   La Cour de Cassation,  פירש את הוראות אלה וקבע  כי שיתוף פעולה מעניק לעורך דין משותף את האפשרות לקבל ולטפל בתיקי לקוחות באופן עצמאי לחלוטין.  אפשרות זו אינה קיימת לגבי עורך דין שכיר. עוד מוסיף בית המשפט כי שליטה ברשימת לקוחות מורה על רמת עצמאות ואחריות במשרד, ולכן אינה מתאימה להגדרת עובד שכיר.
פסיקה זו באה בעקבות הפסיקה הכללית הנוגעת למצב הבכרים השכירים העובדים במשק, לכן קבע בית המשפט העליון הצרפתי כי " קשר כפיפות מאופיין על ידי ביצוע עבודה באישור המעביד המוסמך לתת הנחיות ופקודות, לפקח על ביצוע העבודה, ולנקוט באמצעים משמעתיים במידה והעובד לא ביצע את עבודתו כנדרש"  .
לפיכך בניגוד למשפט הישראלי, הסוגיה שבמחלוקת במשפט הצרפתי אינה האם ומתי עורך דין שכיר זכאי לקבל תמורה לשעות נוספות , אלא מתי עורך הדין העובד במשרד עורכי דין נחשב כעורך דין שכיר. הן החוק והן הפסיקה קבעו כי כל עורך דין שכיר זכאי לקבל תמורה לשעות נוספות. 

II. הגנת עו''ד על ידי לשכת עו''ד    

בנוסף להגנה שבחוק, עורך דין השכיר הצרפתי מוגן על ידי לשכת עורך דין (להלן: הלשכה) . הגנה זו מתבצעת בשני שלבים. השלב הראשון הינו בעת חתימת חוזה עבודה, השלב השני הינו בעת ביצוע החוזה,  במקרה של סכסוך בין עורך דין שכיר למעבידו .    

- הגנה בעת  חתימת החוזה בין המעביד לעורך דין שכיר
סעיף 14.2 לכללים פנימיים  וסעיף 139 לצו המיוחס למקצוע קובע כי יש להגיש תוך 15 יום מיום חתימת החוזה ללשכה הנמצאת במקום עבודתו של עורך דין החבר,  חוזה עבודה (וגם כל חוזה אחר, או כל שינוי בחוזה)  החתום בין עורך דין עם מעביד חדש. הלשכה מוסמכת לפי

 

   תרגום חופשי משפה הצרפתית
   Cour de Cassation, Chambre mixte du 12 février 1999’ 96-17 468, Publié au bulletin
 
   ראה " "La requalification en contrat de travail ou l’effet “Ile de La Tentation”
Stephane Boudin.. תרגום חופשי משפה הצרפתית
   Article 14.2 des règles intérieures harmonisées
   למשל ההקדמה לחוקה הצרפתית מ1946 המ


סעיף זה לפקח על כל חוזה עבודה הנחתם בין עורך דין שכיר לבין מעביד, ולבדוק אם זכויותיו של עורך הדין השכיר כובדו, ואם אין סעיפים בחוזה המגבילים את חירותו של עורכי דין לכבד את כללי האתיקה. 
לכלל זה, הוסיפה הלשכה ממחוז פריז, כלל נוסף הקובע כי כל הפרה של הוראות אלו תחשב כהפרה על כללי האתיקה וכי עורך דין המפר את הכלל עלול להיענש.   
ניתן למתוח ביקורת על התערבותה של הלשכה בשלב חתימת חוזה העבודה, אכן מדובר בהתערבות בחופש העיסוק של המעביד. אולם, לפי המחשבה המשפטית הצרפתית הצורך להגן על זכויותיו הסוציאליות של העובד גובר על זכות חופש העיסוק של המעביד.  מחשבה זאת באה בעקבות.

- הגנה של עו''ד השכיר במקרה של סכסוכים עם המעביד שלו 

בניגוד לחוק הישראלי,  החוק הצרפתי קובע שהתביעות של עורכי דין נגד מעבדיהם אינן בסמכות בית הדין לעבודה אלא בסמכות ראש הלשכה.  סעיף 142 לצו המיוחס לעריכת הדין קובע כי סמכות זו שייכת לראש הלשכה  המכהן באזור עבודתו של עוכרי דין בסכסוך . הערכאות המשפטיות "הרגילות"  מוסמכות בשלבי הערעור בלבד. לראש הלשכה, סמכות חופפת לשופט רגיל.   אולם, בפועל, ראשי הלשכות נמנעים מלהעניש את עורכי הדין המעבידים המפרים את חוקי דיני העבודה.   ברוב המקרים מסרבים ראשי הלשכה להתערב ודוחים את התביעות. במקרים רבים בתי משפט לערעור מתחו ביקרות נגד האדישות של ראשי הלשכה.   אולם ניתן לציין כי סוגיית שעות הנוספות בקרב עורכי הדין השכירים אינו נחשב כסוגיה בעלת משמעות בצרפת, הרי שרק 7% מכלל עורכי דין חברים בלשכה הם עורכי דין שכירים  .
בדומה לישראל, לאור התחרות הקשה במחוזות מסוימים (כגון מחוז פריז)  מספר רב של עו''ד מתלוננים על תנאיי העובדה קשים  (עורכי דין זכרים ועצמאים לחוד). למשל,  בשנת 2006  כל חברי הלשכות השביתו ודרשו ממשרד המשפטים להתחשב בהם ולעלות את שכר הטרחה לעורכי דין העובדים במסגרת הסנגוריה ציבורית. בשל קשיים אלה הלשכות הצרפתיות נמצאות במצב דומה 

   למשל ההקדמה לחוקה הצרפתית מ1946 המעניקה זכויות סוציאליות רחבות לאזרח ומתעלמת מזכות חופש העיסוק.  ראה: " Le préambule de la Constitution Française de 1946"
   "Le bâtonnier"  
  153 של הצו מ- 27 בנובמבר 1991 (Article 153 alinéa 2 du decret du 27 novembre 1991)
   ראה למשל, Cour de cassation’ Chambre mixte ‘ 12 fevrier 1999’ 96-17.468 publié au bulletin,
Cour de Cassation, Chambre Sociale, 13/12/06, 05-14685’ publié au bulletin
   “quel métier pour quelle justice” rapport d’information du Senat, 2002
http://www.senat.fr/rap/r01-345/r01-3451.pdf
   למשל במחוז פריז, 25% מכלל עו''ד מרווחים פחות מ- 1500 £.


מלשכה עו''ד הישראלית. הם צריכים לשקול את הצורך להתערבות יותר גדולה לטובת כלל עורכי הדין.  

אין ספק כי הכללים המאפשרים ללשכה ההתערבות גדולה בחוזים הנחתמים בין עורכי דין יביא לביקורת רבה על כלל עורכי הדין בישראל,  הרי שהתערבות זו פוגעת בחופש העיסוק שלהם. אולם, על ביקורת זו ניתן להשיב כי מתן כבוד לחבר במקצוע גם כאשר חבר זה עובד עבורו הוא עקרון חשוב בכללי האתיקה המקצועית. לפיכך, על הלשכה ועל חבריה למצוא  את נקודת האיזון בין הכבוד שיש להעניק לעורך דין על ידי חברו למקצוע לבין כבוד העיקרון חופש העיסוק. 


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז