מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 69 · תאריך פרסום ינואר 2003 · עט ואתיקה

כרסום בזכות העיכבון

חברות וחברים יקרים,
לפני מספר גיליונות, ייחדנו מאמר שלם לזכות העיכבון של עוה"ד (גיליון 60).
ואולם, הדינאמיות המאפיינת את זכות העיכבון עשתה את שלה, והנה, לפני מספר ימים נתן ביהמ"ש העליון פסק-דין קצר אך עקרוני, המגביל את היקף הזכות (ע"א 7097/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי, פס"ד מיום 17.12.02), בו התקבל ערעורה של מנורה על החלטת כב' סגן הנשיא ג' קלינג בה"פ (ת"א) 638/02, אשר ניתנה ביום 2.7.02, ופורסמה בתקדין-מחוזי 2(2002) 5416.
ביהמ"ש המחוזי, התבקש ע"י מנורה, להורות לעוה"ד לחדול מלעכב תחת ידיו ולהעביר לה באופן מיידי את כל המסמכים, האסמכתאות, וכל חומר אחר שברשותו הנוגעים לתביעות משפטיות שמסרה לטיפולו.
זאת, בנוגע לכל תיקי מנורה המטופלים ע"י עוה"ד, ולא רק בגין התיק הספציפי, שבו נתגלעה מחלוקת באשר לשכרו של עוה"ד. שכן על הפרק עמדה האפשרות שעוה"ד יחזיר למנורה את כל תיקי התביעה שטופלו על-ידיו עד אותה עת.
בכל התיקים הללו לא נקבע מה יהא שכר טרחתו של עוה"ד, ולפיכך ביקש עוה"ד לעכב את כל אותם התיקים, עד להסדרה כוללת של ענייניו.
ביהמ"ש המחוזי קבע, כי "בעניין שבפניי מסרה מנורה לעו"ד קפלנסקי טיפול בעניינים רבים על פי הסכם התקשרות שנעשה עימו. לכן יש לראות את כל העניינים שנמסרו לטיפולו כעסקה אחת שבגינה רשאי עו"ד קפלנסקי לעצב מסמכים או כספים שנמסרו לו בקשר לעניין זה או אחר, ללא הפרדה בין העניינים וללא צורך לבדוק בהקשר לאיזה עניין נמסרו המסמכים המעוכבים".
בית המשפט המחוזי סקר הוראות חוק שונות המעגנות את זכות העיכבון בחקיקה האזרחית החדשה, וציין כי הוראת העיכבון שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין היא יוצאת-דופן לכאורה. שכן כפי שקבעה פרופ' נ' זלצמן בספרה "עכבון", הרי שהוראת העיכבון שבסעיף 88 הנ"ל "קובעת שלשם הבטחת שכר-טרחתו והחזר הוצאותיו, עורך-הדין רשאי לעכב כספים, מסמכים ונכסים של הלקוח שהגיעו לידיו בהסכמת הלקוח 'עקב שירותו ללקוח'. מכאן ניתן לסבור שהחיוב הנערב בזכות הסטטוטורית אינו חייב להיות דווקא בשל אותו שירות מקצועי שנתן עורך-דיו ללקוח, ואשר במסגרתו הגיעו לידיו מסמכים ונכסים של הלקוח, אלא 3ל שירות שבתן עורך-דין ללקוח בתפקידו זה, להבדיל משירות שנתן לאותו אדם שלא כעורך-דין".
ואולם, בית המשפט המחוזי לא הסכים עם עמדתה של פרופ' זלצמן, לפיה, זכותו של עורך דין לעיכבון זהה במהותה לזו שנקבעה במעשי החקיקה האחרים. שכן, לעמדת פרופ' זלצמן "יש ליתן להוראה האמורה פרשנות מצרה, באופן שיוצר 'קשר עסקה' בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב. פרשנות כזו הולמת את הגישה הכללית המשתקפת בחקיקה האזרחית ביחס להגבלת ההיקף של החיוב הנערב מכוחה של זכות עיכבון סטטוטורית, ואין היא עומדת בסתירה ללשון ההוראה.
היא גם עולה בקנה אחד עם פרשנות תכליתית של הוראת-חוק יוצרת עיכבון על רקע עקרונות היסוד של השיטה".
לעומת זה, אימץ בית המשפט המחוזי פרשנות מרחיבה לזכות העיכבון של עורך הדין, על-פיה: "אין להפריד בין עניינים שונים שנמסרו לעו"ד קפלנסקי על פי הסכם אחד, וזכאי עו"ד קפלנסקי לעכב מסמכים גם אם החוב הוא בקשר לשירות שאין לו זיקה למסמכים... לכן אין חשיבות לכך שבגין חלק מהעניינים שבטיפולו של עו"ד קפלנסקי עדיין לא הגיע המועד לתשלום שכרו או שהשכר שיגיע לו הוא שכר ראוי. הזכות לעיכבון אינה מותנית בקיומו הוודאי של חוב. עצם ההוראה המחייבת את עורך הדין להגיש תביעה חוד שלושה חודשים, מלמדת שיש והעיכבון קם גם כאשר קיומו של החוב שנוי במחלוקת".
יצוין, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת מנורה, לפיה זכות העיכבון נסוגה מפני הנזק הכבד שנגרם לה, בשל העובדה שתיקים רבים אשר היו בטיפולו של עורך הדין, תלויים ועומדים בבתי משפט, ולכן זכות הייצוג שלה עלולה להיפגע.
בית המשפט המחוזי קבע, לאחר ניתוח האמור בעל"ע 18/85 עו"ד מימון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מן 2) 517, כי "כדי שלא להפוך את זכות העיכבון לכלי ריק, יש להעדיף עליה את חובת הנאמנות ללקוח רק במקרים קיצוניים כגון זה שנידון בעניין מימון, נאשר השימוש בזכות העיכבון נעשה שלא בתום לב".
מנורה ערערה על פסק הדין ולבסוף הגיעו הצדדים להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין. ואולם, בית המשפט העליון בחר לייחד מילים חשובות לגופה של הכרעה, ופסק כדלקמן: "אנו מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. שכן, הפירוש שניתן לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, בדבר זכות העיכבון אינו מקובל עלינו, וזכות זו - בדומה לזכויות עיכבון אחרות במשפט האזרחי - נתונה אך לגבי התיק מושא סכסוך שכר הטרחה".
הנה כי כן, בית המשפט העליון בחר לאמץ את הפרשנות המצרה שהציעה פרופ' זלצמן, והשווה את זכות העיכבון של עורך הדין לזכות העיכבון של השלוח או הקבלן, בכל הנוגע לדרישת "קשר העסקה" בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב, תוך צמצום משמעותן של המילים "עקב שירות ללקוח" המצויות בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

עורך דין ומעבידו ומהן זכויותיו

ניגוד עניינים

השאילתא:
1.לעורכת-דין הוצע לכהן כיועצת משפטית של חברה העוסקת בביקורת מבנים.
2.החברה נותנת שירותי ייעוץ הנדסי לרבות חוות דעת של מומחה לרוכשי דירות מקבלנים ומלווה את לקוחותיה בהתנהלות מול הקבלנים השונים.
3.המו"מ בדבר קיום ליקויים או העדרם, רמת ביצוע התיקונים, מתן פיצוי כספי חלף תיקון או עקב כשלון תיקון וכיו"ב הינם כאמור מתקיימים בין החברה לרוכשי הדירות.
4.החברה חשה כי לעיתים קרובות על עובדיה ולקוחותיה לקבל ייעוץ משפטי צמוד בכל הנוגע לחוק ולפסיקה בנוגע לחובות הקבלנים, זכויות רוכשי הדירה וכיו"ב ומכאן הצורך בייעוץ משפטי קבוע.
5.עורכת הדין מבקשת מהוועדה לברר האם קיימת במקרה זה בעיה בתחום האתיקה המקצועית.
6.עורכת הדין מבקשת גם לקבל את חוות דעת הועדה האם קיימת מניעה כי תייצג מי מלקוחות החברה בעתיד בתביעה משפטית כנגד הקבלן, אם יבחר לשכור את שירותיה.

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לעורכת הדין כי לדעתה אינה רשאית ליתן ייעוץ משפטי לחברה העוסקת בנושאים הכלולים בסעיף 2 לעיל.
בפעולות כאמור יש משום סיוע למעביד להסיג את גבול המקצוע ובכך ישנה הפרה של כלל 11ב' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
(33467)

 

 

מהן חובות עורך הדין כלפי רוכש דירה

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין מייצג קבלנים בעריכת עסקאות למכירת דירות ומטפל ברישום בתים משותפים, לרבות רישום הדירות על שם רוכשיהן.
2.בתיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן חויב עוסק להציג את המחיר הכולל של נכס או שירות כאשר "מחיר כולל" הוגדר ככולל את סה"כ התשלומים בעבור הנכס או השירות, סה"כ המיסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק - וזאת לרבות תשלומי חובה ותשלומים נלווים לרכישה מבלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליהם במסגרת העסקה.
3.על פי חוק המכר התחייבויות הקבלן במכירת דירה הנבנית על ידיו כוללות גם את רישום הבניין כבית משותף ורישום הדירה על שם רוכשה. מובן כי בבנייה רוויה אין לרוכש אפשרות מעשית לוותר על השירות הניתן על ידי עורך הדין ב"כ הקבלן.
4.על פי כלל מס' 5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז1977-, עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לטפל בביצוע רישום הרכישה עבור הרוכש וכן לקבל מהרוכש את שכר הטרחה עבור רישום הבית המשותף ורישום הדירה על שמו.
5.טוען עורך הדין בפנייתו לוועדה כי קיימת סתירה לכאורה בין תיקון 11 הנ"ל לבין כלל 5 הנ"ל ועל כן מבקש עורך הדין לקבל את חוות דעת ועדת האתיקה בשאלה האם לאור תיקון מס' 11 הנ"ל יש לכלול את שכר הטרחה במחיר הכולל של הדירה או שמא עורך הדין יכול להמשיך לגבות אותו מהרוכש בנפרד.

עמדת הועדה:
הועדה השיבה לשואל כדלקמן:
1.כאשר הקבלן גובה מהרוכש את כל הסכומים לרבות עבור הוצאות הרישום חלה על הקבלן הוראת תיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן, תשס"ב2002-.
2.כאשר עורך הדין גובה ישירות מהרוכש את שכרו לצורך הרישום בלבד הריהו חייב לרוכש חובת נאמנות ולכן נוצרת אף זיקה חוזית ביניהם. במקרה זה אין חובה על הקבלן לפרסם את שיעור ההוצאות כחלק מהמחיר.
3.יצוין עם זאת כי לתיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן תכלית משלו החורגת ממסגרת האתיקה המקצועית ויש איפוא מקום לקבל את עמדת רשויות המדינה בעניין.
(34040)

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1.עורך דין ערך חוזה שכירות עבור שני צדדים (משכיר ושוכר).
2.הרשאי עורך הדין לגבות שכר טרחה משני הצדדים לחוזה כאשר הוא מודיע וכותב בהסכם השכירות שהוא מייצג רק את המשכיר וכי אין בהשתתפות השוכר בשכר טרחתו כדי להקים יחסי עורך דין - לקוח ביניהם.

עמדת הועדה:
1.הועדה הודיעה לעורך הדין כי כאשר הוא מייצג את המשכיר בלבד אסור לו לגבות שכר טרחה מהשוכר דהיינו אין ליצור זיקה חוזית ישירה בין עורך הדין לשוכר.
2.המשכיר עצמו רשאי לדרוש מהשוכר השתתפות בהוצאותיו בשכר הטרחה החל עליו.
אם הצדדים יבחרו לקצר את הדרך באופן שתשלום שכר הטרחה יתבצע ישירות לעורך הדין לא יהיה בכך כל פסול.
(33910)


 

המותר לעורך דין להקליט לקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בשמו ובשם חברים נוספים למקצוע והסביר כי מפעם לפעם מתעוררות מחלוקות בינו ובין לקוחות המגיעים לעיתים לכלל התדיינות בבית משפט או בבוררויות או בהליכי גישור.
2.שאלתו היא האם מותר לו להקליט לקוח על מנת שיוכל להציג ההקלטה או את תמלילה כראייה בכדי להוכיח כי אין אחיזה לטענות הלקוח בהקשר של עניינים כספיים או עניינים הקשורים לכך בין במישרין ובין בעקיפין לרבות הצגתם לצורך סתירת הטענות כלפי עורך הדין כעולה מהשיחות שביניהם
- זאת בניגוד לדברי הלקוח בהליך ההתדיינות הן לגבי העניינים הכספיים ו/או בנושא טיב השירות המקצועי שקיבל הלקוח או ביקש וכיו"ב.
3.בייחוד מתעוררות מחלוקות בין עורך הדין והלקוח ועורך הדין מעוניין כאמור להשתמש בהקלטה ו/או בתמלילה במקרים שהלקוח מנסה "לסחוט" את עורך הדין ואומר לו דרך משל: "כי אם לא תתפשר איתי על סכום כזה או אחר, תוגש נגדך תלונה ללשכת עורכי הדין או למשטרה".

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לשואל כי לדעתה אין איסור לביצוע ההקלטה לאחר שנותקו יחסי עורך דין-לקוח בין הצדדים.
(33911)


 

הרשאי עורך דין המוזמן להעיד ע"י ב"כ הצד שכנגד

עוה"ד ולקוחו

א. העובדות:
1. עורכת דין פנתה לוועדה ומסרה כי הייתה בקשר עם מצווה, ערכה והכינה עבורה צוואה וגם הייתה עדה לחתימתה עליה.
2.לימים משנפטרה המצווה הגיש אחד הנהנים על פי הצוואה התנגדות לקיומה (הבקשה לקיום הצוואה הוגשה על ידי משרד עורכת הדין לבקשת נהנה אחר).
3.מאחר שצפוי דיון משפטי באשר לנסיבות עריכת הצוואה וחתימתה על ידי המצווה יהיה על עורכת הדין להעיד בבית המשפט ולכן לא תייצג במהלך הדיון המשפטי את הנהנה אשר ביקש לקיים הצוואה.

4.מי שהגיש את הצוואה לקיום מעוניין כי משרד עורכת הדין ייצגו בדיון המשפטי הצפוי.
5.עורכת הדין פנתה לוועדה בשאלה האם בנסיבות מקרה זה היא רשאית לייצג את הנהנה בדיון המשפטי שייערך בהתנגדות לקיום הצוואה. מאחר שעורכת הדין הינה עובדת במשרד של עו"ד פלוני, אשר אמור להעיד בעניין זה וכאמור היא הייתה גם עדה לחתימת המצווה.
6.ועדת האתיקה השיבה לעורכת הדין כי לדעתה אין מניעה לייצוגו של הנהנה בדיון המשפטי באם אין חשש שתיאלץ להעיד בעניין.

ב.בהמשך פנתה עורכת הדין בשאלת הבהרה כדלקמן:
1.עורכת הדין החלה בייצוג בהליך המשפטי ובישיבת קדם המשפט הראשונה הודיע ב"כ הצד שכנגד כי בדעתו לחקור את עורכת הדין על דוכן העדים.
2.כזכור וכאמור בסעיף א' לעיל הייתה עורכת הדין גם עדה לצוואה אם כי לא הגישה לכב' בית המשפט תצהיר במסגרת כתבי בי-דין שהוחלפו עד כה.
3.ב"כ הצד שכנגד הוסיף עוד כי מבחינתו אין מניעה או התנגדות לכך שעורכת הדין תמשיך בייצוג לפני ואחרי עלייתה על דוכן העדים.
4.לאור הסכמת ב"כ הצד שכנגד שואלת עורכת הדין האם קיימת מניעה להמשך ייצוגה את הלקוח לפני ואחרי עלייתה לדוכן העדים.

עמדת הועדה:

הועדה השיבה לפונה כי לדעתה וחרף הסכמת ב"כ הצד שכנגד - ראוי הוא כי לא תייצג את הנהנה בדיון המשפטי שבו היא אמורה להיחקר על דוכן העדים.
האיסור להעיד בעניינו של הלקוח ולהמשיך לייצגו נועד להגן על אינטרסים שבין עורכת הדין לבין בית המשפט.

(31806)

עורך הדין והתפטרותו מייצוג לקוח

שכ"ט

העובדות:
1.עורך הדין מייצג מוסד בנקאי לרבות פעולות גבייה בהוצל"פ והליכי ערעור.
2.עורך הדין דרש מלקוחו לשלם לו את שכר טרחתו בגין פעולותיו עבורו.
3.עורך הדין שואל את הועדה כיצד עליו לנהוג לגבי המשך ייצוג הלקוח וזאת במיוחד לאור העובדה שהלקוח לא ביקש את הפסקת ייצוגו.

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה כאשר עורך דין תובע את לקוחו נוצר משבר אמון ביניהם וראוי הוא שעורך הדין יתפטר מייצוגו של אותו לקוח.
(33743)

 

האם קיימת חובה על עורך דין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לקוח של עורך דין הינו תושב חוץ ובשל מגבלות השפה העדיפה המשטרה כי עורך דינו יגיש בשם הלקוח תלונה במשטרה כנגד עורך דין פלוני וכשהמדובר הוא על חשד לאישומים חמורים כגון גניבה, מעילה, הונאה ותרמית.
2.עורך הדין שואל האם במקרה זה מוטלת עליו חובה ליידע את עו"ד פלוני על דבר הגשת התלונה נגדו למשטרה.
3.טוען עורך הדין כי לפי כלל 31 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- הרי יש ליידע עורך דין כאשר פותחים כנגדו בהליך משפטי, על מנת לבחון אם קיימת אפשרות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. לדעת השואל אין המדובר כאן בהליך משפטי אלא בהגשת תלונה במשטרה אשר עלולה להביא בסופו של עניין להליך משפטי-פלילי אולם מוסיף עורך הדין כי אין כאן אפשרות ליישוב הסכסוך בדרך של שלום והודעה מוקדמת בדבר הגשת התלונה עלולה לפגוע בניהול החקירה או באינטרס כלשהו של המתלונן.

עמדת הועדה:
הועדה השיבה לעורך הדין כי לדעתה כלל 31 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- אינו חל על הגשת תלונה למשטרת ישראל בגין עבירה פלילית
- כך שאין חובה ליידע את עורך הדין הפלוני על הכוונה להגיש כנגדו תלונה במשטרה.
(33745)


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז