מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 67 · תאריך פרסום יוני 2002 · עט ואתיקה

החובה להמציא כתבי בי-דין לצד שכנגד - חובה אתית

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,

פניות רבות שהגיעו אלינו מצביעות על תופעה חמורה: עורכי-דין אשר מגישים כתב בי-דין לבית המשפט, אינם טורחים להמציא עותק הימנו לעוה"ד של הצד שכנגד. לנוכח היקפה המדאיג של התופעה, החלטנו להבהיר ולקבוע, כי ככלל, קיימת חובה להמציא נתב בי-דין לצד שכנגד בכל עת שעו"ד מגיש כתב בי-דין לבית המשפט. זוהי חובה אתית לכל דבר ועניין. (מובן, כי חובה זו לא תחול במצב בו ישנה הצדקה עניינית בדין להסתיר את כתב בי-הדין מעיני הצד שכנגד, כגון בעת הגשת בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד). כזכור, החל משנת תשנ"ז מוטלת חובה על בעל-דין המיוצג ע"י עו"ד, להמציא כתבי בי-דין בעניינו באמצעות עורי-דינו, כאמור בתקנה 475א' לתקנות סד"א. על-פי תקנה 477 תהא ההמצאה לנמען גופו אולם אם הנמען מיוצג, "דיה ההמצאה לעורך הדין". אשר לאופן ההמצאה, ניתן להמציא אישית, בדואר רשום עם אישור מסירה (תקנה 496), או באמצעות הפקסימיליה (תקנה 497א'). מחיבור כל האמור עולה בבירור, כי כל אימת שעו"ד מגיש כתב בי-דין לבית המשפט, עליו להמציא עותק הימנו לצד שכנגד, ופעמים רבות מתחייבת ההמצאה לעו"ד שכנגד. אין צורך להכביר מילים בעניין חשיבותה של המצאה כדין. נסתפק בהפניה להוראת תקנה 242 לתקנות סד"א, לפיה "ראה בית המשפט או הרשם, בשעה שהוא דן בבקשה בכתב, כי לא ניתנה הודעה מספקת או לא ניתנה הודעה לאדם שצריך היה לקבלה, רשאי הוא לדחות את הבקשה או לדחות את הדיון בה על מנת שתינתן הודעה כאמור לפי הוראות שייראו לו".
לדעתנו, יש לראות את חובת ההמצאה לעיל גם כחובה אתית. כידוע, סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין מטיל על עוה"ד חובה, שהשלכותיה משמעותיות ביותר "במילוי תפקידו יפעל עורי הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". סעיף 54 מטיל על עוה"ד חובה לעזור לבית-המשפט לעשות משפט (ראו לאחרונה: ע"פ 4765/98 אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 1(99) 1380). באופן טבעי ומתבקש, עו"ד יעזור לבית המשפט לעשות משפט אס יעמוד בחובתו החוקית וימציא עותק מכתב בי-דין המוגש על-ידיו, גם לעוה"ד שכנגד. באופן כזה יוכל עוה"ד לעמוד גם בחובת ההגינות כלפי חברו למקצוע, היונקת את חיותה מסעיף 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-, הקובע כי "בכל עניין מקצועי יגלה עורך-דין יחס חברי כלפי חברו למקצוע".
אם עסקינן בהגשת "בקשה בכתב", הרי שבעצם מסירת הבקשה לעוה"ד שכנגד, מתוודע האחרון הן להגשת הבקשה לבית המשפט והן לעובדה שבפני בית המשפט תלויה ועומדת בקשה - אשר יש לו מספר ימים מוגבל להגיב עליה בטרם תינתן כה החלטה. עוה"ד שהגיש את הבקשה, יפעל לטובת שולחו "בנאמנות ובמסירות" אם ימציא את הבקשה לצד שכנגד, ובכך יימנע בין השאר מנקיטת הסנקציה שבתקנה 242. ברור גם, כי בית המשפט יוציא מתחת ידיו החלטה מושכלת ומאוזנת יותר, אם יועמדו לעיונו טענות שני הצדדים למשפט.
שכיח גם המצב שבעל דין חפץ להגיב על כתב טענות של הצד שכנגד, על אף שזכות התגובה איננה מעוגנת מפורשות בדין. כך למשל, בעל דין שהגיש בקשת רשות לערער בפלילים, עשוי לבקש להגיב על תשובת בעל הדין שכנגד, על מנת למנוע ממנו עיוות-דין. כיצד יוכל בעל הדין לעמוד על זכותו אם תשובת הצד שכנגד כלל לא הועבדה אליו? כיצד יוכל בית המשפט "לעשות משפט" מקום בו מוצגת בפניו תמונה עובדתית חלקית ומגמתית, בלא שלמבקש רשות הערעור תינתן האפשרות לבקש להגיב (זאת במיוחד לנוכח הוראות החוק, אשר אינן מחייבות לתמוך את הבקשה או את התשובה בתצהיר, ובכך פותחות פתח רחב להעלאת טענות עובדתיות).
כפי שקובע כב' השופט ג' קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2001), הרי שיש להחיל את עקרון תום הלב בשימוש בזכויות הדיוניות, על עוה"ד המנהל הליכים בבית המשפט (עמ' 475): "עורך הדיו הוא היוזם, הוא המנסח והוא הטוען. בל זאת, לעיתים קרובות, מבלי לשתף את הלקוח מראש, והלקוח למד, אס בבלל, על צעדיו של עורך הדין רק לאחר מעשה. בנסיבות אלה החובה לנהוג בתום לב מוטלת על עורך הדין, אם כי בתוצאות נושא הלקוח. לכן אף אם בית המשפט מכוון דבריו לחובת הלקוח לתום לב, הרי בפועל אמורים הדברים בעורך הדין של אותו בעל דין, במעשיו ובמחדליו". כב' השופט גי קל'נג מסתמך גם על סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, שמכוחו החיל בית המשפט העליון את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת על סדרי הדין האזרחי (ראו: מ-"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449). לדעתנו, אי המצאת כתב בי-דין שהוגש לבית המשפט, לצד שמנגד, מהווה מחדל אשר אינו הולם את מקצוע עריכת הדין, בהיותה מכשול המושם בפני בית המשפט המונע ממנו לעשות משפט כדבעי. מחדל זה עומד לדעתנו גם בניגוד להוראת היסוד המצויה בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- - המחילה על עוה"ד את חובת ההגינות. הנה כי כן, מסקנתנו נתמכת הן בדרישות הדין הכללי והן בדרישות הדין הספציפי הנוגע לאתיקה המקצועית של עורכי הדין.



לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

שיקולי בית הדין לשחרור עורך-דין מייצוג לקוח

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך-דין פנה לוועדה והסביר כי לקוחתו אינה עומדת בהסכם חתום על ידיה לתשלום שכר טרחתו.
2.עורך הדין הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה שבה נדחתה בקשתו להשתחרר מייצוג הלקוח. כמו כן ביקש עורך הדין לעכב את ביצוע ההחלטה נשוא בקשת הערעור באופן שיוכל שלא להיזקק להגשת סיכומים בהליך המתנהל בבית הדין קמא עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.
3.כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה החליט שלא להיעתר לבקשה וזאת מבלי לבקש את תגובת הלקוחה שהיא המשיבה הפורמאלית ומשהחליט כך התייתר כמובן הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
4.כב' נשיא ביה"ד הארצי לעבודה קבע, בין היתר, כי עניין שחרור ייצוג הינו עניין שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ובית הדין הארצי אינו ממהר להתערב בה להוציא מקרים מיוחדים. כב' הנשיא בהחלטתו הסביר כי נחה דעתו שהמקרה שלפניו אינו נופל בגדר המקרים המיוחדים הנ"ל וכי לא יצאה שגגה מלפני בית הדין קמא.
5.עוד קבע הנשיא כי מן הראוי הוא שעורך-דין הרוצה להתפטר יגיש בקשה מתאימה לכך מוקדם ככל האפשר לפני הבירור שהרי אם יבוא עם בקשתו רק ביום הבירור עלול ביהמ"ש לסרב לו מהטעם כי ההתפטרות תגרום לדחיית המשפט (ראה לעניין זה התייחסות נשיא בית המשפט העליון ד"ר י. זוסמן בספר סדרי הדין האזרחי מהדורת 1995 בעמ' 223).

השאילתא:
1.עורך הדין טען בפני הועדה כי נוצר משבר אמון אישי ומקצועי חריף ביותר בינו ללקוחה וחרף זאת החליט ביה"ד האזורי לעבודה כי עליו להגיש את סיכומי הלקוחה חרף מחדלה בתשלום המגיע לו (יתרת שכר טרחה) וללא התייחסות למשבר- האמון כפי שאף הלקוחה כתבה לבית הדין.
2.שואל עורך הדין האם אכן רשאי בית הדין לאכוף עליו לספק עבודה או שירות אישי ממין השירותים המתבקשים אצלו ובכך לגרום לו חסרון כיס בעוד הלקוחה נמצאת מקבלת שירות ללא ששילמה לו המגיע ממנה כשהיא מיצוייה במעמד של מפרת הסכם וזאת ללא התייחסות למשג]- האמון האישי והמקצועי שבין עורך הדין ללקוחתו.

עמדת ועדת האתיקה:
לנוכח ההחלטה המפורשת של כבי בית הדין אין מנוס כי עוה"ד יגיש הסיכומים ויתבע לאחר מכן את שכר טרחתו מהלקוחה.
(32101)

המותר לעו"ד לייצג בת זוג של מנוח (שהיה לקוחו) כנגד עזבונו?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין ערך צוואה בשנת 1993 עבור לקוח שיוצג על ידיו שנים רבות.
2.עוה"ד לא התמנה כמנהל עיזבון המנוח עפ"י צוואתו.

3.עוה"ד לא ייצג בעם- ואינו מייצג כיום את בני משפחת המנוח שהם היורשים עפ"י הצוואה.

4.הלקוח נפטר זה מקרוב ולבני המשפחה מסר עוה"ד עותק מצוואת הלקוח.
5.בת זוגו של המנוח מזה כ8- שנים ביקשה מעוה"ד כי ייצגה כנגד העיזבון.
6.הלקוח, אף שחי עם בת זוגו, היה נשוי לאם ילדיו בעת פטירתו והיה לו ולבת זוגו רכוש משותף לרבות מקרקעין שהזכויות לגביו רשומות ע"ש המנוח בלבד.

השאילתא:
האם בנסיבות מקרה זה קיימת מניעה כלשהי כי עוה"ד ייצג את בת הזוג בתביעה לפס"ד הצהרתי כנגד העיזבון להצהיר על חלקה של בת הזוג ברכוש המשותף עם המנוח - זאת ללא תקיפת צוואת המנוח?

עמדת הועדה:
1.הועדה סבורה כי אם הלקוח (המנוח) ראה עצמו כבעלים בשלמות של נכסי העיזבון שלגביהם טוענת בת הזוג כי הם בבעלות משותפת שלה ושל המנוח - הרי אין עוה"ד רשאי לייצגה בתביעה נגד העיזבון.

2.המדובר- במקרה זה בלקוח קבוע שעזבונו "בא בנעליו" עפ"י כלל 14(ג) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- וע"כ גם מטעם זה אין עוה"ד רשאי לייצג צד נגד לקוח קבוע שלו.

3.הועדה הפנתה את עוה"ד לכלל 16(א)(ג) לכללים הנ"ל כשהעולה מהם הוא כי אסור לעו"ד להיות במצב שבו קיים חשש כי ייעשה שימוש במידע שהגיע לידיו תוך כדי ייצוג הלקוח. במקרה נשוא השאילתא אכן קיים חשש ממשי לכך.

4.יצוין, לעומת זאת, כי אם המנוח ובת זוגו היו בעלים משותפים בנכסים, הרי לא הייתה מניעה כי עוה"ד ייצג את בת הזוג כנגד העיזבון שהוא למעשה היורשים. במקרה זה אכן אין ניגוד עניינים בין עמדת הלקוח - המנוח לבין עמדת בת הזוג.

(30377)

עורך-דין וסוגיית מסירת מסמכים ללקוח

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
עורך-דין פנה לוועדה וביקש לדעת האם הוא מחויב למסור לבקשת הלקוח את מסמכיו גם באמצעות דיסקט, או שמא רק את מה שמכונה באנגלית copy Hard - כאשר מדובר בלקוח שכבר אינו עובד עוד עם אותו משרד עורכי דין.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה מבהירה כי עפ"י סעיף 10 (א) לחוק השליחות תשכ"ה1965- זכאי הלקוח לקבל כל דם- וכל נכס המוחזק ע"י עורך הדין ואשר הגיע לידיו במסגרת הטיפול בעניינו או כתוצאה מיחסי עורך-דין-לקוח.

2.אם מצוי מישות עורך הדין תקליטור עם החומר של הלקוח עליו למסרו ללקוח. אם החומר מצוי במחשב בלבד על עורך הדין להעתיקו על תקליטור.

3.אם מישות עורך הדין אין תקליטור כאמור אלא מצוי בידיו חומר מודפס בלבד עליו למסור חומר זה ללקוח.

(32591)

 

עורך הדין וזכותו לתבוע עד שהוזמן והעיד בביהמ"ש מטעם לקוחו

ניגוד עניינים

העובדות:
1.עורך-דין ייצג לקוח בתביעה שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי.
2.התביעה התייחסה למידת זכאותו של הלקוח לגמלאות המוסד לביטוח לאומי על אף אי רישומו של לקוח זה כעובד עצמאי במ.ל.ל. ע"י רואה החשבון שלו.
3.במהלך המשפט מסר רואה החשבון תצהיר עדות ראשית אשר אומת ע"י עורך הדין והלה אף נחקר בביהמ"ש בחקירה נגדית על תצהירו.
4.ביה"ד לעבודה הורה על דחיית התביעה ואף דן בסוגיית מהימנות עדות רואה החשבון.
5.כיום מבקש הלקוח להגיש תביעת נזיקין נגד רואה החשבון על כך שלא רשם אותו במ.ל.ל. כעובד עצמאי במועד.
6.עורך הדין פנה לוועדה והודיע כי הוא אכן מתעתד להגיש תביעת נזיקין נגד רואה החשבון ושאלתו היא האם קיימת מגבלה אתית מלהגיש תביעה כנגד אותו העד שהעיד כאמור מטעם הלקוח בבית הדין לעבודה.
7.מוסיף עורך הדין ומציין כי כללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- אוסרים על טיפול נגד לקוח (כלל 16 לכללים הנ"ל), אך לעניין טיפול נגד עד שמסר עדות בתיק שהיה בטיפול עורך-דין לא מצא כל אזכור.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי לדעתה אין פסול בייצוג הלקוח בתביעה נגד רואה החשבון אשר הופיע כעד מטעמו של אותו לקוח.
לדעת הועדה אין במקרה שהועלה בשאילתא משום ניגוד עניינים באשר פרטי עדותו של רואה החשבון ידועים גם ללקוח.
(31994)

עורך הדין כסנגור של נאשם בבי"ד צבאי

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.עורך דין מייצג נאשם בבי"ד צבאי בהקשר לעבירות של מעשים מגונים כשכתב האישום מבוסס כולו על עדות מתלוננת.
2.מעדויות שונות הקיימות בתיק ומדברים שמוסרים עמיתים ומפקדים של המתלוננת מצטיירת תמונה של מתלוננת עם בעיות אמינות קשות ולכן שכר הנאשם לצורך בירור מעמיק של גרסת המתלוננת שרותי חוקר פרטי.
3.אותו חוקר אמור ליצור קשר עם המתלוננת ובני משפחתה ולמרר האם גם בעתי התלוננה על הטרדות מיניות ומהי גרסתה לגבי כתב האישום.
4.כיום שואל עורך הדין בטרם יאשר לחוקר פרטי את תחילת עבודתו האם קיימת מניעה אתית לשכירת שרות כזה כמבואר לעיל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי החוקר הפרטי יכול לשוחח עם בני משפחתה של המתלוננת אך אינו יכול לשוחח עמה באחד מהנושאים הבאים:
1.החוקר אינו רשאי ליצור קשר עם המתלוננת ולברר עימה האם הפרטים המוזכרים בסעיף 2 בפרק העובדות הינם אמת.
2.החוקר הפרטי אינו רשאי ליצור קשר עם המתלוננת ולקבל גרסתה לגבי האירוע נשוא כתב האישום.
3.החוקר הפרטי אינו רשאי ליצור קשר עם המתלוננת ולברר עימה האם בעבר התלוננה על הטרדות מיניות באירועים נוספים.

(30972)

עורך הדין וכיצד עליו לפעול כשזויפה חתימתו והלוגו של נייר המכתבים שלו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך-דין פנה לוועדה והודיע כי אדם שהציג עצמו בפניו כמי שקיבל מעורך הדין מכתב דרישה, לכאורה, בשם מרשו לשלם עבור חוב שלו לאותו לקוח.
2.מאחר שעורך הדין לא כתב לאותו אדם כל מכתב ומעולם גם לא שמע אודותיו דבר ביקש עורך הדין מאותו אדם להואיל ולשגר לו עותק המכתב שנתקבל אצלו, כביכול, מעורך הדין.
3.עותק המכתב הנחזה להישלח ממשרד עורך הדין הגיע לידיו, אולם מכתב זה מעולם לא הוכן ולא הודפס על ידיו וכל כולו מבית יוצר אחר.
4.להערכת עורך הדין נלקח ממשרדו נייר מכתבים ישן שלו כשה"לוגו" של משרדו צולם ותחת לוגו זה נשלח מכתב התראה לאותו אדם. עוד העיז אותו כותב גם לדרוש שכ"ט עו"ד בסך 470.-ש"ח כשהחייב מתבקש להעביר את החוב בצירוף שכר הטרחה ישירות לחותם המכתב.
5.עורך הדין ציין לוועדה כי הלוגו של משרדו הוחלף לפני מספר שנים ואין הוא בשימוש כלל, "המדפסת" שבה הודפס המכתב אינה דומה לשלו (הפונטים שונים) וגם סגנון המכתב אינו דומה כלל לסגנון עורך הדין שלא לדפי על כך כי הסגנון מלא שגיאות כתיב והדפסה וגם "החתימה" עליו אינה דומה כלל לחתימת עורך הדין.
6.שואל עורך הדין כיצד עליו לפעול בעניין זה שכן הוא מייצג את הלקוח הנ"ל בתיק בי"ד לעבודה בהליך שטרם הסתיים.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה בדברים הבאים:
1.אין כל מניעה להגיש תלונה במשטרה עפ"י העובדות שצוינו בשאילתא.
2.רשאי עורך הדין לפנות ללקוח בבקשה לקבלת הבהרות, אך עליו לנהוג משנה זהירות בשיחתו עמו ולהימנע מנקיטת לשון איום.
3.רשאי עורך הדין לחדול מייצוג הלקוח בבית הדין לעבודה.
4.רשאי עורך הדין להציע ללקוח לשחררו מייצוגו וכך "יתייתר" הצורך לנמק בפני בית הדין את הסיבות לכך.
5.אם הלקוח יסרב, יוכל עורך הדין להגיש בקשה מנומקת לשחרור מהייצוג.
6.על עורך הדין להודיע לנמען של המכתב כי עליו לפנות ישירות ללקוח. הועדה אינה רואה מקום בשלב זה למסור לו מידע אודות הזיוף.

(32429)

 

עורך דין והשימוש בהקלטת שיחה

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי בדעתו לבחון אפשרות פנייה לערכאות כנגד חברה המספקת מוצרים/שירותים לציבור.
2.עורך הדין קיבל בע"פ מידע מאחד הגורמים האחראים על התמיכה הטכנית באותה חברה העומד בסתירה לתגובתה שבכתב ולכן הוא שוקל, בכפיפות להחלטת ועדת האתיקה, להקליט שיחה עתידית עם אותו נציג שירות בכדי שהחברה לא תוכל להתכחש למצגיה, כפי שנמסרו לו בעל-פה.
3.עורך הדין מבקש לידע אותו האם הקלטה מעין זו אסורה עפ"י כללי האתיקה המקצועית.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי אין מניעה לכך שיבצע את ההקלטה המבוקשת וזאת באם הגורם המוקלט אינו לקוחו של עורך הדין וגם אינו בין אלה המאוזכרים בכלל 22 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקציעי :י תשמייו1986-וכן כי אין ההקלטה אסורה עפ"י חוק האזנות סתר.
(32608)

 


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז