מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 66 · תאריך פרסום אפריל 2002 · עט ואתיקה

אתיקה מקצועית של באי כוח המדינה

חברות וחברים יקרים,

סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין מטיל על עוה"ד חובה, שהשלכותיה משמעותיות ביותר: "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". אכן, מעבד לחובות ההגינות ותום הלב כלפי לקוחו, משמש עוה"ד כ-OFFICER OF THE COURT ומוטלות עליו חובות מיוחדות לכבד את בית המשפט, להגיד אמת בבית המשפט ולסייע לבית המשפט בניהול יעיל והוגן של המשפט. יחד עם זאת, אנו זוכרים כי ההנחה היא שסנגור אינו פועל מתוך מניע אלטרואיסטי, אלא הוא מבקש לקדם את עניינו האישי של מרשו. הוא מנסה לעשות הכול, במסגרת החוק, כדי לצאת זכאי בדין. כך למשל, שמורה לו הזכות לכפור בטענות עובדתיות נכונות בהליך פלילי או להכחיש עובדות נכונות בהליך אזרחי. אולם מהו הדין שראוי להחילו על נציגי הפרקליטות או נציגי התביעה המשטרתית או נציגי העירייה? כאן לדעתנו המצב שונה. עורכי הדין בשירות הציבורי אינם נמצאים ביריבות עם הסנגוריה. אין כאן סימטריה. כל זאת משום מיהותו של ה"לקוח". כב' השופט ג' קלינג מצטט בעמ 154 לספרו "אתיקה בעריכת דין" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2001) פסק-דין של ביהמ"ש העליון האמריקאי משנת 1998 (Singleton U.S.V.) בו צוין כי התובע הכללי עומד בראש מערכת אשר האינטרס שלה בהליך פלילי איננו לזכות בתיק, אלא להוציא את הצדק לאור. לפיכך, בניגוד לסנגוריה שתעשה הכול כדי שהלקוח יזוכה, לנציגי התביעה לא אמור להיות אינטרס שהנאשם יורשע דווקא, אלא רק שהצדק יצא לאור. זהו האינטרס הציבורי והתביעה אמורה לייצגו, בשונה מן האינטרס הצר יחסית של הנאשם. אם מ-גיל חב עוה"ד חובת זהירות ונאמנות כלפי צד שלישי, הרי שחובה זו מתגאית והולכת (ככל חובת נאמנות או הגינות אחרת של רשות ציבורית) במרקם היחסים שבין נציג התביעה לבין הנאשם/הנתבע הפרטי. אנו סבורים כי מדומי בחובת הגינות שונה לחלוטין - חיבת הגינות אלטרואיסטית. אנו מצפים שהתביעה תהיה מקצוענית, שהיא ,,תעשה שיעורי בית, שהיא לא תתרשל. אולם אנו לא מצפים מן התביעה שתנסה להרשיע בכל מחיר. אכן, תובע מקצועי איננו רק תובע שמביא בסופו של הליך להרשעה בדין, אלא גם תובע בעל יושרה היודע לבוא לממונה עליו ולהצביע על פגמים בחומר הראיות או בהליכים שקדמו להעמדה לדין או בניהול התיק. בבג"צ 4267/93 אמיתי נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441 הובהר הסטנדרט המצופה מנציגי התביעה: "(ש)בייצגו רשות שלטונית בפני בית המשפט, טוען היועץ המשפטי לממשלה את אותן טענות שהוא סבור, על פי תפישתו המשפטית, בי הן מצדיקות את פעולת הרשות במסגרת הדין. על כן, אם לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הרשות השלטונית אינה פועלת כדין, הרשות בידי היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט כי הוא לא יגן על פעולת הרשות. למותר לציין כי היועץ המשפטי לממשלה - בכל נושא משרת בשלטון - בפוף אף הוא לחוק, ונתון לביקורת שיפוטית".
לאחרונה החליטה כב' השופטת דליה דורנר על ניהול משפט חוזר לעמוס שינס (מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 14.3.02) תוך שפירטה קביעות עצמות על דרכי העבודה של שוטרי משטרת ישראל ושל התביעה בעניינו של ברנס. כך למשל עלה, כי חוקר בצוות החקירה אשר העיד "בהנחיית התובע", הודה כי שיקר בבית המשפט ביחס לחקירה וביחס להודאתו של שינס. הובהר, כי השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו של שינס "מעוררים חשש ממשי בי עודף רצון של המשטרה 'לסגור' את פרשת הירצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, גם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת". אין ספק, כי כב' השופטת דורנר הרחיבה עוד יותר את הדרך ליישום מעשי ונוקב של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו במישור ההליך הפלילי, בכך שהקנתה מעמד של זכות יסוד חוקתית לזכותו של אדם להליך פלילי הוגן. לדעתנו, קביעה זו משפיעה גס על התנהלותה הכללית של התביעה, שכן היא לא תוכל להמשיך בנקיטת קו לוחמני וחסר פשרות, בשעה שהיא נתקלת במכשלות דיוניות חמורות או בפגיעה אנושה אחרת במסגרת ההליך אשר הוביל להעמדתו של פלוני לדין. כל זאת, מן הטעם שפעולות אלה עומדות בניגוד לאינטרס האמיתי של ה"לקוח" - הציבור בכללותו .

בברכת חג עצמאות שמח,
אילן בומבך, עו"ד יו"ר ועדת האתיקה

עורך-דין כסנגור

עוה"ד ולקוחו
זכותו של הסנגור לקבל לביתו נאשם על מנת שישהה בו כשהוא יהיה הערב שלו

העובדות:
1.מפלג התביעות של מחוז תל-אביב במשטרת ישראל הפנה לוועדה את נושא התנהגות סנגורית בבית המשפט במהלך דיון בהליכי מעצר.
2.בפנייה צוין כי הוגש נגד נאשם כתב אישום בגין 6 עבירות חמורות של סחר בסמים.
3.הדיון התקיים בבית המשפט ובו טענה הסנגורית טענות לשחרור הנאשם והוסיפה כי היא מוכנה לקבל רשות מבית המשפט לקחת את הנאשם לביתה כדי שישהה בו במעצר והיא תהיה הערבה שלו.
4.אכן השופט השתכנע והתיר לה לקחת את הנאשם למעצר בבית הסנגורית.
5.עוד מציין הפונה כי במהלך הדיון הפנתה התובעת את תשומת לב בית המשפט כי המדובר הוא גם בעבירה אתית ובתגובה לכך התריסה הסנגורית שמבחינתה אין כל בעיה ושהתובעת רשאית להתלונן עליה בלשכת עורכי הדין.
6.נראה לפונה כי כאן לפנינו שלב נוסף של התדרדרות הנורמות האתיות כשלכאורה הסנגורית מבצעת עבירה אתית במוצהר.

עמדת הועדה:
1.הועדה השיבה לפונה כי בהתחשב בנסיבות המקרה וכנקוב גם במכתב הפונה על צרופותיו החליט הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב לאמץ את החלטת ועדת האתיקה שלא למצות הליכים משמעתיים נגד הסנגורית ולגנוז את התלונה.
2.הועד המחוזי וועדת האתיקה שלידו התרשמו כי כנראה הסנגורית לא הייתה מודעת לכך כי הצעתה לקחת את הנאשם לביתה כרוכה גם בחתימתה על ערבות ללקוח, דבר המהווה עבירה אתית על כללי האתיקה המקצועית.
3.הועד מצא לנכון להסב את תשומת לב הסנגורית לכך כי עליה להקפיד שהתנהגות דומה לא תישנה על ידיה בעתיד.
(29668)

למי מגיעות הוצאות משפט שנפסקו?

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.למי צריך תובע, אשר חויב בהוצאות שנפסקו על-ידי כב בית המשפט, בתביעתו כנגד נתבע לשלם כאשר הנתבע יוצג ע"י פרקליט של חברת ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית.
2.להבהרה יצוין כי בין הנתבע לבין הפרקליט שייצגו לא נערך ולא נחתם כל הסכם בהקשר להוצאות שנפסקו.

עמדת הועדה:
1.הועדה סבורה כי במקרה הנוכחי מגיעות ככלל ההוצאות לנתבע כפי שקבע בית המשפט.
2.במקרה זה הנתבע הוא המבוטח, אולם אם הנתבע לא שילם את ההוצאות ושכ"ט עוה"ד וחרצת הביטוח היא זו שנשאה בתשלום, יוכל עוה"ד השואל לבקש את הכרעת בית המשפט בשאלה זו על דרך של הליך טען ביניים או כהחלטה אגבית לפסק הדין העיקרי.

(31238)

 

 

הקיימת הגבלת ייצוג לקוח ע"י עורך דין?

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.עורך דין התבקש ע"י עירייה לייצגה בהליכי הוצל"פ שננקטו נגדה ע"י חברה מסוימת (להלן "החברה").
2.הייצוג כולל בעיקרו בקשה בטענת "פרעתי" (לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ) והליכים נלווים במסגרת תיק ההוצל"פ שמנהלת אותה החברה כנגד העירייה.
3.עד לשנת 1988 ייצג עורך הדין לקוח אחר כנגד אותה חברה שכיום נוקטת בהליכי הוצל"פ כנגד העירייה. במסגרת ההליכים ביצע עורך הדין בשם הלקוח עיקול צד ג אצל אותה עירייה.
4.בהמשך פנה עורך הדין לעירייה בשם מרשו בדרישה לפעול בהתאם לצו העיקול.
5.עוד מציין עורך הדין כי טיפולו בהליכי ההוצל"פ הקודמים כנגד אותה חברה, שבשל חובה בוצע עקול צד ג, הסתיים. להבהרה מציין עורך הדין כי פעולותיו בייצוג הקודם בשם מרשו היו כנגד החברה והפעולות שבוצעו ביחס לעירייה היו הליכים כנגד העירייה כצד שלישי.
6.כיום מבקש עורך הדין חוות דעת האם בנסיבות המתוארות לעיל קיימת מניעה אתית כלשהי לייצוגה של העירייה על ידיו בהליכי ההוצל"פ שננקטו כנגדה כמפורט לעיל.

עמדת ועדת האתיקה:
1.לאור הנסיבות שתוארו בפניית עורך הדין אין מניעה לכך שייצג את העירייה.
2.עובדת הטלת עיקול צד ג על הכספים בשם לקוח אחר אינה הופכת את העירייה לצד שכנגד.
3.לדעת הועדה במקרה נשוא פניית עורך הדין אין תחולה לאיסורים הנוהגים עפ"י כלל 16 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-.

(31022)

נושא החיוב בהוצאות כלליות שלהמשרד אגב הטיפול בלקוח:

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1. עורכת-דין פנתה לוועדה וביקשה לקבל חוות דעתה באשר להוצאות מסירה ואיתור במסגרת ביצוע פעולות גביה עבור גופים מסחריים.
2.ההתקשרות בין עורכי דין העוסקים בהליכים משפטיים לצורך גבייה מושתתת, בדרך כלל, עפ"י שכר הטרחה הפסוק (בכית המשפט או בלשכת ההוצל"פ).
3.במקרה של משרד השואלת, אופן העבודה הוא שהלקוח אכן משלם שכר טרחה וכן הוצאות מיוחדות כאגרת בית המשפט או אגרת עיקולים.
4.הלקוח אינו מחויב לשלם את הוצאותיו המשרדיות של עורך הדין כגון שכר דירה, שכר עבודה, הוצאות אחזקת משרד כארנונה, חשמל וכן הוצאות משרדיות שוטפות כביול וכיו"ב. הלקוח גם אינו משלם את שכר העבודה בגין עובד של עורכי הדין אשר דואג למשל להגשת כתבי בי-דין לבית המשפט.
5. עורכת הדין מדגישה כי הוצאות משרדיות בהגדרתן אינן הוצאות שעל הלקוח להשיב לעורך הדין גם כאשר ניתן לייחד את ההוצאות עבור לקוח מסוים למשל, שכר העבודה של עורך-דין אשר מטפל אך ורק בלקוח מסוים, הוא הדין בהוצאות שכר דירה יחסיות לשטח שבו נעשה שימוש על ידי מספר עורכי דין המטפלים בלקוח ספציפי או תשלום לפקידת הוצל"פ המטפלת בעניין של לקוח מוגדר, לרבות הגשת המסמכים ללשכת ההוצל"פ.
6.לטענת השואלת שירות של מסירה ואיתורים הינם חלק מההוצאות המשרדיות של עורך הדין ואין מקום להשיתן על הלקוח.
שירות מסירות אינו נבדל מכל שירות אחר אשר מבוצע עבור הלקוח כחלק מהוצאות המשרד. הלקוח אינו מחויב, למשל, עבור בולים וכן אינו מחויב עבור שכר עבודה של העובד המכין את הגשת החומר לבית המשפט או של העובד המגיש מסמכים אלו לבית המשפט.
7.עורך דין רשאי כמובן להעסיק מבצע מסירות ואיתורים כשכיר במשרדו כשם שהוא מעסיק שליח המבצע הגשת כתבי בי-דין.
8.השואלת מוסרת כי קיבלה פנייה מאחד ממשרדי עורכי הדין, לפיה התייחסותה להוצאות המסירה והאיתורים (למעט במקרים מיוחדים) כהוצאות משרדיות שוטפות מהווה עבירה על כללי האתיקה (סעיפים 43 ו44-) וכן עבירה כנקוב בסעיף 85 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א1961-.

עמדת הועדה:
1. לדעת הועדה רשאי עורך דין "לספוג" הוצאות כלליות של משרדו כהעסקת פקידה וכיו"ב - אולם הוצאות שהינן ספציפיות ללקוח, על הלקוח לשאת בהן לבד.
2.הוצאות מסירה הן ספציפיות לכל לקוח ועפ"י תקנה 475א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד,1984-חובה על בעל הדין עצמו או של עורך דינו לבצע את המסירה באופן פיסי.
3.בנסיכות אלו, כשהמדובר הוא במסירה אישית - הרי שזו הוצאה משרדית ממשית שעלותה עשרות ואף מאות ש"ח.
בנסיבות אלה, עלול להיווצר מימון אסור של הוצאות ע"י עורך-דין. (31316)

עורך הדין וסוגיית החיסיון:

חסיון מקצועי

השאילתא:
1. עורך דין פנה לוועדה והודיע כי הוא מטפל בשורת עניינים הקשורים ללקוחותיו שהן אם ובתה.
2.עורך הדין התבקש לטפל בהשכרת דירת האם שכן הלקוחות שלו נוסעים לתקופה ארוכה לחו"ל.
3לאחר הגעת הלקוחות להו"ל ביקשה הבת לטפל גם במכירת רכבה ובמציאת דייר חלופי לדירה השכורה שגרה בה.
4.הקשר בין הלקוחות הינו חד צדדי כשהבת מתקשרת לביתו או למשרדו בטלפון סלולארי.
5.הכסף שקיבל עורך הדין משוכר הדירה הופקד עפ"י הוראות הלקוחות.
6.עורך הדין נחקר במחלק התשאול במשטרת תל-אביב כשנאמר לו כי נגד שתי הלקוחות נפתחה חקירה בגין חטיפת הילדה (הנכדה שהינה קטינה) ואף הוצא נגדן צו מעצר בארה"ב.
7.בחקירה נשאל עורך הדין אם ידועה לו כתובת הלקוחות והשיב על כך בשלילה.
8.עוד הוסיף עורך הדין כי להשערתו הלקוחות נמצאות ברוסיה. בהקשר זה ביקשה המשטרה מעורך הדין כי ירשה לה לבדוק את השיחות הנכנסות ושאלת עורך הדין היא באם אין בכך משום הפרת החיסיון של עורך דין-לקוח שהרי ניתן להניח כי הלקוחות אינן רוצות בכך.
9.עוד שאל עורך הדין האם הוא רשאי לתת למשטרה את פרטי החשבון שאליו העביר את כספי דמי השכירות.
10.ולבסוף שואל עורך הדין האם הוא יכול לאשר למשטרה היכן נמצאות הלקוחות אם הן אומרות לו זאת או שמא האם יכול עורך הדין למסור למשטרה את תוכן השיחות עם לקוחותיו לרבות הוראותיהן לשיגור הכספים שבחשבון למקום מסוים.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לשואל כי עליו לטעון לחיסיון לגבי בדיקת העובדות שצוינו בשאלתו ולאפשר למשמרה לקבל את הכרעת בית המשפט לאחר שישמיע בפניו את טיעוניו לנושא החסיון.
(31149)

עורך הדין כסנגור והיקף חובת הגילוי החלה עליו:

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לוועדה פנתה סנגורית פיקודית בצה"ל ומסרה כי במשרדה מיוצג חייל אשר מואשם בהיעדרות מן השירות שלא ברשות למשך 66 ימים.
2.לחייל אושרה חופשה מיוחדת בחודש אוגוסט 2001 ובמהלכה אושר לו גם לצאת לאוקראינה לבקר את אביו. החייל יצא לחו"ל ביום 30.7.2001 והיה אמור לחזור ליחידתו ביום 30.8.2001.
3.החייל לא חזר במועד הנ"ל ונעצר עם חזרתו לישראל בשדה התעופה בן גוריון ביום 28.10.2001 כשהוא מספר כי היה מעורב באמצע חודש אוגוסט בתאונת דרכים וסבל מזעזוע מוח שבגינו אושפז בבית חולים ומכאן האיחור בחזרתו לישראל.
4.החייל הציג אישורים על כך שדחה את מועד כרטיס הטיסה שלו כל פעם לתקופה קצרה משום שהיה מאושפז.
כרטיס החזרה המקורי היה 14.8.2001 לאחר מכן נדחה ליום 10.9.2001.
כמו כן נדחה מועד חזרתו ליום 12.10.2001 ולאחר מכן ליום 18.10.2001. לבסוף חזר ארצה בטיסת צ רטר 1 ביום 28.10.2001 - וכל זאת מכיוון שבחודש אוקטובר 2001 לא בוצעו טיסות אל-על לישראל. הוסדרה לו טיסת צ רטר ולכך צורף גם אישור מתאים.
5.אביו של החייל שיגר באמצעות הפקס מאוקראינה אישור מטעם ראש מחלקה כירורגית על כך שהחייל היה מאושפז בבית החולים מיום 18.8.2001 עד ליום 18.10.2001. לאחר שהסנגורית שוחחה עם החייל אודות הסתירה שבין גרסתו לבין המסמך באשר מן המסמך עולה כי הטיסה נדחתה עוד טרם אשפוזו בבית החולים - על כך השיב החייל כי המדובר בטעות רישומית של בית החולים ואביו ידאג להמצאת מסמך מתוקן.
6.אמנם האב שיגר מסמך חדש בשינוי מועד הכניסה לבית החולים כאשר במסמך זה מופיע תאריך 13.8.2001.

השאילתא:
האם חובת הסנגור להציג את שני המסמכים הסותרים כאשר הנאשם הסביר לסנגוריה את הסתירה והסם-ו מניח את הדעת - שהרי פרור כי הצגת המסמך הראשון ואפילו ילווה בהסבר תפחית ממשקל הטענה של הנאשם.

עמדת ועדת האתיקה:
1.לדעת הועדה אין מקום כי הסנגור יחשוף מסמך שלטענת מרשו הינו שגוי.
2.אם מתעורר חשש כי הלקוח משקר ואינו דובר אמת, הרי מתעוררת בעיה - אולם בנסיבות שתוארו בפניית הסנגורית לוועדה התרשמה הועדה כי אין סיבה לפקפק בכך שהמסמך הוא שגוי.
3.בהליכים פליליים, להבדיל מהליכים אזרחיים, אין הליך של גילוי מסמכים, אולם על התביעה לאפשר לנאשם לעיין בחומר שברשותה. (31171)

השגת גבול מקצוע עריכת הדין ע"י מי שאינו עורך דין:

יפויי כח

השגת גבול מקצוע עריכת הדין ע"י מי שאינו עורך דין:
השאילתא:
1.עורכת דין מהלשכה המשפטית של חברה פרטית העוסקת בגביית פיצויי נזיקין עבור לקוחות שנפגעו בתאונות פנתה אל עורכת דין העובדת בחברת ביטוח.
2.בפנייתה לעורכת הדין של חברת הביטוח תובעת פרקליטת אותה חברה פרטית פיצויי נזיקין עבור לקוח שנחבל במועדון "קאונטרי קלאב" בעת שירד משיפוע לנכים ונגרמו לו נזקים שונים. במכתב אותה פרקליטה תובעת החברה עבור אותו לקוח שניזוק סך של 20,000.- ש"ח בצרוף מע"מ ושכ"ט.
3.השאילתא לוועדה היא בנושא השגת גבול המקצוע.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה סבורה כי אסור לעורך דין להזדקק לפניית עורך דין המייצג לקוח באמצעות גוף המשיג את גבול המקצוע.
2.עורך דין המייצג לקוח כאשר ייפוי הכוח שלו התקבל תוך כדי עבירה אתית הוא שותף לעשייה בלתי חוקית ובעצמו מבצע מעשה המנוגד לתקנת הציבור.
(31366) 

 


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז