מאגר כתבי עת · עט ועבודה

  גליון 6 · תאריך פרסום · עט ועבודה

חברים/ות יקרים/ות,

דבר היו"ר
מוגש לכם כאן הגליון השישי של עט ועבודה. מערכת יחסי העבודה במדינה מעסיקה את התקשורת באופן תדיר ובראשיתו של חודש מרץ 2005 אף הבקיעה לראשי הכותרות בעקבות האירועים סביב שביתת הנהגים בבאר-שבע הידועים כפרשת "מטרודן". חשיבות מיוחדת נודעת למטוטלת שנעה בין בית הדין הארצי לבג"ץ בענין מידתיות השביתה כמכשיר דמוקרטי.
גם פסקי הדין האחרים שהובאו נבחרו בגלל חשיבות ההחלטות שלהן. בנוסף, צרפנו כאן את התיקון המיוחל לחוק חופשה שנתית בענין השוואת שנת העבודה לצורך חישוב חופשה שנתית לשנת העבודה העסקית.
אנו שבים ומעודדים אתכם להפנות את תשומת לבנו לפסיקה מעניינת שנשמח לכלול אותה בגליונות הבאים.

בברכת עבודה פור
ד"ר הדרה בר-מור, עו"ד - יו"ר
יעל דולב, עו"ד - מ"מ יו"ר

 

 

הדין הארצי לעבודה ועו"ד גרא קורן השופטים: אליהו מצא, מישאל חשין, אשר גרוניס

•תשלום פיצויי פיטורין בגין רכיבי גילום בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית
העובדות: עו"ד גרא קורן, המשיב 2 (קורן), היה עובד של הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1996 ביקש קורן לצאת לפנסיה מוקדמת, ולשם כך ניהל משא ומתן באשר לתנאי הפרישה שהסתיים בכך שקק"ל שלחה לו מכתב ובו הודע לו כי בקשתו לפרישה מוקדמת לפנסיה אושרה. במכתב פורטו תנאי הפנסיה, ועליהם אמר בית הדין האזורי לעבודה כי היו "מעל ומעבר למה שהגיע לו [לקורן] על פי ההסכמים".
ביום 8.10.1996 חתם קורן על "בקשה לקבלת פנסיה צמודת מדד", ובה הצהיר כי מוותר הוא על "הפנסיה הישנה" (הפנסיה מכוח חוקת הפנסיה משנת 1954 לעובדי קק"ל) וכי מבקש הוא לקבל את "הפנסיה החדשה"
קורן פרש מעבודתו בחודש ספטמבר 1996, והחל מקבל גימלה בהתאם לתנאי הפרישה שסוכמו עימו. כשנתיים לאחר פרישתו הגיש קורן תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, ובה ביקש, בין היתר, להכיר בתוספות מספר ששולמו לו במהלך עבודתו, כתוספות הנכללות במשכורת הקובעת, קרי, באותה משכורת שעל בסיסה משתלמת הגימלה לה הוא זכאי (המשכורת הקובעת או השכר הקובע). ואלו היו אותן תוספות: א. שעות נוספות; ב. תשלומי אש"ל בוקר וצהרים - פטור ממס; ג. תוספת גילום המס בגין תשלום הוצאות הטלפון; ד. תוספת גילום המס בגין שווי השימוש במכונית צמודה; ה. תוספת נהיגה עצמית; ו. תוספת דמי שתייה.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של קורן, בקובעו כי כל אותם רכיבים שמנה קורן אינם חלק מן המשכורת הקובעת. זאת, על סמך ההגדרה של "משכורת לפנסיה" המצויה בהסכם הקיבוצי המיוחד שלשנת 1995. בית הדין התמקד בשאלה אם אותן תוספות שתבע קורן מנויות בהסכם הקיבוצי כתוספות הנכללות במשכורת הקובעת, ומשהגיע לכלל מסקנה כי תוספות אלו אינן מנויות בהסכם, דחה את תביעתו של קורן. בית הדין האיזורי לא דן בשאלה אם התוספות אותן תבע קורן הינן "שכר" - העשוי לזכות בגימלה - ולפיכך אף לא נדרש לשאלה מה הוא "שכר" והאם תוספת גילום המס הינה אף היא "שכר".
קורן עירער לבית הדין הארצי לעבודה, וצימצם את טענותיו לארבעה רכיבים אשר לטענתו חייבים היו להיכלל בחישוב המשכורת הקובעת: א. תוספת בגין נהיגה עצמית; ב. תוספת דמי שתיה, ג. תשלומי אש"ל, ד. תוספת גילום המס בגין שווי השימוש במכונית צמודה ותשלום הוצאות הטלפון.
בית הדין הארצי דחה את ערעורו של קורן בכל הנוגע לרכיבים א' ב' ו-ג', בקובעו כי תוספות אלו היו תוספות "תלויות בתנאי" אשר-על-כן לא היוו הן חלק מהשכר הקובע לצורך גימלה. אולם בעניינו של רכיב ד' - רכיב גילום המס בגין שווי השימוש ברכב ובגין החזר הוצאות טלפון - שבעניינו נתקבל ערעורו של קורן.
כך יצא כי במשך השנים בין מתן פסק הדין בבית הדין הארצי לבין החלטת הבג"צ, רכיב גילום המס בגין שווי שימוש ברכב ובגין החזר הוצאות טלפון חושב כרכיב שכר לצורך גימלה ופיצויי פיטורין.
על החלטה זו באה עתירתה של קק"ל שהתקבלה לאחרונה.
בבג"צ נפסק: אין הגיון במצב לפיו רכיב שווי ההטבה עצמו לא יהיה חלק מן השכר ואילו רכיב הגילום כן יהיה חלק מן השכר . רכיב הגילום הוא הטפל ההולך אחרי העיקר. כאשר העיקר - כלומר שווי ההטבה - איננו חלק מן השכר, הרי הגילום שהוא הטפל, אינו חלק מן השכר הקובע הן לעניין פיצויי פיטורין והן לעניין הפנסיה.
בית המשפט ציין כי החלטתו אינה נוגעת למקרים בהם אחזקת רכב שנתנה לעובד, היא בגדר חלק משכרו הרגיל (כלומר אם "אחזקת הרכב" היא תוספת פיקטיבית ומהווה חלק מן השכר הרגיל, ייתכן כי יש לשלם פיצויי פיטורין גם על רכיב אחזקת הרכב וגם על רכיב הגילום).
למעשה, במאמר כללי, שוב לא קיימת חובה משפטית, כפי שנובע מפסק הדין, לשלם לעובד פיצויי פיטורין בגין רכיבי הגילום.

ניתן ביום ז' בשבט תשסיה, 17בינואר 2005
ב"כ העותרת - עו"ד נחום פיינברג, עו"ד סמדר קפלן
ב"כ המשיבים - עו"ד גרא קורן, עו"ד נורית אלשטיין

השופטים: אלישבע ברק, שמואל צור, ורדה וירט-ליבנה נציגי ציבור: יצחק ברק, אבי ברק

גמול תשלום שעות נוספות גלובאליות ע"ע 115/03 עמישב בע"מ נ' חנן אלדד
העובדות: המערערת - חברת עמישב בע"מ המספקת שירותי שמירה ואבטחה (להלן: המעסיקה) העסיקה את המשיב בתפקיד של מנהל עבודה ומפקח. תפקידו כלל בין השאר שיבוץ שומרים והסעתם למקום השמירה, ברכבו הפרטי. בתאריך 18.6.98 המשיב נפגע בתאונת דרכים במהלך העבודה ושהה בחופשת מחלה במשך עשרים ושלושה ימים.
עם תום חופשת המחלה המשיב ביקש לחזור לעבודה וביקש שישבצו אותו בתפקיד שאינו כרוך בנהיגה וזאת עקב מצבו הבריאותי. המעסיקה סרבה והציעה לו לחזור לתפקידו הקודם ובעקבות זאת התפטר. בית הדין האזורי (השופט אילן סופר ונציגי הציבור גב' אסתר בכר וגב' גילה קליין - עב1059/99) נקבע, כי המשיב התפטר עקב מצב בריאותי לקוי ובהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963זכאי לפיצויי פיטורים.
הוא גם ביקש כי בחישוב שכרו הקובע לצורכי חישוב פיצויי הפיטורים תתווסף לשכר היסוד גם תוספת הנסיעות, הוצאות הטלפון ותוספת שעות נוספות. בית הדין האזורי קיבל וחישב את שכרו הקובע על פי שכר היסוד והתוספות. בנוסף לכך חויבה המעסיקה לשלם לו תמורת עבודה בימי המנוחה, פדיון חופשה שנתית, יתרת דמי הבראה, הפרשי שכר בגין אי תשלום תוספת יוקר. הערעור נסוב על חלק מן הרכיבים שהמעסיקה חוייבה לשלם והם: תשלום פיצויי פיטורים, הכללת התוספות בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה השנתית וחיובה בשכר בגין עבודה בשבת ובחג.


נפסק בבית הדין הארצי: התוספת והכללת השעות הנוספות נובעות מתנאי העסקתו המיוחדים בעבודה בשעות לא שגרתיות. מאחר שעבודתו הרגילה של המשיב בשעות עבודה לא שגרתיות היתה עבודתו הרגילה של המשיב, הרי שזוהי תוספת המהווה חלק משכרו לכל דבר ועניין.
הערת המערכת: פסק דין זה ניתן למרות קיומה של פסיקה קודמת, לפיה כאשר עובד מקבל תשלום גלובאלי בעבור שעות נוספות והתשלום מותנה בתנאי של ביצוע עבודה בשעות נוספות, אזי אין לראות תשלום זה כחלק מן השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורין (ראה למשל דב"ע נו/ 244-3 ינקו רושו נ' כרמל מערכות מיכלים בע"מ).
האבחנה והחידוד הינם בין עובד אשר עובד בשעות העבודה הרגילות ובנוסף להן עובד שעות נוספות ומקבל בגינן גמול, לבין עובד העובד מלכתחילה בשעות בלתי שגרתיות, כך שהשעות הבלתי שגרתיות הן למעשה שעות העבודה הרגילות שלו.

ניתן ביום י"ח כסלו תשסיה (30 בנובמבר 2004)
ב"כ המערערת - עו"ד עודד גיל
ב"כ המשיב - עו"ד חדווה ביטון

השופטים: אלישבע ברק, עמירם רבינוביץ, נילי ארד נציגי ציבור: נירה שמאי, אמירה גלין

••פרמיה כ"רכיב שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורין ע"ע 170/03 יוסי עזרא נ' יה"ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'
העובדות: המערער עבד אצל המשיבות (להלן - החברות) כמנהל מרכז להדרכת מחשבים בבאר שבע במשך כשנתיים עד למועד בו פוטר מעבודתו.
יחסי העבודה בין הצדדים עוגנו, בחוזה עבודה בו נקבע כי "לעובד תנתן פרמיה תלת חודשית בשעור 50% מהרווחים של מרכז ההדרכה". הוא הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר ופיצוי בגין התנהגות שלא בתום לב.
בבית הדין הארצי נדונה סוגית הפרמיה מהרווח כבסיס לחישוב פיצויי פיטורין.
נפסק: בית הדין קבע כי הפרמיה המדוברת מהווה חלק משכרו הקובע של העובד לצורך חישוב הזכות לפיצויי פיטורין וזאת כיון שמדובר בתוספת שמבחינת אופייה הינה עמלה, כלומר שכר המשולם כחלק מן הפדיון ועל כן היא מהווה חלק משכר עבודה הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין וזאת גם בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורין), התשכ"ד-1964.
ניתן ביום ב' בכסלו, תשס"ה (15 בנובמבר 2004),
ב"כ המערער - עו"ד אלעד כהן
ב"כ המשיבים - מנהל המשיבות, מר אמנון כהן

הערת המערכת: פרשנות זו של בית הדין הארצי הינה פרשנות מרחיבה, שכן תקנה 9 דנה בשכר המשולם כחלק מן הפדיון, כלומר מן ההכנסה ולא דנה בשכר המשולם כחלק מן הרווח. כך גם, למרות שבעבר קבע בית הדין כי מנהל המקבל בונוס המבוסס על כלל התפוקה של כלל עובדי החברה, אינו זכאי לפיצויי פיטורין בגין רכיב זה (ע"ע 300327 אטקה בע"מ נ' דוד רטר), הרי שבמקרה שלפנינו נקבע כי המנהל המקבל פרמיה מרווחי המרכז אותו הוא מנהל, זכאי לפיצויים בגין רכיב זה.

 

השופטת: הדס יהלום נציגת ציבור: גב' קורדובה

זכאות לפיצויי פיטוריו עקב התפטרות עקב מצב בריאותי ע"ב 2191/01 יצחק שומיאנוב נ' א.ח. תעשיות נעליים (1990) בע"מ
העובדות: התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענות התובע. בין לבין, בתום הליכי קד"מ אך קודם למועד שמיעת הראיות, הגישה הנתבעת בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, בהתייחס לאישור על פתיחת תיק עוסק עצמאי אצל רשויות מע"מ ומועד סגירתו, וכן אישור על פתיחת תיק אצל רשויות מס הכנסה ניכויים, לעניין העסקת עובדים, ומועד סגירתו. על בקשה זו ניתנה החלטת כב' הרשמת וייסמן.
ממועד מתן ההחלטה הוצגו לבית הדין מסמכים אלה:
א. אישור ממס הכנסה מיום 1/3/04 המופנה לתובע, לפיו:
"הריני מאשר בזה כי קיים תיק ניכויים במשרדנו על שמך בענף נעליים ייצור מתאריך 1/1/02".
ב. אישור מצב חשבון ממס הכנסה, פלט מחשב שהוצא ביום 1/3/04.
ג. מכתב מעזרא בנימין, חשבונאי ויועץ מס, לתובע, בו נכתב:
"בהתאם לבקשתך הריני מאשר בזאת בי עפ"י ספרי החשבונות המתנהלים במשרדי תחילת הדיווח בתיק הגינויים הנ"ל אשר על שמך הינו 1/1/01".
ד. תלושי שכר וטופס 106 של העובד בן אברהם יוסף, אשר גם העיד בפנינו.

העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה: התובע הועסק ע"י הנתבעת במשך כשבע שנים. התובע נכה פוליו, וסבל מנכותו עוד בטרם התחיל לעבוד. התובע הציג אישור מרופא תעסוקתי מיום 16/11/00 בו נאמר: "הנ"ל נבדק ע"י מחלקתנו לשם קביעת כושר עבודה. במצבו הבריאותי הנוכחי אינו מסוגל להמשיך בעבודתו ונבקש עזרתכם לאפשר לנ"ל מימוש זכויותיו בהתאם".התובע העיד: "מצבי הבריאותי בחודשים האחרונים סמוך לפיטוריי נהיה גרוע יותר" וכן: "אני לא בקשתי מכתב פיטורים. אמרתי לו בזמן האחרון שקשה לי לעבוד ושיתן לי עבודה קלה יותר. אני לא יכול לעבוד 9 שעות, באבי גב, באבי רגליים והוא אמר אם כואב לך ברגליים שאלך לרופא תעסוקתי ואם הוא יביא לך אישור אני מפטר אותך מיד, וכך עשיתי".
מנהל הנתבעת אישר כי התובע עבד בין 5 ל-7 (עמ' 14 ש' 3, אלא שלא ברור אם מדובר על סה"כ שעות עבודה או על שעת התחלה ושעת סיום).וכן אמר: "הוא כל הזמן נופף עם הנכות שלו ואמר שיביא אישור רפואי אם אני לא אשחרר אותו". מכאן כי נושא נכותו של התובע עלה במהלך ההדברות בין הצדדים בסמוך לסיום העסקתו של התובע.

נפסק: לעובדה שהתובע התקבל לעבודה כשהוא נכה פוליו, אין כל משמעות, וכבר נקבע בעניין זה כי המבחן הקובע הוא מצבו הרפואי של העובד בסמוך להתפטרות (דבע לו/3-132, כרמי שלמה בע"מ נ' הרצפלד, דבע נא/3-7 מרים עדאי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ ועוד).
התובע המציא אישור מרופא תעסוקתי והעיד כי מצבו הרפואי הורע בסמוך לסיום העבודה והוא סבל מכאבים. הנתבעת לא סתרה עדות זו. הנתבעת לא ביקשה לזמן את הרופא למתן עדות. משהצהיר התובע על הרעה במצבו הרפואי ומשצירף אישור רפואי בעניין זה, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התפטר עקב הרעה בתנאי העבודה.
אמנם, הוכח מחומר הראיות כי בסמוך לאחר סיום עבודתו, בראשית שנת 2001, פתח התובע עסק עצמאי בתחום הסנדלרות. מהעדויות עלה כי התובע ניהל משא ומתן לרכישת העסק כשלושה חודשים לפני פתיחתו במועד בו התובע עדיין היה עובד של הנתבעת.
נפסק לא אחת כי עובד המתפטר עקב מצב בריאות, רשאי להמשיך לעבוד ובלבד שיוכח כי מדובר בעבודה קלה יותר, או קרובה יותר למקום מגוריו וכיו"ב. דבע' לט/3-15 פויכטונגר ובניו בע"מ נ' אליהו אוזן, פדע' י' 304. לעניינו - התובע לא נשאל כמה שעות הוא עובד בעסק וכך לא נשאל גם עובדו. התובע לא נשאל מה היקף הפעילות של העסק למול היקף הפעילות בנתבעת. מכאן, כי קיומו של עסק עצמאי, ואף באותו תחום, אין בו כדי להצביע על מצג שוא בעניין המצב הבריאותי. כמו כן, העובדה שהמו"מ לפתיחתו של העסק הפרטי נוהל בסמוך לסיום העבודה, אין בה כדי לשנות, שעה שהוכחה הרעה במצב הרפואי.
המסקנה של בית הדין היתה כי התובע הוכיח את זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת מצב בריאותי. הארוע המזכה בפיצויי פיטורים הוא ארוע עזיבת העבודה לאחר המצאת המכתב מהרופא התעסוקתי, דהיינו - התפטרות. ארועים שארעו לאחר מכן, אין בהם כדי לשנות מהארוע המזכה כאמור לעיל. הן מטעם זה והן בשל המחלוקת העובדתית בשאלה האם אכן סולק התובע מהעבודה לאחר שהציג את המכתב, אם לאו, הרי שאין לקבל את טענת הפיטורים. העולה מכל האמור לעיל, שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים אך משהתפטר, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

כיתן ביום ט"ו באב, תשס"ד (2 באוגוסט 2004)
ב"כ התובע - עו"ד שבי דוד
ב"כ הנתבעת - עו"ד דני אורדן

כאן מובאת החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה שעיקר חשיבותה הוא האיזונים בין חירות השביתה לבין הסדר הציבורי ונוחות הציבור.

 

השופטים: הנשיא סטיב אדלר, השופט שמואל צור

מניעת שביתה עס"ק 57/05 ההסתדרות הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, משרד התחבורה, מטרודן באר-שבע בע"מ (החלטה מיום 3.3.05)
מטרודן באר שבע בע"מ (להלן - מטרודן) זכתה בזיכיון להפעלת שירותי התחבורה הציבורית בעיר באר שבע. לשם כך, רכשה מטרודן צי של אוטובוסים וקלטה לשורותיה כ- 150 עובדים.
עם קבלתם לשורותיה של מטרודן, הועסקו העובדים בחוזי עבודה אישיים. במטרה להתארגן ולקיים משא ומתן קיבוצי פנו נהגי מטרודן להסתדרות הכללית החדשה במרחב בארשבע (להלן - ההסתדרות) בבקשה שתייצג אותם כלפי מעסיקם.
לאחר שקוימו בחירות הפכה ההסתדרות לארגון היציג ופנתה להנהלת מטרודן בבקשה לנהל משא ומתן על הסכם קיבוצי לעובדיה, אך נתקלה בסירוב מוחלט ובעקבות זאת פרצה שביתה ממושכת.
התמשכות השביתה הכבידה על תושבי העיר ועל כן החליט משרד התחבורה, בחודש דצמבר 2004, ליתן היתר למוניות, שניתן לגביהן רשיון לנסיעה מיוחדת במחיר מוזל.
בהמשך העניק שר התחבורה, ביום 21.1.2005, רשיון והיתר זמני לחברת הסעה אחרת להפעיל חלק מהקווים המושבתים.
ביום 18.1.2005 הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי בבאר שבע (סק 1001/05) במסגרתה ביקשה סעדים הצהרתיים וצווים קבועים שעניינם מניעת התערבות שלטונית בסכסוך, באמצעות מתן היתר להפעלת תחבורה ציבורית חלופית. ביום 7.2.2005 דחה בית הדין האזורי את הבקשה. עם זאת, הורה בית הדין למטרודן להמנע לאלתר ממכירת כרטיסיות ומנויים חודשיים וזאת, עד לסיום פעילותו של הזוכה במכרז ועד לסיום השביתה.
בניגוד לעמדתו של בית הדין האזורי לעבודה, קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתערבות משרד התחבורה במאבק ההתארגנות של עובדי מטרודן היתה לא מידתית ומשכך יש לחייב את המשרד לבטל את ההיתר, לרבות הסבסוד שניתן במסגרתו, לחברות אשר זכו במכרז לקבלת ההיתר הזמני.
לשיטתו של בית הדין הארצי, המייחד את המקרה הוא שמתן הזיכיונות הארעיים על ידי המדינה פוגע לא רק בחופש השביתה אלא במאבקם של עובדי מטרודן, שמועסקים אצל מעסיק פרטי, להוציא את התארגנותם מן הכוח אל הפועל.
מאחר ושביתה היא הדרך העיקרית הפתוחה בפני ארגון עובדים המבקש "לשכנע" מעסיק לנהל עמו משא ומתן ולחתום על הסכם קיבוצי הרי פגיעה ב'שביתת התארגנות' שכזו מונעת, למעשה, את זכות ההתארגנות של העובדים.
הפגיעה בזכות השביתה, לשיטתו של בית הדין הארצי, היא ההיתרים הארעיים שהעניק משרד התחבורה להפעלת קווי אוטובוס מושבתים וסיבסוד את פועלן של הזכייניות הארעיות.
בנסיבות אלה, קבע בית הדין, גובר עקרון חופש ההתארגנות על אי הנוחות החלקית הנגרמת לציבור כתוצאה מן השביתה. יתכן כי התוצאה היתה שונה אילו הסכסוך לא היה נסוב על חופש ההתארגנות והזכות לנהל משא ומתן קיבוצי אלא על השגת הטבות כלכליות כלשהן במפעל מאורגן, שאז שקילת האיזונים היתה נעשית בצורה אחרת.
לכן הורה בית הדין הארצי למדינה להפסיק לאלתר את מתן ההיתרים להפעלת תחבורה ציבורית בבאר שבע באמצעות זכייניות ארעיות, במתכונת הנוכחית.
ניתן: 3.5.05
בשם ההסתדרות: עו"ד אהוד שילוני, עו"ד יעל מנשה

בשם מדינת ישראל: עו"ד יעל בר לב
בשם מטרודן: עו"ד יונתן פסי, עו"ד אמיר ליבוביך

הערת המערכת: סוגית התחבורה הציבורית בבאר שבע אינה יורדת מן הכותרות. לאחר שבית הדין הארצי לעבודה פסק כי יש לבטל את ההיתרים שניתנו על ידי המדינה להפעלת תחבורה ציבורית בבאר שבע הוציא הבג"צ (בתאריך 14.3.05) צו ביניים המעכב את פסק הדין הזה ובכך נענה, זמנית, לעתירה שהוגשה על ידי עיריית באר שבע לבטל את פסק הדין ולאשר את המשך הפעלת התחבורה הציבורית

חוק חופשה שנתית (תיקון מסי 8), התשס"ה-2005*

תיקון לחוק חופשה שנתית - התאמת שנת העבודה בחוק לשנת העסקים המקובלת
1. בחוק חופשה שנתית, התשי"א-11951 (להלן- החוק העיקרי), בסעיף 1, בהגדרה "שנת עבודה", במקום הסיפה החל במילים "אחד באפריל" יבוא "אחד בינואר של כל שנה".
2. תחילתה של ההגדרה "שנת עבודה", שבסעיף 1 לחוק העיקרי, כנוסחה בחוק זה, ביום א' בטבת התשס"ו (1 בינואר 2006) (בחוק זה - יום התחילה), והיא תחול גם לגבי צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה שנקבעו בהם, לפני יום התחילה, הוראות בנוגע לאורך החופשה, ואולם לצורך חישוב אורך החופשה לפי הוראות סעיף 3(א) לחוק העיקרי או לפי הוראות הצו, ההסכם, או החוזה האמורים, תמשיך לחול, לגבי התקופה שקדמה ליום כ"א באדר ב' התשס"ה (1 באפריל 2005), ההגדרה "שנת עבודה" כנוסחה לפני יום התחילה.
3. על אף הוראות החוק העיקרי, התקופה שמיום כ"א באדר ב' התשס"ה (1 באפריל 2005) עד יום ל' בכסלו התשס"ו (31 בדצמבר 2005) תיחשב, לענין החוק העיקרי, כשנת עבודה (בסעיף זה - שנת העבודה המקוצרת).
____________________________
* התקבל בכנסת ביום י"ג באדר א' התשס"ה (22 בפברואר 2005); הצעת החוק ודברי הסבר פורסמו בהצעות חוק - הממשלה 133, מיום י"ט בחשון התשס"ה (3 בנובמבר 2004), עמ' 206.
1 ס"ח התשי"א, עמי 234, התשס"ב, עמ' 95.

 


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז