מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 61 · תאריך פרסום אפריל 2001 · עט ואתיקה

הפעלת זכות הקיזוז ע"י עו"דלאור המצב המשפטי הנוכחי


דבר היו"ר
חברות וחברים יקרים,
בגיליון הקודם עמדנו על היקפה של זכות העיכבון מכוח ס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-. עתה נידרש לשאלה, האם ובאיזו מידה עומדת לעוה"ד הזכות להפעיל קיזוז בנוגע לכספי הלקוח המצויים אצלו, כדי לגבות את שכר טרחתו והוצאותיה להלן נבקש לבחון, מהו המקור לזכות קיזוז זו ומה היחס בינה לבין זכות העיכבון מכוח ס' 88 לחוק.
לאחרונה פירש ביהמ"ש העליון באופן דווקני את ס' 88 לחוק, תוך שקבע כי "חוק לשכת עורכי הדין אינו מתיר לעורכי דין לנכות מן הכספים שקיבלו עבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות... בגדר יחסי הנאמנות ביניהם, נאסר על עורכי הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת. לעורכי הדין מוקנית רק זכות עיכבון להבטחת תשלום חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין" (כב' השופטת דורנר, בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ. אופנהיים, פ"ד נד (1) 303).
פרשנות זו תואמת את שנקבע בכלל 40 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- בכל הנוגע לצורך ב"הסכם" לשם ניכוי כספים שקיבל עורך הדין עבור לקוחו.
פרשנות זו של ביהמ"ש העליון, משקפת את חולשת יכולתו של עוה"ד לגבות את שכר-טרחתו, בדין הקיים. ס' 88 לחוק, אשר נחקק בשנת 1961 כהוראה פורצת-דרך בחקיקה, כלל ב"זכות העיכוב" גם "עיכוב כספים". דא עקא, שההוראה ה"מתקדמת" מ1961- נותרה בעינה ואילו זכות הקיזוז, הפכה מזכות היונקת את חיותה מהסכם לכזו הקיימת מכוח הדין. ננסה עתה, להאיר היבט חשוב זה, שלא נדון בפס"ד אופנהיים.
עמדתו של המשפט הישראלי, בטרם באה לעולם החקיקה האזרחית החדשה, הייתה כי "בהעדר חוק או פקודה, ובאין הסכם לכך, שנעשה בין הצדדים במפורש או מכללא... אין להכשיר בישראל את ההגנה הטכנית מהסוג של קיזוז" (השופט אגרנט בע"א 217/55 קניגסהופר נ. ליגה להטבת השמיעה, פ"ד י"א 171). לאחר החקיקה האזרחית החדשה, נפסק בע"א 377/82 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ. צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, כי ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי) קבע הסדר כולל באשר לקיזוז. לענייננו, חשובה קביעת כב' השופט ברק באשר לתוקף ההוראות בעניין קיזוז המצויות בחוק שקדמו לחוק החוזים (חלק כללי), כדוגמת חוק לשכת עורכי הדין. כך נפסק, כי "אין למצוא את התשובה לשאלות בדבר דרך הקיזוז, פועלו ותוצאותיו, בחוקים הספציפיים, אלא בחוק החוזים (חלק כללי)", וכי "מבחינה מהותית, 'אין עוד צורך' בהוראות הקבועות בחוקים הספציפיים בעניין קיזוז". הלכת צור גת ייתרה את הוראות הקיזוז הקבועות בחוקים ספציפיים, וקבעה שהיקף זכות הקיזוז יימצא בחוק החוזים. עמדתנו הינה, כי לאור הלכת צור גת, אשר החילה את זכות הקיזוז על כל ענפי המשפט האזרחי,
אין מקום למנוע מציבור עורכי הדין - ככל ציבור נושים אחר - את זכות הקיזוז. לאור הלכת צור גת, אין זה ראוי שעוה"ד יידרש לפרט בהסכם עם הלקוח את עצם היכולת לבצע קיזוז (כנדרש בכלל 40 (ב)), שכן ס' 53 לחוק החוזים אינו דורש זאת. זאת ועוד, הואיל ובחוקים אחרים ישנם סעיפים נפרדים לקיזוז ועיכבון (למשל: חוק השליחות, תשכ"ה - 1965) וקיומה של זכות העיכבון אינו מוציא את זכות הקיזוז, יש הגיון רב בהקניית זכויות אלה, זו לצד זו, גם לציבור עורכי הדין. המוקש הרציני מצוי כיום בכך שס' 88 לחוק מדבר על זכות עיכוב לכספים שבידי עוה"ד ולכאורה מסדיר את המטריה של זכות הקיזוז, וזאת שעה שהוראות העיכבון בחקיקה האזרחית החדשה אינן מסדירות כלל סוגיה של "עיכוב כספים", שהרי "חוב כספי איננו מושא לעיכבון" (ע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר ואח', פ"ד מט (1) 843). אכן, מקובלת עלינו דעתו של כב' השופט ד"ר ג' קלינג, במאמרו "אמצעים לגביית שכר טרחה של עורכי-דין" בתוך "מנחה ליצחק" (הוצאה לאור של לשכת עוה"ד - 1999) 505, כי קיומה של זכות הקיזוז לעוה"ד מייתר את זכות העיכבון בכספים שבידיו, אך לדעתנו, אין מקום לשלול דווקא מציבור עורכי הדין את זכות הקיזוז אשר הוענקה בדין הכללי לכלל הציבור, אלא בהוראת חוק מפורשת ולא על דרך חקיקת משנה. לנוכח הלכת צור גת, אין כיום הצדקה לבודד את ציבור עורכי הדין מכלל ציבור הנושים, ולחייבם - בהסדר שאין כדוגמתו במשפט האזרחי - בהסכם מפורש המעגן את זכות הקיזוז. אין צידוק ענייני לשלול מעורך הדין זכות כה מהותית, בשעה שממנה נהנים בעלי מקצוע שמבצעים עסקאות משפטיות בשדה המסחר (כגון: קבלנות, שליחות, נאמנות) ומחויבים למידה לא פחותה של אמון. לנו נראה, כי המגבלה היחידה שצריכה להנחות את עוה"ד בהפעלת זכות הקיזוז, כבהפעלת מכלול זכויותיו וחובותיו, הינה הסטנדרטים הקבועים בדין המשמעתי.

ברוח זו, אין לראות בס' 88 הוראת-חוק קוגנטית, שכן הוא אינו מטיל חובת עשה - אלא נוקט לשון "רשאי" לעניין הפעלת זכות העיכבון, והוא אינו מאכלס אינטרס ציבורי, כבד ומיוחד אשר מן הראוי שיאפיין הוראת-חוק קוגנטית. לפיכך, אין לקבוע כלפי ס' 88 כי ומכלל הן שומעין לאו" ובכך להדיר את זכות הקיזוז מידיו של עוה"ד. מכל מקום, מן הראוי שהמחוקק יביא למחיקת ס' 88, ויסדיר את חריגיו (כספי נאמנות ומזונות לאישה וקטינים) בדרך אחרת. בנוסף, יש לפעול לביטולו של כלל 40 נב), ולהחיל על ציבור עורכי הדין את הדין הכללי בעניין קיזוז ועיכבון, תוך הסדרת חריגי ס' 88 כאמור.

עד שקריאתנו זו תפלס את דרכה לספר החוקים, ראוי שעורכי הדין יהיו מודעים לבעייתיות הקיימת כיום בהפעלת זכות הקיזוז ויעגנוה בהסכם עם הלקוח.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד, יו"ר ועדת האתיקה

*מאמר זה מבוסס על הרצאה שנישאה בפני חברי בתי הדין המשמעתיים, בבית הפרקליט, ביום 20.2.01.


 

מהו הדין כשלקוח פונה למשרד עורכי דין ומבקש כי ייצגוהו בביהמ"ש

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לפני זמן קצר פתח הפונה משרד לעריכת דין יחד עם עו"ד שותף.
2.השותף שימש בעבר בכהונת תובע משטרתי ובמסגרת זו הכין גם בעבר כתבי אישום בתיקי תעבורה.
3.לפני כחודש ימים פנה לקוח למשרד וביקש כי נטפל עבורו באישום שהוגש נגדו לביהמ"ש לתעבורה.
4.מעבר להכנת כתב האישום שהוגש כנגד הלקוח בזמנו ע"י השותף, לא הופיע השותף בשום דיון בתיק ובמסגרת תפקידו האמור - הכין כתבי אישום רבים, כך שאינו זוכר את כתב האישום שבזמנו טיפל בהכנתו.
5.עורך-הדין השותף לא יטפל בתיק החדש ויופי הכח אמור להינתן רק לעוה"ד אשר הפנה את השאילתא לוועדה.
השאלה היא אם רשאי עוה"ד לטפל בלקוח בעצמו וללא מעורבות של עוה"ד השותף?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי עוה"ד הפונה אינו רשאי לייצג את הלקוח באותו עניין בו ייצג שותפו את הצד שכנגד וכנגד אותו לקוח.

(28850)

עורך-דין וסוגית ניגוד עניינים

ניגוד עניינים

העובדות:
1.ועדת האתיקה התבקשה ע"י עורך-דין להתייחס לבעיה אתית שעיקרה ניגוד עניינים אשר נוצר תוך כדי ניהול הליכים משפטיים בביהמ"ש לענייני משפחה בנושא קבלת אפוטרופסות על קטין.
2.הפונה מייצג בני זוג שביקשו לקבל אפוטרופסות כלכלית על בנם שהינו ילד חריג. כיום קיימת אפוטרופסות זמנית של 6 חודשים העומדת להסתיים וכשהמדינה מסכימה להארכת האפוטרופסות לעוד 3 חודשים בכדי שתוכל לקבל חוות דעת פסיכולוגית משלימה.
3.לאחרונה נפרדו בני הזוג והם מצויים בהליכי גירושין קשים. לטענת האישה הבן יוצא לאחרונה למסגרת חוץ ביתית והבעל מבקש לחזור מהבקשה כי לטענתו האישה רוצה להשתמש בעניין זה לצורך מקסום טענותיה הכספיות בהליך הגירושין.
4.עוה"ד מבקש כי הועדה תחווה דעתה בעניין המשך או הפסקת הייצוג או הטיפול בתיק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה עליו להתפטר מייצוג בני הזוג בסוגיה שהועלתה על ידיו.

(28750)

עורך דין וזכותו להפקת כרטיסי ביקור לבעלי תפקידים במשרד(לבד מעורכי הדין שבו)

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.פנתה לוועדה מנהלת משרד עורכי דין שהיא גם בעלת רישיון עורך דין בחו"ל אולם טרם קיבלה רישיון ישראלי.
2.שאלתה היא האם מותר למשרד עורכי הדין להנפיק כרטיס ביקור לבעלי משרות שונות במשרד כמו מנהלת המשרד, מנהלת חשבונות במשרד וכיו"ב.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה יהיה זה פסול אם משרד עורכי הדין ינפיק ויפיץ כרטיסי ביקור הנושאים את שם המשרד למי שאינו עורך דין.

(28128)

 

 

 

המותר לעורך דין לייצג לקוחה חרף היותו מתמחה במשרד שייצג אותה לקוחה בעבר?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.בתקופת התמחותו במשרד עוה"ד פלוני הייתה אחת הלקוחות מיוצגת ע"י אותו משרד.
2.לימים פרש הפונה מהמשרד שבו התמחה וקיבל לידיו ייצוג הבעל של אותה לקוחה.
3.ב"כ הלקוחה דהיום דרש מהפונה להפסיק את ייצוג הבעל שכן לדבריו ייצג הפונה בהיותו מתמחה את הלקוחה.
4.שאלת עוה"ד היא האם אכן יש פגם כיום בייצוגו את הבעל כשהוא טוען כי בתקופת עבודתו כמתמחה במשרד פלוני לא היה לו כל קשר מהותי לטיפול בלקוחה, לבד מעניינים טכניים גרידא.

עמדת ועדת האתיקה:
1.ראשית לכל כללי האתיקה הוחלו גם על מתמחים.
2.גם אם המדובר במקרה זה הוא במראית עין בלבד הרי יש פגם בכך שעוה"ד אשר ייצג את האישה כמתמחה, ייצג כיום את בעלה כשהוא כבר עורך דין.
3. הועדה סבורה כי הפונה מנוע מלטפל בתיק זה בכל דבר ועניין.
(28787)

האם מותר לעורך דין לציין בנייר המכתבים שלו ובחותמתו את עובדת היותו טוען רבני ועורך דין?

פרסום ופרסומת

העובדות:
עורכת דין פנתה לוועדה וביקשה לברר האם היא רשאית לציין בנייר המכתבים ובחותמתה גם את העובדה שהינה טוענת רבנית.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי התואר "טוען רבני" הינו תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו ולפיכך ביכולתה לציין על נייר המכתבים של משרדה את תוארה כטוענת רבנית. לעניין זה מופנית תשומת לב הפונה לנקוב בסעיף 57 לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א1961-.

(28495)

המותר והאסור בפרסום מאמריםמשפטיים בעיתונות

פרסום ופרסומת

העובדות:

עורך דין פנה לוועדה והפנה את תשומת ליבה לקיום מדורים לייעוץ משפטי בעיתונים ובמקומונים ושאלתו היא האם יש בכך משום פרסומת אסורה?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי כעקרון רשאי עורך דין לכתוב מאמר בעיתונות בסוגיה משפטית.
עם זאת אין לפרסם את מענו או דרך התקשרות אחרת עמו לצורך מתן שאלות אלא יש לפנות למערכת העיתון עצמה.

(28485)


 

הרשאי עו"ד למסור כתובת של לקוחו לשעבר לצד ג?'

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לוועדה פנתה עורכת דין אשר ייצגה לקוח שנפגע בתאונת דרכים כנהג כשבמהלך התאונה נגרם נזק לצד ג.'
2.טיפול עוה"ד בתיק הסתיים.
3.ב"כ צד ג' פנה לעורכת הדין וביקשה למסור לו את כתובת הלקוח ושאלתה היא האם היא רשאית לעשות זאת.

עמדת ועדת האתיקה:
1.קיימת מחלוקת משפטית באם כתובת הלקוח חסויה, אם לאו.
2.חרף האמור לעיל ואפילו אם מען הלקוח אינו חסוי, לא חלה על עוה"ד במקרה שתואר בשאילתא חובה למסור את מען הלקוח ואף ראוי הוא כי לא יימסר.
(28692)


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז