מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 58 · תאריך פרסום יוני 2000 · עט ואתיקה

"תצהיר" טלפוני

 

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,
אל שולחנה של ועדת האתיקה הגיעו מספר פניות של שופטים ופרקליטים שהפנו את תשומת ליבנו למקרים שנפוצו באחרונה במקומותינו ובהם עורכי-דין אישרו "תצהירים", על-פי שיחה טלפונית, מבלי לזהות את המצהירים וכשהחתימה לא נעשתה בפניהם, אלא נשלחה אליהם באמצעות מכשיר הפקסימיליה.
משפנינו לעורכי הדין האמורים והסבנו את תשומת ליבם לנפסדות מעשיהם, ביקשו הללו לטעון כי אין כל פסול בעריכת "תצהיר" כזה, מאחר שהם טורחים לציין במפורש בסיפה כי המצהיר לא הופיע בפני עורך הדין, אלא זה אישר את תצהירו באמצעות הטלפון/פקס.
נוכח הישנות המקרים מחד גיסא ואופי הטיעון מאידך גיסא, רואה אני לנכון לנצל במה זו לצורך הבהרת עמדתנו, השוללת עשיית "תצהיר" כזה, על מנת להביא לשירושה של תופעה פסולה זו.
הביטוי "תצהיר" הוא מונח השאוב מסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1970-.
ס"ק (ב) מונה בין המוסמכים לאשר תצהיר - בצידם של שופט, דיין וראש רשות מקומית - גם את עורך הדין.
מצב זה אינו קיים מקדמת דנא.
בשכבר הימים סמכות זו ניתנה בעיקר לשופטים ונחשכה מעורכי הדין.
ברבות השנים שינה המחוקק את טעמו וסבר כי עורכי הדין, אף הם, מהווים ציבור שראוי ליתן בו אמון ולהפקיד בידיו סמכות חשובה זו. הריבון הגיע למסקנה זו בהניחו כי הפרקליטים יעשו מלאכה אחראית זו באמונה.
אקדמות מלין אלה נועדה להמחיש את חשיבות ההקפדה ה"דווקנית" על אישורו של תצהיר כדין.
כך נפסק פעמים רבות כי האזהרה היא הערובה לאמיתות תוכנו של התצהיר, ובלעדיה - נשמט הבסיס לקבילותו בראיה. אמור מעתה: דרישת האזהרה איננה דרישה "פורמאלית" גרידא אלא מהותית. בכך נסללת הדרך בפני הכרה בתצהיר כתחליף עדות.
באותה מידה יש להקפיד על כך שהזהרת המצהיר, על-ידי צורך-הדין המאשר את התצהיר, לומר את האמת - תיעשה תוך התייצבות אישית של המצהיר בפני מאשר התצהיר.
דרישה זו נועדה למנוע תקלות.

עורך הדין המאשר תצהיר שנחתם בפניו, מאשר מכללא כי התצהיר נעשה שלא מאימתו של אקדח המכוון לרקתו של המצהיר, או בהשפעתו של משקה אלכוהולי המשפיע על צלילותו, וכי המצהיר הבין היטב על מה חתם.
לצורך זה, לנוכחותו האישית של המצהיר - להבדיל מהקונסטרוקטיבית - חשיבות מכרעת.
דעת לנבון נקל, מסמך המתיימר להיחשב "תצהיר", ואף כותרתו מעידה כך - שומה עליו לשקף נאמנה כי עורך הדין זיהה את המצהיר שחתם על התצהיר בפניו.
ומה דינו של "תצהיר" טלפוניו נראה שזה אינו תצהיר כלל והוא בבחינת "כמי שאינו", כמאן דליתא דמי. שכן האמרה "תצהיר" טלפוני טומנת בחובה כשל לוגי. "תצהיר" ו"טלפוני" אינם דרים בכפיפה אחת. על כן נראה לנו כי מי שהכין "תצהיר" ורשם בסופו כי הוא ניתן באמצעות הטלפון, דינו כמי שלא הגיש תצהיר כלל.
לכאורה דברים שאמרנום הינם עניין לדיני הראיות לענות בו.
מה להם ולאכסניא דנן?
נראה לי כי כוחם של הדברים יפה וביתר שאת, אף לענייננו שלנו.
עריכת "תצהיר" שאינו תצהיר כורכת עימה מספר בעיות אתיות.
המדובר לכאורה בהתנהגות שאינה הולמת עורך-דין, בהפרת חובת הנאמנות במובנה הרחב - הן ללקוח והן לבית המשפט, וכן בחשש לטיפול רשלני בלקוח, שכן האחרון עלול שלא לדעת שהתצהיר שנתן, ושהוא ופרקליטו כה שקדו על הכנתו, עלול להיחשב כחספא בעלמא.
בימים אלה, שבהם גוברת ידם של המדברים סרה בעורכי הדין, חשוב במיוחד להקפיד כי הסמכות לאשר תצהירים, שניתנה בתקופה שבה האמון היה מנת חלקנו - שוב לא תילקח מאיתנו.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

עוה"ד וביהמ"ש בתביעות קטנות מהן זכויות עוה"ד בערכאה זו?

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין מועסק במשרה מלאה בחברה המשווקת חבילות נופש בחו"ל.
2.בתוקף תפקידו כמנהל המחלקה המשפטית בחברה הוא נדרש ע"י החברה לייצגה בתביעות המוגשות נגדה בבתי המשפט לתביעות קטנות.
3.עפ"י החוק, עורך דין אינו מורשה להופיע ולייצג לקוחות בביהמ"ש לתביעות קטנות אלא ברשות ביהמ"ש שמוענקת במשורה. אולם לדעת עוה"ד הנ"ל איסור כזה פוגע קשות בחופש העיסוק של עורך הדין ומפלה אותו לרעה במיוחד לאור המצב המחייב התעסקותו בתחום זה.

השאילתא:
1.המותר לעו"ד עובד חברה לייצגה בביהמ"ש לתביעות קטנות ?
2.בהנחה שניתן היתר ייצוג האם מחויב ביהמ"ש לפסוק הוצאות לעו"ד?
3.האם הקפאת רישיון עריכת דין מאפשרת לנציג החברה להופיע בביהמ"ש חרף היותו בעל השכלה משפטית (כיצד ינהג עורך הדין על מנת לשמור על משרתו)?
עמדת ועדת האתיקה:
א.מותר לשכיר של חברה להופיע בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות אך זהו עניין לביהמ"ש לענות בו.
הועדה מפרשת את איסור הייצוג באופן מצומצם.
ב.פסיקת הוצאות לעורך דין הינה בתחום שיקול הדעת של ביהמ"ש ולא לנו לחוות דעה. מכל מקום עוה"ד הפונה הינו שכיר בחברה והחברה ככזו אינה זכאית שייפסק לה שכ"ט עו"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות.
ג.לעניין הגבלת חברותו של עוה"ד הפונה ולנוכח עמדת הועדה בסעיף א' דלעיל מותר לעוה"ד לייצג את החברה אך אם יגביל את חברותו לא יוכל לעסוק כעורך דין שכיר בחברה.

(26012)

סוגיות הגשת מסמכים שנחתמו בחו"ל

עוה"ד ולקוחו

הבהרה:
א.בגיליון מס' 55 של "עט ואתיקה" נקבע בתשובה לשאילתא בנושא עורך הדין וסמכותו לאמת חתימות כי חרף העובדה שאימות חתימה ע"י עורך דין ישראלי בוצע בחו"ל עבור יורשת יחידה - שהינה אזרחית ותושבת צרפת - הרי אין בכך משום עבירה אתית; יחד עם ואת הוסיפה הועדה וציינה כי קיים ספק בדבר קבילות המסמך מבחינת דיני הראיות והן לגבי ערכו מבחינת דיני הראיות.
ב.חברנו עו"ד רוני שוורץ מצא לנכון לכתוב לוועדה בנושא זה כשהוא סבור כי ציבור עוה"ד והמשפטנים בישראל נתפס לכלל קריאה לא נכונה של סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- - שכן לעניות דעתו יכול וזכאי עו"ד ישראלי לאמת תצהיר ואין כל משמעות למקום בו מאומת התצהיר - וזאת משום שסעיף 30 הנ"ל אינו קובע כי אימות חייב להיות דווקא בפני קונסול אלא רק שהוא יכול להיות בפניו.
ג.עוד מוסיף עו"ד שוורץ ומפנה את הועדה לפסק דינו של כב' נשיא בית המשפט המחוזי בת"א השופט אורי גורן בתיק בר"ע 10225/97 (דוידוביץ נגד .LTD ASSISTANCE AG )שטרם פורסם והקובע כי אכן המחוקק הישראלי לא הסדיר בסעיף 30 הנ"ל הוראה כללית לגבי כל מסמך שהוא - שאם היה נקבע כך דהיינו שהדרך הקבועה בסעיף 30 היא הדרך היחידה להוכחת מסמך נוכרי (ולדעתו לא כך הדבר)
- הרי שהוראה זו הייתה מוגבלת לייפוי כוח לתעודות שונות וכל מסמך אחד דומה באופיו, אך לא למסמכים אחרים. החלת דרישה כזו על כל מסמך שהוא, נראית בעיני כב' השופט כבלתי הגיונית בחיים המודרניים, בהם מסמכים כה רבים נערכים בחו"ל.
ד.ועדת האתיקה מוצאת לנכון לפרסם עיקרי מכתבו של עו"ד שוורץ לרבות עיקרי החלטת כב' השופט גורן וזאת לתועלת ציבור חברינו שהרי נושא זה חשוב ביותר ובמיוחד לחברינו העובדים עם לקוחות בחו"ל כשלעתים הם מתגוררים במרחק רב מכל קונסוליה של מדינת ישראל.

(296 25)

עורך דין ונכונותו לתרום באירוע התרמה למחלקת שיקום בבית חולים - והאם קיימת עבירה אתית כלשהי בהקשר זה

 

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.בית חולים ציבורי מקיים אירוע התרמה, לטובת מחלקת השקום שלו ע"י מכירת כרטיסים להצגת תיאטרון כשהתרומה נעשית לטובת חוג ידידי ביה"ח.
2.מספר עורכי דין שמארגני האירוע פנו אליהם ובקשום לתרום הביעו נכונות לעשות כן - אולם ביקשו אישור מועדת האתיקה שאין בתרומה זו משום עבירה על כללי האתיקה המקצועית (יצוין בהקשר זה כי עורכי הדין האמורים עוסקים בעבודתם בתחום דיני הנזיקין).

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין בתרומת עורכי הדין לטובת חוג ידידי בית החולים משום עבירה על כללי האתיקה המקצועית.

המצאת מסמך ע"י ב"כ האישה להליך של בג"ץ

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בהקשר להליך של עתירת מרשתו שהינה אשה מרוקנית-מוסלמית הנשואה בנישואי פראגווי לאזרח ישראלי.
2.מרשתו של עורך הדין נכוותה קשות במהלך מריבה שנתגלעה בינה לבין בעלה שהוא אזרח ישראלי.
3.במהלך הכנת העתירה לבג"ץ הוחתם הבעל על תצהיר שבו הוא מאשר כי הם חיו כזוג נשוי.
4.מנגד, גורס משרד הפנים כי הנישואים פיקטיביים ואת עמדתו זו הוא מבסס על פרטיכל הדיון, בו, במסגרת הטיעונים לעונש נאמר ע"י סנגור הנאשם (הבעל) כי בנישואים הנ"ל לא היה כל ממש.
5.הסנגור הנ"ל אישר לבעל מרשתו לחתום על התצהיר האמור.

השאלה:
א.האם על עוה"ד הפונה להגיש מסמך זה לבג"ץ - דבר שעלול לגרום לפגיעה בחבר למקצוע - שהרי המסמך הועבר אל עוה"ד הפונה, בין היתר, במסגרת יחסים קולגיאליים והוא מניח שהסנגור לא התכוון שפנייתו לנאשם תימסר לגורמים אחרים, בנוסף לבעל הנאשם ולעוה"ד הפונה.
ב.עוה"ד הפונה טוען כי בהגשת המסמך יש כדי לחזק את עמדת מרשתו בדבר היות הנישואים אמיתיים - מה עוד ששאלת הגירוש מן הארץ גם היא עומדת על הפרק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעוה"ד הפונה כי חובת הנאמנות שלו כלפי הלקוחה מחייבת אותו למסור כל דבר העשוי לסייע בגילוי האמת.

(26096)

האם עורך דין שבדק חומר משפטי ומסמכים שהועברו לו ע"י לקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
א.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי התבקש מלקוחה המתגוררת בחו"ל לבדוק האפשרות לייצגה בעניין משפט מסוים.
ב.בעת שהות הלקוחה בישראל מסרה הלקוחה מסמכים רבים המתייחסים לענייניה.
ג.לאחר בדיקת החומר הוחלט במשרדו כי לא ייצגו את הלקוחה.
ד.הלקוחה, מסיבות השמורות עמה, בקשה מעוה"ד להעביר את החומר לעורך דין עמית מבלי לציין את העובדה כי החומר נבדק על ידיו וכן מבלי לציין כי החומר הנ"ל היה ברשות עורך הדין וכי הוא מועבר באמצעות עוה"ד.

השאילתא:
השאלה היא האם על עורך דין לכבד את בקשת הלקוחה ולהעביר המסמכים ללא ציון בדיקתם והעברתם באמצעותו לעו"ד אחר.

עמדת ועדת האתיקה:
א.הועדה סבורה כי לא חלה שום חובה אתית על השואל להודיע או לציין בפני עורך הדין האחר כי החומר כבר נבדק על ידיו.
ב.אם השואל חש אי נוחות כלשהי בהקשר האמור הרי ביכולתו להחזיר כל החומר ללקוחה המתגוררת בחו"ל או להעבירו לגורם אחר כלשהו (צד ג') כדי שיפעל עפ"י רצון הלקוחה.

(26279)

מגבלות ייצוג החלות על עורך דין העורך מטעם הקבלן הסכם רכישת דירה ורישומה בפנקס המקרקעין

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
א.עורך דין המייצג קבלן ורוכשי דירות כאחד פנה לועדת האתיקה ובקש לדעת האם הוא רשאי לייצג את הקבלן כנגד רוכשי הדירות בתביעה כנגדם לרבות בנושא לקויי בנייה ותביעות כספיות.
ב.עוה"ד מסביר כי מצוי בידיו אישור מטעם רוכשי הדירות כי הוא אינו מייצגם לצורך העסקאות נשוא הסכמי המכר אלא כל פעולתו מסוימת לצורך הליכי הרישום בלבד - וזאת עפ"י ייפוי כוח שחתמו לו הקונים בהקשר זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.בגיליון עט ואתיקה מס' 12 היוצא לאור מטעם ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א צוין כי עוה"ד של הקבלן המייצג גם רוכשי דירות אינו רשאי לייצג את הקבלן בכל עניין הקשור בדירות שנרכשו כנגד הרוכשים.
2.גם הועד המרכזי של לשכת עוה"ד אישר את עמדת ועדת האתיקה המרכזית והן את זו של ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א כדלקמן:
"יש להשאיר על מקומה את העמדה הקיימת של הלשכה האוסרת על עורך דין של הקבלן, המטפל מטעמו בעריכת הסכמים עם רוכשי דירות וברישום זכויות הרוכשים, לייצג את הקבלן בתביעות כנגד רוכשי הדירות."

(23769)

האם מותר לעורך דין המייצג בו ימנית שתי חברות שונות

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי הוא משמש מזה מספר חודשים כיועץ משפטי של "לקוח קבוע" שהינה חברה בע"מ בעלת מגרשי מקרקעין (להלן "חברת המגרשים"). עורך הדין לא טיפל בהקמת החברה ולא היה שותף להסכם שנערך בין בעלי מניותיה עובר להקמתה.

2.חברת המגרשים הינה בבעלות מספר בעלי מניות.

3.אחד מבעלי המניות של חברת המגרשים הינו גם הבעלים של חברה נוספת (להלן "החברה הנוספת"). גם חברה זו הינה לקוחה קבועה של עורך הדין מזה כמה שנים.

4.החברה הנוספת שגם אותה מייצג הפונה מזה מספר שנים פנתה אל עוה"ד ע"מ שייצגה בתביעה כנגד חברת המגרשים ושעילתה בהסכם היסוד של החברה.
השאילתא:
האם קיימת מניעה לכך שעוה"ד ייצג את החברה הנוספת בתביעה הנדונה ובתנאי כי יתפטר מייצוג חברת המגרשים.

עמדת ועדת האתיקה:

א.ועדת האתיקה סבורה כי עוה"ד אינו רשאי לייצג את החברה הנוספת בתביעה נגד חברת המגרשים - שכן הדבר יהווה עבירה על כלל 16 (א) (2) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.

ב.הטעם לעמדת הועדה כדלעיל הינו כי יכולה להתקיים זיקה ממשית למידע שעוה"ד קבל מלקוחתו הקבועה דהיינו חברת המגרשים לעניין התביעה שעוה"ד מבקש כיום לטפל בה כנגד חברת המגרשים ושעילתה הסכם היסוד של החברה.

ג.המדובר במקרה זה, הוא בלקוח קבוע ויש להניח כי עוה"ד קיבל ממנה מידע שיש בו כדי להכניס את העניין לאיסור הקבוע בכללים הנ"ל.

(26303)


© כל הזכויות שמורות ללשכת עורכי הדין בישראל - ועד מחוז תל אביב והמרכז