מאגר כתבי עת · פסקי דין משמעתיים

  גליון פס"ד 09_90 · תאריך פרסום · פסקי דין משמעתיים

פס"ד 09_90 - עו"ד שלמון יורם

עקרונות להסדר טיעון
בבית הדין המשמעתי המחוזי                                                                בדמ"פ 90/09/2

של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו                                                        בפני הרכב ביה"ד

                                                                                                            אב"ד – עו"ד יעקב מ. בויאר

                                                                                                            חב"ד – עו"ד הדר הקיני

                                                                                                            חב"ד - עו"ד אבי גרומן

                                                                        

בעניין:                         הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו

                                   ע"י ב"כ עוה"ד אבירם פאור ו/או ב"כ עוה"ד עמוס ויצמן

                                   מרחוב דניאל פריש 10, תל אביב

                                   טלפון: 03-6996377 ; פקס: 03-6918074

                                   להלן: "הקובל"

כנגד:                           יורם שלמון, עו"ד

                                   ע"י ב"כ עוה"ד יוסף ויור

                                   מרחוב אבן גבירול 79, תל אביב

                                   טלפון: 03-6091110 ; פקס: 03-6091119

                                   להלן: "הנאשם"

ה ח ל ט ה*

אב"ד – עוה"ד יעקב מ. בויאר: 

1.           ביום 15/12/09 הגישו הצדדים הודעה לביה"ד בדבר הסדר טיעון שהושג ביניהם (להלן: "ההודעה", "ההסדר", "בקשת האישור" בהתאמה). 

2.           עם קבלת ההודעה ניתנה החלטת אב"ד, עו"ד בויאר, בדבר המצאת ההחלטות השיפוטיות המאוזכרות בהסדר ובבקשת האישור, קודם מתן ההחלטה 

3.           ע"פ ההחלטה לעיל, ביום 23/12/09 הגיעה הודעת הקובל, אליה צורפו הכרעת הדין וגזר הדין בבד"מ 164/06 (להלן: "פסה"ד הקודם").

ביום 29/12/09 הגיעו כתבי טיעוניו של ב"כ הנאשם (אשר כונה משום מה "המבקש" הגם שבקשת האישור הנה מטעם שני הצדדים).

4.           קראנו בעיון רב את פסה"ד הקודם, ואת טיעוניהם הסדורים של ב"כ הנאשם,  ושל ב"כ הקובל שהיטיבו לנמק מדוע עלינו לקבל את ההסדר, עפ"י בקשת האישור כמו כן עיינו בכל הצרופות (מסמכים והחלטות) שהמציאו הצדדים. 

5.           יהא זה קשה ביותר להתעלם מפסה"ד הקודם, העוסק בשליחת ידו של הנאשם בכספי לקוח. אירועי פסה"ד הקודם, הגם שהיקפם הכספי אינו מגיע לאירועים נשוא הקובלנה – אירעו כשמונה שנים לאחר האירועים נשוא הקובלנה, וסביר היה להניח, כי משנכווה הנאשם בהשלכות אירועי הקובלנה שקדמו לאירועי פסה"ד הקודם, יטמיע המסקנות המתבקשות ולא יהא עוד רבב במעשיו. 

6.           ואכן, בקשת אישור ההסדר אינה מתעלמת מפסה"ד, ובכך יש להטות את כפות המאזניים לכיוון אישורה של הבקשה – בהנחת יסוד (שכל הצדדים לבקשה מקווים, עד כדי מאמינים), כי אישורה יעגן כדבעי את הטמעת הלקחים הנדרשים מעו"ד ותיק, מיומן ומנוסה, וזה לא ישוב לפעול בניגוד לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א - 1961 וכללי האתיקה שמכוחו (להלן: "החוק והכללים"). 

7.           על עו"ד בעל ותק, ניסיון ומיומנות, מוטלת חובה מוגברת של הקפדה על הוראות החוק והכללים, ואף למעלה מכך: הקפדה על מרחק ראוי ובטוח מכל מכשלה אפשרית, מכל מדרון מסוכן, שעלול לגרום לו, למעול באמון שניתן בו על ידי שולחיו.

   עיני עוה"ד הצעירים נשואות אל עוה"ד הוותיק, בחינת מורה דרך, השולט ברזי המקצוע, האמון עלי אמון הלקוחות, בתי המשפט והרשויות.

  תובנות אלה, המושרשות היטב במקצוע עריכת הדין, צריך שיהיו ביסוד התייחסותו של עוה"ד הוותיק והמנוסה, - אל כל פעליו כעו"ד. 

8.            

8.1.                     השאלה העומדת בפנינו הנה כדלקמן: כיצד תיושם גישת האיזון עפ"י פס"ד שניתן על ידי השופטת ביניש (כתוארה דאז והנשיאה דהיום של ביהמ"ש העליון) בע.פ. 1958/98 בעניין פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו").

                       עלינו לשקול את האיזון הנכון, שבין העונש הראוי לבין האינטרס הציבורי שביסוד           הסדר הטיעון. כאשר גם בעניין שבפנינו, הסדר הטיעון כולל בתוכו את תיקונה של     הקובלנה, והודאה בכל העובדות, המפורטות בקובלנה (לאחר תיקונה) והסכמה         להרשעה לפי כל הוראות החיקוקים הנזכרים בכל פרטי האישום.               

8.2.                     אל מול הכרעותיו של ביהמ"ש העליון מאז פסה"ד הנ"ל, כולל דבריו של כב' השופט דנציגר בע.פ. 3193/07, בעניין טבאגה – נ – מד"י: "לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון, ראוי שסטיה הימנו תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד" – מצאנו לנכון גם לאזכר את פס"ד של סגן הנשיא בביהמ"ש השלום בפתח תקווה, כב' השופט אהרון גולדס בתיק פלילי 1424-07-09 בעניין מד"י – נ' – צוקר (פורסם ב"נבו"): "ענישה סלחנית כפי שהוצעה בהסדר הטיעון עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות או כהתפרשות על נורמות וערכים, שאותה מצווה ביהמ"ש להנחיל"... והוא עלול להתפרש ע"י הציבור כסימנים של חולשה מטעמם של המופקדים על שלטון החוק" 

8.3.                     מכל מקום, ראוי לחזור ולשנן את דברי כב' השופטת ביניש בע.פ. 1958/98 הנ"ל:

"בנסיבות שבהן יראה לדחות את הסדר הטיעון, יגזור בית המשפט עונש שהיה גוזר אילו היה בא לפניו הסדר טיעון שקול ומאוזן. מן הראוי הוא שגם לאחר דחיית הסדר הטיעון, יתחשב בית המשפט כשיקול לקולא בעובדה שהנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון, כך שהעונש אשר יטיל לא יחרוג במידה קיצונית ובלתי פרופורציונית מהעונש שעליו הסכימו הצדדים"

 

עוד הוסיפה כב' השופטת בייניש בפסה"ד:

 

"משאמרנו כל שניתן לומר בשבחו של הסדר הטיעון, שהוא שיקול מרכזי בגזירת הדין, נוסיף ונאמר, כי כל יתרונותיו אינם חזות הכל... אין להתעלם גם מכך שהסדר הטיעון המקל בצורה מופרזת בעונש מערער את האמון במערכת האכיפה, פוגע בשוויון בפני החוק ומעורר חשד של העדפת הנאשמים, שיש בידם להשיג ייצוג בעל כישורים וקשרים המועילים להם" (שם, עמ' 608ה') (ההדגשות אינן במקור – א.ד.ג.).

בית המשפט אינו פטור מקביעה עצמאית של נקודת האיזון הראויה בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם מהסדר הטיעון לעניין העונש, לבין אינטרס הציבור, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעונש שבית המשפט גוזר, בכך אין בית המשפט שם עצמו קטיגור בין במקום התביעה אלא ממלא הוא את תפקידו השיפוטי המובהק. משקל טיעוניה של התביעה לקולא הוא רב, אך לא בהכרח מכריע (ראו ע"פ 1958/98, שם, עמ' 606ז-607א').

 

8.4.                     אכן לנגד עיננו גם פס"ד של כב' השופט גרוניס בעניין טבאגה הנ"ל, לפיו למעשה ההתערבות בשיקול דעת התביעה – הקבילה בענייננו, כמוהו כהתערבות בשיקול דעתה ערב הגשת הקובלנה – התערבות שאינה ראויה ואינה מותרת דרך כלל, ומנגד דעת המיעוט של כב' השופטת ארבל.

8.5.                     וכפי שנאמר בע"פ 5367/09 בעניין נעמי דנון – נ' – מדינת ישראל (פורסם ב"נבו"):

               

                            "העונש לא רק נועד כדי לגזור לעבריין כגמולו או להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות... צריך שהעונש יתן ביטוי לחומרה הרבה שבה יש לראות עבירות כמו אלו בהן הורשע הנאשם... העונש צריך שיהיה בכוחו להרתיע לא רק את העבריין עצמו, אלא גם אחרים כמותו מלעבור עבירות כגון אלה שעברה המשיבה, המתבצעות תוך הפרת אמון, שהפיתוי בצידן רב ושגילוין קשה (ע"פ 5367/91 נעמי דנון – נ' – מדינת ישראל).  

 

9.            

9.1.                     אכן, טיעונו של ב"כ הנאשם שובים את הלב, ומפנים תשומת ליבנו לפעילותו למען הציבור, למצבו הרפואי, ויתקו המקצועי, ובעיקר להפנמת הלקחים על ידו. ההסדר המוצע, אף משקלל באופן נכבד את התקופה שחלפה מאז בוצעו העבירות, את השבת הכספים למתלוננים ואת פסה"ד הקודם, ולמעשה מיישמו, באופן חלקי גם לעניין הנדון למרות טיעוניו של ב"כ הנאשם. איננו סבורים, כי הנאשם נמצא "בישורת אחרונה" של פעילותו, וראוי היה שביטוי זה יימחק מתוך טיעון באי כוחו, צפויים לו לנאשם פעילות ענפה בעסקיו וכך גם במשרדו. ניסיונו ומיומנותו, בוודאי יסייעו לו במשרדו בהמשך דרכו, תוך זהירות מירבית, כנדרש ממנו, מחמת מעמדו ולא רק מחמת החשש ליישום התנאי בבקשת האישור. 

9.2.                     תקוות כל הצדדים לדיון, כי אכן לקחי העבר כבר הוטמעו, והטמעתם תעמיק עוד יותר לנוכח קבלת הסדר הטיעון בחלקו הארי, וכמפורט להלן.

10.      אני סובר, כי ראוי לקבל את עיקרו של ההסדר בעניין ההרשעה והענישה על תנאי, אולם חלק ההסדר בעניין הוצאות הקובל נקבעו על דרך ההמעטה המופרזת, ובנוסף גם לא נקבע קנס כלשהו. למיטב הערכתי ולנוכח האמור, לא ניתן כדבעי משקל לפסה"ד הקודם ולמבחן האיזון הנדרש, ולפיכך בחלק זה של ההסדר סברתי שאין לקבל את הסדר הטיעון, שכן בהיבט זה הסלחנות היתרה אינה במקומה, במיוחד כאשר לא נפגע המשך עיסוקו של הנאשם כעו"ד. סבורני, לפיכך, כי ראוי שההוצאות לטובת הקובל תקבענה בסך של 3,000 ₪, וכמו כן ישולם קנס בשיעור של 12,000 ₪. ולפיכך ובהתאמה, אציע ליתן את הכרעת הדין וגזר הדין בתיקון עפ"י האמור לעיל.  

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                            יעקב מ. בויאר, עו"ד

                                                                                                                        אב"ד

 

* חב"ד, עו"ד אבי גורמן: אני מסכים להחלטת אב"ד עו"ד בויאר.

                                                                                                           ______________

                                                                                                           אבי גורמן, עו"ד

                                                                                                           חב"ד

* חב"ד עוה"ד הדר הקיני:

11.      חברי המלומד, עוה"ד יעקב בויאר, פרש בהרחבה ובאופן מעמיק את נסיבות המקרה ואת השאלה העומדת להכרעה בתיק זה – האם, במקרה הנדון, יש לכבד את הסדר הטיעון?

            לא בלי היסוסים מצאתי לנכון להצטרף לדעתו של חברי ואוסיף:

11.1.                 הסדרי טיעון ומהותם קיבלו ביטוי נרחב בספרות המקצועית ובפסיקה עניפה. לא אחת עמדו בתי המשפט על הצורך בהקפדה על כך שהעובדות המתוארות בכתב האישום נשוא הסדר טיעון ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם כהוויתם.

              וכך אמרה השופטת ביניש ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז (1) 577 , 606-        605 (2002):

"על-פי מדיניות ראויה, מצווה התביעה להקפיד שהעובדות המתוארות בכתב-האישום ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם כהוויתם ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל, ובלבד שיש ראיות לתשתית העובדתית הנטענת. כלל זה הוא הבסיס הנדרש כדי שבית-המשפט לא יוטעה ועל-מנת שירשיע את הנאשם על-פי מעשיו ולא על-פי מסכת עובדתית שאינה משקפת את המציאות בהתאם לראיות שבידי התביעה (ראו לעניין זה דבריי בע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל, [...] בעמ' 106-105). על-אף האמור אין להתעלם מכך ששיטת 'העונש הראוי' עלולה לעודד את הצדדים להגיע לידי הסכמה בדבר מסכת מלאכותית של עובדות כדי להשמיט ממנה היבטים מחמירים ולהבטיח מפני התערבותו של בית-המשפט לדחיית הסדר הטיעון"

11.2.                 פסק דין זה בענין פלוני, עסק בשאלה מתי יכבד בית המשפט הסדר טיעון שנערך בין התביעה לנאשם ומתי ידחה את ההסדר. בקטע המצוטט הזכירה כב' השופטת בייניש (כתוארה דאז) דברים קודמים שאמרה, בפסק הדין בפרשת אנג'ל (ע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (5) 97 (1998)). בענין אנג'ל הודו נאשמים במסגרת הסדר טיעון בסיוע, אחרי שמלכתחילה הואשמו בביצוע עיקרי. כב' השופטת בייניש קבעה שם, בעמ' 106-105 כי:

"ככל הנראה, כדי להציג דברים כהוויתם בפני בית-המשפט, וכדי לא לאבד מצביונם ומאופיים של מעשי המערערים, השאירה התביעה את תיאור העובדות בכתב-האישום על פי הגירסה המקורית, והמערערים אף הודו בהן.

בעשותה כן, פעלה התביעה כפי שהיא מצווה על פי מדיניות ראויה, תוך הקפדה על כך שעובדות האישום, כפי שנערכו בעקבות הסדר הטיעון, ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל. הטעם לכך ברור: ראוי הוא שבית-המשפט ירשיע נאשם בהתאם למעשיו, ולא על-פי מסכת עובדתית מלאכותית ופיקטיבית. אלא שככלל, ראוי גם שסעיפי העבירה המיוחסים לנאשם יהיו מותאמים לעובדות המתוארות בכתב-האישום. אין להתעלם מכך, כי בסופו של הליך נקבעת אחריותו המשפטית של הנאשם על פי סעיפי העבירה שבגינם הורשע."

11.3.                 עינינו הרואות, כי הסדר טיעון צריך לכלול את "ליבת המעשים העבריינים" וכי יש לשמור על זיקה הולמת בין הסדר הטיעון לבין ליבת המעשים "העברייניים" העולים מחומר הראיות. ומהי אותה "ליבה"? – "הדרישה הבסיסית, שעליה כמדומה איש לא יחלוק, היא שכתב האישום לא יתאר מציאות עובדתית פיקטיבית ומלאכותית שאין לה יסוד בחומר הראיות."

                        כן, ראוי ליצור את האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי של הנאשם.

            בנוסף, אין להתעלם ממטרותיו של הסדר הטיעון, כשהעיקריות בהן הינה חיסכון בזמן     יקר ומשאבים – מחד גיסא, והודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן מבלי     צורך לנהל ההליך, מאידך.

11.4.                 במקרה שלנו, מודה הנאשם במעשים חמורים המיוחסים לו. דווקא ממנו, כעו"ד ותיק ומנוסה, מצופה היה לנהוג מידה כפולה ומכופלת של זהירות. במיוחד לנוכח העובדה שמעד בעברו ומעידה זו צריכה היתה לשמש "נר לרגלו", על מנת שידיר עצמו מכל מעשה זהה, דומה או אחר הקשור להתנהלותו מול לקוחותיו.

11.5.                 אינני מוצאת, כי המקרה כאן שונה במהותו מהמקרה הקודם בו הורשע הנאשם. שכן, לא "שיעור המעות" הוא לב העניין אלא "דפוס ההתנהגות" החוזר על עצמו – הוא אשר צריך לעמוד אל נגד עינינו.

                        אין ספק כי הנאשם, עו"ד ותיק ומנוסה, יודע היטב מהי הדרך הראוייה לניהול כספי          לקוחותיו, ואין הדעת נותנת כי כספי לקוחותיו ו/או כספים המופקדים בידיו הנאמנות    על ידי כאלה שאינם לקוחותיו, ינותבו לאפיקים אשר לא אושרו לו מראש על ידם באופן           חד משמעי ובכתב. פרשנות משתמעת ל"ניתוב הכספים" – לא תישמע ואין צורך להכביר     מילים נוספות בעניין.

                        מנגד, יש ליצור איזון ראוי וליקח בחשבון את הטיעונים לקולא, כפי שהובעו על ידי            הצדדים, ובמיוחד על ידי בא כוחו המלומד במסגרת בקשתו לאשר את הסדר הטיעון.

11.6.                 כאמור, לא בלי היסוסים החלטתי לאמץ את הסדר הטיעון בכל הקשור לעניין ההרשעה והענישה על תנאי, ואלמלא הסדר הטיעון, ייתכן והיה מוטל על הנאשם עונש כבד מהעונש עליו הוסכם בין הצדדים, וזאת כדי להציב את רף הענישה בעבירה זאת, בגובה הנראה לי כמבטא בצורה נכונה הן את החומרה שיש לייחס לעבירה זאת, והן את הצורך להגן על ציבור הלקוחות, כספם ועל שמם הטוב של ציבור עורכי הדין, אשר הנאשם נמנה עליהם.

11.7.                 קראתי בעיון את טיעוניו של ב"כ הנאשם, ביניהם – מצבו הרפואי של הנאשם, מועדי ביצוע העבירות, השבת הכספים ללקוחותיו, הפנמת הלקחים. בסופו של יום הנימוק העיקרי ביסוד הסכמתי לקבל את הסדר הטיעון הינו – הצורך ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה לתקן את דרכו בתקווה כי אכן הפנים את חומרת מעשיו וירחיק ידו ממעל – לצמיתות.

12.      יחד עם זאת, סבורני, כחברי המלומד עו"ד בויאר, כי הסדר הטיעון אינו נותן ביטוי מלא לאיזון הדרוש בין הצורך להתחשב בנאשם לבין הצורך בהגנת האינטרס הציבורי. בהסדר הטיעון יש סלחנות יתר כלפי הנאשם לעניין ההוצאות. לפיכך, הנני מצטרפת אל האמור בסעיף 10 לדברי חברי ומאמצת את העונש החורג מההסדר, כפי שנקבע על ידי חברי.

הוחלט כאמור בסעיף 10 להחלטת אב"ד עוה"ד יעקב מ. בויאר. היום ________ לחודש בטבת ______התש"ע ______ לינואר 2010.

________________                     _______________             __________________

אב"ד יעקב מ. בויאר,                           חב"ד - הדר הקיני                          חב"ד אבי גורמן

          עו"ד                                                  עו"ד                                              חב"ד


הכרעת דין

1.           לנוכח הודאתו של הנאשם בעבירות עפ"י פרטי האישום הראשון והשני, אנו מרשיעים את הנאשם כמפורט להלן:

 

2.           באשר לפרטי האישום הראשון:

2.1.                     בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

2.2.                     בעבירות של פעולה בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, על פי כלל 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

2.3.                     בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

2.4.                     בעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

3.           באשר לפרטי האישום השני:

 

3.1.                     בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

3.2.                     בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

3.3.                     בעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

גזר הדין

 

1.           אנו מקבלים את חלקו של הסדר הטיעון לעונש, ובאופן הבא:

 

1.1.                     אנו גוזרים על הנאשם השעיה על תנאי למשך 12 חודשים, ובלבד שלא יעבור עבירות משמעת כלשהן עפ"י חוק לשכת עוה"ד תשכ"א – 1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 – בתקופה של 36 חודשים מיום מתן גזר הדין.

 

1.2.                     אנו גוזרים על הנאשם לשלם ללשכת עורכי הדין קנס בסך של 12,000 ש"ח.

 

1.3.                     אנו גוזרים על הנאשם לשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

 

1.4.                     התשלומים יבוצעו בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון בהם ישולם עד ליום 15/01/2010. לכל סכום שלא ישולם במועדו, יוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/01/2010 ועד ליום התשלום בפועל.

 

2.           לנוכח הסכמות הצדדים, למשלוח בדואר של החלטתנו, הכרעת הדין וגזר הדין הנ"ל, וויתורם על שימוע, תשלח המזכירות לצדדים החלטתנו, הכרעת הדין וגזה"ד, בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

 

__________________                __________________    __________________

יעקב מ. בויאר, עו"ד                          הדר הקיני, עו"ד                         אבי גרומן, עו"ד

אב"ד                                                חב"ד                                         חב"ד

 

 

היום: _________________



עקרונות להסדר טיעון
בבית הדין המשמעתי המחוזי                                                                בדמ"פ 90/09/2

של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו                                                        בפני הרכב ביה"ד

                                                                                                            אב"ד – עו"ד יעקב מ. בויאר

                                                                                                            חב"ד – עו"ד הדר הקיני

                                                                                                            חב"ד - עו"ד אבי גרומן

                                                                        

בעניין:                         הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו

                                   ע"י ב"כ עוה"ד אבירם פאור ו/או ב"כ עוה"ד עמוס ויצמן

                                   מרחוב דניאל פריש 10, תל אביב

                                   טלפון: 03-6996377 ; פקס: 03-6918074

                                   להלן: "הקובל"

כנגד:                           יורם שלמון, עו"ד

                                   ע"י ב"כ עוה"ד יוסף ויור

                                   מרחוב אבן גבירול 79, תל אביב

                                   טלפון: 03-6091110 ; פקס: 03-6091119

                                   להלן: "הנאשם"

ה ח ל ט ה*

אב"ד – עוה"ד יעקב מ. בויאר: 

1.           ביום 15/12/09 הגישו הצדדים הודעה לביה"ד בדבר הסדר טיעון שהושג ביניהם (להלן: "ההודעה", "ההסדר", "בקשת האישור" בהתאמה). 

2.           עם קבלת ההודעה ניתנה החלטת אב"ד, עו"ד בויאר, בדבר המצאת ההחלטות השיפוטיות המאוזכרות בהסדר ובבקשת האישור, קודם מתן ההחלטה 

3.           ע"פ ההחלטה לעיל, ביום 23/12/09 הגיעה הודעת הקובל, אליה צורפו הכרעת הדין וגזר הדין בבד"מ 164/06 (להלן: "פסה"ד הקודם").

ביום 29/12/09 הגיעו כתבי טיעוניו של ב"כ הנאשם (אשר כונה משום מה "המבקש" הגם שבקשת האישור הנה מטעם שני הצדדים).

4.           קראנו בעיון רב את פסה"ד הקודם, ואת טיעוניהם הסדורים של ב"כ הנאשם,  ושל ב"כ הקובל שהיטיבו לנמק מדוע עלינו לקבל את ההסדר, עפ"י בקשת האישור כמו כן עיינו בכל הצרופות (מסמכים והחלטות) שהמציאו הצדדים. 

5.           יהא זה קשה ביותר להתעלם מפסה"ד הקודם, העוסק בשליחת ידו של הנאשם בכספי לקוח. אירועי פסה"ד הקודם, הגם שהיקפם הכספי אינו מגיע לאירועים נשוא הקובלנה – אירעו כשמונה שנים לאחר האירועים נשוא הקובלנה, וסביר היה להניח, כי משנכווה הנאשם בהשלכות אירועי הקובלנה שקדמו לאירועי פסה"ד הקודם, יטמיע המסקנות המתבקשות ולא יהא עוד רבב במעשיו. 

6.           ואכן, בקשת אישור ההסדר אינה מתעלמת מפסה"ד, ובכך יש להטות את כפות המאזניים לכיוון אישורה של הבקשה – בהנחת יסוד (שכל הצדדים לבקשה מקווים, עד כדי מאמינים), כי אישורה יעגן כדבעי את הטמעת הלקחים הנדרשים מעו"ד ותיק, מיומן ומנוסה, וזה לא ישוב לפעול בניגוד לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א - 1961 וכללי האתיקה שמכוחו (להלן: "החוק והכללים"). 

7.           על עו"ד בעל ותק, ניסיון ומיומנות, מוטלת חובה מוגברת של הקפדה על הוראות החוק והכללים, ואף למעלה מכך: הקפדה על מרחק ראוי ובטוח מכל מכשלה אפשרית, מכל מדרון מסוכן, שעלול לגרום לו, למעול באמון שניתן בו על ידי שולחיו.

   עיני עוה"ד הצעירים נשואות אל עוה"ד הוותיק, בחינת מורה דרך, השולט ברזי המקצוע, האמון עלי אמון הלקוחות, בתי המשפט והרשויות.

  תובנות אלה, המושרשות היטב במקצוע עריכת הדין, צריך שיהיו ביסוד התייחסותו של עוה"ד הוותיק והמנוסה, - אל כל פעליו כעו"ד. 

8.            

8.1.                     השאלה העומדת בפנינו הנה כדלקמן: כיצד תיושם גישת האיזון עפ"י פס"ד שניתן על ידי השופטת ביניש (כתוארה דאז והנשיאה דהיום של ביהמ"ש העליון) בע.פ. 1958/98 בעניין פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו").

                       עלינו לשקול את האיזון הנכון, שבין העונש הראוי לבין האינטרס הציבורי שביסוד           הסדר הטיעון. כאשר גם בעניין שבפנינו, הסדר הטיעון כולל בתוכו את תיקונה של     הקובלנה, והודאה בכל העובדות, המפורטות בקובלנה (לאחר תיקונה) והסכמה         להרשעה לפי כל הוראות החיקוקים הנזכרים בכל פרטי האישום.               

8.2.                     אל מול הכרעותיו של ביהמ"ש העליון מאז פסה"ד הנ"ל, כולל דבריו של כב' השופט דנציגר בע.פ. 3193/07, בעניין טבאגה – נ – מד"י: "לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון, ראוי שסטיה הימנו תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד" – מצאנו לנכון גם לאזכר את פס"ד של סגן הנשיא בביהמ"ש השלום בפתח תקווה, כב' השופט אהרון גולדס בתיק פלילי 1424-07-09 בעניין מד"י – נ' – צוקר (פורסם ב"נבו"): "ענישה סלחנית כפי שהוצעה בהסדר הטיעון עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות או כהתפרשות על נורמות וערכים, שאותה מצווה ביהמ"ש להנחיל"... והוא עלול להתפרש ע"י הציבור כסימנים של חולשה מטעמם של המופקדים על שלטון החוק" 

8.3.                     מכל מקום, ראוי לחזור ולשנן את דברי כב' השופטת ביניש בע.פ. 1958/98 הנ"ל:

"בנסיבות שבהן יראה לדחות את הסדר הטיעון, יגזור בית המשפט עונש שהיה גוזר אילו היה בא לפניו הסדר טיעון שקול ומאוזן. מן הראוי הוא שגם לאחר דחיית הסדר הטיעון, יתחשב בית המשפט כשיקול לקולא בעובדה שהנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון, כך שהעונש אשר יטיל לא יחרוג במידה קיצונית ובלתי פרופורציונית מהעונש שעליו הסכימו הצדדים"

 

עוד הוסיפה כב' השופטת בייניש בפסה"ד:

 

"משאמרנו כל שניתן לומר בשבחו של הסדר הטיעון, שהוא שיקול מרכזי בגזירת הדין, נוסיף ונאמר, כי כל יתרונותיו אינם חזות הכל... אין להתעלם גם מכך שהסדר הטיעון המקל בצורה מופרזת בעונש מערער את האמון במערכת האכיפה, פוגע בשוויון בפני החוק ומעורר חשד של העדפת הנאשמים, שיש בידם להשיג ייצוג בעל כישורים וקשרים המועילים להם" (שם, עמ' 608ה') (ההדגשות אינן במקור – א.ד.ג.).

בית המשפט אינו פטור מקביעה עצמאית של נקודת האיזון הראויה בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם מהסדר הטיעון לעניין העונש, לבין אינטרס הציבור, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעונש שבית המשפט גוזר, בכך אין בית המשפט שם עצמו קטיגור בין במקום התביעה אלא ממלא הוא את תפקידו השיפוטי המובהק. משקל טיעוניה של התביעה לקולא הוא רב, אך לא בהכרח מכריע (ראו ע"פ 1958/98, שם, עמ' 606ז-607א').

 

8.4.                     אכן לנגד עיננו גם פס"ד של כב' השופט גרוניס בעניין טבאגה הנ"ל, לפיו למעשה ההתערבות בשיקול דעת התביעה – הקבילה בענייננו, כמוהו כהתערבות בשיקול דעתה ערב הגשת הקובלנה – התערבות שאינה ראויה ואינה מותרת דרך כלל, ומנגד דעת המיעוט של כב' השופטת ארבל.

8.5.                     וכפי שנאמר בע"פ 5367/09 בעניין נעמי דנון – נ' – מדינת ישראל (פורסם ב"נבו"):

               

                            "העונש לא רק נועד כדי לגזור לעבריין כגמולו או להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות... צריך שהעונש יתן ביטוי לחומרה הרבה שבה יש לראות עבירות כמו אלו בהן הורשע הנאשם... העונש צריך שיהיה בכוחו להרתיע לא רק את העבריין עצמו, אלא גם אחרים כמותו מלעבור עבירות כגון אלה שעברה המשיבה, המתבצעות תוך הפרת אמון, שהפיתוי בצידן רב ושגילוין קשה (ע"פ 5367/91 נעמי דנון – נ' – מדינת ישראל).  

 

9.            

9.1.                     אכן, טיעונו של ב"כ הנאשם שובים את הלב, ומפנים תשומת ליבנו לפעילותו למען הציבור, למצבו הרפואי, ויתקו המקצועי, ובעיקר להפנמת הלקחים על ידו. ההסדר המוצע, אף משקלל באופן נכבד את התקופה שחלפה מאז בוצעו העבירות, את השבת הכספים למתלוננים ואת פסה"ד הקודם, ולמעשה מיישמו, באופן חלקי גם לעניין הנדון למרות טיעוניו של ב"כ הנאשם. איננו סבורים, כי הנאשם נמצא "בישורת אחרונה" של פעילותו, וראוי היה שביטוי זה יימחק מתוך טיעון באי כוחו, צפויים לו לנאשם פעילות ענפה בעסקיו וכך גם במשרדו. ניסיונו ומיומנותו, בוודאי יסייעו לו במשרדו בהמשך דרכו, תוך זהירות מירבית, כנדרש ממנו, מחמת מעמדו ולא רק מחמת החשש ליישום התנאי בבקשת האישור. 

9.2.                     תקוות כל הצדדים לדיון, כי אכן לקחי העבר כבר הוטמעו, והטמעתם תעמיק עוד יותר לנוכח קבלת הסדר הטיעון בחלקו הארי, וכמפורט להלן.

10.      אני סובר, כי ראוי לקבל את עיקרו של ההסדר בעניין ההרשעה והענישה על תנאי, אולם חלק ההסדר בעניין הוצאות הקובל נקבעו על דרך ההמעטה המופרזת, ובנוסף גם לא נקבע קנס כלשהו. למיטב הערכתי ולנוכח האמור, לא ניתן כדבעי משקל לפסה"ד הקודם ולמבחן האיזון הנדרש, ולפיכך בחלק זה של ההסדר סברתי שאין לקבל את הסדר הטיעון, שכן בהיבט זה הסלחנות היתרה אינה במקומה, במיוחד כאשר לא נפגע המשך עיסוקו של הנאשם כעו"ד. סבורני, לפיכך, כי ראוי שההוצאות לטובת הקובל תקבענה בסך של 3,000 ₪, וכמו כן ישולם קנס בשיעור של 12,000 ₪. ולפיכך ובהתאמה, אציע ליתן את הכרעת הדין וגזר הדין בתיקון עפ"י האמור לעיל.  

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                            יעקב מ. בויאר, עו"ד

                                                                                                                        אב"ד

 

* חב"ד, עו"ד אבי גורמן: אני מסכים להחלטת אב"ד עו"ד בויאר.

                                                                                                           ______________

                                                                                                           אבי גורמן, עו"ד

                                                                                                           חב"ד

* חב"ד עוה"ד הדר הקיני:

11.      חברי המלומד, עוה"ד יעקב בויאר, פרש בהרחבה ובאופן מעמיק את נסיבות המקרה ואת השאלה העומדת להכרעה בתיק זה – האם, במקרה הנדון, יש לכבד את הסדר הטיעון?

            לא בלי היסוסים מצאתי לנכון להצטרף לדעתו של חברי ואוסיף:

11.1.                 הסדרי טיעון ומהותם קיבלו ביטוי נרחב בספרות המקצועית ובפסיקה עניפה. לא אחת עמדו בתי המשפט על הצורך בהקפדה על כך שהעובדות המתוארות בכתב האישום נשוא הסדר טיעון ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם כהוויתם.

              וכך אמרה השופטת ביניש ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז (1) 577 , 606-        605 (2002):

"על-פי מדיניות ראויה, מצווה התביעה להקפיד שהעובדות המתוארות בכתב-האישום ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם כהוויתם ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל, ובלבד שיש ראיות לתשתית העובדתית הנטענת. כלל זה הוא הבסיס הנדרש כדי שבית-המשפט לא יוטעה ועל-מנת שירשיע את הנאשם על-פי מעשיו ולא על-פי מסכת עובדתית שאינה משקפת את המציאות בהתאם לראיות שבידי התביעה (ראו לעניין זה דבריי בע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל, [...] בעמ' 106-105). על-אף האמור אין להתעלם מכך ששיטת 'העונש הראוי' עלולה לעודד את הצדדים להגיע לידי הסכמה בדבר מסכת מלאכותית של עובדות כדי להשמיט ממנה היבטים מחמירים ולהבטיח מפני התערבותו של בית-המשפט לדחיית הסדר הטיעון"

11.2.                 פסק דין זה בענין פלוני, עסק בשאלה מתי יכבד בית המשפט הסדר טיעון שנערך בין התביעה לנאשם ומתי ידחה את ההסדר. בקטע המצוטט הזכירה כב' השופטת בייניש (כתוארה דאז) דברים קודמים שאמרה, בפסק הדין בפרשת אנג'ל (ע"פ 1820/98 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (5) 97 (1998)). בענין אנג'ל הודו נאשמים במסגרת הסדר טיעון בסיוע, אחרי שמלכתחילה הואשמו בביצוע עיקרי. כב' השופטת בייניש קבעה שם, בעמ' 106-105 כי:

"ככל הנראה, כדי להציג דברים כהוויתם בפני בית-המשפט, וכדי לא לאבד מצביונם ומאופיים של מעשי המערערים, השאירה התביעה את תיאור העובדות בכתב-האישום על פי הגירסה המקורית, והמערערים אף הודו בהן.

בעשותה כן, פעלה התביעה כפי שהיא מצווה על פי מדיניות ראויה, תוך הקפדה על כך שעובדות האישום, כפי שנערכו בעקבות הסדר הטיעון, ישקפו את המעשים המיוחסים לנאשם ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל. הטעם לכך ברור: ראוי הוא שבית-המשפט ירשיע נאשם בהתאם למעשיו, ולא על-פי מסכת עובדתית מלאכותית ופיקטיבית. אלא שככלל, ראוי גם שסעיפי העבירה המיוחסים לנאשם יהיו מותאמים לעובדות המתוארות בכתב-האישום. אין להתעלם מכך, כי בסופו של הליך נקבעת אחריותו המשפטית של הנאשם על פי סעיפי העבירה שבגינם הורשע."

11.3.                 עינינו הרואות, כי הסדר טיעון צריך לכלול את "ליבת המעשים העבריינים" וכי יש לשמור על זיקה הולמת בין הסדר הטיעון לבין ליבת המעשים "העברייניים" העולים מחומר הראיות. ומהי אותה "ליבה"? – "הדרישה הבסיסית, שעליה כמדומה איש לא יחלוק, היא שכתב האישום לא יתאר מציאות עובדתית פיקטיבית ומלאכותית שאין לה יסוד בחומר הראיות."

                        כן, ראוי ליצור את האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי של הנאשם.

            בנוסף, אין להתעלם ממטרותיו של הסדר הטיעון, כשהעיקריות בהן הינה חיסכון בזמן     יקר ומשאבים – מחד גיסא, והודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן מבלי     צורך לנהל ההליך, מאידך.

11.4.                 במקרה שלנו, מודה הנאשם במעשים חמורים המיוחסים לו. דווקא ממנו, כעו"ד ותיק ומנוסה, מצופה היה לנהוג מידה כפולה ומכופלת של זהירות. במיוחד לנוכח העובדה שמעד בעברו ומעידה זו צריכה היתה לשמש "נר לרגלו", על מנת שידיר עצמו מכל מעשה זהה, דומה או אחר הקשור להתנהלותו מול לקוחותיו.

11.5.                 אינני מוצאת, כי המקרה כאן שונה במהותו מהמקרה הקודם בו הורשע הנאשם. שכן, לא "שיעור המעות" הוא לב העניין אלא "דפוס ההתנהגות" החוזר על עצמו – הוא אשר צריך לעמוד אל נגד עינינו.

                        אין ספק כי הנאשם, עו"ד ותיק ומנוסה, יודע היטב מהי הדרך הראוייה לניהול כספי          לקוחותיו, ואין הדעת נותנת כי כספי לקוחותיו ו/או כספים המופקדים בידיו הנאמנות    על ידי כאלה שאינם לקוחותיו, ינותבו לאפיקים אשר לא אושרו לו מראש על ידם באופן           חד משמעי ובכתב. פרשנות משתמעת ל"ניתוב הכספים" – לא תישמע ואין צורך להכביר     מילים נוספות בעניין.

                        מנגד, יש ליצור איזון ראוי וליקח בחשבון את הטיעונים לקולא, כפי שהובעו על ידי            הצדדים, ובמיוחד על ידי בא כוחו המלומד במסגרת בקשתו לאשר את הסדר הטיעון.

11.6.                 כאמור, לא בלי היסוסים החלטתי לאמץ את הסדר הטיעון בכל הקשור לעניין ההרשעה והענישה על תנאי, ואלמלא הסדר הטיעון, ייתכן והיה מוטל על הנאשם עונש כבד מהעונש עליו הוסכם בין הצדדים, וזאת כדי להציב את רף הענישה בעבירה זאת, בגובה הנראה לי כמבטא בצורה נכונה הן את החומרה שיש לייחס לעבירה זאת, והן את הצורך להגן על ציבור הלקוחות, כספם ועל שמם הטוב של ציבור עורכי הדין, אשר הנאשם נמנה עליהם.

11.7.                 קראתי בעיון את טיעוניו של ב"כ הנאשם, ביניהם – מצבו הרפואי של הנאשם, מועדי ביצוע העבירות, השבת הכספים ללקוחותיו, הפנמת הלקחים. בסופו של יום הנימוק העיקרי ביסוד הסכמתי לקבל את הסדר הטיעון הינו – הצורך ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה לתקן את דרכו בתקווה כי אכן הפנים את חומרת מעשיו וירחיק ידו ממעל – לצמיתות.

12.      יחד עם זאת, סבורני, כחברי המלומד עו"ד בויאר, כי הסדר הטיעון אינו נותן ביטוי מלא לאיזון הדרוש בין הצורך להתחשב בנאשם לבין הצורך בהגנת האינטרס הציבורי. בהסדר הטיעון יש סלחנות יתר כלפי הנאשם לעניין ההוצאות. לפיכך, הנני מצטרפת אל האמור בסעיף 10 לדברי חברי ומאמצת את העונש החורג מההסדר, כפי שנקבע על ידי חברי.

הוחלט כאמור בסעיף 10 להחלטת אב"ד עוה"ד יעקב מ. בויאר. היום ________ לחודש בטבת ______התש"ע ______ לינואר 2010.

________________                     _______________             __________________

אב"ד יעקב מ. בויאר,                           חב"ד - הדר הקיני                          חב"ד אבי גורמן

          עו"ד                                                  עו"ד                                              חב"ד


הכרעת דין

1.           לנוכח הודאתו של הנאשם בעבירות עפ"י פרטי האישום הראשון והשני, אנו מרשיעים את הנאשם כמפורט להלן:

 

2.           באשר לפרטי האישום הראשון:

2.1.                     בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

2.2.                     בעבירות של פעולה בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, על פי כלל 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

2.3.                     בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

2.4.                     בעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

3.           באשר לפרטי האישום השני:

 

3.1.                     בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 וסעיפים 54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

3.2.                     בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

3.3.                     בעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961.

 

גזר הדין

 

1.           אנו מקבלים את חלקו של הסדר הטיעון לעונש, ובאופן הבא:

 

1.1.                     אנו גוזרים על הנאשם השעיה על תנאי למשך 12 חודשים, ובלבד שלא יעבור עבירות משמעת כלשהן עפ"י חוק לשכת עוה"ד תשכ"א – 1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986 – בתקופה של 36 חודשים מיום מתן גזר הדין.

 

1.2.                     אנו גוזרים על הנאשם לשלם ללשכת עורכי הדין קנס בסך של 12,000 ש"ח.

 

1.3.                     אנו גוזרים על הנאשם לשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

 

1.4.                     התשלומים יבוצעו בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון בהם ישולם עד ליום 15/01/2010. לכל סכום שלא ישולם במועדו, יוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/01/2010 ועד ליום התשלום בפועל.

 

2.           לנוכח הסכמות הצדדים, למשלוח בדואר של החלטתנו, הכרעת הדין וגזר הדין הנ"ל, וויתורם על שימוע, תשלח המזכירות לצדדים החלטתנו, הכרעת הדין וגזה"ד, בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

 

__________________                __________________    __________________

יעקב מ. בויאר, עו"ד                          הדר הקיני, עו"ד                         אבי גרומן, עו"ד

אב"ד                                                חב"ד                                         חב"ד

 

 

היום: _________________




© ëì äæëåéåú ùîåøåú ììùëú òåøëé äãéï áéùøàì - åòã îçåæ úì àáéá åäîøëæ