יום שני, 20 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 92 · תאריך פרסום אוקטובר 2009 · עט ואתיקה

ייצוג לקוח בהתנגדות למתן צו קיום צוואה

העובדות:

משרד עו"ד יצג מנוחה בעניינים שונים. בין היתר משרד עו"ד ערך עבור המנוחה מספר צוואות.

לבקשת הזוכה על פי הצוואה הגיש משרד עו"ד בקשה למתן צו קיום צוואת המנוחה. אחד הנכדים ואחיינה של המנוחה הגישו התנגדות למתן צו קיום הצוואה.

בתצהיר אחד העדים לצוואה, אשר צורף להתנגדות, נטענו טענות בעניין דרך התנהלות העניינים במהלך חתימת הצוואה האחרונה.

עו"ד שאל האם קיימת מניעה להמשיך ולייצג את המבקש או האם עו"ד אחר ממשרדו שלא הכיר את הצוואה ו/או נסיבות חתימתה, ראשי לייצג את המבקש.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה ועדות עו"ד דרושה לצורך ניהול ההליכים המשפטיים, כי אז לא יוכל עו"ד לייצג את המבקש, ואולם עו"ד אחר ממשרדו יוכל לייצגו.

(55817)

חיסיון

העובדות:

עו"ד יצג חברה במשך שנים רבות, בעבר באופן מוחלט וכיום בנושאים ספציפיים. בין יתר הנושאים ייצג עו"ד את החברה בפרוייקט נדלני כלשהו.

עו"ד ייצג גם את ה"ה א. ו-ק. ותאגידים שונים עימם הם קשורים בנושאים שונים.

עו"ד הציע לה"ה א. ו-ק. השקעה בפרוייקט הנדלני של החברה.

עו"ד ייצג הן את החברה והן את ה"ה א. ו- ק. (אשר הקימו לצורך כך חברה הקרויה בשם ק.) במגעים, על מנת שחברת ק. תרכוש את הפרוייקט הנדלני, ובין היתר ניסח עבורם הסכמים, הוחלפו טיוטות, ההסכמים נחתמו, וכן התקיימו פגישות עם צדדים שלישיים.

לימים חברת ק. לא שילמה שכ"ט למשרד עו"ד, ושיק אשר ניתן על ידם חולל בהעדר כיסוי. משכך משרד עו"ד הגיש תביעה כספית ובקשה לצווי עיקול נגד חברת ק..

עו"ד שואל האם ביכולתו להעיד בהליכים המשפטיים והאם קיים חיסיון ו/או סודיות על המגעים וההסכמים שנחתמו.

עמדת ועדת האתיקה:

על עו"ד להתייצב למתן העדות בהליכים המשפטיים. במהלך העדות יהא על עו"ד לכבד את החלטת המותב בעניין החיסיון, זאת בכפוף למתן אפשרות למי מהצדדים שיתנגד לערער על ההחלטה.

(55613)

עדות עו"ד עבור לקוחו

העובדות:

עו"ד יצג נאשם בהליך פלילי.

במהלך המו"מ עם המאשימה, עוד בטרם השיב הנאשם לכתב האישום, נמסר לעו"ד כי עמדת המאשימה היא מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. כשהגיע מועד ההוכחות הודיעה המאשימה לעו"ד, כי העמדה העונשית הנה מאסר בפועל.

לאחר דיון ההוכחות וטרם הכרעת הדין, ביקש עו"ד רשות, כי במידה וביהמ"ש ירשיע את הנאשם, הוא יוכל להעיד במסגרת הטיעונים לעונש על עמדת המאשימה כפי שנמסרה לו תחילה בטרם השיב הנאשם לאישום.

לטענת עו"ד המדובר בהבטחה שלטונית ועל המאשימה לעמוד בהתחייבויותיה כאשר אין נימוקים ו/או שינוי נסיבות המצדיקים שינוי בעמדת המאשימה.

עמדת ועדת האתיקה:

על עו"ד להתפטר מהייצוג בשלב בו נודע לו על חובתו להעיד עבור לקוחו, גם אם זה לעניין הטיעונים לעונש.

(55862)

ייצוג נתבע וצד שלישי יחדיו

העובדות:

עו"ד יצג בשנת 2005 את י. שנתבע על ידי ב. בגין אי תשלום דמי שכירות.

י. שלח הודעת צד שלישי נגד ג., לפיה ג. אחראי על מלוא החובות בגין אותו עסק.

ג. טען, כי תביעתו של ב. מופרכת ויש לדחותה.

התביעה שהגיש ב. נמחקה מאחר ולא הופיע לדיון ההוכחות. לאחר מחיקת התביעה חתמו י. ו- ג. על הסכם פשרה במסגרתו נקבע, כי ג. יהיה אחראי על כל תביעה.

בסוף שנת 2008, ב. הגיש בשנית נגד י. את תביעתו שנמחקה בסדר דין מהיר. לאור הסכם הפשרה י. ו- ג. הסכימו, כי ג. ישא לבדו בעלויות.

עמדת י. ו- ג. הנה, כי דין התביעה להידחות. ג. ו- י. פנו אל עו"ד וביקשו, כי ייצג את שניהם כך שתוגש הודעת צד שלישי מטעם י. נגד ג., כאשר ג. מצידו יסכים למתן פסק דין חלקי לטובת י., פסק דין שיקבע, כי ככל שיפסק סכום כלשהו לטובת ב. הרי שג. ישא בו.

עו"ד שואל האם קיימת מניעה אתית לייצוג כאמור.

עמדת ועדת האתיקה:

עו"ד לא יוכל לייצג את י. ו- ג. יחדיו אם יגיש בשם י. הודעת צד שלישי נגד ג..

(55615) 

קבלת קהל במקום אשר אינו משרד עו"ד

העובדות:

בעלת בניין משרדים משכירה חדרים לבעלי מקצוע (אשר אינם עו"ד) לפי שעות.

הוצע לעו"ד להגיע אחת לשבוע, או יותר לפי דרישה, ולקבל קהל לצורך מתן חוות דעת, וזאת בחדר שיוקצה לו לצורך כך.

המדובר במקום המקבל לטיפול אוכלוסייה חלשה ביותר, כשבעלת הבניין סברה, כי יהא זה נכון לסייע לפונים בתחומי חיים נוספים, לרבות תחום המשפט, ואם ניתן לעשות כן תחת קורת גג אחת הדבר יקל עליהם.

עמדת ועדת האתיקה:

אין באפשרות עו"ד ליתן יעוץ משפטי במקום אשר משמש למטרות נוספות זולת עבודתו המקצועית של עו"ד (סעיף 4 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986). כמו כן, לא ניתן לשתף מי שאינו עו"ד בהכנסות (סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961), וכן יש להימנע מביצוע פעולות אשר יש בהן כדי שידול לקוחות, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף.

(55859)

אימות חתימה על תצהיר בפקס

העובדות:

עו"ד שואל האם עו"ד המחתים לקוח על תצהיר בפקס, תוך אזהרתו הטלפונית, עובר עבירה אתית.

עמדת ועדת האתיקה:

לא ניתן לאמת חתימה על תצהיר באמצעות הפקס. יחד עם זאת יצויין, כי במידה ועו"ד מאמת חתימה בפקס ומציין זאת באישור, היינו ברור מהתצהיר כי אימות החתימה לא נעשה בפני עו"ד, אין בכך עבירה על כללי האתיקה, ואולם קימת בעיה ראייתית.

(55754)

חיסיון כלפי יורש חוקי

העובדות:

עו"ד טיפל בקיום צוואה של ישראלי שנפטר בגרמניה שם התגורר שנים רבות. צוואת המנוח נערכה בכתב יד בלתי ברור. על פי הצוואה היורשות הן 2 גברות גרמניות ועוד גורמים נוספים בלתי ברורים. ליורשות החוקיות המנוח לא ציווה דבר.

צוואת המנוח קוימה בגרמניה, ואולם עקב קיומו של חשבון בנק בארץ, פנה עו"ד הגרמני אל עו"ד השואל לצורך טיפול בקיום הצוואה בארץ.

עו"ד השואל הגיש בקשה לצו קיום צוואת המנוח. ב"כ היועמ"ש ביקש אישורים בדבר משלוח הודעות לכל היורשים, אולם הדבר לא היה בר ביצוע עקב היות חלק ממקבלי הירושה בלתי ניתנים לאיתור.

עו"ד השואל פנה אל עו"ד הגרמני בבקשה לנסות ולאתר את כתובות כל היורשים על פי הצוואה, וכתוצאה מכך התבקש להפסיק את הטיפול בתיק.

לאחרונה פנתה אל עו"ד השואל עו"ד מהארץ אשר מייצגת את אחת מבנות המנוח. נודע לה כי משרד עו"ד השואל טיפל בעניין שלא הסתיים, וביקשה מסמכים כגון תעודת פטירה, העתק מהצוואה וכן מידע על עיזבונו של המנוח, וזאת על מנת להוציא צו ירושה עבור היורשות החוקיות של המנוח.

עו"ד השואל טוען, כי ברור שלא יוכל להמציא הצוואה, שכן ברגע שאותה עו"ד תראה את הצוואה היא לא תוכל להצהיר בבקשתה כי אין צוואה. הדבר עשוי להתגלות גם ע"י הרשם לענייני ירושה לאחר הגשת הבקשה.

עו"ד שואל עד כמה רשאי הוא לסייע לעו"ד בארץ בהמצאת מסמכים ומידע בעניין.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה והוגשה בקשה לצו קיום צוואה, המסמכים שהוגשו לרשם לענייני ירושה אינם חסויים. במידה ולקוחות עו"ד השואל אינם מסכימים כי יעביר את המסמכים המקוריים, כי אז באפשרותו להפנות את עו"ד בארץ לרשם לענייני ירושה או לתיק הנ"ל.

(55860)

תשלום שכ"ט למגשר בניגוד לרצון הלקוח

העובדות:

עו"ד יצג תובעת בתביעת רשלנות רפואית.

על פי הצעת בית המשפט וכל הצדדים לתביעה, לרבות התובעת, נערכה ישיבת גישור, ובסופה הוצע סכום לפשרה, כאשר הוסכם כי כל אחד משלושת הנתבעים ישלם לתובעת שליש מהסכום שהוצע.

שניים מתוך שלושת הנתבעים הסכימו לפשרה ובסופו של דבר נחתם הסכם פשרה בין שני הנתבעים לתובעת. ההליך המשפטי מול הנתבע השלישי המשיך כאשר בסופו של דבר ניתן פסק דין נגדו.

שלושת הנתבעים שילמו את חלקם בשכר המגשר אולם התובעת סירבה לעשות כן וכתבה לעו"ד: "אתה אינך ראשי להעביר שום כסף לאף גורם ללא אישור שלי".

עם קבלת פסק הדין וקבלת הסכום הסופי מהנתבע השלישי הודיע עו"ד לתובעת כי חלקה בשכ"ט המגשר מעוכב בחשבון פיקדונות עד להוראה אחרת. עוד צויין, כי במידה ותסרב יפנה עו"ד לקבל הוראות מלשכת עורכי הדין.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה ועו"ד לא קיבל את הסכמת הלקוחות לדאוג לתשלום שכרה של המגשרת, אינו רשאי להעביר לה כספים נוספים של הלקוחה בניגוד לרצונה.

(55463)

ניגוד עניינים

העובדות:

בשנת 2004 עו"ד מונתה כאפוטרופוס לרכוש חסויה. בטרם המינוי החסויה העבירה את זכויותיה בדירה ללא תמורה לאחת משתי בנותיה. כמו כן, באותה התקופה חתמה החסויה על צוואה לטובת אותה בת לה הועברו הזכויות בדירה.

התיק הרפואי של החסויה הצביע כי במועד העברת הזכויות בדירה ובמועד החתימה על הצוואה החסויה סבלה מירידה קוגניטיבית.

עו"ד הגישה נגד מקבלת המתנה תביעה לביטול העברת הזכויות בנכס. במסגרת ההליכים המשפטיים הצדדים הגיעו לפשרה לפיה ההליכים ידחו עד לאחר מלאות ימיה ושנותיה של החסויה.

לאחר פטירתה של החסויה, בתה השנייה של החסויה ביקשה כי עו"ד תייצגה בהליכים המשפטיים, היינו בתביעה לביטול העברת הזכויות בדירה ובהתנגדות לצוואה.

עו"ד שואלת האם היא רשאית לייצג את הבת השנייה בהליכים המשפטיים נגד אחותה, לאחר ששימשה כאפוטרופוס לרכוש אמה החסויה.

עמדת ועדת האתיקה:

בנסיבות העניין אין חשש לניגוד אינטרסים ועל כן אין מניעה לייצוג.

(55818)

יצירת קשר עם עובד

 

העובדות:

עו"ד מייצג גוף מוסדי בתביעת שיבוב נגד מספר נתבעות. האירוע נשוא התביעה התרחש במהלך שנת 2000 והיו לו מס' עדים, אשר חלקם מסרו עדות במשטרה.

לאחר מס' חודשים הגוף המוסדי ביצע חקירה במסגרתה נגבתה עדותו של מאבטח שהיה במקום האירוע, כאשר אותו מאבטח אף מסר עדות למשטרה.

במרוצת השנים התקבל המאבטח לעבודה אצל אחת מהנתבעות, וכיום הוא עובד שלה.

כחלק מניהול התיק עו"ד מעוניין ליצור קשר עם אותו מאבטח, אשר מסר עדות הן למשטרה והן לחברת החקירות, וכיום הוא עובד של אחת מהנתבעות, וזאת על מנת לשוחח עימו על המקרה בכלל, ועל העדויות שמסר, ובהמשך לזמנו כעד מטעמו.

עו"ד שואל האם יכול לפנות אל אותו מאבטח.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה והמאבטח אינו עד מטעם הנתבעת, אין מניעה ליצור עימו קשר. יצויין, כי ממילא התובע מציג ראיותיו ראשון ועל כן באפשרות עו"ד ליצור קשר עם המאבטח.

(55758)

העברת עותק צוואה לבן המנוח אשר אינו יורש כאשר היורשת מסרבת לכך

העובדות:

עו"ד יצג לקוח שנפטר ואשר ציווה בצוואתו את אלמנתו כיורשת יחידה. למנוח שני בנים מנישואים קודמים, כאשר בצוואה צויין במפורש, כי בניו אינם יורשים על פי הצוואה.

לאחר פטירת המנוח פנתה האלמנה אל עו"ד על מנת שיפעל להוצאת צו קיום צוואה, ואכן הוגשה בקשה מתאימה לרשם לענייני ירושה.

אחד מבני המנוח פנה אל עו"ד בבקשה לקבל העתק הצוואה.

עו"ד פנה אל האלמנה וביקש הסכמתה למסור העתק הצוואה לאחד מבני המנוח.

האלמנה סירבה למסירת העתק הצוואה.

עו"ד שואל האם הנו ראשי או חייב להעביר עותק מצוואת המנוח לבנו.

עמדת ועדת האתיקה:

עו"ד אינו רשאי להעביר העתק הצוואה ללא הסכמת הלקוחה. יחד עם זאת, על פי סעיף 75 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, על עו"ד להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, ובדרך זו בני המנוח יוכלו לפנות אליו לקבלת העתק הצוואה.

(55228)

בדמ 53/08 – דחיית מועד דיון בטענת אי אמת ושימוש שלא כדין בהקלטה שבוצעה שלא כדין

אישום ראשון

האישום נסב על דיון בו ייצג הנאשם נתבעים בבית הדין לעבודה ואשר היה קבוע להבאת ראיות ליום 3.7.2006. ביום 30.6.2006 הנאשם קיבל תעודת מחלה שתוקפה מיום 30.6.2006 ועד ליום 4.7.2006. בהסתמך על תעודת המחלה הנאשם הגיש בקשה לדחיית הדיון שנקבע ליום 3.7.2006, והדיון אכן נדחה.

לנאשם היו שני דיונים ביום 4.7.2006 בהם לא ביקש דחיית דיון, למרות שלא יכול היה לדעת שביום הגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 3.7.2006 הוא ירגיש אחרת ביום 4.7.2006.

הנאשם כפר באשמה.

לטענת הנאשם, הוא לבדו ייצג את הנתבעים בדיון שנקבע ליום 3.7.2006. להבדיל מכך, בשני הדיונים שנקבעו ליום 4.7.2006, יכול היה עו"ד אחר להחליפו. באחד מהדיונים הנ"ל המדובר בייצוג בני משפחה של עו"ד אחר, כאשר אותו עו"ד אחר היה מעורה בתיק ויכול היה להחליף את הנאשם בדיון. בדיון האחר, המדובר בתביעה אישית של הנאשם, אשר עו"ד האחר ייצגו בה, ולכן מלכתחילה לא היה מקום לבקש דחיית דיון.

בית הדין המשמעתי קבע, כי מחלתו של הנאשם לא נסתרה. הנאשם נתן הסבר המניח את הדעת לאי הגשת דחייה בשני הדיונים שנקבעו ליום 4.7.2006. עוד נקבע, כי לא ניתן ללמוד דבר לעניין כנות מצבו הרפואי של הנאשם והסיבה לדחיית הדיון מהעובדה שלא הגיש בקשת דחייה בשני ההליכים האחרים.

משכך בית הדין המשמעתי זיכה את הנאשם מאשמה זו.

אישום שני

הנאשם הואשם בכך ששלח מאן דהוא לצותת ולהקליט שיחה בין עו"ד פלוני ובין מרשותיו, שאותן ייצג בתביעה בה הנאשם תבע אותן בגין לשון הרע, ולאחר מכן הנאשם האזין להקלטה ועשה בה שימוש.

הנאשם כפר בעובדות ובאשמה.

הנאשם הגיש לבית המשפט בהליכים האזרחיים תקליטור ובו חלק מהדברים שהוקלטו ביחד עם תמלולו. עו"ד פלוני הגיש בקשה לפסילת ההקלטה אולם זו נדחתה מהטעם שאין היא נתמכת בתצהיר לאימות עובדותיה.

הנאשם טען, כי אביו הוא זה שביצע את ההקלטה ללא ידיעתו ומבלי שהוא שלח אותו לעשות כן. הוא מודה, כי עשה שימוש בקלטת, ואולם לטענתו עולה מהתמליל שההקלטה היתה במקום ציבורי ולכן אין בה כל פגם, ובכל מקרה ההקלטה התקבלה כקבילה במשפט לאחר שנדחתה הבקשה לפסילתה. עוד טוען הנאשם, כי הרשעתו בדין כתוצאה משימוש שעשה בקלטת שהתקבלה כקבילה, עלולה להביא למצב בו פרקליט שעשה שימוש בראיה שהושגה על ידי רשות שלטונית עלול להיקלע למצב כי יואשם בהגשת ראיה בניגוד לחוק גם כאשר הערכאה הדיונית הכשירה אותה.

דיון והכרעה

בית הדין קבע, כי עיון בתמליל מוביל למסקנה, שהנאשם לא היה שותף לשיחה וגם לא אביו. הדברים הקשים שהושמעו על הנאשם לא הוטחו בו אלא התייחסו אליו. לא הוכח כי הנאשם היה שותף בכל דרך וצורה שהיא להקלטה שבוצעה על ידי אביו או ליוזמה כלשהי מצידו שהקלטה זו תתבצע. גרסתו של הנאשם בעניין זה אמינה על בית הדין. ואולם אין מחלוקת שהנאשם עשה שימוש בקלטת ולכן הדיון הנו האם הקלטתה, האזנה לה והשימוש בה מהווים עבירות של הנאשם.

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק האזנת סתר, תשל"ט – 1979 (להלן: "החוק"), ההקלטה שבוצעה על ידי אביו של הנאשם עונה להגדרת "האזנת סתר", שכן ההקלטה בוצעה ללא הסכמה של מי ממשתתפי השיחה. סעיף 2 לחוק קובע עונש מאסר למי שמשתמש ביודעין ובלא סמכות כדין בתוכנה של השיחה שהושגה בהאזנת סתר, וברי, כי הנאשם אינו נמנה על המוסמכים לעשות שימוש כדין בהאזנת סתר שלא כדין.

סעיף 8 לחוק מגדיר מהן האזנות שאינן טעונות היתר, והמקרה דנן אינו נכלל בהן. סעיף 9 לחוק אינו מתיר האזנה לשיחה חסויה.

המסקנה המתבקשת הנה, כי האזנה לשיחה בין עו"ד פלוני ומרשותיו לא היתה אקראית ובוודאי שלא בתום לב. ההקלטה היתה מכוונת לכך שהנאשם ייעזר בה בהתדיינות שבינו לבין הנתבעות. משכך עסקינן בהאזנת סתר אסורה ולפיכך היה הנאשם מנוע מלהאזין להקלטה כל שכן לעשות בה כל שימוש.

טענת הנאשם, כי הדברים הוטחו בפניו לא בוססה ונסתרה הן בעדותו של עו"ד פלוני והן למקרא התמליל. די לעיין בתמליל על מנת לבסס את המסקנה המתבקשת, כי הצדדים לאותה שיחה מוקלטת היו הלקוחות ובאי כוחן (עו"ד פלוני ועו"ד נוסף המייצג יחד עימו). גם טענת הנאשם, כי השיחה נוהלה ברשות הרבים נסתרה מהתמליל עצמו. הדוברים הנם הלקוחות ובאי כוחן כאמור לעיל, והם בלבד. מכאן שהמדובר בשיחה פרטית, והציון בתמליל "דוברים בלתי מזוהים" אין בה כדי להסיט ממסקנה זו, שכן אף אותם "דוברים בלתי מזוהים" עוסקים באותו הנושא ממש.

הנאשם טען, כי המדובר בראיה שאינה חסויה, תוך הסתמכות על החלטת בית המשפט, ואולם דין טענה זו להידחות. בית המשפט קיבל את ההקלטה וצירפה כראיה בתובענה מבלי שנערך דיון לגופו בבקשה זו, תוך שבית המשפט קבע, כי הבקשה לפסילת הראיה נדחית לאחר שאין היא נתמכת בתצהיר לאימות עובדותיה. בנסיבות אלו אין בהחלטת בית המשפט כדי להעלות או להוריד מהעניין, שכן המדובר בהחלטה טכנית בלבד, מבלי שבית המשפט ערך דיון לגופו של עניין.

אין ספק, כי השימוש שעשה הנאשם בהקלטה זו, כל שכן הצגתה במסגרת ההליכים המשפטיים, מהווה התנהגות שאינה הולמת עורך דין ומהווה פגיעה ביוקרתו של מקצוע עריכת הדין. לא יעלה על הדעת כי עורך דין יטול חלק בשימוש בהקלטה בין חברו למקצוע ללקוחות אותו חבר, שכן התרת הרסן במקרה זה תוביל לפגיעה במקצוע עריכת הדין ותמנע מעורכי דין לבצע את עבודתם הנאמנה מחשש, כי חברם למקצוע ו/או מי מטעמו מקליט שיחות פנימיות במסדרונות בית המשפט ואף עושה בהם שימוש לצרכיו האישיים.

בית הדין הפנה לעפ 2286/91 מדינת ישראל נגד אשר אילוז ואח', פ"ד מה(4)289, אשר דן בהרחבה בסוגיות הרלוונטיות לאישום דנא תוך שניתנות להן פרספקטיבה המצביעה על התכלית החקיקתית של כלל הפסילה הקבוע בסעיף 13 לחוק.

לאור כל האמור לעיל בית הדין הרשיע את הנאשם בעבירות של מעשה הפוגע בכבוד מקצוע עריכת הדין בהתאם לסעיפים 53 ו- 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961.

גזר הדין

הנאשם הציג הקלטת בפני בית המשפט האזרחי שדן בתביעה שבה הוא ביקש להציגה, היינו התביעה במסגרת חוק איסור לשון הרע. ההקלטה עצמה נתבקשה לגבי הבקשה לפסילתה עקב אי קבילותה, אולם מחמת פגם טכני, הבקשה נדחתה.

הנאשם גילה את דבר ההקלטה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, ואולם מתוך אחת ההחלטות שניתנו בהקשר לכך עולה שהוא עשה כן באופן טקטי. היינו הוא ביקש תחילה את החיסיון של אותה הקלטה, כאשר כוונת הדברים, כפי שהם משתמעים מתוך אחת ההחלטות שניתנו, שבעצם הוא ביקש שהדבר יהיה במסגרת חיסיון זמני, על מנת שהוא יוכל לעשות בה שימוש מפתיע כזה או אחר בעת הדיון בשלב הבאת הראיות עצמן. משכך הנאשם לא יכול להסתתר מאחורי העובדה שהוא טען לחיסיון של אותה הקלטה, שכן הכוונה שעמדה מאחורי החיסוי שהוא ציין במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, לא היה אלא חיסוי טקטי במסגרת החשיבה האסטרטגית שלו הכוללת בהליך עצמו ואת התנהגותו בבית המשפט.

הנאשם לא אמר דבר לעניין העונש ואמר כי בית הדין יגזור את דינו על פי שיקול דעתו.

בית הדין קבע, כי עולה תמונה עגומה של שימוש בקלטת בה הוקלטו הצד שכנגד עם עורכי הדין, והשימוש שעשה הנאשם באותה קלטת, מהווים הפרה בוטה, שניתן לומר עליה שהיא פגיעה קשה באושיות המקצוע של עריכת הדין. שהרי נשמת אפו של המקצוע היא אותו החיסיון שקיים בין הלקוח לבין בא כוחו, שבו יכול הוא לשטוח את דבריו וטענותיו לאורכן ולרוחבן, תוך שעורך הדין אמור לשמור ולנצור אותן בליבו, ולעשות בהן שימוש על פי מקצועיותו ושיקול דעתו, כפי שהדברים באים לידי ביטויי בתמונה בבית המשפט או במהלכים משפטיים כאלה ואחרים שהוא עושה.

והנה, בא הצד שכנגד ועושה שימוש באותם דברים שהגיעו אליו במסגרת ביצוע ההקלטה האסורה, כאשר המחוקק הראש קבע רף ענישה גבוה לעצם ביצוע העבירה הפלילית הקשורה בשימוש שנעשה בהקלטה אסורה. אמנם ההליך כאן הוא משמעתי ואולם לא ניתן שלא לראות בחומרה, בנקודת המבט המשמעתית, גם את הזווית הפלילית של ביצוע המעשים שעשה הנאשם.

עקב החומרה היתירה שבית הדין ראה, וגם לצורך הרתעה של עורכי הדין מלחשוב אפילו על שימוש בהקלטות אסורות שכאלה, הוחלט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      9 חודשי השעיה בפועל;

ב.      5,000 ₪ הוצאות לטובת לשכת עורכי הדין;

ג.        6 חודשי השעיה על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע עבירות שנוגדות את חוק האזנת סתר, תשל"ט – 1979.

 

§         האמור לעיל הנו תקציר פסק הדין ולא פסק הדין בשלמותו.

§         עוכב ביצועו של פסק הדין ל- 3 חודשים.

§         על פסק הדין לעיל הוגש ערעור לבית הדין הארצי.

ייצוג לקוח בהתנגדות למתן צו קיום צוואה

העובדות:

משרד עו"ד יצג מנוחה בעניינים שונים. בין היתר משרד עו"ד ערך עבור המנוחה מספר צוואות.

לבקשת הזוכה על פי הצוואה הגיש משרד עו"ד בקשה למתן צו קיום צוואת המנוחה. אחד הנכדים ואחיינה של המנוחה הגישו התנגדות למתן צו קיום הצוואה.

בתצהיר אחד העדים לצוואה, אשר צורף להתנגדות, נטענו טענות בעניין דרך התנהלות העניינים במהלך חתימת הצוואה האחרונה.

עו"ד שאל האם קיימת מניעה להמשיך ולייצג את המבקש או האם עו"ד אחר ממשרדו שלא הכיר את הצוואה ו/או נסיבות חתימתה, ראשי לייצג את המבקש.

עמדת ועדת האתיקה:

במידה ועדות עו"ד דרושה לצורך ניהול ההליכים המשפטיים, כי אז לא יוכל עו"ד לייצג את המבקש, ואולם עו"ד אחר ממשרדו יוכל לייצגו.

(55817)

השמצות והתבטאויות בלתי הולמות בין חברים

חברות וחברים שלום,                                                                                                         

השמצות והתבטאויות בלתי הולמות בין חברים

לפני כחודש ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע אשר התנהלה בין שני חברים (רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל). המדובר היה בעימות בין שני חברים במסגרת הליך משפטי בו ייצגו השניים צדדים יריבים, ובמסגרת ההליך אמר עו"ד חיר כי נגד עו"ד גיל מתנהלת חקירה משטרתית וכי בפרקליטות המדינה שוקדים על הכנת כתב אישום נגדו. בנוסף טען עו"ד חיר במהלך הדיון כי ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד דנה בהשעייתו של עו"ד חיר מחברותו בלשכה. יש להדגיש כי לדברים הנ"ל לא היה כל בסיס והם לא היו נכונים כלל.

לפיכך הוגשה כנגד עו"ד חיר תביעה לפי חוק איסור לשון הרע וההכרעה בתיק הגיעה בסיבוב שלישי לביהמ"ש העליון בעקבות הכרעות סותרות בבתי המשפט השלום והמחוזי.

ביהמ"ש העליון קבע ברוב דעות כי לנתבע, עו"ד חיר, עומדת חסינות מלאה לפי חוק איסור לשון הרע שעה שהמדובר בהתבטאויות שנאמרו תוך כדי או במהלך הדיון המשפטי.

הפועל היוצא של החלטת ביהמ"ש העליון הינו לכאורה כי לפי חוק איסור לשון הרע פתוחה הדרך לכל צד להליך השיפוטי לפרסם דברי לשון הרע גם אם אינם רלוונטיים ואף אם נאמרו מתוך מטרה ברורה לפגוע.

פסה"ד הנ"ל זכה לפרסום נרחב ולתהודה רבה ולפרשנויות כאלה ואחרות ומתוך כך אנו מוצאים לנכון להפנות את תשומת לב החברים והחברות כי אל להם לשגות ולסבור כי יש בהלכה זו כדי להעניק להם חסינות גם במישור האתי עפ"י כללי האתיקה של לשכת עוה"ד!!

בהקשר זה יודגש כי גם דעת הרוב בפסה"ד הדגישה את חובתו של עוה"ד לשמור על כבוד המקצוע ולהתייחס בנימוס ובדרך ארץ, הן כלפי ביהמ"ש והן כלפי הצדדים להליך, וכי עו"ד שיעבור את הגבול צפוי לעמוד לדין משמעתי בפני לשכת עוה"ד.

בנסיבות אלה אנו מוצאים לנכון לצאת בפרסום זה ולהדגיש בפני החברות והחברים כי בכל הקשור לכללי האתיקה המקצועית אין בדעת ועדת האתיקה להקל את ידה ולהשלים עם התנהגויות מסוג זה אלא נהפוך הוא. ועדת האתיקה סבורה כי אין כל מקום לקיום והשלמה עם תרבות דיון שאינה שומרת על כבוד המקצוע ופוגעת בו וגם אם יוכל עוה"ד להנות מחסינות עפ"י חוק איסור לשון הרע,לא יהא בכך כדי להצילו מהדין המשמעתי החל עליו עפ"י חוק לשכת עוה"ד.

מטרת גילוי דעת זה הינה להתריע במפורש בפני החברות והחברים כי ועדת האתיקה לא תיתן ידה להתדרדרות תרבות הדיון בביהמ"ש ובין החברים והיא לא תשלים עם התנהגויות הפוגעות בכבוד המקצוע הגם שהן חוסות בהגנות עפ"י חוק איסור לשון הרע.

לפיכך פונה הועדה לציבור החברות והחברים במסר הנ"ל אשר נועד להסיר מכשול מפניהם ולמנוע סברות שגויות ואי הבנות למיניהן.

יתרה מכך לשכת עוה"ד אשר הצטרפה להליך כ"ידידת ביהמ"ש" הציגה בפני ביהמ"ש עמדה נחרצת לפיה החיסיון לפי חוק איסור לשון הרע הינו מוחלט ועמדה זו אכן התקבלה בדעת הרוב, כאשר הרציונל שעמד בבסיס עמדתה של לשכת עוה"ד היה כי הכתובת הנכונה לאכיפת כללי התנהגות נכונים ויצירת הרתעה מפני התנהגות בלתי הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע, הינה במסגרת הדין המשמעתי.

לאור האמור, בדעת ועדת האתיקה להקפיד שבעתיים על אכיפת כללי התנהגות נאותים בין החברים לבין עצמם ו/או בינם לבין ביהמ"ש ו/או הציבור, תוך שמירה על כבוד המקצוע והשלטת נורמות התנהגות העומדות בקנה אחד עם כללי האתיקה.

לסיכום,יש לקוות כי המסר הנ"ל יופנם בקרב החברות והחברים ושועדת האתיקה לא תמצא עצמה נדרשת לתלונות מסוג זה.

 

בכבוד רב ובברכת חברים

 

                                                                                                            אפרים נוה, עו"ד

                                                                                                            יו"ר ועדת האתיקה