יום ראשון, 17 דצמבר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 86 · תאריך פרסום מאי 2007 · עט ואתיקה

משמעות הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות"

בפתח הדברים ברצוני להודות לציבור עורכי-הדין במחוז תל-אביב והמרכז, על שנתנו לי את הזכות לשתף אותם בדעותיי בתחום האתיקה המקצועית, בשמונה השנים האחרונות, הן במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת האתיקה המחוזית והן במסגרת תפקידי כיו"ר ועד המחוז.

במסגרת מאמרי אנסה לבחון, בקצירת האומר, את המשמעות והנפקות המשפטיים של הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" ו"כל הזכויות שמורות", אשר אנו משתמשים בהם תדיר – לעיתים אף מבלי לשים לב למשמעותם – במהלך עבודתנו כעורכי-דין.

א. החיסיון החל על מסמכים שכתוב עליהם "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות"

1. משמעות הוספת הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" ( "without prejudice" ) על-גבי מסמך – היא כי למסמך זה יש חיסיון מוחלט, לאמור: מסמך זה הינו חסוי לגופו ולא ניתן להציגו כראיה בהליך שיפוטי [1] . עם זאת, אין המדובר במתן חיסיון גורף מפני הצגתו של מסמך זה בהליך שיפוטי. [2] בית-המשפט העליון נדרש לבחינת משמעות הביטויים הנ"ל בע"א 440/75 זנדבנק ואח' נ' דנציגר ואח' [3] (להלן: "עניין זנדבנק"). בעניין זנדבנק טענו המערערים, כי לא ניתן לראות במכתב שכותרתו "כל הזכויות שמורות" הצעה מחייבת, אשר עם קיבולה נוצר חוזה, באשר, לטענתם, יש במילים אלה כדי להשאיר פתח פתוח לחזרה מן האמור במכתב, וההצעה על-כן אינה מחייבת. בית-המשפט העליון דחה טענה זו וכך קבע:

"הרישום "בלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" (באנגלית " Without prejudice "), בהם נוהגים פרקליטים ושאינם פרקליטים לקשט מכתביהם, אין בהם כדי לשלול מן האמור במכתב את אופיו כהצעה מחייבת ואין בהם, בכפיפות למה שייאמר להלן, כדי למנוע הסתמכות על המכתב והאמור בו כראיה להעלאתה של ההצעה ונוסחה. מטרתם ומשמעותם של המונחים המסייגים הנ"ל היא מוגבלת: כאשר מתנהל משא-ומתן לפשרה, ומשא-ומתן זה נכשל, הרי אין באמור במכתב הנושא רישום כנ"ל, כדי לשמש הודאת-בעל-דין". [4]

2. נמצאנו למדים אפוא, כי יינתן חיסיון למסמך הכולל את הביטויים הנ"ל רק בהתקיים שני תנאים מצטברים:

ראשית - המסמך המדובר נערך אך ורק במסגרת מו"מ לפשרה, כאשר המו"מ לא עלה יפה. שנית- המסמך הנ"ל מיועד לשמש כ"הודאת בעל-דין".

אשר על כן, אין במילים אלו כדי לשלול מן המכתב את כוחו לשמש ראיה להצעה מחייבת הכלולה בו, בכל הקשור לקיבול ההצעה ופועל יוצא מכך השתכללות חוזה.

ב. מטרת החיסיון

3. שבע עשרה שנים לאחר פסק-הדין בעניין זנדבנק, נדרש בית-המשפט העליון שוב לתת את דעתו לעניין, כאשר הפעם דובר במילים "מבלי לפגוע בזכויות" – מילים אשר נכתבו פעמיים במכתב. בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח' [5] (להלן: "עניין סלע") , טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא, כאשר קבע את היקף הנזק שנגרם, בהסתמך על מכתב החתום בידי מנהל מחלקת התביעות של המערערת – מכתב אשר נשלח אל המשיבה – שעה שבמכתב נאמר, כי "אין בפירוט הסכומים הנ"ל כדי לחייב את הצדדים, והוא נמסר מבלי לפגוע בזכויות הצדדים" המערערת התנגדה בבית-משפט קמא לקבלת המסמך כראיה באשר, לטענתה, המסמך נשלח למשיבה כחלק ממו"מ לצורך השגת פשרה, שהתנהל באותה עת בין הצדדים, ולפיכך איננו קביל. בית-משפט קמא קבע, כי המסמך רלבנטי, וכי המילים "מבלי לפגוע בזכויות" – אין בהן כדי לשלול את קבילות המכתב כראיה.

בפסק דין ארוך ויסודי, התייחס כב' הנשיא מ' שמגר למטרת החיסיון [6] הנ"ל, וכך אמר:

"המטרה העיקרית העומדת מאחורי הגבלת קבילותם של מסמכים כאלו הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כותלי בית-המשפט. ההנחה היא, כי כאשר מתנהל מו"מ לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות אשר טמון בחובם וויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שוויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע". [7]

ג. הכיצד נוכל לדעת, כי מדובר במו"מ לצורכי פשרה?

4. לעיל ראינו, כי תנאי לתחולת החיסיון הנ"ל הוא, בין היתר, כי המסמך נערך במהלך מו"מ לצורכי פשרה, ועתה נידרש לשאלה, הכיצד נוכל להסיק, כי אכן דובר במו"מ לצורכי פשרה. בעניין סלע קובע בית-המשפט העליון, מפי הנשיא שמגר, מספר נקודת מנחות בעניין [8] :

ראשית - יש לוודא, כי המסמך שבמחלוקת נולד כחלק מניסיון כן להשגת פשרה, שנעשתה במסגרת סכסוך בין הצדדים.

שנית - עצם השימוש בביטויים הנ"ל, בגוף המסמך, איננו מביא באופן אוטומטי לאי-קבילותו כראיה. עם זאת, השימוש בביטויים אלו יכול להוות אינדיקציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה.

שלישית - לעיתים אין לייחס משקל רב לעובדה שאין במסמך התייחסות מפורשת לקיומם של הליכים לפשרה. זאת מן הטעם שלעיתים ניתן ללמוד על המו"מ לפשרה מן השימוש בביטויים הנ"ל, כמו-גם מנסיבות ונתונים עובדתיים נוספים.

5. המלומד י' קדמי, בספרו על הראיות [9] , מביא מספר דוגמאות נוספות מהפסיקה למקרים בהם הוענק חיסיון למסמכים אשר כללו את הביטויים הנ"ל. כך, למשל, נקבע בע"א 230/47 פיינברג נ' קרלינר [10] , כי כאשר יש חליפת מכתבים ארוכה בין עורכי-דין, כאשר רק על המכתב הראשון שהוחלף התנוססה הכותרת "כל הזכויות שמורות", יהנו גם יתר המסמכים מן החיסיון [11] . בע"א 19/49 (י-ם) הוועד הלאומי נ' ניזרי [12] , נקבע כי מקום שנסיבות העניין מחייבות את המסקנה שהנוגעים בדבר התכוונו שהמסמך יהווה חלק ממו"מ לפשרה – המסמך ייחשב כחסוי, גם אם לא נכתבו בו הביטויים הנ"ל.

6. יצויין, כי לדעת המלומד י' קדמי, "ניתן להכתיר גם מו"מ מילולי בכותרת 'מבלי לפגוע בזכויות'; וכתוצאה מכך גם הצהרות בע"פ, במסגרת מו"מ לפשרה, תהיינה חסויות בכל הקשור לשימוש בהן כהודאת בעל-דין. [13]

7. באשר לשאלה, האם "חיסיון המו"מ לפשרה" חל גם במישור הפלילי, מביא המלומד י' קדמי דעות לפיהם כלל זה חל גם במישור הפלילי [14] , ככל שמדובר במו"מ להסכם עם חשוד, כגון: מו"מ להפיכת החשוד לעד מדינה ומו"מ לצורך הסדר טיעון. [15]

ד. התייחסות ועדות האתיקה השונות להפרת חיסיון המסמכים הנ"ל ע"י עורכי-דין

8. לאור החיסיון כאמור לעיל, קבעה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי-הדין [16] , כי עורך-דין שהעביר לבית-המשפט מידע אודות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ללא הסכמת ב"כ הצד שכנגד, עבר, לכאורה, עבירה על כללי האתיקה. עפ"י החלטת הוועדה הנ"ל, העבירה האתית בגין הפרת החיסיון נעוצה בכלל 2 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, אשר קובע, כי עורך-דין "ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע...".

9. באופן דומה נדרשה ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין במחוז תל-אביב והמרכז [17] , לדון במשמעות המילים "כל הזכויות שמורות – לצורכי פשרה בלבד", אשר נכתבו ע"י עורך-דין, במסגרת מו"מ בו פנה בשם מרשו למנהל חברה. לאחר כישלון המו"מ הוגשה תביעה ע"י עורך-הדין. המסמך הנ"ל צורף ע"י ב"כ החברה כנספח לכתב ההגנה שהגישה, וזאת כאשר לעניות דעת הפונה לא היה לכך מקום מבחינת כללי האתיקה המקצועית באשר המסמך נועד לצורכי מו"מ, אף אם ב"כ החברה לא היה המכותב. בפנייה הנ"ל התבקשה חוו"ד של ועדת האתיקה, בשאלה האם ניתן לדרוש, כי עורך-הדין ימחוק את המסמך וההתייחסות אליו מכתב ההגנה. ועדת האתיקה קבעה, כי אם תוכן המסמך הרלבנטי ענינו במו"מ לפשרה בין הצדדים, כי אז יש לדרוש מהצד שכנגד את מחיקתו ואת ההתייחסות אליו בכתב ההגנה.

ה. האם ביטויים אלו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות?

10. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע עקרון לפיו הודאת הנתבע בזכות התובע, גורמת לכך שתקופת ההתיישנות תתחיל מחדש, וזאת בין אם היא נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות ובין אם לאחריה. על ההודאה בקיום הזכות להיעשות באחת משתי דרכים בלבד: בכתב או בפני בית-משפט. כמו-כן, סעיף 9 הנ"ל לא יחול כל אימת שיחד עם ההודאה היה טיעון התיישנות. בתי-המשפט השונים נדרשו לא אחת לשאלה, האם ביטויים אלו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות, כך שתקופת ההתיישנות תתחיל מחדש.

11. בת"א (תל-אביב) 3058/00 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [18] , קבעה כב' השופטת ד' פלפל, כי טיוטת הסכם הפשרה, במקרה הנדון, לא יכולה להוות הודאה של המבקשת בזכות המשיב לפיצויי הפקעה לאור משקלם המצטבר של מספר טעמים:

"ראשית, הסכם זה נשא כותרות אלה: 'מבלי לפגוע בזכויות' ו-'לצורכי משא ומתן בלבד!'. שנית, לאור הכותרת 'מבלי לפגוע בזכויות' קשה לראות בטיוטה האמורה משום הודאה של הנתבעת בזכות המשיב לפיצויים.

יתירה מכך, לאור הכותרות האמורות במסמך, ספק אם יש להעניק לו את המשקל הראייתי אותו מבקש המשיב לתת".

12. גם בית-המשפט העליון נדרש לשאלה זו וברע"א 9041/03 בטחיש נ' מ"י – משרד הביטחון [19] , אומרת כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) כדלקמן:

"מעבר לדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות, יצוין כי לדעתנו הרישום הסטנדרטי 'בלי לפגוע בזכויות' בכותרת מסמך כשלעצמו אינו שולל בהכרח, בכל הנסיבות, את האפשרות לקבוע כי האמור במסמך מהווה הודאה לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות; כל מסמך ייבחן על פי תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה". [20]

אנו רואים אפוא, כי אין הלכה פסוקה, האם הביטויים נשוא דיוננו יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. כל מסמך ומסמך ייבחן עפ"י תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה.

ו. סיכום

13. למסמך הכולל את הביטויים "מבלי לפגוע בזכויות" או "כל הזכויות שמורות" יינתן חסיון רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד- המסמך המדובר נערך אך ורק במסגרת מו"מ כן לפשרה, כאשר המו"מ לא עלה יפה; השני- המסמך המדובר מיועד לשמש כ"הודאת בעל-דין".

14. אין בביטויים אלו כדי לשלול מן המכתב את כוחו לשמש ראיה להצעה מחייבת הכלולה בו, בכל הקשור לקיבול ההצעה ופועל יוצא מכך השתכללות חוזה .

15. עצם השימוש בביטויים אלו, בגוף המסמך, איננו מביא באופן אוטומטי לאי-קבילותו כראיה. עם זאת, השימוש בביטויים אלו יכול להוות אינדיקציה לכך שהמסמך שבמחלוקת נעשה במסגרת הליכי פשרה.

16. עורך-דין שהעביר לבית-המשפט מידע אודות מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ללא הסכמת ב"כ הצד שכנגד, עבר על כללי האתיקה.

17. יש הסבורים, כי "חיסיון המו"מ לפשרה" חל גם במישור הפלילי, ככל שמדובר במו"מ להסכם עם חשוד, כגון: מו"מ להפיכת החשוד לעד מדינה ומו"מ לצורך הסדר טיעון .

18. אין הלכה פסוקה, האם הביטויים הנ"ל יכולים להיחשב הודאה בקיום זכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. כל מסמך ומסמך ייבחן עפ"י תוכנו ובהתאם לנסיבות המקרה.

שלכם בכל עת,

אילן בומבך, עו"ד

יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

הערות:

[1] י' קדמי, על הראיות (מהדורת 2003, כרך ב') 1000 (להלן: "על הראיות").

[2] לעניין זה ראו והשוו לחיסיון החל על "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור" ואשר בעניינם קובע סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי "לא ישמשו ראיה בהליך גישור". דומה, כי החיסיון החל על הדברים שנמסרו (ובכלל "דברים" גם מסמכים שהועברו בין הצדדים) הינו רחב הרבה יותר מהחיסיון החל על מסמכים הנושאים את המילים נשוא דיוננו ואשר הוחלפו במהלך מו"מ שלא במסגרת הליך גישור. למען הסר ספק יובהר, כי החיסיון החל על מסמכים שהוצגו במהלך הליך הגישור אינו מוגבל אך ורק למסמכים הנושאים את המילים הנ"ל אלא לכל מסמך יהא אשר יהא הכיתוב עליו.

[3] פ"ד ל (2) 260.

[4] שם, בעמ' 274.

[5] פ"ד מז (1) 311.

[6] התייחסות מוקדמת לטעם זה, אם כי בקצרה, ניתן למצוא בע"א 448/58 סלומקי נ' בן משה , פ"ד י"ד (2) 1739, 1749.

[7] לעיל הערה 5, בעמ' 333.

[8] שם, בעמ' 333-334.

[9] לעיל הערה 1, בעמ' 1001-1002.

[10] פ"ד ד' 361, 365.

[11] נציין, כי בית-המשפט לא דן בשאלה זו ולכן ייתכן מאד לומר, כי הדברים נאמרו כאוביטר.

[12] פס"מ ב 494.

[13] לעיל הערה 1, בעמ' 1002.

[14] להרחבה בעניין זה ראו: ע"פ 5825/97 עובדיה שלום נ' מ"י , פ"ד נ"ה (2) 933, פסקאות 10-12 לפסק-הדין של השופטת ט' שטרסברג-כהן.

[15] שם.

[16] אתיקה מקצועית , תמוז תשס"ב (1.7.02) גיליון מס' 3, מס' החלטה 99/01.

[17] עט ואתיקה , גיליון 52 (פברואר 1999).

[18] פסק-הדין ניתן ביום 3.8.03 ופורסם ב"נבו", בעמ' 4-5 לפסק-הדין. לעניין זה ראו גם: ע"א (חי') 3058/00 ממתקי מזי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסק-הדין ניתן, ביום 29.4.01, ע"י כב' השופט גינת ופורסם ב"נבו"; ת"א (תל-אביב) 127957/00 עאמר היתם צאלח נ' אלברמן ירדנה , פסק-הדין ניתן, ביום 23.6.04, ע"י כב' השופטת א' זהבה ופורסם ב"נבו".

[19] תק-על 2005 (3) 2111.

[20] שם, פיסקה 6 לפסק-הדין.

סוגיית החסיון כאשר לקוח פועל בניגוד לצו מעצר בית

חסיון מקצועי

העובדות:

1.     סניגור מייצג אדם המואשם בעבירת נשק ושוחרר למעצר בית עפ"י החלטת ביהמ"ש.

2.     לפי החלטת בית המשפט רשאי הלקוח להגיע למשרד הסניגור לאחר תאום וסיכום בין הצדדים ללא צורך בהחלטה נוספת.

3.     הסניגור זומן למסור עדות ביחידת יאחב"ל של משטרת ישראל בהקשר לחשד לפיו הפר הלקוח את תנאי שחרורו בכך שפעמיים מתוך הפעמים שבהם הוזמן למשרד סניגורו לא הגיע למשרד על אף שיצא מביתו לאחר שקיבל אישור מהפרקליטות.

4.     חוקרי המשטרה ביקשו לשמוע מהסניגור תשובות לגבי שאלות הנוגעות, לדעתו, ליחסי עו"ד-לקוח משום שרצו לדעת האם אמנם הגיע הלקוח למשרדו באותם מועדים.

5.     הסניגור סירב להשיב על השאלות הנ"ל וטען שלדעתו מדובר בנושאים הכלולים בחסיון עו"ד-לקוח וביקש לאפשר לו לקבל את עמדת ועדת האתיקה.

6. מבלי להתייחס לתשובות לשאלות הנ"ל סבור הסניגור כי כל תשובה שייתן תהווה חדירה ליחסי עו"ד-לקוח והוא עלול להפוך לעד תביעה כנגד מרשו או לעד הגנה בנושא הקשור לייצוגו.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה לשואל כי על סמך העובדות שפורטו בפנייתו, המידע המתבקש ע"י המשטרה אינו חסוי ולהלן ההבהרות:

1. בקשות לאישור יציאה למרות מעצר הבית אינן חסויות והן הוגשו לגורמים משפטיים. אין מניעה שעו"ד ימסור את המידע, בין אם הוא חתום או לא חתום, על בקשות כאלה הנחזות להיות חתומות על ידיו.

2. אם הלקוח שקיבל היתר לבוא לעורך-הדין חרף מעצר הבית לא הגיע לעורך דינו ותחת זאת פנה למקומות אחרים, שאסור היה לו להגיע אליהם – כי אז אין במידע שהסניגור התבקש למסור קשר לשירות המקצועי.

3. אין הבדל בין המקרה שתואר בפני הועדה למקרה בו עו"ד מתבקש ע"י לקוחו להביא לו למעצר דברים שאסור להביאם. גם כאן עו"ד לא יוכל לאחר מכן להתבסס על החסיון הקיים בין עו"ד לבין הלקוח ולסרב להעיד על הדברים שהביא למרשו העצור.

(47974)

החובה להשתחרר מהייצוג

עוה"ד ולקוחו

העובדות :

1.     אדם שהציג עצמו כרופא פנה אל עוה"ד בבקשה כי ייצגו בביטול דוחות חנייה ומשטרה.

2.     עוה"ד פנה לרשויות המתאימות תוך הסתמכות על דברי הלקוח בדבר היותו רופא, אולם, לאחרונה, התברר לו כי הלקוח אינו רופא ומחזיק בתואר הנ"ל תוך הונאת הציבור בדבר היותו בעל רשיון בתחום הרפואה.

3.     עוה"ד הודיע ללקוח כי אין בכוונתו לשתף עימו פעולה ולא יעלה טענות בדבר היותו רופא.

4.     עוה"ד מבקש לקבל את עמדת הועדה מה עליו לטעון בבית המשפט, האם עליו להשתחרר מן הייצוג בתיק והאם לנוכח העובדה כי אינו יכול לייצג את הלקוח האם עליו להחזיר לו שכ"ט.

5. בנוסף שואל עוה"ד האם עליו לפנות להסתדרות הרפואית ולדווח על כך, או שמא פעולה כזו תהווה פגיעה בחסיון.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     הועדה השיבה לפונה כי אינו יכול להמשיך בייצוג אם המשכו מצריך טיעונים שאינם אמת ביודעין ועליו להשתחרר מהייצוג. עוה"ד אינו רשאי לטעון טענות שאינן אמת הן בבית המשפט והן בפני הצדדים האחרים לעניין.

2. אשר לשאלת השבת שכ"ט, מדובר בסוגיה במישור האזרחי ובהעדר הסכמה בין הצדדים יש לפנות לערכאות המשפטיות.

(47909)

הזכות להתקשרות

פרסום ופרסומת

העובדות:

1.     עורך דין מסר כי משרדו מייצג חברה מסחרית המספקת ללקוחותיה שירות לאיתור בעלי מקצוע באמצעות מוקד טלפוני מאויש (להלן "החברה").

2.     החברה מעוניינת לספק ללקוחותיה פרטי התקשרות עם עורכי דין. כאשר את פרטי ההתקשרות עם עורכי הדין מעוניינת החברה לקבל ישירות מעורכי דין אשר יתקשרו עמה בהסכם לצורך הכללתם במאגר בעלי המקצוע של החברה. לחילופין, מעוניינת החברה לפעול בשיתוף עם אתר אינטרנט בתחום המשפט, שהינו בעל מאגר נתונים הכולל פרי התקשרות עם עורכי דין לרבות תחומי עיסוקם כאשר במסגרת שיתוף הפעולה עם האתר מעוניינת החברה להשתמש במאגרו ולמסור את פרטי ההתקשרות של עורכי הדין המנויים באתר ללקוחותיה.

3.     החברה מודעת למגבלות הקבועות, בדבר היקף פרסום המידע על עורכי הדין והמידע אשר יימסר על ידיה ללקוחותיה יכלול את פרטי ההתקשרות עם עורך הדין ואת תחומי עיסוקו בלבד. עם זאת הבהיר הפונה כי החברה נוהגת לפרסם באמצעי תקשורת שונים את שרותיה בקשר עם כלל בעלי המקצוע המצויים במאגריה תוך שימוש בבטויים כגון "בעלי המקצוע הטובים ביותר" וכיו"ב.

4.     החברה מבקשת לקבל את חוות דעת הועדה האם בנסיבות שתוארו לעיל היא רשאית לספק ללקוחותיה פרטי ההתקשרות עם עורכי דין, האם היא רשאית להתקשר באופן עצמאי עם עורכי דין ולקבל מהם ישירות את פרטי ההתקשרות עמם או, לחילופין, להסתמך על מאגר המידע של האתר. בנוסף מבקשת החברה לדעת האם היא רשאית לבצע סקר שביעות רצון אצל לקוחותיה בקשר עם עורכי דין אליהם הופנו הלקוחות ולעדכן את מאגר עורכי הדין המצוי אצלה בהתאם לתוצאות סקרי שביעות רצון מול לקוחותיה וכחלק מאיכות השירות אותו היא מעוניינת לספק ללקוחותיה.

5. במיוחד מעוניינת החברה ועוה"ד הפונה לבחון האם הפעולות שתוארו לעיל עומדות בהוראות סעיף 56 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א – 1961 לנושא איסור שידול למסירת עבודה וכן הוראות סעיף 55 לחוק וכללי לשכת עוה"ד (פרסומת), התשס"א – 2001 בקשר עם פרסום עורכי דין.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     הפניית לקוחות לעוה"ד ופרסום בדבר שירות כזה הינו אסור ויש בו עקיפת כללי הפרסומת. מותר לעשות פרסומת אך ורק כפי שהותר בכללים.

2. לאור האמור לעיל יכול להווצר מצב שבו העובדות במקרה מסויים יהוו שידול לקוחות.

(47626)

סוגיית החסיון של צד אחד נגד משנהו בייצוג שני צדדים

חסיון מקצועי

העובדות:

1.     עורך דין פנה לועדה והסביר כי ייצג בני זוג בהעברת זכויות, ללא תמורה, מהבעל לאשתו. העיסקה לא הושלמה שכן בינתיים ובמקביל בוצעה עיסקה נוגדת שבה הועבר חלקו של הבעל לבנו החורג.

2.     משהתגלתה ההעברה ע"ש הבן החורג ניתן צו מניעה זמני ובמקביל הוגשה תביעה ע"י האשה להצהיר כי הזכויות הועברו במירמה וכשהתיק העיקרי עדיין מתנהל בימים אלה.

3.     בשלב הראשון טיפל הפונה בהליך המשפטי, אולם מכיוון שרצה להעיד על נסיבות החתימה וכיו"ב הגיש בקשה להתפטר מייצוג וביהמ"ש אישר זאת.

4.     הפונה הוזמן לעדות אודות הפרטים הקשורים לעיסקה והחל להעיד.

5.     בישיבת ביהמ"ש כשהפונה הוזמן להמשך מתן עדותו הועלתה השאלה, ע"י ב"כ המשיב, האם מותר לפונה להעיד אודות נסיבות המקרה בהיותו מייצג שני צדדים בעיסקה.

6.     ראוי לציין כי אחד מבני הזוג מאושפז בבית אבות מזה זמן רב ומצבו הרפואי בכי רע ועד היום לא הודיע הבעל על הפסקת הייצוג מהבחינה הפורמלית.

7.     בתשובה לשאלה, האם מותר לפונה להעיד הציע הפונה להפנות את הסוגייה לועדת האתיקה.

8.     עתה מבקש הפונה לדעת האם מנסיבות המקרה ניתן להסיק כי הבעל פיטרו מהייצוג למרות שלא נשלחה על ידיו הודעה מפורשת בשל מצבו הרפואי הקשה.

9.     בנוסף, שואל הפונה האם יכול הוא להעיד על נסיבות החתימה, התרשמותו ממצבו המנטלי של הלקוח עובר לחתימה ונסיבות נוספות היכולות לסייע לבית המשפט בבירור האמת.

10. במאמר מוסגר מציין הפונה כי לדעתו אין כל מניעה להעדתו מכיוון שהעדות היא לגבי נסיבות החתימה גמירות דעת החותם וצלילות דעתו וכיו"ב שרק הוא היה עד להם כמייצג ונועדו לבירור העדות בלבד.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     הועדה הודיעה לפונה כי נהג נכון עת התפטר מהייצוג בתיק המשפטי באשר לא היה רשאי לייצג בו צד כלשהו כנגד רעהו לאחר שייצג את שני הצדדים.

2.     אשר למתן העדות, מותר להעיד אודות העובדות שהתגלו במהלך הייצוג של שני הצדדים.

3.     האיסור היחיד בעדות מעין זאת הינו בחשיפת מידע חסוי, אך כאשר עורך דין מייצג שני צדדים באותו עניין הרי, לכאורה, אין לצד אחד חסיון כנגד הצד השני.

4. עוד ובנוסף מבהירה הועדה כי אם במהלך העדות צד כלשהו יטען לחסיון לגבי שאלה מסוימת – יהא צורך לקבל את הכרעתו של בית המשפט.

(47441)


הזכות להמשיך ולעסוק בעריכת דין על אף השהייה בחו"ל

פעילות מקצועית – שונות

העובדות:

1.     עורכת דין ישראלית עוברת להתגורר בחו"ל למספר שנים.

2.     חרף האמור לעיל, אחד מלקוחות המשרד מעוניין כי תמשיך לייצגו במספר תיקים ועניינים שלו בישראל בזמן שהותה של עורכת הדין בחו"ל.

3.     השאלה היא האם יכולה עורכת הדין, מבחינה אתית, לרבות אחריות מקצועית, להמשיך לייצג את הלקוח כעורכת דין ישראלית.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה לפונה כי על סמך המפורט בפנייתה אין מניעה לעסוק במקצוע עריכת דין ולשרת את לקוחותיה שירות נאמן ומסור כולל קיום חובותיה כלפי בית המשפט, ככל שמתנהלים בערכאות הליכים משפטיים.

(47366)

הסמכות לעסוק בביקורת

עיסוקים אסורים/ נוספים

העובדות:

1.     עורך דין העוסק כמתמחה במשרד רואי חשבון ועיקר עבודתו הינה ביקורת דוחות כספיים של חברות.

2.     כיום, על כל דירקטור של חברה המגישה דו"ח לרשם החברות, לחתום בפני עו"ד על תצהיר.

3.     מעסיקו שאלו האם לקוחותיו, שהינם דירקטורים, יוכלו לחתום בפניו על תצהיר כאשר חתימתם תאומת על ידיו כעורך דין.

4. נוכח האמור לעיל, מפנה עוה"ד את הסוגייה לועדת האתיקה.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     הועדה השיבה, כי לכאורה, אימות חתימות על תצהירי לקוחות המעביד רואה החשבון, אמורה להיות אסורה – שכן אימות תצהיר הינה פעולה שיוחדה למעטים וביניהם לעורכי דין.

2. עם זאת, נוכח נסיבות המקרה המתואר הוא רשאי לאמת את חתימותיהם של הלקוחות על התצהירים.

(47878)

סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א-1961

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.     עורכת דין פנתה לועדת האתיקה ושאלה האם ניתן לסכם עם לקוח מראש על פרק זמן ארוך יותר, להגשת תביעה, מהמועד הנקוב בסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א – 1961.

2.     עוד שואלת עורכת הדין האם ניתן לסכם עם הלקוח מראש שמסמך מהתיק יימסר ללקוח רק בכפיפות לתשלום שכר הטרחה המוסכם.

3. עורכת הדין מבהירה כי העובדה שמותר, לעו"ד לקזז כספים שבידיו, בכפיפות לכך שהדבר יירשם בהסכם, מעיד, לכאורה, כי אכן קיימת אפשרות להתנות על סעיף 88 הנ"ל.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     בעקרון, ניתן להתנות על סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א-1961 – אולם יכול ובנסיבות מסוימות שההתנאה לא תהא ראויה. למשל, קביעת תקופה ארוכה באופן בלתי סביר להגשת תביעה נגד הלקוח כתנאי לעכבון ו/או ויתור מוחלט על הצורך בהגשת תביעה כתנאי לעכבון.

2.     עפ"י הפסיקה, כאשר קיימת התנגשות בין זכות העכבון לבין חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, כי אז גוברת חובת הנאמנות. לענין זה ר' פס"ד של בית המשפט העליון בעל"ע 18/85 דוד מימון, עו"ד נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בירושלים פ"ד מ (2) 517.

3. אין להתנות על חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, לכן התנאה הפוגעת בחובה זו אסורה.

(47779)

החובה להמצאת פס"ד ללקוח

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

עו"ד שואל האם כאשר טיפל בתיק משפטי עבור לקוחו בבית המשפט וקיבל את מלוא שכר טרחתו מהלקוח חייב להמציא ללקוח פסק דין מאושר ו/או פסיקתא מאושרת שישאו את פרטי הצדדים לרבות מספר ת.ז. ע"מ שניתן יהיה לנקוט בהליכי הוצל"פ לביצוע פסה"ד.

עמדת ועדת האתיקה:

1.     הועדה השיבה לפונה כי יש לראות בהסכם לייצוג בבית המשפט ככולל גם את החובה להמציא ללקוח העתק מאושר מפסק הדין ו/או מהפסיקתא המאפשרים נקיטת הליכי הוצאה לפועל.

2.     יצוין כי האמור לעיל כפוף לנקוב בהסכם מפורש בין הצדדים ובנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

(47509)


 

הסמכות לגביית חובות מכח פקודת המסים (גבייה)

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:

1.     עו"ד טוען כי מרשו קיבל מב"כ איגוד ערים לשירותי כבאות והצלה הודעה כי ספרי האיגוד מצביעים על קיום חוב שלו בסך של -.760 ₪ בגין שירות מבצעי שניתן לו ע"י שירות הכבאות.

2.     הלקוח נדרש לשלם, מידית, עם קבלת הדרישה, את הסך הנ"ל ואם לא יעשה כן יינקטו נגדו הליכי עיקול על חשבונות הבנק שלו וכן הליכי תפיסת רכב, שעבוד ומכירת נכסים.

3.     במקרה אחר קיבל לקוח מכתב בו מודיעים לו כי הוטל עיקול על רכבו, סך החוב עמד על -.269. 50 ₪ כאשר התווסף לסך זה שכ"ט והוצאות בגובה של -.371 ₪, שהינו גבוה יותר מהקנס המקורי בנוסף, אם לא ישולם החוב מיידית ימצא עצמו אותו לקוח בהליכים נוספים עפ"י דין.

4. טוען עוה"ד, הפונה, כי לא ייתכן מצב בו ישתמשו עורכי הדין לרעה בסמכויות אשר הוקנו להם עפ"י חוק כשאזרח נקלע למצב, כמתואר לעיל, ויש, איפוא, מקום לפעולה בנושא זה באמצעות ועדת האתיקה ו/או כל ועדה הולמת אחרת.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה לפונה כי אין איסור לדרוש שכר כהוצאה משפטית בעת שיגור מכתבי התראה לחייבים.

עם זאת ראוי שבמכתבי ההתראה יפרט המתרה את שיעור ההוצאות בנפרד משיעור החוב ולא סך כולל של דרישה. באופן זה יובהר לחייב מהו חובו המקורי ומהו סך ההוצאות הנדרש ביחס לחוב.

(43432)

הזכות לגילוי מסמכים בביהמ"ש

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:

1.     עורך דין מייצג תובעים בתובענה שהוגשה נגד עורך דין.

2.     בהליכים שקדמו להגשת התובענה התנהל מו"מ בין הצדדים שצלח באופן חלקי בלבד ועל כן נמנע עוה"ד להציג מסמכים שהוחלפו בין הצדדים במהלך המו"מ.

3.     הנתבע מצדו הציג, במסגרת הגנתו, חלק מהמסמכים הנ"ל וטען כי המו"מ הבשיל לכדי הסכם כאשר בסופו של דבר חזרו בהם התובעים מהסכמתם.

4. שואל עורך הדין, ב"כ התובעים, האם הוא יכול, בנסיבות המקרה, להציג את מלוא המסמכים שבידיו וכן גם לחקור את הנתבע בנושא המו"מ שהתנהל בין הצדדים שכאמור לא הבשיל, לטענתו, לכלל הסכם לרבות עשיית שימוש באותם מסמכים במסגרת החקירה הנגדית.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה לפונה כי אם צד חושף פרטים אודות מו"מ בין הצדדים, כי אז אין פסול, מבחינת האתיקה המקצועית, שעורך הדין של הצד השני יחשוף אף הוא את כל מלוא המסמכים והפרטים המתייחסים לאותו משא ומתן.

(47368)

נוטריון וחובותיו

פסיקה משמעתית

להלן מובא גזר דין של ביה"ד המשמעתי במחוז ירושלים, באשר ועדת הנוטריונים, שליד הועד המרכזי, סברה שיש מקום לפרסמו בבטאוני האתיקה.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בפני בית הדין במחוז ירושלים בתיק בד"מ 9/06, בעבירות הבאות:

1.     באישור הנוטריוני שנחתם על ידיו לא ציין הנאשם אם התרגום שביצע הוא של המסמך המקורי/העתק מאושר של המסמך המקורי, או מסמך שאינו המסמך המקורי או העתק מאושר שלו – וזאת כנדרש בטופס 6 לתוספת השנייה לתקנות הנוטריוניות תשל"ז – 1977, עבירה על הוראות סעיף 34(2) לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976 להלן: החוק.

2.     באישור הנוטריוני הנ"ל אישר הנאשם את נכונות התרגום כאשר בפועל התרגום רצוף בשגיאות, אי דיוקים והשמטות – עבירה על הוראות סעיף 34(2) לחוק.

3.     חוק הנוטריונים העניק לנוטריון כח ואחריות רבה. עו"ד רשאי להתמנות כנוטריון לאחר שצבר ותק של 10 שנים בעריכת דין (לפחות). לעומת זאת עו"ד רשאי להתמנות כשופט שלום לאחר שצבר ותק של 5 שנים כעו"ד (לפחות) וזאת לא בכדי. המחוקק רצה במינוי עו"ד כנוטריון שיהא עו"ד לא צעיר, בא בימים, מכובד, בעל ותק המאמת בחתימתו, או מאשר תרגומים בחתימתו, כי יעשה עבודתו במלוא שיקול הדעת, בזהירות רבה ולא כלאחר יד.

4.     עפ"י הודאתו של הנאשם ובהתבסס על המסמכים הכתובים בשפה האנגלית התבקש הנאשם לאשר תרגומים לשפה העברית. נמצא כי הנאשם אישר עשרות תרגומים מוטעים הכוללים אי דיוקים והשמטות.

5.     השתכנענו כי הנאשם פעל, עשה וביצע את העבירות שבהן הודה בתום לב ולא במזיד. אישורי התרגומים שבהם התגלו הטעויות ו/או ההשמטות נעשו לא בכוונה אלא בתמימות ותוך כדי התרשלות.

6.     תרגומי הנוטריון או אישור נוטריון בדבר תרגום מסמכים חייבים להיות מדויקים ביותר ובמיוחד אם מדובר במסמכים משפטיים, שכן מסמך מתורגם ע"י נוטריון או תרגומם מאושר ע"י הנוטריון אשר יובא לידיעתו של שופט כראייה עשוי/עלול (תלוי בתוצאה שתתקבל) לחרוץ גורלות ולהשפיע בקבלת החלטות משפטיות. המונח באנגלית "CONCLUSIONS OF LAW" שתרגומו הנכון לשפה העברית הוא מסקנות משפטיות, אושר תרגומו ע"י הנאשם כ"מסקנות בית המשפט". אישור התרגום הקלוקל – וזאת בלשון המעטה – של הנאשם לא רק שאינו נכון אלא עלול להטעות את המשתמש בו (למען הסר ספק ברצוננו להדגיש כי לא נדרשנו ולא בדקנו אם למתלונן נגרמו נזקים כתוצאה מהתרגום הלקוי, שכן אין זה מתפקידו של בית דין זה).

ניתן להניח שהתייחסות שופט בית משפט או דיין בבית הדין הרבני למסמך שכותרתו "מסקנות בית המשפט" תהיה אחרת או שונה למסמך שכותרתו "מסקנות משפטיות".

7.     כאמור, אישור התרגום הקלוקל והמוטעה דלעיל אינו אישור התרגום המוטעה היחידי. מדובר בעשרות מונחים ומילים שתרגומם אושרו לא נכון ע"י הנאשם. אנו הבאנו הדוגמא לעיל כנימוק וכהמחשה לאישורי תרגום בוטים ולא נכונים של הנאשם. יודגש ששפת אמו של הנאשם היא אנגלית וטעות מעין זו אינה טעות הנובעת מאישור תרגום בעל מספר משמעויות אלא אישור תרגום של מושג ברור ומוחלט. לעניין זה ראה במושג "TO DETERMINE" יכול להתפרש לקבוע (לגרום) או להחליט. התרגום המדויק תלוי בהקשר (ראה יונה דה-לוי – "דיני הנוטריון ותולדותיהם", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד תשס"ה – 2005 עמ' 113).

8.     אשר על כן, לאחר התלבטויות רבות, לאחר ששקלנו את טיעוני הנאשם לעונש ולאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב הקובלנה וחסך זמן שיפוטי יקר ובהתחשב בכך שזו העבירה הראשונה של הנאשם הן כעו"ד והן כנוטריון ולאחר שנוכחנו כי הנאשם "לא הרוויח" מהעבירות בהן נמצא אשם ולאחר שהחלטתנו שלא להיעתר לבקשת ב"כ הקובל לשלול מהנאשם את רשיונו של הנאשם לתקופה של לפחות 3 שנים – אנו מחליטים מכח סעיף 39(א) 4 לחוק הנוטריונים להתלות את רשיונו של הנאשם לעסוק כנוטריון לתקופה של 12 חודש. תקופת ההשעיה תחל כאמור בסעיף 41(ד) לחוק הנוטריונים.

לנאשם זכות ערעור על גזר דין זה כנקוב בסעיף 41(א) לחוק הנוטריונים.