יום שלישי, 19 ספטמבר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 84 · תאריך פרסום אוגוסט 2006 · עט ואתיקה

ביהמ"ש העליון מחזק את זכות העיכבון

 

פסיקה משמעתית

חברות וחברים יקרים,

מדי מספר גליונות אנו מייחדים מאמר לזכות העיכבון, שנמנית על זכויות היסוד של עורך הדין ומהווה כלי חשוב מאין כמוהו לשמירת זכותו הבסיסית של עורך הדין לגבות את שכר הטרחה וההוצאות בעבור שירותיו ללקוח.
לפני ימים אחדים פורסמה החלטה חשובה ועקרונית של ביהמ"ש העליון בתיק רע"א 4733/06 עו"ד דב עצמון נ' גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ (החלטה מיום 6.7.06, מפי כב' השופטת ארבל). בין שני הצדדים (עו"ד ולקוחתו לשעבר), מתנהלת בבית משפט השלום תביעה כספית בעקבות סכסוך שהתגלע כין הצדדים בנוגע לתשלום שכר טרחת עורך-דין. במסגרת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו גילוי מסמכים ותשובות לשאלון, לאחר שלטענתה, לא גילה עוה"ד מסמכים שברשותו ולא ענה על שאלון שנשלח אליו. בתגובה, טען עוה"ד בכל הנוגע לגילוי המסמכים, כי מסורה בידיו זכות עיכבון, וכי אם ימסור את המסמכים לעיונה של המשיבה, תאבד לו, למעעשה זכותו זו. כן טען עוה"ד כי יסכים לעיון במסמכים, בתנאי שיופקד עירבון כספי בסך סכום התביעה.
בהחלטה הראשונה, אישר בית משפט השלום כי מסירת מסמכים כפי שמבקשת המשיבה, חותרת לכאורה תחת הוראת סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, שכן עוה"ד מתבקש למסור את אותם מסמכים שביקש לעכב. מנגד, קבע בית המשפט, כי זכות העיכבון על פי החוק אינה שונה מזכויות עיכבון בדינים אחרים במשפט האזרחי, ועל כן, היא אינה נהנית ממעמד-על. באיזון שנערך קבע בית משפט השלום, כי על המשיבה להמציא כתב התחייבות עצמית, לפיו כנגד מסירת המסמכים המבוקשים, תשלם את שכר-טרחת המבקש ככל שהדבר ייפסק בהליך הראשי, וכי עם מסירת כתב ההתחייבות מאת המשיבה, ימסור לה עוה"ד את המסמכים המבוקשים. ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת שרה דותן) דחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו.
עו"ד עצמון לא הרים ידיים והגיש בקשת רשות ערעור נוספת לביהמ"ש העליון. עיקר טענתו: יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות כי מתן זכות עיון במסמכים למשיבה וקבלת העתקים מהם, יותנו בהפקדת ערבות כספית ממשית או בערובה אחרת בת-מימוש מאת צד ג' בעל יכולת פיננסית מוכחת. שכן, קביעת התחייבות עצמית מאיינת למעשה את זכות העיכבון הנתונה לעורך הדין, היות ובמרבית המקרים, עם מסירת העתקי המסמכים מתפוגג כל אמצעי לחץ או תמריץ לתשלום, אשר עמדו לטובת עורך-הדין מכוח זכות זו. כב' השופטת ארבל קבעה כי העניין מצדיק מתן רשות ערעור. כב' השופטת ארבל קבעה כי תכליתה של זכות העיכבון הנתונה לעורך-דין היא להבטיח את יכולתו לגבות את שכר-הטרחה וההוצאות להם הוא זכאי עקב שירות שסיפק ללקוח. זכות זו חלה הן ביחס לכספים שהגיעו לידו בהסכמת הלקוה עקב שירותו זה, והן על נכסים ומסמכים שבאו לידו במסגרת זאת. הלכה פסוקה היא, כי זכות העיכבון מוקנית לעורך-הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך-דין כלפי לקוחו, אשר מכוחה נדרש עורך-הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו.
נמצא, כי עו"ד עצמון צודק בטענתו כי אין די בהתחייבות שתמציא המשיבה לשלם את שכר-טרחתו, ככל שהדבר ייפסק בהליך הראשי, לשם הבטחת נכונותה ויכולתה לפרוע את חובה לו. שכן, החובה לקיים ולכבד את מצוות בית המשפט מוטלת על כל בעל-דין בכל התדיינות משפטית. זוהי חובה ברורה ומפורשת, העומדת ביסוד שיטתנו המשפטית, ומהווה אבן-בסיס לתפיסותינו באשר לתפקידו ומעמדו של בית המשפט. התחייבות בעל-דין לעשות כן, אם כך, אינה מוסיפה דבר על החובה החוקית המוטלת עליו ממילא בהקשר זה, וכמוה כהתחייבות למובן-מאליו. האיזון ההולם בנסיבות הענייון יוגשם באמצעות חיובו של עוה"ד להעמיד את המסמכים המבוקשים לעיון המשיבה, בכפוף לכך שזו תחויב להפקיד עירבון כספי מתאים. כב' השופטת ארבל לומדת היקש מהוראת סעיף 11(ג) לחוק המיטלטלין, המפרט את מהותה והיקפה של זכות העיכבון וקובע כי החייב זכאי לשחרר את המיטלטלין מהעיכבון אם ייתן ערובה מספקת אחרת לסילוק החוב. אשר על כן, הערעור התקבל. התיק הוחזר לבית משפט השלום, על מנת שזה יקבע את טיב הבטוחה המתאימה ואת שיעורה.
לטעמנו, מדובר בקביעה חשובה ועקרוניות שיש בה כדי לחזק את זכות העיכבון של עוה"ד. ראוי אף לקבוע, כי ככלל, כאשר מוגשת תביעה כספית בנוגע לתשלום שכ"ט ובמסגרתה מציג עוה"ד הסכם שכר טרחה בכתב עליו חתם הלקוח, יש לחייב את הלקוח-הנתבע להפקיד ערבון כספי בשווי סכום התביעה או בקירוב לכך, כל אימת שהוא מעוניין לעיין במסמכים. זאת, בין השאר, גם לנוכח ההלכה המחמירה בעניין העלאת טענת "לא נעשה דבר". בכך אף יישלח מסר לציבור עורכי הדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב עם הלקוח, על מנת שבצוק העיתים, יהיה בידיהם מכשיר מהימן לצורך הבטחת גבייתו של שכר הטרחה.

שלכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

תוקפו של יפוי כח שניתן לעו"ד שחברותו הושעתה וכיצד לנהוג במקרה זה

יפוי כח

העובדות:

1. לפני כשנתיים ימים התקשר עו"ד חבר עם לקוח בהסכם שכר טירחה לטיפול וייצוג בתיק משפטי.
2. עורד הדין, השואל, הסביר כי הוא לא נכלל בהסכם שכר הטירחה ו/או ביפוי הכח שנחתמו לטובת עורד הדין החבר אלא הוסכם בעל פה עם הלקוח ועורד הדין החבר כי השואל יצטרף לטיפול וייצוג בתיק הנ"ל בתמורה ל50%- משיעור שכר הטירחה המוסכם העשוי להשתלם בתום הטיפול.
3. בהתאם לאמור לעיל ערך השואל עבור הלקוח מסמכי בי דין ואף ייצג אותו במספר דיונים וזאת תוך הצהרה לפרוטוקול לפיה הינו מייצג את הלקוח מטעם עורך הדין החבר.
4. לאחרונה נודע לעורך הדין, השואל, כי עורך הדין החבר הושעה מחברותו בלשכת עוה"ד למשך כשנה וככל הנראה לא יוכל לייצג את הלקוח בדיון הקבוע בקרוב.
5. נוכח הנסיבות שפורטו לעיל מבקש עורד הדין השואל לברר את עמדת הועדה האם קיימת מניעות כלשהי להמשיך ולייצג את הלקוח מטעם עוה"ד החבר.

עמדת ועדת האתיקה:

1. כאשר עורך-דין מושעה מחברותו בלשכה ובמיוחד כשהמדובר על פרק זמן של שנה, יש לראות את יפוי הכח שהלקוח מסר לעורך הדין שהושעה כמבוטל, שהרי יפוי הכח האמור ניתן לו כעורך-דין ולא כעורך-דין מושעה.
2. אם ברצון עורך הדין השואל להמשיך ולייצג את הלקוח, מן הראוי כי יקבל ישירות מהלקוח יפוי כח מתאים.
3. יתכן כי תיטען טענה שההעברה לא בוטלה עם ההשעייה, ככל שעוה"ד המושעה מסר, בטרם השעייתו, כתב העברה עפ"י יפוי הכח שהומצא לו קודם להשעייה.

456257)

הקלטת שיחת טלפון כהכנה לתביעה

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1. עורך דין פנה לועדה בבקשה לקבל חוות דעת האם עורך-דין המייצג תובע, רשאי להקליט שיחה עם אדם העשוי לשמש כעד מטעם נתבע, מבלי להודיעו כי השיחה ביניהם מוקלטת.
2. למותר לציין כי העד טרם נתן תצהיר עדות ראשית וטרם הוזמן להעיד מטעם התובע.
3. עוה"ד שואל האם ניתן לעשות שימוש בהקלטה הנ"ל כראייה במסגרת התובענה והאם הוא יכול להעיד בבית המשפט על אופן עריכת ההקלטה ולהמשיך לייצג את התובע בתובענה.
4. האם התשובות לשאלות דלעיל תשתנינה אם עו"ד אחר ממשרדו של המייצג יבצע את ההקלטה בפועל ויעיד בביהמ"ש על אופן ההקלטה, או אם עובד ממשרדו, שאינו עו"ד, (מתמחה/מזכירה) יבצע את ההקלטה בפועל ויעיד בביהמ"ש על אופן ההקלטה ומה יהא המצב אם השיחה שהוקלטה נערכה ע"י חוקר פרטי שכשכר לצורך כך ע"י המשרד, או ע"י הלקוח.
5. לבסוף שואל עורך הדין האם ניתן לאפשר ללקוחו לערוך שיחת טלפון ממשרד עוה"ד ואף להנחותו במהלך השיחה ולהקליטה כשעורך הדין או מי ממשרדו אינם נוטלים חלק פעיל בשיחה.

עמדת ועדת האתיקה:

1. אם העד אמור להיות מוזמן מטעם הנתבע, עורך הדין אינו רשאי לשוחח עמו ואף לא להקליטו.
2. אם יחליט עורך הדין לזמן את העד מטעמו ומאחר שהתובע הוא הראשון המביא את העד, הרי אין מניעה לערוך השיחה ואף להקליטה. אולם, במקרה זה לא יוכל עורך הדין לייצג את התובע, ככל שתיווצר אפשרות שיהא עליו להעיד על ההקלטה, שכן העדות נראית מהותית.
3. יובהר, כי אין מניעה שעורך הדין יעיד ועורך דין אחר מהמשרד ייצג את הלקוח.
4. ראוי לציין, כי על עורך הדין והלקוח לדעת כי בשיחה עם העד הם נוטלים על עצמם סיכון, שהרי השיחה עמו עלולה להיחשב להטרדת עד.
(45834)

מתר עדות ע"י עו"ד שערך צוואה ללקוח ואפשרות מינויו כמנהל עזבון בעתיד

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:

1. עורך דין, אשר לקוחתו נפטרה ומינתה אותו בצוואתה כמנהל עזבונה, כאשר בין יורשי המנוחה הטבעיים מתנהלים הליכים משפטיים בהקשר לתקפות הצוואה, פנה לועדה לאחר שאחד היורשים ביקשו ליתן תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרת אותם הליכים משפטיים.
2. במסגרת התצהיר התבקש עוה"ד לפרט את נסיבות עריכת הצוואה וכמו כן התבקש להתייחס להתרשמותו ממצבה ההכרתי וצלילותה של המנוחה.
3. אותו יורש ציין בפני עוה"ד כו עדותו חשובה לאור טענות שהועלו כנגד תקפות הצוואה.
4. שואל עורך הדין האם על סמך העובדות הנ"ל קיימת מניעה כלשהי ליתן תצהיר, כפי שנתבקש, והאם במתן תצהיר כאמור בכדי לפגוע באפשרות שימונה כמנהל עזבונה של הלקוחה (במידה שבהליכים המשפטיים המתנהלים יינתן בסופו של דבר תוקף לצוואה).

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועדה השיבה לפונה כי על סמך העובדות שפורטו בפנייתו אליה אין מניעה וייתכן ואין פסול בכך שייתן תצהיר.
2. עם זאת, הציעה הועדה לשואל כי לא יתן תצהיר אלא יוזמן למתן עדות בע"פ בביהמ"ש. העדות כאמור תאפשר לכל צד לכועון בעניין עדותו.
(45932)

הצגת חומר מרשיע שהושג תוך הפרת הפרטיות כראיה בבימ"ש

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:

1. עורך דין התבקש ע"י לקוחתו להגיש נגד בעלה תביעת מזונות והגנה לגירושין לבי"ד רבני.
2. הלקוחה של עורך הדין ביודעה כי בעלה בוגד בה נטלה לידיה את מחשב כף היד שלו שהונח בדירתם והכולל טלפון נייד מובנה ומצאה בין הקבצים שבו תמונות, מסרונים וסרטונים המעידים שאכן בעלה בוגד בה ומסגירים את האשה עמה הוא בוגד,
3. הלקוחה מבקשת להציג את הראיות המרשיעות במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני.
4. עורד הדין שואל האם הוא רשאי להציג, בשם הלקוחה, את הראיות הנ"ל בפני בית הדין הרבני.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועדה השיבה לשואל כי לא תוכל להביע את עמדתה בנשוא השאילתה מאחר שהחומר והמידע הושגו תוך הפרת הפרטיות ו/או תוך הפרת דין אחר.
2. הועדה סבורה כי הסוגייה נשוא השאילתה צריכה להתברר בערכאות המשפטיות.
(46020)

הזכות לטעון בשם לקוח טענות קשות כנגד עו"ד אחר

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:

עורך דין פנה לועוה"דביקש לדעת האם רשאי עורך דין לכתוב בכתבי טענותיו בבית המשפט כל אשר טוען מרשו כנגד עורך-דין מבלי לבדוק את אמיתותם.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועדה הודיעה לשואל כי עורך דין רשאי לטעון בשם מרשו טענות קשות נגד עורך הדין האחר ככל שהן רלבנטיות לדיון וסגנונן אינו בוטה.
2. עורך דין אינו חייב לערוך בירורים בגין העובדות הנמסרות לו ע"י לקוחו. אם אכן ידוע לעורך הדין כי העובדות אינן נכונות, הרי ודאי שאינו רשאי לטעון אותן.
3. תשומת לבו של השואל הופנתה לכלל 34 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-.
(45630)


מתן מידע להוצל"פ על תיקי זוכה

 


חסיון מקצועי


העובדות:

1. עורד דין פנה לועדה והודיעה כי הוא מייצג לקוחה בהקשר להליכים משפטיים שונים.
2. כב' ראש ההוצל"פ הורה לעוה"ד השואל להעביר ללשכת ההוצל"פ ולידי ב"כ הזוכה את רשימת כל תיקי ההוצל"פ המטופלים על ידיו ואשר בהם החייבת היא הזוכה.
3. שואל עורך הדין האם ביצוע ההחלטה האמורה יהווה עבירה משמעתית מצדו.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועדה השיבה לפונה כי תיקי ההוצל"פ שבהם החייב הינו הזוכה אינם חסויים.
2. יצויין כי ניתן אף לקבל את רשימת התיקים ממחשב ההוצל"פ.
(45574)



מסירת מידע אודורת לקוח לשעבר לרשות להגבלים עסקיים

חסיון מקצועי

העובדות:

1. עורך דין העוסק במגוון תחומים הגיש תביעה לתשלום שכר טירחה כנגד חברה אותה ייצג בעבר.
2. מעיון בכתב ההגנה שהוגש ע"י מרשתו לשעבר נודע לו במפתיע כי מרשתו הנ"ל הינה צד להסכם כוסחרי שהינו הסדר כובל במובן חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח1988-.
3. עורך הדין מבהיר מפורשות כי ההסכם הנ"ל נחתם ע"י לקוחתו לאחר הפסקת ייצוגו אותה.
4. נוכח העובדות דלעיל שואל עוה"ד האם בעצם הדיווח על מרשתו לשעבר לרשות ההגבלים העסקיים, במועד כתיבת שאילתה זו, יש משום ביצוע עבירה אתית על ידיו.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דשיבה לפונה כי היא אינה יכולה להביע עמדתה לפניית השואל כובלי ששמעה את התייחסותם של כל הצדדים לפרשה.
2. הועוה"דבורה כי עקרונית לא חל חסיון, לכאורה, על מידע שהגיע לידיעתו של עוה"ד מלקוחו לאחר שיחסי עורך-דין-לקוח הסתיימו והמידעוה"דבל שלא בהקשר לשירות המקצועי שנתן ללקוח.
(46115)

עורד דין ומתן ייעוץ משפטי באינטרנט

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:

1. עורך דין פנה לועדה בשאלה שענינה האם מתן ייעוץ משפטי בתשלום באמצעות האינטרנט מותר עפ"י כללי האתיקה.
2. עוה"ד מסר לועדה כיום הוא נותן ייעוץ משפטי באינטרנט מטעם "ויצו" בנישה ספציפית של זכויות נשים עובדות, בהריון ואחרי לידה.
3. בכוונת עוה"ד להקים אתר אינטרנט בנושא זכויות נשים עובדות, בהריון ולאחר לידה כאשר הכניסה אליו תהיה בתשלום סמלי וינתן בו ייעוץ משפטי בלבד ללא ייצוג בבית המשפט.
4. בנוסף, מציין הפונה כי כיום פועלים גופים שונים אשר נותנים מענה וייעוץ משפטי בתשלום באמצעות האינטרנט כמו "דטהפקס", "חילן" ואחרים.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה כי על סמך העובדות שפורטו לעיל, אין מניעה כי עוה"ד יפעל כמבוקש על ידיו בכפיפות להודעה בדבר תשלום עבור הייעוץ.
(45806)


פעולה בניגוד ענינים

פסיקה משמעתית


הכרעת דין

1. לפנינו כתב קובלנה, לפיו מואשמת הנאשמת, עו"ד ב. כי כאשר הייתה שותפה במשרד עורכי הדין, נתנה שירותים משפטיים למתלוננת ולחברות הבנות שלה.
2. בין היתר נתנה הנאשמת יעוץ משפטי וטיפול באחת מחברת הבנות שלה , חב' נ. ולשם כך גם לי. שהיה מנכ"ל החברה [להלן: "י." ו/או "ש."] וכן למנכ"ל ב., בע"מ [להלן: "ב.", בעניין מצבת כח האדם בה ובמדינה נוספת בה היא פעילה, לרבות פיטורי עובדים והעברת עובדים מתפקיד לתפקיד.
3. בחודש יוני 2003 נתגלעו מחלוקות בין המתלוננת לבין עורכי הדין וכתוצאה מכך נפסק הקשר ביניהם.
בחודש ספטמבר 2003 הגישו עורכי הדין, תביעה לתשלום שכ"ט כנגד המתלוננת.
4. ביום 17/6/03 פוטר ש. מנכ"ל חברת נ. מכהונתו.
5. הנאשמת מואשמת כי קיבלה על עצמה מתוך ניגוד עניינים לייצג את ש. כנגד המתלוננת. ביום 29/2/04 קיבלה מכתב התראה שנשלח לה ע"י המתלוננת בשם ש. למרות דרישות אלו לא חדלה מייצוגו.
6. לאחר הגשת התלונה הגישה הנאשמת בשמו של ש. לביה"ד האזורי לעבודה בת"א תביעה. במסגרת הדיון השתמשה בעובדות ומידע אשר הגיע אליה, כתוצאה מייצוג המתלוננת.
7. בין השאר השתמשה הנאשמת במידע בדבר מבנה המתלוננת. ההיסטוריה של המתלוננת והשינויים בה, הפיכתה לחברה נפרדת במקום חטיבה במסגרת קונצרן מסוים, אופן גיוס עובדים ונושאי העסקת עובדים.
8. במכתב תגובה לקובל אישרה הנאשמת כי נתנה ייעוץ משפטי לש. במסגרת השירותים שנתנה למתלוננת.
9. הקובל הנחה את הנאשמת להשתחרר מייצוג ש. כנגד המתלוננת ואילו הנאשמת לא כיבדה הנחייה זו והמשיכה בייצוגו של ש.
10. בשל כך מואשמת כי הפרה את הוראות החיקוק כדלקמן:
1. עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עפ"י סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- וסעיפים 54, 61 (1) ו2(61-) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-.
2. עבירות של פעולה בנינוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, עפ"י כלל 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- וסעיפים 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.
3. עבירות של טיפול בעניין כנגד לקוח לשעבר באותו עניין, עפ"י סעיף 16(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- וסעיפים 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.
4. עבירות של פגיעה בסודיות, עפ"י סעיפים 19-20 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- וסעיפים 90, 1(61) 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.
5. עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, עפ"י סעיפים 53, 1(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.

6. עבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין, עפ"י סעיפים 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961.

דיון:

11. הנאשמת הודתה במהלך הדיון, במרבית עובדות כתב הקובלנה. הנאשמת הודתה כי במסגרת היותה עורכת דין ושותפה במשרד עורכי הדין הייתה האדם העיקרי שטיפל ונתן יעוץ משפטי שוטף למתלוננת חברת ב. בע"מ, אשר הינה חברה אנגלית ועסקה בפרוייקטים מסחריים באפריקה ובבעלותה חברות בנות וביניהן חברת נ. הנאשמת הודתה כי נתנה שירותים משפטילם לב. באנגלית: ולא לנ. ו/או לחברות הבת. הנאשמת מכחישה כי נתנה ייעוץ ו/או שירותים משפטיים לש. ו/או לחברות הבנות של המתלוננת במדינה אחרת, ו/או למנכ"ל המתלוננת, בעניין מצבת כוח האדם בה ובמדינה נוספת, לרבות פיטורי עובדים והעברת עובדים מתפקיד לתפקיד.
הנאשמת הודתה כי ביוני 2003 נתגלעו מחלוקות בין המתלוננת לבין עורכי הדין וכתוצאה מבקשה לשכ"ט נפסק הקשר עימם, וכי בספטמבר אותה שנה הגישו עורכי הדין תביעה כספית כנגד המתלוננת בגין תשלום שכ"ט. הנאשמת הודתה כי ש. פוטר מעיסוקו כמנכ"ל נ. אך המועד הוכחש מחוסר ידיעה.
הנאשמת הודתה כי קיבלה על עצמה את הייצוג של ש. כנגד המתלוננת, אך הכחישה כי היה זה מתוך ניגוד עניינים. הנאשמת הודתה כי שלחה מכתב התראה למתלוננת בשמו של ש. הנאשמת הכחישה כי היו דרישות מטעם המתלוננת לחדול ולייצג את ש. ולכן הכחישה כי לא נענתה לדרישת המתלוננת לחדול מייצוגו. כמו כן הודתה כי הגישה תביעה לביה"ד לעבודה כנגד המתלוננת, אך טענה כי זה נעשה שנה שלמה לפני הגשת התלונה וכי בין השאר במסגרת הדיון, השתמשה הנאשמת במידע בדבר מבנה המתלוננת, ההיסטוריה של המתלוננת והשינויים בה, הפיכתה לחברה נפרדת במקום חטיבה במסגרת קונצרן מסוים אופן גיוס עובדים ונושאי העסקת עובדים.
הנאשמת מכחישה כי במכתב התגובה לקובל הודתה כי נתנה ייעוץ משפטי לש. אלא טוענת כי נתנה את הייעוץ ברמה של החברה ולא ברמה האישית. עוד הודתה כי הייעוץ המשפטי עסק בנושא של מכרז של חברת אחרת.
הנאשמת אף הודתה כי הקובל הנחה את הנאשמת במכתב להשתחרר מייצוגו של ש. וכי הנאשמת לא כיבדה את הנחיית הקובל לעשות כן והמשיכה בייצוגו.
12. הוראות החיקוק בהם מואשמת הנאשמת קובעות מפורשות כי עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט. כמו כן אוסרות על עורך הדין לייצג לקוח, ו/או לקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא ייכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת. עורך דין לא יטפל נגד לקוח בעניין או בקשר לענייו שטיפל בו למען אותו לקוח, וכו לא בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו. עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף 90 לחוק. עורך דין יעמיד את העובדים בשירותו על חובתם לשמור על סודיות העניינים המגיעים לידיעתם במהלך עבודתם ולא ישתמש בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו במילוי תפקידו, ואשר עורך הדין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר.
13. העובדות הצריכות ליבון הינו:
1. האם פעלה הנאשמת בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים כנגד המתלוננת, בכך שייצגה ועדיין מייצגת את ש. כנגדה?
2. האם טיפלה בעניין משפטי כנגד המתלוננת אשר עסקה בו קודם לכן, בהיותה מייצגת את המתלוננת?
3. האם פגעה בסודיות המתלוננת?
4. האם על ידו מעשיה הפרה חובת נאמנות ומסירות ללקוח פגעה במעשיה בכבוד המקצוע עריכת הדין וכן התנהגה באופן שאינו הולם את המקצוע של עריכת הדין?
14. לשם קביעות אלו אנו צריכים לבדוק:
א. האם הנאשמת ייצגה את ש. מתוך ניגוד עניינים כנגד המתלוננת?
ב. האם פעלה הנאשמת מתוד ניגוד עניינים כאשר קיבלה על עצמה לייצג את ש.?
ג. האם השתמשה הנאשמת במידע סודי במסגרת התביעה שלא ניתן היה לקבלו בדרך אחרת, במאמץ סביר, כנגד המתלוננת בבית הדין האזורי לעבודה?
15. באם נחליט כי אכן הנאשמת עברה את העבירות הנ"ל, הרי שהודתה כי גם עברה את העבירה של אי כיבוד הנחיית הקובל להפסיק את ייצוגו של ש. כנגד המתלוננת.
16. מטעם הקבילה העיד מר פ., מנכ"ל חברת ב. בע"מ. מטעם ההגנה העידו הנאשמת וכן מר ש-.מי שהיה מנכ"ל חברת הבת נ. כמו כן הוגשו מסמכים.

המצב המשפטי

17. כלל 14 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- עוסק בניגוד אינטרסים.
כלל 16 (א) עוסק באיסור על טיפול נגד לקוח.
כלל 19 לכללים עוסק בשמידת סודיות.
כלל 21 עוסק באי שימוש בידיעה מהלקוח.
סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א 1961 עוסק בסוד מקצועי.
18. מלשון החוק (סעיף 14) עולה כי קיימות 4 דרישות אשר על הנאשם לפעול על פיהן.
19. בע"א 68/73 משה לוי נגד יצחק יחזקאל שרמן, פד"י מ"ד (4) 644 קבע בית המשפט העליון כי אמנם במקרים רבים נקבעו איסורים על ניגודי עניינים בעבודתו של עורך-דין.
למרות זאת קיימים חריגים, ויש דרכים בהן יכול עורך-דין בכל זאת לייצג שני צדדים שכאלה.
על כך ראה גם את מאמרו של השופט גבריאל קלינג "ניגוד עניינים"" הפרקליט - גיליון מיוחד לכבוד 52 שנים ללשכת עורכי הדיו (תשמ"ו) 57). וכן בעל"ע 08/2 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו, פד'יי ל"ד (4) 707.
ראה: עמ"מ 65/3, 4 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פד"י י 138 וכו ע"א 73/68 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן פד"י מ"ד (4) 644. בעל"ע 08/2 פלוני נגד הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל ועד מחוז ת"א (פ"די לד 4 707).
באותו עניין הביע המלומד, עו"ד בר-שלום, במאמר את דעתו לאמור:
"אם נקבע מפורשות, או ניתן להסיק מכללא, שעורך הדין מועסק על ידי שני הצדדים -אין בעיה מיוחדת... במקרה של העסקה משותפת חב הפרקליט חובת מיומנות כלפי שני לקוחותיו. מוטלות עליו חובות מסוימות במקרה של ניגוד אינטרסים בין שני הלקוחות ויש חובה מוסרית שהחוק יאכפנה לא להקריב אינטרס של לקוח אחד למען לקוח אחר, אבל כאמור, אין מחלוקת לגבי עצם האחריות".
ראה גם: ע"א 18/124 גרמוט נגד סרוסי, פד"י לו 4 122 וכן 37/7 עו"ד פלוני 3' הוועד המחוזי של לשכת עורכיהדין, תל-אביב-יפו, פד"י כ"ח (1) 976.
אל לנו לשכוח כי ניגוד האינטרסים חייב לבוא מעניין שיש בו זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
"נורמת ההתנהגות הנדרשת מאת עורך דין במקרה זה היא מחמירה לאין ערוך מזאת הנדרשת מנושא תפקיד סתם. להבדיל מכל נושא תפקיד אחר, שלגביו צריד שתתקיים אפשרות ממשית לניגוד עניינים (בג"צ 97/135 סיעת הליכוד בעיריית פ "ת נ. מועצת עירית פ"ת ואח' פד"י ל"ד (2) 665), הרי שלפי סע' 41 (א) לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, די בקיומו של חשש בלבד שעוה"ד לא יוכל למלא את חובתו המקצועית, כדי להקים ניגוד עניינים". המבחן לקיומו של החשש האמור הוא מבחן אובייקטיבי.
דרישה מחמירה זאת כלפי עורכי הדין מקורה בעקרון הכלל של "חובת הנאמנות" כלפי הציבור. חובת הנאמנות של עוה"ד חלה לא רק כלפי לקוחו אלא לעתים קרובות גם כלפי מי שאינו לקוח שלו במובן המקובל של המלה. נע"א 19/0711, 221? בכור נ. עו"ד יחיאל פד"י מ"ח (3) 702).
האמון המלא בין הלקוח לביו עורך דינו, הוא הבסיס לקיומו של מקצוע עריכת הדין. (ד"ר גבריאל קלינג -במאמר "ניגוד עניינים" שפורסם ב-'הפרקליט', גיליון מיוחד תשמ"ז7891-, עמ' 08-57).
וכדברי הפרופ' אהרון ברק במאמרו "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", שפורסם ב-משפטים י', התש"מ 11, 21: "האיסור הוא על המצאות במצב שבו עלול להיות ניגוד עניינים, מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע".
ראה: בד"מ 56/01 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א יפו נ' עו"ד פלוני פדאור אתיקה (לא פורסם).
וכן ראה דברי כבוד השופטת ש.נתניהו בבג"צ 28/53 ישפאר בע"מ 3י שר הביטחון ואח', פד"י ל"ז (2) 505 וכן בג"צ 68/985 שמעון נ' ראש המועצה המקומית קריית מלאכי, פד"י מ"א (2) 16? וכן דברי כבוד השופט ש' לוין בהסכמת ההרכב כולו בג"צ 98/925 ריעני נ' ראש המועצה המקומית יהוד, פד"י מ"ג (3) 983.
וכן דברי כבוד השופט א. ברק (כתוארו אז) במאמר "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים 1 (תש//מ) 11.
וכן ע"א 455/78 דוד מיורנ' עו"ד שמואל אריאלי, פד"י מ"ה (1) 073.
הפסיקה קבעה כי עיקרון חובת הנאמנות צריך לא רק להיעשות אלא גם להראות (בד"א 59/71 פד"ימ תשנ"ו 6991 (2) 001).
כבוד הנשיא ברק (כתוארו דאז פרופסור ברק) כתב במאמרו ייניגוד אינטרסים במילוי תפקיד" משפטים י', התש"מ, 11, 21 3י:
"הכלל האוסר ניגוד עניינים, משמעו איסור על אדם להימצא במצב כזה.... מטובת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע".
מהאמור נראה כי "החשש" לניגוד עניינים, אינו מסור לשיפוטו של הנוגע בדבר אלא מסור למבחן אובייקטיבי (בדייא 19/9 לשכת עורכי הדין בישראל נ' פלוני עו"י פדי"ם תשנ"ד א' 33, 92).
מבחן אובייקטיבי זה משמעו כי עורד דין אשר קיבל מידע בעת ייצוגו את הלקוח לשעבר ואדם סביר יכול היה לצפות או היה עליי לצפות שקיימת סכנה שעורך הדין ישתמש ו/או יאלץ להשתמש במידע כנגד הלקוח הקודם לטובת הלקוח החדש, אזי ניגוד האינטרסים פוסל את הייצוג החדש".
בד"מ 00/29 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתלאביב-יפו נ' פלוני [פדאור אתיקה} (לא פורסם) וכן ראה בד"מ 00/93 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א יפו נ' פלוני, [פדאור אתיקה] (לא פורסם).

מן הכלל אל הפרט

20. עלינו לבחון לא רק באם הנאשמת במקרה דנן עמדה בארבעת דרישות החוק, אלא האם הוכח ע"י הקבילה כי הנאשמת לא עמדה בהן.
כדי לוודא באם אכן היה חשש, והדגש הוא על חשש שהנאשמת לא יכלה למלא את חובתה, אנו חייבים לבחון תחילה, באם קיימים ניגודי אינטרסים בין המתלוננת-ב. בע"מ לבין מר ש.
אל לנו לשכוח כי ניגוד האינטרסים חייב לבוא מעניין שיש בו זיקה של ממש למידע ו/או בקשר לאותו עניין, שבו טיפלה הנאשמת לשני הצדדים, ב. בע"מ וש.
21. אין מחלוקת כי הנאשמת ייצגה את חברת ב. בע"מ, וכן כי כתבה במסגרת תפקידה ייעוץ משפטי לחברה ולחברת הבת במדינה נוספת.
אין מחלוקת כי הנאשמת ייצגה ומייצגת את ש. שהיה מנכ"ל חברת הבת נ. כנגד החברה, לאחר שהפסיק עבודתו בחברה.
השאלה היא האם קיים חשש שהנאשמת לא יכולה הייתה למלא את חובתה המקצועית כלפי ש., בשל התחייבותה וחובת נאמנותה שיש לה כלפי חברת ב. בע"מ אותה ייצגה קודם לכן.
22. אין מחלוקת כי הנאשמת הגישה תביעה בשמו של
ש. כנגד המתלוננת לבית הדין האזורל לעבודה. הוגשו לנו מסמכים והעד, פ., העיד מפורשות כי הנאשמת השתמשה במידע בכתב התביעה אשר יכול היה להגיע רק באמצעות הנאשמת עצמה.
23. במקום אחר בפרוטוקול מעיד העד פ., כי פרטי חוזה העסקה שהיה קיים עוד מהימים של הקונצרן, לא יכול היה ש. לדעת אותם, ואינפורמציה זו לא הייתה יכולה להגיע ממקורות אחרים. ואת ועוד מפנה העד לתגובה לסילוק התובענה על הסף.
במקום אחר בפרוטוקול מעיד העד פ. ונותן דוגמא למידע. מידע זה לטענת העד פ. לא היה זמין במדינה הנוספת ולמעשה, נתון תחת חיסיון של הסכם רכישת מניות סודי בין הקונצרן וחברת ב. בע"מ.
בנוסף עונה העד פ. ומפנה למסמך נוסף כומנו עולה כי הנאשמת לא יכולה הייתה לדעת ממר ש. את המידע,כפי טענתה.
העד שולל גם את האפשרות כי המידע נודע ממר מ. שכן המסמכים נמצאים אך ורק במשרדי החברה באנגליה.
העד נשאל שוב ושוב ומפנה פעם נוספת, לסעיף 4 וחוזר כי זהו מידע סודי וחוזר שוב כי הנאשמת שהייתה עו"ד של החברה המתלוננת השיגה מידע סודי ועשתה בו שימוש בעניינו של ש. שהיה מעובדי החברה ועתה קיימים ניגודי אינטרסים בין המתלוננת לבינו.
24. בשל חומר הראיות המספיק שקיים בתיק זה, לא אזקק כאן, לשאלת הדוא"ל, אשר הוצג בפנינו ולכאורה נראה כי נשלח על ידי הנאשמת, אך הואיל ומוכחש, לא ניתר להסתמך עליו כראיה מוכחת.
25. כפי שראינו לעיל, אין מחלוקת כי קיים ניגוד אינטרסים בין המתלוננת לבין ש.. אין מחלוקת גם כי הנאשמת ייצגה בתחילה את המתלוננת וכי עוה"ד מייצגת את ש., זאת ועוד, אף נוצרו מחלוקת וניגוד אינטרטים בין הנאשמת בעצמה לבין המתלוננת בדבר המשך ייצוגה ושאלת חוב שכר טרחה.
כפי שצוין לעיל בפסיקת בתי המשפט מספיק שיהיה חשש לניגוד אינטרסים. ה"חשש", שמדובר בו אינו מסור לשיפוטו של הנוגע בדבר, אלא מסור למבחן אובייקטיבי, אשר משמעו כי עורך דין אשר קיבל מידע בעת ייצוגו של הלקוח לשעבר ואדם סביר יכול היה לצפות או היה עליו לצפות שקיימת סכנה כי ישתמש ו/או ייאלץ להשתמש במידע שבידו נגד הלקוח הקודם.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבור כי על פי המבחן האובייקטיבי צריכה הייתה הנאשמת לצפות כי קיימת סככה שתאלץ להשתמש במידע שבידה כנגד המתלוננת שהייתה הלקוח הקודם שלה. זאת ועוד כאשר קיבלה הנאשמת את הייצוג של מר ש. אין ספק כי היו צריכות להיות בפניה נקודות מגע פוטנציאליות, אשר היו עלולות לגרום לכך שבעת קבלת החלטה יהיו לנגד עיניה יותר מאינטרס אחד. ראה:' בג"צ 595/89 שמעון ואח' נ' דנינו ואח', פ"ד מ"ד (1) 409.
בבואנו להכריע, עלינו לשים בכף גם את המבט והאינטרס של החברה כלפי מעשיה של המתלוננת ואין אנו יכולים ליתן יד למעשיה של הנאשמת אשר ייצגה בפועל את שני צדדים במועדים שונים, כאשר יכול להיווצר ואפילו חשש קל של ניגוד אינטרסים.
בייצגה את המתלוננת, קיבלה הנאשמת מידע במטרה לעשות בו שימוש לצורך ייצוגה.
במצב הדברים בו קיבלה על עצמה את הייצוג של מר ש., נכון יהיה לומר כי לא מן הנמנע היה לסבור כי במסגרת טיפולה בתיק החדש יהיה עליה להשתמש במידע אודות המתלוננת ונכסיה ו/או מידע אחר אשר הגיע לידיה במסגרת ייצוגה בעבר.
זאת ועוד, השתמשה הנאשמת במידע סודי, אשר התקבל מהמתלוננת ובכך פגעה בסודיות המתלוננת והפרה חובת נאמנות ומסירות ללקוח ופגעה במעשיה בכבוד המקצוע עריכת הדין וכן התנהגה באופן שאינו הולם את המקצוע של עריכת הדין.
הנאשמת הוזהרה בכתב ונתבקשה לחדול מייצוגו של ש., דבר אשר נמנעה מלעשות ואף המשיכה לייצגו. זאת ועוד גם לא נענתה לפניית הקובל שדרש ממנה לעשות כן.
26. מכל האמור לעיל איר מנוס אלא מלהרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב הקובלנה בכך שהפרה חובת נאמנות ומסירות ללקוח, פעלה בניגוד אינטרסים או חשש
לניגוד אינטרסים, טיפלה בעניין כנגד לקוח לשעבר באותו עניין, פגעה בסודיות, עברה עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, והתנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת דין והכל כמפורט לעיל ובכתב הקובלנה.

עמדת חב"ד:

1. בכתב התביעה שהוגש על ידי משרד עוה"ד נאמר במפורש בסעיף 6 כי הנאשמת ביו השאר נצרכה ללמוד את הקונצפט העסקי שנרקם ביו המתלוננת לכל אחת מן החברות, לרבות הבנת המטריה העסקית במדינות יבשת מסויימת, תוך שימוש מלא של המתלוננת בכישורים ובידע של משרד הנאשמת לצורך כך.
2. יצוין כי במוצגים מסויימים נמצא תצהיר מטעם התובע ואשר בו מצהירה הנאשמת [אישית] כי כל העובדות האמורות בכתב התביעה הנ"'ל ידועות לה באופן אישי. גם במכתב שצורף כנספח הודתה הנאשמת בסעיף 2 'בשמחה עצומה' כי היא שמחה על כך שהמתלוננת הכירה בה כעו"ד אשר נתנה למתלוננת שירותים משפטיים בין היתר גם ייעוץ משפטי לש.
3. במוצג אחר שהינו תגובה שנכתבה על ידי הנאשמת בבי"ד לעבודה צוטטו והובאו נתונים מיוחדים למתלוננת אשר בחקירת ש. הוברר כי אינו שולט בהם וכך כשל הניסיון של ההגנה [גם באמצעות ש.] לטעון כי ש. הוא מקור כל הידע שיש לנאשמת על ובעניין המתלוננת, עסקיה, המבנה העסקי שלה, וכדומה. הנאשמת אכן גילתה ידע נרחב בנושאים אלו אשר יכלו להיוודע לה רק במסגרת היותה עו"ד המייצגת את המתלוננת. יש להדגיש כי תגובה זו לא גובתה בתצהיר מטעם התובע בבי"ד לעבודה [ש., אלא הוגשה ללא תצהיר והדברים ברורים.
4. מסיבות שלא הובררו דיין והמסמכים עולה כי ההתקשרות בין הנאשמת למתלוננת נעשתה באמצעות ועל ידי מר מ. אשר פוטר זמן קצר [כחודש ימים לאחר הפגישה הנטענת] לאחר מכן, ואשר הינו חברה לחיים של הנאשמת כפי הודאתה.
5. גם נסיבות עזיבת ש. נראו לא חיוביות במיוחד לרבות נעילת משרדו בפניו, וביכר כי אין לש. ולא לנאשמת חיבה יתרה לעד מר פ., דבר שהשתקף בדיון ואף בסיכומים בתיק זה,
6. דברים אלו חשובים ביותר שכן בעדותו טען מר פ. כי התקשרות עם הנאשמת נעשתה בצורה שבה המתלוננת והאחראים בה באנגליה לא ידעו על כך והם אף הביעו תרעומת על החיובים הכספיים שנבעו מהתקשרות קצרת זמן זו.
7. מהמסמכים שהוגשו ובעיקר אלו שיצאו תחת ידיה של הנאשמת או מטעמה דווקא עולה כי קשריה המיוחדים עם מר מ. הביאו לידיעה עמוקה של המתלוננת ועסקיה והכחשתה אינה עומדת מול העולה ממסמכים אלה.
8. מהאמור לעיל עולה כי עוסקים אנו ביותר מחשש כלשהו, אלא דווקא באופן מבוסס במצב בו עו"ד שייצג את המתלוננת בעסקיה משתמש היום בידע ומידע כנגדה.
9. אחד המוצגים מצביע כי המתלוננת הבינה תוך כחודשיים ולאחר קבלת מכתב התראה מהנאשמת ומשרדה כי נקשרו יחסי מתן שרות עו"ד-לקוח שלא אושרו על פי נוהלי החברה והמתלוננת לא אישרה התקשרות שכזו ורמת השכר שנדרשה הכל כאמור בפקס [פחות מחודשיים לאחר פיטורי מר מ.].
10. במוצג נוסף שהומצא על יו'י הנאשמת מופיע פקס מטר
ב. למר מ. ואין עליו כל סימן לידיעת כור ש. מדובר במסמך שיכול היה להגיע לידי הנאשמת אך ורק ממר מ.
11. באותו מוצג קיימים מסמכים רבים המצביעים כי קיימת טינה רבה מצד מר ש. לעד מר פ. ולאופן הטיפול בפיטוריו.
12. טוענת הנאשמת כי סעיף 14(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) אינו חל בעניינה שכן "הלקוח" לטעמה אינו מר ש. אך השאלה היא האם קיים חשש שהנאשמת לא תוכל למלא את חובתה המקצועית גם כלפיו בשל יחסיה עם המתלוננת!
מכיוון שהוכח כי לנאשמת היה עניין אישי, וגם חובת נאמנות כלפי אחר [מתלוננת] קיים חשש שלא תוכל למלא את חובתה המקצועית כלפי הלקוח ובכך עסקינן.
13. לעניין האישום של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח - היינו ב.: מדובר גם בסודיות המידע [סעיף 21 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) הקשור למתלוננת והוברר כי לנאשמת היה מידע שכזה גם לפי דבריה בתצהירה לבי"ד לעבודה.

הטענה בדבר גירסת ב. וראה גם בדא 177/01 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' עו"ד פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 02 (10) 695], עמוד 4
14. כלל 16 [אן לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) חל אף הוא בעניין זה. נקבע בו חד משמעית כי עו"ד לא יטפל נגד הלקוח בעניין בו טיפל למענו. ['בעניין או בקשר'] הקשר ברור כאן, ובנסיבות אלה לא יכולה הנאשמת לייצג את מר ש. כנגד המתלוננת בשום נושא שהוא.
15. לאמור בסיכומי הנאשמת כי היא דווקא כן הודתה בכך שמידע 'נמסר' לה במסגרת ייצוגה.
16. הפקס המצורף סותר את טענות הנאשמת המפורטות באחד מסעיפי סיכומיה. מדובר במסמך שלא הופנה למר ש. ואין עליו את חתימתו. צירופו שומט את הבסיס לנטען על ידי הנאשמת ומצביע כי היו לה מקורות מידע נוספים בנוסף על מר ש. שעדותו הבלתי אמינה בפנינו רק חיזקה את טענות ב"כ הקובל. ראה לעניין זה בדמ 176/00 לשכת עורכי הדין הועד המחוזי חיפה נ' עו"ד פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 01 (7) 411], עמוד 4.
כך גם כתב ד"ר קלינג, במאמרו "ניגוד אינטרסים" (הפרקליט תשמ"ז1891- ע' 57), כי "אין כלל האוסר ייצוג נגד לקוח לשעבר, אולם אם עורך הדין קיבל מידע ויש לצפות שקיימת סכנה שישתמש בזה אזי ניגוד הע3ניינים פוסל". כלומר, החשש מפני אפשרות שייווצר ניגוד עניינים הוא הרציונל שמאחורי סעיף 61 לכללי האתיקה".
17. בשל היות הדברים הללו מספקים אין צורך להתייחס לעניין תדפיסי דואר אלקטרוני שאחד מהם הוצג בדיון והשאר ניסה ב"כ הקובל לצרף לתיק לאחר הגשת הסיכומים במסגרת בקשה להמצאת ראיות נוספות, אין ולא היה בהם לשנות מהפסיקה בתיק זה.
18. וראה בד"מ 105/01 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביבי פו נ' עו"ד פלוני [פדאור אתיקה (לא פורסם) 02 (10) 331].
19. יותר מסביר כי ב. לא הייתה רוכשת את שירותי הנאשמת [לפי מסמך הריטיינר משולחנו של מר מ.] אם הייתה יודעת כי ביום מן הימים תגיש זו תביעה כנגדה בשם אדם ששירת כשכיר עבורה. גם הנאשמת לא הייתה שוכרת שירותי עו"ד לייצגה אם הייתה יודעת כי בעוד מספר חודשים ייצג הוא כנגדה בתיק זה או אחר לאחר שגילתה בפניו את כל סודותיה המקצועיים.
20. יש לציין כי הנאשמת קיבלה הנחייה מן הקובל לחדול מן הייצוג אך לא עשתה כמצוותו. ראה לעניין זה בדמ 92/00 הועד המחוזיי של לשכת עורכי הדין בתלאביב-יפו נ' פלוני (פדאור אתיקה (לא פורסם)01 (7) 77], עמוד 7.
"עורך-דין אינו אך טכנאי-משפט, אדם שמילא את כרסו חוכמה ודעת ויודע הוא להשיב לעניין על שאלות חוק ומשפט שהוא נשאל. מקצוע עריכת דין טובל כל כולו בערכים: בנאמנות, בהגינות, בהוגנות, ביושר, באמידת אמת, בנימוס, בכבוד לזולת. ערכים אלה, ושמירה 3נאמנה עליהם, באים לידי הדגש-יתר בתפקידו של סניגור ציבורי; רק אם מתקיימים הם בעורך דין פלוני ניתן לומר עליו כי עשוי הוא ליתן למרשו "ייצוג הולם".."
9. האמון הרב שרוכש הציבור כלפי עורכי הדין נפגם אם הפר עורך הדין את חובת האמון כלפי לקוחו, בעל"ע 88/1 הועד המחוזי נגד פלוני פ"ד מ"ב (4) 774 בעמ' 974.
47. מן האמור לעיל הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה.

עמדת חב"ד נוסף:
אני מסכימה עם דעתם של שני חברי כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב הקובלנה.


גזר דין

הנאשמת הורשעה בעבירות לפי הסעיפים המפורטים בהכרעת הדין, וכן בכתב הקובלנה, בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עבירות של פעולה בניגוד אינטרסים או השש לניגוד אינטרסים, עבירות של טיפול בעניין כנגד לקוח לשעבר באותו עניין, עבירות של פגיעה בסודיות, עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת הדין ועבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת הדין.
לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הקובל וכן את דבריה של הנאשמת ובא כוחה, אשר ראתה כי אין לדעתה מקום לטעון לעונש, אנו רואים בחומרה רבה את מעשיה של הנאשמת.
ב"כ הקובל עותר לעונש של השעייה בפועל  של כ- 6 חודשים וכן עונש נוסף של הוצאות לטובת ועד מחוז ת"א וכן קנס כספי ומנמק את הסיבות לכך.
חומרת העבירה והמעשים אותם ביצעה הנאשמת הינם חמורים, דבר אשר דורש החמרה בהטלת עונש על הנאשמת. העבירות בהן הורשעה הנאשמת הן עבירות חמורות, שהמחוקק התייחס אליהן בדין ונימוקיו עמו. לקוח שפונה לעורך דין מצפה שעורך הדין לא רק ישרת אותו נאמנה, אלא גם יביא לכך שזכויותיו לא ייפגעו. עורך דין אשר משרת שני אדונים בעת ובעונה אחת, מועל למעשה באינטרסים של שני הלקוחות, שלא לדבר על הפגיעה בכבוד המקצוע ופגיעה בעורך הדין בפרט.
מכל האמור לעיל, אנו החלטנו לנקוט לפנים משורת הדין ולהקל עם הנאשמת ולהטיל עליה עונש של השעייה של 6 חודשים, אשר יהיו על תנאי, לכל העבירות בהן הורשעה, לתקופה של 3 שנים, וכן הוצאות לטובת ועד מחון ת"א בסך של 5,000 תח , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו בריבית והפרשי הצמדה כדין.
(בד"מ 129/05)

הניתן להעסיק מתמחה ללא שכר בכפוף לקבלת אחוזים מתיקים שיפנה לעוה"ד

 יחסי עובד-מעביד

העובדות:
1. עורך דין פנה לועדה וביקש לברר האם הוא יכול להעסיק במשרדו מתמחה המוכן לוותר על שכרו בגין ההתמחות ובמקום זאת הוא מציע לקבל אחוזים מתיקים שיפנה למשרד.
2. מובן כי לשני הצדדים יש אינטרס בענין זה. מחד יוכל המועמד להתמחות ללא שכר ומאידך המשרד ירוויח מהתיקים שיופנו אליו ע"י המתמחה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי ההסדר המוצע על ידיו בפנייתו אליה הינו אסור הן עפ"י סעיף 58 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961- והן עפ"י חוק שכר מינימום. (45668)

סוגיית שכ"ט והשימוש במידע חסוי

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1. עורך-דין, אשר מייצג את פלוני בתיק פלילי וכן בתובענה אזרחית שהוגשה נגדו בגין פרשייה אחרת מציין בפני הועדה כי  פלוני הנ"ל אינו משלם את שכר הטירחה המוסכם בשני התיקים הנ"ל.
2. עוה"ד הזהיר את הלקוח והודיעו כי בכוונתו להתפטר מייצוגו.
3. בתגובה השיב הלקוח לעוה"ד שלא להמשיך בייצוגו בהליך הפלילי.
4. שואל עוה"ד האם מותר לו בנסיבות המקרה להשתמש במידע שמסר לו הלקוח (קיים חשש כי מידע זה ישמש כראייה בהליכים כנגד הלקוח), ואשר רק עימו יוכל עוה"ד אולי להיפרע. במידה שלא כך הם פני הדברים האם מותר לעוה"ד בנסיבות מקרה זה להשתמש במידע שמסר הלקוח לאחר ובכפוף להרשעתו (אם יורשע) והאם יש חשיבות לכד שבמידעוה"דור יש, ככל הנראה, בכדי לסבך אדם נוסף.
עמדת ועדת האתיקה:
1. השימוש במידע חסוי הותר עייי ועדת האתיקה אך ורק כאשר הוא רלבנטי לתביעת שכר הטירחה והוכחתה ואין להשתמש במידע חסוי לשם הפעלת לחץ על הלקוח.
2. באם יגיש עורך הדין תביעה לתשלום שכ"ט ראוי שיבהיר ללקוח את האמור לעיל כאשר אין בהבהרה משום לשון איום, לכאורה, ו/או התנהגות פסולה אחרת.
3. תשומת לב השואל הופנתה לעל"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עוה"ד פ"ד מ"א (4) 770 עמוד 780 - סעיף 7 שבו.
4. במישור האתיקה המקצועית מאמצת ועדת האתיקה את העיקרוו הנוהג בדין האמריקאי ממנו עולה כי כאשר עו"ד תובע את שכרו הוא רשאי לעשות שימוש בחומר חסוי לצורך הוכחת תביעתו.

הערת העורך: אנו מפנים את תשומת לב החברים בענין זה גם לפס"ד של ביהמ"ש העליון בעל"ע 5160/04 אילן אשד נ' הועד המחוזי בירושלים.
(45169)