יום שישי, 21 יולי 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 83 · תאריך פרסום מאי 2006 · עט ואתיקה

קלטת שיחה ביו עו"ד ללקוח -בין קבילות לקובלנה

חברות וחברים יקרים,

לאחרונה דן בית משפט השלום בירושלים בתביעתנ שכ"ט של עו"ד כנגד לקוחותיו, לאחר שהצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה בנוגע לייצוג בהליך בוררות. לימים הסתיים הליך הבוררות בהסכם פשרה, ובמסגרת התחשבנות בין עוה"ד ללקוחותיו. טענו הלקוחות טענות שונות כנגד נוסחו ומובנו של הסכם שכר הטרחה, וסירבו לשלם לעוה"ד את שכר הטרחה שהוא ביקש.
בית משפט השלום קיבל בחלקה את תביעת שכה"ט של עוה"ד, תוך שהוא סבר כי יש ליתן משקל מיוחד ועודף לראיה שהוצגה, והיא קלטת שיחה שהתקיימה בין עוה"ד ללקוח, ואשר הוקלטה על ידי עוה"ד, ללא ידיעת הלקוח. בית משפט השלום היה ער לטענה שבהקליטו את הלקוח, הפר עוה"ד את הוראת כלל 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- (להלן: "הכללים"). על פי הכלל האמור "לא יקליט עורך דין שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר, אלא בידיעתם". ואולם, לנוכח העובדה כי במשפט הישראלי לא נקלט העיקרון המבוסס על "תורת פירות העץ המורעל", קבע בית משפט השלום כי הקלטת קבילה כראיה. בית משפט השלום הסיק מתוכן השיחה שהוקלטה, כי לא היה ויתור מצידו של עוה"ד על שכר הטרחה לו טען מכוחו של הפסוק שבמחלוקת. ערעור שהגיש הלקוח בפני ביהמ"ש המחוזי בירושלים (ע"א 6470/05) נדחה בעיקרו, אף שהלקוח טען כי כי הקלטת הינה ראיה שאינה קבילה לנוכה הוראת כלל 22(ג) לכללים, שלפיה "לא יעשה עורך דין שימוש בהקלטה ש3נעשתה תוך הפרת סעיף זה".
ביהמ"ש המחוזי קבע, כי האיסור שבכלל 22(ג) לכללים אינו מתייחס לקבילות הראיה שהושגה תוך הפרת הכללים, ככל שהם הופרו ע"י עוה"ד. נקבע, כי אין בכוחם של הכללים לגרוע מעקרונות היסוד בדבר קבילות ראיות, מה גם שמחוקק המשנה שהתקין את הכללים לא הוסמך להסדיר עניינים הנוגעים לתנאי קבילותן של ראיות. הודגש, כי "הזכות להביא ראיות היא זכות יסוד שנקבע שאין לשללה אלא בצורה מפורשת בחוק" (רע"א 7431/96 יפת השמש חב' לבנין והשקעות בע"מ נ' אלוני ואח', פ"ד נא(2), 574, בעמ' 576). לעניין זה ראו גם האמור בספרו של ג' קלינג, "אתיקה בעריכת דין" (תשס"א) 512 - "אם עורך הדין יבחר לעבור על האיסור האתי, יוכל גם הוא להציג את הקלטת, שכן האיסור אינו נוגע בקבילות". בקשת רשות ערעור לביהמ"ש
העליון (רע"א 1647/06) נדחתה ביום 25.4.06.
בגליון 72 של "עט ואתיקה" (ספטמבר 2003), הזכרנו את החלטתה של ועדת האתיקה, כי עו"ד רשאי לעשות שימוש במידע חסוי כנגד הלקוח לצורך התדיינות בינו לבין לקוחו. נראה לי כי יש להרחיב את ההחלטה ולקבוע כי עו"ד אשר נמצא בדין ודברים עם לקוחו בנוגע לתשלום שכר טרחה, יוכל להקליט את הלקוח ללא ידיעתו, אם וכאשר הוא צופה במידה גבוהה של הסתברות, כי הלקוח מתכחש להסכם שכר הטרחה ביניהם, כד שהוא ייאלץ להגיש תביעה לתשלום שכר הטרחה. בבואו לעשות כן, יהיה עוה"ד כפוף למגבלות שהוזכרו בעל"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770, העומדות כתנאי לחריג להחלת חובת הסודיות כאשר עוה"ד נאלץ לתבוע את שכר טרחתו:

(א) מותר לחשוף מידע חסוי אך ורק אם המידע הוא הכרחי לצרכי עילת תביעת השכר ובלעדיו היא לא תקום; (ב) עורך הדין יחשוף רק את המידע המצומצם וההכרחי להעמיד את עילת התביעה, ולא מעבר לכך (ג) בטרם יגלה עורך-הדין את המידע המצומצם וההכרחי כאמור, ינקוט את כל הדרכים והצעדים כדי לבוא על שכרו, וכל זאת בלי להשתמש בכמידע החסוי כאיום, לחץ או השפעה להשיג שכרו.
בד בבד, אני מציע כי ועדות האתיקה והקובלים המשמעתיים, לא יראו בשימוש שכזה בקלטת, כהפרת כלל 22(ג). יש לזכור כי האיסור על הקלטת שיחה עם הלקוח בא בשל יחסי האמון ביניהם. חששו של הלקוח, כי עורך דינו מקליט את השיחה שביניהם, עלול להרתיע את הלקוח משיחה חופשית. ואולם, רציונאל זה איננו חל במצב בו ברור, במידה גבוהה של הסתברות, כי נוצר שבר ביחסי האמון בין הצדדים, כאשר הלקוח מתכחש לחובתו החוזית לשלם את שכר הטרחה. במצב דברים זה, השיח החופשי איננו נוגע לתיק עצמו אלא לחיוב הנלווה לכל ייצוג משפטי - והוא תשלום שכר הטרחה. דהיינו, השיה החופשי מתנהל כעת על נסיבות ממוקדות אשר הינן חיצוניות למהות התיק המשפטי. כלי ההקלטה בנסיבות אלה, שומר בצורה נאותה על זכותו הבסיסית והמובנת של עוה"ד למלוא שכר הטרהה המוסכם, במיוחד משום שפעמים רבות הסכסוך מתעורר לאחר סיומו של הטיפול וכאשר הלקוח כבר זכה במבוקשו. לטעמי, מדיניות זו עולה בקנה אחד עם ההגיון הטמון בזכות העכבון של עוה"ד. שכן המחוקק הכיר בכך שבין הצדדים עלול להתגלע סכסוך (שוב, לרוב - לאחר סיום הטיפול המשפטי), וכאן האינטרס של עוה"ד להבטחת שכר טרחתו, אינו פוגע בחובת הנאמנות שלו ללקוח.

שלכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך,

יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

קלטת שיחה ביו עו"ד ללקוח -בין קבילות לקובלנה

 

חברות וחברים יקרים,

לאחרונה דן בית משפט השלום בירושלים בתביעתנ שכ"ט של עו"ד כנגד לקוחותיו, לאחר שהצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה בנוגע לייצוג בהליך בוררות. לימים הסתיים הליך הבוררות בהסכם פשרה, ובמסגרת התחשבנות בין עוה"ד ללקוחותיו. טענו הלקוחות טענות שונות כנגד נוסחו ומובנו של הסכם שכר הטרחה, וסירבו לשלם לעוה"ד את שכר הטרחה שהוא ביקש.
בית משפט השלום קיבל בחלקה את תביעת שכה"ט של עוה"ד, תוך שהוא סבר כי יש ליתן משקל מיוחד ועודף לראיה שהוצגה, והיא קלטת שיחה שהתקיימה בין עוה"ד ללקוח, ואשר הוקלטה על ידי עוה"ד, ללא ידיעת הלקוח. בית משפט השלום היה ער לטענה שבהקליטו את הלקוח, הפר עוה"ד את הוראת כלל 22(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- (להלן: "הכללים"). על פי הכלל האמור "לא יקליט עורך דין שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר, אלא בידיעתם". ואולם, לנוכח העובדה כי במשפט הישראלי לא נקלט העיקרון המבוסס על "תורת פירות העץ המורעל", קבע בית משפט השלום כי הקלטת קבילה כראיה. בית משפט השלום הסיק מתוכן השיחה שהוקלטה, כי לא היה ויתור מצידו של עוה"ד על שכר הטרחה לו טען מכוחו של הפסוק שבמחלוקת. ערעור שהגיש הלקוח בפני ביהמ"ש המחוזי בירושלים (ע"א 6470/05) נדחה בעיקרו, אף שהלקוח טען כי כי הקלטת הינה ראיה שאינה קבילה לנוכה הוראת כלל 22(ג) לכללים, שלפיה "לא יעשה עורך דין שימוש בהקלטה ש3נעשתה תוך הפרת סעיף זה".
ביהמ"ש המחוזי קבע, כי האיסור שבכלל 22(ג) לכללים אינו מתייחס לקבילות הראיה שהושגה תוך הפרת הכללים, ככל שהם הופרו ע"י עוה"ד. נקבע, כי אין בכוחם של הכללים לגרוע מעקרונות היסוד בדבר קבילות ראיות, מה גם שמחוקק המשנה שהתקין את הכללים לא הוסמך להסדיר עניינים הנוגעים לתנאי קבילותן של ראיות. הודגש, כי "הזכות להביא ראיות היא זכות יסוד שנקבע שאין לשללה אלא בצורה מפורשת בחוק" (רע"א 7431/96 יפת השמש חב' לבנין והשקעות בע"מ נ' אלוני ואח', פ"ד נא(2), 574, בעמ' 576). לעניין זה ראו גם האמור בספרו של ג' קלינג, "אתיקה בעריכת דין" (תשס"א) 512 - "אם עורך הדין יבחר לעבור על האיסור האתי, יוכל גם הוא להציג את הקלטת, שכן האיסור אינו נוגע בקבילות". בקשת רשות ערעור לביהמ"ש
העליון (רע"א 1647/06) נדחתה ביום 25.4.06.
בגליון 72 של "עט ואתיקה" (ספטמבר 2003), הזכרנו את החלטתה של ועדת האתיקה, כי עו"ד רשאי לעשות שימוש במידע חסוי כנגד הלקוח לצורך התדיינות בינו לבין לקוחו. נראה לי כי יש להרחיב את ההחלטה ולקבוע כי עו"ד אשר נמצא בדין ודברים עם לקוחו בנוגע לתשלום שכר טרחה, יוכל להקליט את הלקוח ללא ידיעתו, אם וכאשר הוא צופה במידה גבוהה של הסתברות, כי הלקוח מתכחש להסכם שכר הטרחה ביניהם, כד שהוא ייאלץ להגיש תביעה לתשלום שכר הטרחה. בבואו לעשות כן, יהיה עוה"ד כפוף למגבלות שהוזכרו בעל"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770, העומדות כתנאי לחריג להחלת חובת הסודיות כאשר עוה"ד נאלץ לתבוע את שכר טרחתו:

(א) מותר לחשוף מידע חסוי אך ורק אם המידע הוא הכרחי לצרכי עילת תביעת השכר ובלעדיו היא לא תקום; (ב) עורך הדין יחשוף רק את המידע המצומצם וההכרחי להעמיד את עילת התביעה, ולא מעבר לכך (ג) בטרם יגלה עורך-הדין את המידע המצומצם וההכרחי כאמור, ינקוט את כל הדרכים והצעדים כדי לבוא על שכרו, וכל זאת בלי להשתמש בכמידע החסוי כאיום, לחץ או השפעה להשיג שכרו.
בד בבד, אני מציע כי ועדות האתיקה והקובלים המשמעתיים, לא יראו בשימוש שכזה בקלטת, כהפרת כלל 22(ג). יש לזכור כי האיסור על הקלטת שיחה עם הלקוח בא בשל יחסי האמון ביניהם. חששו של הלקוח, כי עורך דינו מקליט את השיחה שביניהם, עלול להרתיע את הלקוח משיחה חופשית. ואולם, רציונאל זה איננו חל במצב בו ברור, במידה גבוהה של הסתברות, כי נוצר שבר ביחסי האמון בין הצדדים, כאשר הלקוח מתכחש לחובתו החוזית לשלם את שכר הטרחה. במצב דברים זה, השיח החופשי איננו נוגע לתיק עצמו אלא לחיוב הנלווה לכל ייצוג משפטי - והוא תשלום שכר הטרחה. דהיינו, השיה החופשי מתנהל כעת על נסיבות ממוקדות אשר הינן חיצוניות למהות התיק המשפטי. כלי ההקלטה בנסיבות אלה, שומר בצורה נאותה על זכותו הבסיסית והמובנת של עוה"ד למלוא שכר הטרהה המוסכם, במיוחד משום שפעמים רבות הסכסוך מתעורר לאחר סיומו של הטיפול וכאשר הלקוח כבר זכה במבוקשו. לטעמי, מדיניות זו עולה בקנה אחד עם ההגיון הטמון בזכות העכבון של עוה"ד. שכן המחוקק הכיר בכך שבין הצדדים עלול להתגלע סכסוך (שוב, לרוב - לאחר סיום הטיפול המשפטי), וכאן האינטרס של עוה"ד להבטחת שכר טרחתו, אינו פוגע בחובת הנאמנות שלו ללקוח.

שלכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך,

יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז


ייצוג לקוח נגד גרושתו והיכולת לייצג את השניים בהגנה משותפת נגד תביעת צד ג'

ניגוד ענינים

העובדות:

1. עורד-דיך כוייצג לקוח התובע מגרושתו כספים עפ"י הסכם גירושין. ההליך התמצה עד עוה"דשיגור מכתבים לאשה ולאויר מכן לבא כחה.
2. בימים אלה הגיעה אל הלקוח תביעה חוזית המופנית כלפיו וכלפי נרושתו כאשר ב"כ האשה ממליץ בפניה להיות מיוצגת בתביעה זו במשותף עם הלקוח ע"י עורד הדין הפוכה.
3. שואל עורך הדין האם במקרה זה קיימת מניעה לייצג גם את האשה או שמא יש בכך משום פגיעה באפשרות הייצוג של הלקוח כנגד גרושתו בתביעה על פי הסכם הגירושין שהרי הלקוח מעוניין להכושיד ולהיות מיוצג ע"י עורך הדין הפונה בתביעה כנגד גרושתו בגין כספים המגיעים לו.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דשיבה לפונה כי אין הוא יכול לייצג את הלקוח נגד גרושתו וכן לייצגו נגד צד ג' בהקשר למכירת דיןתם.
2. תשומת לב השואל הופנתה לאמור בכלל 14 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועירנ) התשמ"ו1986-.

(44294)

הזכות לשוחח טלפונית עם עמית למקצוע

עוה"ד והצד שכנגד

העובדות:

1. עורד דין המטפל בשם לקוחותיו ברניקי הוצל"פ ולרוב נעוה"ד"י פקידים המטפלים בתיקים חרף בקשותיו לשוחח עם עורך הדיו של הצד שכנגד.
2. עורד הדין טוען כי הפקידים אינם מאפשרים לו לשוחח ישירות בטלפון עם ב"כ הצד שכנגד ואף מתנהגים אליו ביחס מזלזל ולא מכובד.
3. ברצון השואל לברר האם אין הדבר נוגד את כללי האתיקה.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דשיבה לשואל כי עורך דין, המטפל בתיקים רבים בלשכת ההוצל"פ, אינו חייב לשוחח אישית עם כל חייב המבקש זאת.
2. יחד עם זאת סבורה הועוה"די כאשר עורד דין של חייב מבקש לשוחח עם ב"כ הזוכה ראוי הוא כי השיחה תיערד עמו אישית.
(44363)

החובה להמציא פרטים מלאים על כספים המוחזקים ע"י עורך-דין בנאמנות

עו ה"ד כנאמן

העובדות:

1. עורך הדין השואל שימש כנאמן בעיסקת כוכר (יד שנייה) כשהוא מייצג את המוכר ולקונה היה עורך דין מטעמו.
2. הקונה שילם במעמד מסירת החזקה את כל יתרת התמורה למוכר למעט הסכום שהופקד עפ"י החוזה לנאמנות אצל עורד הדין השואל.
3. עפ"י החוזה הופקד כאמור סד מוסכם בנאמנות
- וזאת עד להמצאת המסמכים שהיו חסרים.
4. עם המצאת כל המסמכים לב"כ הקונה הסתיימה הנאמנות.
5. שואל עוה"ד האם, בשלב זה , קמה לו חובה למסור דפי חשבון וכיו"ב. כמו כן מבקש השואל לדעת האם מבחינה עקרונית הקונה נחשב ל"נהנה" כהגדרתו בחוק.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דשיבה לשואל כי מחובתו למסור דפי חשבון וכיו"ב לקוכה או לבא כחו מעבר למה שכבר מסר להם מספר פעמים בכתב.
2. אשר להגדרת מעמדו של הקונה הרי הוא נחשב ומוגדר כ"נהנה" עפ"י החוק.
(44141)

החובה לפנות לרשויות לצורד הגנת הלקוח

 


חסיון מקצועי

העובדות:

1. לקוחה פנרנה אל עוה"דד, כדי לקבל ייעוץ משפטי שכן, לדבריה, היא נתובה מצד בנה הבגיר להתעללות נפשית ופיזית והוא הדין גם לאלימות הבן כלפי משפחתה הקרובה של האשה לרבות אביה ואחיה.
2. לאשה היה צו הגכה כנגד בנה שהיה תקף עד לאחרונה והופר פעמים רבות על ידיו. לטענתה פניותיה למשטרה בנושא לא טופלו כלל.
3. עוה"ד חושש לחיי הלקוחה מחד ומאידך המדובר כאן בבעוה"דנושית, ערכית ומוסרית שהרי קיימת כאן גם חובת דיווח וכן סוגיית חסיון עו"ד-לקוח,
4. השאלה הנשאלת היא האם בנסיבות המיוחדות הללו רשאי עוה"ד לפנות בתלונה אנונימית למחלקה לשירותים חברתיים בעירייה, או לכל גורם אשר מסוגל לטפל בבעוה"דהאם עליו להודיע ללקוחה על עשייה זו.

עמדת ועדת האתיקה:

הועוה"דשיבה לעוה"ד כי על סמך העובדות שפורטו בפניה הוא רשאי לפנות לרשויות.
(44564)



ייצוג נאשם בהליד פלילי כאשר לקוחה לשעבר הינה עדת תביעה

ניגוד ענינים

העובדות:

עורך דין פנה בשאילתא לועוה"דביקש לקבל את הוות דעוה"דאם ניתן לו לייצג נאשם בהליך פלילי בו מרשתו לשעבר ושותפתו של הנאשם הינה עדת תביעה.

עמדת ועדת האתיקה:

1. ועדת האתיקה השיבה לעורך הדין הפונה כי לדעוה"דין הוא יכול לייצג נאשם בהליך פלילי בו מרשתו ושותפתו לשעבר הינה עדת תביעה.
2. ועדת האתיקה סבורה כי קיים חשש לניגוד ענינים בין מרשתו לשעבר של הפונה - עדת התביעה לבין מרשו הנוכחי -- כאשר עמדתה סותרת את עמדת הנאשם.
3. תשומת לב הפונה הופבתה לנקוב בכלל 14 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-.
(44527)

המגבלות החלות על עו"ד עצמאי לייצג לקוח של המשרד בו עבד בעבר כשכיר

ניגוד ענינים

העובדות:

1. עורד-דין עבד לפני מספר שנים כשכיר במשרד עורכי דין.
2. אחת מלקוחות המשרד היתה עמותה ובמסגרת עבודתו הכין עבורה הסכם להעסקת אדריכל.
3. בינתיים פרש עורך הדין הפונה לדרכו העצמאית ומאז לא ייצג את העמותה ואין לו כל קשר מקצועי עוה"דו עם אנשיה שמרביתם התחלפו ואינם מוכרים לו. גם משרד עורכי הדין, שבו עבד בזמנו, הפסיק, זה כוכבר, להיות יועוה"דמשפטי.
4. בימים אלה פנה האדריכל הנ"ל לפונה והזכיר לו את דבר מעורבותו בהכנת חוזה העסקתו בעמותה בפוסגרת פעולתו במשרד כשכיר וביקשו לייצגו עוה"דתביעה שבכוונתו להגיש כנגד העמותה המתבססת על תקבולים המגיעים לו עפ"י החוזה הנ"ל כאשר העמותה מסרבת לשלמם לו.
5. שואל הפונה האם בנסיבות מקרה זה קיימת מניעה אתית כי ייצג את האדרלכל.

עמדת ועדת האתיקה:

א. הועוה"דשיבה לפונה כי על סמך העובדות שפורטו בפנייתו אליה אין הוא רשאי לייצג את האדריכל נגד העמותה בתביעה הנסמכת על החוזה שערד עבור העמותה, עת עוה"ד הועסק כשכיר במשרד עורכי הדין.
ב. תשומת לב עוה"ד הופנתה לנקוב בכללים 14 ו16-לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986.
(44222)

האם חלות על עורד-דין, המייצג את המדינה מגבלות בעת ייצוג לקוח בתביעה אזרחית

ניגוד ענינים

העובדות:

1. עורד דין עצמאי המייצג אונ ר)מדינה בעבירוינ רנכנון ובנייה מייצג לקוח בתביעה אזרחית נגד פלוכי.
2. האנ] קיימת מניעה כי אותו עורך דין יגיש כתב אישום בעבירות תכנון ובנייה כנגד אותו פלוני.

עמדה וועדת האתיקה:

הועוה"דשיבה לשואל כי אם עורך הדין מייצג בשני המקרים המפורטים בשאילתא לקוחות כנגד פלוני אין בכך פסול.
עם זאת, ראוי כי עובדה זו תובא לידיעת שני מעסיקיו ואלה לא יתנגדו לכך.

(44383)

המצאת מסמכים נוכח הוראת בית משפט שניתנה בתיק אחר של הלקוח

חסיון מקצועי

העובדות:

1. עורך דין ייצג לקוח בתביעתו בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים אשר הסתיימה בפשרה.
2. הלקוח מצוי בהליכי גירושין כאשר תיק הגירושין מתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה ומיוצג ע"י עורך דין אחר העוסק בדיני אישות.
3. עורך הדין השואל קיבל, לאחרובה, החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה ממנה עולה כי עפ"י בקשת ב"כ אשת התובע (הצד שכנגד להליד הגירושין) ניתן צו לגילוי והמצאת מסמכים גם כנגדו.
4. בטרם יבצע עוה"ד ארנ הוראות הצו האמור מתבקשרנ התייחסות הועוה"דשהרי מדובר כאן על המצאת מסמכים ומתעוררת שאלת החסיון (יחסי עו"דלקוח) כאשר עוה"ד השואל כלל אינו צד לדיוו בתיק הגירושין, וכשלא נעשתה אליו כל פנייה מוקדמת בנושא זה.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דבורה כי החסיון הוא של הלקוה ולכן אם הצו לגילוי מסמכים ניתן ע"י ביהמ"ש לעניני משפחה לאחר שניתנה הזדמנות לטעון לחסיון והלקוח אף ניצל הזדמנות זו על עוה"ד לכבד את הצו.
2. אם הצו ניתו מבלי שנדונה סוגיית החסיון, מן הראוי לאפשר ללקוח לפנות לביהמ"ש ולטעון לחסיון.
3. נוכח האמור לעיל על עורד ר,דין, השואל, לברר בביהמ"ש האם הצו הנ"ל ניתן לאחר שקילת נזוגיית החסיון ע"י הערכאות המשפטיות.
(40354)

האם עורד דין שכיר יכול להמנע מייצוג לקוח המשרד מטעמי מצפון

עוה"ד ולקוחו


העובדות:

1. עורד דין שכיר פנה לועוה"דביקש לברר האם הוא יכול מסיבות אישיות מצפוניות שלא לייצג ולטפל בלקוח של המשרד.
2. עוה"ד מבהיר כי אין מדובר במקרה של ניגוד ענינים וכיו"ב אלא כודובר במקרה בו הוא אינו יכול להעניק ללקוח את הסיועוה"דרש שכן אינו מאמין לו ואין הוא סבור שיוכל לעשות יד אחת עמו ולסייע לו בהליכי המשפט כאשר הלקוח פוגע ומרמה אנשים אחרלם.

עמדת ועדת האתיקה:

הועוה"דשיבה לשואל כי לאור העובדות שפורטו במכתבו ייצוג הלקוח כאמור הינו אסור.
עצם היות עורד הדין שכיר במשרד עורכי דין אינה משנה והייצוג נאסר גם על עורד דין שכיר.

(44287)

הזכות להתלונן במשטרה על איום הלקוח כלפיו

עורך ולקוחו

העובדות:

1. לעורד דין פנו בני זוג בבקשה לשכור אונ שירותיו בייצוג בנושא מסויים.
2. במהלך הטיפול נדרש עוה"ד לטפל גם בענינים נוספים ובגינם דרש מבני הזוג לשלם לו את שכרו. אולם דרישתו התמלאה רק בחלקה.
3. בעקבות חילוקי הדיעות בין עוה"ד לבין הלקוחות, הוסכם כי ייצוגו את הלקוחות יופסק ואכן נמסרו לו, עפ"י בקשתו, כתבי שחרור מתאימים.
4. הבעל דרש מעוה"ד החזר של חלק משכה"ט ואף נקט לשון איומים המחוזים לכשעצמם עבירה פלילית שבגינם בדעת עוה"ד, להגיש כנגד הבעל תלונה למשטרה.
5. עוה"ד שואל האם במסגרת הגשת התלונה למשטרה הוא רשאי למסור פרטים רלבנטיים לענין חרף החסיון ממנו נהנה הבעל במסגרת יחסי עו"ד-לקוח או שמא החסיון מונע ממנו לעשות כן, זאת בהנחה שהפרטים עליהם חל חסיוך אכן דרושים לשם הגשת התלונה והטיפול בה.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועוה"דשיבה כי הגשת התלונה למשטרה ענינה עבירות, לכאורה, שביצעוה"דוח כלפיו.
2. העובדות המהוות את העבירות לכאורה, אינך חסויות באשר אינן קשורות לשירות המקצועי שהעניק השואל ללקוח.

3. יחד עם זאת אין עורך הדין רשאי לגלות מידע שהינו חסוי וסודי במסגרת התלונה שיגיש במשטרה אלא אם מסירת המידע חיונית ורלבנטית לתלונה ועליו למקד את התלונה אד ורק בעובדות המהוות את העבירות, לכאורה, שעליהן בכוונתו להתלונר.

(40249)

השימוש בהקלטה

 

עוה"ד והצד שכנכד

העובדות:

1. עורך דין פנרן לועוה"דהודיע כי נתעורר בו החשד ששיחה אנונימית שנערכה עמו לפכי ימים מספר חוקלטה על מנת שאותו עו"ד יוכל לעשות בה שימוש כנגדו.
2. כמובו שידוע לשואל כי כללי לשכת עוה"ד אוסרים על עורך דין להקליט שיחה עם עמיתו ללא ידיעת העמית ואם אכן נהג כך, הרי אסור לאותו עו"ד לעשות שימוש בהקלטה כנגד עוה"ד המוקלט.
3. שואל הפונה האם יוכל לטעון אותו עורך דין שהוא לא היה זה שהקליט את חברו ולא הוא היה זה שהומין את ההקלטה כשהשיחה חוקלטה ע"י מאן דהוא או לקוחו והועברה אליו ולכן אין הוא עובר על כללי האתיקה באם אכן יעוה"דימוש בהקלטה זו כנגד השואל האם מעצם הידיעה שהמוקלט הוא עורך-דין נובע איסוד השימוש בהקלטה זו.

עמדת ועדת האתיקה:

א. הועוה"דשיבה לפובה כי לדעוה"דיסוד השימוש בהקלטה מוגבל אך ורק למקרים בהם עוה"ד הוא המקליט או השתונף בהקלטה.
ב. במידה וההקלטה נעשתה ע"י מי שאינו עורך דין אין איסוד לעשות שימוש בה.

(38794)

חובת סניגור למסור פרטים על עבירות קודמות של לקוחו

 


הבהרות והנחיות ועדת האתיקה



עמדת ועדת האתיקה:

1. ועדת האתיקה אינה 3והגת להע3יק חוות דעת תיאורטיות 3אשר נשוא הפניה מתייחס לאדם אחר שאינו הפונה.
2. במקרים 3גוו אלה יש מקום לתת לאדם האחר את זכות התגובה בטרם תביעוה"דדה את עמדתה,שהרי מתן חוות דעת המתייחסת לאחר ללא מתן זכות תגובה יכול שתפגע בעיקרי הצדק הטבעי.
3. מטרת מוסד השאילתות נועד להנחות את הפונים כיצד עליהם לנהוג במקרה מסויים ולא להביע עמדה בהקשר להתנהגותם של אחרים.
(44238)

 

 

אי מילוי חובות עורך הדין כלפי הלקוח

 

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

1. כללי
ענינה של קובלנה זו הוא מחדל הנאשם להגיש לבית המשפט סיכומים במועד, בהליך משפטי בו ייצג את המתלונן.

2. העובדות על פי הקובלנה
פרטי העובדות הובאו בקובלנה בזו הלשון:
2.1. הנאשם ייצג את המתלונן והגיש בשמו תביעה בתיק אזרחי בבימ"ש השלום. התביעה הוגשה כנגד חברה לביטוח בע"מ.
2.2. לאחר שמיעת הראיות, הורה בית המשפט לצדדים להגיש סיכומים תוך 14 יום.
2.3. הנאשם לא הגיש את סיכומיו במועד או בכלל ולפיכך נתן בית המשפט פסק דין בהעדר סיכומיו.
2.4. בית המשפט קבע בפרוטוקול כי, אי הגשת סיכומים במועד, כמוה כאי התייצבות לביהמ"ש.

3. הוראות החיקוק
העבירות בהן הואשם הנאשם הובאו בקובלנה כך:
3.1. עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח והפרעה לבית משפט לעשות משפט, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-, וסעיפים 54, 61 (1) ו- 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961.
3.2. עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי סעיף 53 ו61- (1) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961.
3.3. עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת דין, על פי סעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961.

4. ההליך המשמעתי - הפן דיוני

4.1. ב"כ הקובל ניסה להמציא את הקובלנה לנאשם, אך לטענתו "הנאשם נעלם, עזב את כתובתו והקובל אינו יודע מה כתובתו הנוכחית".
ב"כ הקובל הגיש בקשה להזמנת הנאשם על ידי תחליף המצאה, באמצעות פירסום בעיתון.
אב"ד החליט להיעתר לבקשת ב"כ הקובל והורה על תחליף המצאה באמצעות פירסום בעיתון.
4.2. התפרסמה מודעה בעיתוו "הארץ" ובה הוזמן הנאשם לדיןן בפני בית הדין המשמעתי.
4.3. ביום הדיןן בקובלנה - הנאשם לא התייצב.
ב"כ הקובל ביקש שנקיים את הדיןן בהיעדר הנאשם. החלטנו להיעתר לבקשת ב"כ הקובל והחלנו בדיןן בהיעדר הנאשם, לאחר שהשתכנענו כי הוזמן כדין.
4.4. מטעם הקבילה העידו המתלונן ואשתו. מר א., המתלונן, העיד בפנינו כי שכר את שירותיו של הנאשם על מנת שייצג אותו בתביעה נגד חברת ביטוח, וכי הנאשם לא הגיש סיכומים מטעמו לתיק בית המשפט.

המתלונן הגיש לנו את מכתבו לנאשם, בו שטח את תרעומתו על כך שהנאשם לא הגיש את הסיכומלם בתיק בית המשפט ודרש פיצוו כספי על נזקיו.
4.5. ב"כ הקובל הזמין בעוד מועד את תיק בית משפט השלום. תיק בית המשפט נתקבל על ידנו.
4.6. אשת המתלונן , גב' י, העידה אף היא וחיזקה את דברי המתלונן.
4.7. מנענו מהמתלונן לחרוג מכתב הקובלנה בטענות בדבר איכות וטיב הייצוג שזכה לו מהנאשם, ואכן - בכוונתנו לדון אך ורק בעובדות שנפרשו בכתב הקובלנה.

5. דיון
5.1. בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום נקבע באופן מפורש כדלקמן:
"לאחר סיום שמיעת הראיות, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב וקצבתי מועדים להגשתם. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 6.11.00, לב"כ התובע נקצבו 14 ימים להגשת סיכומים ולב"נ הנתבעת 14ימים נוספים. בפועל, לא הוגשו סיכומי התובע עד עצם היום היה, חרף העובדה שב"נ הנתבעת הגיש סיכומיו ....".
5.2. בדקנו בתיק בית המשפט, שמא הוגשו סיכומים על ידי הנאשם כבא כוחו של המתלונן אפילו היה הדבר מאוחר יותר, אך לא מצאנו.
5.3. אנו סבורים כי מחדל הנאשם להגיש סיכומים מטעם לקוחו הוא עבירה משמעתית, ואין הדבר נוגע לשאלה אם תוצאת פסק הדין היתה זהה אפילו הוגשו הסיכומים.
חובתו של עורך דין היא, בראש ובראשונה, לייצג את לקוחו בנאמנות ובמסורות. ייצוג נאמן הוא קיום חובות בסיסיות של עורך הדין כלפי לקוחו, החל בהליך של הגשת תביעה, התייצבות לדיונים במועד, הגשת כתבי בית-דין וכל כיוצ"ב.
עורך דין המייצג לקוח אינו אחראי, בדרך כלל, לתוצאות ההליך, עורך הדין אינו אחראי, בדרך כלל, לתוצאות פסק הדין. ואולם, עורך דין אחראי לבצע כל אותן פעולות שלשמן נשכר ע"י לקוחו.
הגשת סיכומים בתיק היא מעשה הכרחי ובסיסי במסגרת פעולותיו של עורך דין. הדברים קל וחומר כאשר ניתנה החלטה על ידי בית המשפט כי על הנאשם (כב"כ המתלונן) להגיש סיכומיו בתוך פרק זמן מסויים.
5.4. מחדל הנאשם המגיש את הסיכומים מטעמו מהווה עבירה אתית.
תפקיד עורך הדין, אשר קיבל ענין משפטי לטפל בו, למלא תפקיד זה בנאמנות ובמסירות ללקוח.
הלקוח זכאי היה להניח כי משחתם על יפוי כוח ומששילם שכר טרחה לבא כוחו, עניינו יטופל בנאמנות ובמסירות. אין ערובה מצד עורך הדין לתוצאותיו של דיון, אך יש לו מחוייבות לקיים את תפקידו במסירות ובנאמנות. (ראה ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין, בעמוד 445 והאסמכתאות שם). מחדל מהגשת סיכומים מהווה הפרה של חובה בסיסית זו של עורך הדין. התחייבות של עורך הדין להגיש סיכומים במועד שנקבע היא התחייבות חוזית, אם על פי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974, אם על פי חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-, ואם על פי כל דין אחר. הפרת חובה חוזית כל כך בסיסית תעלה כדי עבירה אתית. לבד מחובות מדיני החוזים מוטלות על עורך הדין חובות גם על פי דיני הנזיקין. הפרת חובת זהירות, מסוג הפרה בה עסקינן תעלה כדי עבירה אתית.

6. ההרשעה
6.1. אנו מרשיעים איפוא את הנאשם בעבירות משמעתיות אלה:
6.1.1 עבירה של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח על פי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961-.
6.1.2 עבירה של מעוה"דפוגע בכבוד המקצוע עריכת דין, על פי נזעיפים 53 ו61- (1) לחוק הנ"ל.
6.2. לא ראינו להרשיע את הנאשם בעבירה של הפרעה לבית משפט לעשות משפט, נוכה הקביעות שנקבעו בפסק דין של בית משפט השלום.
כמו כן, לא ראינו להרשיע את הנאשם בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע, לא משום שמעשיו או מחדליו הולמים את המקצוע, אלא משום שהעבירה בה הורשע, כאמור בסעיף 6.1.2. לעיל, מכילה בתוכה את התנהגותו שאינה הולמת את המקצוע.


גזר דין

פסיקה משמעתית


1. הנאשם הורשע על ידינו בשל מחדלו להגיש סיכומים לבית המשפט בהליך משפטי בו ייצג את המתלונן, כמפורט בהכרעת הדין. העבירות בהן הורשע הנאשם הן אלה:
1.1. עבירה של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח על פי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו - 1986 וסעיפים 54, 1(61) ו61- (2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961.
1.2. עבירה של מעשה הפוגע בכבוד מקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 61 (1) לחוק הנ"ל.

2. הנאשם התייצב לישיבת הטיעונים לעונש.

3. ב"כ הקובל המלומד הגיש לתיק בית הדין שש הרשעות קודמות של הנאשם. ב"כ הקובל ביקש לגזור על הנאשם עונש של הוצאה מלשכה, בהתבסס הן על חומרת העבירות, בהן הורשע הנאשם, ובהתבסס על עברו של הנאשם.

ב"כ הקובל סמך את טיעונו, ביו היתר, על הלכת על"ע 4/83 מאירוב נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לט(75)1.

4. את הרשעותיו הקודמות של הנאשם ניתן למיין לקבוצות אלה: הרשעות על התבטאויות בוטות, הרשעה בעניין הטרדת עד; הרשעה בהכשלת שוטר במילוי תפקידו, הרשעה בהפרעה לבית המשפט.
למיון זה נייחס נפקות לעניין קולת העונש.

5. עם סיום הטיעון של ב"כ הקובל נתבקש הנאשם לטעון את טיעונו לעונש.
לצערנו הרב, הנאשם סירב לטעון את טיעונו גם לאחר שפנינו אליו שלוש פעמים להשמיע את דבריו.
הנאשם אמר: "אין לי מה להגיב. אני פשוט מתבייש.... אין לי מה להגיד. אתם יכולים להוציא אותי לצמיתות מהלשכה. לשכה כזאת לא ראויה...".

6. נראה לנו כי אילו היתה זו הרשעתו היחידה של הנאשם, על פי הכרעת הדין נשוא גזר דין זה, היינו מסתפקים בעונש קל יחסית, כגון השעייה על תנאי. ואולם, לא זה המקרה. על גבו של הנאשם קופת הרשעות רבות וחמורות.
מנגד נראה לנו עוד, כי נסיבות המקרה איכן מצדיקות את הוצאת הנאשם מן הלשכה לצמיתות, כבקשת ב"כ הקובל המלומד. זהו צעד מרחיק לכת. ייתכן מקרה בו העונש הראוי הוא הוצאה מן הלשכה לצמיתות, כגון במקרה בו בית הדין נוכח לדעת כי לנאשם אין תקנה. סבורים אנו כי לנאשם דנן יש תקנה.

7. לאחר ששקלנו את אופי העבירה בה אנו עוסקים, מחד, ואת הרשעותיו הקודמות של הנאשם, מאידך, הגענו להחלטה לגזור על הנאשם עונש של השעייה לתקופה של 12 חודשים, מתוכם 4 חודשי השעייה בפועל ו- 8 חודשים על תנאי. התנאינאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע על ידינו במשד תקופה של שנתיים ימים.
עונש זה לא יחפוף כל עונש אחר.

8. הנימוקים לעונש שהטלנו על הנאשם הם אלה:
8.1. שקלנו לחובתו של הנאשם את עברו ה"עשיר", כפי שהציגו ב"כ הקובל. הבאנו בחשבון, כי חלק מן ההרשעות אינן חלוטות, כפי שפירט לנו זאת ב"כ הקובל.
8.2. שקלנו לקולא את העובדה, כי הנאשם לא הורשע בעבר בעבירה שמאפייניה דומים לעבירות בהן הורשע על ידנו. הבאנו לעיל את מיון הרשעותיו הקודמות של הנאשם וראינו שההרשעה דנן אינה בעלת אותם מאפיינים.
8.3. איננו סבורים, כי יש למצות את הדין עם הנאשם עד כדי הוצאתו מהלשכה, למרות הרשעתו בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח. אין זה המקרה שמתוכו ניתן להסיק כי לנאשם אין תקנה, אפילו כצטברו לחובת הנאשם הרשעות רבות וחמורות.
ראה לענין זה את על"ע 9/85 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' אהרון דגן פ"ד מ(1) 305.

בד"מ 100/03

שימוש במסמך סודי בלא היתר ביהמ"ש

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

1. בתיק הקובלנה שבפנינו (הקובלנה המתוקנת), נתבררו העובדות ע"י עדי הקובל, עו"ד ש. ועו"ד ג., עד הגנה -הנאשם, ומסמכים שונים שהוגשו לבית הדין.

2. בהחלטתנו הקודמת. אפשרנו לנאשם להמציא לביה"ד. ולב"כ הקובל, ראיה בדבר מענה ותגובה אשר אמורים לאמת את גירסתו, הסותרת את האמור באחד מסעיפי כתב הקובלנה המתוקן, בענין המענה או העדר המענה ללשכת עוה"ד. עד למועד הכרעת דין זו, לא נמסר מסמך כלשהוא לביה"ד.
3. על פי החלטתנו הקודמת, העבירה עו"ד ש. את מכתבה בצרוף פרטיכל בימ"ש, בתיק פלילי, את החלטת השופט ותרשומת שערכה עוה"ד ש. בקשת הנאשם להמנע מלקבל את המסמכים שהועברו ע"י עוה"ד ש. נדחתה ולפיכך מסמכים אלה, צורפו.

4. הנאשם יצג את שולחו בתיק פלילי כמפורט בראיות, וכמו-כן בתיק נוסף שהתנהל בבימ"ש לעניני משפחה.

4.1. הנאשם סבר, כי טובת מרשו מחייבת הזמנת מסמכים חסויים ובימ"ש נעתר לבקשה, באופן בו לנאשם הותר עיון באותם מסמכים: "לבאי כוח הצדדים בלבד, בדיסקרטיות מירבית ולצורכי אותו תיק בלבד". (ההדגשה איננה במקור)
4.2. ברור לחלוטין ואין על כך מחלוקת, כי המסמכים צולמו ע"י הנאשם או מי מטעמו, והנאשם ברוב הגינותו אינו מנסה להטיל אשם על מי מעובדין, אולם נתברר כי הנאשם מצא לנכון לעשות שימוש באותם מסמכים, בהליך אחר ובפני בימ"ש אחר, ולדבריו, כל זאת מחמת מצוקה של קטינים שאביהם, שולחו - של הנאשם, סבר שיש לפעול בענינם.

4.3. אין זה מתפקידנו להגדיר או לקבוע מה היתה רמת המצוקה, וחזקה על הנאשם ואבי הקטינים, כי סברו שאכן מצוקה קשה היתה ביסוד בקשתם, אולם ברור שהנאשם פעל בניגוד להחלטת בימ"ש לא נמסר הסבר סביר כלשהוא, מדוע לא טרח הנאשם לבקש את רשות בימ"ש לשנות מהחלטתו, באופן בו יהא ניתן לעשות שימוש במסמכים גם בענין אחר ובפורום אחר.

4.4. הנאשם לא מסר לנו הסבר סביר, הגם שאנו מאמינים לו, שסבר שהוא פועל בהיבט האנושי, כמי שמצווה לעשות הכל על מנת למנוע פגיעה צפויה, אולם לא הוכח לנו, כי לא היתרו באפשרותו לפנות לבימ"ש שנתן את החלטתו ולשרותי הרווחה על מנת לאפשר פעולתו כנ"ל.

4.5. להט העשיה, אינו מאפשר זילות בהחלטות שיפוטיות. יתרה מכך, בעדותו מבהיר הנאשם, כי יתכן ושגה בשיקול דעתו באותה העת, בין אם משלא הפעיל את שיקול הדעת כראוי ובין אם לא פיקח אחר מעשי עובדין (אשר לדבריו הם בפועל צילמו את החומר).

4.6. גם טענת הנאשם כי מעשיו לא הזיקו, לא תועיל לו, שכן לא בדיני נזיקין עסקינן ולא הוא אשר קובע את שק"ד של ביהמ"ש. יש דרכים ראויות לבקש לשנות החלטות שיפוטיות, והנאשם לא בחר באף אחת מהו.
4.7. אין כל ספק כי משעשה הנאשם שימוש במידע ובמסמכים מבלי שהבהיר לביהמ"ש בפניו מעשה את השימוש הנ"ל, על הצו שניתן ע'יי ביהמ"ש האחר, הכתים את מעשיו בהתנהגות בלתי הולמת, עד כדי אי גילוי האמת בפני ביהמ"ש (ועיין ספרו של כב' השופט בדימוס ד"ר גבריאל קלינג - אתיקה בעריכת דין - תשס"א בעמ' 269 ולהלן "(ספר האתיקה").

4.8. יתכן ואלמלא צו מפורש של ביהמ"ש, האוסר צילום ושימוש בחומר אותו ביקש הנאשם לראות, היה אולי מקום לטעון כי הואיל ואבי הקטינים - ויתר לכאורה על החיסיון השמור להם באמצעותו - יש בכד "להכשיר" את המעשה(ועיין ספר האתיקה בעמ' 424 ואילך). גם אז היתה ניצבת שאלת עמדתה של אם הקטינים, אולם בנסיבות הענין, אין כל ספק, כי ויתור על החיסיון לא היה מספיק. על הנאשם והורי הקטינים, היתה מוטלת החובה לפעול על פי צו בימ"ש או לבקש את ביטול ההחלטה השיפוטית האוסרת את הצילום והשימוש בחומר, וכך לא עשו.

4,9. גם עיון בפס"ד מאיר העיניים של כב' השופט דרורי בבר"ע 188/04, בענין תווך משכן נכסים בע"מ ובפס"ד של כב' ס"נ בימ"ש עליון כב' השופט חשין, רע"א 9808/02 בענין טטיאנה כץ, אינו מועיל לו לנאשם, שכן בשני המקרים מדובר בחובת הגילוי בין הצדדים, באופן שמי שמעיין יהא בידו עותק מהמסמך שבו יעיין, על מנת שלא יפול הדבר, על כושר השינון והזכרון של צד כלשהוא.

לא מדובר בפסקי הדין הנ"ל, בצילום מסמכים מכוח איסור על פי החלטה שיפוטית! הרי אין ספק כי אם היה מתבטל, או מצטמצם האיסור מכוח החלטה שיפוטית מאוחרת יותר, וכ"ז בגין צורך באותו מידע, הדברים היו באים על מקומם בשלום.
4.10. מן הראוי לצוין כי אכן הנאשם טרח בהכנת סיכומיו, בטירחה ראויה וחבל שכך לא עשה קודם מעשהו האסור. אין ספק כי הבקשה המתאימה לביהמ"ש - לביטול האיסור, או מענה ללשכת עורכי הדין, היו דורשים עבודה פחותה בכמותה מזו שעשה לנוכח דיון זה. כאן המקום לחזור ולציין, כי נשגבה מבינתנו התעלמות הנאשם מפניות הלשכה. הרי תגובה נאותה, בזמן מתאים, תוד פניה, התנצלות ובקשה מתאימה לרשויות המעורבות (עו"ס, פרקליטות, בימ"ש) יכולים היו אולי למנוע את ההליך!
4.11. פנית הלשכה נשלחה לנאשם, אשר לא טרח להגיב ללשכה. הנאשם מגיב כנראה ללשכת עוה"ד בשלב מאוחר יותר ואין ראיה למשלוח מכתב זה ללשכת עוה"ד, אולם מתכנו ברור, כי הוא תגובה להחלטה להגשת הקובלנה ולא תגובה לתלונה. לא ברור לנו מדוע מוצגים אישורי פקס למשלוח לפרקליטות המדינה, אשר כנראה אליהם צורף המכתב ללשכת עוה"ד. הקובל הוא שקבע כי תוגש הקובלנה ולא הפרקליטות. היתה חובה על הנאשם להגיב לפנית הקובל ולא לפרקליטות.

4.11.1. מהמקובץ בענין זה, ברור כי הנאשם לא מצא לנכון להגיב ללשכת עוה"ד לפנייתה בענין הנדון.

4.12. מהמקובץ לעיל בהכרעת דין זו, ברור כי הנאשם עבר את העבירות המנויות בסעיפי פרק הוראות החיקוק שבכתב הקובלנה המתוקן למעט ההוראות העוסקות בחוק הגנת הפרטיות ופקודת הראיות ועל כך נפרט בהמשך. הנאשם גילה העדר יחס של כבוד, עד כדי זילות ופגיעה בכב' ביהמ"ש על פי סעיפים 2 ו32- לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו
- 1986 (להלן: "הכללים") ועבר על הוראות סעיף 61 (ב) לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א 1961 (להלן: "החוק"). מעשיו אלה של הנאשם מחוזים הפרעה לבית משפט לעשיית משפט על פי סעיף 2 לכללים וסעיפים 54, 1(61) ו61- (2) לחוק.

4.12.1. אין כל ספק, כי מי שפוגע בהתנהגות נוגדת החלטה שיפוטית בענינם של קטינים או הוריהם - שענינה חסיון בדבר מצב רפואי אישי וכו', מפריע לבימ"ש לעשות משפט, גם אם כוונתו ראויה בעיניו.
אין ספק כי הנאשם במחדליו ומעשיו עבר עבירות הפוגעות בכבוד המקצוע - עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו1(61-).

התנהגותו של הנאשם אכן אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ואולי יש בזלזול שמביע הנאשם בשאלת זהות החותם על מסמכי בימ"ש או זהות המצלם, כדי להתריע על אופן התייחסותו אל החלטות שיפוטיות. וכי כל מי ממשרדו ראוי לעייו במסמכים, שנקבע כי באי כוח הצדדים יעיינו בהם? וכי כל מי ממשרדו רשאי לשרבט חתימה בשמו?
לפיכך ברור כי גם בכך עבר הנאשם על עבירות על פי סעיף 3(61) לחוק.

4.12.2. לא מצאנו לנכון לכרוך בעבירות הנ"ל, את העבירה על חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - שכן אכן לכאורה אולי היה מקום להגשת תובענה ייצוגית או כתב אישום, בענין מעשים בניגוד להוראות סעיף 2 (9) ו- (11) לחוק זה, אולם אין זה מסמכותנו להכריע אם בוצעה עוולה אזרחית בנזיקין, או נעברה עבירה על פי החוק (ועיינו סעיפים 4 ו5- לחוק זה). כאשר אין בפנינו פסק דין סופי או הרשעה בענינים אלה, לא ניתן לכרכם בעבירות על פי החוק והכללים. כך גם בענין כריכת סעיף 50 א' לפקודת הראיות. לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית לענין עמדת הורי הקטינים בענין החיסיון, ולפיכך העדר תשתית זו, תפעל לטובת הנאשם והוא לא יורשע בהסתמך על הוראות פקודת הראיות בענין זה, הוראות סעיף 50 א' לפקודת הראיות מתייחסות אל חבותו של עובד סוציאלי, ואם כוונת הקבילה הינה להוכיח, כי הנאשם גרם לעובד סוציאלי, להפר הוראת חוק זו, הלה עליה להוכיח זאת בראיות. ברור לנו כי העובד הסוציאלי, לא פעל מכוח מעוה"דו מחדל של הנאשם.

הנאשם עשה שימוש במידע חסוי שהיה בידי העובד הסוציאלי ושהועבר לידיעתו על פי החלטה שיפוטית, אולם איו בכך כדי להוות תשתית לאישום בקשר עם סעיף זה.

5. לסיכום:

לא מצאנו בעדותו של הנאשם. טענותיו וסיכומיו, טענת הגנה ראויה להפרת צו שיפוטי באופן כל כך בוטה וניכר. לא מצאנו בעדות הנאשם, טענותיו וסיכומיו הגנה ראויה בענין האישום בדבר העדר מענה ללשכת עוה"ד. העדר המענה מורה  על זלזול לא ראוי ולא עניני. לפיכך וכאמור אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות כמפורט בכתב הקובלנה ועל פי האמור בפסקאות 4.12 ו4.12.1- לעיל בהכרעת דין זו.



גזר-דין


פסיקה משמעתית

בכ הקובל הודיענו, כי אין לנאשם הרשעות קודמות ועל כר הוא מותיר את שאלת הענישה לשיקול דעת בית הדין מבלי שינקוט עמדה בעניין זה.
הנאשם ביקש כי נקל בעונשו מחמת שכוונותיו היו ראויות, הגם שהוא מצטער על אי ביצוע מדוקדק של החלטה שיפוטית, המונעת גילוי נתונים, והוא מבקש לציין, כי למעשה הנתונים הובאו בפני בית משפט הדן בעניין בדלתיים סגורות.
לאחר ששקלנו את הדברים, אנו מוצאים לנכון להסתפק בנזיפה ובהוצאות מכוח סעיף 69.5 לחוק. סכום הוצאות גם הוא על דרך ההקלה והוא יהיה בסך של 1,800 ש"ח, שישולמו ללשכת עורכי הדין, לוועד המחוזי תוד 10 ימים מיום גזר-דין זה.
אנחנו מקווים, כי הנאשם יפנים את טעותו באופן שתימנע מעידה בעתיד וכל הכרוך בהתנהגות הראויה והנכונה בה חייב עורד הדין. זכות ערעור כמובן 30 יום מהיום. אנחנו מעבר לזכות הערעור אנחנו באמת מקווים שזה היה עניין חד-פעמי.

(בדיימ 31/05)