יום שישי, 21 יולי 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 80 · תאריך פרסום מאי 2005 · עט ואתיקה

על הצורך בתיקון הליך הקבילה המוסדר בחוק


חברות וחברים יקרים

לשכת עורכי הדין ממלאת תפקיד חשוב בהגנה על הציבור מפני ייצוג בלתי הולם של עורכי דין ע"י פיקוח על הרמה האתית של ציבור עורכי הדין. כך מגינה הלשכה על תדמיתו של מקצוע עריכת הדין. לאור זאת, ברצוני להתייחס בשורות אלו לדין הנוהג באשר להגשת קובלנות שמביאות את עורך הדין הנקבל לדין משמעתי, ועל הצורך בתיקונו.
סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק"), קובע, כי הועד המרכזי, ועד מחוזי וכן היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה רשאים להגיש קובלנה לבית דין משמעתי בשל עבירת משמעת. כלל 3א לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי דין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב1962 (להלן: "הכללים") מותיר בידי הקובל את שיקול הדעת אם להגיש קובלנה. היה והקובל מוצא שאין מקום להגיש קובלנה ע"פ התלונה, הוא מודיע על כך למתלונן.
אלא שבכך לא סגי. ע"פ כלל 4ב לכללים: "הוגשה לוועד המרכזי או לוועד המחוזי תלונה כאמור בסעיף 1 ולא ראו שיש מקום להגיש קובלנה על פיה, יעבירו ליועץ המשפטי לממשלה, את העתק הודעתם לפי סעיף 4 בצירוף התלונה ותשובת עורך הדין שנגדו הוגשה התלונה".
מן המקובץ בכללים אלו עולה, כי במידה שקובל אינו מוצא מקום להגיש קובלנה על פי התלונה, הוא מעביר לקובל 'הבכיר' (ע"פ נז' 63 לחוק), דהיינו ליועץ המשפטי לממשלה, את העתק הודעתו למתלונן בצירוף התלונה ותשובת עורך הדין שנגדו הוגשה התלונה. היועץ המשפטי לממשלה עשוי שלא להתערב בהחלטה או, על פי שיקול דעתו, לקבל החלטה אהרת מזו של הועד המרכזי או הועד המחוזי. יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה משתמשים למעשה בסמכותם רק במקרים נדירים, שבהם מיוחסת לעורך הדין עבירה פלילית בעלת אופי מוסרי שלילי או התנהגות בלתי הולמת חמורה ביותר בנסיבותיה (בג"ץ 433/87 שמואל רכטמן נ' לשכת עורכי הדין מחוז תלאביב-יפו פ"ד מא(4) 606, בעמ' 612).
נראה, כי הכשל העיקרי הטמון בחוק, הוא סמכות הקבילה המקבילה של הועד המחוזי והועד המרכזי, שכן החלטת הועד המחוזי לגנוז את התלונה אינה שוללת את סמכות הקבילה מהועד המרכזי, וניתן להזור על כל התהליך מההתחלה. מצב זה אינו ראוי, והוא מתכון להגשת תלונות סרק וקיומם של הליכים כפולים ומיותרים. כיום, טענתו של עו"ד נילון, כי ההליכים היו צריכים להינקט ע"י קובל זה ולא אחר, לא תתקבל ע"י בית המשפט, לאור סמכויותיהם המקבילות של הקובלים (ראו לעניין זה בג"ץ 248/81 שמעון ווליס נ' הוועד המחוזי ואח', פ"ד לז(3) 533). מובן, כי התנהלות זו נורמת לעורך הדין הנילון עוול, בשל התמשכות ההליכים, חוסר הוודאות ותחושת העלבון הנלווים להם.

כך, מומלץ לקבוע בחוק, כי כאשר החליט קובל לגנוז תלונה, לא יוכל קובל אחר להגיש קבילה נוספת כנגד הנילון באותו העניין נשוא התלונה. אם למגיש התלונה תהיינה, בכל זאת, השגות על שיקול דעתו של הקובל, פתוחה הדרך בפניו להגיש עתירה לבג"ץ בעניין, אך לא לשוב ולפנות לקובל אחר מתוך תקווה לנסות שוב את מזלו.
ראוי להדגיש, כי מתן אפשרות נוספת לבחינת התלונה אצל אותו קובל - כפי שהדבר נעשה בפועל כיום - הינו היוני ומועיל לשם הגנה על הציבור, ולשם מתן סעד הולם למתלוננים. זאת, משום ששיקול הדעת בגניזת תלונה עלול, לעיתים, להיות מוטעה, ובשל כך מתבקשת, לעיתים, בחינה מחודשת של ההחלטה לגנוז את התלונה. עם זאת, סמכויות הקבילה המקבילות הניתנות למספר קובלים תוך מתן אפשרות לקובל אחד לשנות את החלטת הקובל האחר, נראות רחבות מדי, והן אינן מידתיות.
לטעמי, במציאות הקיימת, נדרש תיקון מהותי בחוק, בייחוד לאור העובדה שבחוק לא קבועה אגרה מינימלית, המושתת על כל מי שפונה בתלונה, ולקובל לא נתונה הסמכות לחייב את המתלונן בהוצאות.
בהדבק דברים זה ראוי, לדעתי, כי בנוסף לקבוע בסעיף 69(א)(5) לחוק, יחוייב כל מי שפונה בתלונה בתשלום אגרה מינימלית, ואגרה זו תוחזר למתלונן, אם תלונתו תתברר כמוצדקת. כמו כן, ראוי לתת לקובל סמכות - במקרים קיצוניים במיוהד - להייב את המתלונן בהוצאות. צעדים אלו עשויים למנוע הגשת תלונות שווא.
בחלוף יותר מ40- שנים מאז חקיקת החוק ולאור שינוי העיתים, הגיעה העת, שהמחוקק ייתן את דעתו על כפל ההליכים האפשרי בהליך הקבילה. מוטב שהמחוקק יקבע הסדר מאוזן יותר, שיאפשר להעמיד לדין עורכי דין 'סוררים', אך, בד בבד, ימנע מעורכי הדין הנילונים עינוי דין מיותר ובלתי מוצדק.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. דירה אשר נמכרה לפני שנים רבות ע"י חברה קבלנית ללקוחות כאשר עוה"ד, הפונה, היה בא כחה של החברה ושל הלקוחות.
2. מסיבות שונות התלויות בלקוחות לא הועברה הדירה עד היום על שמם בלשכת רישום המקרקעין.
3. לפני זמן מה, דרשו הלקוחות מהחברה הקבלנית להעביר על שמם את הבעלות על הדירה ולאור שינוי נוסח שטרי המכר המקוריים, שנחתמו בעת ביצוע המכר, דרשו הקונים מהחברה לחתום מחדש על שטרי המכר.
4. החברה הקבלנית דורשת, כיום, כתנאי לחתימתה על שטרי המכר החדשים, תשלום סכומים נוספים בגין המכר.
5. עורך הדין, הפונה, מבקש לקבל את הנחיות הועדה כיצד לפעול בנסיבות אלה.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה השיבה לפונה כי ע"ס העובדות שפורטו בפנייתו נראה, לכאורה, כי הקבלן אינו זכאי לעכב את רישום הזכויות.
2. השאלה האם קיימת לחברה הקבלנית זכות לעכב את הרישום, אם לאו, איננה שאלה מתחום האתיקה המקצועית. בהעדר הסכמה יש צורך למצוא את הפתרון לסוגייה בערכאות המוסמכות ואין הועדה יכולה להביע בה עמדה.
3. על אף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע הרכישה, סבורה הועדה כי עוה"ד מנוע מלייצג את אחד הצדדים כנגד משנהו.
(41536)

גזר דין

פסיקה משמעתית


לאחר ששמענו את טענות בייכ הקובל והנאשם באשר לעונש הראוי לנוכח הכרעת הדין אנו קובעים כדלקמן:
1. שקלנו בכובד ראש את התנצלותו הכנה של הנאשם, ואנו סוברים כי ראוי ליתן אמון בדבריו כי הפיק את הלקח המתאים וכי יעשה כל מאכנץ נדרש על מנת שמקרה דומה לא ישנה.
2. הבאנו בחשבון את העובדה כי הנאשם הביע למעשה צערו כבר בתחילת הדיונים, וכי המעמד של ניהול הדיון בקובלנה וכל הכרוך בהם, גרם לו מבוכה ועוגמת נפש ניכרים.
3. הדיון אכן התנהל ביעילות והנאשם סייע לביה"ד לניהול המהיר והיעיל.
4. לנוכח האמור אנו קובעים כי עונשו של הנאשם בגין עבירות המשמעת אותן עבר כמפורט בהכרעת הדין יהא נזיפה.
בנוסף ועל אף שלא נתבקש עונש בתחום הקנסות ולא נתבקשו הוצאות כלשהן מכוח סעיף 69 לחוק, אנו סוברים כי על הנאשם לשלם את הוצאות הלשכה בסך כולל של 2,500 טן בשני תשלומים שוים, הראשון בהם ישולם עד ליום 1/10/04 והשני לא יאוחר מ -- 1/11/04.
5. מצאנו לנכון לחייב בהוצאות אלה,שכן כפי שצוין גם בהכרעת הדין היה זה בתחום הסביר והאפשרי להמנע מההליך כולו אם הנאשם היה טורח ומבקש להתנצל קודם הגשת הקובלנה. המנעותו מפעולה כנ"ל, גרמה לניהול ההליך.
והודע בפניהקובל  וב"כ הקובל

(בד"מ 112/04)

 

החזקת פקדונות ע"י עו"ד מושעה

פעילות מקצועית - שונות


העובדות:
1. עורד-דין פנה לועדה ושאל כיצד צריך לנהוג עורך-דין המחזיק בידיו כספים בנאמנות עבור לקוחות במהלך תקופה בה מושעית חברותו בלשכה.
2. האם יכול עוה"ד להמשיך ולהחזיק בכספים, או שמא עליו להעבירם ללקוחות או לחילופין לעורך-דין אחר שישמש נאמן תחתיו עד לתום ההשעייה.

עמדת ועדת האתיקה:
1. עו"ד כפוף בתקופת השעייתו לכללי האתיקה המקצועית ועליו לנהוג בפקדונות שברשותו בהתאם לכללים אלה.
2. השאלה האם עורך-דין, בתקופת השעייתו, צריך להמשיך ולהחזיק בפקדון, אם לאו, תלוייה בתוקף ההפקדה.
3. בהחלט יתכן ותיטען טענה כי השעיית עוה"ד גרמה לביכוול הסדר הפקדון, אולם סוגייה זו מקומה להידון במישור האזרחי ולא בועדת האתיקה.
(41947)

חסיון מקצועי

חסיון מקצועי

העובדות:
1. עורך דין ערך הסכם לרכישת דירה ע"י נאמן עבור נהנה כשהעיסקה דווחה לרשויות המס בצרוף "הודעה על נאמנות" שבה צויין כי הנהנה מימן את רכישת הדירה מכספו.
2. הנהנה פנה לעוה"ד וביקשו להעביר את הזכויות בדירה על שמו ללא ידיעת הנאמן - וזאת מכח יפוי כח בלתי חוזר שעליו חתם הנאמן בסמוך לרכישת הדירה ולפיו ייפה את כוחו של עוה"ד, הפונה, להעביר את הזכויות בדירה על שמו.
3. יצויין כי עוה"ד, הפונה, ייצג הן את הנאמן והן את הנהנה שהיו לקוחותיו.
4. שואל עוה"ד האם יש באפשרותו לפעול על פי בקשת הנהנה מבלי ליידע את הנאמן.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לשואל כי אם שני הצדדים לעיסקת מכר הדירה הינם לקוחותיו עליו ליידע כל צד בכל העובדות הידועות לצד האחר באשר בינם לבין עצמם אין חסיון.
(41818)

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. עורד-דין מייצג שני צדדים לעיסקת מכר מקרקעין כאשר המוכר מילא את מלוא חיוביו ע"פ ההסכם ואילו הקונה אינו משלם את מס הרכישה החל עליו וכן אינו ממציא אישורים מתאימים על מנת שניתן יהיה לרשום את זכויות הקונה בלשכת רישום המקרקעין.
2. מאמציו של עורך הדין אצל המוכר להסדרת החיובים החלים עליו עלו בתוהו.
3. שואל עורך הדין כיצד עליו לפעול במקרה זה, האם עליו להסתפק במשלוח אישורי התשלום שחב בהם המוכר ביחד עם שטרי המכר החתומים ע"י הצדדים בדואר רשום ובכך יצא ידי חובתו, כך שהקונה, בזמנו החופשי, יוכל להשלים בעצמו את הליכי רישום הנכס על שמו?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לעורך הדין כי, לדעתה, ראוי שיפנה לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות בענין.
(41862)

המצאת מסמכים ללקוח


עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. עורך-דין טיפל בלקוח והקשרים ביניהם הסתיימו כשהלקוח מאיים על עוה"ד בהגשת תביעות כנגדו וכנגד אנשים אחרים שהיו מעורבים בטיפול בו.
2. כיום דורש הלקוח מעוה"ד כי יעביר אליו את הסכמי שכר הטירחה שערך עמו ועם בעלי מקצועות נוספים וכמו כן להמציא ללקוח העתקי חשבוניות מס בגין תשלומים ששילם אותו לקוח לעוה"ד - וזאת חרף העובדה שעוה"ד המציא ללקוח את כל החשבוניות.
3. שואל עוה"ד, האם בנסיבות אלו הוא חייב בהמצאה מחודשת של כל החשבוניות ויתר הפרטים בהקשר לטיפולו.
4. בנוסף דורש הלקוח מעוה"ד לקבל פרטים אודות פעולות משפטיות שבוצעו על ידיו בהתייחסות לפעולה משפטית שבוצעה בינו לבין מיופה כח שלו שהינו לקוח עצמאי של עוה"ד.
5. עורך הדין מבקש ייעוץ והדרכה כיצד עליו לנהוג.

עמדת ועדת האתיקה:
1. ראוי שעורך-דין ימציא ללקוחו העתק מהמסמכים שערך עמו ו/או בשמו עם בעלי מקצועות אחרים.
2. על עורך-דין להמציא דו"ח כספי ללקוח המגובה במסמכים, ככל שדרישת הלקוח הינה במסגרת המועדים שנקבעו בכלל 42 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
3. זכות החסיון אינה חלה על צד אחד כנגד השני כאשר מדובר בשני לקוחות באותו ענין וכל מידע השייך לאחד מהם, גם הצד השני זכאי לקבלו.

(41905)

זימון לקוח, חייב, לחקירת יכולת

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. עורך-דין פנה לועדה והודיע כי הגיע לידי הסכם ייצוג ושכר טרחה עם לקוח לצורך הכרזת הלקוח כמוגבל באמצעים בלשכת ההוצל"פ.
2. בפועל, אכן הוכרז הלקוח כמוגבל באמצעים אך הלקוח לא שילם לעוה"ד את שכרו בעבור ייצוגו ולכן נאלץ להגיש נגדו תביעה משפטית ואף נפתח תיק הוצל"פ נגדו.
3. כיום מעוניין עורך הדין להזמין את הלקוח לחקירת יכולת במסגרת תיק האיחוד.
4. המצב העובדתי הוא שעד היום לא קיבל עוה"ד את שכרו מהלקוח.
5. שואל עוהייד, האם קיימת עבירה, לכאורה, על כללי האתיקה המקצועית והאם הוא רשאי בנסיבות אלו לזמן את הלקוח לחקירת יכולת לאור טיפולו בעבר למענו וכאשר לא קיימת כל דרך חלופית לגבות את שכרו.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה השיבה לפונה כי על יסוד העובדות שפורטו בפנייתו אין מניעה כי יזמין את החייב לחקירת יכולת.
2. עורך הדין רשאי להשתמש במידע חסוי הידוע לו ככל שמידע זה רלוונטי לחקירת היכולת, אך הוא אינו רשאי לחשוף מידע שאינו רלוונטי לחקירה.

(41807)

חסיון מקצועי

חסיון מקצועי


העובדות:
1. עורך דין טיפל בתצהירי מתנה בהם העבירו הורים לשני ילדים במתנה מקרקעין.
2. עורך הדין קיבל לאחרונה מכתב מב"כ אחד הילדים ובו הודעה על תביעה אפשרית בגין רשלנות בניסוח תצהירי המתנה.
3. עוה"ד הודיע לחברת הביטוח המבטחת אותו באחריות מקצועית וזו מבקשת ממנו מסמכים ופירוט הקשורים לענין.
4. ארבעה אנשים מעורבים בנושא והם שני ההורים ושני הילדים.
5. עד היום לא ויתר איש מארבעת האנשים המעורבים על חסיון עו"ד-לקוח (אחד ההורים בינתיים נפטר).
6. שואל עורך הדין האם הוא רשאי להעביר מסמכים ו/או פרטים לחברת הביטוח ללא שיסתכן בהפרת חסיון עו"ד-לקוח עם ארבעת המעורבים ו/או עם אחד מהם.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה השיבה לשואל כי ברגע שמוגשת תביעה נגדו בגין רשלנות בטיפול עבור לקוח, הרי שחל החריג לכלל החסיון של עו"ד-לקוח.
2. על מנת למנוע שימוש לרעה בכללי החסיון ע"י הלקוח מותר לעוה"ד לחשוף רק את המידע המצומצם וההכרחי להעמדת עילת הגנה ולא מעבר לכך.
ב. תשומת לב עורך הדין הופנתה לע.א. 2548/01 דרור רוני נ' און נוימן, עו"ד ל"ג (5) 174 ולרע"א 1863/98 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' רמי סלנט, עו"ד, דינים עליון נ"ד, 122.

(41847)

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. עורך דין מעוניין להתקשר בהסכמי שכר טירחה עם לקוחות מסוימים בנושא הפחתת מס.
2. אחד מלקוחותיו עוסק בהחזרי מס מרשויות המדינה ונועץ עם עוה"ד בבעיות מיסוי עקרוניות.
3. הלקוח מתקשר, בין השאר, עם גופים שונים במשק בהסכמים להחזרי מס וכאשר הוא מצליח לגרום לאותם גופים, לרבות עיריות ומלכ"רים לחסוך בתשלום מיסים ולזכות בהחזרי מס, הוא מרויח את שכרו.
4. לעיתים מתקשר הלקוח עם הגופים השונים בהסכם כאשר הוא רואה שהטיפול מצריך חוו"ד משפטית או טיפול בייצוג בבית המשפט הוא שוכר את שירותיו של עוה"ד, הפוכה, לפי הסכמי שכ"ט והמותנה בתוצאה באותה שיטה.
5. הלקוח ביקש כי ההתקשרות תהיה עם משרדו של הפונה ישירות ולא דרכו.
6. השאלה היא האם שיטת עבודה זו הולמת את כללי האתיקה של מקצוע עריכת הדין.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה הודיעה לפונה כי אם במסגרת עיסוקיו של הלקוח הוא עוסק גם במתן שירות משפטי כי אז, עוה"ד, הפונה, אינו רשאי לייצג את לקוחותיו.
2. הועדה הפנתה את תשומת לב השואל לכלל 11ב (א) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986, שממנו עולה האיסור להעניק ייעוץ משפטי ללקוחות של חברה (הלקוח) לרבות שיתוף בשכ"ט בדרך ישירה או עקיפה ו/או ע"י הפניית לקוחתו מהחברה לעורך-דין שכן הדבר עשוי להיחשב כשידול האסור עפ"י סעיף 56 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961.

(41669)

 

תפקיד עוה"ד ככונס נכסים בעת השעייתו

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:

1. עורד-דין מתעתד לערוך עיסקה עם עורך-דין שלמיטב ידיעתו אמור להינתן נגדו פסק דין, המשעה את חברותו בלשכה.

2. עוה"ד האמור מכהן ככוכס נכסים לבית מגורים מטעם ביהמ"ש לעניני משפחה.

3. עוה"ד מבקש לקבל פרטים אודות נסיבות השעיית עוה"ד והאם הוא יכול להמשיך ולכהן ככונס נכסים המתקשר עם צדדים שלישיים וכן לייצג את הקונה בהליכי רישום בלשכת  רישום המקרקעין ובמינהל מקרקעי ישראל.

4. בנוסף מבקש עוה"ד לדעת האם היו בעבר מקרים נוספים שבהם עורך הדין המדובר הושעה מחברותו בלשכה ובאילו נסיבות.

עמדת ועדת האתיקה:

1. הועדה השיבה לפונה כי ע"פ פסיקת בית המשפט העליון הושעה עורך הדין מחברותו בלשכת עורכי הדין לתקופה של 8 חודשים.

2. באשר לסוגיית המשך תפקודו של עוה"ד המושעה ככונס נכסים ו/או ביטול המינוי, מן הראוי כי עוה"ד יפנה לבית המשפט ויבקש את הכרעתו.

האפשרות לכהן כעו"ד וכרו"ח ובאלו מגבלות

עיסוקים אסורים/נוספים



העובדות:
1. עורך-דין קיבל רשיון לעריכת דין לאחרונה והוא גם רואה חשבון העובד במקצוע זה מביתו.
2. שואל עוה"ד האם הוא יכול לפעול בשני המקצועות מאותו המשרד כשהשאלה המרכזית היא האם ניתן לקבל היתר יוצא מן הכלל בנסיבות אלו.
3. עוד שואל עורך הדין האם ניתן לתת שירותים משפטיים כעו"ד ובנוסף לספק שירותי הנהלת חשבונות ו/או שירותי ראיית חשבון לאותו הלקוח ו/או לחברה שבבעלותו המלאה או החלקית.
4. שאלה נוספת היא האם ניתן לתת שירותים משפטיים כעורך-דין וכן שירותי הנהלת חשבונות באמצעות חברה שאינה בבעלותו.

עמדת ועדת האתיקה:
1. עורך הדין אינו רשאי לנהל משרד לעריכת דין מביתו כאשר שם גם מתנהל משרדו לראיית חשבון.
2. רשאי עורך הדין ליתן שירותים משפטיים בנוסף לשירותי הנהלת חשבונות ו/או שירותי ראיית חשבון לאותו לקוח תוך הקפדה על הפרדה מוחלטת בין שני העיסוקים.
3. תשומת לב השואל הופנתה ע"י הועדה לנקוב בכללי לשכת עוה"ד (עיסוק אחר), תשס"ג2003- וכן לכלל 4 (א) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986.

(41945)

 

התבטאות בלתי ראויה כלפי חבר למקצוע

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

מבוא
1. בקובלנה נשוא הכרעת דין, זו נאשם הנאשם בהתבטאויות בוטות בלתי מאופקות ובלתי ראויות, כלפי המתלונן, חבר למקצוע. (להלן: "הנאשם" ו"המתלונן" על פי הקשר הדברים).
2. מקור "ההתרחשות המילולית" הינו בבקשת הנאשם, לדחות מועד דיון שנקבע להוכחות לחקירת עדי הצדדים, (שהיו מיוצגים ע"י הנאשם והמתלונן), חקירה על תצהירי עדות ראשית שהונחו בפני בימ"ש השלום בתלאביב. גם מטעם שולחיו של הנאשם, נמסר תצהיר של העד מטעמו, ולגרסת הנאשם, עד זה לא יכול היה להופיע למועד הדיון, ולפיכך ביקש הנאשם עוד בערב הדיון מהמתלונן, כי יסכים לדחיה והמתלונן סרב לכך.
3. משהופיעו הצדדים בבוקרו של יום הדיון באולם ביהמ"ש, ועוד קודם כניסתו של כב' השופט לאולם ביהמ"ש, הוחלפו בין הנאשם והמתלונן אמירות שונות שחלקן, שנאמרו ע"י הנאשם, הינן מקור תלונת המתלונן ובעקבותיה הגשת הקובלנה.
4. בדיון שהתקיים מסר הנאשם תגובתו לכתב הקובלנה, אגב הקראת כתב הקובלנה בפניו, העידו ונחקרו עדי הקובל, המתלונן ומר ב. מטעמו, והעיד הנאשם. כמו כן נמסרו במהלך העדויות מסמכים מטעמו של הקובל. (אלה יאוזכרו בהמשך הכרעת דין זו). סיכומי הצדדים נטענו על ידם במועד הנ"ל.
5. כבר בשלב זה מן הראוי להדגיש, כי בהתחלת הדיון שבפנינו, הנאשם היה נסער ונרגש וביקש כבר בתחילת הדיון, להביע צערו והתנצלותו בפני המתלונן על אמירות אשר למעשה הודה באמירתן.

ההיבט העובדתי
6.1. מעדויות המתלונן והנאשם, ברור כי מפגשם באולם הדיונים היה "טעון" מלכתחילה לנוכח סרוב המתלונן לדחית מועד ההוכחות, ואנו מקבלים את גירסת הנאשם, כי זכה למחאה תקיפה מחברו המתלונן משנכנס לאולם הדיון - בענין ניסיון דחית הדיון, וכי דבריו (של הנאשם) היו במענה לאותה מחאה.

סביר להניח, שהנאשם אשר ידע אל נכון את הבעיתיות בבקשת הדחיה ערב דיון ההוכחות ובבוקרו של יום הדיון היה אף הוא במתח, שכן בהיותו עו"ד בעל וותק של כ - 10 שנים, וכפי שהציג עצמו בעל ניסיון רב בליטיגציה, ידע את הסיכון אם בקשתו לא תתקבל, בגינו עלול להפגע מהותית אינטרס שולחיו (שאותו עד היה עד יחיד מטעמם), אולם תגובתו היתה חריפה, בוטה ותמוהה ובמה דברים אמורים (לגרסת המתלונן - הקובל):
הנאשם הטיח במתלונן כי "יש לך בעיות נפשיות. אתה צריד ללכת לטיפול נפשי. אני יכול להמליץ לד על פסיכיאטריים" ובהמשך "חמור (... ....) בכיינית אתה צריך ללכת לפסיכולוג, מסכן קטן, ילד קטן. אתה צריד ללכת לטיפול. יקח לד זמן להגיע לי לקרסוליים שתגיע לי לקרסוליים"...
6.2. בין הסוגריים לעיל, נאמר ביטוי גס המתייחס אל אבר מין נשי, אשר אנו סוברים שאין זה מן הראוי להעלותו עלי כתב בהכרעת דין זו, הגם שלתדהמתנו הנאשם סבר כי הינו "סלנג" מקובל לתאור נשיות או רפיסות!
לא נדון "בהתנשאות הגברית" העולה משימוש בסלנג הנלוז הנ"ל, ומכל מקום אין בשימוש בו, אלא כדי להוכיח במשנה הדגש התבטאות חסרת טעם, פוגענית וגסה, אשר אין לה מקום כלשהוא בפורום כלשהוא, ובוודאי שהיא מורה על התלהמות ברוטאלית וגסות נחרצת בדיבור, כלפי כל אדם ובמיוחד בדיבור ביו עו"ד לחברו.
6.3.1. על הדברים האמורים העיד המתלונן ואף הגיש את תגובתו לוועדת האתיקה בענין זה. לתגובתו צרף גם תצהיר עד נוסף מטעמו מר ב., מנהל שולחתו של המתלונן, החברה המתדיינת בדיון המשפטי הנ"ל. תגובת המתלונן ותצהירו של ב. הוגשו ונתקבלו בדיון.
6.3.2. המתלונן אשר רשם את דברי הנאשם במהלך אמירתם הגיש את העתק התרשומת שבוצעה בזמן ההתרחשות.

6.3.3. המתלונן הגיש במהלך עדותו את תגובת הנאשם לתלונתו ואת מענה המתלונן לתגובה. המתלונן העיד כי מצא לנכון לשקול הגשת התלונה בקור - רוח, כאשר אינו מלא חימה וכעס, ועל כן הגיש התלונה רק כחודשיים ומחצה לאחר מועד ההתרחשות. על פני תקופה זו הנאשם לא מצא לנכון לפנות בעל פה או בכתב למתלונן בניסיון להתנצל.
6.4. מר ב. שהעיד מטעם המתלונן ואף הוגש תצהירו בכתב העיד כי הוא זוכר במדוייק את ההתבטאויות הנ"ל, אולם לא הוכח מעדותו הנ"ל כי ההתבטאות האחרונה, נעשתה אגב תנועת "רמיסת ומחיצת חרק" כלשון הקובלנה, ויתכן כי האווירה רווית ההתלהמות והמתח, אף הובילה למסקנת המתלונן, כי כך עשה הנאשם, בעוד הנאשם טוען כי רק הצביע על קרסוליו.
מכל מקום הגענו למסקנה כי תנועה נטענת זו, לא הוכחה ברמה הנדרשת לצורך הרשעת הנאשם בביצועה (אותה "תנועת רמיסה").
7.1. הנאשם העיד בפנינו, ע"פ בקשתו, ולמעשה מעדותו עולה, כי אמר את הדברים המיוחסים לו (למעט המילים "ילד קטן" ו"מסכן קטן" "חמור"), הגם שחזר והביע צערו והתנצלותו על הפגיעה במתלונן.
הנאשם ביקש לשכנענו, כי הוא בעל מזג נוח וטוב, מקובל על הבריות עוסק רבות בליטיגציה על פני שנים ארוכות, ואינו נוהג להתבטא באופן בו התבטא בארוע נשוא הקובלנה. הנאשם ביקש לנמק את אופן התבטאותו, בהיותו נסער ונרגז לנוכח הסרוב של המתלונן לבקשת הדחיה ומטעמים אחרים שאינם קשורים בתיק הנדון - אותם לא פרט בפנינו. מכל מקום כך טען - זוהי מעידה חד פעמית מטעמו.
7.2. לא נתבקשנו לעסוק בסיבת העדר יכולתו של העד מטעם שולחיו של הנאשם - להתייצב לדיון והסיבה גם איננה רלוונטית לקובלנה. לגרסת הנאשם התברר לו ערב הדיון, כי הנ"ל עזב מקום עבודתו אצל שולחיו של הנאשם, אולם אין ספק כי אם היה מברר ענין זה בזמן הראוי והמספיק קודם הדיון, היתה נמנעת המחלוקת בדבר בקשת הדחיה.
8. מעדות המתלונן ועדות מר ב. ומעדותו של הנאשם, הוכח ללא כל צל של ספק כי אכן הנאשם אמר את אשר יוחס לו. המתלונן ביקש להעיד את עו"ד ל. אשר לא נכח באולם הדיונים, לענין מקרה אחר בו פגש בנאשם, אולם על פי הצעתנו, ב"כ הקובל הסכים שלא להעידו ולוותר גם על הגשת תצהיר מטעמו, אולם למעשה ולנוכח האמור, לא יחסנו כל משקל בהכרעת דין זו, לתצהיר הנ"ל של עו"ד ל..

ההיבט המשפטי
9. עוד קודם שנדון בהיבט המשפטי, מן הראוי שיאמר כבר בשלב זה, כי הנאשם לא עשה פעולה כלשהיא כדי להביע התנצלותו בפני המתלונן, קודם הגשת הקובלנה או לאחריה, ולא גם קודם הדיון, וחבל. נימוקו לכך בכל הכבוד אינו סביר, שכן לגרסתו כעס על הגשת הקובלנה ונוסחה. כפי שצויין, חלפו למעלה מחודשים ימים מיום הארוע ועד ליום הגשתה של התלונה, שקדם להגשת הקובלנה !
גם סערת רגשות או מצבים אישיים כאלה או אחרים, אינם צידוק להתבטאות מהסוג בו נקט הנאשם, ומשהתעשת, היה עליו לנהוג על פי מצוות הנימוס, הקולגיאליות והוראות חוק לשכת עוה"ד וכללי האתיקה, וליזום מעשה התנצלות ראוי בפני המתלונן ומשלא עשה כן, טעה.
יש לזכור כי הדברים נאמרו באולם ביהמ"ש, כאשר שולחיו של המתלונן ועדיו באולם, כמו גם נוכחים אחרים באולם וביניהם קלדנית ביהמ"ש. חומרה יתרה באמירות, גם אם היו נאמרות רק בפני המתלונן, לא כל שכן, כאשר נאמרו בפורום שנאמרו, ובאולם בית המשפט.
בסופו של יום, במהלך הדיון, משך הנאשם את תצהיר העדות הראשית של אותו עד שלא התייצב, והצדדים הסכימו להכרעת בימ"ש על פי סע' 79 (א) לחוק בתי המשפט, אולם הנאשם לא מצא לנכון להתנצל בפורום הנ"ל ובאולם ביהמ"ש, בפני המתלונן.
10.1. התבטאות הנאשם פוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין, הנאשם לא שמר על כבוד המקצוע ולא נמנע ממעשה שפגע (ולא רק עלול לפגוע) בכבוד המקצוע. בכך עבר עבירה משמעתית כאמור בסעיף 53 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק"), בסעיף 61 (1) .
10.2. ברור מהעובדות שהוכחו, כי הנאשם לא גילה יחס חברי כלפי המתלונן - חברו למקצוע, ובכך עבר על מצוות כלל 26 רישא, לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו 1986 (להלן: "הכללים").
מעשיו של הנאשם, אינם יכולים להכלל רק בהגדרה הממעיטה בלשון כלל 26, שכן דבריו הוו יחס לא הוגו, נוגד כל אמות מידה של התיחסות חברית מנומסת ומקובלת, ואף הגיעו לשיאים בוטים שמעטים דוגמתם בשיחה, דיון או ויכוח בין עוה"ד. בנך עבר עבירות משמעת, גם על סעיף 61 (2) לחוק.
10.3. התבטאויותיו של הנאשם אינן הולמות התנהגות מקצועית ראויה של עורך דין ובכך עבר עבירה משמעתית כמפורט בסעיף 61 (3) לחוק.
10.4. אכן לעובדה כי מעשיו הנ"ל של הנאשם, שנעשו בפני "הצד שכנגד" - לקוחותיו של המתלונן, באולם ביהמ"ש - יש משקל נכבד בהכרעת דין זו, אולם אין במעשיו אלה משום עבירה על כלל 23 לכללים (התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד), שכן הכללים מבחינים הבחן היטב, בין התנהגות כלפי הצד שכנגד לבין התנהגות כלפי עורך הדין של הצד שכנגד כפי שעולה מעיון בכלל 25, ובמיוחד מכלל 25 ב (2) לכללים. לנוכח האמור, ב"כ המלומד של הקובל ביקש למחוק מכתב הקובלנה את סעיף 2 לפרק הוראת החיקוק בקובלנה. אמנם מעדות המתלונן עולה כי לאחר ההתרחשות הנדונה, כאשר חזר לאולם הדיונים (לאחר שיצא לזמן קצר) מצא את הנאשם משוחח עם שולחיו (של המתלונן), אולם לא הוכח בפנינו כי שיחה זו עלתה כדי פניה אסורה אל הצד שכנגד (על פי כלל 25 (א) (1) לכללים, או התנהגות אסורה על פי כלל 23).
למעלה מן הצורך יאמר, כי גם מתוך הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו, אכן טוב עשה ב"כ המלומד של הקובל, משביקש המחיקה כאמור. (ע"פ הצעתנו).
11.1. משמצאנו כי הנאשם עבר את העבירות כמפורט לעיל, יהא נכון אם נחזור ונדגיש, כי על עורך הדין, להטמיע במחשבתו ובהתנהגותו נורמות התנהגות מכובדות ונאותות, בנל פעולותיו גם נאשר אינו עסוק ביצוג בפועל, ובאופן מיוחד ומודגש, בעת פעילותו כמיצג. התנהגות במשמע: מעשה ודיבור כאחד.
חזקה על עוה"ד הסובר כי עליו להשמיע דברי ביקורת על חברו למקצוע, כי דברים שהוא משמיע כלפי חברו בע"פ או בכתב, לעולם יהיו בצורה מנומסת ומרוסנת, כדברי כב' נשיא ביהמ"ש העליון, בהיותו שופט בימ"ש העליון, בעל"א 6/77 הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל-אביב-יפו נ' יצחק פיקהולץ, פד' ל"ב נ2) 220, בהתייחסו אל ביקורת עוה"ד כלפי חברו:
"אין פרושו של דבר כאמור, כי הפרקליט רשאי לנקוט בסגנון מעליב ומשפיל".
אופן דיבורו של הנאשם כלפי המתלונן בענין שבפנינו, היו בסגנון מעליב ומשפיל.
11.2. בעניינה של עוה"ד מרים שמש בעל"א 5/85 פד מ' 721, קובע כב' הנשיא שמגר, באשר לחובתה של לשכת עוה"ד,
"המגמה לטפח יחס חברי ולשקוד על יחס סובלני ועל סגנון מנומס, ומאופק ראוייה לכל שבח. מן הנכון שהלשכה אכו תשקוד על המשך מימושה של מגמה זו על ידי ישומה לנסיבות הקונקרטיות המזדמנות מעת לעת..."
וממשיך כב' הנשיא וקובע: ..."יש התבטאויות ויש סגנון שהם לעולם פסולים ואינם יכולים להלום התנהגותו של עורך דין במצב כלשהוא. כן איו להעלות הדעת שהשימוש במילות גידוף יחשב כאפשרי בנסיבות כלשהן"... (ההדגשות אינן במקור). הכרעת דין זו, מהווה ישום נדרש כמצוות החוק, הכללים ודברי כב' הנשיא שמגר.
11.3.
11.3.1 כב' שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, קבע בפסק דין שניתן לא מכבר (על"א 736/04 הועד המחוזי של לשכת עוה"ד - נ' שרה מזרחי עוה"ד - טרם פורסם) "בית המשפט היא זירת ויכוח העלול, מטבע האנוש, להתלהט. המקצוע המשפטי כולל התמודדות מילולית בכתב ובע"פ. זו עלולה, במיוחד בע"פ אך גם בכתב להגיע לכדי התלהמות"..... ובהמשך "לפרהסיה הציבורית הישראלית נטיה להתלהמות לכך נוספת חובת עוה"ד באשר להתנהגותו לרבות המילולית בכתב ובעל פה, לחובתו של מי שאינו עורך דין לנהוג בדיבורו על פי החוק, פן ילכד בהליכי לשון הרע הפליליים והאזרחיים וכיוצא בהם"... (שם בסעיף ז' לפסה"ד. ההדגשות בחלקן אינן במקור).
11.3.2.בפסק דינו מוסיף ומרחיב כב' השופט רובינשטיין, בדבר חובת הביטוי הנאות בכתב ובעל פה, תוך סקירת פסקי הדין שניתנו בענין זה, ואת עמדת המשפט העברי בענין הנדון. וכדברי כב' השופט רובינשטיין, "הדברים יפה כוחם גם בעידנא דריתחא" (שם פסקה י"א לפסה"ד). כב' הנשיא השופט ברק וכב' השופטת נאור, הסכימו לקביעות הנ"ל.
11.3.3.דומה כי הדברים בפסק הדין החשוב הנ"ל, לא רק שהם מאירים ומנחים בנושא ההתבטאות של עוה"ד, אלא יפים הם גם לענין שבפנינו, במיוחד אם נזכור כי הדברים שנאמרו ע"י הנאשמת בענין נשוא פסה"ד הנ"ל, אינם מגיעים כלל ועיקר לעצמת ההתלהמות והביטוי הבוטה, בו נדרשנו אנו להכריע.
11.4. ואכן הדברים ישימים ישירות למקרה שבפנינו, בו הרחיק לכת הנאשם באמירות הפוגעות בכבוד המקצוע ולפיכד גם בו עצמו. מחובתה של לשכת עוה"ד לעמוד על המשמר להתריע ולהרתיע מפני אירועים דוגמת אלו נשוא הקובלנה. נאמר במשלי כ"א 23 "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" ובאי הטמעת נורמה זו פוגע המשתמש בלשון בוטה בעצמו, אולם חובתו של עוה"ד אינה רק לשמור עצמו, אלא חובה רחבה ועמוקה יותר, שמירה על כבוד המקצוע ומעמד עורכי הדין "קביעתן של נורמות התנהגות שתהלומנה את מעמד עורכי הדין כפי שזה נראה בעיני בתי הדין וביהמ"ש העליון קביעה זו באה לתכלית ראויה של שמירת כבודם של עורכי הדין כדי שהציבור יוכל לתת בהם אמון". ("אתיקה בעריכת דין"), ד"ר גבריאל קלינג, ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד התשס"א 2001 עמ' 495). ועוד קובע כב' השופט ד"ר קלינג "המבחו היחיד צריך להיות אם אותה התנהגות אינה הולמת את מעמדו כעורך דין, אם ההתנהגות פוגעת במעמדו כעורך דין, לא צריכה להיות חשיבות להקשר בו מצאה ההתנהגות ביטוי".
11.5. לא ראוי היה להעלות נימוק "הגנה" - כי מדובר ב"סלנג". "סלנג" ככלל, אינו נכלל בלשון שראוי שעוה"ד יעשה בו שימוש, לא כל שכן סלנג וולגרי ומתלהם. הטמעת הצורך בחשיבה מנומסת וראויה, תוביל לדיבור מנומס ראוי ותחסוד גם את הצורך באיפוק. סוף מעשה בסוף דיבור, במחשבה תחילה!
11.6. למגינת הלב, הנאשם לא עמד במבחן ההתנהגות הראויה בה חייב עוה"ד, ולמעלה מן הצורך נוסיף ונדגיש, כי אם הנאשם היה פועל מיד ובסמוך לאחר ההתרחשויות הנדונות לתיקון המעוות, על ידי התנצלות בכתב ובע"פ בפני המתלונן, לקוחותיו ובפני לשכת עוה"ד, יתכן והיה חוסך מעצמו ומאחרים, את כל הכרוך והקשור בקובלנה זו.
11.7. התנצלותו של הנאשם בדיון, בשלב מאוחר למדי, אין בה כדי לבטל את מעשה העבירות כפי שפורט לעיל, הגם שאנו מקווים שיש בה כדי לסייע לנאשם להפיק את הלקח הנדרש, בפעילותו כעו"ד בעתיד. ובהבנתו כי הוא עוטה גלימה בכל מעשה ודיבור, ובמיוחד כלפי חברו למקצוע ובביהמ"ש. אין לנו אלא לקוות כי דבריו של ביהמ"ש העליוו מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין, יהיו ללפיד מאיר דרכו העתידית של הנאשם, וכלל ציבור עוה"ד.
12. מהמקובץ עולה כדלקמן:
12.1. אנו מרשיעים פה אחד את הנאשם בעבירות ע"פ הוראות סעיפים 53, 61 (1), 61 (2) ו61- (3) לחוק ובעבירה על כלל 26 לכללים, וכ"ז בגין הדברים שאמר למתלונן כמפורט לעיל.