יום שישי, 21 יולי 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 79 · תאריך פרסום פברואר 2005 · עט ואתיקה

סיכום הפעילות בשנת 2004

חברות וחברים יקרים,

אני מתכבד להציג בפניכם את נתוני הפעילות של ועדת האתיקה בשנה החולפת.
בשנת 2004 הוגשו לועדת האתיקה 1,302 תלונות אזרחים (207 יותר משנת 2003,), בהן בולטות התלונות אודות התנהגותם של עו"ד, ב"כ זוכים בהוצל"פ, כלפי חייבים, וכן תלונות צד כנגד עוה"ד של הצד שכנגד בתחום המעמד האישי. תלונות שכיחות נוספות נוגעות לעיכוב בהעברת נכס מקרקעין ע"ש הרוכש, גביית שכ"ט מוגזם, רשלנות בייצוג ובטיפול, אי קבלת שכר שנפסק ע"י בית משפט (עדות, מומחה), ותלונות בדבר עיכוב מסמכים בידי עו"ד.
לוועדה הוגשו 320 תלונות בין חברים (21 יותר משנת 2003). התלונות עסקו בעיקרן ב"חטיפת" פס"ד, ניגוד עניינים והתבטאות לא חברית, בכתב ובע"פ.
לטיפולה של הוועדה הגיעו 55 החלטות שיפוטיות (21 יותר משנת 2003), לרבות בגין התבטאויות לא הולמות באולם בית המשפט ובכתבי טענות, איחורים לדיונים והיעדרות מהם.
ראוי לציין, כי מגמת הירידה במספר התלונות - 13 בלבד - בענייני פרסומת של עורכי-דין, נמשכה גם בשנת 2004.
כמו כן, נרשמה עליה של 229 תלונות לעומת שנת 2003, ובסה"כ הגיעו לטיפולה של ועדת האתיקה 1,690 תלונות. ב74- תיקים משנת 2004 וכן ב 72 תיקים משנים קודמות, הוחלט להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי. הוועדה מצאה לנכון לגנוז 706 תלונות שהוגשו בשנת 2004 ועוד 484 תלונות שהוגשו בשנים קודמות.
הוועדה טיפלה במהלך שנת 2004 ב 747- פניות של חברים לקבלת חוות דעת בסוגיות אתיות, והשיבה ל434- פניות של אזרחים בענייני אתיקה.
ועדת האתיקה, בעבודתה האינטנסיבית, מתכנסת כמעט מדי שבוע למשך מספר שעות, על-מנת לטפל בשאילתות ובתלונות, וכן כדי להחליט בדבר העמדה לדין משמעתי.
תשומת ליבכם, לכך שעיקר התלונות - הן תלונות אזרחים והן תלונות בין חברים - עוסקות באותם נושאים בהם היו מירב התלונות בשנה הקודמת (ראו סיכום שנת 2003 בגיליון עט ואתיקה מס' ם7). הוא הדין, לגבי ההחלטות השיפוטיות שהועברו לוועדה. מסתבר כי החזרה על אותם כשלים כמו גם הגידול הכללי במספר התלונות, נובעים גם מחוסר תשומת לב מספקת ומטעויות בתום-לב. אני קורא לכולנו, מעל במה צנועה זו, להקפיד להבא יותר על התנהלותנו, ועם מעט רצון טוב יתקיים בנו מאמרו של ר' אלימלך מליז'נסק: "ותן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי".
ומעניין לעניין באותו עניין, אני שמח לבשר לכם שקריאתי מעל דפים אלה לשינוי המצב המשפטי, לפיו מאמן שהורשע ונידון להשעיה בת מספר שנים מהלשכה יכול לשוב אוטומטית לאמן מתמחים, נשאה פרי במהירות. מליאת הכנסת אישרה, פה אחד, בקריאה טרומית את הצעת החוק הנ"ל, שהוגשה על-ידי ח"כ גילה פינקלשטיין. בהתאם לחוק המוצע, מאמן שהושעה כאמור, יהיה חייב להגיש בקשה מחודשת ללשכה כדי לקבל מחדש אישור מאמן. אין לי ספק, כי שינוי החקיקה יתרום תרומה חשובה לטוהר המידות במחננו.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עוייד
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

עוה"ד והלקוח

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. לעורך דין פנה לקוח לפני מספר שנים בבקשה לייצגו בהליכי הוצאה לפועל לגביית שיק.
2. לאחר תקופה נעלם
הלקוח וכל מספרי הטלפון שמסר היו בלתי פעילים ועוה"ד אינו מצליח ליצור קשר עם הלקוח לצורך המשך הטיפול.
3. שואל עוה"ד מה עליו לעשות במקרה זה כשיש ללקוח כספים אצל עוה"ד ואילו במקרה אחר אין כספים לזכות הלקוח אולם התיק הוא
בלתי פעיל.

עמדת ועדת האתיקה:
על עורך הדין להבטיח את כספי הפקדונות אשר ייגבו במסגרת חשבון פקדונות וזאת עפ" המפורט בכללי האתיקה ובמיוחד כנקוב בכלל 41 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו 1986 -.
כמו כן על עורך הדין לעשות כל מאמץ ולאיתור הלקוח.

(41410)






עוה"ד והלקוח

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. לעורך דין פנה אדם וביקש כי ינסח עבורו הסכם לרכישת קרקע חקלאית.
2. עוה"ד ביקש מהלקוח ארכה להמצאת נסח הרישום לבדיקת זכויות המוכר (הן המוכר והן הקונה הודיעו לעוה"ד כי הקרקע אינה רשומה ע"ש המוכר אלא ע"ש סבו).
3. עורך הדין הסביר לרוכש כי מאחר שאין בנמצא צווי ירושה ואין יודעים מיהו המוכר ומה חלקו במקרקעין, אין זה ראוי לבצע עיסקה במקרקעין האמורים, אולם הרוכש עומד על כך שהוא מאמין למוכר ונוטל על עצמו את האחריות והסיכון הכרוכים בעיסקה.
4. שואל עורך הדין האם הכנת הסכם בתנאים האמורים מהווה עבירה כלשהי ו/או רשלנות ובמיוחד לאחר שעוה"ד הבהיר לרוכש את המשמעות המשפטית ואת הסיכון הכרוך בכך.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי עליו להחתים את הרוכש על מסמך שבו יאשר שהוסבר לו ע"י עוה"ד את מידת הסיכון בחתימה על הסכם ללא בדיקת זכויות המוכר וללא הבטחתו כדין.
עוד ובנוסף הודיעה הועדה כי ראוי גם להחתים את הרוכש על מסמך המאשר כי על אף האזהרה הוא בוחר לקחת על עצמו את הסיכונים ולפיכך לא תהא לו כל טענה כלפי עורך דינו.

(41410)

חובותיו של עוה"ד כשקיים חשד להונאה וזיוף מסמכים

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. עורך דין פנה לועדה והסביר כי משרדו עוסק, בין היתר, בענייני ירושה בחו"ל.
2. עוה"ד התבקש לאתר יורשים של יהודי מפולין שנפטר בשנת 2000 בגרמניה ללא יורשים ידועים.
3. במקביל פירסם עוה"ד מודעת חיפוש יורשים בעתונות בישראל.
4. בין לבין התקשר לעורך הדין אדם שהציג עצמו כיליד שנת 1919 מעיר הולדתו של הנפטר כשהוא טוען כי הוא הכיר את המנוח מילדות וכי למנוח יש בן שנולד בארץ מחוץ לנישואין שגדל במוסד לילדים יתומים. אותו אדם ביקש שהות לחפש את הבן, ואכן נתקבל מכתב אצל עוה"ד בדואר רשום ובו שם הבן, כתובתו ומספר הטלפון שלו. כמו כן, צורפו למכתב תמונות שנטען כי המנוח, בעת שהייתו בישראל בשנת 1982, מצולם בהן וכן צורפו תצהירים המאשרים את הנתונים הנ"ל.
5. עוה"ד זימן למשרדו את האדם שמסר את מכלול הנתונים הנ"ל ושמע ממנו את הפרטים הנחוצים וכן מסר גם עותק תעודת לידה שבה צוין שם המנוח כאביו.
6. עורך הדין, מסר עוד כי האיש שהופיע במשרדו כמבואר לעיל ניתק כל קשר עמו ומכל מקום שכר עורך הדין שרותי חוקר והתברר כי הנתונים שנמסרו לעוה"ד הינם, כנראה, מזוייפים ועורך הדין מבקש לדעת האם מחובתו להודיע על החשד כנגד המזייף למשטרה וכן הרשאי הוא לשתף עמה פעולה והאם עליו להודיע על הפסקת הייצוג ומתי.

עמדת ועדת האתיקה:
1. כאשר זייפן מגיע לעורך דין ומרמה אותו בדרכים בלתי חוקיות דהיינו להיות מוכר כיורש - לא נוצרים בינו לבין עוה"ד יחסי עו"ד-לקוח כנקוב בחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961-.
2. שירותי עורך הדין במקרה זה נשכרו על מנת שיסייע למעשה מירמה והועדה סבורה כי אין למתחזה זכות לחיסיון לגבי המידע שמסר לעוה"ד.
3. אם אכן יתפטר עוה"ד מייצוג המתחזה יוכל אותו אדם לבצע את זממו באמצעות עו"ד אחר. לכן נראה לועדה כי על עוה"ד למסור את המידע המפליל שבידיו למשטרה וכן לגופים אותם ביקש המתחזה לרמות.
4. ראוי לדעת הועדה כי עורך הדין יודיע ללקוח האמור את דבר ההתפטרות.

(41354)

הסמכות לקבל פקדון בנאמנות ללא ידיעת מטרת המפקיד לגביו

עוה"ד כנאמן


העובדות:
1. עורך דין התבקש ע"י חברה של שכנתו לקבל לידיו בנאמנות כספים השייכים לה בעקבות השתחררות תכנית חסכון בסכום ניכר - וזאת כשאין הוא יודע את מטרת השימוש בסכום הפקדון.
2. עורך הדין פנה לועדה בשאלה האם קיימת בנסיבות אלו מניעה לקבלת הפקדון הנ"ל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לשואל את הדברים הבאים:
1. אם אין חשש לראות בהפקדה מעשה בלתי ראוי ובלתי הולם הרי בעצם הפקדת הפקדון אין לראות מעשה בלתי חוקי ולכן אין מניעה לקבל פקדון זה.
2. לתוספת הבהרה יצויין כי במסגרת פתיחת חשבון הפקדון בבנק יהא על עורך הדין למסור את פרטיה של השכנה כנהנית בחשבון האמור.

הערת העורך:
מעבר לנקוב בתשובת הועדה ראוי לקבל מהמפקידה הוראות מדוייקות כיצד עליו לנהוג בפקדון לרבות שמירה על ערכו.
(41330)

עיסוקים אסורים/נוספים

עיסוקים אסורים/נוספים


השאלה:
עורך דין שהינו בעל תואר ככלכלן פנה לועדה בשאלה האם הוא יכול לתת שרותים משפטיים למעבידו בשני תחומי הכשרתו.
עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי כאשר עורך דין נושא שני תארים דהיינו, עורך דין וכלכלן רשאי הוא ליתן למעבידו שרותים משפטיים בשני תחומי הכשרתו הנ"ל.
(40963)


 

זכות העכבון של עו"ד כב"כ אפוטרופוס

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1. עורד דין שימש כב"כ אפוטרופא על חסוייה כאשר במסגרת הטיפול טיפל במשך למעלה משנה בעניינים רבים לפי בקשת האפוטרופא.
2. לאחרונה התגלעו חילוקי דעות בין האפוטרופא לעוה"ד כאשר בעקבות כך ביקשה האפוטרופא להפסיק לייצגה בכל העניינים הקשורים לטיפול בחסוייה וכן ביקשה להמציא לה את כל התיקים בהם טיפל עורך הדין.
3. לעורך הדין מגיע שכר טירחה עבור עבודתו.
4. עורך הדין שואל האם הוא רשאי בנסיבות אלו, להפעיל את זכות העכבון ולמנוע השבת התיקים והמסמכים לידי האפוטרופא - וזאת עד לאחר הסדרת תשלום שכר טרחתו.

עמדת ועדת האתיקה:
1. זכות העכבון כעולה מהוראות סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א1961-, עומדת גם כאשר עורך דין מייצג חסוי באמצעות אפוטרופא.
2. בנוסף, אם עוה"ד מייצג גם את האפוטרופא ולחסוי יש גם כן זכויות במעוכבים לא עומדת זכות העכבון שכן הוא היה נאמן על המעוכבים ולא רק לטובת הלקוח.
3. תשומת לב עורך הדין הופנתה לע.ל.ע. 18/85
- מימון נגד ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד פ"ד מ
(2) 517, 525 ממנו עולה כי חובת הנאמנות גוברת על זכות העכבון.
4. ועדת האתיקה סבורה כי יש להתייחס לנסיבות המקרה על מנת להחליט בדבר איזון בין הזכויות ויתכן שבסוגייה שהועלתה ע"י עורך הדין חובת הנאמנות והמסירות תגבר על זכות העכבון.
5. לאור האמור לעיל, לא תוכל הועדה להביע את עמדתה ללא בחינת מלוא העובדות וללא שמיעת גירסת הלקוח.

(41054)

 

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו



העובדות:
1. עורך דין מייצג קטין בנושא פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין.
2. במהלך שיחה עם הורי הקטין הובהר להם על ידי עוה"ד כי עם קבלת סכום הפיצויים יהא עליהם לשמור אותו בנאמנות עבור הקטין עד הגיעו לבגרות.
3. הורי הקטין מסרו לעוה"ד כי אין זה מעניינו מה ייעשה בכסף לאחר שיתקבל אצלם.
4. יתכן ותביעת הקטין תסתיים בהסכמה ושואל עוה"ד כיצד עליו לנהוג בכסף שיתקבל בהעדר הוראות מביהמ"ש, שכן הוא חושש כי הכסף "ייבלע" על ידי ההורים שהם אפוטרופסיו של הקטין והאם חובת הנאמנות שלו היא להורים בלבד.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורך הדין כי גם אם התיק נשוא הפנייה יסתיים בפשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש יהא עליו לפנות אל בית המשפט ולבקש הוראות לענין כספי הפיצויים שהינו עתיד לקבל בשם הקטין.

(39737)


הזכות להשתמש בחומר חסוי במסגרת ניהול תביעה משפטית

חסיון מקצועי


העובדות:
1. עורך דין הינו צד להליך משפטי שבו טוענת מזכירתו לשעבר כי הטרידה מינית כביכול.
2. התובעת הועסקה ע"י עורך הדין במשך למעלה מעשר שנים.
3. עורך הדין טוען כי אותה מזכירה נותרה חייבת לו כספים שהלווה לה וחרף בקשותיו התעלמה מבקשתו להחזיר החוב ועל כן הגיש נגדה תביעה להחזר כספי ההלוואה שנתן לה.
4. המזכירה הגישה כתב הגנה וכן תביעה חדשה לביה"ד לעבודה ובו היא טוענת כי הוטרדה מינית ע"י עורך הדין כשעבדה במשרדו.
5. עורך הדין פנה לועדה ושאל האם הוא רשאי במסגרת הגנתו כנגד תביעת המזכירה לחקור אותה לגבי תביעה דומה שהגישה כאשר תביעה זו נדחתה תוך שהיא חוייבה בהוצאות גבוהות.

עמדת ועדת האתיקה:
1. אין מניעה שעוה"ד יעשה שימוש במידע שברשותו שהינו פס"ד שניתן בעבר כנגד הצד שכנגד באשר פס"ד אינם חסויים בדרך כלל.
2. אין מניעה להזמנת עדים אשר יעידו את הידוע להם באשר עדים, שאינם עורכי-דין, אינם כפופים לחסיון כלשהו ותוכן עדותם אינו חסוי.
3. ועדת האתיקה התירה בעבר לעשות שימוש בחומר חסוי אם השימוש בו רלבנטי לצורך התגוננות נגד תביעת הלקוח.
(41398)

הבהרון ותקון טעות


הבהרות והנחיות ועדת האתיקה


א. בגליון 77 של בטאון "עט ואתיקה", מחודש אוגוסט 2004 פורסמה בשאילתא מס. 38899, עמדת ועדת האתיקה לפיה רשאי עורך דין לרענן זכרונו של עד שחקירתו הנגדית הופסקה לצורך רענון.
ב. בנושא זה נפלה טעות בחוות דעת הועדה שכן ההסתמכות של הועדה על פסק דין גבריאלי נגד מדינת ישראל פ"ד ל"ה (2) 371 - תיק מס. 840/79 דן במצב של שיחת רענון במהלך החקירה הראשית ולפני תחילת החקירה הנגדית ע"י הצד שכנגד.
ג. הנכון הוא כי אין היתר לעורך דין לשוחח עם העד מטעמו לאחר תחילת החקירה הנגדית שלו ע"י הצד שכנגד. פעולה כזו אסורה ואף עלולה לסבך את עורך הדין בביצוע, לכאורה, של עבירות פליליות כהטרדת עד, הדחת עד, שיבוש הליכי משפט וכיו"ב.
ד. אנו מצטערים על השגגה שיצאה מלפנינו אולם בהבהרה הנוכחית תוקן המעוות.
(37 405)

עוה"ד ועמיתו למקצוע

עוה"ד ועמיתו למקצוע


העובדות:
1. עורך דין פנה לועדה בנושא כללי לשכת עוה"ד האוסרים הקלטת שיחה בין עמיתים למקצוע ללא ידיעתם ושאל האם עורך דין שנהג בניגוד לכללים הנ"ל, אסור לו לעשות שימוש בשיחה המוקלטת כנגד עוה"ד המוקלט.
2. נתעורר אצל עורך הדין שפנה לועדה החשד ששיחה אנונימית שנערכה עמו, לפני מספר ימים, הוקלטה על מנת שניתן יהיה להשתמש בה נגדו ע"י המקליט.
3. בנוסף, שואל הפונה האם יוכל עוה"ד לטעון שהוא לא היה זה שהקליט את השיחה עמו ולא הוא זה שהזמין את ההקלטה וכי השיחה האמורה הוקלטה ע"י מאן דהוא או לקוחו והועברה אליו ולכן אין הוא מפר את כללי האתיקה אם אכן יעשה שימוש בהקלטה כנגד השואל או שמא עצם הידיעה שהמוקלט הינו עורך דין חל עליו האיסור לעשות שימוש בהקלטה הנ"ל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי איסור השימוש בהקלטה מוגבל אך ורק למקרים בהם עורך הדין הוא המקליט או השתתף בהקלטה.
במידה וההקלטה נעשתה ע"י מי שאינו עורך דין אין איסור לעשות שימוש בה.
(38794)

חסיוןמקצועי

חסיון מקצועי


העובדות:
1. עורך דין ייצג בזמנו לקוח בהליך אזרחי במסגרת אותו הליך חתם הלקוח על תצהיר להטלת עיקולים זמניים (להלן; "התצהיר הנ"ל").
2. כיום מתנהל משפט פלילי מצד שלטונות המס כנגד שותפו של הלקוח.
3. במסגרת המשפט הנ"ל העיד הלקוח לשעבר כי חתם על התצהיר הנ"ל עפ"י הוראתו של עוה"ד הפונה ומתוך אמון בו בלא שקרא והבין את משמעותו.
4. עוה"ד זומן כעד לביהמ"ש על מנת להעיד האם אכן הסביר ללקוח את תוכן התצהיר ווידא עמו שהבין את משמעותו.
5. כיום פנה עוה"ד של הלקוח לשעבר והודיע לו כי הלקוח עומד על כך שלא יעיד בענין זה דבר לאור החסיון של הלקוח.
6. שאלת עורך הדין כיצד עליו לנהוג בענין זה.
עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה השיבה לעוה"ד כי אם הלקוח העיד בביהמ"ש שחתימתו על התצהיר נעשתה עפ"י הוראותיו כי אז אין חסיון וניתן להעיד על כך.
בנוסף, הובהר לפונה כי ועדת האתיקה הביעה בעבר את עמדתה בסוגייה זו כי שעה שעורך-דין מגן על עצמו מפני לקוח, הוא רשאי להעיד על דברים שנאמרו לו ע"י הלקוח.
בענין זה הופנה עורך הדין לעיין בפרסומינו בבטאון "עט ואתיקה" באתר האינטרנט של ועד מחוז ת"א והמרכז עפ"י הכתובת הבאה: www.tabar.org.il

אחריות בגין תשלום שכר מומחה הכרעת דין

פסיקה משמעתית


עניינה של הכרעת דין זו היא השאלה האם התנהגותו של הנאשם כלפי המתלונן, לעניין תשלום שכרו בגין חוות דעת של מומחה שהכין להזמנת הנאשם, עולה כדי הפרת חובת תשלום לנותן שירות ו/או לכדי התנהגות שאינה מכבדת ו/או הולמת את מקצוע עריכת-הדין, במידה המצדיקה את הרשעתו בדין משמעתי.
א. כתב הקובלנה:
כתב הקובלנה נגד הנאשם מתבסס על העובדות כדלקמן:
1. בשנת 1993 הזמין הנאשם אצל המתלונן חוות דעת רפואית עבור מרשו במסגרת תביעת נזיקין שהייתה בטיפולו.
2. הנאשם התחייב כלפי המתלונן לשלם לו שכרו מתוך כספי הפיצויים שיתקבלו.
3. עד מועד הגשת הקובלנה, לא שילם הנאשם למתלונן עבור חוות הדעת הנושאת תאריך 1.11.93 ולא דאג לתשלום שכרו.
4. הנאשם טען כי תיק התביעה הועבר לטיפולו של עוה"ד שקיבל על עצמו לייצג את הלקוח. הנאשם לא דאג שעוה"ד יקבל על עצמו את התחייבותו של הנאשם כלפי המתלונן.

ב. סעיפי האישום:
5. בגין מסכת עובדות אלה ייחס הקובל לנאשם את העבירות כדלקמן:
א) עבירה של אי-תשלום שכר עבור שירותים שהוזמנו עייי הנאשם, שהיא עבירה בניגוד לסעיף 29 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו 1986 - (להלן: "כללי האתיקה") וסעיף 61
(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק").
ב) עבירה של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת דין, על-פי סעיפים 53 ו61- (1) לחוק.
ג) עבירה של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על-פי סעיף 61 (3) לחוק.
ג. טענה מקדמית של ב"כ הנאשם:
6. בטרם נכנס לדיון בשאלת התנהגותו של הנאשם, שומה עלינו להתייחס לטענתו המקדמית של ב"כ הנאשם, אשר הועלתה על-ידו באחד הדיונים ובסיכומיו.
ב"כ הנאשם טוען שבשים לב להוראות המעבר, לא ניתן להרשיע את הנאשם על בסיס כלל 29 לכללי האתיקה, כלל שבוטל ביום 19.4.99.
טענה זו איננה מקובלת עלינו. כלל 29 לכללי האתיקה בוטל בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) (תיקון), התשנ"ט - 1999 (ק"ת תשנ"ט, 670). בסעיף 2 לכללים הנ"ל נקבע לגבי סעיף 29 לכללי האתיקה:
"תחולתם של כללים אלה שלושים ימים מיום פרסומם והם יחולו על שירות שהוזמן מיום תחילתם ואילך" (הכללים פורסמו בתאריך 19.4.99).
מכאן שצודק ב"כ הקובל, ועל השירות שהוזמן ע"י הנאשם מהמתלונן בשנת 1993, חל עדיין כלל 29 לכללי האתיקה.
ז. קביעות ומסקנות בית הדין:
16. כפי שציינו לעיל, הנאשם בחר שלא להגיע לדיון, על אף שהוזמן כדין, ועל כן, בהתאם לכלל 25 לכללי לשכת
עורכי הדין (סדרי דין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב
 1962 (להלן: "כללי סדרי הדין"), החלטנו לדון אותו שלא בפניו.
א) העובדות כפי שהובאו והוכחו:
17. ביום 29.7.93 פנה הנאשם טלפונית אל המתלונן בבקשה לקבל ממנו חוות דעת רפואית בתחום נוירו-כירורגי לקראת דיון שהיה אמור להתקיים בועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי בעניין קביעת אחוזי נכות של לקוחו של הנאשם (להלן: "הלקוח").
18. הנאשם והמתלונן סיכמו ביניהם ששכרו של המתלונן עבור הכנת חוות הדעת ישולם לו מתוך כספי הפיצויים שיקבל הלקוח ויעמוד על סך 5500 בצירוף מע"מ. סיכום זה הועלה על הכתב ע"י הנאשם במכתבו למתלונן מיום 1.8.93:
"7. אני מייצג את מרשי בתביעה כנגד חברת הביטוח ואין ספק כי הוא יקבל פיצויים בשל נזקי הגוף שנגרמו לו. כפי שסוכם ביננו  שכרך עבור חוות הדעת ישולם לך מתוך כספי הפיצויים ובקשר לכך אני אמציא לך כתב התחייבות לאחר שתודיעני מה גובה שכר טרחתך...".
19. ביום 1.11.93 הכין המתלונן את חוות הדעת המבוקשת, שקבעה ללקוח נכות בשיעור של כ- 25% ללקוח.
20. ביום 4.1.96 פנה המתלונן אל הנאשם והביע תמיהה לגבי גורל כספי הפיצויים שאמורים היו להשתלם ללקוח ולגבי שכר טרחתו, בשים לב לזמן הרב שחלף ממועד כתיבת חוות הדעת.
במענה למכתב זה, ביום 15.1.96 אישר הנאשם למתלונן שמכספי הפיצויים של הלקוח ישולם שכרו של המתלונן. בהמשך המכתב כתב המתלונן:
"מובטחני כי מרשי יקבל פיצויים ועם קבלת הפיצויים אכבד את התחייבותי כלפייך" (ההדגשה שלנו).
21. ביום 8.5.98 שלח המתלונן תזכורת נוספת לנאשם וביום 19.10.98 השיב הנאשם במכתב בן שורה אחת:
"הריני מאשר כי הטיפול בתיק שבנדון טרם הסתיים ועם סיומו ישולם לך שכרך".
22. בשלב כלשהו בשנת 1998 הועבר תיקו של הלקוח והמשך הטיפול בעניינו לעוה"ד אחר שלדבריו, סיים את הטיפול בתיק בערך בשנת 1998. הנאשם לא קיבל שכ"ט עבור הטיפול בתיק עד להעברתו לעוה"ד.
23. בתאריכים 9.5.99 ו1.7.01- חזר ושלח המתלונן תזכורת לנאשם לשלם לו את שכר טרחתו.
24. חרף הבטחות הנאשם במהלך השנים, ולמרות מכתבי התזכורת הרבים ששלח המתלונן, חלפו כ - 9 שנים מיום מתן חוות הדעת והמתלונן לא קיבל את שכרו. ביום 27.5.02 הוגשה ע"י המתלונן תלונה כנגד הנאשם ללשכת עורכי הדין.
25. ראוי לציין, שבעקבות הדיון שהתקיים בתיק זה, הובא לידיעתנו שעוה"ד פנה ללקוח וקיבל ממנו סך של $500 בצירוף מע"מ במספר שיקים דחויים שהועברו למתלונן.
ב) האישום בדבר הפרת החובה לשלם לנותן שירותים על -פי כלל 29 לכללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק:
26. העבירה המיוחסת לנאשם מבוססת על הפרת הוראות כלל 29 לכללי האתיקה, הקובע לאמור:
"עורך דין המזמין שירות למען לקוחו יהא אחראי כלפי נותן השרות לסילוק שכרו והוצאותיו, אלא אם היתנה עם נותן השרות בפפורש אחרת" (ההדגשה שלנו).
סעיף 61 לחוק קובע את המסגרת הנורמטיבית לעבירות משמעת, בהגדירו מהן עבירות משת:
"61. אלה עבירות משמעת:
(2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי ס' 109".
27. על תכלית של כלל 29 הנ"ל עמד כב' השופט ד"ר גבריאל קלינג בספרו "אתיקה בעריכת דין", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשס"א - 2001, עמ' 99, כדלקמן:
"עורך דין המזמין שירות ואינו משלם תמורתו..., פוגע בכבוד המקצוע. לפגיעה זו השלכה ישירה על תפקודם של יתר עורכי הדין. פניית עורכי דין אחרים לקבלת אותו שירות תותנה בקבלת התשלום תחילה. הדבר יכביד על עורכי הדין, שלעתים דחוקים בזמן, וזקוקים לקבלת השירות ללא שהיות".
28. על מטרתה של חובת התשלום לנותן שירות עמד גם בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א, במסגרת בד"מ 73/92 הועד המחוזי בתל-אביב נ' עו"ד פלוני, פורסם בגליון מס' 33 של עט ואתיקה, בזו הלשון:
"הוראות כלל זה הינן ברורות וחד משמעיות, ולדעתנו הן מטילות על עורך הדין אחריות מוחלטת לתשלום שכרו של נותן השירות. מסקנה זו עולה לא רק מלשונו הברורה של המחוקק, אלא אף מהמטרה העומדת מאחורי כלל זה, דהיינו - להבטיח באופן ודאי ומוחלט כי שכר הטרחה המגיע לנותן השירות ישולם ע"י עורך הדין שהזמין את השירות; שהרי אין זה נאות שמי שנתן את השירות לעורך הדין או ללקוחו של זה, לא יזכה באופן מיידי לפרי שירותו, ויהיה עליו להתרוצץ בין עורך הדין ללקוחו או להתדיין עם עורך הדין בענין זה, דבר שיגרום לפגיעה ממשית באמון שיש לרחוש לדברי עורך הדין או להבטחותיו, וכפועל יוצא אף פגיעה בכבוד המקצוע וביוקרתו".
29. אף לעניין אופן הסרת אחריות, נקבעו כללים שאינם משתמעים לשני פנים, המכתיבים את דפוס הפעולה בהם מחוייב עוה"ד. הנה כי כן, נקבע בבד"מ 73/92 הנ"ל, כי:
"אין עורד הדין יכול להסיר מעל עצמו אחריות המוטלת עליו עפ"י הוראות כלל 29 הנ"ל או להעבירה לזולתו, אלא בתנאי אחד ויחידי, המפורש בסיפא לכלל 29 הנ"ל, דהיינו אם היתנה במפורש עם נותן השרות אחרת. אין צורך להרבות מילים ולומר כי עול ההוכחה והראיה להתקיימותו של החריג האמור מוטל כולו על שכמו של הנאשם, החייב לדעתנו להראות ולהוכיח ברחל בתך הקטנה, לא רק את עצם ההתנאה החריגה והמפורשת, אלא אף את פרטיה. נראה לנו, כי הנאשם לא עשה שום מאמץ ראוי להרים נטל זה, על מנת להוכיח לפנינו את אשר היה עליו להוכיח".
30. במקרה שלפנינו אנו צריכים להכריע בשאלה האם לפי הראיות שהוצגו בפנינו,שאינן שנויות במחלוקת, נעברה העבירה של אי-תשלום שכר למתלונן עבור חוות הדעת שהוזמנה ממנו ע"י הנאשם.
31. בדיון שהתקיים בתיק זה, העיד ב"כ הנאשם את עוה"ד, שאליו הועבר כאמור הטיפול בעניינו של הלקוח. עוה"ד העיד שלא ידע שמגיעים כספים למתלונן.
עוה"ד העיד עוד שהנאשם לא דיבד עמו אודות חוות הדעת של המתלונן והוא לא נתבקש ע"י הנאשם לחתום על התחייבות למתלונן והנאשם לא דים- עמו על כך.
אנו רואים בחומרה את התנהגותו של עוה"ד בעדותו בדבר הימצאותה או העדרה של חוות דעתו של המתלונן בתיק שהועבר אליו.
עוה"ד העיד בפנינו, שלא זכור לו האם בתיק שהועבר אליו הייתה חוות הדעת שנערכה ע"י המתלונן וכן העיד, שנודע לו על ההתחייבות של הנאשם כלפי המתלונן משיחת טלפון שהייתה בינו לבין ב"כ הנאשם. אך יחד עם זאת, עוה"ד העיד גם שהוא קיבל את החומר הרפואי מהביטוח הלאומי, חומר שלדעתנו היה חייב לכלול בתוכו את חוות דעתו של המתלונן.
בעניין זה בית הדין דוחה את גרסתו של עוה"ד כלא אמינה.
לדעתנו, לא ייתכן שעוה"ד לא ראה את חוות דעתו של המתלונן, חוות דעת ששימשה אבן יסוד לקביעת אחוזי נכות של הלקוח בדיון שנערך בביטוח הלאומי, ושימשה את הבסיס העיקרי להערכת נזקיו של התובע.
אנו מוכנים לקבל את גרסת ב"כ הנאשם וקובעים שהתיק שהועבר ע"י הנאשם לעוה"ד כלל בתוכו חוות הדעת של המתלונן ותכתובת שכללה התחייבות הנאשם לעניין תשלום שכרו של המתלונן. לנאשם לא הייתה שום סיבה להוציא את המסמכים הללו מהתיק, (הגם שהיה מקום לצפות שיצלם אותם עבור עצמו), ונראה לנו שעוה"ד בחר להתעלם מהמצאותם בתיק.
32. כפי שכבר ציינו לעיל, לא טרח הנאשם להופיע בפנינו ולהסביר, בין ע"י מתן עדות ובין ע"י מסירת הצהרה, אלו צעדים נקט לעניין הבטחת תשלום למתלונן, בשלב בו העביר את התיק לטיפולו של עוה"ד הסוחר, ולדבר יש משמעות לעניינינו.
33. מכל מקום, אין אנו יכולים לקבל, כלל ועיקר, את הקונסטרוקציה שמציע לנו ב"כ הנאשם, לפיה, במקרה שבו מזמין עו"ד פלוני חוות דעת או שירות אחר מפלמוני ומתחייב כלפיו לשלם את שכרו, ולפני ששולם שכרו של פלמוני, מועבר הטיפול בתיק לעו"ד אלמוני, האחריות לשלם לפלמוני בגין השירות שנתן עוברת באופן אוטומטי לעו"ד אלמוני, הגם שהוא לא התחייב כלפי פלמוני, גם אם היה צריך לראות את ההתחייבות כלפי המתלונן בתיק הלקוח.
דברים אלה אינם עולים ואינם מתיישבים עם לשונו של כלל 29 לכללי האתיקה. בהקשר זה נמצא עצמנו חוזרים בשנית לתכלית החקיקתית שבבסיס כלל 29 הנ"ל לאמור, כי אי התשלום לנותן שירות גורם לפגיעה ממשית באמון שרוחש הציבור לכלל עורכי הדין.
34. אף אם יאמר שהמתלונן ידע שהטיפול בתיקו של הלקוח הועם- לעו"ד אחר, בצדק (ולא בטעות, כפי שטען ב"כ הנאשם בסיכומיו) סבר הוא שהנאשם הוא הוא הכתובת לתשלום שכרו, זאת היות והנאשם היה זה שעמד בקשר עם המתלונן, הזמין ממנו את הכנת חוות הדעת והוא זה שהתחייב אישית לשאת בתשלום שכרו של המתלונן, וחזר על כך בהתכתבויותיו עם המתלונן.
35. מלשון הסיפא לכלל 29 לכללי האתיקה הינך למד, כי ניתן לסטות מכלל זה רק אם הותנה עם נותן השירות במפורש אחרת. על כן, כל עוד לא הותנה עם המתלונן ששכרו ישולם לו ע"י גורם אחר, ובמקרה הנדון- עייי עוה"ד האחר, חלה האחריות לתשלום שכרו של המתלונן על הנאשם שהזמין את הכנת חוות הדעת, והיה עליו לנקוט בכל הצעדים הדרושים על-מנת להבטיח שהתשלום הנ"ל יבוצע במועדו, קרי- בסמוך למועד בו קיבל הלקוח את כספי הפיצויים לפני כ- 5 שנים.
36. על מנת לצאת ידי חובתו כלפי המתלונן היה על הנאשם, עובר להעברת התיק לעוה"ד, לנקוט ב- 3 פעולות כדלהלן, פעולות המתחייבות גם בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969, הקובע:
"חבותו של החייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהפכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסנמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין".
א) להחתים את עוה"ד על כתב התחייבות לשאת בתשלום שכרו של המתלונן;
ב) להודיע למתלונן על כתב התחייבות כנ"ל מטעם עוה"ד,
ג) לקבל את הסכמתו של המתלונן לכך, שעוה"ד יהיה אחראי לתשלום שכרו.
היות והנאשם לא פעל כאמור, לא ניתן לדבר על כך שנעשתה התניה מפורשת אחרת עם המתלונן לעניין זהות משלם שכרו.
37. ויודגש, שהמתלונן סמך על התחייבות של הנאשם בהיותו עו"ד ולא על רקע היכרות אישית קודמת. לכן, אנו מוכנים להניח, שאילו התנהג הנאשם לפי מה שקבענו לעיל, לא הייתה התנגדות מצדו של המתלונן לכך שעוה"ד יהיה אחראי לתשלום שכרו, במקום הנאשם.
למצער לא כך נהג הנאשם והתנהגותו האדישה לא זו בלבד שגרמה לכך שהמתלונן לא קיבל את שכרו במשך תקופה ארוכה ביותר ונאלץ לבזבז זמן ואנרגיה מיותרים בניסיון לקבל את מה שמגיע לו, אלא שהיא פגעה באופן ממשי באמון שרוחש הציבור לכלל עורכי הדין. בעל"ע 1/89 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד מאיר שפצירר, מו (1) 105, נקבע:
"עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורד דין שסרח בעניין זה .. . פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו".
מחדליו של הנאשם שלפנינו, כפי שהם מצטיירים מהעובדות שפורטו לעיל, פוגעים ביחס של אמון שרוחש הציבור למחנה עורכי הדין.
38. אנו קובעים שבמקרה דנן, לא הוכיח הנאשם, שלאחר שהוא התחייב אישית לשלם למתלונן, בשלב מאוחר יותר, הוא התנה עמו במפורש אחרת.
39. סיכומו של דבר, מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בהפרת כלל 29 לכללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק.
ג) האישום בדבר מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין עפ"י סעיפים 53 61-1 (1) לחוק:
40. ב"כ הקובל מבקש מבית הדין לראות בהתנהגותו של הנאשם התנהגות שפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו- 61 (1) לחוק. סעיף 53 לחוק קובע לאמור:
"עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין וימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע".
41. ניתן לומר, כי הפגיעה בכבוד המקצוע במקרה שלפנינו מצאה ביטויה בהתנהגותו הרשלנית והאי איכפתית של הנאשם כלפי המתלונן- נותן חוות הדעת. כאמור בסעיף 22 לעיל, בשנת 1998 הועבר התיק של הלקוח לטיפולו של עו"ד אחר. אילו היה הנאשם מגיב כמצופה ממנו והיה מפנה את תשומת לבו של עוה"ד לפניותיו בכתב של המתלונן, במקרה כזה הייתה מתגלית "התקלה" עוד בשלב מוקדם ואפשר היה, אולי, לתקנה מבעוד מועד.
הימנעות הנאשם מלדאוג לערוך כתב התחייבות על שם עוה"ד, במיוחד לאור העובדה שקיבל מהמתלונן מספר תזכורות בעניין תשלום שכר הטרחה, אינה מתיישבת, לדעתנו, עם החובה המוטלת על עורך דין לשמור על כבוד המקצוע. בהתנהגותו נפגע לא רק המתלונן, אלא אף כבוד המקצוע. עורך דין שכך נוהג פוגע בתדמיתם ובשמם של כלל ציבור עורכי הדין.
אי לכך החלטנו להרשיע את הנאשם אף באישום זה.
ד) האישום בדבר התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין עפ"י סעיף 3(61) לחוק:
42. סעיף 61 (3) לחוק קובע, כי עבירת משמעת הינה "כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין". בעניין זה כם- נקבע על-ידי בית המשפט העליון הנכבד:
"חייב עורך דין לשקוד על כך כי לא יהא בהתנהגותו פגם או פסול, הפוגע ביסוד המסד של מעמד עורד הדין; מעמדו של הפרקליט איננו נובע רק מהידע בתחומי החוק אותו רכש ואשר בעזרתו הוא מושיט סיוע ללקוחותיו. אלא, בין השאר, גם חובה עליו לנהוג ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל אלה עמם הוא מקיים קשרים בתוקף תפקידו המקצועי. אין פירושה של חובה זו רק כי עליו להימנע מביצוע מעשים, אשר מוגדרים בחוק העונשין כמעשי עבירה מפורשים. אלא, יש בה משום העלאת דרישה, שהיא מעל ומעבר לחובת ההימנעות מביצוע עבירות מוגדרות" (ראה על"א 8/19 סופרין נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לד (4) 185, בעמ' 187).
43. אמת המידה הראויה לקביעתה של הנורמה המחייבת היא "כמקובל בקרב חברי מקצוע עריכת הדין שהם ידועי שם ובעלי הכשרה" (ראה עמ' 3/51 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד ו', 370; בד"א 5/65 פרקליט המדינה נ' עו"ד פלוני, פרקים בפסיקה א', 94).
44. על-פי הראיות, אשר הובאו בפנינו, הנאשם העביר את הטיפול בתיק לעו"ד אחר, בלי שדאג להודיע מפורשות לעו"ד הנעבר, שיש לשלם עבור הכנת חוות הדעת ובלא שהחתים אותו על כתב התחייבות מתאים, ולכן התייחס בשוויון נפש לתוצאות מעשיו. כתוצאה מאדישותו של הנאשם, המתלונן נאלץ לחכות כ- 9 שנים עד שקיבל את שכ"ט המגיע לו. בנסיבות המקרה, לא נהג הנאשם כמצופה וכנדרש מכל עורך דין.
45. בכך לא התמצה הדיון. סעיף 39 לכללי סדרי הדין, שכותרתו "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נכללו בכתב האישום" קובע כי:
"בית הדין רשאי להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה מתגלית מן העובדות שהונחו בפניו אף אם עובדות אלה לא נטענו בקובלנה ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן".
מהמוצגים שהוגשו לבית הדין עולה שבתאריכים 9.5.99 ו- 1.7.01 פנה המתלונן אל הנאשם, אך לא נענה. על אי ההיענות הנאשם לפניות המתלונן ניתן ללמוד גם במכתב תלונה שהוגש ע"י המתלונן.
אנו מוצאים שגם התנהגות זו אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
46. אשר על כן, מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם גם בעבירה על סעיף 61 (3) לחוק.
47. בטרם נסיים כתיבת הכרעת הדין, נתייחס להתנהגות עורכי הדין בפרשה זו.
א) ראשית נדגיש, שאין אנו מתעלמים מן העובדה שהתנהגותו של עוה"ד האחר תרמה לעובדה ששכרו של המתלונן לא שולם לו במועד שהוסכם עליו. מהדיון בתיק התרשמנו כי התנהגותו של עוה"ד תרמה להשתלשלות הדברים שהביאו להגשת התלונה של המתלונן
ב) עוד יצוין, שעוה"ד התבקש להביא עמו לדיון בפני בית הדין את תיקו של הלקוח, והדבר צוין במפורש בהזמנתו לדיון. באמצעות עיון בתיק הנ"ל, רצה ב"כ הנאשם להוכיח, שכאשר הועבר תיקו של הלקוח לעוה"ד, נכללו בתוכו חוות דעתו של המתלונן וההתכתבויות בינו לבין הנאשם לעניין תשלום שכרו של המתלונן. על אף הוראה זו של בית הדין, עוה"ד לא הביא עמו לדיון את התיק המבוקש בטענות שונות ומשונות, ורק ביום הדיון הודיע שהתיק נמצא במשרד עורכי-דין כלשהו.
משכך, בית הדין זימן לישיבת בית הדין נציג מהמשרד הנ"ל על מנת שיביא עמו את התיק לדיון הבא שנקבע בתיק. במקום לציית להוראות בית הדין ולדאוג שהתיק יומצא ישירות לבית הדין, שיגר עוה"ד ממשרד עורכי-דין מכתב לבית הדין, בו ציין שהתיק נמסר לעוה"ד!! על עוה"ד היה להימנע מלקחת את התיק הנ"ל, וזאת, גם אם הוצע לו לקחתו.
בעשותם כן, שיבשו לכאורה שני עורכי-הדין את הליכי ניהול הקובלנה בפנינו ולכאורה מנעו מבית הדין להניע לחקר האמת, שכן גם ב"כ הקובל וגם ב"כ הנאשם מסכימים שבנסיבות אלה לא היה טעם ומקום לעיין באותה ראייה (תיק הלקוח) אשר הועברה קודם לכן לעוה"ד האחר.
יחד עם זאת, אין באמירתנו הנ"ל כדי למנוע הרשעתו של הנאשם, כפי שפורט לעיל.
ח. סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, החלטנו להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בקובלנה, דהיינו בעבירות בניגוד לכלל 29 לכללי האתיקה וסעיפים 61 (2), 53 * 61 (1) ו- 61 (3) לחוק לשכת עורכי הדין.

גזר דין

פסיקה משמעתית


1. הנאשם הורשע בעבירות הבאות:
א. עבירה של אי תשלום שכר עבור שירות שהוזמן ע"י הנאשם, על פי סעיף 29 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986- (להלן: "כללי האתיקה") (סעיף שבוטל בתשנ"ט) וסעיף 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק").
ב. עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, על פי סעיפים 53 ו1161-) לחוק.
ג. עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 3(61) לחוק.
2. הנאשם הזמין וקיבל מהמתלונן חוות דעת רפואית עבור מרשו במסגרת תביעת נזיקין שהייתה בטיפולו. חרף פניותיו הרבות של המתלונן, לא טרח הנאשם לשלם לו על שירותיו. זאת ועוד, הנאשם לא טרח לעדכן את המתלונן בדבר העברת תיקו של הלקוח לטיפולו של עו"ד אחר, ולא טרח לוודא שעורך הדין החדש יתחייב כיאות כלפי המתלונן, בהתחייבות זהה ומקבילה לזו של הנאשם, לתשלום שכרו של המתלונן.
3. במסגרת טיעוניו לעונש, הפנה ב"כ הקובל להרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבר, שלטענתו מוכיחות בעליל כי העונשים שניתנו לנאשם לא הרתיעו אותו מלחזור על מעשים או מחדלים, מאותו סוג של אלה שבגינם הורשע בפעמים הקודמות. לפיכך, עתר להשעות את הנאשם "לתקופה ארוכה" מחברות בלשכת עורכי הדין.
4. מטעם הנאשם הוגש, בהסכמת ב"כ הקובל, תצהיר עדות אופי מאת עו"ד ד. שעבד יחד עם הנאשם.
עו"ד ד. העיד בתצהירו הנ"ל, שהנאשם ניהל משרד פרטי לעריכת דין במשך כ- 15 שנה - משנת 1984 ועד לפרישתו מרצון מהמקצוע בחודש דצמבר- 1999. כן העיד שהיו לנאשם הצלחות מקצועיות רבות, לעתים קרובות הגיע להישגים יוצאים מן הכלל לטובת לקוחותיו. עו"ד ד. העיד עוד, שבמשך רוב תקופת עבודתו כעורך דין עצמאי, זכה הנאשם להערכתו המלאה הן למקצועיותו כעורך דין, והן להגינותו ולאמינותו האישית.
ב"כ הנאשם ביקש מבית הדין להתחשב במשברים אישיים קשים שפגמו לטענתו ביכולת עבודתו של הנאשם. כן ביקש לראות כנסיבות מקלות את עובדת הרשעתו של הנאשם בעבירה נוספת שלא יוחסה לו בכתב האישום, דהיינו עבירה של התנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין, וכן העובדה שבהכרעת הדין נקבע שעוה"ד, שאליו הועבר התיק ע"י הנאשם, תרם בהתנהגותו לכך ששכרו של המתלונן לא שולם במועדו.
בנוסף, ציין ב"כ הנאשם בטיעוניו שאין להתעלם מכך, שכלל 29 לכללי האתיקה בוטל בתאריך 19.5.99.
5. ב"כ הקובל פירט בטיעוניו את הרשעותיו הקודמות של הנאשם שעיקרן מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, שהתבטאו, בין היתר, באי העברת זכויות בדירה, הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, אי העברת כספי פיקדונות ללקוח, הפרת חובת הנאמנות ללקוח, משיכת שיקים ללא כיסוי והטעיית הלקוח באמצעות שיק מזויף, אי תשלום עבור שירות שהוזמן.
אין ספק, שהתנהגותו החוזרת ונשנית של הנאשם פוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין ומגלמת בחובה זלזול כלפי לקוחותיו וזלזול בחובותיו כעורך דין.
6. מקצוע עריכת הדין נמנה על המקצועות המחייבים את העוסקים בהם בנורמות התנהגות קפדנית אשר בבסיסה יושר, הגינות, נאמנות ואמינות גבוהה מאד כלפי לקוחו וכלפי הציבור כולו, שאם לא כן, יפגע אמונו של הציבור בעורכי הדין ובערכים אותם הם מייצגים.
יפים לענייננו דם-י כב' השופט י' מלץ בעל"ע 1/88 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל נ' עו"ד פלוני, פ"ד מב(4) 472, 479:
"עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה אינו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו" (ראה גם 4779/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד שפצירר, פ"ד מ(111)1).
7. יחד עם זאת, וכפי שקבענו בהכרעת דיננו, אין אנו מתעלמים מהתנהגותו של עוה"ד האחר, שתרמה לכך ששכרו של המתלונן לא שולם לו במועדו, וכתוצאה מכך הוגשה התלונה נגד הנאשם (ראה סעיף 47 להכרעת הדין).
8. לא נעלמו מעינינו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, שנקלע בשנים האחרונות למשברים אישיים קשים, שבעקבותיהם קיבל החלטה לפרוש ממקצוע עריכת הדין וסגר את משרדו. למרבה הצער, אביו של הנאשם חלה במחלה אנושה, שלח יד בנפשו ואף חיי הנישואין של הנאשם עלו על שרטון והובילו לגירושיו. משברים אלו הובילו גם למשבר כספי, שאילץ למכור את דירת המגורים המשותפת לנאשם ולאשתו.
9. עלינו לציין, שאין ממש בטענת ב"כ הנאשם, בטיעוניו לעונש. הנאשם לא הורשע בעבירה שלא יוחסה לו בכתב הקובלנה. בסעיף 45 להכרעת דיננו הרשענו את הנאשם בעבירה של התנהגות בלתי הולמת את מקצוע עריכת הדין, בשל אי- היענות הנאשם לפניות המתלונן אליו. העבירה של התנהגות בלתי הולמת הייתה בין העבירות שיוחסו לנאשם בכתב הקובלנה.
10. כמו כן, נוסיף שלדעתנו ביטול כלל 29 לכללי האתיקה אינו יכול להוות נסיבה מקלה לטובת הנאשם. בהתייחסו לביטול כלל 29 הנ"ל כתב ד"ר קלינג, כדלקמן:
"כאמור, הכלל בוטל לאחרונה, אך ספק אם ביטול הכלל שינה מאחריותו האתית של עורך הדין לשלם תמורת שירותים שהזמין בלי לציין בפני נותן השירות, כי הלקוח הוא שאחראי לתשלום, נראה שבנסיבות האמורות תהיה התנערותו של עורך הדין מאחריותו לתשלום בגדר התנהגות שאינה הולמת עורך דין. זו הייתה ההלכה קודם להתקנת כלל 29" (ד"ר גבריאל קלינג "אתיקה בעריכת דין", ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד, 2001, עמ' 99).
לדעתנו, מן הראוי להיצמד להלכה זו גם לאחר ביטולו של כלל 29 לכללי האתיקה.
11. לאחר ששקלנו את מחדליו של הנאשם בהם הורשע במקרה דנן, את העבירות בהן הורשע בעבר ונסיבותיו האישיות שפורטו בסעיף 8 לעיל, החלטנו להשעות את הנאשם מעיסוק במקצוע עריכת הדין לתקופה של שנה, מתוכה 6 חודשי השעיה בפועל ו6- חודשים השעיה על-תנאי, התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה על אותן הוראות חיקוק בהן הורשע במקרה דנן למשך שנה.
תקופה ההשעיה הנ"ל תימנה רק לאחר שהנאשם יסיים כל עונש השעיה בפועל שנגזר עליו בעבר וטרם בוצע במלואו.
(בד"מ 16/03