יום שני, 20 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 78 · תאריך פרסום נובמבר 2004 · עט ואתיקה

פעילותה של ועדת האתיקה הארצית שליד הועד המרכזי

חברות וחברים יקרים,

מצאתי לנכון להפנות זרקור בגיליון זה לנוהל שעל-פיו פועלת ועדת האתיקה הארצית שליד הועד המרכזי בלשכה. סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א 1961- (להלן: "החוק"), מקנה סמכות מקבילה בכל הנוגע לזכות להגיש קובלנה לבית דין משמעתי בשל עבירת משמעת, לארבעה גופים: הועד המרכזי, הועד המחוזי וכן היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. סעיף 4א' לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב1962-(להלן: "הכללים"), קובע לאמור:
"4א. אצילת סמכויות
הועד המרכזי וועד מחוזי רשאים לאצול מסמכויותיהם על פי סעיפים 1 עד 3 לוועדה המורכבת מחלק מחברי אותו ועד".
מכוחו של סעיף 4א' לכללים, מוסמכים הועד המרכזי וכל ועד מחוזי להקים את ועדות האתיקה. דא עקא, שיו"ר ועדת האתיקה הארצית, ממלאי-מקומו, סגניו וכן - מרבית חברי ועדת האתיקה הארצית, אינם מנהנים כחברי הועד המרכזי. כמעט מיותר לציין, מהי המשמעות המשפטית והציבורית לכך שהועד המרכזי אוצל מסמכויותיו המובהקות ביותר, לעורכי-דין שאינם חברים בוועד המרכזי.
קיים ספק, אם כן, האם ועדת האתיקה הארצית פועלת כיום בסמכות פורמאלית. מנגד, אין ספק, כי ועדות האתיקה המחוזיות וועדת האתיקה הארצית, הינן הלב הפועם של כל ועד, בהיבט החשוב והמהותי של טיפול בתלונות שעניינן אתיקה מקצועית. מבט בסעיפים 1-3 לכללים, ממחיש עד כמה קריטיות החלטותיו של ה"קובל" - החל מרגע הגשת התלונה ועד להחלטה אם להגיש קובלנה אם לאו. אין צורך להכביר מילים רבות בנוגע לכך שבידיו של ה"קובל" מצוי כוח מיוחד שעלול לחרוץ את גורלו המקצועי של עורך הדין הנילון, עד כדי השעיה בפועל או לצמיתות מעיסוק בעריכת דין. אף סעיף 63 לחוק מלמדנו, כי הזכות להגיש קובלנה ניתנה למתי מעט, מתוך כוונת מכוון ליצור בקרה איכותית למנגנון הקבילה. אשר על כן, ה"קובל" צריך לאצול מסמכויותיו החוקיות, רק לחבר אנשים שהינם חברים בועד המרכזי ו/או בועד המחוזי. אין צורך לומר, כי ציבור עורכי הדין
בחר את נציגיו בהליך דמוקרטי, מתוך שאיפה שאלה האחרונים ימלאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר, אך גם - בהתאם לדין. כפי שקבע כב' השופט ברק (כתארו דאז) בבג"צ 2303/90 אלי פיליפוביץ נ' רשם החברות, פ"ד מו(1) 410:
"הלכה פסוקה היא, כי רשות שלטונית, אשר החוק מעניק לה סמכות, חייבת לבצע את הסמכות בעצמה, ואינה רשאית - בהעדר הסמכה בדין - לאצול את סמכותה לזולתה". כידוע, ההלכה הפסוקה קבעה פעמים רבות, כי סמכות שיש בהפעלתה משום שיקול דעת, משהוענקה לפלוני, חייב הוא להפעיל סמכות זו באופן אישי ואין הוא רשאי להאצילה לאחר אלא אם הורשה במפורש לכך. לועדת האתיקה הארצית ישנו תפקיד מעין שיפוטי.
בבג"צ 136/84 המועצה הישראלית לצרכנות נ' יו"ר המועצה להגבלים עסקיים, פ"ד לטנ3) 265, קבע ביהמ"ש העליון בהקשר דומה: "אדרבא, בהנחה, שתפקיד המועצה הוא מעיר-שיפוטי, חל הכלל אולי אף ביתר תוקף".
כמי שנטל חלק במספר לא מבוטל של ישיבות הועד המרכזי, התרשמתי, לא בלי צער, כי הועד המרכזי מקיים דיונים שטחיים וקצרי זמן במכלול ההמלצות של ועדת האתיקה הארצית, לאחר שכל חבר ועד מרכזי מקבל לידיו חומר גולמי בהיקף של עשרות עמודים לקראת כל ישיבת ועד מרכזי. ענייני האתיקה שלובים בעניינים רבים וחשובים אחרים, ובמהלך ישיבת הועד המרכזי, נדחק תדיר הדיון בהמלצות ועדת האתיקה לקרן זוית.
לפיכך, אין כל סיכוי כי הועד המרכזי יבחן לעומק ובכובד ראש את עניינו של כל עו"ד-נילון (והרי מדובר בדיני נפשות!), קל וחומר משעה שבכל ישיבת ועד מרכזי מובאים ענייניהם של כמה וכמה עו"ד-נילונים.
לאחר שנוכחתי לדעת כי מדובר בהרגל ובשגרה, ולא במקרה אחד או שניים, הבאתי בפני הועד המרכזי הצעה דחופה לסדר היום, בנוגע לבחינת הסמכות של ועדת האתיקה הארצית, לאור הוראת סעיף 4א' לכללים ולנוכח יישומה במציאות.
לעניות דעתי, דרושה רויזיה רצינית בנושא, ויפה שעה אחת קודם.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז

החובה לביצוע רישום הערת אזהרהבלשכת רישום המקרקעין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בשאלה מהו פרק הזמן הסביר שבו על עורך-דין לרשום הערת אזהרה לטובת קונים של נכס מקרקעין וזאת לאור חשיבות הרישום של הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין בעת חתימה על עסקה במקרקעין ועל מנת שימלא את חובתו נאמנה כלפי מרשיו.
2.בנוסף שואל עוה"ד האם הוא יוצא ידי חובתו בכך שישלח את מסמכי רישום הערת האזהרה בדואר רשום למחרת חתימת ההסכם או שמא הוא מחויב לגשת ללשכת רישום המקרקעין לצורך ביצוע רישום הערת האזהרה בפועל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה את הדברים הבאים:
1.עורך דין צריך לרשום הערת אזהרה לטובת קונים של נכס מקרקעין סמוך לאחר חתימת הסכם המכר.
2.לצורך ביצוע הרישום אין להסתפק במשלוח הבקשה לרישום בדואר ויש לוודא שרישום ההערה בוצע בפועל.
(40275)

עוה"ד ועמיתו למקצוע

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:
1.עורך דין (להלן עו"ד "א") שימש כבורר במחלוקת בין שני צדדים ולפני כשנה סיים את מלאכתו.
2.במהלך הבוררות הכיר לראשונה את אחד מבאי כוח הצדדים (להלן עו"ד "ב") אשר הרשימו ביכולתו. עורך דין זה החליף גם את אחד מבאי כוח הצדדים בבוררות הנ"ל - וזאת ללא כל קשר למינוי עורך דין "א" כבורר בבוררות.
3.לאחרונה נפגשו שני עורכי הדין והתברר כי עורך הדין "ב" פרש ממשרדו הקודם והועלתה האפשרות כי שני עורכי הדין יתקשרו ביניהם לעבודה משותפת.
4.שואל עו"ד "א" אם קיים קושי אתי כלשהו להתקשרות משותפת בעבודה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה (עו"ד "א") כי אין כל מניעה שיתקשר בהסדר לעבודה משותפת עם עו"ד "ב" שהופיע בפניו בזמנו כב"כ אחד הצדדים בבוררות.

(40272)



החובה לקיים הוראות הסכם

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין ערך לפני מספר שנים הסכם בין בני זוג לפיו, בין היתר, הסכימו בני הזוג להתגרש האחד ממשנהו בבית הדין הרבני.

2.במעמד החתימה על ההסכם חתמו בני הזוג בפני עורך הדין על בקשה משותפת לגירושין שהופקדה אצלו.

3.בבקשה האמורה נאמר כי היא תוגש לבית הדין הרבני רק לאחר שאחד מבני הזוג יבקש בכתב מעורך הדין לעשות כן.

4.עוד הוסכם כי לאחר שתוגש הבקשה המשותפת לגירושין מתחייבים בני הזוג להופיע לבית הדין במועד שייקבע ע"י המזכירות ולעשות את כל הפעולות וכן לחתום על המסמכים לאישור ולביצוע הסכם זה וכן סידור ג"פ לפי הדין .
5.אחד מסעיפי הסכם הגירושין לא קיבל תוקף של פס"ד מחמת היות נושא הגירושין בסמכותו הייחודית של כב' בית הדין.
6.בני הזוג נפרדו ועד לאחרונה לא ביקשו להתגרש.
7.לאחרונה, פנה הבעל בכתב ובע"פ אל עורך הדין בבקשה להגיש את הבקשה המשותפת לגירושין לאור רצונו להתגרש מאשתו.
8.הואיל וחלפו כ- 20 שנה מיום החתימה על בקשת הגירושין מצא לנכון עורך הדין ליידע את האישה כי הבעל מעוניין בהגשת הבקשה לגירושין.
9.בשיחה שניהל עורך הדין עם האישה הודיעה האחרונה כי היא מתנגדת להגשת הבקשה, שכן אין היא משקפת עוד את רצונה דהיום וכל עוד לא יתוקן הסכם הגירושין בתיקונים הנובעים לדעתה מהשינויים בהלכה שנקבעו בשנים האחרונות.
10.עורך הדין מבקש מהוועדה להנחותו כיצד עליו לנהוג במקרה זה כאשר שימש כבא כח שני הצדדים.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה הודיעה לשואל כי בהעדר צו שיפוטי המונע הגשת הבקשה, כמפורט בהסכם הגירושין על עורך הדין לפעול כפי שנקבע בו ועליו להודיע זאת לצדדים המעורבים.
2.ההסכם החתום ע"י הצדדים מדבר בעד עצמו ולא בוטל במהלך השנים ע"י רשות שיפוטית, ולפיכך כנאמן על שני הצדדים עליו לפעול על פיו.

 

קבלת לקוחות ע"י צד ג'

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.שני עורכי דין המנהלים כל אחד משרד עורכי דין, פנו במשותף לוועדה ע"מ לברר את הסוגיות הבאות :
אדם פרטי המציג עצמו כמעורה בקהילת המיגזר החרדי פנה אליהם וסיפר כי במסגרת פעילותו הקהילתית העניפה הוא מסייע ומייעץ לחבריו בקהילה בתחומים שונים כשהוא מיידע אותם בהקשר למימוש זכויותיהם מול גופים שונים ובכלל זה משרדי הממשלה, חברות ביטוח וכיו"ב.

2.מאחר שהאדם הנזכר בסעיף א' לעיל אינו עורך דין, הרי כאשר מתעורר הצורך בייעוץ משפטי הוא מפנה את הזקוקים לכך לעורכי דין המתמחים בתחומי המשפט הרלוונטיים כשהוא ממליץ על עורכי דין הנראים לו מתאימים.

3.עוה"ד אשר פנו לועדה הביעו את הסכמתם לתת ייעוץ משפטי חינם לחברי הקהילה המופנים ע"י אותו אדם ומבקשים לדעת האם לאחר מתן הייעוץ המשפטי חינם לאותם חברי הקהילה, רשאים האחרונים לשכור את שירותיהם - וזאת כאשר האדם הפרטי אינו דורש תמורה כלשהי בגין הפניית חברי הקהילה לעורכי הדין.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה מפנה את תשומת לב הפונים לעל"ע 3/73 עו"ד אדם מאירי נ' הועד המחוזי של לשבת עוה"ד בת"א (פ"ד כ"ח (1) 828) ולפיו אין להשתמש בייצוג חינם כקרדום להשגת לקוחות.

2.בנוסף השיבה הועדה לשני עורכי הדין כי אם הגורם המפנה מקבל שכר ישירות מהלקוחות, הטיפול והייעוץ עלולים לעלות לכדי עבירה על כלל 11 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986.

 

גביית שכר טירחה מהלקוח

שכ"ט

העובדות:
1.משרד עורך דין פנה לועדה והודיע כי אחד מלקוחותיו שטופל במשרד במספר עניינים לא עמד בהסכמי שכר הטירחה ובין היתר לא העביר למשרד שכ"ט שהיה אמור להיגזר מתוך הכספים בהם זכה במסגרת טיפול המשרד - וזאת חרף העובדה שהכספים בהם זכה הועברו אליו ישירות ע"י המשרד.

2.כל הנסיונות להגיע עם הלקוח להסדר פשרה שהוצע ע"י הלקוח עצמו עלו בתוהו ולא היה מנוס אלא לתבוע את הלקוח בגין חובותיו למשרד.

3.כיום קיים במשרד הפונה תיק פעיל אחר עבורו שילם הלקוח בראשית הטיפול את השכר המלא.
4.כיום המשרד נתקל באי שיתוף פעולה מצד הלקוח בתיק הפעיל.

5.עורכי הדין במשרד מבקשים לברר כיצד עליהם לנהוג כשמצד אחד חלה עליהם חובת ייצוג בנאמנות ומצד שני הלקוח הוא הנתבע בתיק חובותיו למשרד ואין הם אמורים לבוא עמו במגע. מאידך, קיים גם חשש כי הלקוח הממולח יתכנן הפסד בתיק הפעיל ע"מ שיוכל, עם סיומו לטעון כנגד המשרד שהתיק, כביכול, נוהל ברשלנות ועל המשרד לפצותו בגין הפסד זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1. הועדה סבורה כי אין זה ראוי שעורך-דין התובע את לקוחו ימשיך במקביל גם לייצגו.
2. לדעת הועדה יש צורך לפנות ללקוח ולנסות להגיע עמו להסדר לגבי אופן שחרורו מהייצוג בתיק הפעיל.
3. בהעדר הסכמה יהא על עורך הדין השואל לפנות ביוזמתו אל בית המשפט בבקשה לשחרור מייצוג הלקוח תוך מתן הזדמנות נאותה ללקוח לתת את תגובתו.

(40273)

סוגיית החיסיון של עורכי הדיןהעובדים במשרד כלפי המשטרה

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין שהיה שכיר במשרד של עורך דין אחר הוזמן לחקירה במשטרת ישראל כנגד מעבידו.

2.שאלת עוה"ד השכיר היא כיצד עליו לפעול דהיינו, האם חל חיסיון על כל הקשור בעבודתו כשכיר אצל מעבידו.

עמדת ועדת האתיקה:

1.הועדה השיבה לפונה כי אין חיסיון חוקי של עובד לזכות מעבידו.

2.החיסיון אשר נקבע עפ"י סעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א - 1961 הינו לזכות הלקוחות של המעביד.
3.נוכח הנקוב לעיל הרי עובד אינו רשאי לחשוף פרטים שהינם בגדר סעיף 90 הנ"ל.
(40349)
 (39996)

ציון פרטים ממו"מ ו/או מסמכים שהוחלפו בין ב"כ צדדים במסגרתמו"מ לפשרה

 

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
עורך דין פנה לוועדה ושאל האם עקרונית ניתן בביהמ"ש להציג כראייה דברים ומסמכים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים במו"מ לפשרה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי עקרונית מסמכים ודברים שהוחלפו במסגרת מו"מ לפשרה שלא הבשיל לכדי הסכם אינם קבילים כראייה ומדיניות הועדה גורסת כי הצגתם ע"י עורך דין מהווה עבירה על כללי האתיקה.
2.ראוי לציין כי במידה שהמו"מ היה פומבי ובנוכחות אחרים ו/או בנוכחות בית המשפט הרי לא יחול החיסיון במקרה הזה.
(39996)

 

המצאת ייפוי כוח עפ"י חוק השליחות

יפויי כח

העובדות:
1.עורך-דין פנה לועדה וציין כי משרדו מייצג בנקים מסחריים, בנקים למשכנתאות וכן חברת תקשורת בע"מ.
2.כאשר פונה אל המשרד השואל עורך-דין הטוען כי הוא מייצג את החייב/הנתבע ומבקש לקבל מסמכים כמו כתב תביעה, דפי חשבון, אישורי מסירה וכו', הוא מתבקש להמציא תחילה יפוי כח.
3.לאחרונה, מתרבים, לדבריו, המקרים שבהם עורכי דין מביעים תרעומת קשה על בקשה זו וטוענים כי יש בכך משום פגיעה בחבר למקצוע.
4.הפונה שואל האם הדרישה להמצאת יפוי כח במקרה בו משרדו מייצג את חברת התקשורת, בטרם המצאת המסמכים, הינה לגיטימית וזאת בהבחנה ממקרה בו התובע הינו בנק מסחרי למשכנתאות, שאז קיימת חובת סודיות בנקאית.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לשואל כי עפ"י חוק השליחות זכאי צד ג' לדרוש יפוי כח בכתב בטרם יזדקק לשליחות.
2.יחד עם זאת, סבורה הועדה כי ראוי שעורך הדין יביע אמון בעמיתו למקצוע הטוען שהוא מייצג צד להליך, אולם אין לראות בדרישה לקבלת יפוי כח בכתב, בנסיבות רגילות, משום עבירה אתית.

(3 3985)

 

היקף הזכות לייצג לקוחות ממדינהעויינת או מדינה שאין לה יחסיםדיפלומטיים עם ישראל

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961, מסמיך עורך דין לייצג כל אדם בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקיד.
2.לדעת השואל סעיף 22 לחוק הנ"ל המסדיר זכויות ייצוג ע"י עורך דין אינו ברור וספציפי דיו בהקשר לנושא הסמכת עורכי דין לייצג אנשים ממדינה עויינת והוא מבקש מהועדה הנחייה בהקשר למונח "כל אדם" דהיינו, האם מונח זה כולל גם אזרח ממדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל או לחילופין ממדינה עוינת.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לשואל כי לדעתה רשאי כל אדם שיש לו זכות להופיע ו/או המופיע בפני אחד מהגופים המאוזכרים בסעיף 22 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א - 1961 להיות מיוצג ע"י עו"ד ישראלי.
2.לדעת הועדה אין חשיבות לכך כי אותו אדם הוא ממדינה עויינת או מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

(39871)

מעמד הפקולטה למשפטים בניהול וטיפול בייצוג לקוחות

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.לועדת האתיקה הופנתה שאלת חברת ביטוח בנושא מעמדה של גברת שאינה עורכת דין והפועלת בקליניקה לסיוע משפטי של הפקולטה למשפטים באחת האוניברסיטאות כמייצגת נפגעת.
2.במסגרת פעילות אותה קליניקה נשלח מכתב דרישה מפורט הדורש פיצויים עבור נפגעת בתאונה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לחברת הביטוח כי הגברת הפועלת בקליניקה לסיוע משפטי אינה רשאית לפנות בשם לקוחות במסגרתה של אותה קליניקה ואף אינה רשאית לייצג את הנפגעת ולנהל מו"מ עם חברת הביטוח בכל הקשור לסילוק תביעתה של הנפגעת.

 

 

סגנון בלתי ראוי

פסיקה משמעתית

הכרעת דין
עובדות המקרה בקליפת אגוז:
1.המתלונן, העוסק בעבודות שרברבות, נתן שירותי שרברבות לאשת הנאשם בביתם.
2.בתום התיקון התקשרה אשת הנאשם לנאשם, קיבלה אישורו ומשכה שיק על חשבונו העסקי ע"ס 819 ש"ח, לפקודת המתלונן.
3.לבקשת הנאשם, הוציא המתלונן חשבונית על שמו, תוך ציון על החשבונית את כתובת משרדו, על מנת שהנאשם יוכל להשתמש בחשבונית ולנכות את מס התשומות.
4.הנאשם ביטל את השיק והשיק שהוצג לפירעון, חזר ללא פירעון.
5.המתלונן הגיש תביעה נגד אשת הנאשם לבית המשפט לתביעות קטנות.
הנאשם יצג את אשתו והגיש בשמה כתב הגנה.
בית המשפט נתן פסק דין לטובת המתלונן על מלוא סכום התביעה.
6.הנאשם, בשם אשתו, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ואולם, בעת הדיון, קיבל המלצת בית המשפט וחזר בו מהבקשה ללא צו להוצאות.
7.בכתב ההגנה שהגיש הנאשם וכן בבקשה לרשות ערעור, התבטא הנאשם כלפי המתלונן בביטויים בוטים, בלתי מרוסנים ובלתי מאופקים כגון: הגדרת המתלונן "נוכל","עושק", "שרלטן", "אדם בלתי אמין, בלתי מקצועי, ובעייתי אישיותית", הגדרת התנהגות המתלונן "...באופן שהוא על קו התפר שבין מטורף לנכלולי".
8.הנאשם שיגר מכתב לסניף הבנק שלו, ואף שם מכנה הנאשם את המתלונן "נוכל".

טענות ב"כ הקובל
9.הנאשם התבטא בכל התכתבות וכתבי בי-דין בצורה בוטה ובלתי מאופקת, כלפי המתלונן, בביטויים אשר אינם יאים לעורך דין ומביישים את כבוד מקצוע עריכת הדין.
10.הנאשם ו/או רעייתו באותה עת, ביקשו מהמתלונן לרשום חשבונית על שם משרדו של הנאשם, כאילו בוצעו עבודות השרברבות במשרד ולא בביתו הפרטי של הנאשם, זאת במטרה שהנאשם יוכל לנכות את מס התשומות.
11.מחקירת הנאשם עולה כי הנאשם הורה לבנק לבטל את השיק מיד למחרת מועד ביקור המתלונן בביתו בטענה כי אשתו, אשר אינה בעלת זכות חתימה בחשבון, חתומה על השיק. ואת על אף העובדה כי השיק נמשך בידיעתו ובהוראתו של הנאשם.
12.לטענת הקובל, לביטול השיק אין כל קשר לטיב השירות שסיפק המתלונן לנאשם.
13.לטענת הקובל, גרסת הנאשם אינה מתיישבת עם ההיגיון ורבת סתירות, הנאשם תחילה טוען כי אשתו חתמה על השיק על דעת עצמה בעוד שהמתלונן העיד ברורות כי טרם ניתן לו השיק, הוא שוחח עם הנאשם, וכן אשתו של הנאשם רשמה את מספר הטלפון של הנאשם בגב השיק, פעולות שנעשו עקב חששו של המתלונן כי השיק לא יכובד מכיוון שהחתימה עליו אינה של בעל השיק. כמו כן, אין הגיון בגרסת הנאשם כי עזב את הבית עקב פרידה מאשתו, אך פנקסי השיקים של משרדו נשארו בחזקתה.
14.הקובל טוען כי מחקירת הנאשם עולה כי האמת לא הייתה "נר לרגליו" שכן מקריאת הפרוטוקול עולה תמונה עגומה לפיה הנאשם לא העיד אמת בחקירתו הראשית.
14.1. הנאשם מעיד באופן מפורש כי לא נתן לבנק הוראה לבטל את השיק.
14.2. הקובל מקריא קטע מאחד מסעיפי מכתבו של הנאשם לבנק, בו כותב הנאשם: "בנסיבות אלה ניתנה לכם על ידי הוראה בכתב לבטל את השיקי.
14.3. הנאשם מעיד כי הוא שוחח טלפונית עם המתלונן יום לאחר ביצוע התיקון בעוד שבמקום אחר בפרוטוקול מעיד הנאשם כי שיחתו עם המתלונן הייתה שלושה ימים לאחר ביצוע התיקון.
15.הנאשם נשאל ע"י אב"ד האם אשתו הייתה חותמת על שיקים של המשרד ובתשובה ענה הנאשם: "אני לא זוכר כרגע שום מקרה כזה. לא היה אם היה. בוודאי זו לא הייתה שיטה, בוודאי זה לא היה דבר שהיה קורה הרבה...". תשובתו המיתממת של הנאשם מעידה לטענת הקובל כי אין מדובר במעידה חד פעמית.

טיעוני הנאשם

16.גרסת המתלונן כי הודיע מראש שהתיקון לא צפוי לפתור את הבעיה, אינה מתקבלת על הדעת, מאחר ואין זה סביר כי אדם שדירתו מוצפת יסכים לשלם לשרברב על ניסיון בלבד לתיקון הבעיה, שכן אדם מזמין שרברב על מנת שזה יבצע את עבודתו ויפתור את הבעיה. מאחר והמתלונן לא הצליח לפתור את בעיית ההצפה וכן לא נאות לשוב לדירה ולתקן בשנית את הבעיה אזי לא מגיעה לו כל תמורה.
17.לטענת הנאשם, אשתו לשעבר פעלה על דעת עצמה כשנתנה למתלונן שיק מפנקס השיקים של חשבון המשרד. הנאשם נכח בדירה בעת שסוכם מחיר תיקון ההצפה, אך יצא מהדירה מבלי להסדיר בעצמו את עניין התשלום.
אם חשב הנאשם לשלם למתלונן בשיק ממשרדו וכן לבקש מהמתלונן להוציא חשבונית על שם המשרד, אזי, הוא היה עושה זאת בעצמו בעת שנכח בדירה. מהרגע שהשאיר הנאשם את הסדרת התשלום בידי אשתו לא יכול היה לדעת כיצד היא תנהג, האם תשלם למתלונן בשיק פרטי או משרדי או שתשלם במזומן.
נוכח העובדה כי אין אחריות שילוחית אוטומטית של בעל לאשתו אזי לטענת הנאשם, לא ניתן להטיל עליו אחריות בגין מעשי אשתו, היינו, חתימה על שיק מחשבון המשרד על ביצוע עבודה בבית הנאשם שאינה קשורה כלל למשרד.
18.אופן התנסחותו הבוטה של הנאשם במכתבו לבנק וכן בכתבי הטענות נבעה מהנסיבות המיוחדות של המקרה, שכן מדובר בנותן שירות אשר הציג מצגי שוא ולבסוף לא תיקן את הבעיה שבגינה הוזמן, במקרה דנן חמורה אף יותר התנהגותו של המתלונן, נותן השירות, מאחר והשאיר אישה וילדה בדירה מוצפת בשעתן הקשה ביותר, יום לאחר שאבי המשפחה, קרי הנאשם, עוזב את הבית עקב פרידה.
19.לטענת הנאשם, השימוש במילה "נוכל" הינה אומנם חמורה, אך זוהי מילה תקינה בשפה העברית ואינה קללה או כינוי גנאי. מדובר במילה המתארת נכונה את התנהגות המתלונן, וכעורך דין עליו לצבוע את התיאור בצבעים הנכונים על מנת להציג את עמדתו לבית המשפט ולשכנע.

סעיפי האישום:
20.עבירות של התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד, על פי כללים 23 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), השתמש - 1986 (להלן: "הכללים") וסעיף 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961, (להלן: "החוק" ).
21. עבירות של התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד במסגרת טיעונים בבית משפט, על פי כלל 33 לכללים וסעיף 2(61) לחוק.
22. עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 1(61) לחוק.
23.עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 3(61) לחוק.

דיון ומסקנות

התבטאויותיו של הנאשם
24.בבד"מ 53/95 הועד המחוזי של לשבת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ. יורם שפטל, עו"ד ביה"ד טוען כי ישנם מקרים גבוליים של התבטאויות אשר: "הפסול שבהם אינו עולה מיניה וביה מתוכנן או מנוסחן" (על"ע 5/85)... במקרים אלו, תפקידם של בתי הדין המשמעתיים ושל בתי המשפט הוא לבחון את הדברים מבחינת גבולות המותר והאסור ולהטיל ריסון, כבחינת הצורך, בכדי לפתח גישה סבלנית ומאופקת. בתפקידם זה משמשים הם מורי הלכה ודרך, ללשון ולשפה אותה יבור לו עורך הדין."
25.בעל"ע 10/81 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ. פלוני (פס"ד לו (31) 379, 383) נקבע:
"השאלה בנדון דדן אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר.
ו"האיך" הוא - לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין..."
בעל"ע 9/89 יובל נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בבאר שבע (פ"ד מד(1) 705 בעמוד 707) נקבע:
"כבר נאמר ונקבע לא אחת, שהשאלה, אם דברים שאמר או כתב עורך דין עומדים במבחן ההתבטאות וההתנהגות ההולמת עורך-דין, תלויה לא רק בתוכן הדברים. יש חשיבות גם לדרך בה נאמרים הדברים מבחינת סגנונם. חובתו של עורך-דין לפעול במסירות, בנאמנות וללא מורא עבור לקוחו אינה צריכה להביאו לומר את הדברים בלשון פוגעת ובלתי מנומסת. לשונו וסגנונו של עורך-דין אינם יכולים להיות לשון וסגנון של שוק, ואל להם להיות מנוסחים בלשון פוגעת ומעליבה. כבודו של מקצוע עריכת הדין תלוי גם בכך שהדברים, הנאמרים ומושמעים על-ידי עורך-דין, יהיו מנומסים ומאופקים, על עורך-דין להימנע מלתת דרור לכעסו בלשון שאינה נקייה - בין נאמרת ובין נכתבת." (הדגשות אינן במקור).
26.ישנם אמירות וביטויים שאינם נכנסים בגדרם של "מקרים גבוליים", ומקומם לא יכירנו בקרב בני תרבות בכלל ובקרב חברי קהיליית עורכי הדין בפרט, ואין בנמצא נסיבות אשר יצדיקום, ו"נסיבות המקרה" אינן מילות קסם המכשירות כל התבטאות וסגנון.
נוכח האמור לעיל, טענת הנאשם כי התנהגותו נבעה מ"נסיבות המקרה", אשר גרמו לו לתת דרור לכעסו, שכן העבודה שהזמין לא בוצעה ובעקבות זאת אשתו לשעבר ובתו בת השש נשארו בדירה מוצפת מים, אינה מקובלת, זאת משום שאין מדובר בביטויים שלא קדמה להם מחשבה תחילה, הנאשם ניסח את כתב ההגנה של אשתו לשעבר בתיק תביעות קטנות שפתח נגדה המתלונן, בלשון בוטה ומשתלחת כפי שציינה זאת כבוד השופטת בפסק דינה. יש לציין כי הניסוח נעשה זמן רב לאחר אירוע המקרה. אין מדובר במילים שנאמרו בעת המעשה ובעידנא דריתחא.
בעל"ע 5/85 מרים שמש נגד הועד המחוזי של לשבת עורכי הדין פ"ד מ(2) 722, 725 נאמר כדלקמן:
"יש התבטאויות, ויש סגנון, שהם לעולם פסולים ואינם יכולים להלום התנהגותו של עורך דין במצב כלשהו. כך אין להעלות על הדעת, שהשימוש במילות גידוף ייחשב לאפשרי בנסיבות כלשהן"
27.לעורך דין נתון שיקול דעת בקביעת סבירותם של הביטויים בהם הוא בוחר להשתמש על מנת לתאר ולהציג נכונה בפני בתי המשפט את המצב לאשורו, על ביטויים אלה להיות רלוונטיים לטענות ולהביע עמדה לגופו של עניין. על כגון דא נאמר בפסיקתו של בית משפט זה, בעל"ע 7/70 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' א. סלומון פ"מ כהן2) 729, בעמי 732 נקבע על ידי מ"מ כב' הנשיא (זוסמן), וכב' השופטים ברנזון, קיסטר כי:
"אחד הדברים שמקצוע עריכת-דין דורש הוא להימנע מלזרוק בחלל בית המשפט דם-ים שעורך-הדין יודע, או חייב לדעת, שאינם רלבנטיים בבית- המשפט
או שאינו רשאי להוכיחם באותה ערכאה בה הוא אומר את דבריו".
אשר ללשון ולסגנון שעל עורך הדין לבור, נדרש בית משפט לא אחת. אמנם כן, הדרישה לריסון ולסובלנות אין פירושה כי כל התבטאות החורגת מן הנימוס והאיפוק הרצויים תהווה עבירת משמעת. קיים גם תחום שהוא בבחינת "לא יום ולא לילה", ביטויים של בין השמשות ואמירות של בין הערביים, שאמנם אין הם בגדר הרצוי והראוי, אך עדין אין הם) מגיעים כדי עבירת משמעת, עניין זה נדון בעל"ע 10/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדיר נ' פלוני פ"ד לו(3) 379, עמ' 383, דברי כב' השופט מ. אלון:
"על כרחנו, שקיים יהא מרחב תמרון בין הרצוי לבין הנסבל, בין הכשר לבין הכשר למהדרין, ועל כורחנו שיבואו חשבון נסיבותיו המיוחדות של הענין" ובין היתר ישקל הקשר הדברים והאירועים שקדמו לאמירתם.
עוד נאמר ע"י כב' השופט מ. אלון (בעמ' 384):
"שיקול חשוב בקביעת סבירותם של הדברים שבמרחב התמרון האמור הוא, שהדברים הנאמרים רלוונטיים הם לטענות המועלות על-ידי הפרקליט, שבאים הם לתאר דברים שבעובדה ולהביע עמדה לגופו של עניין. לא כן הדבר, כאשר ביטוי מסוים אין בו ולא כלום לעניין הבעת עמדה לגופה של הטענה הנטענת, וכל כולו לא בא אלא כדי להגדיל רושם ולהאדירו... במקרה כגון זה תהא הקפדה יתרה על כשרותם של דברים, ואם ראויים הם לבוא בקהל לשונם של פרקליטים".
במקרה שלפנינו יכול ובאמת ובתמים מאמין הנאשם כי המתלונן הינו "נוכל", ביטוי זה, בנסיבות ראויות, לכשעצמו אין בו פסול. בנסיבות המקרה שלפנינו, די היה, ומן הראוי היה, כי אמונה זו של הנאשם תנוסח בלשון מרוסנת ומאופקת! תוך הימנעות מתיאורי גנאי אחרים כגון: "עושק", "שרלטן", "נכלולי" וכיו"ב. כמו כן מן הראוי לציין כי חזרתו המיותרת של הנאשם על הביטויים הבוטים והמעליבים הינה דוגמא מובהקת של "זריקת דברים לחלל בית המשפט", אשר אינה תורמת במאומה להבנת המקרה.
28.העובדה כי הנאשם מתרץ את דרך התבטאותו במצבו הנפשי הקשה ובנוסף מאבחן את התבטאויותיו כביטויים תקניים בשפה העברית אשר נועדו לתאר נכונה לבית המשפט את התנהגות המתלונן, אין בכך כדי להכשיר ביטויים כגון אלה, שיש בהם משום חריגה מסגנון מנומס ומאופק, והם אינם הולמים התנהגות של עורך דין ואף פוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין.

משיכת השיק על ידי אשת הנאשם והוצאת חשבונית
29.השיק שנחתם ונמסר למתלונן ע"י אשת הנאשם הינו שיק מחשבונו העסקי של הנאשם, כאשר האשה אינה בעלת זכות חתימה בחשבון.
מהעדויות בפרוטוקול עולה כי משיכת השיק ע"י אשת הנאשם נעשתה בהוראתו ובהנחיתו של הנאשם, להלן מספר דוגמאות:
המתלונן מעיד כי האשה התקשרה בנוכחותו
לנאשם והנאשם ביקש ממנו לרשום חשבונית על שם המשרד.
המתלונן מעיד כי הביע את חששו בפני האשה שמא השיק לא יכובד כאשר ראה אותה חותמת על השיק של הנאשם, האשה כדי להפיג את חששו רשמה את מספר הנייד של הנאשם על גב השיק.
הנאשם נשאל האם אשתו חותמת על שיקים שלו כדבר שבשגרה ובתגובה התחמק הנאשם והשיב כי אינו זוכר כרגע.
מהאמור עולות סתירות באשר למועד בו ידע הנאשם לראשונה כי אשתו חתומה על השיק של משרדו.
המסקנה המתבקשת מהדוגמאות לעיל הינה כי הנאשם לא רק שהשתמש בשיק של משרדו לצרכיו הפרטיים אלא אף ניצל את עובדת חתימת אשתו על שיק של משרדו לשם ביטול השיק מיד למחרת העסקה בטוענו כי אשתו אינה מורשת חתימה.
30.אין מקום לקבל את טענת הנאשם כי אשתו פעלה על דעת עצמה כשהשתמשה בטעות בשיקים של המשרד, מאחר ובקשתה מהמתלונן לכתוב את החשבונית על כתובת המשרד למרות שעבודת המתלונן נעשתה בבית, מלמדת על לקיחת השיקים ביודעין מתוך מטרה ברורה של שימוש בחשבונית לשם הפחתה במס.
31.מדבריו של הנאשם עולה כי הנאשם אשר ידע כי רק הוא בלבד מורשה חתימה על השיקים של המשרד ובחתימת אשתו מתקיימת עילת אי פרעון בשל העדר הרשאה, נטל לעצמו את הפרבילגיה להחליט האם לעניות דעתו, ביצע בעל המקצוע שהוזמן את השירות לשביעות רצונו או שלא, מבחינת הנאשם לאור עדותו בפרוטוקול נראה כי רצה להקדים תרופה למכה למקרה ולטעמו המתלונן לא ביצע את העבודה, אזי אין הוא צריך לבצע כנגד המתלונן הליך משפטי, תביעה בגין נזקים לדוגמא, אלא בכך שאשתו חותמת השיק מתבטל בצורה אוטומטית והוא בלבד יכול להורות לבנק לכבד אותו אם מצא לנכון לעשות כן. כמו כן הנאשם מודע לעובדה שהמתלונן לא יכול לפתוח נגדו תיק בהוצאה לפועל מאחר ואשתו אינו מורשת חתימה ולכן השיק אינו קביל.
במעשהו זה לוקח הנאשם את החוק לידיו, דבר שאינו ראוי, על אחת כמה וכמה אם מדובר על עורך דין, שומרו ומייצגו של החוק.
32.חתימת אשת הנאשם על שיק עסקי הינו מעשה חמור מאוד שכן שיק של עורך דין נהנה ממעמד מיוחד כגון בתי משפט לא יקבלו שיק של אדם מן הישוב אלא שיק של עורך דין בלבד. חתימת האשה פוגעת באמינות הנאשם בפרט ובאמינותם של עורכי הדין ככלל.
בנוסף, ביטול השיק על ידי הנאשם אף הוא פוגע בציבור עורכי הדין, הן בתדמיתם והן באמון שרוכש להם הציבור, מאחר ובעיני הציבור עורך הדין הינו איש ישר והגון האמון על חוק, אי כיבוד שיקים של עורך דין פוגע בתדמיתו.
33.בית הדין המשמעתי הארצי פסק בבד"א 66/91 פדי"מ תשנ"ה (א) 50 כדלקמן:
"שיקים המוצאים על ידי עורכי הדין, מתקבלים גם במוסדות שבדרך כלל אינם מקבלים שיקים מידי הציבור הרחב. לפיכך, נודעת חשיבות יתירה לציפייה של מוסדות הציבור כי שיקים הניתנים ע"י עורכי הדין הם בעלי דרגת אמינות גבוהה".
34.על"ע 4498/95 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד דרור רוכברג ואח' .תק-על 3(99), 1830 ,עמ' 1833.
"...ככלל, מתן המחאות ללא כיסוי, מהווה עבירה שיש בה כדי לפגום בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין ולערער את אמון הציבור בבעלי מקצוע זה. דרך כלל, יש להטיל עונשים חמורים על עורך דין המבצע עבירה זו בלא כל הסבר המתקבל על הדעת (ראו: על"ע 5939/92 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני תקדין-עליון 94 (2) בעמ' 180, וכן: על"ע 2255,2256/94 דוד לין, עו"ד נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל אביב תקדין-עליון 94 (4) בעמ' 157)."
35.מעדותו של המתלונן עולה כי הנאשם התבטא כלפיו בצורה בוטה ומאיימת ובנוסף התנה את קבלת השיק בכך שהמתלונן ירשום חשבונית על שם המשרד.
להלן מספר דוגמאות להתבטאות הנאשם בעניין השיק, כפי שעולה מעדותו של המתלונן:
35.1. "אני מכיר את כתלי בית המשפט, אני אעשה לך בית ספר, אין לך בכלל אפשרות להתמודד איתי..." .
35.2. "אני לא מעוניין לשלם... אתה לא תראה ממני שקל. ואם תמשיך, ואם תמשיך להתקשר אלי, אני אתבע אותך על כל מיני סיפורים ואיומים..." .
35.3. "אל תכנס בכלל לסבך הזה של בתי משפט, תמשיך להתעסק באינסטלציה שלך. זה לא בשבילך. אני את כתלי בית המשפט מכיר לאורך, לגובה, לרוחב..." .
בבחינת עדותו של הנאשם למול עדותו של המתלונן, ביה"ד נוטה לקבל את עדות המתלונן. אמינות המתלונן נלמדת מתוך התנהגותו, שכן כאשר הגיע לבית הנאשם, לפני תחילת העבודה ניתנה הצעת מחיר בכתב בכללה כל פרט עבודה שעתיד להתבצע, בנוסף פסק הדין כפי שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות מאשר את גרסת המתלונן. למולו, עומדת עדות הנאשם כפי שמתוארת בסעיף 14 לעיל המעלה שאלה בקרב בית הדין בדבר אמינותו של הנאשם.

לסיכום

37.בית הדין אינו נכנס לשאלה האם עבודת המתלונן בוצעה בצורה משביעת רצון או לא, עניינו של בית הדין הינו בהתנהגות הנאשם בלבד, בבחינה האם היא ראויה והולמת עורך דין בישראל או שמא מדובר בהתנהגות מבזה הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין.
38.התנהגותו של הנאשם, הן צורת התבטאותו והן דרך התנהלותו בענין לרבות ענין השיק שהוצא מחשבונו העסקי על ידי אשתו לשעבר, אינה הולמת ואף מבזה את כבוד מקצוע עריכת הדין. בנוסף,בית הדין מוצא לנכון לבקר את הדרך בה ניהל הנאשם את ענינו עם המתלונן החל מהתחמקותו לענות לשיחותיו של המתלונן בעת שחזר השיק ועד הגשת כתבי בי-דין המנוסחים בלשון בוטה ומשתלחת שאינה מכבדת אף עורך דין בישראל.

39.על עורך דין מתוקף מעמדו, לנהוג לפי נורמות התנהגות השומרות על כבוד המקצוע, נורמות אשר אינן מוגבלות למסגרת עיסוקו כעורך הדין בלבד, אלא גם במסגרת רחבה הכוללת את התנהגותו גם בחייו הפרטיים.
התבטאויותיו הפוגעות של הנאשם, הן במסגרת טיעוניו בבית משפט והן במסגרת התכתבותו עם הבנק, נכנסים בגדרה של התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואף פוגעת בכבוד המקצוע, שכן כבוד המקצוע תלוי גם בכך שהדברים, הנאמרים ומושמעים ע"י עורך דין, יהיו מנומסים ומאופקים ואל להם להיות מנוסחים בלשון פוגעת ומעליבה.
ביטול השיק, ניסיון לחמוק מתשלום מלא של המס וסתירותיו הרבות בגרסתו של הנאשם בניסיונו להסביר את התנהגותו יש בהם משום התנהגות שאינה הולמת עורך דין, מאחר והתנהגות זו פוגעת בתדמיתו ובאמינותו של ציבור עורכי הדין.
אשר על כן, הננו מרשיעים בזאת את הנאשם בעבירות בהן הואשם בכתב הקובלנה.

ג זר - ד י ן

אנחנו שמענו בקשב רב את הטעונים שנטענו בפנינו. בחשיבתנו בעניין שקלנו את מה ששמענו. נראה לנו, בנסיבות העניין, שעמדת הלשכה פה, הקובל, היא מוגזמת. גם כל היושבים פה, גם כן צריכים לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה, בעניין שעמד בפנינו בלבד, ונראה לנו שהבקשה לעונש השעיה על תנאי הוא עונש חמור ולא פרופורציונאלי לנשוא התיק הזה. מצד שני, שמענו את דבריו של הנאשם, לקחנו בחשבון את פעילותו העניפה ותרומתו הרבה לציבור. הגענו למסקנה, הבנו מתוך דבריו שהוא הפנים את הלקח שהוא לומד מעצם היותו מואשם, מורשע בתיק זה, בשלב זה לפחות, על ידינו. יחד עם זאת, אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקבענו בהכרעת הדין ומעצם העניין ועצם ההתנהלות, שמצאנו אותה בלתי ראויה, וגם ברגע זה אנחנו מוצאים אותה בלתי ראויה, ואנחנו לא בטוחים עד כמה הנאשם באמת יורד לסוף דברינו בדבר ההתנהלות הבלתי ראויה, שאין לה שום קשר - ואנחנו מדגישים עוד פעם - לאירוע עצמו ולטענות שיש לנאשם לגבי המתלונן ופעולתו של המתלונן בנושא הזה. יש להבדיל הבדל ברור בין ההתנהלות שבה הורשע הנאשם בנסיבות העניין, לבין המקרה עצמו, שאנחנו, לא מתפקידנו, לא לשפוט ולא לדון בו. כששקלנו את כל הדברים האלה מכל הכיוונים, ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם היום, הגענו למסקנה שהעונש הראוי במקרה זה הוא נזיפה מצד אחד, ו750 ש"ח תשלום הוצאות הקובל בניהול התיק הזה. נדמה לנו שזה העונש ההולם, הפרופורציונאלי והראוי.
חב"ד: ואולי רק נוסיף גם שאין הרשעות.
אב"ד: כן, ודאי. אין הרשעות קודמות. ולכן זו החלטתנו וזה גזר דיננו, ואנחנו מקווים שהנאשם לא יכיר יותר את המוסד הזה בכסא שעליו הוא יושב היום, כמו שאנחנו מאחלים לכולם.

(בד"מ 82/04)