יום שלישי, 20 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 76 · תאריך פרסום יוני 2004 · עט ואתיקה

השעיה זמנית של עו"ד -אימוץ הגישה הרחבה

חברות וחברים יקרים,

בגיליון זה, בחרנו להידרש לסוגיית ההשעיה הזמנית של עו"ד ממקצועו. זאת, לאור מספרן הגדל של בקשות המוגשות לוועדת האתיקה בעניין זה.
מדובר בסוגיה מורכבת, המדגישה את המתח שבין חזקת החפות העומדת לעוה"ד ככל נאשם, לבין הגנת הציבור מפני ייצוג בלתי הולם. על-כן, קבעה הפסיקה, כי יש להפעיל את הסמכות להשעות זמנית עו"ד ממקצועו, בזהירות ובמתינות, תוך מתן דגש רב על-כך, שהשעיה זמנית מהמקצוע פוגעת פגיעה קשה מאוד בזכויות יסוד (ראו: על"ע 19/88 איזמן, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו פ"ד מ"ב (4) 377, 380).
הסמכות להשעות זמנית עו"ד מוסדרת בסעיף 78 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א1961-, בהתקיים אחד מהמצבים הבאים: עו"ד הורשע בביה"ד המשמעתי של הלשכה, עו"ד הורשע בפלילים בבימ"ש או בבי"ד צבאי; הוגש כתב אישום בפלילים נגד עו"ד בבימ"ש או בבי"ד צבאי.
מפסקי הדין של בתי-הדין המשמעתיים עולה, כי הם נוקטים בגישה "מצרה" בבואם להפעיל את סמכותם לעיל, בכך שהם מאזנים בין שני שיקולים עיקריים: מחד גיסא, שמירה על צביון המקצוע ועל אמון הציבור ובתי המשפט בעורכי-הדין כמייצגים טוהר מידות. מאידך גיסא, הסכנה הנשקפת לציבור הלקוחות הפוטנציאליים של אותו עו"ד מהמשך עיסוקו במקצוע.
בעל"א 3224/02 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' אזוגי, עו"ד, פ"ד נו(6) 241 (להלן: "פרשת אזוגי"), הוסיף ביהמ"ש ל"משוואת האיזון" את האינטרס של עוה"ד: שמירה על זכות הפרט שלא לפגוע בו או להסב לו נזק שלעתים הוא בלתי הפיך - שכן, בטרם נתברר דינו הוא בחזקת זכאי וחף מפשע.
חיזוק נוסף לגישה הרחבה ניתן למצוא בסוגיה החשובה של היקף ההשעיה הזמנית. בפרשת אזוגי התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו, באומרו, כי "איזון זה (בין האינטרס של עוה"ד לבין האינטרס של הציבור - א.ב.)
מחייב את המסקנה כי לבית-הדין המשמעתי שיקול דעת להסתפק בפחות מהשעיה זמנית מלאה, כי הרי אם קיימת אפשרות שהאינטרס הציבורי יישמר בסנקציה פחותה מהשעיה מלאה, מן הדין כי חלופה זו תוכל להתבצע בפועל. מסקנה זו מתחייבת מחוק יסוד: חופש העיסוק, המשמש בידוע נר לרגלי המפרש את הוראות החוק הקיימות". בפסק-דין זה נקבע, כי גם במקרה בו הורשע עו"ד בבימ"ש, יש לביה"ד המשמעתי המחוזי שיקול-דעת לקבוע האם ההשעיה הזמנית תהיה מלאה או חלקית.
לטעמנו, ראוי שביה"ד המשמעתיים יאמצו את הגישה הרחבה בבואם להפעיל את סמכותם להשעות זמנית עו"ד ממקצועו. לגישה הרחבה ניתן ביטוי גם בפסיקת ביה"ד המשמעתיים (בד"א 54/87 פרקליט המדינה נ' פלוני, פדי"מ ו' 14, בד"מ 73/03, גיליון עט ואתיקה מס' 72), ובין היתר אנו למדים כי יש להידרש לשיקולים הבאים: טיבה וחומרתה של העבירה המיוחסת לעו"ד והאם העבירה נגועה בקלון (במקרים בהם עוה"ד הורשע או הואשם בפלילים); טיבו של חומר הראיות כנגד הנאשם והאם מדובר בחומר ראיות לכאורה לביצוע העבירות; האם ייגרם נזק לציבור, כולל ציבור עוה"ד, או למקצוע עריכת הדין, אם יורשה הנאשם להמשיך בעיסוקו עד להכרעת הדין; משך הזמן שחלף מאז העבירה נשוא הדיון; הרשעות קודמות של הנאשם ומשקלן המצטבר, ואולי ראשון במלכות - עקרון המידתיות: יש להטיל סנקציה של השעיה זמנית רק אם אין מנוס וכחריג לכלל, תוך מתן דגש למשך הזמן שהשעיה הזמנית עלולה להימשך ולאפשרות הזיכוי.
בנוסף, ראוי לדעתנו כי בכל המקרים בהם ביה"ד המשמעתי של הלשכה או ועדת האתיקה נדרשים לסוגיה זו, יינתן להם שיקול-הדעת לקבוע את היקף ההשעיה הזמנית. בכך לדעתנו, יוגנו ויעוגנו זכויות היסוד של עוה"ד, ויישמר האיזון המתאים בין חזקת החפות של עוה"ד לבין האינטרס הציבורי להישמר מפני עו"ד לא ראוי.
מכל מקום, אני מקווה שכולנו נשכיל לנהוג על-פי דין וביושר, כדי שהדיון הנ"ל יוותר אקדמי בלבד.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז

 

עורך הדין ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לעורך דין פנו שני לקוחות אשר זכו בפסק דין ביחד ולחוד ובו הן פיצוי כספי והן פינוי מקרקעין.
2.מסתבר כי אחד מהשניים הינו פושט רגל.
3.שואל עוה"ד האם ניתן לייצג את האדם שאינו פושט רגל בלשכת ההוצל"פ הן לצורך הפינוי והן לצורך גביית הכספים וזאת מבלי לייצג את האחר.
4.מוסיף עוה"ד כי אם התשובה לסעיף 3 לעיל היא חיובית ובהנחה שתהיה גבייה בתיק ההוצל"פ, האם תהא חובה לחלק את הסכום שייגבה בין הלקוח שייוצג על ידי עוה"ד לבין הנאמן בפשיטת הרגל. עוד שואל עוה"ד האם, אף שהייצוג אינו של פושט הרגל, חלה חובת דיווח לנאמן/כונס הנכסים הרשמי על עצם הטיפול בתיק. לחילופין ובנוסף האם חלה אותה חובת דיווח על גבייה בתיק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורך הדין כי לדעתה על ב"כ זוכה שאינו פושט רגל לקבל את עמדתו של הנאמן בפשיטת רגל, בהעדר הסכמה ושיתוף פעולה בעניין יש צורך להיזקק להליכים אזרחיים.
אשר לשאלה בסעיף 3 לעיל, הרי רשאי עוה"ד לייצג את מי שאינו פושט רגל, אך אסור לו לעקוף ולפגוע בזכויותיו של פושט הרגל.
(38532)

עורך הדין ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.משרד עורכי דין מייצג חברה הבונה פרויקט מגורים ועורך עבורה את הסכמי המכר וכן מייצג אותה במו"מ מול רוכשים.
2.בהסכמי המכר נקבעו במפורש שמות עורכי הדין המייצגים את החברה וכן נקבע כי אלו אינם מייצגים את הרוכשים אלא בנוגע לרישום זכויותיהם.
3.ידוע לעוה"ד כי חל עליהם איסור לייצג את החברה בתביעות שהוגשו נגדה ע"י רוכשים בגין ליקויי בנייה.
4.א. עורכי הדין שואלים האם האיסור הנ"ל חל רק על עורכי הדין ששמם נקוב
במפורש בהסכמי המכר או שמא חל גם על כל עורך דין העובד באותו משרד שבו הועסקו במועד הרלבנטי - וזאת גם אם הצטרפו לאותו משרד מאוחר יותר (דהיינו לאחר חתימת הסכמי המכר).
ב.שאלה נוספת של עורכי הדין הינה האם במקרה שבו אחד מעורכי הדין ששמם נקוב ברשימה מקים משרד חדש - האם חל עליו האיסור האמור ואם כך הם פני הדברים, האם חל האיסור גם על יתר העובדים במשרד החדש.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונים כי כל עורכי הדין העובדים באותו משרד עם ב"כ הקבלן מנועים מלייצגו כנגד הרוכשים.
באשר לעורך הדין שפרש מהמשרד, סבורה הועדה כי יש להתייחס לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ולקבל את תגובת הרוכשים בטרם תביע הועדה את עמדתה.
(38719)

 

גביית עדות באמצעות ועידת וידאו(CONFERENCE VIDEO)

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.משרד עורכי דין פנה לוועדה בנושא גביית עדויות באמצעות "ועידת וידאו".
2.מאחר שדין תצהיר כדין עדות, הרי שעל פני הדברים אין מניעה לזיהוי מצהיר באמצעות "ועידת וידאו" ונוכחות "בזמן אמת" אינה שונה מנוכחות פיסית ולכן סבור הפונה כי הגיעה השעה לקבוע כללים לעריכת תצהירים כאמור.
3.המשרד הפונה מציע כי ייקבע זיהוי המצהיר באמצעות "ועידת וידאו", כאשר באותו מעמד יוזהר המצהיר ויחתום על התצהיר ולאחר מכן יומצא התצהיר באמצעות הדואר או פקסימיליה למשרד עוה"ד לשם אישורו וכשיצוין בתצהיר כי אכן הוא זוהה באמצעות "ועידת וידאו".

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי מבחינת הפן האתי אין מניעה לזהות מצהיר באמצעות "ועידת וידאו" בכפיפות לכך שעובדה זו תצוין על גבי התצהיר.
אין בדברים אלה כדי לחוות דעה בדבר ההיבט הראיתי של המסמך.
(38557)

הכשירות לייצג לקוח

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין הופיע כעד מרכזי ויחיד מטעם בעל דין עוד בטרם קיבל את הרשיון לעריכת דין.
2.השאלה של עורך הדין היא האם בנסיבות אלו הוא רשאי לייצג את אותו בעל דין ובאותה תביעה לאחר מכן.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי לדעתה אם העיד בתיק טרם קבלת הרישיון לעריכת דין, הרי אין הוא יכול לייצג כיום את הצד שמטעמו העיד.
(38623)

 

 


 

המגבלות בהזמנת עדים לבית המשפט

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין מייצג נתבע (להלן: "הנהג") בתיק פלת"ד.
2.נתבעות 2 ו3- בתיק הינן חברות הביטוח של הרכב המעורב בתאונה ומיוצגות ע"י עו"ד אחר.
3.חברת הביטוח אינה מייצגת את הנהג בטענה כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים ובשל ניגוד גרסאות ביניהם (הנהג עצמו טוען כי מדובר בתאונת דרכים).
4.בית המשפט החליט כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.
5.חברו של הנהג היה עד לתאונה ובכוונת עורך הדין היתה להגיש תצהיר עדות מטעם החבר, אולם טרם שהספיק להגישו שיגרה חברת הביטוח הודעה לבית המשפט כי היא "שוקלת להזמין" את העד הנ"ל שהיה נוכח כאמור בעת התאונה - להופיע בבית המשפט וכן הודיעה כי העד הנ"ל אינו בשליטתה ולכן לא הגישה תצהיר עדות שלו.

השאילתא:
האם בהודעתה האמורה של חברת הביטוח הפך העד להיות עד שלה ובכך חסמה לכאורה את הדרך בפני עורך הדין את האפשרות להגיש תצהיר של עד זה.
עמדת ועדת האתיקה:
1.אם הנתבע מס. 1 שהוא מרשו של עורך הדין מביא ראיות בפני חברת הביטוח, הרי קנויה לו הזכות לזמן את חברו ואף לגבות ממנו תצהיר עדות ראשית.
2.אין בהודעה לבית המשפט כי חברת הביטוח שוקלת להזמין את חברו האמור של הנהג כעד משום מניעה מהנתבע להזמינו למתן עדות.
(38461)

 

התחייבות עורך-דין לרישום משכנתא

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין העוסק בעריכה וליווי עסקאות מכר של דירות יד שנייה מסביר כי כידוע דירות רבות במדינה אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין אלא בפנקסי חברות משכנות, בפנקסי מינהל המקרקעין או המינהל האזרחי באיו"ש הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש.
2.הבנקים למשכנתאות נוהגים, כתנאי למתן משכנתא לרוכשים, להחתים את הרוכש ואת עורך הדין המלווה את העסקה על התחייבות להעברת הזכויות בדירה על שם הרוכשים ולהמציא התחייבות לרישום משכנתא של החברה המשכנת.
3.קורה לעיתים שלאחר העברת החזקה בדירה הרוכשים אינם משתפים פעולה עם עוה"ד המלווה
את העסקה (אינם חותמים על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת החברה המשכנת או אינם משלמים דמי טיפול בהעברת הזכויות וכיו"ב) כך שעוה"ד אינו יכול להשלים את תהליך העברת הזכויות בדירה.
4.במצב דברים זה יוצא כי בגין מחדלו של הלקוח עוה"ד מפר את התחייבותו כלפי הבנק הממשכן - וזאת חרף שיגור מעת לעת של מכתבי תזכורת ללקוח, הדורשים ממנו מסמכים או כספים הנדרשים להשלמת העברת הזכויות.

השאילתא:
לאור כל הנתונים לעיל, מבקש עורך הדין לקבל חוות דעת הועדה מהם הצעדים שהוא יכול לנקוט כנגד הלקוח, על מנת שישתף עמו פעולה בהעברת הזכויות (וכל זאת על מנת שעורך הדין יעמוד בהתחייבותו לבנק הממשכן).
עוד שואל עוה"ד האם פנייה לבנק בהודעה כי עוה"ד מתנער מהתחייבותו להעביר את הזכויות בדירה ע"ש הלקוח לאור אי שיתוף הפעולה בהליך, עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות שלו כעו"ד ללקוח.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה בדברים הבאים:
1.עורך דין המטפל בהעברה וקיבל מחויבות אישית כלפי הבנק יכול להתרות ברוכש כי אם לא ישתף פעולה ברישום הנכס תובא עובדה זו לידיעת הבנק.
2.אם בסופו של דבר הלקוח לא ישתף פעולה חרף ההתראה, הרי על עוה"ד שקיבל כאמור מחויבות אישית כלפי הבנק ליידע את הבנק בנסיבות העיכוב ברישום.
(38658)

הכשירות לכהן כדירקטור ומנהלבפועל של חברה

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה ושאל האם הוא רשאי לכהן כדירקטור ומנהל בפועל של חברה.
2.האם התשובה לשאלה הנ"ל תשתנה באם החברה היא לקוחה של אותו עורך דין.

עמדת ועדת האתיקה:
1.נוכח ביטול הכלל האוסר עיסוק במסחר אין מניעה כי עוה"ד יכהן כדירקטור ומנהל בפועל של חברה על אף היותה לקוחת עוה"ד.
2.אם החברה היא חברה ציבורית, מופנית תשומת לב השואל כי הן בחברה פרטית והן בחברה ציבורית יש צורך להפריד בין שני העיסוקים, תוך הקפדה על הנקוב בכלל 4 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-, בדבר ייחוד המשרד.
(38474)



חסיון מקצועי

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורר דין פנה לוועדה ומסר כי הוא עורך דין במשרד המשמש כב"כ של חברת בנייה (להלן: "החברה").
ידוע לעוה"ד כי החברה מצוייה בקשיים כלכליים ויש לה בעיות חסר במזומנים מכיוון שהבנקים אינם משחררים לה כספים.
2.בתביעה כלשהי המתנהלת כנגד החברה (להלן: "התביעה") השיב עוה"ד שככל הידוע לו החברה אינה חדלת פירעון וכי היא שילמה את מלוא חובותיה עד עתה.
לאחר הדיון נודע לעוה"ד ממכתב שהגיע למשרדו באותו היום כי בתביעה כספית אחרת שהוגשה כנגד החברה, ניתן פסק דין המחייב לשלם סך של 88,000 ש"ח לתובעת וכי החברה אינה משלמת לפי שעה את הכספים.
3.עקב כך פנה ב"כ התובעת במכתב למשרד עוה"ד ובו הוא מציין כי אם לא ישולם לו סכום פסק הדין הוא יראה את החברה כחדלת פירעון על פי סעיף 258 לפקודת החברות.
4.עורך הדין פנה לחברה ונאמר לו על ידי המנכ"ל כי למיטב ידיעתו מצבת הנכסים של החברה עולה על יתרת התחייבויותיה.
5.שואל עוה"ד מספר שאלות כדלקמן:
א.האם מוטלת עליו חובת גילוי פוזיטיבית להודיע לצד שכנגד ו/או לבית המשפט על מצבה של החברה או שמא חובתו לשמור על חיסיון הלקוח גוברת במקרים כאלה.
ב.האם אמור עוה"ד לחקור ולבדוק מהו מצבה הפיננסי של החברה בשים לב לכך שאיננו מקבל דיווח שוטף אלא הוא למד על כך מתוך התנהלות התיקים של החברה.
ג.האם אמור בכלל עוה"ד למסור מידע על לקוחתו שעה שהיא טרם הוכרזה כחדלת פירעון.
עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין חובה על עורך הדין לגלות פרטים אודות עברה הפיננסי ו/או הכלכלי של מרשתו, באשר חל חיסיון על מידע זה.
חרף האמור לעיל, ראוי להוסיף כי אם יישאל עורך הדין על ידי בית המשפט אודות מצבה של החברה וימסור מידע שאינו אמת, יהא בכך משום מסירת מידע שאינו נכון ביודעין. (38584)

 

מחלוקת בין יורשים לרבות בנושא חובשכ"ט המגיע לעוה"ד

עוה"ד כמנהל עזבון

העובדות:
1. עורך דין ייצג לקוח שנפטר זה מקרוב.
2. הלקוח המנוח טופל ע"י עוה"ד במגוון נושאים, לרבות הליכים משפטיים בפני בתי משפט שונים.
3.עוה"ד מסר כי בגין הטיפול המשפטי עד לפטירת הלקוח נותר חוב שכר טרחה שבחלקו נתמך במסמכים חתומים על ידי המנוח המאשרים את סכום החוב ובחלקו הינו שכר טרחה מצטבר בגין התקופה שלאחר הפטירה ושאינו מאושר ע"י המנוח.
4.צוואת המנוח הוקראה ונמסרה לילדי המנוח (שישה במספר) המצויים בסכסוך ומחלוקת באשר לחלוקת נכסי העיזבון.
5.בצוואה כלולה הוראת המנוח למנות את עורך הדין כמנהל עיזבון לאחר פטירתו.
6.מאחר שקיימים מספר נושאים הדורשים טיפול משפטי דחוף מול מינהל מקרקעי ישראל והן בגין הליך משפטי סבוך ביותר שבו המנוח הוא הנתבע וכעת יופנה כנגד עזבונו ונדרש אפוא מינוי מנהל עיזבון בטרם ייגרמו נזקים בלתי הפיכים.
7.יצוין כי ההליך המשפטי האמור נובע מסכסוך ממושך שבגינו מתנהלים הליכים משפטיים המנוהלים על ידי עוה"ד מזה כעשור.
8.היורשים בחלקם מתנגדים למינוי עורך הדין כמנהל ויכול ותהיה גם התנגדות מצידם לתשלום חוב שכר טרחתו.
השאלות שמציג עורך הדין בפני הועדה הן כדלקמן:
האם, בנסיבות המקרה, לנוכח חובות שכר הטרחה של המנוח לעוה"ד אשר כיום הם חוב העיזבון ולנוכח הסכסוך הקיים בין היורשים
1.קיים ניגוד אינטרסים במינוי עוה"ד למנהל עיזבון המנוח.
2.קיימת סיבה אתית אחרת לעוה"ד שלא להתמנות כמנהל עיזבון.
3.לנוכח המחלוקת בין היורשים והחשש להתנגדות ו/או מחלוקת עתידית לעניין תשלום חובות שכה"ט קיימת סיבה לעוה"ד שלא להתמנות כמנהל העיזבון למרות האמור בצוואה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.ועדת האתיקה סבורה שמינוי עורך הדין כמנהל עיזבון שעה שקיים מצב בו עורך הדין הוא נושה של אותו עיזבון בגין תביעת חוב שנוייה במחלוקת, נגוע בניגוד עניינים.
2.חרף האמור לעיל הרי אם החוב לעוה"ד יוסדר לא תהיה מניעה למינוי כאמור.
3.המחלוקת בין היורשים ו/או קיומם של הליכים אחרים בין היורשים אינם צריכים למנוע את המינוי. המחלוקת בין היורשים מצדיקה מינוי מנהל עיזבון וראוי כי מנהל העיזבון יהא האדם אשר המנוח מינה בצוואתו.
4.אשר לנקוב בסעיף 3 לשאלות עוה"ד, הרי עוה"ד לא יוכל להתמנות כמנהל עיזבון שהרי לא יוכל לבדוק ולהתייחס לתביעתו נגד העיזבון.
(38657)

 

מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים,שידול לקוחות ושותפות עם מי שאינו עו"ד

פסיקה משמעתית

הכרעת דין
תמצית טענות הקבילה
7.כתב הקובלנה מייחס לנאשמת יחסי שיתוף ושותפות בהכנסות ומתן סיוע לחברה, גוף אשר פרסם עצמו בעיתונות והתיימר ליתן לציבור הרחב שירותים משפטיים בתחומים שונים, לרבות שירותי גביית חובות, טיפול בהליכי הוצל"פ, ביצוע פס"ד ושטרי חוב, צווי קיום צוואה וצווי ירושה, ועריכת מסמכים משפטיים שונים.
יצוין כי בפתח משרדי החברה שלט בו נרשם מפורשות חסתה של החברה.
כמו כן נטען בקובלנה כי הנאשמת לא הגיבה לפניית הקובל אליה ממועד מסוים.
בגין מעשים אלו מייחסת הקבילה לנאשמת עבירות שונות של מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים - ס' 11 ב' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986 (להלן: הכללים) וס' 61 נ2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: החוק), שידול לקוחות ע"י אחר - ס' 56, 61 נו) לחוק, שיתוף ושותפות עם מי שאינו עורך דין - ס' 58 ו- 61 לחוק, התנהגות שאינה הולמת ו/או פוגעת בכבוד המקצוע - ס' 53, 61 (1) ו61- (3) לחוק.

תמצית טענות הנאשמת
8.הנאשמת כפרה מכל וכל באישומים המיוחסים לה, ולטענתה החברה אינה עוסקת במתן שירותים משפטיים, אלא שירותי עזר משפטיים בלבד, כגון: מסירות, חקירות יכולת וכיו"ב. כ"כ טענה הנאשמת כי יחסיה עם החברה מסתכמים ביחסי עו"ד - לקוח רגילים, ככל לקוח אחר, וע"כ גם אין פסול בכך שלקוח זה אשר היה מרוצה משירותיה הפנה אליה לקוחות אחרים.
עוד טוענת הנאשמת להגנתה, כי כלל לא ידעה על הפרסום של החברה בעיתונות, וכי משנודע לה הדבר, מיד הורתה לחברה להפסיק פרסום זה.
אשר לאי הגשת תגובה לקובלנה, טוענת הנאשמת כי מעולם לא קיבלה את פניית הקובל אליה.

סיכום הממצאים העובדתיים:
31.1 החברה פרסמה עצמה בעיתונות ועסקה בפועל במתן שירותים משפטיים ושירותי עזר משפטיים לציבור הרחב, "הכל תחת קורת גג אחת".
31.2 הנאשמת שיתפה פעולה עם החברה, ידעה על הפרסום בעיתונות ועל השלט בפתח משרדיה.
31.3 החברה הפנתה לנאשמת את הלקוחות שפנו אליה בעקבות הפרסום בעיתונות.
31.4 הנאשמת קיבלה לקוחות שהופנו אליה ע"י החברה וכן לקוחות אותם פגשה באקראי במשרדי החברה, וזאת בחדרון קטן במשרדי החברה.
31.5 החברה נהגה לגבות עמלה בשיעור ניכר(30%) מלקוחות שפנו לקבלת שירותיה, והנאשמת הייתה מודעת לכך.
31.6 הנאשמת העבירה לחברה את סכום העמלה, כאחור לעיל, מתוך כספים שנגבו על ידה עבור לקוחות שהופנו אליה ע"י החברה.
31.7 הנאשמת ניהלה פעילות משפטית בחדרון קטן במשרדי החברה, במקום אשר אינו מכובד ואינו בהתאם לקבוע בכללים לגבי משרד עורכי דין.
31.8 הנאשמת מסרה ללקוחות עמם נקבעה לה פגישה במשרד החברה, או כאלו שפגשה שם באקראי, את כרטיס הביקור שלה והזמינה אותם למשרדה להמשך הטיפול המשפטי בעניינם.
31.9 בנוסף לאמור בס"ק 31.1 לעיל, עסקה החברה גם בניכיון שיקים אותם "רכשה" מגורמים שונים.
31.10הנאשמת פתחה וניהלה חשבון נאמנות, במשותף עם י., מנהל החברה, אליו הועברו כספים שנגבו בהליכי הוצל"פ אותם ניהלה הנאשמת עבור החברה, ולאחר מכן ויתרה על זכות חתימתה בחשבון נאמנות זה.
חשבון הנאמנות הנ"ל נפתח, ככל הנראה, ע"מ לעמוד בנוהלי ההוצאה לפועל. העברת זכות החתימה למנהל החברה בלבד נעשתה בלא ידיעת ההוצל"פ, כי בפועל הפך חשבון הנאמנות לחשבון בנק רגיל של החברה, ובכך הטעתה הנאשמת, ביודעין, את ההוצל"פ.

הדיון בעבירות המיוחסות לנאשמת
32. מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים - ס' 11 ב'
בס' 11 ב' לכללים נקבע כי:
"(א) עורך דין לא ייתן שירות משפטי ללקוח, שהפנה אליו גוף שאינו עורך דין, שותפות של עורבי דין או חברת עורכי דין - הפועל למטרת רווח ולמטרה זו מפרסם ברבים מתן שירותים משפטיים.
(ב) עורך דין המועסק ע"י מי שאינו עורך דין, שותפות של עורכי דין או חברת עורכי דין (להלן: המעסיק) לא ייתן שירות משפטי למי שאינו מעסיקו אם המעסיק פועל למטרת רווח וגובה תמורה בעד אותו שירות משפטי.
(ג) הועד המרכזי, בהתייעצות עם ועד המחוז, רשאי להתיר, מטעמים מיוהדים שבטובת הציבור, חריג מהוראות אלה, בתנאים ולתקופה שיקבע".
32.1 ב"כ הקובל מייחסת לנאשמת עבירה הן עפ"י ס"ק (א) והן עפ"י ס"ק (ב) לסעיף 11 ב' לכללים.
32.2 לטענת הקובל העניקה הנאשמת שירותים ללקוחות שהופנו אליה ע"י החברה, גוף שאינו עורך דין או שותפות או חברת עורכי דין, ואשר פרסם ברבים מתן שירותים משפטיים, וע"כ עברה על האיסור בסעיף 11 ב' נא) לכללים.
32.3 בנוסף גורסת ב"כ הקובל כי הנאשמת הועסקה ע"י החברה וע"כ עברה גם על האיסור הקבוע בסעיף 11 ב' (ב) לכללים, וזאת מאחר ויש ליתן פרשנות רחבה למונח "מועסק" באופן שאין להחילו רק עת מתקיימים יחסי עובד מעביד.
32.4 מהעובדות שהוכחו בפנינו עולה בבירור כי הנאשמת הפרה את האיסור הקבוע בסעיף 11 ב' (א) לכללים, עת, אף עפ"י הודאתה, העניקה שירותים משפטיים ללקוחות שהופנו אליה ע"י החברה. אין מחלוקת כי החברה הינה גוף מסחרי, שאינו עורך דין, שותפות או חברה של עורכי דין, ושפרסם עצמו ברבים כנותן שירותים משפטיים.
32.5 ע"כ, בהיעדר היתר מיוחד, כאמור בס"ק 11 ב' (ג) לכללים, עברה הנאשמת עבירה של מתן שירותים משפטיים בניגוד לכלל 11 ב' (א) לכללים.
32.6 נוכח הרשעת הנאשמת בעבירה על כלל 11 ב' (א), כאמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלת פרשנות המונח "המועסק" בסעיף 11 ב' (ב).
33. עבירות של שידול לקוחות ע"י אחר - ס' 56 ו-1)61) לחוק
בס' 56 לחוק נקבע כי:
"לא ישדל עורך דין, בעצמו או ע"י אחר, כל אדם למסור לידיו עבודה מקצועית".
בס' 61 (1) לחוק נקבע:
"אלה עבירות משמעת:
(1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בשל מקצועו".
33.1 טוענת ב"כ הקובל, כי הנאשמת עברה עבירה של שידול לקוחות, אם כי באופן עקיף, עת העניקה שירותים ללקוחות שהופנו אליה ע"י חברה, חברה מסחרית אשר שידלה לקוחות, במישרין, ע"י פרסום מודעות בעיתונות ובכך "הייתה שותפה לשידול".
לשיטת ב"כ הקובל תכלית האיסור על שידול לקוחות הינה "למנוע השגת יתרון והעדפה של עורך דין אחד על פני האחרים, בצורה בלתי הוגנת, בלתי מכובדת ובדרך פסולה".
33.2 מנגד טוענת הנאשמת: "מה צורך לה לשדל לקוחות באמצעות אחר, כאשר מותר הפרסום לעו"ד, ובנוסף
- כי: "הוכח... כי החברה אכן עסקה במתן שירותי עזר משפטיים, הא ותו לא", וכן "הוכח... הנאשמת לא ידעה כלל על ביצוע פרסומים בעיתונות מטעם החברה", וע"כ לא עברה עבירה של שידול.
33.3 כבר נקבע לעיל, כי הנאשמת ידעה אודות הפרסום וכי החברה עסקה במתן שירותים משפטיים, באמצעות הנאשמת ויתכן אף עו"ד נוספים.
33.4 על אף זאת, עדיין נותרת שאלה נכבדה הטעונה מענה:
האם ניתן לקבוע מבלל נסיבות המקרה שלפנינו, כי הנאשמת אכן שידלה לקוחות, ע"י אחר, למסור לה עבודה מקצועית.
ובמילים אחרות: האם הוראת הסעיף חלה רק על מקרה בו עורך הדין פעל באופן אקטיבי, באמצעות אחר, לשדל לקוחות, או שמא די בכך שעורך הדין שיתף פעולה עם גורם אחר ששידל לקוחות, ונהנה בפועל מפירות השידול, תוך עצימת עיניים למתרחש סביבו.
33.5 מקובלת עליי טענת ב"כ הקובל, כי תכלית הוראת ס' 56 לחוק הינה מניעת הענקת יתרון בלתי הוגן לעורך דין פלוני על פני אחרים, וכי לאור תכלית חקיקה זו יש לפרש את הוראת החוק הנ"ל.
33.6 לפיכך, ולאחר לבטים בסוגיה זו, הגענו למסקנה כי הנאשמת אכן עברה עבירה של שידול לקוחות, מהטעמים הבאים:
33.6.1 החברה שידלה לקוחות לבוא ולקבל שירותים משפטיים ושירותי עזר משפטיים, "הכל תחת קורת גג אחת".
33.6.2 הנאשמת הייתה מודעת לפרסומים של החברה בעיתונות ובשלט בכניסה למשרדי החברה, קרי לפעולות שידול מצד החברה.
33.6.3 הנאשמת הפיקה טובת הנאה כלכלית מלקוחות שהופנו אליה ע"י גוף אשר שידל לקוחות.
33.6.4 זאת גם זאת, הנאשמת הודתה כי החברה הפנתה אליה לקוחות, כי נהגה לפגוש לקוחות במשרדי החברה, עת ביקרה שם (קיימת מחלוקת על תדירות ביקוריה בלבד), ליתן להם במקום "ייעוץ על קצה המזלג", למסור ללקוחות אלו כרטיסי ביקור שלה ולהזמינם למשרדה להמשך הטיפול המשפטי.
33.6.5 הואיל ולקוחות אלו שודלו לפנות לחברה, אין ספק כי בדרך זו השיגה הנאשמת יתרון בלתי הוגן על פני עורכי דין אחרים, להם לא עמדה האפשרות להשיג לקוחות במשרדי חברה ששידלה לקוחות אלו לבוא וליהנות משירותיה.
33.6.6 הנאשמת מודעת היטב לבעייתיות של מתן ייעוץ ו/או מסירת כרטיסי ביקור שלה במשרדי החברה, וע"כ ניסתה להצדיק זאת ע"י השוואת פעולותיה למקרה אחר בו פונה אליה אדם, באקראי ברחוב, ומבקש את שירותיה , ולא היא!
אין לקבל את הסברה של הנאשמת - אין כל מקום להשוות בין מקרה של פניה אקראית לעורך דין, ברחוב או במסדרון בית משפט, לבין שיטה לפיה פעלה הנאשמת - פגישה עם לקוחות, מתן ייעוץ משפטי ומסירת כרטיסי ביקור שלה ללקוחות במשרדי חברה המשדלת לקוחות אלו לפנות אליה, כשהנאשמת מודעת לכך שלקוחות אלו שודלו לבוא למשרדי אותה חברה.
33.7 אשר על כך הננו מרשיעים את הנאשמת בעבירה
של שידול לקוחות, בהתאם להוראות סעיפים 56 ו61- (1) לחוק.
34. עבירות של שיתוף ושותפות עם מי שאינו עורך דין - ס' 58 ו61- (1) לחוק
בס' 58 לחוק נקבע כי:"עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו - אם ברוטו ואם נטו - בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו..."
34.1 לטענת ב"כ הקובל אין לפרש את המונח "שותפות" בסעיף הנ"ל כמובנו הצר בפקודת השותפויות, אלא ראוי ליתן למונח זה פרשנות רחבה יותר, קרי די ב"יחסי שיתוף", "עבודה ביחד" או "בשותף", ולאו דווקא שותפות משפטית.
לפיכך, לשיטת הקובל, די בחשבון הבנק המשותף לנאשמת ולחברה כי הנאשמת הפרה את הוראות סעיף 58 לחוק.
34.2 מנגד טוענת הנאשמת, כי הוכח שחשבון הבנק המשותף "היה למעשה חשבון נאמנות לכל דבר ועניין... בתיקי הוצל"פ בהם החברה הייתה הזוכה".
34.3 בס' 58 הנ"ל מפורטות שתי חלופות:
האחת -עיסוק בעריכת דין "בשותפות" עם מי שאינו עורך דין, והשנייה - "שיתוף" אדם שאינו עורך דין ב"הכנסותיו" של עורך הדין.
34.4 מטרת דיני האתיקה, וסעיף 56 הנ"ל לחוק בכללם, הינה בראש ובראשונה שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור הרחב, ושלילת התנהגות שאינה הולמת מקצוע נכבד זה, וכן שמירה על הציבור הרחב לבל יטעה וימסור את הטיפול בנושאים חשובים עבורו, לידי מי שאינו מיומן או מוסמך לטפל בענייניו.
אשר על כן, בנושא הפרשנות הראויה של המונח "שותפות", עפ"י החלופה הראשונה של ס' 58 לחוק - מקובלת עלינו עמדת ב"כ הקובל, לפיה ראוי ליתן למונח זה את הפרשנות הרחבה, מעבר להגדרת המונח שותפות עפ"י פקודת השותפויות.
34.5 כפי שציינו לעיל, גם לאחר תום פרשת הראיות, חשבון הנאמנות המשותף, תכליתו ושימושו, נותרו תעלומה בעינינו. אמנם כפי שטוענת ב"כ הקובל בסיכומיה, לא ניתן לשלול את האפשרות, כי חשבון זה אכן שימש בפועל לחלוקה כזו או אחרת (שיתוף) של הכנסות בין הנאשמת לחברה, ואולם ספק אם די בראיה זו, בלבד ובפני עצמה, לשם הרשעת הנאשמת בהפרה של החלופה השנייה (שיתוף בהכנסות) של ס' 58 לחוק. על כן לו עמדה בפני בית הדין ראיה זו בלבד - אפשר והיינו שוקלים לזכות את הנאשמת בסעיף אישום זה, ולו מחמת הספק.
34.6 ואולם, במקרה שלפנינו הוכח, מעבר לכל ספקי כי הנאשמת שיתפה פעולה ועסקה במשותף עם גוף מסחרי - שאינו עורך דין - שפרסם ושיווק את עצמו כגוף המעניק את כל השירותים - משפטיים ושירותי עזר משפטיים גם יחד - "תחת קורת גג אחת".
34.7 זאת גם זאת, מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי הנאשמת השתלבה, כחלק אינהרנטי, בפעילותה המסחרית של החברה, עת העניקה ללקוחות החברה שאינה של עורכי דין את שירותיה המשפטיים, ובכך אפשרה לחברה זו לשווק עצמה כמעניקה גם שירותים משפטיים, כחלק מפעילותה העסקית, ובמעשיה אלו עסקה בשותפות עם מי שאינו עורך דין בהענקת שירותים משפטיים,ובכך הפרה את החלופה הראשונה שבסעיף 58 לחוק הנ"ל.
34.8 מדבריה של ו. לחוקר י., עת ביקש להסדיר את נושא שכר הטרחה והעמלה עם עורכת הדין, ניתן ללמוד על השותפות בפועל, לכל הפחות כפי שזו עלולה להתפרש ע"י ציבור הלקוחות:
"...בשעות הבוקר שהיא נמצאת בבית משפט מי שמוסמך לנהל את כל המשא ומתן זאת אני. היות והיא נמצאת בבית משפט וזה בדרך כלל שעות קבלת קהל אז אני גם יודעת, אתה יודע את המרווחים שלי כמו כל עסק מסחרי".
34.9 זאת גם זאת, בל נשכח כי הנאשמת גבתה כספים בהוצל"פ עבור לקוחות שפנו אליה, והעבירה, במישרין, לחברה את סכום העמלה המגיע לחברה. בפועל קיזזה הנאשמת מהלקוח כספים שגבתה עבורו בהליכי ההוצל"פ הן בגין שכר טרחתה שלה והן בגין עמלת החברה.
 34.10 אשר על כי, הננו מרשיעים את הנאשמת גם בעבירה של שיתוף ושותפות עם מי שאינו עורך דין, בהתאם להוראות סעיפים 58 ו61- (1) לחוק.
35.עבירות של התנהגות הפוגעת בכבוד ואינה הולמת מקצוע עריכת דין - ס' 53, 61 (1) ו61-(3) לחוק
סעיפים 1(61) ו61- (3) לחוק קובעים כעבירת משמעת :
"הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בשל מקצועו (סעיף 1(61))."
"כל מעשה או מחדל אחר, שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין". (סעיף 3(61)).
35.1 נוכח כל האמור בהכרעת הדין לעיל - אין כל ספק כי התנהגות הנאשמת בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שתואר בהרחבה לעיל, פגעה בכבוד המקצוע וכי נהגה בדרך שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ודי לשם כך אם נציין את המעשים הבאים:35.1.1
הנאשמת פתחה וניהלה חשבון נאמנות, במשותף עם מי שאינו עורך דין, תוך עקיפת נוהלי ההוצל"פ בנדון, ובשלב מאוחר יותר שללה מעצמה את זכות החתימה בחשבון נאמנות זה מבלי לשנות את הגדרתו כחשבון נאמנות ומבלי לדווח על כך להוצל"פ.
צודקת ב"כ הקובל בטענתה כי בדרך זו אפשרה הנאשמת למי שאינו עורך דין לנהל בפועל חשבון נאמנות, מבלי שיהא כפוף לכללי האתיקה החלים על עורך דין בניהול חשבון נאמנות.
35.1.2 הנאשמת קיבלה ונתנה ייעוץ / טיפול משפטי
ללקוחות במקום שאינו מכובד ואינו ראוי לשמש משרד עורכי דין ובמשותף עם גוף מסחרי שאינו של עורכי דין, ובנוסף - בכניסה למשרד או על הכניסה לחדרון לא היה שלט או ציון של משרד עורכי דין.
35.1.3 הנאשמת שידלה לקוחות לקבל את שירותיה המשפטיים.
35.1.4 הנאשמת שיתפה פעולה עם גוף מסחרי שאינו של עורכי דין ואפשרה לאותו גורם להתחרות בצורה לא הוגנת עם חבריה עורכי הדין, ובכך נתנה יד לכריתת הענף עליו יושבים ומתפרנסים חבריה, עורכי הדין.
לא למותר להוסיף ולציין בהקשר זה, כי לשכת עורכי הדין השקיעה ומשקיעה מאמצים רבים ונוקטת הליכים משפטיים שונים בכדי למנוע מגופים מסחריים שאינם עורכי דין לפעול בתחומים משפטיים אשר יוחדו לעורכי דין בלבד. והנה, בה בשעה, הנאשמת נותנת ידה ומאפשרת לגוף מסחרי כאמור להתחרות בצורה לא הוגנת בחבריה עורכי הדין, כשהיא נהנית מפירות תחרות בלתי הוגנת זו.
בל נשכח כי על עורך דין חלים מגבלות של ממש וכללים אתיים בדבר התנהגות הולמת ומכובדת, אשר אינם חלים על גופים מסחריים כאמור המתחרים בהם בדרך לא הוגנת, כגון: איסור שידול לקוחות, פרסומת עפ"י המגבלות המותרות בלבד, הגבלה על גביית שכ"ט, איסור להיות בניגוד עניינים, איסור על מתן אשראי ללקוח, ניהול כספי לקוחות עפ"י כללי נאמנות קשיחים ועוד כיו"ב.
35.1.5 הנאשמת נתנה יד לפעילותה של חברה הפועלת "כמו משרד תיווך" (כדברי מנהל החברה), הגובה מלקוחות שכ"ט בשיעורים גבוהים ובלתי סבירים בעליל (30% מהתקבול), בנוסף על שכה"ט אותו גבתה הנאשמת, ובדרך זו פגעה בתדמית המכובדת של חבריה עורכי הדין.
35.1.6 עורכי הדין חייבים לפעול עפ"י אמות מידה מוסריות, באופן שציבור הלקוחות יוכל לסמוך עליהם, ומקובלת עלינו טענת ב"כ הקובל כי מי שפועל בניגוד לכך, פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו ומבזה את כבוד המקצוע.
35.1.7 ראוי להדגיש כי: "..... השיפוט המשמעתי מטרתו, מלבד ענישת הנאשם, לשמור כי יהא נקי המחנה של העוסקים במקצוע עריכת הדין, וכי לא יפגע האמון אשר רוחש הציבור הרחב המזדקק לשירותיהם של חברי הלשכה". על"א 4779/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד מאיר שפצירר, פ"ד מו(1) 105 ,113.
35.1.8 בהתנהגותה הנ"ל תרמה הנאשמת לפגיעה במעמדם של עורכי הדין ואמון הציבור בהם, שהם נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וע"כ הפרה את הוראות סעיפים 53, 61 (1) ו61- (3) לחוק.
35.1.9 סעיף 3(61) מהווה מסגרת נורמטיבית, המיועדת ללכוד בתוכה כל מעשה או מחדל אשר יש בהם משום סטייה מנורמות ההתנהגות המקובלות והמצופות מעורכי דין. בתי הדין הם הממלאים סעיף זה תוכן וזאת על פי שיקולי מדיניות בדבר אופי ההתנהגות הרצוי והמקובל של עורכי דין
בתוך ומחוץ לכותלי המקצוע. ראה לעניין זה על"א 15/88 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ד מ"ג (1) 584.
השופט בייסקי, בעל"א 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עו"ד, פ"ד מא (3) 324 בעמ' 332 התייחס בדבריו לרמת ההתנהגות המצופה מעורכי-דין ולחובות הנובעות מכך, שסעיף 61 מיועד לאכפן:
".....לא נתעכב לפרט את הייחודיות של מקצוע זה על כל ההיבטים שלו, ורק נזכיר את הוראותיו של הפרק השישי, הדן באתיקה מקצועית ובשיפוט משמעתי, המטילים חבויות וחובות המיוחדות למקצוע זה. השיפוט המשמעתי הפנימי ויתר ההוראות מטרתם להבטיח רמת התנהגות נאותה, הנדרשת מגל מי שעוסק בעריכת-דין. ייתכן שלא קל הוא להגדיר במדויק את העבירה המשמעתית שבסעיף 61י3) לחוק, לפיו מהווה עבירה "על מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין". רבות דנו בכך בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, וגם בית-משפט זה נזקק לכך, הפסיקה הניחה כללים מסוימים, שאין למצותם בהגדרה אחת, אך תמיד הבחינה נעשית מתוך הייחודיות של המקצוע."
עקרון זה נקבע עוד בשורה ארוכה של פסקי דין.
כך למשל בעל"א 4/83 פנחס מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א, פ"ד ל"ט (1) 75 נאמר ע"י כב' השופט בייסקי (בעמ' 80) על ההתנהגות הרצויה מעו"ד:
"...מקצוע המכובד של עריכת דין, הדורש מהמשתמש בו לא רק ידע מקצועי ומקנה לו מעמד, אלא מחייבו לנהוג ביושר, להתנהג ללא דופי, להקפיד על הוראות החוק ועל כללי האתיקה, לא לפגוע חלילה באמון של כל אלה הנזקקים לשירותיו..."
ובעל"ע 1/88 הועד המחוזי של לשכת עורבי הדין בישראל נ. פלוני וערעור שכנגד. פ"ד מב (4) 472 ,479 אומר השופט מלץ:
"...עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו עצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מהחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מידי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד". (ההדגשות אינן במקור ).
35.1.10 בנוסף, הנאשמת לא הגיבה לפניית ועדת האתיקה, מעשה אשר אף הוא מהווה עבירת משמעת. כך נקבע בעל"א 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא (3) 324. בפס"ד זה נקבע כי אי מתן תשובה הינה זלזול במוסדות הלשכה ועל כן היא התנהגות בלתי הולמת עורך דין ועבירה על פי סעיף 3(61) לחוק.
35.2 אשר על כן, הננו מרשיעים את הנאשמת בהפרת הוראות סעיפים 61 (1) ו3(61-) לחוק.
(בד"מ 144/01)