יום ראשון, 20 אוגוסט 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 75 · תאריך פרסום מרץ 2004 · עט ואתיקה

סיכום הפעילות בשנת 2003

עם סיומה של שנת 2003 ועיבוד הנתונים, ברצוני להביא לידיעתכם את נתוני הפעילות של ועדת האתיקה בשנה זו.
בשנת 2003 הוגשו לועדת האתיקה 1,095 תלונות אזרחים (66 פחות משנת 2002), בהן בולטות התלונות אודות התנהגותם של עו"ד המייצגים זוכים בהוצל"פ כלפי חייבים, וכן תלונות צד כנגד עורך-דינו של הצד שכנגד בתחום המעמד האישי. תלונות שכיחות נוספות שהתקבלו מאזרחים, נוגעות לעיכוב בהעברת נכס מקרקעין ע"ש הרוכש, גביית שכ"ט מוגזם, רשלנות בייצוג ובטיפול, אי קבלת שכר שנפסק ע"י בית משפט (עדות, מומחה), ותלונות בדבר עיכוב מסמכים ע"י עו"ד.
לוועדה הוגשו 299 תלונות בין חברים (5 פחות משנת 2002). עיקר התלונות בין החברים עסקו ב"חטיפת" פס"ד, ניגוד עניינים והתבטאות בלתי חברית בכתב ובע"פ.
כן הגיעו לטיפולה של הוועדה 54 החלטות שיפוטיות (20 יותר משנת 2002), שעיקרן, התבטאויות לא הולמות באולם בית המשפט ובמסגרת כתבי טענות, וכן
- איחורים להופעה בדיונים ו/או אי הופעה.
לבסוף, יש לציין בחיוב את המשך הירידה במספר התלונות - 13 בלבד - בענייני פרסומת של עורכי דין, כנראה בשל ההקלות המשמעותיות שניתנו בכללי האתיקה.
בסה"כ הגיעו לטיפולה של ועדת האתיקה 1,461 תלונות, ובכך נרשמה ירידה נאה של 58 תלונות לעומת שנת 2002. ב112- תיקים משנת 2003 וכן ב105- תיקים משנים קודמות, הוחלט להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי. הוועדה מצאה לנכון לגנוז 688 תלונות שהוגשו בשנת 2003 ועוד 436 תלונות שהוגשו בשנים קודמות.
בנוסף, טיפלה הוועדה במהלך שנת 2003 ב814- פניות של חברים לקבלת חוות דעת בסוגיות אתיות, והשיבה ל339 -פניות של אזרחים בענייני אתיקה.

מדובר בגידול משמעותי במתן חוות הדעת בסוגיות אתיות ובמתן תשובה לפניות אזרחים, ביחס לשנת 2002 (743 חוות דעת ו273- תשובות לפניות אזרחים).
יתר הנתונים שצוינו לעיל נשארו דומים לשנים שעברו, ולשמחתנו, מספר התלונות בין חברים נמצא בסימן ירידה.
לא למותר להזכיר, כי ביום 11.5.03 פורסמו כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג2003-, אשר ביטלו את סעיף 11א לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986-, וכן - את כללי לשכת עורכי הדין (איסור עיסוק בתיווך), התשל"א1971-, כללי לשכת עורכי הדין (עיסוקים שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין), התשמ"ז1987-, וכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק מותר במסחר), התשס"ב2001-.
הכללים החדשים "עושים סדר" בסוגיה, ומתווים באופן ברור ותמציתי - הן מהותית והן טכנית - את המצבים בהם יוכל עורך הדין לעסוק בעיסוק אחר.
ועדת האתיקה, בעבודתה האינטנסיבית במשך שנת 2003, המשיכה להיות הוועדה העסוקה ביותר בוועד מחוז ת"א והמרכז, והיא מתכנסת כמעט מדי שבוע למשך מספר שעות, על-מנת לטפל בשאילתות ובתלונות, וכן כדי להחליט בדבר העמדה לדין משמעתי.
אני תקווה כי בשנת 2004 נחזה בירידה דרסטית במספר הפניות שועדת האתיקה תידרש להן. לשם כך לא נדרש מאיתנו הרבה. מעט הקפדה, מידה הגונה של דרך ארץ, והרבה רצון טוב יחוללו פלאים בנדון ויתרמו לשיפור תדמית כולנו בנושאים כאובים אלה.


לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

הגבלת חברות עפ"י ס' 52 ב'לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א1961-

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.עורך דין הודיע ללשכה על הגבלת חברותו עפ"י ס' 52 ב' לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- ומפעם לפעם הוא נדרש לאמת תצהירים ו/או מסמכים ו/או פרטים שונים (כגון אימותי פרטי חברה לצורך עריכת פעולות בבנק).
2.שאלת הפונה היא האם בסמכותו לפעול כאמור לעיל על אף הגבלת חברותו וכן האם יש באפשרותו להשתמש בחותמת הנושאת את התואר "עורך-דין" ואת מספר הרישוי שלו, לצורך פעולות אלו.

עמדת ועדת האתיקה:
1.עורך-דין המגביל את חברותו על פי סעיף 52 ב' לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961- אינו רשאי לאמת תצהירים.
2.אימות תצהיר אינו פעולה טכנית, אלא הסבר משפטי למצהיר כי עליו להצהיר אמת - שאם לא כן, יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. מה עוד שאימות תצהיר נכלל גם במסגרת סעיף 20 לחוק הנ"ל.
3.כאשר עורך-דין מאשר תצהיר עליו לציין כי הוא מאשר כעורך-דין. כאשר עורך-דין שחברותו מוגבלת יציין זאת, יהא בכך משום הטעייה ויסוד של התחזות לעורך-דין. לעניין זה ר' בג"צ 4000/93 אלראי קנבל נגד לשכת עוה"ד וכן את הרשעת עורך דין בפרשה בה אימת תצהיר בתקופת השעיה זמנית
- על"ע 4142/01.
(38100)

עורך-דין וסמכויותיו כמנהל עיזבון

ניגוד עניינים

העובדות:
1.שני עורכי דין מונו יחדיו כמנהלי עיזבון.
2.תוקף המינוי פג לפני מספר חודשים - וזאת לאחר שהגישו מנהלי העיזבון בקשה לשחרורם מהניהול אולם טרם ניתנה החלטה בבקשה זו.
3.אחד מנכסי העיזבון הינו בית מגורים שהיה רשום ע"ש המנוח.
4.חלק מהיורשים הגישו תביעה כנגד היורשים האחרים לפירוק שיתוף בנכס.
5.עורך הדין שהיה כאמור אחד ממנהלי העיזבון שואל האם הוא רשאי לייצג כיום חלק מהנתבעים בתביעת פירוק השיתוף.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי אין הוא רשאי לייצג יורש אחד כנגד יורש אחר בהקשר לנכסי העיזבון וזאת כל עוד הוא מכהן כמנהל עיזבון.
2. הועדה אף סבורה כי גם לאחר שחרורו מכהונת מנהל עיזבון לא יוכל עורך הדין לייצג את אחד היורשים באשר נכסי העיזבון וחלוקתו הינם נשוא העניין שבו מטפל עורך הדין כמנהל עיזבון.
(37792)

האם ניתן להגביל מראש את זכויותהלקוחלתבוע את עורך דינו בגין טיפולו בענייניו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך-דין הינו בעל זכויות בחברה אמריקאית המשווקת קרקעות בארצות הברית.
2.מספר לקוחות פנו לעורך הדין ובקשו כי ירכוש עבורם קרקעות בארה"ב באמצעות חברה שבה יש לעורך הדין זכויות.
3.עורך הדין רוצה לעניין לקוחות בפרטי העסקה.
4.במסמכי העסקה אמור לחתום כל משקיע פוטנציאלי - בין אם הוא לקוח ובין אם לאו - מצג ברור באשר למהות ההשקעה והיות ההשקעה ספקולטיבית.
5.בנוסף לכך יופיע במסמכי העסקה סעיף לפיו לא יוכל עורך הדין לייצג את המשקיע כנגד החברה האמריקאית שהרי יש לו זכויות, באותה חברה.
6.לקוחות עורך הדין נכונים לחתום על מסמך לפיו ידועות להם זכויות עורך הדין בחברה האמריקאית וכי חרף זאת הם מבקשים כי הוא יבצע את ההשקעה וכי לא תהיינה להם בהקשר זה כל תביעה או טענה כלפיו.
7.עורך הדין פנה לוועדה בשאלה כיצד עליו לנהוג במקרה זה על מנת להימנע מביצוע עבירה אתית כלשהי.

עמדת ועדת האתיקה:
1.אין מניעה כי עורך הדין ייצג את לקוחותיו בנושא רכישת מקרקעין בארה"ב באמצעות החברה שבה יש לו זכויות ובכפוף ליידוע אותם לקוחות אודות זכויות עורך הדין בחברה האמריקאית.
2.הועדה סבורה כי החתמת הלקוחות על מסמך כמפורט בסעיף 6 לעיל נוגדת את תקנת הציבור ולעניין זה מפנה הועדה את תשומת לב הפונה לפסק דין בעניין "צים" כשהמדובר הוא על פסק דין אזרחי שענינו החתמת חברת "צים" את הנוסעים באוניותיה על כך שלא תהיינה להם תביעות בגין כל נזק ובית המשפט פסל התנאה זו.
(37879)

המותר והאסור בראיון עדים שנחקרו ע"י המשטרהבהקשר להליכים אזרחיים בבית המשפט

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.משרד עורכי דין מייצג שתי חברות בהקשר לעניינים משפטיים לרבות תביעות שהוגשו נגדן לבית המשפט.

2.כנגד החברות הוגשה גם בקשה לאישור תובענות ייצוגיות.

3.לצורך הכנת הגנת החברות וייצוגן בנאמנות ובצורה נאותה נדרש המשרד לאסוף את כל העובדות הרלבנטיות הנחוצות לטיפול לרבות החובה לראיין את עובדי החברות שבידם מידע רלבנטי לנשוא התביעות. ללא ראיון עובדי החברות לא יעלה בידי משרד עוה"ד לקבל תמונה מלאה ושלמה של מסכת העובדות הרלבנטיות ובכך תיפגם משמעותית יכולת החברות להתמודד עם התובענות שהוגשו נגדן ולהתגונן מפניהן באופן יעיל.

4.כנגד החברות פתחה משטרת ישראל בחקירה בכדי לברר האם נעברו עבירות פליליות כלשהן ע"י מי מן המעורבים ובמסגרת חקירה זו הוזמנו מספר עדים העובדים בחברות לשם גביית עדותם תחת אזהרה.

5.עורכי הדין של החברות סבורים כי אין כל מניעה לכך שעובדי המשרד יבואו בדברים עם אותם עובדים שנחקרו ע"י המשטרה וזאת לשם איסוף המידע העובדתי הנחוץ.

6.תכלית המגע עם עובדי החברות הינה איסוף המידע המצוי ברשותם לשם גיבוש עמדתן והגנתן של החברות.

7.בדעת עורכי הדין להקפיד על כך כי המידע שימסור עובד אחד לא יועבר לעובד אחר בחברות ובהקשר זה ברור כי כל אחד מהעובדים ירואיין בנפרד ולהסרת ספקות אין בדעת עורכי הדין להעניק לעובדי החברות ייעוץ כלשהו בהקשר לחקירתם במשטרה אלא להתמקד בקבלת המידע המצוי ברשותם ככל הדרוש לניהול ההליכים האזרחיים התלויים ועומדים.

8.עורכי הדין מבקשים כי הועד המחוזי המוסמך לתת היתר לעורכי הדין לבוא במגע עם עובדי החברות יתיר בנסיבות מקרה זה - ככל שמגע זה נחוץ לאיסוף החומר העובדתי וגיבוש עמדתו והגנתו בבית המשפט את ראיון העובדים - שאם לא כן תקופח קשות הגנת החברות והאינטרסים הלגיטימיים שלהן.

עמדת הועד המחוזי:
1.לדעת הועד המחוזי רשאים עורכי הדין להיפגש עם עובדי החברות נשוא הפנייה לוועד ואין בכך משום הפרת כלל 37 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
2.עם זאת יש צורך לסייג את מתן ההיתר באופן שימנע הטרדת עדים או הדחתם.
3.הועד המחוזי לא יוכל לתת גיבוי מראש לטענת המשטרה ככל שתיטען, כי העדים הודחו ו/או הוטרדו ע"י הצד שכנגד, הואיל ועובדי החברות כבר מסרו הודעות במשטרה.
(37964)

 

עריכת צוואה במוסד סיעודי

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.עורך-דין שהינו גם נוטריון התבקש לערוך צוואה לאדם מבוגר המאושפז במוסד סיעודי.

2.משהגיע עורך הדין למוסד הסיעודי לצורך ביצוע עריכת והחתמת הלקוח על צוואה התברר כי כנוטריון אין הוא יכול לבצע את הפעולה האמורה שכן אין ללקוח תעודה רפואית מתאימה כנדרש לפי תקנות הנוטריונים (תקנה 4 א').

3.שואל עורך הדין האם בנסבות אלה הוא רשאי בכהונתו כעורך-דין לערוך בו במקום צוואה בעדים כאשר הוא עורך את הצוואה (בכתב יד מזכירתו) והעדים לצוואה הם הוא עצמו וכן מזכירתו או שמא אסור לו לבצע את הפעולה האמורה מאחר שהוא מכהן גם כנוטריון.

עמדת ועדת האתיקה:

1.תקנות הנוטריונים לרבות תקנה 4 אי אינן חלות על עורך-דין בפעילותו ככזה.

2.כאשר עורך-דין עורך צוואה לאדם מבוגר המאושפז במוסד סיעודי ראוי הוא כי יוודא את יכולתו של אותו אדם לחתום עליה.

3.הועדה סבורה כי פעולה כאמור לעיל הינה אף למען עורך הדין, עורך הצוואה, ולא רק למען המצווה שהרי בדרך זו ייתר עורך הדין טענות עתידיות כלפיו בנושא ההחתמה על צוואה של מי שאינו מבין טיבה של צוואה הנתון להשפעה בלתי הוגנת או כי אינו צלול וכיו"ב.

(37005)

כיצד על עורך-דין לנהוג בנושא רישוםהערת אזהרה ומשכנתא

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.בנקים למשכנתאות החלו לדרוש כי בעסקאותיהם בשלב קבלת המשכנתא כשאי אפשר לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה או בקרקע מינהל יחתום עורך הדין המטפל בעסקה מטעם הקונה על אישור בלשון זו: "רשמתי לפני כי כל עוד אטפל בהעברת הזכויות ע"ש הלווים, אדאג כי במועד רישום הזכויות ע"ש הלווים בספרי החברה תרשם הערת אזהרה לטובתכם בלשכת רישום המקרקעין וכן באותו מעמד הערת אזהרה לטובת הבנק מכוח התחייבות החברה לרישום משכנתא" או בנוסח אחר: "ככל שהדבר נוגע לי, יבוצעו הפעולות ללא השהיה מצידי ועם סיומן אמציא לכם את המסמך המתאים. לפי דרישתכם אדווח לכם מפעם לפעם על התקדמות הפעולות הדרושות לביצוע הרישום. אם אפסיק לייצג את הקונים בטרם יסתיימו הליכי הרישום אודיע לכם על כך מיד...".
2.שאלות הפונה הן כדלקמן:
א.האם עורך-דין המטפל בעסקה רשאי לחתום על מסמך שכזה ו/או על כל התחייבות/ הצהרה מול הבנק המלווה?
ב.בהנחה שרשאי, האם עורך-דין חייב לחתום (הן מהבחינה האתית והן מבחינה חוזית בכל הקשור בהתחייבויותיו ללקוח).

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין מניעה לחתום על האישור המאוזכר בכפיפות למילוי התנאים הבאים:
1.עורך הדין וידא כי ביכולתו לקבל על עצמו את ההתחייבות ואין מניעה לקיימה.
2.יש צורך לקבל את הסכמת הלקוח על חתימת עורך הדין. באם הלקוח כקונה לא יסכים לרישום להערת האזהרה לזכות הבנק יהא עליו להודיע לבנק ולעכב הרישום.
3.הבנק יהא מוכן לתת ללקוח את ההלוואה ובמקום רישום המשכנתא ו/או הערת האזהרה יקבל הבנק התחייבות עורך הדין כנאמן כלפיו.
4.עורך הדין אינו מתחייב לבצע בכל מקרה את התחייבויותיו, גם אם הפסיק לייצג בעסקה את הקונה ובמקרה כזה עליו להודיע מיד לבנק על התפטרותו. (37746)
 

מגבלת ייצוג החלה על עורך-דין

 ניגוד עניינים

העובדות:
1.עורך-דין מנהל משרד שבו עובדים ששה עורכי דין ולפני מספר חודשים קיבל לעבודה עורכת דין נוספת.
2.אותה עורכת דין כיהנה כמגשרת בין בני זוג קודם שהצטרפה למשרד וכשהליך הגישור הסתיים בין הצדדים ללא הצלחה.
3.בשלב מאוחר יותר כל אחד מבני הזוג שכר עורך דין משלו והצדדים הגיעו להסכם גירושין וחלוקת רכוש והתגרשו בפועל.
4.במהלך יחסי הצדדים נוצרו חילוקי דעות ביניהם בהקשר למימוש הסכם הגירושין כשהאישה מעוניינת כי עורכת הדין (המגשרת לשעבר) תייצג אותה במימוש הסכם הגירושין.
5.עורך הדין מנהל המשרד פנה לוועדה בשאלה האם הוא רשאי לייצג את האישה כשהוא מדגיש כי ניסיון הגישור לא התבצע כלל במשרדו וכי הקשר היחיד להליך הגישור האמור הוא היות עורכת הדין שהצטרפה למשרדו ואין היא קשורה לטיפול בתיק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורך הדין כי אין זה ראוי שיקבל על עצמו את הייצוג של אחד מבני הזוג בהתחשב בכך כי עורכת הדין שהצטרפה למשרדו כיהנה בעבר כמגשרת בין אותם בני זוג.
(37918)

 

ייצוג חברה קבלנית נגד רוכשי דירות

 

עוה"ד ולקוחו

ביחס לטענות נגדה וחובותיו למתן פרטים
לרוכשים לעניין רישום זכויותיהם
1.עורך-דין המייצג חברה הבונה פרויקט מגורים ערך את הסכמי המכר ונספחיו ומייצג את החברה במו"מ עם רוכשי הדירות בכל הקשור לנוסח ההסכמים לרבות החתמת הרוכשים על יפויי כוח בלתי חוזרים בנוסח המקובל.
2.בהסכמי המכר נקבע כי משרד עורך הדין מייצג את החברה בעסקאות ואינו מייצג את הרוכשים וכן כי המשרד יטפל ברישום הזכויות.
3.עוד נקבע כי שכר הטרחה משולם בגין רישום הבית המשותף ורישום הזכויות ע"ש הרוכשים.
4.עורך הדין שואל האם הוא רשאי להשיב בשם החברה על מכתבים המופנים לחברה ע"י רוכשי הדירות או ע"י עורך הדין שלהם והכוללים טענות נגד החברה בדבר אי עמידתה, לטענתם, בהתחייבויות כלפי הרוכשים.

עמדת ועדת האתיקה:
1.עורך הדין אינו רשאי לייצג את החברה נגד הרוכשים גם בהקשר לטענות שהועלו ע"י הרוכשים.
2.עורך הדין חייב, מכוח היותו עורך-דין של שני הצדדים לצורך רישום הזכויות, ליתן פרטים לרוכשים באשר לכל טענה שיש לה זיקה לרישום.
(37869)

שיקולי ענישה על פי סעיף 75

פסיקה משמעתית

נימוקי גזר הדין

בית הדין החליט פה אחד להשעות זמנית את הנאשם מעיסוק בעריכת דין לתקופה של 4 שנים, מהם שנה אחת בפועל ושלוש שנים על תנאי. ההשעיה על תנאי תחל מיום סיומה של ההשעיה בפועל ותחול על כל עבירה דומה שעבר הנאשם במקרה שלהלן, באם תבוצע על ידו במהלך שלוש השנים. נמו בן הוחלט בי תחילתה של ההשעיה בפועל היא מהיום בו הושעה הנאשם זמנית בתיק בד"מ אחר, בגין העבירות נשוא תיק זה.

להלן יובאו נימוקינו -

רקע עובדתי
1.זו בקשה לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961- להטלת עונש על הנאשם לאחר שהורשע בפסק דין סופי בבית משפט השלום ולאחר ערעור שהוגש על ידי הנאשם לבית המשפט המחוזי במסגרתו נערך הסדר טיעון להקלה בעונש שאושר על ידי בית המשפט.
2.להלן יובאו עובדות המקרה:
הנאשם הורשע בפסק דין סופי בת.פ בבית משפט השלום בתל- אביב. אלה הן העבירות בהן הורשע הנאשם:
מסירת אמרה כוזבת בדו"ח, בזדון ומתוך כוונה להתחמק ממס, בניגוד לסעיף 2(220) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").
עבירות הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 4(220) לפקודה.
4 עבירות של השמטת הכנסה שיש לכלולה בדו"ח, מתוך כוונה וזדון להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 1(220) לפקודה.
4 עבירות של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977(להלן: "חוק העונשין").
2 עבירות של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
2.בגין הרשעתו בכל אלה, הטיל בית המשפט הנכבד על הנאשם את העונשים הבאים :
-3 שנות מאסר בפועל.
-18 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור או ינסה לעבור אחת מן העבירות בהן הורשע בתיק זה בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא.
קנס בסך 150,000 ש"ח או 9 חודשי מאסר תמורתו, אותו נדרש לשלם עד למועד קצוב.
3.הנאשם הגיש את ערעורו לבית המשפט המחוזי, בע.פ. בו התייחס הן להרשעה והן לעונש שהוטל עליו בגינה. מאוחר יותר אף החל לרצות את מאסרו. מס' חודשים לאחר מכן הודיע הנאשם לבית המשפט, כי לנוכח נסיבות מיוחדות שנוצרו אצלו, החליט לבטל ערעורו על ההרשעה, ולהותיר לדיון את ערעורו על העונש בלבד.
4.לאור הנסיבות המיוחדות שנוצרו אצל הנאשם, נערך הסדר טיעון בינו לבין הצד שכנגד, בו הומר עונש המאסר בפועל של 3 שנים שהוטל על הנאשם, בעונש מאסר של שישה חודשים. בית המשפט נתן את אישורו להסדר טיעון זה אך ורק לנוכח המצב העגום אליו נקלעה משפחתו של הנאשם והוא היטיב לציין זאת בפסק דינו:
" . . .יש מקום בנסיבות חריגות אלה, במיוחד לנוכח מצבה האנוש של האישה, "לבלוע את הגלולה", כביטויה, ולנהוג במערער, הרבה מעבר למידת הדין המתחייבת. . . "
5.ב"כ הועד המחוזי ביקש כי העונש שיוטל על הנאשם יהיה עונש הרחקה של 7 שנים מחברותו בלשכת עורכי הדין. הנאשם הסכים לכך כי אכן מדובר במעשים חמורים לפי המפורט בפסק הדין ואף הודה במעשיו לאור ביטול ערעורו על ההרשעה, אולם לדעתו תקופת ההשעיה צריכה הייתה להיות פחותה בהרבה, זאת עקב נסיבותיו האישיות המיוחדות .
6.ב"כ הועד המחוזי סומך טענותיו לעניין העונש בדברים ברורים וחד משמעיים שהפכו נכסי צאן ברזל בפסיקה ובמציאות בדבר הצורך בשמירת כבוד המקצוע, כבודו של ציבור עורכי הדין ושמירה על רמה גבוהה של אמון, אשר הציבור רוחש לאנשי מקצוע זה, מעצם התפקידים והפעולות אשר הם מבצעים מדי יום בתחומי החיים השונים. הוא מייחס חשיבות נכבדה לעניין משקלם של הנסיבות האישיות אך בד בבד טוען כי חומרת המעשים הנ"ל אשר קלון רב מלווה אותם היא גבוהה.
7.הנאשם, גולל בפנינו מסכת עובדתית קשה אשר החריפה בשנה האחרונה: הנאשם ריצה עונש מאסר בפועל כאשר נתגלה במהלכו כי אשתו סובלת מגידול ממאיר בגבה. לנאשם 4 ילדים ואין בנמצא אדם שיכול לעזור לילדיו, מלבד אשתו שכאמור סובלת כיום ממחלה קשה. למשיב ילדה בת 12, חולת אפילפסיה, מחלה שנבעה כתוצאה ממותו של בנו של הנאשם. ילדיו הופרדו והם גדלו אצל קרובי משפחה ושכנים. נוסף על כך, גם משרדו של הנאשם נשרף על כל תכולתו.

דיון משמעתי
8. הגישה הרווחת לעניין התחשבות בנסיבות אישיות הינה גישה מחמירה, הגורסת כי כעקרון אין לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של נאשם.
9.בית המשפט העליון בע"א 8/79 סופרין נ' הוועד המחוזי, פד"י לד(4), 185,קבע:
"...אין ספק כי יש קושי רב בגזירת העונש... כאשר מדובר על אדם אשר פעל בתחום המקצוע משך שנים רבות ואשר יקפח בכל מקור פרנסתו, אך מול קושי זה ניצבת החובה להגן על הציבור הרחב ולשמור על מעמדו של מקצוע עריכת-הדין... מתן המשקל לקשייו וסבלו של המערער אין בו כדי לשנות מן החומרה היתירה הדבקה במעשים אותם ביצע...".
בפסק הדין נקבע כי למרות שהתוצאות הכלכליות הנובעות מההוצאה מהלשכה יהיו עבור המערער מרחיקות לכת לאור גילו ובריאותו, הרי שאין להקל מהחומרה שבמעשיו ועל כן יש להוציאו מהלשכה.
בעל"ע 4/83 פנחס מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פד"י לט1)) 75:
"אין אנו מקלים ר אש לא בנסיבותיו האישיות של המערער ולא במצב בריאותו. אבל כל אלה חייבים לסגת מפני האינטרס הציבורי, הן של לשכת עורכי הדין, החייבת לשמור על מחנה נקי, והן של הציבור הרחב, הנזקק לשירותי עורכי הדין".
בעל"ע 1/64 אפרים מרגלית נ' היועמ"ש ואח', פ"ד יחנ2) 601, נקט השי כהן בגישה מחמירה אף יותר וטען כי יש להתעלם מנסיבות אישיות כנסיבות שיש לקחת לקולא ולו בשביל הצורך בשמירת טובת הציבור ורמת המקצוע:
. . . בכגון דא חייבות הרשויות בעלות סמכות השפוט המשמעתי לשוות לנגד עיניהן את טובת הציבור ואת רמתו ואת שמו הטוב של מקצוע הפרקליטות, ולעניין זה נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של עורך הדין הנאשם אינן יכולות להשפיע על המתקת הדין..."
בעל"ע 17/81 סתי נ' בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עו"ד, פ"ד גי 153, התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, בין היתר: פועלו של המערער במחתרת בעירק, נכות בנו, קשייו הרבים במציאת מקור לפרנסתו. למרות נסיבות אלה, קבע בית המשפט:
יאכן, העונש שהוטל על המערער הוא העונש החמור בין דרגות הענישה השונות שבסמכות בית-דין משמעתי, אך, במקרה דנא, הייתה הצדקה מלאה להטלת עונש זה עקב החומרה הרבה של העבירות, שאותן ביצע המערער. בצדק הדגיש בית הדין הארצי, שבמקרה זה חייב השיקול של האינטרס הציבורי ושל טובת ציבור עורכי הדין לגבור על הנימוקים שלטובת המערער".
בהמשך פסק הדין, קובע בית המשפט כי השיקולים האישיים שצוינו הם כבדי משקל, אולם האינטרס הציבורי גובר.
בעל"ע 87/ 18 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עו"ד, תק-על 90 (1) 525, התייחס הש' מלץ לנסיבותיו האישיות של המערער: בן 82, ניצול שואה, ערירי, מתפרנס בדוחק וכן ייתכן ואינו יציב מבחינה נפשית. למרות כל הנסיבות הללו, נפסק שהלשכה אינה רוצה בו בין חבריה, שכן הוא מטיל קלון על המקצוע ועל הלשכה כולה.
אם כן , גישת הפסיקה כאמור לעיל, היא שיש מקרים שהינם כה חמורים מבחינת האינטרס הציבורי והאמון שרוכש הציבור לעורכי הדין, כך שנסיבות אישיות, גם אם הינן כבדות משקל, נסוגות מפני האינטרס הציבורי. חובותינו כדיינים לשמור מחד על אותו ציבור עורכי הדין הנוהג על פי אמות המידה הנכונות ומאידך על הציבור הנזקק לשירות עורכי הדין.
10.עם זאת, ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם כן התחשבו בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אך עדיין התחשבות זו נעשתה במידה ובמשורה והתבססה על חומרת מעשי העבירה או קולתם. לעניין זה, יפים הם דברי כב' הש' אלון בעל"ע 6/86 פרקליט המדינה נ' מנדלבוים, פ"ד מבת) 25, שם נקבע כי:
"האמצעים שבהם מוסמך בית הדין המשמעתי לנקוט נגד מי שהורשע בעבירת משמעת, ובמיוחד השעיה מהלשכה והוצאה משורותיה,משום השתת עונש הן, וכלל גדול בדרכי הענישה נקוט בידינו שבכל עונש שהוא - בכפוף לאותם מקרים שבהם קבע המחוקק מידה קצובה מינימאלית של ענישה מקום יש - בעת השתתו - לשיקולי חומרה ולשיקולי קולה, אלא שמשקל שיקולים אלה, כאמור לעיל, הולך ומשתנה לפי חומרת מעשי העבירה או קולתם".
בבד"א 87/ 39 ארדון פרידמן נ' הוועד המחוזי של לשכת עו"ד, פדי"ם ז,46, התרשמו בתי הדין מאופיו החיובי של המערער, וייחסו למעשיו קלות דעת וחוסר אחריות. נזכרו נסיבותיו האישיות וביניהן עבור זמן רב מאז האירועים שיוחסו לו, פיצוי המתלוננים, היותו עו"ד בעל וותק ובעל משפחה, והעובדה שהוא עצמו הולך שולל ע"י אחר.
בבד"מ 1/89 הוועד המחוזי נ' פלוני, פדי"ם ז' 212, הקלו בעונשו של הנאשם ונקבע כי מעשיו לא נבעו מחוסר יושר, שכן לא הייתה לו טובת הנאה. התנהגותו נבעה מהתמכרותו לאלכוהול וככזה, הוא אינו עו"ד שסרח אלא אדם חולה שיש לתת לו הזדמנות נוספת לשוב למקצועו אם ייגמל.
בבד"א 30/85 פלוני נ' הוועד המחוזי, פדי"ם ו 204, נלקחו בחשבון בשיקולי העונש גיל המערער, מעמדו, היות המעשה חד פעמי, הפרישה מרצון מהלשכה. כך גם נלקחו בחשבון נסיבות אישיות בעל"ע 1/68 פלוני נ' היועמ"ש, כב(1), 673.
גם חרטה כנה שימשה אף היא כנסיבה אישית מקלה למרות חומרת העבירה (בד"א 50/89 הוועד המחוזי של לשכת עו"ד נ' דן שרון, פדי"ם ז' 234).
11. העבירות נשוא החלטה זו הינן ללא ספק עבירות קשות בחומרתן ועל עו"ד העובר עבירות אלו, עליו הידיעה כי מקצועו יאבד. משמעותן של עבירות המס והנזק העצום שגרם הנאשם לקופת הכלל, מחייבת ענישה חמורה לעבריינים מסוג שכזה. אין חולק לעניין חומרת העבירות ובית המשפט המחוזי כבר הבהיר את עמדתו בנושא זה:
"עברייני מס ראוי שיוקיעו אותם אל עמוד הקלון לא פחות מאותם עבריינים החוטאים לחברה בפגיעה ברכוש הזולת ובגזילתו... כיוון שהמניע למעשים אלה הוא הרצון להפיק רווחים קלים על חשבון קופת המדינה, ובצע הכסף הוא ברקע המעשה. ראוי הוא, כי מי שהורשע בעבירות אלה לא יצא נשכר מפרי מעלליו" וע.פ 522/82 עזאם ואח' נ' מדינת ישראל פייד לו (4), 411).
לא זו אף זאת, גם עבירות ההדחה בעדות ושיבוש מהלכי המשפט מוסיפות מימד נוסף של חומרה רבה המחייב הטלת עונש מהותי.
12. המסקנה המתבקשת מכל הנאמר דלעיל היא כי נסיבות אישיות מהסוג שבמקרה דנן אינן עולות כדי הקלה בחומרת העונש וכי אילו בנסיבות רגילות דובר, היה עונש ההשעיה ארוך אף יותר אלא שלא כך הם פני הדברים שבפנינו. במקרה דנן, הנאשם הורשע בבית המשפט וריצה עונש מאסר בפועל. בזמן זה גילה כי אשתו סובלת ממחלת הסרטן וכי אין באפשרותה לטפל בארבעת ילדיהם. כתוצאה מכך פוזרו הילדים בין המשפחות והשכנים וזאת מפאת חוסר יכולתה של האם לדאוג לילדיה. הנאשם אף עבר מקרה מצער ביותר שבו שכל את בנו, וכתוצאה מכך בתו הגדולה נתקפה במחלת האפילפסיה. לא זו אף זאת, משרדו של הנאשם, מקור פרנסתו היחיד, נשרף על כל תכולתו .
13. בבואנו להכריע בגזר דיננו, לא עמדו לנגד עינינו נסיבותיו האישיות של הנאשם, אלא הנסיבות המיוחדות והטרגיות של אשתו ושל ילדיו שהם למעשה הקורבן האמיתי בתיק זה. מזלו הרע של הנאשם דכאן, אשתו שחלתה במחלת הסרטן והקרע המשפחתי שכנצר עקב הפרדת הילדים, כל אלה מביאים למסקנה אחת והיא מתן פתרון מיידי למצב המשפחתי האנוש בו מצויה משפחת הנאשם.
14.אין חולק לעניין חומרת העבירות והקלון הרב הטמון בהן אשר לכך יש השלכה ישירה על מקצוע עריכת הדין ועל הצורך בשמירת כבוד המקצוע, כבודו של ציבור עורכי הדין ושמירה על רמה גבוהה של אמון, אשר הציבור רוחש לאנשי מקצוע זה. ב"כ הועד המחוזי דרש כעונש השעיה של 7 שנים. הוא אף טוען כי בנסיבות אלה עונש ההשעיה מוצדק ואף יש בו מידת התחשבות רבה לאור העבירות הקשות אותן ביצע הנאשם. אין לכו אלא להלין על דרישת הועד המחוזי שכן במקרה דנן, משפחתו של הנאשם זקוקה לו באופן מיידי שכן מצב המשפחה הינו קשה מנשוא, ויש ליתן למשיב את האפשרות לשקם את משפחתו. עונש השעיה כדרישת הועד המחוזי אינו נותן מענה למצב המשפחתי החמור ואף יכול ויחמיר את המצב שכן אין מי שיתמוך ויכלכל את משפחתו. אכן, בנסיבות רגילות אחרות לא הייתה כל מניעה לפסוק על פי בקשתו, אך עקב הנסיבות הקשות נשוא תיק זה והמצב המתדרדר של משפחת הנאשם, ראינו לנכון להפעיל מידת אנושיות, לפנים משורת הדין, ולהקל בעונשו של הנאשם וזאת בכדי שיוכל לתמוך באשתו וילדיו.
15.ליבנו אל משפחתו של הנאשם. הנסיבות הטרגיות והקשות הן כה מצערות ועצובות ומהוות בעינינו מעין "סיפור איוב". קשה שלא להבין לרחשי ליבו של הנאשם שכל רצונו הוא לחזור ולעסוק במקצועו וזאת בכדי שיוכל לכלכל את ילדיו ולסעוד את אשתו. גם גילו של הנאשם מקשה על ההחלטה
והאפשרות שישולב בעבודה אחרת נראית די קלושה. בנוסף, נראה כי הנאשם מביע חרטה כנה על מעשיו ויש יסוד סביר להניח כי לא יחזור על טעויותיו בשנית.
16. אכן, ערים אנו להיות ההחלטה לקולא ולא לחומרה. בבואו של בית דין זה לפסוק במקרה כגון דא, עליו לשאת על כפות המאזניים את הנסיבות הקשות של משפחת הנאשם אל מול הפגיעה בציבור עורכי הדין והאמון אשר הציבור רוחש למקצוע זה. באיזון בין שני אלה, עולה לנגד עינינו מצוקתה הקשה של משפחת הנאשם, והנחיצות הגדולה בשיקום משפחה זו אשר זקוקה לעזרת הנאשם בדחיפות ובכך גוברת על הפגיעה האחרת.

ג ז ר - ד י ן
אנחנו קיבלנו פה אחד החלטה, אנחנו ניתן את גזר הדין שלנו עכשיו, נימוקים ניתן בנפרד. גזר הדין שלנו אומר ככה: אנחנו, בנסיבות המיוחדות של העניין - אנחנו נפרט אחר כך בנימוקים את הנסיבות המיוחדות - אנחנו החלטנו להטיל על הנאשם עונש של 4 שנים, מהם שנה אחת בפועל ושלוש שכים על תנאי. ה"בפועל" מתחיל מהיום בו הנאשם הושעה זמנית. פירושו של דבר שהנאשם מושעה 4 חודשים נוספים. ב26.12- שנה זו אתה תוכל, אליבא דפסק הדין פה, להחלטה שלנו, להתחיל לעבוד חזרה. בנוסף לזה, אנחנו מטילים עליך 3 שנים של השעיה על תנאי, לתקופה של 3 שנים, על כל עבירה דומה בנושאים שנדונים היום בפנינו. 3 השנים על תנאי כמובן יתחיל מ26.12.2003,
באותו יום שתחזור לעבודה. אנחנו התרשמנו מאד ממה שנאמר פה, מדבריו של העד מטעמך, ומהנסיבות המיוחדות האלה - אתה ראית את זה גם במהלך הדיון - ולכן המינימום שיכולנו להטיל עליך בנסיבות האלה, ולעמוד גם במצוות הדין והקריטריונים הקיימים, היה הדבר הזה.
יצאנו מתוך נקודת הנחה שהחגים השנה נמשכים עד מחצית אוקטובר, ואז למעשה יהיה לך עוד חודשיים שתוכל להתחיל להתארגן ואחרי זה תוכל להתחיל לעבוד. כך אנחנו רואים את הדברים. כמובן יהיה פרסום הכל כדת וכדין.

(בד"מ 111/03)