פסיקה משמעתית
הכרעת הדין
1.עיקרי טענות הקובל בקליפת אגוז
1.1 ביום 2.3.01, נעצר מר ל. (להלן: "ל") במשטרת אילת.
2.1 המתלוננת, חברתו לחיים של ל. התקשרה עם הנאשמת והסמיכה אותה לייצג את ל. בהליכי המעצר.
3.1 במועד הנ"ל, הייתה הנאשמת מושעית זמנית מעיסוקה במקצוע עריכת דין. הנאשמת קיבלה על עצמה את הטיפול מבלי לגלות למתלוננת או לל. את דבר השעייתה ואולם לצרכי הייצוג, הסמיכה הנאשמת את עו"ד ר. להופיע בבית המשפט.
2.סעיפי האישום:
1.2 עבירות של עיסוק במקצוע עריכת דין בתקופת השעיה זמנית, על פי סעיפים 97 ו1(61-) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק").
2.2 עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 1(61) לחוק.
3.2 עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 3(61) לחוק.
לאחר ששמענו ושקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין יש להרשיע את הנאשמת ביחס לעבירות המיוחסות לה. להלן יפורטו הנימוקים להחלטה זו.
דיון בעובדות המקרה, על פי העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין
3. מבוא
1.3 בתקופה הרלבנטית לקובלנה זו, בתאריך 2.3.01 ובסמוך לו, הייתה הנאשמת מושעית זמנית מעיסוקה במקצוע עריכת דין ועל כך אין מחלוקת. ראה הודאת הנאשמת בהקראה בסעיף 3 רישא לקובלנה.
2.3 לאחר מעצרו, ביקש ל. מחברתו לחיים, המתלוננת, כי תמנה לו עורך דין.
3.3 המתלוננת התקשרה לנאשמת טלפונית וסיפרה לה אודות מעצרו של ל., כפי שהנאשמת עצמה מודה.
4.3 בעקבות שיחת הטלפון בין השתיים, המתלוננת והנאשמת נפגשו לאחר כשלושה ימים בבאר שבע. (להלן: "הפגישה בבאר שבע").
ראה עדות הנאשמת "אני נפגשתי איתה בבאר שבע". ראה גם עדות הנאשמת, "קבעתי איתה ביום ראשון, חבר שלה היה עצור, סיפרה לי פחות או יותר היא לא ידעה כל כך לספר - סיפרה פחות או יותר מה קורה". (ההדגשה אינה במקור - ביה"ד).
4.מהות ומשמעות יצירת הקשר בין המתלוננת לנאשמת בעניין ייצוג מר ל.
1.4 הנאשמת ניסתה לטעון כי פרט ליצירת קשר ראשוני עם המתלוננת היא "יצאה מהתמונה". אולם בעדויות שנשמעו בפני בית הדין ובחקירתה על ידי ב"כ הקובל, התברר שלא כך הוא הדבר.
"א. - את דיברת עם מר ל. בטלפון
הנאשמת - נכון. הוא דיבר איתי מאילת פעמיים."
הנאשמת, למעשה, מודה בעצמה כי היא שוחחה עם ל. בענייניים משפטיים בנוגע למעצרו וכמו כן, על פי עדותה עצמה של הנאשמת, ברור כי השיחות בינה לבין ל., היו מכוח מקצועה של הנאשמת. "הוא יודע מי אני ובמה התעסקתי...הוא יודע שאני מתעסקת בפלילים... להתייעץ איתי". (ההדגשה אינה במקור
- ביה"ד).
2.4 לעניין מהות תפקידה של הנאשמת כפי שראו זאת ל. והמתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותם :
"היא (הנאשמת - ביה"ד) דיברה איתו (עם ל.
- ביה"ד) שהיא מייצגת".
ראה גם עדות ל. :
"השם היחידי שידעתי זה שמה של הנאשמת וטענתי את זה גם בבית המשפט המחוזי אני מיוצג על ידי הנאשמת".
5.התשלום - קבלת שכר טרחה
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי אופן התשלום. להלן סקירת העדויות בקצרה ומסקנת בית הדין :
1.5 לטענת המתלוננת, הנאשמת סיכמה איתה לגבי עלות שכר טרחתה בגין הייצוג המשפטי. כתוצאה מכך, המתלוננת שילמה לנאשמת במעמד הפגישה בבאר שבע, על צד הכביש, בבאר שבע, סך 5,000 ש"ח במזומן. בשלב מאוחר יותר שילמה המתלוננת סך 3,000 ש"ח, שהופקדו, לבקשת הנאשמת, בחשבון של עו"ד ר. המתלוננת לא קיבלה מעולם קבלה בגין תשלומיה .
2.5 הנאשמת טענה כי הסכומים הנ"ל שולמו לעו"ד ר. טענה זו עומדת בסתירה לעדותו של עו"ד ר. שהיה עד הגנה, אך עדותו מחזקת את גרסת המתלוננת.
3.5 הנאשמת בסיכומיה מתייחסת בהרחבה לסוגיית התשלום וטוענת לסתירות בעדותה של המתלוננת בעניין תשלום שכר הטרחה וכמו כן מצטטת מעדותו של עו"ד ר..
4.5 בית הדין שקל בכובד ראש את טיעוני הנאשמת בעניין זה, אולם, לאור העדויות שהובאו בפניו, קובע בית הדין כי הנאשמת גבתה שכר טרחה כעורכת דין עבור ייצוג משפטי, למרות השעייתה.
6.ייפוי הכוח
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי השאלה, האם נחתם ייפוי כוח. כלומר, האם חתמה המתלוננת על ייפוי כוח המסמיך את הנאשמת לייצג את ל. בעת הפגישה בג'יפ בבאר שבע. הנאשמת חקרה את המתלוננת באריכות בעניין זה וטענה לסתירות בעדותה של המתלוננת. בנוסף, העלתה הנאשמת טיעונים מפורטים בעניין זה בסיכומיה. מכל מקום, ייפוי הכוח לא נמצא בתיק שהועבר מבאר שבע.
בית הדין אינו מוצא לנכון להידרש להכרעה בסוגיה זו מהטעם שהעובדות, העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין בנוגע להתנהלותה של הנאשמת מספיקות בהחלט לצורך הרשעתה בעבירות המיוחסות לה ולכן, שאלה זו איננה הכרחית להכרעה בעניינה של הנאשמת. בית הדין ידגיש כי גם אילו התשובה לשאלת יפוי הכח הייתה שלילית - משמע, שלא נחתם יפוי בה לטובת הנאשמת/ ובית הדין רחוק מלקבוע בך, הרי שההחלטה להרשיע את הנאשמת הייתה נשארת על כנה.
7.התנהגות הנאשמת בהתנהגות שיטתית
1.7 הנאשמת עצמה העידה בי בתקופת השעייתה היא נפגשה עם לקוחות פוטנציאלים ושמעה מהם על פרטי התיק שבו הם מעוניינים לקבל ייצוג ואז היא העלתה את הנושא בפני עו"ד ר., ובעיניה אין כל פסול בכך. הנאשמת מתעלמת מכך שאותם לקוחות פוטנציאלים, כהגדרתה, רואים בה, עורכת דין לכל דבר ועניין ומשוחחים איתה, מטבע הדברים, בענייניהם המשפטיים ובעלות הטיפול המשפטי. "אני מתרשמת, אני שומעת מה התיק, במה כרוך הטיפול הזה, ואחרי זה אני מביאה את כל הסיפור הזה לר., מתאים לך? תיכנס לתמונה, הנה מספר טלפון".
2.7 מעדותו של עו"ד ר. עולה כי מלבד המקרה נשוא הכרעת דין זו, ניהלה הנאשמת פעילות ענפה בתקופת השעייתה ואף העיד "אבל הואיל וזה לא המקרה היחיד - וזה אני כן יודע, מה שנקרא עדות שיטה - בהרבה תיקים כאלה, הנאשמת רשמה: תאו עו"ד ר. ביפויי הכוח שהיא קיבלה".
3.7 בנוסף, הנאשמת מודה כי היא קיבלה שכר טרחה מאותם לקוחות אותם היא מפנה לעו"ד ר.
4.7 מסקנת בית הדין מעדותם של הנאשמת ועו"ד ר. היא, כי הנאשמת נהגה כדבר שבשגרה להיפגש עם לקוחות פוטנציאלים, כדבריה, ולשוחח עימם אודות ענייניהם המשפטיים. לאור זאת, רק על פי עדות זו של הנאשמת בעצמה, מתקיימים כל היסודות להרשעתה בכל סעיפי הקובלנה.
8.הסתרת ההשעיה והתחזות לעורך דין
1.8 בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם המתלוננת ומר ל. ידעו שהנאשמת מושעית. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת עדותם, בית הדין קובע כי הנאשמת לא טרחה לידע את המתלוננת ו/או ל. על כך שהיא מושעית אלא הסתירה עובדה חשובה זו ולמעשה, בשעת ההתקשרות עימה, ל. והמתלוננת לא ידעו כי המדובר בעורכת דין מושעית.
3.8 בית הדין מוצא לנכון לציין כי הנאשמת לא טוענת בסיכומיה כי היא בעצמה יידעה את המתלוננת ו/או את הנאשם כי היא מושעית. היא רק סומכת על כך שהמתלוננת ול. יודעים על דבר השעייתה ממקור חיצוני - אחיה של המתלוננת, שהינו שוטר במשטרת ישראל. בית הדין קובע כי חלה חובה חד משמעית על עורך דין מושעה בישראל, כי כאשר נוצר קשר בינו לבין "לקוחות פוטנציאלים" וכאשר הוא דן איתם בענייניהם המשפטיים, עליו ליידע אותם בעצמו מיד כי הוא מושעה וכי לא יוכל בשום אופן לייצגם או לייעץ להם.
4.8 לסיכום מחלוקת זו: אמינה עלינו גרסת המתלוננת ול. כי בעת יצירת הקשר עם המתלוננת ובעת השיחות הראשוניות עימה הם לא ידעו כי היא מושעית.
9.קו ההגנה של הנאשמת
קו ההגנה של הנאשמת הינו כי היא כביכול "רק" נפגשה עם לקוחות פוטנציאלים ובמקרה זה, עם המתלוננת, ומיד יצאה מהתמונה בכך שהעבירה את הטיפול לע"ד ר.. בית הדין ידגיש בשנית, התנהגות זו, היא לכשעצמה מהווה עבירה אתית המספיקה להרשעה בכל סעיפי האישום להן טוענת הקבילה ולכן, טיעון הגנה זה נדחה מכל וכל על ידי בית הדין. מעבר לכך, קו הגנה זה נסתר והופרך לחלוטין בעדות, עד ההגנה, עו"ד ר., לפיה לא הועבר אליו דבר והנאשמת היא ורק היא הייתה "המייצגת".
10.טיעוני הגנה נוספים מטעם הנאשמת
2.10 המתלוננת ול. ידעו כי עו"ד ר. הוא המייצג
הנאשמת טוענת בסיכומיה כי המתלוננת ידעה כי עו"ד ר. הוא זה שיבוא וייצג בביהמ"ש. הנאשמת אף טוענת לגרסאות שונות בעניין זה מצד המתלוננת. לאחר שקילת העדויות ושקילת טיעוניה של הנאשמת, בית הדין קובע כי עדותם של המתלוננת, ל. ועו"ד ר. אמינה עליהם בעניין זה וכאמור לעיל, הנאשמת היא זו שקבלה עליה את הייצוג בתיק של ל. ועו"ד ר., הופיע בבית המשפט, כדבריו "בשליחותה, מטעמה ובהסמכה מטעמה" ולא מטעם המתלוננת ו/או ל..
יודגש, אין מחלוקת כי אכן המתלוננת ול. ידעו לבסוף, בשלב מאוחר יותר כי עו"ד ר. מיצגם בפועל בבית המשפט. לאור זאת, כל טיעוניה של הנאשמת בסיכומיה אינם רלוונטיים ואינם מפריכים דבר מהנטען כלפי הנאשמת.
3.10הפסקת הייצוג
הנאשמת חוזרת בסיכומיה שוב ושוב כי המניע לתלונה לא היה היותה מושעית, אלא העובדה שעו"ד ר. לא היה מוכן לייצג את ל. בתיק העיקרי בעקבות מחלוקת לגבי שכר טרחה. לל. לאחר מכן, יוצג על ידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית בתיק העיקרי ונגזר עליו עונש חמור לטעמו - 30 חודשי מאסר. בית הדין דוחה טיעון זה וקובע כי מטרתו לסטות מהעיקר - התנהלותה והתנהגותה של הנאשמת כמפורט בהכרעת דין זו. מעבר לכך, אמינה עלינו עדותה של המתלוננת המצטרפת לעדותם של ל. ועו"ד ר. כי המחלוקת לגבי שכר הטרחה הייתה עם הנאשמת ששימשה כעורכת דין, "המנהלת מלמעלה" את הייצוג בתיק.
הדיון המשפטי
11.התחזות ועשיית פעולות שנתייחדו לעורכי דין
אשר לאישום על פי סעיף 97 לחוק:
1.11 סעיף 97 לחוק שכותרתו התחזות קובע :
"מי שמתחזה כעורך דין, ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות".
2.11 בפסיקה נקבע כי מעשה של עורך דין מושעה בניגוד לסעיף 97 לחוק, מהווה עבירה משמעתית. ראה על"ע 11/82 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' אריה בן חרוץ, פ"ד ל"ח(2), 169 113 מול האות ו'. "...מעשהו של עורך דין מושעה, שנעשה בניגוד לאיסור החל לפי סעיף 97, מהווה אפוא עבירת משמעת במובן הסיפא של סעיף 1(61) לחוק, ונמצא, לפיכך, בגדר סמכותו של בית דין משמעתי".
3.11 התחזותה של הנאשמת
מכל האמור דלעיל, עולה בבירור כי הנאשמת שוחחה בטלפון עם המתלוננת, שמעה ממנה את פרטי התיק של ל. ואת רצונה לשכור את שירותיה על מנת שתייצג את ל.. בשלב מאוחר יותר נפגשה הנאשמת עם המתלוננת וגבתה ממנה שכר טרחה. בנוסף שוחחה הנאשמת עם ל. בנוגע לנסיבות מעצרו ובענייניו המשפטיים הנובעים מכך. כל זאת תוך הסתרת היותה מושעית מלשכת עורכי הדין.
4.11 ברי כי הנאשמת לא שוחחה ונפגשה עם המתלוננת ולא שוחחה עם ל. "על רקע חברתי" או על רקע אחר אלא אך ורק מתוקף התחזותה לעורכת דין פעילה.
מעבר לכך, כפי שעלה מעדותו של עו"ד ר., הנאשמת שימשה כעורכת הדין של ל. ועו"ד ר. היה נציג מטעמה שהופיע בבית המשפט. כמו כן, ל. האמין בכל ליבו כי הנאשמת היא עורכת דינו.
5.11 לפיכך, בית הדין קובע כי הנאשמת התחזתה לעורכת דין חרף השעייתה.
עשיית פעולות שנתייחדו לעוכבי דין
6.11 סעיף 20 לחוק שכותרתו ייחוד פעולות המקצוע קובע בס"ק 4:
"הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין, ואלה הפעולות :
…(1)
(4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים".
7.11 על פי ההלכה הפסוקה, לעורך דין מושעה אסור לעסוק באף פעולה שכרוכה בעיסוק כעורך דין, אפילו אם לא בא זכרה בסעיף 20 לחוק. ראה בד"א 63/00, 60 דן קרמזין, עו"ד נ' ועד מחוז תל אביב, עמוד 2 פיסקה 7 לפסק הדין:
"...ההשעיה היא השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין ולא השעיה רק מפעולות המיוחדות לעורך דין".
פסק דין זה אושר בבית המשפט העליון. ראה על"ע 4142/01 עו"ד דן קרמזין נ' וועד מחוז תל אביב, חק - על 3(2001), 918.
8.11 הנאשמת בהתנהלותה, כפי שפורט בהכרעת דין זו בהרחבה ביצעה פעולות שיוחדו לעורך דין, כל זאת בעודה מושעית.
12.כבוד המקצוע
אשר לאישום על פי סעיפים 53 ו - 1(61) לחוק:
התנהגותו ותפקודו של עו"ד, הם היוצרים או הורסים את מעמדו של המקצוע בקרב הציבור הרחב. בהתנהגותה של הנאשמת לאורך כל הדרך, העומדת בלשון המעטה בניגוד לכל אמת מידה מקצועית, הנאשמת פגעה לא רק במתלוננת ובל., אלא פגעה פגיעה קשה בכבוד המקצוע, אי לכך החלטנו להרשיע את הנאשמת באישום זה.
13.התנהגות שאינה הולמת עורך דין
אשר לאישום על פי סעיף 3(61) לחוק.(כולל סעיף 97 לחוק)
הקובל מבקש מבית הדין לייחס לנאשמת התנהגות בניגוד לסעיף 3(61) לחוק. (כולל סעיף 97 לחוק).
1.13 כללי
א. סעיף 3(61) מהווה מסגרת נורמטיבית כללית וגורפת, המיועדת ללכוד ברשתה כל מעשה או מחדל, אשר אף אם אין בהם משום הפרת חובה או איסור מכלל החובות והאיסורים המפורשים שנקבעו, יש בהם משום סטייה מנורמת ההתנהגות המקובלת המצופה מעורכי דין. ראה לעניין זה על"ע 15/88 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ר כרך מג(1) 584, 588.
ב. עורך הדין חייב לשקוד על כך, כי לא יהא בהתנהגותו פגם או פסול הפוגעים ביסוד המסד של מעמד עורך הדין. ראה לעניין זה על"ע 8/79 חיים סופרין נ' הועד המחוזי בתל אביב יפו, פ"ד ל"ד(4) 187. למעשה, מעורך דין נדרשת נורמת התנהגות יוצאת דופן בחומרתה.
2.13 לאור כל האמור דלעיל, בית הדין קובע כי התנהגותה של הנאשמת לאורך כל הדרך, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת דין זו, אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 3(61) לחוק.
14.סוף דבר
לסיכום, עולה מהעובדות, מהעדויות ומהראיות כי הנאשמת התחזתה לעורכת דין פעילה ונטלה על עצמה את הייצוג בעניינו של ל. ובכלל זה נתנה יעוץ משפטי וגבתה שכר טרחה. בהתנהלותה זאת התחזתה לעורכת דין פעילה, בזמן שהייתה מושעית מלשכת עורכי הדין. מעבר לנשוא הקובלנה והכרעת דין זו, בית הדין מוצא לנכון לציין כי עולה בבירור מעדות הנאשמת עצמה כי היא המשיכה בתקופת השעייתה להיפגש עם לקוחות ולדון עימם בעניינהם המשפטיים ובכך אין היא רואה כל פסול, למרות שיש בכך עבירות אתיות נוספות וזלזול בוטה במוסדות לשכת עורכי הדין.
אשר על כן, הננו מרשיעים בזאת את הנאשמת בעבירות בהן הואשמה בכתב הקובלנה.
גזר - ד י ן
אנחנו החלטנו לתת את גזר הדין. אנחנו רוצים לציין שאנחנו מתפלאים שהנאשמת לא מצאה לנכון להתייצב לדיון, מתברר לנו מתוך החומר שקראנו פה שזה כבר לא פעם ראשונה, ואין לזה כל הצדקה. יש לנו יסוד להאמין, לאור הניירת, שהיא ידעה בדיוק על התאריך, והשיטה לא להתייצב היא שיטה בלתי ראויה ולא מקובל עלינו, ויש בה פגיעה בבית הדין ופגיעה בהליך המשמעתי המתנהל על פי דין. לאחר ששקלנו את דבריו המלומדים של ב"כ הקובל, ולאחר ששקלנו את ההצדקה הלוגית להטלת עונש מסוג זה המתבקש, גם מבחינת סולם ענישה, הגענו למסקנה שאל לנו לסטות בעצם ממה שכבר קבענו בתיק זה בגלגולו הקודם, ואנחנו קיבלנו החלטה להטיל את אותו עונש שהיטלנו אז, שהוא שנתיים השעיה בפועל, מצטברת לכל השעיה קודמת שיש לנאשמת, ותשלום של 9,000 ש"ח למתלוננים, תוך 30 יום מתאריך היום, והיה ולא תשלם, הסכום הזה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
(בד"מ 98/02)