שבת, 15 דצמבר 2018

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 74 · תאריך פרסום ינואר 2004 · עט ואתיקה

פשרה וויתור בשם הלקוח

חברות וחברים יקרים,

לנוכח פניות רבות שהגיעו אלינו, בנוגע לכד שעורכי-דין הודו או התפשרו בשם לקוחותיהם בהליכים אזרחיים ופליליים, וגרמו בכך נזק רב ללקוחות, מצאנו לנכון להבהיר כי לדעתנו, ישנה חובה אתית להודיע ללקוח מבעוד מועד על הכוונה להתפשר בשמו.
סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה1965-, אשר דן בהיקף השליחות, קובע כי "השליחות חלה - באין הגבלה בהרשאה - על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה - באין הרשאה מפורשת לכך - על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה".
הנה כי כן, על מנת שעורך-דין יוכל לבצע בשם לקוחו את פעולות הפשרה או הויתור, יש צורך בהוראה מפורשת בייפוי הכוח, ובהעדר הוראה מפורשת כזו - הוא אינו רשאי לבצע פעולות אלה בשם הלקוח. בעבר קבעה ועדת האתיקה לעניין פשרה (עט ואתיקה, גיליון מס' 5), כי אין צורך בהסכמת הלקוח לתוכן הספציפי של הפשרה, אלא די בהסכמה כללית בייפוי הכוח להתפשר בשם הלקוח. כל זאת, בכפוף לכך שבעת שעורך הדין מקבל את הצעת הפשרה עבור לקוחו, הוא ממלא את חובתו הבסיסית לפעול לטובת הלקוח.
אנו רואים לנכון לפתח את קביעתה של ועדת האתיקה, ולקבוע שבמצב בו עורך הדיו אוחז בהסכמה כללית להתפשר בשם הלקוח, יהא עליו לעשות כל מאמץ סביר להשיג את הסכמת הלקוח לתוכן הספציפי של הפשרה. זו תהיה ברירת המחדל. לדעתנו, רק בדרך זו ניתן להגשים את התכליות העומדות בבסיס חובות הנאמנות והמסירות ללקוח. בעידן הסלולארי, מדובר ברוב המקרים במאמץ קל יחסית, שיש באפשרותו למנוע הקלות גדולות. מדובר, לדעתנו, במדיניות ראויה, אשר מחזקת את אמון הציבור בעבודתם של עורכי הדין, וכן- מחסנת את עורך הדין מפני מכלול של טענות עתידיות מצדו של הלקוח.
כיום ישנו סעיף סטנדרטי בייפויי כוח רבים, לפיו נותן הלקוח לע"ד ייפוי כוח "להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מהעניינים האמורים לעיל לפי שיקול דעתו של בא כוחי ולחתום על פשרה כזו בביהמ"ש או מחוצה לו".
יצוין כי איננו דנים כאן בתוקפו של סעיף זה במישור האזרחי, על-פי דיני החוזים.
אנו ענייננו כאן בהיבט האתי. קרי: חובת הנאמנות והמסירות ללקוח.
בע"א 102/87 אריה חברה ישראלית לביטוח נ' לודג'יה חברה לטכסטיל, פ"ד מג(2) 804, קבע הנשיא שמגר כי לא תתכן שליחות מכללא שתכנה פשרה, ויתור או פעולה ללא תמורה, ולכן לא ניתן לראות בסוכנות הביטוח, כמורשית מכללא על ידי חברת הביטוח לתת הטבות מעבר למקובל בפוליסה סטנדרטית. ואולם, בהמשך דבריו הגיע הנשיא שמגר למסקנה כי התנהגותה של חברת הביטוח מהווה ראיה לכאורה לקיום שליחות שכבר נוצרה, או שהיא מהווה משום אישור בדיעבד לפעולות שביצעה בשמה סוכנות הביטוח. דומה, כי ההלכה שנפסקה בע"א 102/87 תחול גם על יחסי עו"ד-לקוח, שכן ממילא עומדת ללקוח הברירה אם לאשר בדיעבד את הסכם הפשרה אם לאו.
יחד עם זאת, וכמוצע לעיל, ראוי לדעתנו לעשות כל מאמץ ליידע את הלקוח על הכוונה להתפשר בשמו בכל מקרה אף בהינתן ההרשאה המפורשת - וודאי שיש לעשות כן בשעה שטיבה של ההרשאה להתפשר אינו ברור כל צרכו, מכיוון שהלקוח עלול להיתפס בעתיד כמי שאישר בהתנהגותו את השליחות. בדרכים אלה, נבסס ונחזק את מילוי חובות הנאמנות והמסירות ללקוח, תוך הקפדה יתרה על אינטרס הלקוח במועד ההתפשרות עצמו.

לשירותכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

הרשאי עו"ד לפנות ישירות לחברת הביטוח של עמיתו בגין תביעתרשלנות מקצועית


 

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:
1.האם עו"ד המייצג לקוח בתביעה כנגד עורך דין (אחריות מקצועית) רשאי לפנות ישירות לחברת הביטוח המבטחת את אותו עו"ד ולעדכנה בסיכון החמור העולה מהתובענה לשמו הטוב של עוה"ד הנתבע בתיק ואשר הוא עלול להיפגע באם יינתן פסק דין.
2.האמור לעיל הועלה ע"י עוה"ד שפנה לוועדה מאחר שעורכת הדין המייצגת את עוה"ד, מטעם חברת הביטוח, הודיעה כי לא עדכנה את חברת הביטוח לגבי הסיכון שנוצר בתיק בעקבות דיון ההוכחות ולאור הודאותיו של אותו עו"ד (הנתבע) בדבר רשלנותו המקצועית.
3.שאלה נוספת שהועלתה הינה האם עורך הדין המייצג לקוח בתביעת רשלנות כנגד עו"ד רשאי לפנות ישירות לחברת הביטוח לרבות המצאת פרוטוקול הדיונים על מנת לעדכנה בתיק ולהביא בפניה את הסיכון לשמו הטוב של עורך הדין - וזאת מבלי להידרש לסיכון הכספי לחברת הביטוח עצמה?
4.עורך הדין המייצג את הנתבע בתביעת הרשלנות המקצועית מודיע כי אינו חייב לעדכן את חברת הביטוח המבטחת את אותו עו"ד והוא מעוניין אך ורק בתוצאה של דחיית התביעה (תוצאה שהינה לדעת השואל דמיונית נבלתי מציאותית לנוכח פרוטוקול חקירתו של עוה"ד הנתבע).
5.האם ניתן לשלוח חומר נוסף במקרה זה לחברת הביטוח פרט לפרוטוקול הדיון (אשר מתפרסם ממילא באינטרנט) - וכל זאת לאור העובדה כי עוה"ד המייצג את הנתבע ברשלנות מקצועית הודיע לפונה טלפונית כי לא עשה כן וכי "לא מעניין אותו באם יינתן פסק דין כנגד מרשו" - דבר העלול מטבע הדברים להביא לפגיעה בשמו הטוב של עוה"ד - מה עוד שקיים סיכוי קלוש ככל שיהיה לדחיית התביעה, הגם שבקשות לדחייה במהלך הדיונים נדחו ע"י כב' בית המשפט הדן באותה תובענה.
6.לבסוף שואל עוה"ד הפונה האם עורך דין המבוטח בחברת הביטוח "איילון" המבטחת את מרבית עוה"ד בנושא אחריות מקצועית זכאי לדרוש מחברת הביטוח "איילון" להתפשר בתביעה שהוגשה כנגדו, לאחר שלב ההוכחות ובטרם הגשת הסיכומים ומתן פסק דין ועל מנת להימנע מפסק הדין העלול לפגוע בשמו הטוב.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין לפנות לחברת הביטוח שלא באמצעות ב"כ הנתבע בסוגיה אשר הועלתה.
הועדה סבורה כי במקרה זה חברת הביטוח נחשבת בתביעה נגד עורך דין כלקוחת עוה"ד המייצג את הנתבע .


(37468)

סמכויות עוה"ד המכהן כדירקטור חליף מטעם לקוחו

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
הועדה נשאלה האם קיימת מגבלה כלשהי לעו"ד המייצג לקוח - שהינו דירקטור בחברה פרטית - כנגד אותה חברה להתמנות ע"י הלקוח כדירקטור חליף והאם הוא זכאי לשבת בדירקטוריון בחברה נגדה הוא מייצג את הלקוח.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לשואל כי לדעתה אין מניעה שעורך הדין יתמנה כדירקטור חליף - אולם בתוקף תפקידו לא יוכל להשתתף בדיונים או לעסוק בנושאים הקשורים לייצוג הדירקטור כנגד החברה.
(37397)

סוגיית החסיון נאשר הלקוח נפטר

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין שערך צוואה ללקוחו פנה לוועדה בשאלה האם רשאי הוא למסור לעיונו של ב"כ אחד הצדדים את התיק שהתנהל במשרדו בנושא הצוואה במלואו כאשר מדובר בהתנגדות לקיום הצוואה.
2.בית המשפט אפשר לשואל להיוועץ בנושא זה עם הועדה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה אינה יכולה להביע עמדה, דהיינו האם המסמכים המצויים בתיק עוה"ד הינם חסויים, אם לאו - שהרי פרטיהם אינם בידיעתה.
2.הכלל הוא כי מסמכים חסויים שייכים ללקוח ובמידה שנפטר הרי יורשיו רשאים במקרים רבים לוותר על החיסיון.
בעניין זה מופנית תשומת הלב לספרו של ד"ר ג. קלינג "אתיקה בעריכת דין" עמ' 421-422 הדן בסוגיית חיסיון של לקוח אשר נפטר.
3.אם לדעת הפונה, הלקוח (המנוח) לא רצה שתוכנם או קיומם ייוודעו ליורשיו, הרי עליו לטעון לחיסיון ולהביא את הנושא בשלמותו להכרעת בית המשפט אשר ישמע את טענות כל הצדדים המעורבים ויכריע בנושא.
(37434)

סמכויות עובדי משרד עורך הדין

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.עורך דין שהינו עורך דין יחיד במשרד ובנוסף לו עובדים פקידים, שאינם עורכי דין פנה לוועדה בשאלה מהם סמכויותיהם של הפקידים הנ"ל במסירת מידע לפונים הרבים למשרד שעה שעוה"ד נעדר ממנו.
2.השאלות אל הועדה הן כדלקמן:
א.האם הוא רשאי להורות לפקידי המשרד למסור לפונים מידע כללי על תחומי התמחותו.
ב.האם הוא רשאי להורות לפקידי המשרד לקבל כספים, שיקים ומסמכים מלקוחות בעת העדרו מהמשרד.
ג.האם הוא רשאי להורות לפקידים למסור לפונים מידע על תנאי מתן שירות וסכומי שכר טרחה.
ד.האם הוא רשאי להורות לפקידים למלא קבלות/חשבוניות ומסמכים אחרים שיש צורך להמציא ללקוחות.
ה.האם הוא רשאי להורות לפקידים למסור מידע בכתב או בע"פ ללקוחות, לבתי משפט ולעורכי הדין.

עמדת ועדת האתיקה:
1.פקידי המשרד יכולים לבצע בשמו ובהעדרו של עוה"ד כל פעולה שלא יוחדה בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- לעורכי דין בלבד.
2.פקידי המשרד יכולים למסור פרטים אודות תחומי העיסוק של עוה"ד בתנאי שלא יפרו בשמו את כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) תשס"א2001-.
3.אשר לטיפול הפקידים בקבלת כספים, שיקים, מסמכים וכיו"ב, אין מניעה שהפקידים יעשו זאת בתנאי שעוה"ד יבצע את כל הסידורים המתאימים לשמירת הכללים 42-39 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
4.במאמר מוסגר הוסיפה הועדה כי האחריות האזרחית והמשמעתית בגין כל פעולה ו/או פגם בפעולת הפקידים תחול על עוה"ד הפונה.
(37668)

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
האם רשאי עורך דין להתפשר, על יסוד סעיף 7 בייפוי הכוח הסטנדרטי שבידיו, על פי שיקול דעת.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי במישור האזרחי סעיף 7 לייפוי הכוח הסטנדרטי מחייב את הלקוח כאשר עוה"ד מגיע לפשרה עם צד ג'.

במישור האתי הרי חובת הנאמנות והמסירות ללקוח מחייבת, ברוב המקרים, לברר את עמדת הלקוח לגבי הפשרה ואם הלקוח אינו מסכים לה, אין להגיע לפשרה בשמו.

(37610)

עורך דין כחייב בתיק הוצל"פ

עוה"ד והצד שכנגד

העובדות:
עורך דין פנה לוועדה והודיע כי הוא "חייב" בתיק הוצל"פ המנוהל לטענתו ע"י עמית "בלתי נעים" ושאלתו היא האם הוא רשאי לפנות במישרין לשולחו של אותו עו"ד, דהיינו - הבנק - כאשר אינו מכהן כעורך דין בתיק אלא כצד.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי הוא רשאי לפנות ישירות ללקוחו של עוה"ד, דהיינו לבנק.

(37407)

 

עוה"ד ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין מייצג נאשם בפלילים.
2.הלקוח חייב לעורך הדין שכר טרחה בהיקף של עשרות אלפי שקלים.
3.חרף דרישת עורך הדין לא שילם הלקוח את חובו.
4.עורך הדין מעוניין להשתחרר מייצוג הנאשם בבית המשפט אולם לבקשתו בעניין זה קבע בית המשפט כי עליו להיות מוכן לדיון ההוכחות ובמעמד הדיון ידון בית המשפט בבקשת השחרור מייצוג.
5.לדברי עורך הדין הכנה לדיון מצריכה למעלה מ20- שעות עבודה ולפיכך החוב גם יגדל באלפי שקלים נוספים.

עמדת ועדת האתיקה:
1.לאור החלטת בית המשפט לדחות את בקשת עורך הדין לשחרור מייצוג עליו, איפוא, להתכונן לדיון ההוכחות חרף העובדה שהלקוח לא שילם לו את שכר טרחתו.
2.הועדה סבורה כי במהלך הדיון על עורך הדין לבקש שוב להשתחרר מהייצוג.
3.ועדת האתיקה לא תוכל לשחרר את עורך הדין מהייצוג מקום בו בית המשפט סירב לעשות כן.

(34830)

עורך הדין ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורר דין "א" ייצג חלק מהחברים בחברה חקלאית מסוימת.
2.במסגרת הייצוג האמור נחתם הסכם שלפיו מכרו החברים את זכויותיהם בחברה לצד ג'.
3.לאחרונה פנה עו"ד "ב" לעורך הדין "א" וטען כי הוא מייצג בעלת זכויות בחברה וביקש למסור לו פרטים על העסקה שבה מכרו החברים
- אותם ייצג עו"ד "א" - את זכויותיהם בחברה.
4.עורך דין "א" פנה לוועדה על מנת שזו תאשר העברת ההסכם המבוקש לעו"ד "ב" ותבהיר שאין בהעברת ההסכם "פגיעה כלשהי בחובותיו של עו"ד "א" כלפי החברים אותם ייצג כדלעיל בחברה החקלאית".

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי מסירת מידע או מסמכים של לקוחותיו לצד ג' ללא הסכמתם הינה אסורה.
(37611)

עוה"ד וביהמ"ש

 עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה וטען כי בתיק אזרחי בו ייצג את עצמו בשלב טרום קדם משפט (דיון ראשון בתיק) נשאל על ידי כב' השופט שאלה שלעניות דעתו עשתה את מלאכת הצד שכנגד - וזאת אגב תוך חריגה בוטה מחובתו האדוורסרית. השאלה האמורה לדעת הפונה מקומה, אם בכלל, הינו בשלב עתידי של חקירתו הנגדית, כבעל דין.
2.עוה"ד שואל האם יש לו דרך (מנומסת ומכובדת) ככל האפשר להראות לבית המשפט כי אינו מעוניין לענות או לבקש רשות שלא לענות.
3.לדעת עוה"ד ובהיקש לסעיף 5 שבפקודת בזיון בית המשפט הדן בעד המסרב להשיב על שאלות נאמר: "ולא הראה כל טעם צודק לסירובו". על אחת כמה וכמה ראוי לדעת עוה"ד לאפשר לו, כמי שאיננו בגדר עד, לבטא את נימוקי התנגדותו.
4.למען הסר ספק מוסכם על עוה"ד כי אם לאחר שתינתן לו אפשרות לבטא את טעמי התנגדותו או מחאתו, בית המשפט יחייבו למרות הכל להשיב לשאלתו, מובן שיציית לכך.

עמדת ועדת האתיקה:
1.ועדת האתיקה השיבה לפונה כי לדעתה אין מניעה לכך שעורך הדין המייצג את עצמו כעד מטעם עצמו יישאל ע"י בית המשפט שאלות שונות.
2.אם עורך הדין סבור שאין מקום להשיב לשאלות ו/או אפילו לשאלן עליו לנסות ולשכנע את בית המשפט בדרך מנומסת תוך שמירה והקפדה על כבוד בית המשפט בעמדתו. אם חרף האמור לעיל בית המשפט לא ישתכנע מטיעוניו יהא עליו להשיב לשאלות שיישאל.

(37504)

עורך הדין וסוגיית החיסיון

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין הוזמן ע"י המשטרה למסור עדות בעניין שהיה במסגרת טיפולו בנושא פלילי.
2.עוה"ד הודיע למשטרה כי מדובר כאן בחיסיון עו"ד - לקוח.
3.חוקרת המשטרה המציאה לעוה"ד אישור חתום ע"י לקוחו לפיו אין לו התנגדות להסרת החיסיון.
4.החתימה על מסמך הסרת החיסיון לא הייתה בפניו ונעשתה ללא התייעצות עמו וייתכן "כי מתן העדות כמבוקש ע"י המשטרה יפגע בלקוחו".
5.שאלת עוה"ד הינה כיצד עליו לנהוג במקרה זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.ועדת האתיקה הודיעה לפונה כי היא סבורה שאם הלקוח אכן ויתר מרצונו הטוב ולא תוך כדי אילוץ יכול עוה"ד ואף חייב למסור עדותו.
2.אם קיים חשש שהויתור נעשה תחת כפייה או אילוץ ראוי לברר זאת קודם לכן ואף להגיע להסדר עם המשטרה כי הלקוח יחתום על ויתור הסודיות גם בנוכחות עורך דינו.
(37502)

עורך הדין ולקוחו

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.עורך דין מייצג מועצה מקומית ובמסגרת זו הוא גם חבר ועדת ערר לענייני הארנונה שלה.
2.הבנק שבו מנהל עורך הדין את חשבונותיו הפרטיים וחלק ניכר מחשבונות הנאמנות שבטיפולו, הגיש ערר לוועדה הנ"ל.
3.הבנק איננו לקוח של עורך הדין בשום צורה ואופן.
4.שאלת עורך הדין הינה האם קיימת בנסיבות אלו מניעה אתית לטיפולו מטעם המועצה המקומית בערר שהוגש כאמור על ידי הבנק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי אם הוא חבר בועדת ערר עליו להודיע לצדדים של הערר כי הוא מנהל את חשבונותיו הפרטיים באותו סניף בנק שהגיש את הערר והצדדים יוכלו לבקש את פסילתו, אם ירצו בכך.
(34943)


 

עורך דין העובד בתקופת ההשעיה


פסיקה משמעתית

הכרעת הדין

1.עיקרי טענות הקובל בקליפת אגוז

1.1 ביום 2.3.01, נעצר מר ל. (להלן: "ל") במשטרת אילת.
2.1 המתלוננת, חברתו לחיים של ל. התקשרה עם הנאשמת והסמיכה אותה לייצג את ל. בהליכי המעצר.
3.1 במועד הנ"ל, הייתה הנאשמת מושעית זמנית מעיסוקה במקצוע עריכת דין. הנאשמת קיבלה על עצמה את הטיפול מבלי לגלות למתלוננת או לל. את דבר השעייתה ואולם לצרכי הייצוג, הסמיכה הנאשמת את עו"ד ר. להופיע בבית המשפט.

2.סעיפי האישום:

1.2 עבירות של עיסוק במקצוע עריכת דין בתקופת השעיה זמנית, על פי סעיפים 97 ו1(61-) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק").
2.2 עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו- 1(61) לחוק.
3.2 עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 3(61) לחוק.

לאחר ששמענו ושקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין יש להרשיע את הנאשמת ביחס לעבירות המיוחסות לה. להלן יפורטו הנימוקים להחלטה זו.

דיון בעובדות המקרה, על פי העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין
3. מבוא
1.3 בתקופה הרלבנטית לקובלנה זו, בתאריך 2.3.01 ובסמוך לו, הייתה הנאשמת מושעית זמנית מעיסוקה במקצוע עריכת דין ועל כך אין מחלוקת. ראה הודאת הנאשמת בהקראה בסעיף 3 רישא לקובלנה.
2.3 לאחר מעצרו, ביקש ל. מחברתו לחיים, המתלוננת, כי תמנה לו עורך דין.

3.3 המתלוננת התקשרה לנאשמת טלפונית וסיפרה לה אודות מעצרו של ל., כפי שהנאשמת עצמה מודה.

4.3 בעקבות שיחת הטלפון בין השתיים, המתלוננת והנאשמת נפגשו לאחר כשלושה ימים בבאר שבע. (להלן: "הפגישה בבאר שבע").

ראה עדות הנאשמת "אני נפגשתי איתה בבאר שבע". ראה גם עדות הנאשמת, "קבעתי איתה ביום ראשון, חבר שלה היה עצור, סיפרה לי פחות או יותר היא לא ידעה כל כך לספר - סיפרה פחות או יותר מה קורה". (ההדגשה אינה במקור - ביה"ד).

4.מהות ומשמעות יצירת הקשר בין המתלוננת לנאשמת בעניין ייצוג מר ל.
1.4 הנאשמת ניסתה לטעון כי פרט ליצירת קשר ראשוני עם המתלוננת היא "יצאה מהתמונה". אולם בעדויות שנשמעו בפני בית הדין ובחקירתה על ידי ב"כ הקובל, התברר שלא כך הוא הדבר.

"א. - את דיברת עם מר ל. בטלפון
הנאשמת - נכון. הוא דיבר איתי מאילת פעמיים."

הנאשמת, למעשה, מודה בעצמה כי היא שוחחה עם ל. בענייניים משפטיים בנוגע למעצרו וכמו כן, על פי עדותה עצמה של הנאשמת, ברור כי השיחות בינה לבין ל., היו מכוח מקצועה של הנאשמת. "הוא יודע מי אני ובמה התעסקתי...הוא יודע שאני מתעסקת בפלילים... להתייעץ איתי". (ההדגשה אינה במקור
- ביה"ד).
2.4 לעניין מהות תפקידה של הנאשמת כפי שראו זאת ל. והמתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותם :

"היא (הנאשמת - ביה"ד) דיברה איתו (עם ל.
- ביה"ד) שהיא מייצגת".

ראה גם עדות ל. :

"השם היחידי שידעתי זה שמה של הנאשמת וטענתי את זה גם בבית המשפט המחוזי אני מיוצג על ידי הנאשמת".

5.התשלום - קבלת שכר טרחה
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי אופן התשלום. להלן סקירת העדויות בקצרה ומסקנת בית הדין :
1.5 לטענת המתלוננת, הנאשמת סיכמה איתה לגבי עלות שכר טרחתה בגין הייצוג המשפטי. כתוצאה מכך, המתלוננת שילמה לנאשמת במעמד הפגישה בבאר שבע, על צד הכביש, בבאר שבע, סך 5,000 ש"ח במזומן. בשלב מאוחר יותר שילמה המתלוננת סך 3,000 ש"ח, שהופקדו, לבקשת הנאשמת, בחשבון של עו"ד ר. המתלוננת לא קיבלה מעולם קבלה בגין תשלומיה .

2.5 הנאשמת טענה כי הסכומים הנ"ל שולמו לעו"ד ר. טענה זו עומדת בסתירה לעדותו של עו"ד ר. שהיה עד הגנה, אך עדותו מחזקת את גרסת המתלוננת.

3.5 הנאשמת בסיכומיה מתייחסת בהרחבה לסוגיית התשלום וטוענת לסתירות בעדותה של המתלוננת בעניין תשלום שכר הטרחה וכמו כן מצטטת מעדותו של עו"ד ר..
4.5 בית הדין שקל בכובד ראש את טיעוני הנאשמת בעניין זה, אולם, לאור העדויות שהובאו בפניו, קובע בית הדין כי הנאשמת גבתה שכר טרחה כעורכת דין עבור ייצוג משפטי, למרות השעייתה.

6.ייפוי הכוח

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי השאלה, האם נחתם ייפוי כוח. כלומר, האם חתמה המתלוננת על ייפוי כוח המסמיך את הנאשמת לייצג את ל. בעת הפגישה בג'יפ בבאר שבע. הנאשמת חקרה את המתלוננת באריכות בעניין זה וטענה לסתירות בעדותה של המתלוננת. בנוסף, העלתה הנאשמת טיעונים מפורטים בעניין זה בסיכומיה. מכל מקום, ייפוי הכוח לא נמצא בתיק שהועבר מבאר שבע.

בית הדין אינו מוצא לנכון להידרש להכרעה בסוגיה זו מהטעם שהעובדות, העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין בנוגע להתנהלותה של הנאשמת מספיקות בהחלט לצורך הרשעתה בעבירות המיוחסות לה ולכן, שאלה זו איננה הכרחית להכרעה בעניינה של הנאשמת. בית הדין ידגיש כי גם אילו התשובה לשאלת יפוי הכח הייתה שלילית - משמע, שלא נחתם יפוי בה לטובת הנאשמת/ ובית הדין רחוק מלקבוע בך, הרי שההחלטה להרשיע את הנאשמת הייתה נשארת על כנה.

7.התנהגות הנאשמת בהתנהגות שיטתית

1.7 הנאשמת עצמה העידה בי בתקופת השעייתה היא נפגשה עם לקוחות פוטנציאלים ושמעה מהם על פרטי התיק שבו הם מעוניינים לקבל ייצוג ואז היא העלתה את הנושא בפני עו"ד ר., ובעיניה אין כל פסול בכך. הנאשמת מתעלמת מכך שאותם לקוחות פוטנציאלים, כהגדרתה, רואים בה, עורכת דין לכל דבר ועניין ומשוחחים איתה, מטבע הדברים, בענייניהם המשפטיים ובעלות הטיפול המשפטי. "אני מתרשמת, אני שומעת מה התיק, במה כרוך הטיפול הזה, ואחרי זה אני מביאה את כל הסיפור הזה לר., מתאים לך? תיכנס לתמונה, הנה מספר טלפון".

2.7 מעדותו של עו"ד ר. עולה כי מלבד המקרה נשוא הכרעת דין זו, ניהלה הנאשמת פעילות ענפה בתקופת השעייתה ואף העיד "אבל הואיל וזה לא המקרה היחיד - וזה אני כן יודע, מה שנקרא עדות שיטה - בהרבה תיקים כאלה, הנאשמת רשמה: תאו עו"ד ר. ביפויי הכוח שהיא קיבלה".

3.7 בנוסף, הנאשמת מודה כי היא קיבלה שכר טרחה מאותם לקוחות אותם היא מפנה לעו"ד ר.

4.7 מסקנת בית הדין מעדותם של הנאשמת ועו"ד ר. היא, כי הנאשמת נהגה כדבר שבשגרה להיפגש עם לקוחות פוטנציאלים, כדבריה, ולשוחח עימם אודות ענייניהם המשפטיים. לאור זאת, רק על פי עדות זו של הנאשמת בעצמה, מתקיימים כל היסודות להרשעתה בכל סעיפי הקובלנה.

8.הסתרת ההשעיה והתחזות לעורך דין

1.8 בין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם המתלוננת ומר ל. ידעו שהנאשמת מושעית. לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת עדותם, בית הדין קובע כי הנאשמת לא טרחה לידע את המתלוננת ו/או ל. על כך שהיא מושעית אלא הסתירה עובדה חשובה זו ולמעשה, בשעת ההתקשרות עימה, ל. והמתלוננת לא ידעו כי המדובר בעורכת דין מושעית.

3.8 בית הדין מוצא לנכון לציין כי הנאשמת לא טוענת בסיכומיה כי היא בעצמה יידעה את המתלוננת ו/או את הנאשם כי היא מושעית. היא רק סומכת על כך שהמתלוננת ול. יודעים על דבר השעייתה ממקור חיצוני - אחיה של המתלוננת, שהינו שוטר במשטרת ישראל. בית הדין קובע כי חלה חובה חד משמעית על עורך דין מושעה בישראל, כי כאשר נוצר קשר בינו לבין "לקוחות פוטנציאלים" וכאשר הוא דן איתם בענייניהם המשפטיים, עליו ליידע אותם בעצמו מיד כי הוא מושעה וכי לא יוכל בשום אופן לייצגם או לייעץ להם.

4.8 לסיכום מחלוקת זו: אמינה עלינו גרסת המתלוננת ול. כי בעת יצירת הקשר עם המתלוננת ובעת השיחות הראשוניות עימה הם לא ידעו כי היא מושעית.

9.קו ההגנה של הנאשמת

קו ההגנה של הנאשמת הינו כי היא כביכול "רק" נפגשה עם לקוחות פוטנציאלים ובמקרה זה, עם המתלוננת, ומיד יצאה מהתמונה בכך שהעבירה את הטיפול לע"ד ר.. בית הדין ידגיש בשנית, התנהגות זו, היא לכשעצמה מהווה עבירה אתית המספיקה להרשעה בכל סעיפי האישום להן טוענת הקבילה ולכן, טיעון הגנה זה נדחה מכל וכל על ידי בית הדין. מעבר לכך, קו הגנה זה נסתר והופרך לחלוטין בעדות, עד ההגנה, עו"ד ר., לפיה לא הועבר אליו דבר והנאשמת היא ורק היא הייתה "המייצגת".

10.טיעוני הגנה נוספים מטעם הנאשמת

2.10 המתלוננת ול. ידעו כי עו"ד ר. הוא המייצג

הנאשמת טוענת בסיכומיה כי המתלוננת ידעה כי עו"ד ר. הוא זה שיבוא וייצג בביהמ"ש. הנאשמת אף טוענת לגרסאות שונות בעניין זה מצד המתלוננת. לאחר שקילת העדויות ושקילת טיעוניה של הנאשמת, בית הדין קובע כי עדותם של המתלוננת, ל. ועו"ד ר. אמינה עליהם בעניין זה וכאמור לעיל, הנאשמת היא זו שקבלה עליה את הייצוג בתיק של ל. ועו"ד ר., הופיע בבית המשפט, כדבריו "בשליחותה, מטעמה ובהסמכה מטעמה" ולא מטעם המתלוננת ו/או ל..

יודגש, אין מחלוקת כי אכן המתלוננת ול. ידעו לבסוף, בשלב מאוחר יותר כי עו"ד ר. מיצגם בפועל בבית המשפט. לאור זאת, כל טיעוניה של הנאשמת בסיכומיה אינם רלוונטיים ואינם מפריכים דבר מהנטען כלפי הנאשמת.

3.10הפסקת הייצוג

הנאשמת חוזרת בסיכומיה שוב ושוב כי המניע לתלונה לא היה היותה מושעית, אלא העובדה שעו"ד ר. לא היה מוכן לייצג את ל. בתיק העיקרי בעקבות מחלוקת לגבי שכר טרחה. לל. לאחר מכן, יוצג על ידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית בתיק העיקרי ונגזר עליו עונש חמור לטעמו - 30 חודשי מאסר. בית הדין דוחה טיעון זה וקובע כי מטרתו לסטות מהעיקר - התנהלותה והתנהגותה של הנאשמת כמפורט בהכרעת דין זו. מעבר לכך, אמינה עלינו עדותה של המתלוננת המצטרפת לעדותם של ל. ועו"ד ר. כי המחלוקת לגבי שכר הטרחה הייתה עם הנאשמת ששימשה כעורכת דין, "המנהלת מלמעלה" את הייצוג בתיק.

הדיון המשפטי
11.התחזות ועשיית פעולות שנתייחדו לעורכי דין
אשר לאישום על פי סעיף 97 לחוק:

1.11 סעיף 97 לחוק שכותרתו התחזות קובע :

"מי שמתחזה כעורך דין, ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות".

2.11 בפסיקה נקבע כי מעשה של עורך דין מושעה בניגוד לסעיף 97 לחוק, מהווה עבירה משמעתית. ראה על"ע 11/82 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' אריה בן חרוץ, פ"ד ל"ח(2), 169 113 מול האות ו'. "...מעשהו של עורך דין מושעה, שנעשה בניגוד לאיסור החל לפי סעיף 97, מהווה אפוא עבירת משמעת במובן הסיפא של סעיף 1(61) לחוק, ונמצא, לפיכך, בגדר סמכותו של בית דין משמעתי".
3.11 התחזותה של הנאשמת

מכל האמור דלעיל, עולה בבירור כי הנאשמת שוחחה בטלפון עם המתלוננת, שמעה ממנה את פרטי התיק של ל. ואת רצונה לשכור את שירותיה על מנת שתייצג את ל.. בשלב מאוחר יותר נפגשה הנאשמת עם המתלוננת וגבתה ממנה שכר טרחה. בנוסף שוחחה הנאשמת עם ל. בנוגע לנסיבות מעצרו ובענייניו המשפטיים הנובעים מכך. כל זאת תוך הסתרת היותה מושעית מלשכת עורכי הדין.

4.11 ברי כי הנאשמת לא שוחחה ונפגשה עם המתלוננת ולא שוחחה עם ל. "על רקע חברתי" או על רקע אחר אלא אך ורק מתוקף התחזותה לעורכת דין פעילה.

מעבר לכך, כפי שעלה מעדותו של עו"ד ר., הנאשמת שימשה כעורכת הדין של ל. ועו"ד ר. היה נציג מטעמה שהופיע בבית המשפט. כמו כן, ל. האמין בכל ליבו כי הנאשמת היא עורכת דינו.

5.11 לפיכך, בית הדין קובע כי הנאשמת התחזתה לעורכת דין חרף השעייתה.

עשיית פעולות שנתייחדו לעוכבי דין

6.11 סעיף 20 לחוק שכותרתו ייחוד פעולות המקצוע קובע בס"ק 4:

"הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין, ואלה הפעולות :
…(1)
(4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים".
7.11 על פי ההלכה הפסוקה, לעורך דין מושעה אסור לעסוק באף פעולה שכרוכה בעיסוק כעורך דין, אפילו אם לא בא זכרה בסעיף 20 לחוק. ראה בד"א 63/00, 60 דן קרמזין, עו"ד נ' ועד מחוז תל אביב, עמוד 2 פיסקה 7 לפסק הדין:
"...ההשעיה היא השעיה מעיסוק במקצוע עריכת הדין ולא השעיה רק מפעולות המיוחדות לעורך דין".
פסק דין זה אושר בבית המשפט העליון. ראה על"ע 4142/01 עו"ד דן קרמזין נ' וועד מחוז תל אביב, חק - על 3(2001), 918.
8.11 הנאשמת בהתנהלותה, כפי שפורט בהכרעת דין זו בהרחבה ביצעה פעולות שיוחדו לעורך דין, כל זאת בעודה מושעית.


12.כבוד המקצוע

אשר לאישום על פי סעיפים 53 ו - 1(61) לחוק:
התנהגותו ותפקודו של עו"ד, הם היוצרים או הורסים את מעמדו של המקצוע בקרב הציבור הרחב. בהתנהגותה של הנאשמת לאורך כל הדרך, העומדת בלשון המעטה בניגוד לכל אמת מידה מקצועית, הנאשמת פגעה לא רק במתלוננת ובל., אלא פגעה פגיעה קשה בכבוד המקצוע, אי לכך החלטנו להרשיע את הנאשמת באישום זה.

13.התנהגות שאינה הולמת עורך דין
אשר לאישום על פי סעיף 3(61) לחוק.(כולל סעיף 97 לחוק)

הקובל מבקש מבית הדין לייחס לנאשמת התנהגות בניגוד לסעיף 3(61) לחוק. (כולל סעיף 97 לחוק).
1.13 כללי
א. סעיף 3(61) מהווה מסגרת נורמטיבית כללית וגורפת, המיועדת ללכוד ברשתה כל מעשה או מחדל, אשר אף אם אין בהם משום הפרת חובה או איסור מכלל החובות והאיסורים המפורשים שנקבעו, יש בהם משום סטייה מנורמת ההתנהגות המקובלת המצופה מעורכי דין. ראה לעניין זה על"ע 15/88 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ר כרך מג(1) 584, 588.
ב. עורך הדין חייב לשקוד על כך, כי לא יהא בהתנהגותו פגם או פסול הפוגעים ביסוד המסד של מעמד עורך הדין. ראה לעניין זה על"ע 8/79 חיים סופרין נ' הועד המחוזי בתל אביב יפו, פ"ד ל"ד(4) 187. למעשה, מעורך דין נדרשת נורמת התנהגות יוצאת דופן בחומרתה.
2.13 לאור כל האמור דלעיל, בית הדין קובע כי התנהגותה של הנאשמת לאורך כל הדרך, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת דין זו, אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 3(61) לחוק.

14.סוף דבר

לסיכום, עולה מהעובדות, מהעדויות ומהראיות כי הנאשמת התחזתה לעורכת דין פעילה ונטלה על עצמה את הייצוג בעניינו של ל. ובכלל זה נתנה יעוץ משפטי וגבתה שכר טרחה. בהתנהלותה זאת התחזתה לעורכת דין פעילה, בזמן שהייתה מושעית מלשכת עורכי הדין. מעבר לנשוא הקובלנה והכרעת דין זו, בית הדין מוצא לנכון לציין כי עולה בבירור מעדות הנאשמת עצמה כי היא המשיכה בתקופת השעייתה להיפגש עם לקוחות ולדון עימם בעניינהם המשפטיים ובכך אין היא רואה כל פסול, למרות שיש בכך עבירות אתיות נוספות וזלזול בוטה במוסדות לשכת עורכי הדין.

אשר על כן, הננו מרשיעים בזאת את הנאשמת בעבירות בהן הואשמה בכתב הקובלנה.

גזר - ד י ן

אנחנו החלטנו לתת את גזר הדין. אנחנו רוצים לציין שאנחנו מתפלאים שהנאשמת לא מצאה לנכון להתייצב לדיון, מתברר לנו מתוך החומר שקראנו פה שזה כבר לא פעם ראשונה, ואין לזה כל הצדקה. יש לנו יסוד להאמין, לאור הניירת, שהיא ידעה בדיוק על התאריך, והשיטה לא להתייצב היא שיטה בלתי ראויה ולא מקובל עלינו, ויש בה פגיעה בבית הדין ופגיעה בהליך המשמעתי המתנהל על פי דין. לאחר ששקלנו את דבריו המלומדים של ב"כ הקובל, ולאחר ששקלנו את ההצדקה הלוגית להטלת עונש מסוג זה המתבקש, גם מבחינת סולם ענישה, הגענו למסקנה שאל לנו לסטות בעצם ממה שכבר קבענו בתיק זה בגלגולו הקודם, ואנחנו קיבלנו החלטה להטיל את אותו עונש שהיטלנו אז, שהוא שנתיים השעיה בפועל, מצטברת לכל השעיה קודמת שיש לנאשמת, ותשלום של 9,000 ש"ח למתלוננים, תוך 30 יום מתאריך היום, והיה ולא תשלם, הסכום הזה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

(בד"מ 98/02)