יום שני, 27 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 73 · תאריך פרסום נובמבר 2003 · עט ואתיקה

התיישנות עבירות משמעת

חברות וחברים יקרים,

בגיליון זה, אני מבקש להבהיר בפניכם את המצב המשפטי הנוכחי בנוגע ל(אי) התיישנות עבירות משמעת, וכן לשתף אתכם ביוזמה חדשה בנושא, שלטעמי מחייב שינוי חקיקתי.
על-פי המצב החוקי השורר כיום, דיני ההתיישנות אינם חלים לעניין עבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק"). בעל"ע 18/84 עדי כרמי נ' פרקליט המדינה, פ"ד מד(1) 353, קבע ביהמ"ש העליון, כי השמטת מוסד ההתיישנות בחוק, יש בה משום הסדר שלילי, וכי לא ניתן לחדש בדרך החקיקה השיפוטית, את מוסד התיישנות העבירות המשמעתיות לפי החוק. כן נקבע, כי אף לגופו של עניין יש טעם שלא להחיל את מוסד ההתיישנות על עבירות משמעתיות אלה. זאת משום שעיון בחוקים אחרים הקובעים עבירות משמעתיות "מקצועיות" מלמד שהעדר הוראות התיישנות בעבירות אלו הוא מכוון. עבירות משמעתיות "מקצועיות" מצויות בחוקים שונים (כגון סעיף 12 לחוק רואי החשבון, התשט"ו1955-, סעיף 41 לפקודת הרופאים ננ"ח), התשל"ז1976-) ובהם לא נקבעו הוראות התיישנות כלשהן. לעומת עבירות המשמעת בחוקים "המקצועיים" הנ"ל, מצויות עבירות משמעת אשר לגביהן נקבעו הוראות התיישנות (דרך משל, סעיף 53 לפקודת המשטרה (נ"ח), התשל"א1977- ו-סעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963-). נקבע, כי עיקר ההבחנה בין שתי קבוצות עבירות המשמעת האמורות היא באשר למטרה של השיפוט המשמעתי שבכל אחת מהו. עבירות המשמעת "המקצועיות" עניינן שמירת רמתו,ייחודו וכבודו של המקצוע עליו נמנים האנשים אליהם מופנה החוק, וההגנה על הציבור מפני אלה ששוב
אינם ראויים לשמש באותו מקצוע. לעומת זאת, השיפוט המשמעתי על עבירות המשמעת האחרות - אלו המכוונות לאנשים העובדים בשירות המדינה או ברשות מרשויותיה - מטרתו העיקרית לשמור על מראיתה ותדמיתה של הרשות ועל שמה הטוב ולקיים את אמון הציבור בפעולתה התקינה. חרף האמור, נקבע בעמ' 366-367 לפסק הדין כי המצב המצוי איננו בהכרח המצב הרצוי, בין השאר, משום "שאין כל הגיון בנך שדווקא עבירות משמעתיות על פי חוק הלשכה לא יתיישנו לעולם, שעה שכל עבירה פלילית אחרת/ ולו תהא חמורה ביותר, מתיישנת בבוא השעה, גם אם שעה ארוכה היא".
אני סבור, כי העדר ההתיישנות הגורף, לגבי כל עבירה משמעתית, נוגד את מידת הצדק ושורת ההיגיון. עבירות פליליות, חמורות וקשות ככל שיהיו, מתיישנות עם חלוף העיתים. קשה להלום, כי עבירות פליליות מסוג פשע תתיישנה לאחר 10 שנים, ואילו עבירות משמעתיות תחיינה לנצח. נראה לי, כי יש לתקן את המצב הקיים בחוק, ולהוסיף סעיף לחוק הקובע תקופת התיישנות אחידה בת 10 שנים לכל עבירות המשמעת. בכך תושווה תקופת ההתיישנות של עבירות המשמעת לעבירות פליליות מסוג פשע, ובאופן מוצהר נקבעת תקופת ההתיישנות לחומרא ולא לקולא. בכך יהיה מענה הולם לכל טענה לפיה המחוקק בוחר להקל עם עורכי הדין.
אם תתקבל הצעה זו, יוגשמו הרציונאליים הבסיסיים של דיני ההתיישנות הכלליים, מבלי שייפגע כבוד המקצוע. זאת ועוד, בכך תוצב אמת-מידה ברורה שתנחה בבהירות את הגופים המוסמכים האמונים על העמדה לדין משמעתי. חשוב לציין, כי הלכה למעשה, השיקול של חלוף הזמן הינו שיקול מכריע בשאלת עצם ההעמדה לדין משמעתי. אם תתקבל הצעה זו, יוכלו הגופים המוסמכים להיות מונחים על-פי אמת מידה ברורה אשר תתחום בין
"כשר" לבין "פסול", לפי מבחן מכאני, פשוט להפעלה.
כמו-כן, תקופת ההתיישנות האחידה לא תבחין באופן
מלאכותי בין העבירות השונות, ובצדק רב, שכן לא ניתן
לקבוע א-פריורית סיווג איכותי לעבירות המשמעת.

לשרותכם בכל עת,
עו"ד אילן בומבך
יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז

עורך דין כנוטריון ומהן סמכויותיו לערוך ולהחתים לקוח על צוואה בהעדר תעודה רפואית כנדרש

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.עורך דין שהינו גם נוטריון פנה לוועדה בשאלה האם מותר לו לערוך צוואה בהעדר תעודה רפואית כנדרש עפ"י החוק (תקנות הנוטריונים-תקנה 4א ).
2.בעת הביקור במוסד בו מאושפז הלקוח לא הייתה בנמצא תעודה רפואית ושאלת הנוטריון הינה האם בתפקידו כעורך דין להבדיל מנוטריון רשאי הוא לערוך בו במקום צוואה בעדים כאשר עורך הדין (בכתב יד מזכירתו) ויחד עם מזכירתו חותמים כעדים לצוואה או שמא אין הוא יכול לעשות זאת מאחר שהוא מכהן גם כנוטריון.

עמדת ועדת האתיקה:
1.תקנות הנוטריונים לרבות תקנה 4 א אינן חלות על עורך דין בפעילותו ככזה.
2.יחד עם זאת סבורה הועדה כי כאשר עורך דין (לא נוטריון) עורך צוואה לאדם מבוגר המאושפז במוסד סיעודי ראוי הוא כי יוודא את יכולתו של המאושפז לחתום על צוואה.
3.לדעת הועדה פעולה כמבואר לעיל הינה אף למענו של עורך הדין - עורך הצוואה ולאו דווקא למענו של המצווה - שהרי בדרך זו ייתר עורך הדין טענות עתידיות כלפיו לנושא ההחתמה על צוואה של אדם שאינו מבין טיבה ונתון להשפעה בלתי הוגנת או שאינו צלול דיו וכיו"ב.

(37005)

האם חלה חובה להמציא מראש לצדשכנגד בקשה להזמנת עדים

עוה"ד והצד שכנגד

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה והסביר כי נתקל לא אחת במקרים בהם זומנו עדים למשפט להעיד במועד הדיון וההוכחות מבלי שנודע על כך קודם לדיון.
2.לדברי עורך הדין סבורים רבים מעמיתיו כי לא מוטלת עליהם חובת יידוע בדבר בקשה לזימון עדים טרם ישיבת ההוכחות.
3.עורך הדין הפונה סבור כי יש צורך להגיש לצד שכנגד הודעה על זימון עדים, כפי שהדבר נעשה בכל בקשה אחרת - שאם לא כן הרי עלול להיגרם נזק לצד שכנגד.

עמדת ועדת האתיקה:
1.כידוע בקשה להזמנת עדים נדונה בדרך כלל ע"י בית המשפט במעמד צד אחד ולא קיימת חובה להמציא את הבקשה לצד שכנגד.
2.עקרונות סדר הדין מחייבים גילוי מסמכים אך לא גילוי זהות העדים בעל-פה.
3.נושא פניית עורך הדין קיים גם כאשר עד מובא לבית המשפט ללא שיוזמן על ידיו ואין כיום חובה שבדין לחשוף כוונת בעל דין לעשות כן.
4.הודעה בדבר העדים הצפויים קיימת רק כאשר העדויות מוגשות בתצהיר.
(37149)

סוגיית ייצוג שותף כנגד שותפו

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.משרד עורכי דין ערך הסכם שכר טרחה עם שני שותפים (במושע) לגבי מגרש שעליו רצו הלקוחות להקים במשותף ויחד מבנה בן 6 קומות לפיו, בין השאר, תמורת הייעוץ והטיפול המשפטי הנלווה להקמת הבניין על כל שלביו ורישומו בעתיד כבית משותף - יועבר בלעדית למשרד עורכי הדין לתקופה של 10 שנים גם הטיפול בכל חוזי המכר והשכירות בבנין.
2.בהקשר לאותו הסכם ערך משרד עורכי הדין בין השותפים הנ"ל (בין היתר) - הסכם שותפות להקמת הבניין ואופן חלוקתו ביניהם (שנרשם כהערת אזהרה בטאבו), וכן יפויי כוח לביצוע כל הנ"ל וחברה לניהול הבניין שהם בעלי מניותיה.
3.במהלך התקופה מאז סיום הקמת הבניין, טיפל משרד עורכי הדין בשמו של כ"א מהשותפים במכירת ו/או השכרת חלקיו השייכים לו עפ"י הסכם השותפות (אם כי רוב שטחו של הבניין טרם הושכר או נמכר עד היום) וכן הם מייצגים אותם בתביעה בבימ"ש שהוגשה נגדם ונגד חברת הניהול ע"י אחד השוכרים.
4.בשל מחלוקות ושיבוש היחסים בין השותפים, מבקש אחד מהם ממשרד עורכי הדין - לשחרר אותו מהתחייבויותיו כלפיהם עפ"י הסכם שכר הטרחה, ואף הועלה רעיון כי הוא יחתום על מסמך, לפיו הוא משחרר את משרד עורכי הדין מהמגבלה כי הם מנועים מלייצג את השותף השני בסכסוכים או בהתדיינויות ביניהם והנוגעים תאו נובעים מהסכם השותפות. השאלה הנשאלת היא האם כתב ההסכמה של השותף כאמור ישחרר אותם ממגבלת הייצוג של שותף נגד רעהו לאחר שהיו הם אלה שהקימו ביניהם את השותפות.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי לדעתה לא ניתן להתנות על האיסור הנקוב בכלל 16 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- ומכאן שאפילו כתב הסכמה של שותף לפיו אין מצדו התנגדות שמשרד עורכי הדין ייצג את השותף האחר אין בכוחו לסייע במקרה זה.
תכלית וכוונת האיסור לפעול בניגוד עניינים הינה לשמור על אמון הציבור בעורכי הדין.
(36979)


 

 

זכותו של סנגור לשוחח עם עד לתאונת דרכים שלא זומן לעדות במשפט

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין מייצג חבר למקצוע בהליך שנפתח נגדו בבית המשפט לתעבורה.
2.מעיון בכתב האישום מתברר כי המאשימה נמנעה מלנקוב בכתב האישום ברשימת עדי התביעה מטעמה, אדם שהוא בן משפחה מדרגה ראשונה של אחד העדים הנקובים בכתב האישום.
3.שואל עורך הדין האם קיימת מניעה לכך שיוזמן על ידיו אותו עד שנכח בתאונה כנוסע אולם כאמור לא זומן למתן עדות.

עמדת ועדת האתיקה:
1.בהליך פלילי על הנאשם להניח כי עדי התביעה הם אלו הנקובים בכתב האישום.
2.לנוכח האמור לעיל אין מניעה כי נאשם בפלילים או במשפט תעבורה יפנה לעדים פוטנציאליים אשר אינם כלולים בכתב האישום.
(36878)

 

סוגיית הסרת החיסיון

 


חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין ליווה בייעוץ משפטי עסקה לרכישת מניות בחברה ציבורית ולאחר רכישתה טיפל בחלק מענייניה השוטפים של החברה לרבות אסיפות בעלי מניות, ישיבות דירקטוריון וכיו"ב.
2.כיום מתנהלת חקירה ע"י רשות ניירות הערך בפרשה הקשורה בחברה האמורה ועורך הדין זומן למסירת עדות בהקשר להיבטים שונים של העסקה הנ"ל.
3.במהלך גביית העדות התברר לעורך הדין כי נטען ע"י בעלי השליטה כי פעולות מסוימות שבוצעו על ידיהם בוצעו בהסתמך על ייעוץ משפטי שניתן להם ע"י עורך הדין.
4.לדעתו של עורך הדין העלאת טענות מסוג זה ע"י בעלי השליטה, מהווה ויתור מצדם על טענת החיסיון לגבי הדברים שהוחלפו בין עורך הדין לבין בעלי השליטה בהקשר לאותה פרשה.
5.עורך הדין, הפונה, שואל האם הויתור על חיסיון חל גם על דברים שנאמרו לו זמן רב לאחר ביצוען של הפעולות במסגרת שיחה שקוימה בינו לבין אחד מבעלי השליטה בחברה שבה ביקש אותו אדם לשאול בעצת עורך הדין (שאותה אגב לא נתן) בהקשר להיבט סמויים הקשור באופן ביצועה של עסקה בה יוצגו הוא והחברה שבשליטתו ע"י עורך דין אחר. הדברים שנאמרו לעורך הדין בשיחה המתוארת לעיל קשורים לפרשייה שלגביה נתבקש עורך הדין למסור עדות.
לעניין מסמכי החברה שהיו מצויים בידי עורך הדין הבהיר עורך הדין לרשות כי אין לו כל התנגדות כי בכפיפות לקבלת הסכמת החברה נדבר שהוא מניח כי יתקבל) יועברו כולם לידי הרשות.


עמדת ועדת האתיקה:
1.כשלקוח חושף את תוכן הייעוץ המשפטי שקיבל בפני רשות החוקרת אותו וטוען כי במעשיו הסתמך על הייעוץ המשפטי שקיבל מעורך הדין סבורה הועדה כי לא חל חיסיון לגבי תוכן הייעוץ ועורך הדין רשאי לאחר מכן למסור את גרסתו אודות הייעוץ.
2.באשר לתוכן ייעוץ אחר שהעניק עורך הדין ללקוח בשלב מאוחר יותר או לגבי דברים שנמסרו לו על ידיו לא תוכל הועדה להביע עמדתה ללא קבלת מלוא הפרטים והעובדות.
3.לאור האמור בסעיף 5 לעיל לפניית עורך הדין - הרי החיסיון שייך ללקוח ולטובתו. ראוי אם כן שעורך הדין לא יחשוף מידע שהלקוח יכול לטעון לגביו את טענת החיסיון. ביכולתו של עורך הדין לטעון לחיסיון ולאפשר לחוקר לקבל את עמדת הלקוח ותגובתו בסוגיה זו.
4.אם תתעורר מחלוקת בדבר קיום חיסיון, אם לאו, הרי יש צורך להפנות את המחלוקת להכרעה שיפוטית מוסמכת וזאת לאחר שמיעת כל הצדדים המעורבים.

(37006)

אפוטרופסות על חסוי וזכות ייצוגו במשפט

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין הינו אפוטרופוס על חסוי עפ"י מינוי ביהמ"ש.
2.בהתאם להוראות האפוטרופוס הכללי הוגש כתב תביעה להחזר סכומים שהוצאו מחשבונות החסוי.
3.עורך הדין עשוי להעיד בבית המשפט מטעם החסוי.
4.שואל עורך הדין (האפוטרופוס) באם הוא יוכל להגיש כתב תביעה כשעורך דין אחר ממשרדו יוכל לייצג את החסוי ולחילופין האם בנו של עורך הדין שהוא עורך דין עצמאי בשיתוף משרדי בלבד עם האב יהיה רשאי לייצג את עורך הדין.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי עורך הדין - האפוטרופוס - רשאי לייצג את החסוי במשפט לרבות מתן עדות.
הועדה מקישה בעניין זה ממקרה שבו אדם מייצג את עצמו.
אין, אפוא, מניעה כי עורך הדין ייוצג על ידי הבן בעניין נשוא השאילתא.
(37155)


סוגיית שנר הטרחה

 

·         שכ"ט

העובדות:

1.לקוח פנה לעורך-דין בבקשה לייצגו בתביעה במסגרת הליך בוררות כשהסכום אותו תובע הלקוח הינו כחצי מיליון ש"ח ובהתאם לכך סוכם על שכ"ט עורך הדין.
2.התקיימה בתיק הבוררות ישיבה מקדמית שבה אכן נקבע כי על התובע להגיש את תביעתו עד למועד מסוים.
3.בעקבות אירועים שהתרחשו לאחר סיכום נושא שכר טרחת עורך הדין קיבל הלקוח מעורך הדין ייעוץ משפטי שלפיו הוא רשאי לתבוע נזקים נוספים כגון נזקים עקיפים בגין הפרת הסכם וכן פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ולהעמיד את סכום התביעה על שיעור של כשמונה מיליון ש"ח.
4.מאחר שעורך הדין אינו מבוטח ברבדים נוספים של אחריות מקצועית מעבר לשכבת הבסיס ומלבד התיק הנ"ל אינו זקוק לרבדים נוספים הוא חשוף למקרה של רשלנות מקצועית בתיק הנ"ל.
5.שואל עורך הדין האם הוא רשאי להחתים מראש את הלקוח על כתב ויתור בגין העדר תביעות נגדו בגין רשלנות מקצועית בסכום העולה על 200,000.-$(שכבת הבסיס למקרה) או שעליו לאמור ללקוח שאם ברצונו לתבוע סכום העולה על 200,000.$-  עליו לשלם שכ"ט נוסף לצורך מימון ביטוח מקצועי מתאים והאם במידה והלקוח יסרב לכך הוא רשאי להתפטר מהייצוג.

עמדת ועדת האתיקה:

1.הועדה סבורה כי החתמת לקוח על ויתור מראש על כל תביעה בגין רשלנות מקצועית הינה מנוגדת לכאורה לתקנת הציבור ואין מקום להתירה.
2.מאחר שהסכם שכר הטרחה נעשה על בסיס מסוים של תביעה בסדר גודל של כחצי מיליון ש"ח זכאי עורך הדין להגיע, לנוכח שינוי הנסיבות, להסכם שונה עם לקוחו.
3.בהעדר הסכם חדש ובהנחה שטיב התביעה נשוא ההסכם והיקפה ישתנה, רשאי עורך הדין להשתחרר מהייצוג.
4.אם התביעה המקורית תישאר על כנה, תוך הפרדתה מיתר התביעות יהא על עורך הדין להמשיך בייצוג מרשו רק לגבי התביעה המקורית, אולם אם תיקון התביעה מחויב והכרחי, הרי אין לחייב את עורך הדין בהמשך ייצוג הלקוח בהתאם לתנאים המקוריים.
5.אם התביעה כבר הוגשה רשאי עורך הדין להשתחרר מהייצוג בכפיפות להוראות הדין.
(36808)

עורך דין וסוגיית החיסיון

 

חסיון מקצועי

העובדות:

1.עורכת דין פנתה לוועדה ומסרה כי היא מייצגת עמותה שהיא מוסד ציבורי הקיימת מאז שנות השלושים כשהיא הבעלים של נכס שהתקבל אצלה בעקבות ירושה בשנת 1945 (להלן: "הנכס") ועורכת הדין מייצגת את העמותה הנ"ל בנושאים שונים אולם לא באופן בלעדי.
2.הנכס נמכר לאחרונה לקבוצת קונים.
3.קוני הנכס הגישו לשלטונות המס את הדיווח באשר לעיסקת המכר ואילו העמותה טרם עשתה זאת.

4.בימים אלו קיבלה עורכת הדין פנייה משלטונות המס להמציא להם כל מסמך המצוי בחזקתה הקשור לנכס להבדיל מעסקת המכר.
5.בבדיקה שערכה עורכת הדין התברר לה כי לקוני הנכס לא הופנתה כל בקשה לדרישה דומה והוא הדין לגבי העמותה עצמה.
6.לשאלת עורכת הדין את רכז חוליית שומת מקרקעין ששלח לה את הדרישה הנ"ל השיב האחרון כי עשה זאת עפ"י החוק (סעיף 96 לחוק מס שבח) שכן התיק עלה במדגם. תשובה זו הייתה תמוהה בעיני עורכת הדין ומכאן שביקשה לדעת מהי מטרת הדרישה ומה מנסים שלטונות המס לבדוק אצלה ועל כך לא קיבלה תשובה. על כן מצאה לנכון להעלות נושא זה לחוות דעת הועדה דהיינו האם חל חיסיון על המסמכים שברשותה והאם שלטונות המס חייבים להסביר לה לשם מה נדרשים מסמכי הלקוחה וכן האם היא חייבת להמציא לשלטונות המס את הנדרש ממנה.

עמדת ועדת האתיקה:

1.הועדה השיבה לפונה כי אין ביכולתה להביע עמדה חד משמעית בדבר חיסיון המסמכים הנדרשים ע"י שלטונות המס שכן ייתכן וחלקם חסוי.
2.עוד מוסיפה הועדה כי יש צורך לאפשר לעמותה לטעון לחיסיון לגבי המסמכים וראוי לקבל על כך גם את הסכמת קוני הנכס לחשיפת המסמכים שהרי הם גם צד לעסקת המכר.
3.אם קוני הנכס יביעו הסכמתם לחשיפת מסמכי עסקת המכר הרי אין מניעה לעשות זאת.
4.אם המסמך המבוקש ע"י שלטונות המס נמסר לעורכת הדין במסגרת הטיפול המשפטי בעמותה הרי לכאורה הוא חסוי ועל עורכת הדין לטעון זאת ולהביא את הסוגיה להכרעת בית המשפט.

(37121

השעייה זמנית

פסיקה משמעתית

החלטה
מבוא
בעניינו של המשיב הוגשה בקשה להשעיה זמנית, לפי סעיף 78(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-(להלן: "החוק"). מהבקשה עולים הפרטים הבאים:
1.נגד המשיב הוגש כתב אישום פלילי בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר בעקבותיו הורשע בעבירות הבאות:
א.שימוש במרמה, ערמה ותחבולה - עבירה לפי סעיף (220)5 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ובקשר עם סעיף 224א לפקודה.
ב.אי מסירת הצהרה - עבירה לפי סעיף 98א לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963-.
ג.מסירת הודעה ביודעין שאינה נכונה - עבירות לפי סעיף 98ג לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963 ובקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.
ד.שימוש במסמך מזויף - עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין, תשל"ז1977-.
2.בית המשפט השלום גזר על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ו150,000- ש"ח קנס.
3.המשיב הגיש ערעור על הרשעתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
4.בעבירות בהן הורשע המשיב ובנסיבותיהן יש משום חומרה רבה וקלון.
5.לפיכך, התבקש בית הדין להשעות את המשיב באופן זמני מלעסוק במקצוע עריכת הדין.

דיון
6.בהכרעת הדין של בית משפט השלום בעניינם של המשיב ושל הנאשם השני שהואשם עמו, מתח בית המשפט ביקורת על התנהגותם של שני הנאשמים, והרשיע את המשיב בסדרת מעשים של מתן הצהרות כוזבות לרשויות המס ביודעין, העלמת הכנסות וכן שימוש במסמך מזויף.
המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על הרשעתו זו, שלשמיעתו, כך על פי המשיב, טרם נקבע מועד.
7.אין ספק, כי המעשים בהם הורשע המשיב הינם חמורים - וחמורים במיוחד לאור העובדה שבעו"ד עסקינן - ונושאים בחובם קלון.
השאלה הנשאלת היא, האם מן הראוי להשעות את המשיב מעיסוקו כעו"ד כעת, לאחר הרשעתו וטרם שמיעת הערעור בעניינו.
ב"כ המבקש וב"כ המשיב העלו כל אחד טיעונים בפני בית הדין, זה לטובת השעייתו של המשיב כעת וזה כנגדה. להלן תובא התייחסות בית הדין לטיעונים שהועלו בפניו ולאחרים.

נושא הקלון
8.סעיף 78 (ב) לחוק, על פיו מתבקשת השעיית המשיב, קובע כדלקמן:
"עירק דיל שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון, להשעותו זמנית מלעסוק במקצועו עד להכרעה סופית בבקשה שתוגש לפי סעיף 75......"
9.כפי שנקבע על ידי כבי השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 251/88 וג'יה עודה נ' טלאל ראבי ואחי, פ"ד מב (837)4, הכללתה של עבירה מסוימת במסגרת "עבירות שיש בהן משום קלון" נקבעת על פי הנסיבות בהן נעברה העבירה:
"הדיבור "עבירה שיש עמה קלון" הוא דיבור עמום, שכן המלה "קלון" יוצרת חוסר ודאות באשר לתחולתה על פרטים...נראה לי, כי מרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמאליים של העבירה אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה ...נסיבות אלה הן המצביעות על אותה חומרה מוסרית, אשר הדיבור "קלון" מגבש אותה...אכן, "עבירה שיש עמה קלון" הינה עבירה אשר נסיבות ביצועה מעידות כי בעבריין נפל פגם מוסרי חמור...ניתן לתאר עבירה שיש עמה קלון כעבירה שהיא בושה וחרפה לעושה..." (ההדגשות איבן במקור).
וכן ר' דברי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בעל"ע 2579/90 ,3093/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב נ' פלוני, פלוני נ' הועד המחוזי של לשבת עורכי-הדין בתל-אביב, פ"ד מה (729)4:
"העובר עבירה בנסיבות שיש עימן קלון...עשוי הוא להיענש בעונש משמעתי, כולל השעיה ואף הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין ...הסנקציה המשמעתית מטרתה שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש הציבור בכלל, ומערכת המשפטית בפרט, לציבור עורכי הדין ...לפיכך אחד הפירושים של המונח "קלון" ...הוא פירוש הנגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך דין, על מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט כשורה, ועל מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת דין לא ייפגע...נסיבות המעידות ...על אי עמידתו של עורך דין בדרישותיה של החברה מהעוסק במקצוע זה יכולות להיות נסיבות מנסיבות שונות...גם עכורות אחרות המעידות על חוסר אמינותו של עורך הדין, למשל מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במרמה, יהיה בהן בדרך כלל משום קלון ...
מהיות עורך הדין חלק מהמערכת המשפטית, ומהיותו עזר כנגד בית המשפט במלאכתו השיפוטית...עליו להיות נאמן לחוקי המדינה, ולגלות רמה מקצועית ואתית ההולמת את המקצוע וגם האמון שהלקוח, בית המשפט והציבור נותנים בעורך הדין. על כן, עבירה על חוקי המדינה המעידה על זלזול וחוסר כבוד של עורך הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון ...".
10. אף הוראות סעיפים 75 ו78- לחוק, העוסקים בהשעיית עו"ד מעיסוק במקצוע, מגדירים למעשה את המושג "קלון" כסתירה בין ההתנהגות נשוא העבירה לבין המתחייב מערכי המקצוע, ור' דברי כב' השופט גולדברג בעל"ע 4,5,7,8/88 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד מג (3) 475, המתייחסים לסעיף 75 לחוק, אולם מובן כי יפים גם לעניין סעיף 78 לחוק:
"...במרכז ההוראה שבסעיף 75 לחוק עומדת התפיסה כי מקצוע עריכת הדיו אינו עולה בקנה אחד עם הפרת דין. מי שנמנה על שורותיה של לשכת עורכי הדין והוא ממרה את פי החוק, ובמיוחד כשהוא עובר עבירה פלילית, הריהו פוגע גם בכבוד המקצוע ובעקרונותיו. ואין נפקא מינה, אם עבר את העבירה תוך שהוא ממלא את תפקידיו המקצועיים או מחוצה למסגרת זו..." (ההדגשות אינן במקור).
11.גם הפסיקה המשמעתית של לשכת עורכי הדין התייחסה רבות לנושא הקלון בעבירות המבוצעות על ידי עורכי דין, וספציפית לנסיבות הרלוונטיות לעניין המשיב כאן, לדוגמא:
בבד"מ (י-ם) 1/76 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' פלוני, פדי"ם א' 168, ובבד"מ וי-מן 18/78 פרקליט המדינה נ' פלוני, פדי"ם ב' 55, נקבע, כי עבירת זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף, בה מורשע עו"ד, הינה "מטבע ברייתה" - עבירה שיש בה קלון.
בעל"ע 3093/90, 2579 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב - יפו נ' פלוני, פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורבי-הדין בתל-אביב-יפו, פייר מה (4) 729, נקבע, כי התמשכות עבירות והיקפן הן נסיבות המעידות על חוסר כבוד לחוק, ובכך יש משום קלון עבור מי שעיסוקו כעורך דין והדבר הנכון גם אם העבירות לא בוצעו כחלק מעיסוק זה.
12.עוד יצוין בעניין זה כי אכן, כטענת ב"כ המבקש, הפסיקה רואה בחומרה עבירות מיסוי, אשר אין מקום להקל ראש בהן.
ור' דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעל"ע 3467/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' צלטנר, פייד בו ו2) 895, שבו הורשע הנאשם בהשמטת הכנסות, במסירת תרשומות כוזבות ובשימוש במרמה ערמה ותחבולה:
"אינני מוצאת עיתן לתפיסה המקלה עם עבריינות מס...נורמות החקיקה מחמירות עם עברייני מס, במיוחד בעבירות הנעשות בכוונה מיוחדת להתחמק ממס תוך שימוש באמצעי כזב, הפוגעים בראש וראשונה בקופה הציבורית שהעשרתה נועדה לספק את צורכי החברה כולה, ובתוכם צרכי רווחה שונים. אולם חומרת המעשים אינה מצטמצמת להיבט הכספי בלבד. עבריינות מס גובלת בפגיעה עמוקה בעקרון השוויון שהוא עקרון חברתי ראשוני בעל מימד חוקתי...
בתי המשפט לאורך השנים חזרו והדגישו קיומה של מדיניות ענישה מחמירה ביחס לסוג עבירות אלה...בעניין זה אמר השופט ברק...:
"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט... ידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתירה למעלימי המס..."
... ואם עמדנו על חומרתך של עבירות המס המבוצעות על ידי נישום רגיל מן הישוב, על אחת כמה וכמה כד הוא לגבי עבירות מס המבוצעות על ידי עורך דיי, הנדרש לשמש דוגמא ומופת להקפדה על שמירת החוק.
"מה נישום רגיל מן הישוב שעבר עבירת מס כגון זו תיחשב עבירתו כעבירה שיש עמה קלון, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשאת אותה עבירה ממש מבצע איש מקצוע הנדרש לרמה מוסרית ויושר אתי מעל ומעבר לזו שנדרש לה אותו אדם מן הישוב...". וההדגשות איבן במקור).
13.ואכן, אין לראות הבדל בין עבירת גניבה פשוטה (כגון זו שבבד"מ 144/99 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני), לבין עבירה של העלמת מס. זו גניבה מן הפרט, ואילו זו גניבה כנכל פרט ופרט בכלל הציבור, ועל כן אין כל מקום באופן עקרוני לראות עבירת בוס כעבירה קלה יותר, הראויה יותר ליחס סלחני מאשר שליחת יד בארנקו של אדם אחר באופן ישיר.
14.לאור כל האמור לעיל אין ספק, כי העבירות בהן הורשע המשיב על ידי בית משפט השלום נכנסות למסגרת "עבירות שיש עמן קלון".

מטרות סעיף78 לחוק

15. מטרותיו של סעיף 78 לחוק הן לאפשר השעייתו מן המקצוע של עו"ד אשר הורשע, או הואשם בפלילים.

השיקולים המנחים מאחורי קביעות סעיף זה הם שניים: האחד, הוא השיקול של השמירה על צביון המקצוע ועל אמון הציבור ובתי המשפט בעורכי הדין כמייצגים טוהר מידות ויושר מוחלט, והאחר הוא השיקול של הסכנה הנשקפת לציבור הלקוחות הפוטנציאליים של אותו עו"ד מהמשך עיסוקו במקצוע.
ור' דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעל"ע 3467/00 הועד המחוזי של לשנת עורכי הדיו בתל אביב נ' צלטנר מיכאל, פ"ד נו(2), 895:

"הדין המשמעתי בתחום עריכת הדין מבקש לבחון האם הדופי המוסרי שדבק במעשי האדם פוסלים אותו לתקופה או לצמיתות מלהמשיך לעסוק במקצוע כדי להגן על נזקקים פוטנציאליים לשירותיו מפני סיכונים הכרוכים ברכישת שירותיו של עורך דין שכשל...אולם עניינה של הענישה המשמעתית גם בהגנה על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין. עורך דין העובר עבירה פלילית שיש עמה קלון פוגע באמון שהציבור רוכש לכלל העוסקים במקצוע. העונש המשמעתי נועד לא רק למטרה הרתעתית אלא עיקרו במסר כללי מטעמו של ציבור עורכי הדין המוקיע התנהגות המפרה את החוק שנילווה לה קלון והעומד על קיומם של עקרונות מוסר וטוהר מידות בפעולתו. ואכן עונשי משמעת הינם ביסודם אמצעים שנועדו להגן על המערכת המקצועית שהנאשם נמנה עליה, על דמותה הראויה ועל האמון והאמינות שהיא מקרינה... ".
16.מובן, כי השעיה גורמת לפגיעה קשה בעורך הדין המושעה, אולם זו תופעה נלווית אשר נלקחה בחשבון בסעיף החוק עצמו, ור' דברי כב' השופט בך בעל"ע 19/88 איזמן נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו, פ"ד מבן4) 377:

"אין להניח שהמחוקק לא היה ער לנזק העלול להיגרם על ידי כך לעורך הדין, ובמיוחד אם יסתבר לאחר מכן בעת מתן פסק הדין בערעור, שההרשעה לא הייתה מוצדקת. אולם השיקול הדומיננטי בנושא זה הוא הדאגה לאינטרס הציבורי בכללותו, ואינטרס זה מחייב, כי עורך דין המואשם בעבירות חמורות, שיש עמן קלון, ושנמצא אשם באותן עבירות או שקיימות נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוען, לא יוכל לכהן כעורך דין עם התדמית החיובית והמהימנות המוחלטת הכרוכים בכך, כל עוד לא התבררה פרשת האישומים נגדו סופית ..." 17. מראוי כי בבוא בית הדין להחליט האם מן הראוי להשעות כיום את המשיב, עליו לקחת בחשבון את מידת "מסוכנתו" של המשיב לשני הערכים המוגנים על ירי החוק - כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין מחד והפגיעה האפשרית בלקוחות פוטנציאליים של המשיב מאידך.
מידת "מסוכנתו" של המשיב לערכים אלה תבחן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ועל כך להלן.

סיכויי הערעור
22.בדיון בפני בית הדין, ציטט בא כוחו המלומד של המשיב נרחבות מתוך הערעור שהוגש בעניינו של המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בדבריו, ביקש לטעון כי למשיב עומדים כניכויים טובים להצליח בערעורו, טענה אשר לטעמו מן הראוי כי תמנע את השעיירנו הזמנית של המשיב, טרם ההכרעה בערעור ומתן פסק דין חלוט.

23.ייאמר מיד, כי אין בית הדין משים עצמו במקום ערכאת הערעור, אשר היא זו שתפקידה לבחון את טיעוני הערעור ולהכריע בהם.
נדמה כי רק במקום בו אי הסבירות של פסק הדין המרשיע היא ברורה ובולטת ו"זועקת" מפני הדברים עצמם, יוכל בית הדין להביע דעתו, בזהירות, אודות סיכויי הערעור על אותו פסק דין.
ור' הערת כב' השופט ג. בך בעל"ע 19/88 הנ"ל בעניין זה, בתשובה לטענה דומה שהעלה הסנגור שם - "אשר לסיכויי הצלחתו של המערער בערעור שהוגש על ידו על הרשעתו: מטעמים מובנים נמנע אני מלנתח בפרוטרוט את טיעוניהם של באי כוח הצדדים, אשר לגביהם יצטרך בית משפט זה לתת את הכרעתו בדונו בערעור עצמו. די לציין כי לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי... ובטיעוניהם של באי כוח הצדדים... לא נוכל לקבוע כי מסקנותיה של השופטת המחוזית הינן בעליל בלתי מבוססות, וכי סיכוייו של המערער לזכות בערעורו נראים טובים ומובטחים".
גם בעניינו של המשיב כאן, פסק הדין המרשיע הינו פסק דין מנומק ומפורט המשתרע על למעלה מ60 עמודים, והמסתמך על ראיות, על נסיבות ועל התנהגות הנאשם. טענות המשיב בערעורו מתבססות על כך שלטעמו, ניתנה לדברים פרשנות מוטעית על ידי בית המשפט והוא מציע לדברים את פרשנותו שלו.
מבלי להיכנס, כאמור, לנעלי ערכאת הערעור ולהעריך בדבר טיבם של טיעוני הערעור וסיכויי הצלחתם למול הכרעת הדין, הרי שכבר על פני הדברים, מעיון בהכרעת הדין ובכתב הערעור, ניתן לומר כי אין מדובר במצב של הכרעת דין "בלתי מבוססת בעליל", או שאי סבירות לזועקת" ממנה, ועל כן אין יסוד למשיב להניח כי סיכויי הצלחתו בערעור בהכרח טובים או מובטחים.
וממילא, כל סברה שניתן להעלות בעניין זה תהיה ספקולטיבית, בבחינת ניחוש עמדתה האפשרית של ערכאת הערעור.
על כן, בהתאם לכל האמור לעיל, אין בטענה זו רלוונטיות לבקשה זו ואין בה כדי להשפיע על שיקול דעת בית הדין.

חוקי היסוד
29.אין ספק, כי השעיית עו"ד מלעסוק במקצועו יש בה פגיעה קשה הן בכבוד האדם שלו והן בחופש העיסוק שלו. לאחר חקיקת חוקי היסוד, אין לפגוע בערכים המעוגנים בחוקי היסוד אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש וכל דבר חקיקה ראוי שיתפרש לאורם של חוקי היסוד ובאופן שיתן את ההגנה הראויה על זכויות האדם, כבודו ועיסוקו.
30.התכלית הראויה הינה ההגנה על אינטרס הציבור בכללותו, ההגנה על ציבור הלקוחות הפוטנציאליים של עורך הדין וההכרח לשמור על האמון שנותנים הציבור ובית המשפט בעורכי הדין ובמקצוע עריכת הדין.
הסמכות להגנה על התכלית הראויה צריכה להיות מופעלת במידה הנכונה ובאופן שהפגיעה תהיה מצומצמת ככל הניתן, בהינתן מטרות חוקי היסוד.
31.לאור הפגיעה הקשה שתגרום השעיה זמנית של המשיב כעת מעיסוקו כעו"ד, הן מבחינת כבודו כאדם והן מבחינת חופש העיסוק שלו - שכן עריכת דין הינה מקצועו היחיד ממנו הוא מתפרנס - יש לבחון בזהירות רבה האם השעייתו כעת, טרם מתן פסק דין חלוט בעניינו, תהיה הגנה במידה הנכונה על התכלית הראויה של החוק.
לאור "מסוכנתו" הנמוכה יחסית של המשיב כיום ולאור העובדה שלא ניתן לתחום בזמן את תקופת ההשעיה הזמנית כעת, בטרם נקבע מועד לדיון בערעור (ומשך הזמן של ההשעיה הזמנית אף הוא פן של המידתיות שבחוק יסוד חופש העיסוק, ר' בד"מ 144/99 הנ"ל), נדמה כי השעייתו כעת של המשיב תהיה אמצעי מעט חמור מדי להגנה על התכלית הראויה.

סיכום
32.אכן, המשיב הורשע במעשים חמורים, הנושאים עמם קלון. חומרתם של המעשים בהם הורשע המשיב, העולה מתוכנם וממהותם, מתחדדת עוד לנוכח מספרם והעובדה שבוצעו באופן סדרתי ולאורך תקופה, מה שמעיד כי לא הייתה זו מעידה חד פעמית.
33.מובן, כי במיוחד כאשר מדובר בעו"ד, האמור להיות "קצין בית המשפט", ולשמש דוגמא ומופת ליושר ואמינות, מעשים אלה חמורים פי כמה.

לשכת עורכי הדין צריכה להוקיע מעשים כגון אלה שבוצעו על ידי המשיב, אשר מטילים כתם לא רק עליו באופן אישי, אלא גם על כלל עורכי הדין, אשר אמינותם נפגעת בעיני הציבור.

34.במיוחד הדברים נכונים לאור העובדה שהמשיב כבר הורשע בדינו, כך שחזקת החפות אינה עומדת לו עוד, וזאת בניגוד למקרים אחרים בהם התבקש בית הדין להשעות זמנית עורכי דין, לאחר הגשת כתב אישום בעניינם וטרם הרשעתם.

35.יחד עם כל האמור לעיל, ועל אף שמעשיו של המשיב חמורים, מכיר בית הדין בצורך להתחשב גם בנסיבות אישיות בבואו להכריע בנושא שפגיעתו קשה כל כך, ועל כן מוכן בית הדין להתחשב בעובדה שהמעשים נשוא הבקשה בוצעו לפני כעשר שנים, ומאז לא נכשל המשיב במעשים דומים, מה שמעיד על כי "מסוכנתו" כיום היא נמוכה, ועל כן לא מתקיים צורך בוער בהשעייתו של המשיב באופן מיידי.

36.בית הדין ער להשלכות של השעיה, ולו זמנית, על עורך הדין, השלכות העשויות להיות קשות וחמורות לפרנסתו ושמו הטוב של עורך הדין, ולעתים בלתי הפיכות.
לא בכדי קבע כב' השופט ג. בך בעל"ע 19/88 הנ"ל (וכן בעל"ע 3224/02 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' דניאל אזוגי, תק-על 2(2002) 677) כי -
"...המדובר כאן בסנקציה חריפה, שפגיעתה בעורך הדין הנאשם עלולה להיות המורה ועל כן מחויבים הן הקובל והן בתי הדין המשמעתיים לנהוג זהירות רבה בטרם יחליטו על הפעלתה".

עיין זה מתחדד לאור העובדה שבגין הרשעתו של המשיב עדיין תלוי ועומד ערעור, כך שהרשעתו עדיין אינה חלוטה.
אמנם, צודק ב"כ המבקש כאשר הוא טוען כי החוק קובע אפשרות של השעייה הן בטרם פסק דין חלוט ואף הן בטרם הרשעה כלל.

אך יחד עם זאת, נראה כי החוק קובע מעין פירמידה, המכתיבה יחס יורד להשעיות בבוקרים השונים המצוינים בו - לאחר הגשת כתב אישום, לאחר הרשעה בלתי חלוטה, או לאחר הרשעה חלוטה, ביחס להשעיה לאחר הגשת כתב אישום בלבד הנטייה להקל תהיה רבה ובית הדין ייעתר לבקשה רק במקרים נדירים וחמורים במיוחד (ר' בד"מ 144/99 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני), ביחס להשעיה לאחר הרשעה בלתי חלוטה תהיה הנטייה להקל פחותה יותר, ולאחר הרשעה חלוטה תהיה פחותה עוד יותר. מכאן, כי יש מקום למידת הקלה יחסית גדולה, כאשר עסקינן בהרשעה שאינה חלוטה עדיין.

37.בהקשר זה נציין, כי בבד"מ 156/01 הועד המחוזי של לשבת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני, דחה בית דין זה, ברוב קולות, את הבקשה להשעייתו הזמנית של המשיב שם, אשר אף הוא הורשע בפלילים בערכאה ראשונה, ואף במקרה שלו חלפו 10 שנים מעת ביצוע המעשים ועד ההרשעה ובקשת ההשעיה, כאשר מאז אותם מעשים לא נכשל בעבירה נוספת על החוק.

סוף דבר
38. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים שלא לעשות כעת שימוש בסמכות שהוענקה לנו בסעיף 78(ב) לחוק, ואנו דוחים את בקשת ב"כ המבקש.

39.לא בלב קל הגענו למסקנה זו, לאור חומרת מעשיו של המשיב, אולם החלטנו בכל זאת להתייחס אליו במידת הרחמים, לאור הנסיבות המיוחדות של עניינו.

(בד"מ 80/03)