יום שלישי, 20 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 72 · תאריך פרסום ספטמבר 2003 · עט ואתיקה

על חיסיון עורך דין - לקוח

חברות וחברים יקרים,
סעיף 48 לפקודת הראיות (נ"ח), התשל"א1971-, ביחד עם סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין (להלן: "החוק"), מהווים את הבסיס הנורמטיבי לכלל החיסיון שבין עו"ד ללקוחו. נוכח הפניות הרבות המגיעות לוועד המחוזי, לקבלת חוות דעתנו בעניין זה, ראיתי לנכון להעיר ולהאיר מספר סוגיות הכרוכות בכך, בקליפת אגוז.
בעוד שסעיף 90 לחוק אוסר על עוה"ד לגלות את המידע שהוחלף בינו לבין לקוחו - בתנאים המפורטים בסעיף מורה סעיף 48 לפקודה לבית-המשפט שלא לכוף על עורך הדין את מתן העדות הפוגעת בחיסיון. סעיף 48 מקנה לעוה"ד חיסיון מוחלט, במובחן מרופא או פסיכולוג. יחד עם זאת, החיסיון הינו אישי ולא חפצי, ולכן אם פרטי ההתקשרות החסויה מגיעים לצד שלישי, הוא רשאי להציגו כראיה בבית המשפט.
בעל הזכות לחיסיון הוא הלקוח, ולפיכך רק הוא זכאי לוותר עליו. כמו כן, עובדות או מסמכים שהגיעו לידי עוה"ד שלא מלקוחו או מטעמו, אלא מקורם בצד ג', אינם חסויים. יובהר, כי על פי המצב הנוהג כיום, אין איסור על עוה"ד למסור את המידע החסוי, וניתן אף לקבלו כראיה, אפילו לא ויתר הלקוח על זכותו לחיסיון. ברם, במעשיו אלה, מסתכן עוה"ד בעבירה משמעתית בגין הפרת סעיף 90 לחוק.
ועדת האתיקה קבעה (עט ואתיקה, גיליון מס' 62), כי כאשר עו"ד נחקר ע"י המשטרה לצורך השגת מידע אודות לקוחו, עליו לטעון לחיסיון ולהפנות את המשטרה לערכאות. עם זאת, אסור לעוה"ד ליידע את לקוחו כי המשטרה ביקשה ממנו מידע, שכן בכך הוא עלול לעבור עבירה של שיבוש הליכי משפט.
בב"ש (י-ם) 227/83 אליהו מירון, עו"ד ואחי נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ה(א) 62, העלו עוה"ד - שבמשרדיהם תפסה המשטרה מסמכים - טענה, לפיה המשטרה אינה רשאית לעיין במסמכים ועליה להחזירם. כל הצדדים הסכימה "באין דין לדרך בירור השאלה", להעמיד את העניין להחלטת שופט שלום, בהליך "שאינו משפט, לא פלילי ולא אזרחי". לדעתנו, יש ממש באימוץ הפתרון הנ"ל, לכל מצב בו רשויות אכיפת החוק מבקשות לבצע חיפוש במשרדו של עורך הדין, וראוי שהמחוקק יכונן מנגנון סטטוטורי לפתרון הבעיה, בדומה לזה הקיים בסעיפים 235א235-ד לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

ביהמ"ש העליון קבע בעבר, כי כאשר אדם מספר לעו"ד על כוונתו לבצע עבירה בעתיד, הרי שהחיסיון אינו חל משום שאין לכוונה זו קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עורך הדין. השירות המקצועי ניתן רק לגבי עבירות שכבר בוצעו, ואם עורך הדין נותן ייעוץ מקצועי לפני ביצוע העבירה הוא הופך, לכאורה, לשותף לעבירה (על"ע 17/86 פלונית נ' לשכת עוה"ד פ"ד מא (4) 770). ועדת האתיקה אף קבעה (עט ואתיקה, גיליון מס' 5), כי החובה למנוע את עשייתו או השלמתו של מעשה פשע, גוברת על חובת החיסיון.
יצוין כי כב' השופט ג' קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין" (לשכת עוה"ד-2001),מעלה ספק אם זהו הדין הרצוי. שכן, ייתכנו מצבים בהם מתבקש עו"ד לחוות דעתו בנוגע לאירועים עתידיים (למשל: תכנון מס), אשר עלולים להפוך למעשה פשע. כך, לדוגמא, כאשר הלקוח ועורך-דינו חלוקים על הנתיב המיסוי שבו יש לילך, והלקוח בוחר - חרף עצת עוה"ד - לדבוק בדעתו האישית. האם זה סביר שעוה"ד ייחשב כמי שלא מנע עבירת מס (אם מעשי הלקוח יבשילו לעבירה)?!
עוד יצוין, כי ועדת האתיקה החליטה כי עו"ד רשאי לעשות שימוש במידע חסוי כנגד הלקוח, לצורך התדיינות בינו לבין לקוחו. זאת, אף שבארץ אין פסיקה חד-משמעית והדבר הושאר בצריך עיון. כך, לדוגמא, בתביעת עו"ד לתשלום שכ"ט, הוא רשאי לפרט הן את השירותים והן את העובדות הנוספות המשפיעות על שיעור שכרו, כגון, שוויים האמיתי של השירותים והעניינים נשוא השירותים. בנוסף עו"ד רשאי להשתמש במידע חסוי, כדי להגן על עצמו מפני התקפות הלקוח, במסוגרות בהן עוה"ד אינו בעל דין. בכל המקרים הנ"ל, פירשה ועדת האתיקה את הנסיבות כמלמדות על ויתור מכללא על החיסיון.
חשוב לציין כי הלקוח יכול לוותר על החיסיון הן במפורש והן במשתמע. לדוגמא, כאשר הלקוח נפגש עם עוה"ד בנוכחות אדם שלישי, שאיננו איש סודו, או בנוכחות הצד שכנגד. כך גם, כאשר מספר לקוחות פונים יחדיו לע"ד, הרי שהדברים והמסמכים שהוחלפו בין כל אחד מהם לבין עוה"ד בקשר לעניין המשותף, אינם חסויים בפני הלקוחות המשותפים האחרים.

בברכת שנה טובה ומבורכת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועד מחוז תל-אביב והמרכז

עריכת צוואות - האחת למראית עיןוהשנייה צוואת אמת

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה ומסר כי אדם ערירי בן כ90- שנה הופיע במשרדו וביקש כי יערוך לו צוואה.
2.טרם פגישת עורך הדין והלקוח פנתה לעורך הדין אשה שהציגה עצמה כמטפלת הלקוח וביקשה מעורך הדין לספר לה מהו "רצונו" של הלקוח המטופל שלה.
תוך זמן קצר הסתבר לעורך הדין כי המטפלת מפעילה על הלקוח לחץ כבד כשהיא אינה בוררת באמצעים ודי לציין כי נודע לעורך הדין שבית הלקוח מלא בתמונות של המטפלת במצבים שונים וכשהיא מעורטלת, אולם מפאת הכבוד אין זה המקום לפרטם.
3.לאחר שעורך הדין וידא כי הלקוח היושב מולו מעוניין לכאורה לצוות למטפלת את דירתו היחידה וכן סכום כסף גדול, ערך עורך הדין עבור הלקוח צוואה.
4.דקות מספר לאחר עריכת הצוואה ליוותה המטפלת את הלקוח לנוחיות ובשובו משם ביקש להוסיף לצוואה את חברה לחיים של המטפלת ולהעניק לו סכום כסף נכבד ביותר. לשאלת עורך הדין מהיכן הוא מכיר את החבר, ענה הלקוח כי הוא עובד אצלו מזה 3 שבועות.
5.עורך הדין סירב לתקן את הצוואה, אולם מאז המטפלת אינה מפסיקה לצלצל לעורך הדין ולבקשו כי יוסיף את חברה לחיים לצוואה כשהיא מציינת כי זהו רצונו של הלקוח.
בנסיבות אלו ולאור מה שראה עורך הדין, אין לו ספק כי מופעל לחץ בלתי נלאה על הלקוח באמצעים שונים וכי הצוואה אינה משקפת את רצונו.

השאילתא:
האם ניתן לערוך שתי צוואות, האחת למראית עין על מנת להרגיע את המטפלת ולקנות את שלוות הלקוח הקשיש והשנייה צוואת אמת אשר תוכנה ישקף את רצונו האמיתי של המצווה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.על פי הדין הקיים מנוע עורך הדין מלערוך ולבצע צוואה למראית עין.
2.המצווה הינו הלקוח של עורך הדין ולאור התרשמות עורך הדין כי אכן מופעל לחץ על הלקוח עליו להימנע מעריכת הצוואה.
3.מכל מקום ובנסיבות דנן, עליו להודיע לקרובי משפחת הלקוח ואם המדובר בלקוח ערירי, על עורך הדין לדווח על המקרה למשרד הרווחה ולאפוטרופוס הכללי וכיו"ב אודות התרשמותו.
(35803)

עורך-הדין וזכותו להקים ולנהל חברההנושאת את השם "המרכז הישראלילכינוס נכסים"

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:
1.עורך דין, בעל ותק של 10 שנים במקצוע וללא כל רבב, הודיע כי משיקולים שונים החליט, בשנת 2002 להקים חברה בבעלותו הבלעדית בשם "המרכז הישראלי לכינוס נכסים" והיא אינה חברה בע"מ.
2.עורך הדין מסביר כי ניתב אל החברה אך ורק את הליכי כינוס הנכסים המנוהלים על ידיו בלבד כעורך דין/כונס לגבי נכסים שמונה עליהם ככונס נכסים על ידי הוצל"פ/בימ"ש.
3.החברה אינה מפרסמת את עצמה בכל דרך שהיא.
4.ה"פרסום" (שהוא למעשה אזכור השם בלבד) האחד והיחיד שמאזכר את שם החברה הוא פרסום בעיתונות (המחויב על ידי לשכת ההוצל"פ/ביהמ"ש) ובו הזמנה להציע הצעות.
5.גם בהזמנה להציע הצעות שבה מוזכר שם החברה מצוין יחד "עו"ד פלוני - כונס נכסים" וכן הבהרה בגוף ההזמנה כי המכר כפוף לאישור ביהמ"ש/הוצל"פ.

השאילתא:
1.לאחרונה הוסבה תשומת לבו של השואל לחשש של חברו כי בדרך הזכרת שם החברה יש חשש לפרסום לא חוקי ולכן מתבקשת עמדת הלשכה לאופן אזכור החברה כדלעיל.
2.עורך הדין מדגיש כי למעט כינוסי נכסים משפטיים על ידי הוצל"פ/ביהמ"ש החברה אינה עוסקת בשום עניין אחר, כמו כן הוא מבהיר כי רק הוא המחזיק במניות החברה וכי לעולם לא יועבר חלק ממניות החברה למי שאינו עורך דין.
3.עורך הדין מודיע כי שם החברה נבחר שלא על מנת להטעות אלא דווקא להבהיר את מהות החברה - העוסקת בכינוסי נכסים.
4.לבסוף מציין עורך הדין כי חזקה היא שלאחר שאושר לרישום שם החברה על ידי רשם החברות מהווה הדבר ראייה חלוטה כי אין בו משום הטעייה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה הודיעה לפונה כי חברה המיועדת לעיסוקים אשר יועדו לעורכי דין, צריכה להיות מורכבת אך ורק מעורכי הדין בעלי המניות בה. לעניין זה מופנית תשומת לב השואל לנקוב בסעיף 59ב' לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-.
2.הועדה סבורה כי בקביעת שם אחר לחברה אשר מנהל השואל, יש משום עקיפת החוק.
3.נוכח האמור לעיל, סבורה הועדה שהשואל אינו רשאי לעשות שימוש בחברה בשם המצוין בפנייתו וכן לעשות שימוש בפרסומים כדוגמת אלו שצורפו לשאילתא.
(35971)

כיצד על עורך דין לנהוג כשהוא נדרשלהמציא מסמכים לעורך דין המכהן כנאמן בפש"ר


חסיון מקצועי

העובדות:
1.עו"ד המכהן כנאמן בפשיטת רגל פנה לעו"ד בדרישה לקבל המסמכים המצויים בחזקתו או בשליטתו והמתייחסים להעברת בעלות בדירת מגורים.
2.לפני מספר שנים בוצעה עסקה של מכר זכויות דירה ממוכר א' לרוכש בי ולאחר מכן גם עסקה נוספת שבה רכש ב' כמוכר, מכר לקונה ג'.
בשתי העסקאות הנ"ל יוצגו כל הצדדים על ידי עוה"ד הפונה.
עוד נאמר לעוה"ד כי הנאמן עשוי לתבוע את רוכש ב'.
3.עוה"ד נדרש עוד להעביר העתקים מכל הסכם שנכרת בין פושט הרגל לבין צד נוסף ו/או צדדים אחרים וכל מסמך אחר הנוגע למערכת היחסים ביניהם.
4.מאחר שעוה"ד כפוף כמובן לחיסיון עורך דין-לקוח ומאחר שהוא ייצג את שני הצדדים לעסקה והמידע שברשותו הושג עקב כך וכמו כן קיים חשש ולו תיאורטי שמא אחד הצדדים עלול להיפגע - שואל עוה"ד כיצד עליו לנהוג בכל הקשור ל"דרישה" - למי עליו לפנות תחילה ומהו היקף החיסיון שבין עורך דין לבין הלקוח החל על המקרה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי כעקרון עורך הדין שהוא הנאמן "נכנס בנעליו" של פושט הרגל וזכאי אפוא לקבל כל מסמך שפושט הרגל היה רשאי לקבל.
2.נוכח האמור לעיל, רשאי הנאמן לקבל כל מסמך אשר פושט הרגל חתום עליו, או שהוכן למענו, אף אם ייצג עוה"ד באותו עניין צד נוסף.
(36018)

עורך דין והאיסור לשגר מכתביהתראה של משרדו לחייבים שללקוחותיו

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.עורך דין מייצג לקוח גדול ולו עשרות חייבים.
2.הלקוח החליט לשלוח לחייבים קודם נקיטת צעדים משפטיים מכתב התראה של "עורך דין".
3.לצורך כך, ביקש הלקוח מעורך הדין לנסח עבורו מכתב התראה, כאשר הוא מבקש להדפיסו ולשגרו ישירות לחייבים (במעטפות של בית דפוס).
4.מאחר שהלקוח אינו מעוניין בשלב זה כי עורך הדין יטפל בנושא - הוא מבקש את רשות עורך הדין שמכתבי ההתראה יישלחו על נייר המכתבים (לוגו) של עורך הדין ללא ציון כתובתו ומספר הטלפון ובגוף המכתב ייאמר לחייב כי במידה וברצונו לברר דבר מה או לשלם את חובו, עליו לפנות ללקוחו של עורך הדין, תוך ציון מספר הטלפון של אותו לקוח.

השאילתא:
האם קיימת בעיה אתית כלשהי בסוג כזה של משלוח מכתבי התראה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי לדעתה על פי הדין הקיים אין להתיר לעורך דין לשלוח מכתב התראה על נייר מכתבים של משרדו ומטעמו ע"י הלקוח.
2.קיימים טעמים רבים לכך ובכללם מדובר על העיקרון כי פעולות משפטיות שיוחדו לעורך דין על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, לא יבוצעו על ידי הלקוח.
3.תשומת לב השואל מופנית לכך שבעבר החליטה ועדת האתיקה שאף פקידה של עורך דין אינה רשאית לשגר מכתבי התראה ללקוחות נראה הפרסום בבטאון "עט ואתיקה" מס' 48).
(35837)

עורך הדין וסוגיית הקלטת שיחות בין עורכי דין

חסיון מקצועי

העובדות:
1.עורך דין מסוים מייצג בבית המשפט קבוצה גדולה בת עשרות תובעים מזה מספר שנים.
2.התיק עצמו נמצא בשלב סיום.
3.הופיע עורך דין אחר המשדל את לקוחות עורך הדין, פונה אליהם, נפגש עמם ומחתים חלק מהם על יפויי כוח לטובתו במטרה לסחוט מעורך הדין המייצג נתח משכר הטרחה שיתקבל, וזאת תוך שהוא נעזר באחד התובעים לצורך כך.
4.המדובר לטענת הפונה בסדרה של מעשי עוולה אזרחיים, הפרות הסכמים, הפרת חוק לשון הרע והפרות בוטות של כללי האתיקה המקצועית הן על ידי אותו עורך דין והן על ידי הלקוח. קיים גם חשש לקיום עבירות פליליות.

השאילתא:
האם מותר לעורך הדין להקליט שיחות עם הלקוח המשדל.

עמדת ועדת האתיקה:
1.עורך דין אינו רשאי להקליט חבר למקצוע ללא ידיעתו. האמור לעיל נכון אף בנסיבות המקרה שתואר בשאלת הפונה.
2.עורך דין אינו רשאי להקליט את הלקוח, שכן אסור לעורך דין לפנות ללקוח המיוצג על ידי עורך דין אחר שלא באמצעותו.
(35846)

 

השימוש בייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר כשקיימת מחלוקת בין הצדדים לעסקה לגבי הפעלתו

יפויי כח

העובדות:
1.בין חברה (להלן: "החברה") ובין שני רוכשים (להלן: "הרוכשים") מצד אחד ובין חברה קבלנית מצד שני (להלן: "הקבלן") נחתם הסכם שלפיו רכשו הרוכשים מהקבלן זכויות שהיו מוקנות לו על פי הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל ביחס ל-4 דירות בפתח תקווה. הזכויות לשני בתים נמכרו לחברה, זכות לבית אחד נמכרה לאחד הרוכשים וזכות לבית נוסף נמכרה לרוכש שני וכל זאת על פי הסכם (להלן: "ההסכם הראשון").
2.שני הצדדים יוצגו על ידי עורך הדין אשר פנה בנושא זה לקבלת חוות דעת ועדת האתיקה.
3.הפונה קיבל ייפוי כוח בלתי חוזר לחתום על כל מסמך שיידרש במסגרת ההסכם הראשון.
4. לאחר חתימת ההסכם הראשון חתמה החברה על הסכם פיתוח חדש עם המינהל שכלל את כל הרוכשים ואת החברה והחזקה בקרקע נמסרה לרוכשים.
5.בין לבין חתמה החברה על הסכמים עם רוכשים חדשים (להלן: "הרוכשים החדשים") ולפיו מכרה החברה לכל אחד מהם בית שהחברה התחייבה לבנות על החלקה.
6.החברה פנתה לעורך הדין השואל בבקשה לעשות שימוש בייפוי הכוח שניתן לו במסגרת ההסכם "הראשון" וכי יחתום בשם החברה על הסכם פיתוח חדש שיכלול את החברה ואת הרוכשים החדשים ואת הקבלן - וזאת לפי דרישת המינהל.
7.בינתיים קיבל עורך הדין פנייה בכתב מהקבלן ולפיה הוא נדרש שלא לעשות שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר ולא לחתום על הסכם הפיתוח החדש, אשר כולל את מי שרכש מהחברה זכויות על פי הסכם פיתוח, בטענה כי הרוכשים נותרו חייבים לה סכומים שונים על חשבון ההסכם הראשון.
8.בנוסף טוען עורך הדין כי מבחינתו לא קיימת מניעה כלשהי לחתום על הסכם הפיתוח החדש אולם הוא מבקש הנחיה מהוועדה בנושא זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה השיבה לפונה כי אם הוא בטוח שעל פי תנאי החוזה והפקדת ייפוי הכוח, עליו לעשות שימוש בייפוי הכוח, עליו לעשות כן.
2.מכל מקום, אם בכוונת עורך הדין אכן לעשות שימוש בייפוי הכוח, עליו להודיע על כך לכל הצדדים ולאפשר לכל צד המתנגד להפעלת ייפוי הכוח כאמור, שהות מספקת לנקיטת הליכים משפטיים.
3.אם קיימים ספקות לגבי הזכות לפעול על פי ייפוי הכוח על עורך הדין להפנות את הצדדים להליכים משפטיים.
(36086)


 

האם מותר לעורך דין אשר ייצג צדבבית המשפט לייצג את הנתבע כנגדצדדים שלישיים כאשר שני הצדדיםמסכימים לכך

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך הדין הפונה ייצג את א' אשר נתבע על ידי צד ב'
לתשלום חוב.

2.למעשה הסתיים המשפט וסיכומי הצדדים הוגשו אולם טרם ניתן פסק דין בתביעה.

3.ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה שבין צד א' לעורך הדין הוגבלו לייצוג בבית משפט השלום בלבד.

4.צד ב' פנה לעורך הדין ביזמת צד א' המיוצג כאמור על ידי עורך הדין הפונה והתעניין באפשרות לשכור את שירותיו בתביעות ו/או בטיפול משפטי שיש לצד ב' כלפי צדדים אחרים שאינם קשורים למחלוקת בין צד א' לצד ב'.

5.צד א' המיוצג כאמור על ידי עורך הדין, מסכים כי עורך דינו ייצג את צד ב' כלפי צדדים אחרים אך אינו יודע - והדברים תלויים בתוצאות פסק הדין - אם יזדקק לשירותי עורך הדין כנגד צד ב' במסגרת ערעור אפשרי, אם יחפוץ להגישו.

השאילתא:

האם קיימת מניעה אתית כלשהי או ניגוד אינטרסים כלשהו לאור העובדות הנ"ל לייצג את צד ב' או להעניק לו שירות משפטי אחר בתביעותיו כנגד צדדים אחרים אשר אינם קשורים לתיק המתנהל בין צד א' לצד ב' ואם כן מדוע? האם ישנן הגבלות על הייצוג של עורך הדין את צד ב' ואם כך הם פני הדברים מהן אותן הגבלות.

עמדת ועדת האתיקה:

1.הועדה השיבה לפונה כי אם צד א' מסכים שעורך הדין ייצג את צד ב' בעניינים אחרים, הרי אין מניעה לעשות כן.

2.הועדה הודיעה לפונה כי לא יוכל להמשיך ולייצג את צד א' אם וככל שיוגש ערעור.

3.נוכח האמור לעיל, יהא על הפונה ליידע את צד א' בעובדות דלעיל, כדי שיוכל לייצג את צד ב' בעניינים האחרים. עוד מוסיפה הועדה כי ראוי הוא שעורך הדין יקבל את הסכמת צד ב' בכתב.

(35969)

 

עקרונות ההשעיה הזמנית

פסיקה משמעתית

החלטה
הורתה של החלטה זו בבקשה שהוגשה לביה"ד להשעות זמנית את המשיב מלעסוק במקצוע עריכת הדין עפ"י סעיף 8י (ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק") וזאת בהתאם לפסק דינו המרשיע של בית המשפט בתל אביב-יפו אשר ניתן על-ידי כב' השופטת ז. הדסי-הרמן-סגן נשיא.

פרטי העובדות עפ"י כתב הקובלנה

1.נגד המשיב הוגשו שני כתבי אישום פליליים (להלן: "התיקים")בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

2.לאחר שמיעתם של התיקים שאוחדה ולאחר שמיעת הראיות, הורשע המשיב בסדרה של עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977 ובעבירות לפי חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג 1963.
3.המשיב הורשע ב:

א. מסירת הצהרה כוזבת ביודעין למס שבח.
ב. סיוע לקבל דבר במרמה.
ג. זיוף של מספר מסמכים בנסיבות מחמירות.
ד. שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר.
4. המשיב הורשע ב:
א. שלוש עבירות של שימוש במסמך מזויף.
ב. שבע עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות.
ג. עבירה של מסירת הצהרה כוזבת ביודעין למס שבח.
ד. אי מסירת הצהרה למס שבח ללא סיבה מספקת.

5.בגין סדרת העבירות בהן הורשע, הוטל על המשיב עונש של 30 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים יהיו לריצוי בפועל. 18 החודשים הנותרים יהיו על תנאי כאשר התנאי הוא כי לא יעבור במשך 3 שנים כל עבירה מן העבירות בהן הורשע .


6.על פי הנטען בכתב הקובלנה יש בעבירות המיוחסות למשיב משום קלון רב וחומרה רבה. כתב הקובלנה נסמך על הוראות סעיף 78 (ב) לחוק, לפיהן מוקנית לביה"ד המשמעתי הסמכות להשעות עו"ד מעיסוק במקצוע עריכת הדין באם הורשע בבית המשפט בעבירה שיש עמה קלון. המבקש טוען כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו במקרה דנן. לעומתו, טוען ב"כ המשיב כי בנסיבות הנדונות ולאור הערעור שהוגש על הרשעותיו של המשיב, לא יהא זה ראוי שביה"ד יעשה שימוש בסמכותו זו.

השעיה זמנית לפי סעיף 78 (ב) לחוק
7.סעיף 78 (ב) לחוק קובע:
"עורך דיו שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דיו משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון, להשעותו זמנית מלעסוק במקצועו עד להכרעה סופית בבקשה שתוגש לפי סעיף 75; לא הוגשה בקשה בזאת חוד שלושים יום מהיום שפסק הדין המרשיע נעשה סופי, או שבוטלה ההרשעה, בטלה ההשעיה הזמנית".

טרם הכרעתנו בעניין הנדון עלינו ליתן את הדעת למספר שאלות ועניינים רלוונטיים כגון: מהם תחומי פועלו של סעיף 78 (ב), באילו מקרים ובאילו נסיבות ראוי שביה"ד יעשה שימוש בסמכותו עפ"י סעיף זה ומהו מתחם השיקולים הראוי.

8.בעל"ע 3224/02 - הועד המחוזי של לשכת עורכי נ' דניאל אזוגי, פ"ד נו (6) 241, פסק בית המשפט העליון כי:
"בסוגיה זו של השעיה זמנית מן הראוי לשוות לנגד עינינו את העובדה שמדובר כאן... בסנקציה חריפה, אשר פגיעתה בעורך הדין המושעה עלולה להיות חמורה, ועל כן מחויבים הן הקובל והן בתי הדיו המשמעתיים לנהוג זהירות רבה בטרם יחליטו על הפעלתה. באמור, האיזון הוא בין שני שיקולים ערכיים נוגדים: מצד אחד - השמירה על אינטרס הציבור, שלא יוטעה וייזקק לשירותו של עו"ד שאינו ראוי לטפל בענייניו המשפטיים; ומצד שני - השמירה על זנות הפרט שלא לפגוע בו או להסב לו נזק שלעתים הוא בלתי הפיך".

9.בעל"ע 19/98 איזמן נ' הוועד המחוזי של לשנת עורכי הדין, פ"ד מב (4) 377 (להלן: "פרשת איזמן"), הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בשיבוש הליכי משפט ובהשמדת ראיה, והגיש ערעור על פסק הדין המרשיע. בעקבות הרשעתו הושעה המערער באופן זמני מחברות בלשכת עורכי הדין. בית המשפט העליון פסק כדלקמן:

"אין להניח שהמחוקק לא היה ער לנזק העלול להיגרם על ידי כך לעורך הדין, ובמיוחד אם יסתבר לאחר מכן, בעת מתן פסק הדין בערעור, שההרשעה לא הייתה מוצדקת. אילם השיקול הדומיננטי בנושא זה הוא הדאגה לאינטרס הציבורי בכללותו, ואינטרס זה מחייב, כי עורך-דין המואשם בעבירות חמורות, שיש עמן קלון, ושנמצא אשם באותן עבירות או שקיימות נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוען, לא יוכל לכהן כעורך דין, עם התדמית החיובית והמהימנות המוחלטת הכרורים בכך, כל עוד לא התבררה פרשת האישומים נגדו סופי...
הקובל רשאי לבקש את השעייתו הזמנית של עורך הדין הנאשם כבר עם הגשת כתב האישום, על פי סעיף 78 (ג) לחוק. אולם ברור, בי בשלב זה נטל השכנוע הרובץ על הקובל הינו כבד מאוד. עורך הדין הנאשם הינו עדיין בחזקת זכאי, ועל כן ייעתר בית הדין לבקשה מסוג זה רק במקרים נדירים וחמורים במיוחד. אולם עם הרשעתו של עו"ד הדין מתהווה מצב שונה מבחינה מהותית. חזקת החפות מפשע אינה קיימת עוד, וכפי שבית-המשפט, הדן בעבירה פלילית, משנה את עמדתו בעניין שלילת חירותו של נאשם או בעניין שחרורו בערבות עם מתו פסק-דין מרשיע נגדו, כך גם תגבר נטייתו של בית הדין המשמעתי להורות, במקרים מתאימים, על השעייתו הזמנית של עורך -דין, לאחר שקבע בפסק -דין מנומק, כי אשמתו של עורך הדין הונחה כדבעי."
[ההדגשות אינן במקור]
בפרשת איזמן המצוטטת לעיל, פירט בית המשפט העליון את השיקולים הכרוכים בבקשת השעיה זמנית לפי סעיף 78נג) לחוק. הנה כי כן, לאור הדברים שהובאו לעיל, יפים שיקולים אלה במקרה דנן בבחינת קל וחומר לעניין סעיף 78נב) לחוק (לעניין זה ראה עוד: בד"מ הוועד המחוזי נ' עו"ד פלוני (טרם פורסם).
10.נוסף על כך, פסק בית המשפט העליון בפרשה דלעיל כי מדובר בעבירות רציניות שיש עמן קלון וכי הן קשורות קשר ישיר עם עבודת עורך הדין בבית המשפט, ויש בהן ממש בכדי לערער את אמונו של בית המשפט כלפי מבצען:
"מטבע הדברים, אין בית המשפט יכול לקבל את כל טיעוניו של עורך הדין, אך בכדי שהלה יוכל למלא את תפקידו כ- "OFFICER OF THE COURT"חיוני הוא, כי בית המשפט יוכל לסמוך לחלוטין על יושרו ואמינותו. אמון זה עלול להתערער, כאשר מורשע עורך הדין בעבירות הקשורות במילוי תפקידו המקצועי"
[ההדגשות אינן במקור]
11. בבד"מ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד פלוני (טרם פורסם) נקבעה מסגרת השיקולים, שעל בית הדין לשקול, בבואו ליישם את הוראות סעיף 78 (ג) לחוק, בהתחשב בפגיעה בחופש העיסוק ובכבודו של עורך הדין, כדלקמן:

11.1. טיבן וחומרתן של העבירות המיוחסות לנאשם והאם טבוע בהן אות קלון.

11.2. טיבו של חומר הראיות כנגד הנאשם והאם מדובר בחומר ראיות לכאורה לביצוע העבירות.

11.3. האם יגרם נזק לציבור, כולל ציבור עורכי הדין או למקצוע עריכת הדין אם יורשה הנאשם להמשיך בעיסוקו עד להכרעת הדין. בכגון זה יש לבחון קיומו של קשר בין העבירות לבין עבודתו של עורך הדין.

11.4. מהם שיקולי טובת הציבור והאם ישנו חשש שיגרם נזק לציבור הלקוחות מהמשך פעולת הנאשם כעורך דין.

11.5. הרשעות קודמות של הנאשם ומשקלם המצטבר.

טיבן וחומרתן של העבירות בהן הורשע המשיב

12.אין חולק על כך שהעבירות הרבות במספר בהן הורשע המשיב, הינן עבירות חמורות ביותר אשר אות קלון ברור וחד משמעי טבוע בהן.

13.בעל"א 3093/90, 2579 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א-יפו נ' פלוני, פ"ד מה (4) 729 הגדיר ביהמ"ש מהו "קלון" -

"המושג קלון הוא מושג עמום... כאשר הוא מופיע בהקשר של "עבירה שיש עימה קלון" או, כמו כאן, "שבנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון" הוא מתאר את הרכיב הבלתי מוסרי שטמון בביצוע העבירה או בנסיבות ביצועה.. לא בכל עבירה פלילית טמון יסוד הקלון. יתירה מזאת, ייתכן שבביצוע עבירה יימצא בנסיבות מסוימות קלון, בעוד שבנסיבות אחרות לא יימצא קלון... כך שמרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמאליים של העבירה אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה... השימוש במונח עמום הוא מכוון כאן - מטרתו לאפשר לבתי הדין המשמעתיים ולבית המשפט לצקת בו תוכן ממקרה למקרה באופן המתבקש מתפיסות העולם ואמות המידה האתיות הרווחות בחברה באותה עת, ומתוך מטרה להגן על אותם אינטרסים עליהם מופקד החוק" (ע"מ733-732).

"..אחד הפירושים של המונח "קלון" - התואם את סוג העניינים
שלפנינו-הוא פירוש הנגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך הדין, על מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט כשורה, ועל מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת דין לא ייפגע... נסיבות המעידות על אי עמידתו של עורך דין בדרישותיה של החברה מהעוסק במקצוע זה יכולות להיות נסיבות מנסיבות שונות. כך, למשל, עבירה הכרוכה בשיבוש הליכי משפט, כגון ניסיון לבידוי ראיה ושבועת שקר, מעמידה בספק את התאמתו של אדם לעסוק בעריכת דין... גם עבירות אחרות המעידות על חוסר אמינותו של עורך הדין למשל מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במרמה, יהיה בהן בדרך כלל משום קלון". (ע"מ 734-733) [ההדגשות אינן במקור]

(לעניין זה ראה: על"ע 8/79 חיים סופרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לד(185 (4, להגדרה כללית של המונח קלון ראה בג"צ 436/66 בן אהרון נ' ראש המועצה המקומית פרדסיה, פ"ד כא(1), שם בעמ' 561).

14.הלכה פסוקה היא כי עבירות המעידות על חוסר מהימנותו של עורך הדין, דוגמת מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במרמה, יהיה בהן בדרך כלל, משום קלון ועצם ההרשעה בעבירה הפלילית יוצרת חזקה, הניתנת לסתירה, שהיה במעשה משום קלון (על"ע 6/70 עו"ד פלוני נ' לשכת עורכי הדין מחוז ירושלים, פ"ד כה (1) 673).

15.בא כוח המשיב לא חלק על דברי המבקש בסוגיה זו ואף הודה בפני בית דין זה כי האישום וההרשעה בעבירות הרבות, עניינם בדבר חמור ביותר, וכי אין ספק כי מדובר בקלון. משלא הביא המשיב כל ראיות לסתור את החזקה, הופכת החזקה לחלוטה.

16.משכך הוא הדבר, נדגיש ונציין כי בכל הקשור לשתי הפרשיות שהועלו בבית המשפט, הרי עסקינן בעבירות חמורות דוגמת מתן הצהרה כוזבת, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ועבירות אחרות הקשורות במרמה. כל אלו מעידות על חוסר אמינותו של המשיב כעורך דין, ויש בהן כדי לפגוע באמון הציבור והמערכת המשפטית העוסקת בעריכת הדין, וכי יש בהרשעה בעבירות אלו כדי להטיל צל כבד בדבר כשירותו של המשיב להמשיך ולכהן כעורך דין. אשר על כן, המדובר הוא בעבירות שיש עימן קלון.

(לעניין זה ראו על"ע 2579,3093/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א-יפו נ' פלוני, פ"ד מה נ4) 7729 על"ע 9/86 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' גדעון רגב, עו"ד, פ"ד מ (4) 456.

(הושמט דיון פרטני).

סכומו של דבר

34.המשיב הורשע בתיק הפלילי בעבירה שעניינה סיוע לקבל דבר במרמה, 3 עבירות זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ומסירת הצהרה כוזבת למס שבח. באחת מתוך 4 עבירות הזיוף שיוחסו לנאשם, הוא זוכה. לאחר שמיעת הראיות בתיק הפלילי השני הורשע המשיב ב7- עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, 3 עבירות של שימוש במסמך מזויף ועבירה שעניינה אי מסירת הצהרה על עסקת מקרקעין למס שבח בלא סיבה מספקת.

35.העבירות בהן הורשע המשיב רבות הן, 18 במספר, וכולן בוצעו במסגרת תפקידו כעורך -דין וכיועץ משפטי ללקוחות ולחברה, תוך ניצול לרעה של מעמדו המקצועי, בעת עריכת עסקאות לעצמו ולאחרים. אין מדובר בעבירות מס בלבד אלא בעבירות זיוף חמורות אשר תוצאתן היא השתמטות מתשלום מס אמת, אם של האחרים ואם של החברה המשפחתית לה הוא יועץ.

31.המשיב הגיש ערעור על פסק-הדין, ערעור שטרם נדון. גישת המשיב בדיון שנערך בפנינו הייתה, כי בנושא השעיה זמנית לפי סעיף 78 יש להמעיט ממשקל פסק-הדין, כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי. על ביה"ד להביא במסגרת שיקוליו גם את הערעור וסיכוייו, אולם יכולתו וסמכותו של ביה"ד בעניין זה מוגבלת ומצומצמת שכן בית המשפט כבר אמר את דברו.

37.המחוקק העניק לבית-הדין המשמעתי את הסמכות להשעיה זמנית בשני מצבים. בשלב הראשון, לאחר שהוגש כתב אישום, מובן שעל ביה"ד לשקול בזהירות רבה ובקפדנות יתר את הפעלת ההשעיה הזמנית, שכן מדובר בבדיקת ראיות שבית-המשפט המוסמך טרם אמר לגביהן את דברו. בשלב השני, לאחר הרשעה, פסק כבר ביהמ"ש ואמר את דברו. מובן שגם בשלב זה יש לנקוט משנה זהירות ושיקול דעת בהפעלת הצעד הקשה של השעיה זמנית, אולם כבר מונח בפני ביה"ד המשמעתי פסק-דין המרשיע ועליו לשקול את ההשעיה לאור ועל רקע התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש המוסמך.
38.במקרה דנן, עסקינן בשלב בו קיים פסק דין מרשיע וחמור וזאת לאור טיבן וחומרתן של העבירות בהן הורשע המשיב. מנגד, ליבנו למשיב וזאת מפאת מצבו הבריאותי וגילו המתקדם וגם לנוכח עברו הנקי. על אף זאת, מספר העבירות הרב והקלון הטבוע בהן, הנזק שעבירות מסוג זה גורמות לשם הטוב וליוקרתו של מקצוע עריכת הדין, והפגיעה באמון הצבור האמור לסמוך ולבטוח ביושרם של עורכי הדין, כל אלה, יש בהם כדי להקשות על אי השעייתו הזמנית של המשיב. במצב דברים זה, אף קיים קושי רב למצוא תחום שבו יוכל המשיב לעסוק בעריכת דין ולהתפרנס, מבלי שהדבר יפגע באמון הציבור, מערכת בתי המשפט ומקצוע עריכת הדין.

39.על יסוד כל השיקולים שפורטו לעיל, הננו בדעה כי על בית דין זה להפעיל את סמכותו על פי סעיף 78 (ב) לחוק, להיעתר לבקשת המבקש ולהשעות זמנית כמבוקש את המשיב מעיסוקו במקצוע עריכת הדין.

(בד"מ 73/03)