יום שישי, 21 יולי 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 69 · תאריך פרסום ינואר 2003 · עט ואתיקה

כרסום בזכות העיכבון

חברות וחברים יקרים,
לפני מספר גיליונות, ייחדנו מאמר שלם לזכות העיכבון של עוה"ד (גיליון 60).
ואולם, הדינאמיות המאפיינת את זכות העיכבון עשתה את שלה, והנה, לפני מספר ימים נתן ביהמ"ש העליון פסק-דין קצר אך עקרוני, המגביל את היקף הזכות (ע"א 7097/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד משה קפלנסקי, פס"ד מיום 17.12.02), בו התקבל ערעורה של מנורה על החלטת כב' סגן הנשיא ג' קלינג בה"פ (ת"א) 638/02, אשר ניתנה ביום 2.7.02, ופורסמה בתקדין-מחוזי 2(2002) 5416.
ביהמ"ש המחוזי, התבקש ע"י מנורה, להורות לעוה"ד לחדול מלעכב תחת ידיו ולהעביר לה באופן מיידי את כל המסמכים, האסמכתאות, וכל חומר אחר שברשותו הנוגעים לתביעות משפטיות שמסרה לטיפולו.
זאת, בנוגע לכל תיקי מנורה המטופלים ע"י עוה"ד, ולא רק בגין התיק הספציפי, שבו נתגלעה מחלוקת באשר לשכרו של עוה"ד. שכן על הפרק עמדה האפשרות שעוה"ד יחזיר למנורה את כל תיקי התביעה שטופלו על-ידיו עד אותה עת.
בכל התיקים הללו לא נקבע מה יהא שכר טרחתו של עוה"ד, ולפיכך ביקש עוה"ד לעכב את כל אותם התיקים, עד להסדרה כוללת של ענייניו.
ביהמ"ש המחוזי קבע, כי "בעניין שבפניי מסרה מנורה לעו"ד קפלנסקי טיפול בעניינים רבים על פי הסכם התקשרות שנעשה עימו. לכן יש לראות את כל העניינים שנמסרו לטיפולו כעסקה אחת שבגינה רשאי עו"ד קפלנסקי לעצב מסמכים או כספים שנמסרו לו בקשר לעניין זה או אחר, ללא הפרדה בין העניינים וללא צורך לבדוק בהקשר לאיזה עניין נמסרו המסמכים המעוכבים".
בית המשפט המחוזי סקר הוראות חוק שונות המעגנות את זכות העיכבון בחקיקה האזרחית החדשה, וציין כי הוראת העיכבון שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין היא יוצאת-דופן לכאורה. שכן כפי שקבעה פרופ' נ' זלצמן בספרה "עכבון", הרי שהוראת העיכבון שבסעיף 88 הנ"ל "קובעת שלשם הבטחת שכר-טרחתו והחזר הוצאותיו, עורך-הדין רשאי לעכב כספים, מסמכים ונכסים של הלקוח שהגיעו לידיו בהסכמת הלקוח 'עקב שירותו ללקוח'. מכאן ניתן לסבור שהחיוב הנערב בזכות הסטטוטורית אינו חייב להיות דווקא בשל אותו שירות מקצועי שנתן עורך-דיו ללקוח, ואשר במסגרתו הגיעו לידיו מסמכים ונכסים של הלקוח, אלא 3ל שירות שבתן עורך-דין ללקוח בתפקידו זה, להבדיל משירות שנתן לאותו אדם שלא כעורך-דין".
ואולם, בית המשפט המחוזי לא הסכים עם עמדתה של פרופ' זלצמן, לפיה, זכותו של עורך דין לעיכבון זהה במהותה לזו שנקבעה במעשי החקיקה האחרים. שכן, לעמדת פרופ' זלצמן "יש ליתן להוראה האמורה פרשנות מצרה, באופן שיוצר 'קשר עסקה' בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב. פרשנות כזו הולמת את הגישה הכללית המשתקפת בחקיקה האזרחית ביחס להגבלת ההיקף של החיוב הנערב מכוחה של זכות עיכבון סטטוטורית, ואין היא עומדת בסתירה ללשון ההוראה.
היא גם עולה בקנה אחד עם פרשנות תכליתית של הוראת-חוק יוצרת עיכבון על רקע עקרונות היסוד של השיטה".
לעומת זה, אימץ בית המשפט המחוזי פרשנות מרחיבה לזכות העיכבון של עורך הדין, על-פיה: "אין להפריד בין עניינים שונים שנמסרו לעו"ד קפלנסקי על פי הסכם אחד, וזכאי עו"ד קפלנסקי לעכב מסמכים גם אם החוב הוא בקשר לשירות שאין לו זיקה למסמכים... לכן אין חשיבות לכך שבגין חלק מהעניינים שבטיפולו של עו"ד קפלנסקי עדיין לא הגיע המועד לתשלום שכרו או שהשכר שיגיע לו הוא שכר ראוי. הזכות לעיכבון אינה מותנית בקיומו הוודאי של חוב. עצם ההוראה המחייבת את עורך הדין להגיש תביעה חוד שלושה חודשים, מלמדת שיש והעיכבון קם גם כאשר קיומו של החוב שנוי במחלוקת".
יצוין, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת מנורה, לפיה זכות העיכבון נסוגה מפני הנזק הכבד שנגרם לה, בשל העובדה שתיקים רבים אשר היו בטיפולו של עורך הדין, תלויים ועומדים בבתי משפט, ולכן זכות הייצוג שלה עלולה להיפגע.
בית המשפט המחוזי קבע, לאחר ניתוח האמור בעל"ע 18/85 עו"ד מימון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מן 2) 517, כי "כדי שלא להפוך את זכות העיכבון לכלי ריק, יש להעדיף עליה את חובת הנאמנות ללקוח רק במקרים קיצוניים כגון זה שנידון בעניין מימון, נאשר השימוש בזכות העיכבון נעשה שלא בתום לב".
מנורה ערערה על פסק הדין ולבסוף הגיעו הצדדים להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין. ואולם, בית המשפט העליון בחר לייחד מילים חשובות לגופה של הכרעה, ופסק כדלקמן: "אנו מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. שכן, הפירוש שניתן לסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, בדבר זכות העיכבון אינו מקובל עלינו, וזכות זו - בדומה לזכויות עיכבון אחרות במשפט האזרחי - נתונה אך לגבי התיק מושא סכסוך שכר הטרחה".
הנה כי כן, בית המשפט העליון בחר לאמץ את הפרשנות המצרה שהציעה פרופ' זלצמן, והשווה את זכות העיכבון של עורך הדין לזכות העיכבון של השלוח או הקבלן, בכל הנוגע לדרישת "קשר העסקה" בין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב, תוך צמצום משמעותן של המילים "עקב שירות ללקוח" המצויות בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

עורך דין ומעבידו ומהן זכויותיו

ניגוד עניינים

השאילתא:
1.לעורכת-דין הוצע לכהן כיועצת משפטית של חברה העוסקת בביקורת מבנים.
2.החברה נותנת שירותי ייעוץ הנדסי לרבות חוות דעת של מומחה לרוכשי דירות מקבלנים ומלווה את לקוחותיה בהתנהלות מול הקבלנים השונים.
3.המו"מ בדבר קיום ליקויים או העדרם, רמת ביצוע התיקונים, מתן פיצוי כספי חלף תיקון או עקב כשלון תיקון וכיו"ב הינם כאמור מתקיימים בין החברה לרוכשי הדירות.
4.החברה חשה כי לעיתים קרובות על עובדיה ולקוחותיה לקבל ייעוץ משפטי צמוד בכל הנוגע לחוק ולפסיקה בנוגע לחובות הקבלנים, זכויות רוכשי הדירה וכיו"ב ומכאן הצורך בייעוץ משפטי קבוע.
5.עורכת הדין מבקשת מהוועדה לברר האם קיימת במקרה זה בעיה בתחום האתיקה המקצועית.
6.עורכת הדין מבקשת גם לקבל את חוות דעת הועדה האם קיימת מניעה כי תייצג מי מלקוחות החברה בעתיד בתביעה משפטית כנגד הקבלן, אם יבחר לשכור את שירותיה.

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לעורכת הדין כי לדעתה אינה רשאית ליתן ייעוץ משפטי לחברה העוסקת בנושאים הכלולים בסעיף 2 לעיל.
בפעולות כאמור יש משום סיוע למעביד להסיג את גבול המקצוע ובכך ישנה הפרה של כלל 11ב' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
(33467)

 

 

מהן חובות עורך הדין כלפי רוכש דירה

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין מייצג קבלנים בעריכת עסקאות למכירת דירות ומטפל ברישום בתים משותפים, לרבות רישום הדירות על שם רוכשיהן.
2.בתיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן חויב עוסק להציג את המחיר הכולל של נכס או שירות כאשר "מחיר כולל" הוגדר ככולל את סה"כ התשלומים בעבור הנכס או השירות, סה"כ המיסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק - וזאת לרבות תשלומי חובה ותשלומים נלווים לרכישה מבלי שניתנת לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליהם במסגרת העסקה.
3.על פי חוק המכר התחייבויות הקבלן במכירת דירה הנבנית על ידיו כוללות גם את רישום הבניין כבית משותף ורישום הדירה על שם רוכשה. מובן כי בבנייה רוויה אין לרוכש אפשרות מעשית לוותר על השירות הניתן על ידי עורך הדין ב"כ הקבלן.
4.על פי כלל מס' 5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז1977-, עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לטפל בביצוע רישום הרכישה עבור הרוכש וכן לקבל מהרוכש את שכר הטרחה עבור רישום הבית המשותף ורישום הדירה על שמו.
5.טוען עורך הדין בפנייתו לוועדה כי קיימת סתירה לכאורה בין תיקון 11 הנ"ל לבין כלל 5 הנ"ל ועל כן מבקש עורך הדין לקבל את חוות דעת ועדת האתיקה בשאלה האם לאור תיקון מס' 11 הנ"ל יש לכלול את שכר הטרחה במחיר הכולל של הדירה או שמא עורך הדין יכול להמשיך לגבות אותו מהרוכש בנפרד.

עמדת הועדה:
הועדה השיבה לשואל כדלקמן:
1.כאשר הקבלן גובה מהרוכש את כל הסכומים לרבות עבור הוצאות הרישום חלה על הקבלן הוראת תיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן, תשס"ב2002-.
2.כאשר עורך הדין גובה ישירות מהרוכש את שכרו לצורך הרישום בלבד הריהו חייב לרוכש חובת נאמנות ולכן נוצרת אף זיקה חוזית ביניהם. במקרה זה אין חובה על הקבלן לפרסם את שיעור ההוצאות כחלק מהמחיר.
3.יצוין עם זאת כי לתיקון מס' 11 לחוק הגנת הצרכן תכלית משלו החורגת ממסגרת האתיקה המקצועית ויש איפוא מקום לקבל את עמדת רשויות המדינה בעניין.
(34040)

עוה"ד ולקוחו


העובדות:
1.עורך דין ערך חוזה שכירות עבור שני צדדים (משכיר ושוכר).
2.הרשאי עורך הדין לגבות שכר טרחה משני הצדדים לחוזה כאשר הוא מודיע וכותב בהסכם השכירות שהוא מייצג רק את המשכיר וכי אין בהשתתפות השוכר בשכר טרחתו כדי להקים יחסי עורך דין - לקוח ביניהם.

עמדת הועדה:
1.הועדה הודיעה לעורך הדין כי כאשר הוא מייצג את המשכיר בלבד אסור לו לגבות שכר טרחה מהשוכר דהיינו אין ליצור זיקה חוזית ישירה בין עורך הדין לשוכר.
2.המשכיר עצמו רשאי לדרוש מהשוכר השתתפות בהוצאותיו בשכר הטרחה החל עליו.
אם הצדדים יבחרו לקצר את הדרך באופן שתשלום שכר הטרחה יתבצע ישירות לעורך הדין לא יהיה בכך כל פסול.
(33910)


 

המותר לעורך דין להקליט לקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בשמו ובשם חברים נוספים למקצוע והסביר כי מפעם לפעם מתעוררות מחלוקות בינו ובין לקוחות המגיעים לעיתים לכלל התדיינות בבית משפט או בבוררויות או בהליכי גישור.
2.שאלתו היא האם מותר לו להקליט לקוח על מנת שיוכל להציג ההקלטה או את תמלילה כראייה בכדי להוכיח כי אין אחיזה לטענות הלקוח בהקשר של עניינים כספיים או עניינים הקשורים לכך בין במישרין ובין בעקיפין לרבות הצגתם לצורך סתירת הטענות כלפי עורך הדין כעולה מהשיחות שביניהם
- זאת בניגוד לדברי הלקוח בהליך ההתדיינות הן לגבי העניינים הכספיים ו/או בנושא טיב השירות המקצועי שקיבל הלקוח או ביקש וכיו"ב.
3.בייחוד מתעוררות מחלוקות בין עורך הדין והלקוח ועורך הדין מעוניין כאמור להשתמש בהקלטה ו/או בתמלילה במקרים שהלקוח מנסה "לסחוט" את עורך הדין ואומר לו דרך משל: "כי אם לא תתפשר איתי על סכום כזה או אחר, תוגש נגדך תלונה ללשכת עורכי הדין או למשטרה".

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לשואל כי לדעתה אין איסור לביצוע ההקלטה לאחר שנותקו יחסי עורך דין-לקוח בין הצדדים.
(33911)


 

הרשאי עורך דין המוזמן להעיד ע"י ב"כ הצד שכנגד

עוה"ד ולקוחו

א. העובדות:
1. עורכת דין פנתה לוועדה ומסרה כי הייתה בקשר עם מצווה, ערכה והכינה עבורה צוואה וגם הייתה עדה לחתימתה עליה.
2.לימים משנפטרה המצווה הגיש אחד הנהנים על פי הצוואה התנגדות לקיומה (הבקשה לקיום הצוואה הוגשה על ידי משרד עורכת הדין לבקשת נהנה אחר).
3.מאחר שצפוי דיון משפטי באשר לנסיבות עריכת הצוואה וחתימתה על ידי המצווה יהיה על עורכת הדין להעיד בבית המשפט ולכן לא תייצג במהלך הדיון המשפטי את הנהנה אשר ביקש לקיים הצוואה.

4.מי שהגיש את הצוואה לקיום מעוניין כי משרד עורכת הדין ייצגו בדיון המשפטי הצפוי.
5.עורכת הדין פנתה לוועדה בשאלה האם בנסיבות מקרה זה היא רשאית לייצג את הנהנה בדיון המשפטי שייערך בהתנגדות לקיום הצוואה. מאחר שעורכת הדין הינה עובדת במשרד של עו"ד פלוני, אשר אמור להעיד בעניין זה וכאמור היא הייתה גם עדה לחתימת המצווה.
6.ועדת האתיקה השיבה לעורכת הדין כי לדעתה אין מניעה לייצוגו של הנהנה בדיון המשפטי באם אין חשש שתיאלץ להעיד בעניין.

ב.בהמשך פנתה עורכת הדין בשאלת הבהרה כדלקמן:
1.עורכת הדין החלה בייצוג בהליך המשפטי ובישיבת קדם המשפט הראשונה הודיע ב"כ הצד שכנגד כי בדעתו לחקור את עורכת הדין על דוכן העדים.
2.כזכור וכאמור בסעיף א' לעיל הייתה עורכת הדין גם עדה לצוואה אם כי לא הגישה לכב' בית המשפט תצהיר במסגרת כתבי בי-דין שהוחלפו עד כה.
3.ב"כ הצד שכנגד הוסיף עוד כי מבחינתו אין מניעה או התנגדות לכך שעורכת הדין תמשיך בייצוג לפני ואחרי עלייתה על דוכן העדים.
4.לאור הסכמת ב"כ הצד שכנגד שואלת עורכת הדין האם קיימת מניעה להמשך ייצוגה את הלקוח לפני ואחרי עלייתה לדוכן העדים.

עמדת הועדה:

הועדה השיבה לפונה כי לדעתה וחרף הסכמת ב"כ הצד שכנגד - ראוי הוא כי לא תייצג את הנהנה בדיון המשפטי שבו היא אמורה להיחקר על דוכן העדים.
האיסור להעיד בעניינו של הלקוח ולהמשיך לייצגו נועד להגן על אינטרסים שבין עורכת הדין לבין בית המשפט.

(31806)

עורך הדין והתפטרותו מייצוג לקוח

שכ"ט

העובדות:
1.עורך הדין מייצג מוסד בנקאי לרבות פעולות גבייה בהוצל"פ והליכי ערעור.
2.עורך הדין דרש מלקוחו לשלם לו את שכר טרחתו בגין פעולותיו עבורו.
3.עורך הדין שואל את הועדה כיצד עליו לנהוג לגבי המשך ייצוג הלקוח וזאת במיוחד לאור העובדה שהלקוח לא ביקש את הפסקת ייצוגו.

עמדת הועדה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה כאשר עורך דין תובע את לקוחו נוצר משבר אמון ביניהם וראוי הוא שעורך הדין יתפטר מייצוגו של אותו לקוח.
(33743)

 

האם קיימת חובה על עורך דין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לקוח של עורך דין הינו תושב חוץ ובשל מגבלות השפה העדיפה המשטרה כי עורך דינו יגיש בשם הלקוח תלונה במשטרה כנגד עורך דין פלוני וכשהמדובר הוא על חשד לאישומים חמורים כגון גניבה, מעילה, הונאה ותרמית.
2.עורך הדין שואל האם במקרה זה מוטלת עליו חובה ליידע את עו"ד פלוני על דבר הגשת התלונה נגדו למשטרה.
3.טוען עורך הדין כי לפי כלל 31 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- הרי יש ליידע עורך דין כאשר פותחים כנגדו בהליך משפטי, על מנת לבחון אם קיימת אפשרות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. לדעת השואל אין המדובר כאן בהליך משפטי אלא בהגשת תלונה במשטרה אשר עלולה להביא בסופו של עניין להליך משפטי-פלילי אולם מוסיף עורך הדין כי אין כאן אפשרות ליישוב הסכסוך בדרך של שלום והודעה מוקדמת בדבר הגשת התלונה עלולה לפגוע בניהול החקירה או באינטרס כלשהו של המתלונן.

עמדת הועדה:
הועדה השיבה לעורך הדין כי לדעתה כלל 31 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- אינו חל על הגשת תלונה למשטרת ישראל בגין עבירה פלילית
- כך שאין חובה ליידע את עורך הדין הפלוני על הכוונה להגיש כנגדו תלונה במשטרה.
(33745)

עורך הדין וסוגיית החיסיון

חסיון מקצועי

השאילתא:
1.עורך דין ערך צוואה בעדים ללקוחתו (להלן "הלקוחה"). העדים לצוואה היו עורך הדין עצמו ומי שהייתה דיירת בשכירות חופשית ובלתי מוגנת במושכר שהשכירה לה הלקוחה (להלן: "הדיירת").
2.לימים מונתה אפוטרופוס ללקוחה וזו הגישה כנגד הדיירת תביעה אשר אחת מהטענות בה היא שדינו של הסכם השכירות האחרון, שנחתם בין הלקוחה לדיירת, להתבטל הואיל והוא נחתם כשהלקוחה הייתה במצב פיזי ונפשי שלא אפשר לה להבין את מהותו ומכיל תנאים מקפחים וכי זמן לא רב לאחר חתימתו מונתה ללקוחה אפוטרופוס.
3.הסכם השכירות והצוואה נחתמו בסמיכות זמנים זה לזה כאשר שניהם כמובן נחתמו בטרם מונה ללקוחה אפוטרופוס.
4.במסגרת הדיון בבית המשפט מבקשת כיום הדיירת להעיד את עורך הדין שערך את הצוואה באשר להתרשמותו ממצבה הפיזי והנפשי של הלקוחה, יכולתה להבין את הצוואה עליה חתמה ועניינים נוספים.
5.חשיבות העניין כמובן בכך שמדובר בשני מסמכים משפטיים שונים שנחתמו בסמיכות זמנים זה לזה ותשובות עורך הדין עשויות לשפוך אור לגבי מצבה של הלקוחה, האם נוצלה וכיו"ב.
6.שואל עורך הדין הפונה מספר שאלות בעניין זה כדלקמן:
א.האם קיימת מניעה אתית או אחרת לעדתו של עורך הדין שערך את הצוואה לגבי נסיבות החתימה על הצוואה, מצב הלקוחה בעת חתימתה וכיו"ב.
ב.בנסיבות שתוארו לעיל ושעיקרן לענייננו, נוכחות הדיירת עם עורך הדין והלקוחה בחדר בעת שעורך הדין שוחח איתה והחתימה על הצוואה, שמיעתה את השיחה וחתימתה כעדה לצוואה. האם רשאי עורך דין לסרב לבקשת הדיירת להעיד מנימוקים של חיסיון עורך דין - לקוח.
ג.במידה שעורך הדין מסרב להעיד האם קיימת מניעה לזמנו להעיד באמצעות צו של בית המשפטן
ד.האם ישתנו תשובות הועדה באופן כלשהו בהנחה שהדיירת לא חתמה כעדה על הצוואה אך נכחה בחדר כל העת בעת שעורך הדין שוחח עם הלקוחה והחתימה על הצוואה?
ה.האם ישתנו באופן כלשהו תשובות הועדה בהנחה שהדיירת ליוותה אמנם את הלקוחה למשרד עורך הדין אך נכחה בחדר הקבלה ולא הייתה בחדר עם עורך הדין והלקוחה בעת שהוא שוחח עמה ולא שמעה את שיחתמן
ו.האם ישתנו תשובות הועדה באופן כלשהו בהנחה שאירע כאמור בס"ק ה' לעיל אך לאחר השיחה בין עורך הדין ללקוחה, עורך הדין החתים את הלקוחה על הצוואה ואת הדיירת כעדה?

עמדת הועדה:
הועדה השיבה לפונה בדברים הבאים:
1.שיחות עורך הדין עם המצווה שנעשו בנוכחות הדיירת אינן חסויות מפניה.
2.שיחות שנערכו בין עורך הדין לבין המצווה כשהדיירת איננה נוכחת הינן חסויות.
3.נוכח קיומן של ספקות בדבר החיסיון על עורך הדין להעלות טענת חיסיון בבית המשפט ולפעול על פי הכרעת בית המשפט שידון בסוגיה.
4.עורך הדין חייב להתייצב לעדות בבית המשפט אם יוזמן על ידיו.
טענת החיסיון אינה פוטרת את עורך הדין מעצם החובה להעיד בבית המשפט.
5.שאלת החיסיון עולה כאשר עורך הדין נשאל שאלה שלדעתו התשובה עליה חסויה. (34011) 

חובת הנאמנות ללקוח - יוזמת הדיווח וחובת התגובה

פסיקה משמעתית

הכרעת-דין
עניינה של הכרעת דין זו, האם נהג הנאשם בלקוחו, לעניין רישום זכויות במקרקעין, כראוי, ואם אין כך הוא הדבר, האם עולה פעולתו זו, לכדי הפרת חובת הנאמנות ו/או המסירות כלפי המתלונן ו/או לכדי התנהגות שאינה מכבדת ו/או הולמת את מקצוע עריכת-הדין, במידה המצדיקה את הרשעתו בדין משמעתי.

1.תוכן הקובלנה:

1.1. המתלונן זכה בקרקע חקלאית - במסגרת מכרז שבו השתתף (להלן: "הקרקע").
1.2. כתוצאה מזכייתו במכרז, נכרת, ביום 2.4.1998, בין המתלונן ובין חברה בע"מ, חוזה לרכישת הקרקע (להלן: "החוזה").
1.3. החוזה נערך על-ידי הנאשם, שקיבל על עצמו, ע"פ סעיף 5 לחוזה, את הטיפול בקשר עם העברת הזכויות בקרקע, על שם המתלונן, בתוך 8 חודשים, ממועד חתימת החוזה. לעניין זה, אין מחלוקת, כי המתלונן היה לקוחו של הנאשם.
1.4. עובר לחתימת החוזה, לא דיווח הנאשם למתלונן, על עיכובים אפשריים כלשהם - לגבי מהלך טיפולו ברישום הזכויות.
1.5. מאז חתימת החוזה ועד להגשת הקובלנה, לא השלים הנאשם את העברתן של הזכויות בקרקע, על שם המתלונן.
1.6. במשך כל מהלך הטיפול, לא דיווח הנאשם - מיוזמתו, למתלונן על ההתקדמות במצב רישום הזכויות.
1.7. המתלונן פנה לנאשם פעמים רבות, בעל-פה או בכתב, ובפניותיו אלה - דרש את סיום הטיפול בעניינו, אך הנאשם - מצידו, השיב שהעניין בטיפול, ותו לא.
1.8. על אף שנדרש, לא הגיב הנאשם, לגופן או בכלל, על פניות הקובל אליו, בין היתר, מיום 19.3.2001 ו/או מיום 20.7.2001.
כיוון שהפניות הנ"ל, אשר לוו באישור משלוחן בדואר רשום, לא הוחזרו - מטעם רשות הדואר לידי הקובל, חזקה כי נתקבלו על-ידי הנאשם.

2.המסגרת המשפטית:

2.1. אין חולק, כי שאלת אחריותו של הנאשם לתשלום חיובי המס - המוטלים על מי מבין הצדדים המעורבים בעסקה, אשר בעטיים נתעכבה העברת הזכויות בקרקע על שמו של המתלונן, אינה חלק מן הקובלנה.
2.2. על כן, המחלוקת האתית הרלבנטית לענייננו אנו, מתמצית בשאלות, האם נהג הנאשם כראוי - בקשר עם:
2.2.1. אי עדכון המתלונן - מיוזמתו הוא, לגבי מצב העברת הזכויות בקרקע.
2.2.2. היעדר תגובות כלשהן לפניותיו הרבות של המתלונן ושל לשכת עורכי-הדין.

3.סעיפי האישום
3.1. הפרת חובתו של עו"ד לייצג את לקוחו בנאמנות ומסירות - עבירה לפי סע' 2 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: "הכללים") סע' 54 וסע' 1(61) וסע' 2(61) לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק").
3.2. הפרת חובתו של עו"ד לשמור על כבוד המקצוע - עבירה לפי סע' 53 וסע' 1(61) לחוק.
3.3. מעשה או מחדל שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין - עבירה לפי סע' 3(61) לחוק.
לאחר ששמענו את טענותיהם של הצדדים, הגענו להחלטה, כי בנסיבות העניין, יש להרשיע את הנאשם, ביחס לחלק מעבירות המיוחסות לו. להלן, יפורטו נימוקינו.

4.עמדת ב"כ הקובל
4.1. תחילה, טוען ב"כ הקובל בסיכומיו, כי הנאשם נהג בזלזול במתלונן, עד כדי התעמרות של ממש בו, באשר לא עדכן אותו באופן שוטף ו/או השיב לפניותיו הרבות - בקשר עם רישום הזכויות בקרקע.
לעניין זה, מדגיש ב"כ הקובל, כי אף הנאשם בעצמו, אינו מכחיש, שלא השיב לפניותיו הרבות - בין באמצעות הטלפון ובין במשלוח דואר רשום, של המתלונן.
4.2. ועוד, מבהיר ב"כ הקובל בסיכומיו, כי בנושא רישום הזכויות בקרקע - היה המתלונן לקוחו של הנאשם, לכל דבר ועניין, מה גם שעבור שירותיו המשפטיים - קיבל הנאשם שכר טרחה.
בהתחשב בעובדה זו, נמצא כי בין השירותים המתחייבים בחוזה, היה זכאי המתלונן, לקבל מהנאשם עדכון שוטף, בקשר עם התקדמות שלבי העברת הזכויות בקרקע.
4.3 כמו כן, טוען ב"כ הקובל, כי התנהגותו של הנאשם עצמו - היא שהביאה את המתלונן, בלית כל ברירה אחרת, למצב בו נאלץ, בין היתר, להתקשר אל הנאשם עשרות פעמים, באשר הוא היה "תלוי באוויר" - בכל הקשור לזכויותיו הקנייניות בקרקע.
הנה כי כן, מוסיף ב"כ הקובל, כי היה בכוחו של הנאשם למנוע את הידרדרות העניינים - תוך כדי מילוי חובתו האינהרנטית כעו"ד של המתלונן, באמצעות עדכון מוקדם של המתלונן - בקשר עם רישום זכויותיו בקרקע, והשבה לפניותיו בנושא.
4.4. מעבר לכך, מבקש ב"כ הקובל, לציין לחומרה, את התעלמותו של הנאשם מפניותיה של הלשכה אליו, בדבר תגובתיו לקובלנה דנן, באשר יש בדרכו זו, כדי לבטא זלזול מוחלט במוסדות הלשכה.
לעניין זה, מדגיש ב"כ הקובל, את העובדה, כי יש בגישה מעין זו - בהתאם למצב הדין הקיים, כדי לבטא התנהגות פסולה - שאינה מכובדת תאו הולמת.
4.5. למען הסר ספק, מבהיר ב"כ הקובל בסיכומיו, כי, אינו בא בטרוניה, כלל ועיקר, כנגד הנאשם, במובן אחריותו לתשלום מיסי השבח בגין העסקה - שבעטיים מתעכב רישום הזכויות בקרקע, למעט, כפי המפורט לעיל, עדכון המתלונן ותגובה לפניותיו, בקשר עם התקדמות תהליך העברת הזכויות.
4.6. מכאן, לטענתו של ב"כ הקובל, אפילו בהתחשב בגרסת הנאשם עצמו, אין כל חולק, כי התנהגותו של הנאשם, מהווה הפרת חובתו כעו"ד לייצג את לקוחו בנאמנות
ומסירות - דבר שאינו מתיישב עם סעיף 2 לכללים ו/או סעיפים 54, 1(61) ו- 2(61) לחוק, וכמו כן, פוגעת בכבוד מקצוע עריכת-הדין ואינה הולמת אותו - דבר שאינו עולה בקנה אחד עם סעיפים 53, 1(61) ו3(61-) לחוק.

5.עמדתו של הנאשם
5.1. בסיכומיו טוען הנאשם, כי טענותיו של המתלונן כנגדו, בטעות יסודן, באשר הן נובעות, שלא בצדק, מהתייחסותו של המתלונן אליו, כאל "המוכר" בעסקה נשוא החוזה. לכן, לדברי הנאשם, אף רואה בו המתלונן, את האחראי הבלעדי, לעיכוב הממושך בהעברת הזכויות בקרקע, על שמו.
אי לכך, מבקש הנאשם להדגיש, כי העיכוב ברישום הזכויות, נגרם שלא באשמתו הוא, אלא עקב הוצאת שומות מס שבח לגורם שלישי, שאינו צד לחוזה. על כן, אין חולק, כי תשלום סכומים מעין אלה, אינו באחריות הנאשם, כלל ועיקר, אם כי נכון הוא להבין את מצוקתו של המתלונן, לכשעצמה.
5.2. בהמשך סיכומיו, עוד מסביר הנאשם, כי בנסיבות העניין, הוא מילא את אחריותו כלפי המתלונן, כמתחייב ממנו לפי הדין וע"פ החוזה. ואולם, במקרה דנן, קיימות נסיבות - המצויות מעבר לשליטתו, טוען הנאשם, ומכאן, שאין בהתנהגותו כל כחל ושרק - אלא אם סבור המתלונן, כי הוא הנושא באחריות לתשלום מס השבח - דבר שהינו מופרך לחלוטין, לגרסתו.
בנוסף, מבקש הנאשם, לעורר את תשומת ליבו של בית-דין זה, לעובדה כי רק הנאשם - הוא שבא בטרוניה כלפיו, להבדיל מ12- הרוכשים האחרים - ע"פ המכרז הנ"ל, וזאת, שלא במקרה, לטענתו, אלא, רק כתוצאה מתפיסתו המוטעית של הנאשם - בקשר עם האחריות לרישום הזכויות, כאמור לעיל.
5.3. ובעיקר, טוען הנאשם, כי ייתכן ולא התקשר מיוזמתו למתלונן, אלא שעובדה זו, הוא מסביר בכך שלא היה צורך כלשהו בדבר, באשר המתלונן, ממילא היה מרבה להתקשר אליו בעצמו, ואפילו - מספר פעמים בשבוע, ובכל אחת משיחות אלה - היה מעדכן את המתלונן בהתקדמות מצב העברת הזכויות.
לגופו של עניין, מבהיר הנאשם, כי בכל פניותיו הטלפוניות אליו, נהג במתלונן - בכבוד, בנימוס, בפתיחות ובסובלנות, וזאת, תוך שהוא מסביר למתלונן, באופן ענייני ומקצועי את פני הדברים - לפרטי פרטים. וכל זאת, על אף חדירתו, של המתלונן, לפרטיותו של הנאשם - בצורה גסה ומכוונת, תוך כדי איומים מרומזים וישירים.
5.4. כיום, מכה הנאשם על חטא, על כך שלא הגיב לפניות המתלונן ו/או עדכן אותו, בכתב או בע"פ, באשר ייתכן והיה בדרך זאת, כדי להסיר מעליו אחריות אתית כלשהי, בקשר עם קיום חובתו המלאה כעו"ד - כלפי המתלונן, כלקוח.
עם זאת, מבקש הנאשם להסביר את פשר אי נקיטתו בהשבת מכתבים למתלונן, בעצם הערכתו את הסבריו הענייניים בתגובותיו הטלפוניות למתלונן - ככאלה המספקים את התשובות המתחייבות - בנסיבות העניין, למתלונן.
5.5. ולעניין היעדר תגובותיו למוסדות הלשכה - בקשר עם הקובלנה, מודה הנאשם כי אכן לא פעל כשורה, ועל אף שאין ביכולתו להסביר את פשר אוזלת ידו בנושא, הוא עדיין מכיר בכך, שמחדל זה - מהווה עבירה אתית לכשעצמו.
מכל מקום, טוען הנאשם - לעניין הקובלנה גופה, תוך כדי שהוא מבטיח לדאוג לפתרון בעייתו של המתלונן, בהקדם, כי למעט המחדל הנ"ל - כלפי מוסדות הלשכה, לא זלזל, ולו לרגע, בחובתו לעדכן את המתלונן במצב רישום זכויותיו תאו בתגובותיו לפניותיו של המתלונן.

6.העבירות המיוחסות לנאשם

6.1. סע' 2 לכללים וסע' 54 לחוק, קובעים את חובת עורך-הדין, לייצג את לקוחו בנאמנות ומסירות, כדלקמן:
"2. עורך-דין ייצג את לקוחו, בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית-המשפט".
"54. במילוי תפקידיו, יפעל עורך-דין לטובת שולחו, בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית-המשפט לעשות משפט".
6.2. סע' 53 לחוק, קובע את חובת עורך-הדין, לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מפגיעה בו:
"53. עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין, ויימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע".
6.3. סע' 61 לחוק, קובע את המסגרת הנורמטיבית של עבירות משמעת, במסגרתה מחויב עורך-הדין לפעול: "61. אלה עבירות משמעת:
(1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60, או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך-דין, בקשר למקצועו";
6.4.סע'53 לחוק, קובע את חובתו של עורך-דין, שלא לנקוט בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין:
"61. אלה עבירות משמעת:
(3) כל מעשה או מחדל אחר, שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין".

7. האם מילא הנאשם את חובתו לייצוגו של המתלונן בנאמנות ומסירות?

7.1. חובת עורך-הדין לייצג את לקוחו - בנאמנות ומסירות, הינה מאושיות המקצוע, כפי שכבר קבע כב' מ"מ הנשיא דאז ש' ז' חשין, בעמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, ע"ד י' 1710, בעמ' 1730, כדלקמן:
"הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שנתנו לעורכי-הדין ... נאמנות זו, היא רוח אופיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו, ונטלת את נשמתו של המקצוע"...
על חשיבות זו, של חובת הנאמנות והמסירות, אף עמד כב' השופט דאז צ' ברנזון בעל"ע 7/73 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין תל-אביב-יפה פ"ד כ"ח (1) 679, בעמ' 683, כדלקמן:
"המושגים 'באמונה ובמסירותי, שהם יסוד מוסד לחובת עורך-הדין כלפי לקוחו..., החוק הקובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך-הדין ללקוחו הוא רק שלד שיש לקרום עליו בשר ולהלבישו עור וגידים" ...
7.2. אף לעניין תוכנה של חובת הנאמנות והמסירות, נקבעו כללים ברורים וחד-משמעיים, המכתיבים את דפוסי הפעולה - בהם מחויב עוה"ד.
הנה כי כן, קובע כב' השופט דאז צ' ברנזון בעל"ע 7/73 הנ"ל, בעמ' 683, כי:
"'אמונה' פירושה אמת ויושר, ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין" ...
זאת ועוד, על חשיבותה של חובת הנאמנות והמסירות, עמד כב' מ"מ הנשיא דאז ש' ז' חשין, בעמ"מ 9/55 הנ"ל, בעמ' 1730, בזו הלשון:
"היחס שביו עורך-הדין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה, וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו"...
7.3. במקרה דנן, לא עלה בידו של ב"כ הקובל, להוכיח - ברמה הנדרשת, כי הנאשם לא פעל - עבור המתלונן, במיטב כישרונו ויכולתו. מכל מקום, נדמה, כי ב"כ הקובל לא התיימר, כלל ועיקר, לטעון כנגד מחדליו של הנאשם, הלכה למעשה, במובן חוסר פעולתו, באופן עקרוני, לטובת האינטרסים ו/או זכויותיו של המתלונן.
רוצה לומר, אפילו אם לא נהג הנאשם כראוי, כלפי המתלונן, בקשר עם עדכונו במצבו המשפטי ו/או השבתו לפניותיו הרבות, עדיין אין בכך בהכרח, כדי להסיק באופן וודאי, שהנאשם קיפח את טיפולו במתלונן.
בנסיבות העניין, נראה, כי דווקא גורמים שאינם בשליטתו של הנאשם, המה שמעכבים את רישום זכויותיו של המתלונן בקרקע. כמו כן, לא הופרכה לגמרי טענת הנאשם, כי, בשיחות הטלפון - אף שהוא מודה שאלה לא היו ביוזמתו, אכן סיפק למתלונן תשובות ענייניות ו/או ברורות - בכל הקשור למצב המשפטי של זכויותיו.
7.4. עם זאת, יש להדגיש, כי בחוסר יוזמתו של הנאשם בקשר עם עדכון המתלונן - כלקוחו לכל דבר ועניין, במצב זכויותיו המשפטי (להלן: "יוזמת הדיווח"), והיעדר התייחסותו ההולמת של הנאשם כלפי פניותיו הרבות, בכתב ו/או בע"פ, של המתלונן (להלן: "חובת התגובה"), יש, לכשעצמן, כדי לעלות כדי הפרת חובתו של הנאשם לפעול בעבור לקוחו, בנאמנות ובמסירות המתחייבות ממנו - בקשר עם הטיפול בעניינו.
ודוק, אף הנאשם עצמו מודה בעובדה, שאכן לא פעל כשורה, כאשר לא הנפיק למתלונן מכתב רשמי - המפרט את מצב התקדמות העברת הזכויות בקרקע, על שמו. ואומנם, מסיבה זו בלבד, אנו רואים ביחסו של הנאשם, כלפי המתלונן, עבירה אתית לכשעצמה כל זאת, אף אם המתלונן קיבל, בסופו של דבר, תשובות ענייניות - להן היה זכאי.
7.5. כאמור לעיל, אין חולק, כי, בהתאם לחוזה, היה המתלונן לקוחו של הנאשם, לעניין של רישום הזכויות בקרקע. ואומנם, לשם ביצוע פעולות הרישום הנ"ל, אף קיבל הנאשם - במעמד חתימת החוזה, שכר טרחה, מאת המתלונן.
נמצא, לפיכך, כי גדר המחלוקת, לענייננו אנו, הינו מסתכם, רובו ככולו, בשאלה: האם במסגרת האחריות לביצוע הפעולות הדרושות - בקשר עם העברת הזכויות, על שמו של המתלונן, נכללות גם פעולות נלוות כגון דא, בדבר יוזמת הדיווח וחובת התגובה.
7.6. נדמה, כי קונסטרוקציה - לפיה לא נכללות חובת התגובה ו/או יוזמת הדיווח - בכתב ו/או בע"פ, בתוך מסגרת חובתו הטבעית של הנאשם כעו"ד בקשר עם הטיפול בהעברת הזכויות בקרקע, על שמו של המתלונן, יש בה, עם כל הכבוד, כדי לגרור לכדי תוצאה שהדעת אינה יכולה לסבול.
יתירה מכך, מנטרה זו, הינה נכונה שבעתיים, ככל שמדובר בהפרתן של חובת התגובה ויוזמת הדיווח, במשך מספר שנים לאחר תום תוקפו של המועד האחרון שנקבע בחוזה - לרישום זכויות המתלונן, בלשכת רישום המקרקעין.
בהתאם לכך, אף נקבע בבד"א 20/80 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' נורמן, פד"ים ב' 229, בעמ' 231, כי:
"לצערנו, לא יכולנו להכניס מעשיו של הנאשם מתחת ליריעת יוצא מהכלל, מפני שהמעשים השתרעו והתמשכו על תקופת זמן די ארוכה"...
הרי רק סביר הוא, כי במקרה כגון דא, אמור היה הנאשם ליזום דיווח רישמי למתלונן, וכל זאת, אף מבלי להמתין ולהיזקק לפנייתו של האחרון אליו.
7.7. נדבך מרכזי של חובת הנאמנות והמסירות - כפי שתוארה לעיל, הינו - בעצם היותו של עוה"ד, בר-סמכא בעניינים המשפטיים - בקשר עם רישום
הזכויות, להבדיל מהמתלונן - שהינו, כמו שקורה לרוב, הדיוט בענייני המקצוע. בעובדה זו, לכשעצמה, יש להצדיק את האחריות המוגברת - המוטלת על הנאשם, כלפי המתלונן.
ואכן, בעניין זה, נקבע בבד"א 20/80 הנ"ל, בעמ' 231, כדלקמן:
"אדם שפונה לעורך-דין ומשלם לו בעניין כל שהוא, עושה זאת מפני שהוא מאמין ומצפה שהאדם אליו פנה יידע לסדר את העניין שבגינו פנה בצורה יותר טובה ממנו, ובוודאי אינו פונה ומשלם לו כדי שלא זו בלבד שלא יקבל את השירות, אלא כדי להוסיף על בעיותיו בעיות ולדאגותיו דאגות".
הנה כי כן, על רקע זה, יש להבין את היותו של המתלונן חסר אונים ואובד עצות - בכל הקשור להעברת זכויותיו בקרקע, באשר הטיפול המשפטי הכרוך בכך, נתון לידיעתו הבלעדית של הנאשם, וככזה, אין לו אלא לפנות אל האוטוריטה היחידה, כמעט, וללא ספק, בוודאי - היעילה ביותר, מבחינתו, בדרישה לקבלת מידע מוסמך ועדכני.
7.8. ועוד יודגש, אם באחריותו של הנאשם, לעדכן את המתלונן, מיוזמתו - במידה והעברת הזכויות אכן יוצאת אל הפועל, הכיצד ייתכן ותוסר מעליו אחריות בנדון, כאשר רישום הזכויות מתעכב - הרבה מעבר למועד שנקבע, מפורשות, בחוזה?זו הרי קבלת אפשרות זו, לא תעלה על הדעת...
הנה כי כן, כבר נקבע בבד"מ נחי') 31/87 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בחיפה נ' פלוני, פד"ים ו' 75, בעמ' 77, כדלקמן:
"אפילו נקבל טענתו של הנאשם, כי הוא לא היה מסוגל לסיים את הטיפול בהעברת הדירה על שם המתלוננת, הרי עצם העובדה שהוא לא טרח להודיע על הקשיים שנתעוררו בתיק, ועל כך שיש, אולי, להעבירו לטיפולו של עורך-דין אחר, אלא דחה את המתלוננת ב'לך ושוב,' כשהוא עצמו אינו עושה מאומה בתיק, גם בהתנהגות זו אנו רואים חוסר נאמנות לעניינו של לקוח".
וברוח הדברים, אף נקבע בבד"מ ני-ם) 12/79 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' פלוני, פד"ים ב' 193, בעמ' 199, כך:
"אי הגשת דיווח כספי מצד עורך-הדין ללקוחו, כשבידי עורך-הדין ניתנו מלוא הסמכויות..., דבר זה מונע מהלקוח אינפורמציה חיונית ואפשרות של ביקורת על פעולותיו של ב"כ, ויש בכך משום הפרה חמורה של חובת הנאמנות והמסירות כלפי הלקוח" ... ,
לענייו זה, ראה גם בד"מ (ת"א) 68/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' בלום, פד"ים ג' 143.
7.9. לפיכך, אין חולק, כי האחריות המוטלת על כתפי הנאשם, אינה מסתיימת אך בפעולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות, על שם המתלונן, אלא אף ביוזמת הדיווח ו/או חובת התגובה, חובות שהינן אינהרנטיות לאחריותו של הנאשם - מתוקף היותו ב"כ הבלעדי של המתלונן, במקרים מסוג זה - אשר בהם רישום הזכויות מתעכב, תהיינה הסיבות אשר תהיינה.
ודוק, אפילו הנאשם, מודה בדבריו, כי הוא מכיר בטעותו - בקשר עם היעדר תגובתו, בכתב, למתלונן, אלא שהוא מתרץ אותה, בחושבו - כי די היה לו, למתלונן, בהסברים הטלפוניים שקיבל המתלונן משבו. עם זאת, הרי שבכך בלבד, אין להסיר, מן הנאשם, אחריות אתית.
7.10. בהתאם לכך, איננו מסכימים לקבל, כלל ועיקר, את טענת הנאשם, שעם כל הכבוד, אינה במקומה, לפיה סבר, כביכול, שדי לו בתגובות הטלפוניות - שסיפק למתלונן, כל אימת שזה התקשר אליו מיוזמתו.
ההפך הוא הנכון. על עו"ד סביר להימנע מלהביא את לקוחו, למצב כגון דא - שבו הוא נאלץ, בלית ברירה, להתאמץ כ"כ על מנת ליצור עימו קשר, מבלי שהלה ישיב לפניותיו, הן בשל היעדרה של יוזמת הדיווח והן בשל היעדרה של חובת התגובה.
7.11. סיכומו של דבר, מצאנו את מחדליו של הנאשם בדבר יוזמת הדיווח וחובת התגובה, כהתנהגות בלתי ראויה בעליל, עד כי יש בה לעלות כדי הפרת חובתו של הנאשם לפעול בנאמנות ומסירות - כלפי המתלונן.

8.האם התנהגות הנאשם פוגעת בכבוד המקצוע ו/או אינה הולמת את המקצוע?

8.1. שאלה נוספת אשר עומדת לפנינו, היא האם הפרתה של יוזמת הדיווח וחובת התגובה, כמפורט לעיל, ו/או האם התעלמותו של הנאשם מפניותיה של לשכת עורכי-הדין - יש בהן כדי להטיל על הנאשם אחריות, בדין המשמעתי, כהתנהגויות - הפוגעות ו/או אינן הולמות את כבוד המקצוע.
8.2. לעניין השלכותיה של הפרת חובת הנאמנות והמסירות של הנאשם - באי יוזמת הדיווח וחובת התגובה
- על כבוד המקצוע, כבר קבע כב' השופט ד' לוין, בעל"ע 1747/91, 2097, 4722, 5082 וועד מחוז הדרום של לשכת עורכי-הדין נ' שמואל, פ"ד מ"ו (4) 397, בעמ' 402 - תוך שהוא מאזכר את על"ע 1/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בישראל נ' פלוני, פ"ד מ"ב (4) 477, ואת על"ע 1/89, 15, 4779/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' שפצירר פ"ד מ"ג (1) 105, כי:
"אמון מלא בין עורך-דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת-הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך-דין ולקוח בלעדי-הכו. - -עורכי.הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך-דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי-הדין כולו"...
מכאן, שהפרתה של חובת הנאמנות והמסירות, ע"י הנאשם, כלפי המתלונן, יש בה כדי לפגוע בכבודו של מקצוע עריכת-הדין כולו, ובאופן זה - בהתאם לסעיף 61 לחוק, גם לעלות כדי התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין.
8.3. בנוסף, הננו רואים בחומרה את התעלמות הנאשם מדרישות הוועד המחוזי, להגיב על התלונה דנן. אין חולק, כי התנהגות מעין זו, אינה הולמת את מעמדו של הנאשם כעו"ד והינה פוגעת בכבוד מקצוע עריכת-הדין כולו. ודוק, אפילו הנאשם מודה בדבריו, שאכן לא נהג כשורה - בכל הקשור להיעדר תגובתו בנושא לוועד המחוזי.
הנה כי כן, קובע כב' השופט דאג חלימה, בעל"ע 19/86 פלוני נ' וועד מחוז תל-אביב-יפו מייד מ"א (3) 324, בעמי 329, כך:
" ...בית-משפט זה לא יוכל להתעלם מגורם הזלזול, המאפיין את מחדלו של עורך-דין, שאינו משיב על פניותיה של הלשכה בהקשר לתלונה מסוימת שהועלתה נגדו. התנהגות אשר כזאת חורגת מהמסגרת החינוכית- תרבותית, הנדרשת מעורך-דין סביר ביחסו כלפי הלשכה, ועומדת למסגרת של התנהגות, שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין, לרבות ההכבדה על הלשכה ועל מוסדותיה עקב מחדל כזה. עם התנהגות אשר כזאת אין להשלים" ...
לעניין זה. ראה גם בד"מ (י-ם) 17/76 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' פלוני, פד"ים א' 291, בד"א 35/77 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פד"ים א' 369, בד"מ (ת"א) 78/84 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב - יפו נ' פלונית, פד"ים ו' 1.
ועוד יודגש, כי יש במחדל שכזה - המתבטא בהיעדר תגובתו של הנילון, כדי להכביד רבות על לשכת עורכי הדין ולגרום למוסדותיה טרחה מיותרת, כפי שכבר נקבע בבד"מ (ת"א) 61/83 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' דגן, פד"ים ד' 102, בעמ' 103:
"אין ללשכה חוקרים... אין הקובל מקבל תיק... הכולל תגובות נאשמים. הלשכה מקבלת תלונות ובהיעדר תגובה, התיקים מגיעים לבית-הדין... הנאשם... אילו היה מגיב, ייתכן שלא היו נגרמות הוצאות ללשכה וטרחה של ניהול משפט".
8.4. סיכומו של דבר, אין חולק, כי התנהגותו הבלתי ראויה של הנאשם - בדבר הפרתה של חובת הנאמנות והמסירות כלפי המתלונן, ולעניין התעלמותו מפניות לשכת עורכי-הדין - יש בה, לדעתנו, כדי להוות התנהגות הפוגעת ו/או אינה הולמת את כבוד המקצוע.

9.הכרעת דין:
אשר על כן, אנו מוצאים בזאת לנכון, להרשיע את הנאשם, בעבירה של היעדר ייצוג לקוח בנאמנות ומסירות, לפי סע' 2 לכללים וסעי 54 ,1(61) ו2(61-) לחוק, בעבירה של פגיעה בכבוד המקצוע, לפי סע' 53 ו61-ו1) לחוק, וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את המיצוע, לפי סע' 3(61) לחוק.

                                                חב"ד:

מוסכם עלי כי אחריותו של הנאשם אינה מסתיימת רק עלולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות על שם המתלונן, אלא גם בדיווח - ויודגש כי מדובר בדיווח, ולא דווקא ביוזמת הדיווח.
התיאור העובדתי שהוצג על ידי הנאשם, ואשר לא נסתר, לפיו המתלונן פנה אליו מספר פעמים בשבוע, וקיבל עדכון על מצב הטיפול בתיקו - ממלא, לדעתי, את חובת הדיווח של עורך הדין ללקוחו.
מוטב היה אם הנאשם היה פונה למתלונן בכתב ומבהיר לו את הסיבות לעיכוב ברישום, אולם הסבר בעל פה, הגם שנעשה בתגובה לפניותיו של המתלונן - אינו עולה, לדעתי, כדי עבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.
במסגרת הקראת הקובלנה, הסביר הנאשם את נושא העדר הפנייה ביוזמתו למתלונן באומרו:
וכיוון שדיברתי ענג המתלונן אולי עשרות פעמים בשנים האחרונות, בשנתיים שלוש האחרונות, אן אני לא יודע מה זה יוזמה לא יוזמה כי הוא מדבר איתי כל הזמן".
הנאשם מסביר בעדותו כדלקמן:
"אני דיברתי עם המתלונן לפחות פעם בחודש בצורה שפורטת" ...
מעדותו של המתלונן, עולה כי עיקר תרעומתו של המתלונן הינה בגין אי העברת הזכויות, אשר מדירה שינה מעיניו. המתלונן אף מציין כי שקל לתבוע את הנאשם בגין אי העברת הזכויות, ובגין אי עמידתו בהסכם.
דא עקא, אין חולק כי הנאשם מילא את פעולות ההעברה והרישום כפי שהיה מחויב, ואי ביצוע ההעברה כלל לא היה בשליטתו ובאחריותו.
העובדה כי לא הנאשם יזם את הפנייה הראשונה, אלא המתלונן, אין בה כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירה על כללי האתיקה.
לאור זאת, יש לדעתי, לזכות את הנאשם בעבירות של הפרת חובת הנאמנות ומסירות ללקוח.
החלטת אב בית הדין, מקובלת עלי בכל האמור לאי מתן תשובה לפניות לשכת עורכי הדין.

(בד"מ 128/01)