פסיקה משמעתית
הכרעת-דין
עניינה של הכרעת דין זו, האם נהג הנאשם בלקוחו, לעניין רישום זכויות במקרקעין, כראוי, ואם אין כך הוא הדבר, האם עולה פעולתו זו, לכדי הפרת חובת הנאמנות ו/או המסירות כלפי המתלונן ו/או לכדי התנהגות שאינה מכבדת ו/או הולמת את מקצוע עריכת-הדין, במידה המצדיקה את הרשעתו בדין משמעתי.
1.תוכן הקובלנה:
1.1. המתלונן זכה בקרקע חקלאית - במסגרת מכרז שבו השתתף (להלן: "הקרקע").
1.2. כתוצאה מזכייתו במכרז, נכרת, ביום 2.4.1998, בין המתלונן ובין חברה בע"מ, חוזה לרכישת הקרקע (להלן: "החוזה").
1.3. החוזה נערך על-ידי הנאשם, שקיבל על עצמו, ע"פ סעיף 5 לחוזה, את הטיפול בקשר עם העברת הזכויות בקרקע, על שם המתלונן, בתוך 8 חודשים, ממועד חתימת החוזה. לעניין זה, אין מחלוקת, כי המתלונן היה לקוחו של הנאשם.
1.4. עובר לחתימת החוזה, לא דיווח הנאשם למתלונן, על עיכובים אפשריים כלשהם - לגבי מהלך טיפולו ברישום הזכויות.
1.5. מאז חתימת החוזה ועד להגשת הקובלנה, לא השלים הנאשם את העברתן של הזכויות בקרקע, על שם המתלונן.
1.6. במשך כל מהלך הטיפול, לא דיווח הנאשם - מיוזמתו, למתלונן על ההתקדמות במצב רישום הזכויות.
1.7. המתלונן פנה לנאשם פעמים רבות, בעל-פה או בכתב, ובפניותיו אלה - דרש את סיום הטיפול בעניינו, אך הנאשם - מצידו, השיב שהעניין בטיפול, ותו לא.
1.8. על אף שנדרש, לא הגיב הנאשם, לגופן או בכלל, על פניות הקובל אליו, בין היתר, מיום 19.3.2001 ו/או מיום 20.7.2001.
כיוון שהפניות הנ"ל, אשר לוו באישור משלוחן בדואר רשום, לא הוחזרו - מטעם רשות הדואר לידי הקובל, חזקה כי נתקבלו על-ידי הנאשם.
2.המסגרת המשפטית:
2.1. אין חולק, כי שאלת אחריותו של הנאשם לתשלום חיובי המס - המוטלים על מי מבין הצדדים המעורבים בעסקה, אשר בעטיים נתעכבה העברת הזכויות בקרקע על שמו של המתלונן, אינה חלק מן הקובלנה.
2.2. על כן, המחלוקת האתית הרלבנטית לענייננו אנו, מתמצית בשאלות, האם נהג הנאשם כראוי - בקשר עם:
2.2.1. אי עדכון המתלונן - מיוזמתו הוא, לגבי מצב העברת הזכויות בקרקע.
2.2.2. היעדר תגובות כלשהן לפניותיו הרבות של המתלונן ושל לשכת עורכי-הדין.
3.סעיפי האישום
3.1. הפרת חובתו של עו"ד לייצג את לקוחו בנאמנות ומסירות - עבירה לפי סע' 2 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: "הכללים") סע' 54 וסע' 1(61) וסע' 2(61) לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק").
3.2. הפרת חובתו של עו"ד לשמור על כבוד המקצוע - עבירה לפי סע' 53 וסע' 1(61) לחוק.
3.3. מעשה או מחדל שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין - עבירה לפי סע' 3(61) לחוק.
לאחר ששמענו את טענותיהם של הצדדים, הגענו להחלטה, כי בנסיבות העניין, יש להרשיע את הנאשם, ביחס לחלק מעבירות המיוחסות לו. להלן, יפורטו נימוקינו.
4.עמדת ב"כ הקובל
4.1. תחילה, טוען ב"כ הקובל בסיכומיו, כי הנאשם נהג בזלזול במתלונן, עד כדי התעמרות של ממש בו, באשר לא עדכן אותו באופן שוטף ו/או השיב לפניותיו הרבות - בקשר עם רישום הזכויות בקרקע.
לעניין זה, מדגיש ב"כ הקובל, כי אף הנאשם בעצמו, אינו מכחיש, שלא השיב לפניותיו הרבות - בין באמצעות הטלפון ובין במשלוח דואר רשום, של המתלונן.
4.2. ועוד, מבהיר ב"כ הקובל בסיכומיו, כי בנושא רישום הזכויות בקרקע - היה המתלונן לקוחו של הנאשם, לכל דבר ועניין, מה גם שעבור שירותיו המשפטיים - קיבל הנאשם שכר טרחה.
בהתחשב בעובדה זו, נמצא כי בין השירותים המתחייבים בחוזה, היה זכאי המתלונן, לקבל מהנאשם עדכון שוטף, בקשר עם התקדמות שלבי העברת הזכויות בקרקע.
4.3 כמו כן, טוען ב"כ הקובל, כי התנהגותו של הנאשם עצמו - היא שהביאה את המתלונן, בלית כל ברירה אחרת, למצב בו נאלץ, בין היתר, להתקשר אל הנאשם עשרות פעמים, באשר הוא היה "תלוי באוויר" - בכל הקשור לזכויותיו הקנייניות בקרקע.
הנה כי כן, מוסיף ב"כ הקובל, כי היה בכוחו של הנאשם למנוע את הידרדרות העניינים - תוך כדי מילוי חובתו האינהרנטית כעו"ד של המתלונן, באמצעות עדכון מוקדם של המתלונן - בקשר עם רישום זכויותיו בקרקע, והשבה לפניותיו בנושא.
4.4. מעבר לכך, מבקש ב"כ הקובל, לציין לחומרה, את התעלמותו של הנאשם מפניותיה של הלשכה אליו, בדבר תגובתיו לקובלנה דנן, באשר יש בדרכו זו, כדי לבטא זלזול מוחלט במוסדות הלשכה.
לעניין זה, מדגיש ב"כ הקובל, את העובדה, כי יש בגישה מעין זו - בהתאם למצב הדין הקיים, כדי לבטא התנהגות פסולה - שאינה מכובדת תאו הולמת.
4.5. למען הסר ספק, מבהיר ב"כ הקובל בסיכומיו, כי, אינו בא בטרוניה, כלל ועיקר, כנגד הנאשם, במובן אחריותו לתשלום מיסי השבח בגין העסקה - שבעטיים מתעכב רישום הזכויות בקרקע, למעט, כפי המפורט לעיל, עדכון המתלונן ותגובה לפניותיו, בקשר עם התקדמות תהליך העברת הזכויות.
4.6. מכאן, לטענתו של ב"כ הקובל, אפילו בהתחשב בגרסת הנאשם עצמו, אין כל חולק, כי התנהגותו של הנאשם, מהווה הפרת חובתו כעו"ד לייצג את לקוחו בנאמנות
ומסירות - דבר שאינו מתיישב עם סעיף 2 לכללים ו/או סעיפים 54, 1(61) ו- 2(61) לחוק, וכמו כן, פוגעת בכבוד מקצוע עריכת-הדין ואינה הולמת אותו - דבר שאינו עולה בקנה אחד עם סעיפים 53, 1(61) ו3(61-) לחוק.
5.עמדתו של הנאשם
5.1. בסיכומיו טוען הנאשם, כי טענותיו של המתלונן כנגדו, בטעות יסודן, באשר הן נובעות, שלא בצדק, מהתייחסותו של המתלונן אליו, כאל "המוכר" בעסקה נשוא החוזה. לכן, לדברי הנאשם, אף רואה בו המתלונן, את האחראי הבלעדי, לעיכוב הממושך בהעברת הזכויות בקרקע, על שמו.
אי לכך, מבקש הנאשם להדגיש, כי העיכוב ברישום הזכויות, נגרם שלא באשמתו הוא, אלא עקב הוצאת שומות מס שבח לגורם שלישי, שאינו צד לחוזה. על כן, אין חולק, כי תשלום סכומים מעין אלה, אינו באחריות הנאשם, כלל ועיקר, אם כי נכון הוא להבין את מצוקתו של המתלונן, לכשעצמה.
5.2. בהמשך סיכומיו, עוד מסביר הנאשם, כי בנסיבות העניין, הוא מילא את אחריותו כלפי המתלונן, כמתחייב ממנו לפי הדין וע"פ החוזה. ואולם, במקרה דנן, קיימות נסיבות - המצויות מעבר לשליטתו, טוען הנאשם, ומכאן, שאין בהתנהגותו כל כחל ושרק - אלא אם סבור המתלונן, כי הוא הנושא באחריות לתשלום מס השבח - דבר שהינו מופרך לחלוטין, לגרסתו.
בנוסף, מבקש הנאשם, לעורר את תשומת ליבו של בית-דין זה, לעובדה כי רק הנאשם - הוא שבא בטרוניה כלפיו, להבדיל מ12- הרוכשים האחרים - ע"פ המכרז הנ"ל, וזאת, שלא במקרה, לטענתו, אלא, רק כתוצאה מתפיסתו המוטעית של הנאשם - בקשר עם האחריות לרישום הזכויות, כאמור לעיל.
5.3. ובעיקר, טוען הנאשם, כי ייתכן ולא התקשר מיוזמתו למתלונן, אלא שעובדה זו, הוא מסביר בכך שלא היה צורך כלשהו בדבר, באשר המתלונן, ממילא היה מרבה להתקשר אליו בעצמו, ואפילו - מספר פעמים בשבוע, ובכל אחת משיחות אלה - היה מעדכן את המתלונן בהתקדמות מצב העברת הזכויות.
לגופו של עניין, מבהיר הנאשם, כי בכל פניותיו הטלפוניות אליו, נהג במתלונן - בכבוד, בנימוס, בפתיחות ובסובלנות, וזאת, תוך שהוא מסביר למתלונן, באופן ענייני ומקצועי את פני הדברים - לפרטי פרטים. וכל זאת, על אף חדירתו, של המתלונן, לפרטיותו של הנאשם - בצורה גסה ומכוונת, תוך כדי איומים מרומזים וישירים.
5.4. כיום, מכה הנאשם על חטא, על כך שלא הגיב לפניות המתלונן ו/או עדכן אותו, בכתב או בע"פ, באשר ייתכן והיה בדרך זאת, כדי להסיר מעליו אחריות אתית כלשהי, בקשר עם קיום חובתו המלאה כעו"ד - כלפי המתלונן, כלקוח.
עם זאת, מבקש הנאשם להסביר את פשר אי נקיטתו בהשבת מכתבים למתלונן, בעצם הערכתו את הסבריו הענייניים בתגובותיו הטלפוניות למתלונן - ככאלה המספקים את התשובות המתחייבות - בנסיבות העניין, למתלונן.
5.5. ולעניין היעדר תגובותיו למוסדות הלשכה - בקשר עם הקובלנה, מודה הנאשם כי אכן לא פעל כשורה, ועל אף שאין ביכולתו להסביר את פשר אוזלת ידו בנושא, הוא עדיין מכיר בכך, שמחדל זה - מהווה עבירה אתית לכשעצמו.
מכל מקום, טוען הנאשם - לעניין הקובלנה גופה, תוך כדי שהוא מבטיח לדאוג לפתרון בעייתו של המתלונן, בהקדם, כי למעט המחדל הנ"ל - כלפי מוסדות הלשכה, לא זלזל, ולו לרגע, בחובתו לעדכן את המתלונן במצב רישום זכויותיו תאו בתגובותיו לפניותיו של המתלונן.
6.העבירות המיוחסות לנאשם
6.1. סע' 2 לכללים וסע' 54 לחוק, קובעים את חובת עורך-הדין, לייצג את לקוחו בנאמנות ומסירות, כדלקמן:
"2. עורך-דין ייצג את לקוחו, בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית-המשפט".
"54. במילוי תפקידיו, יפעל עורך-דין לטובת שולחו, בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית-המשפט לעשות משפט".
6.2. סע' 53 לחוק, קובע את חובת עורך-הדין, לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מפגיעה בו:
"53. עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין, ויימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע".
6.3. סע' 61 לחוק, קובע את המסגרת הנורמטיבית של עבירות משמעת, במסגרתה מחויב עורך-הדין לפעול: "61. אלה עבירות משמעת:
(1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60, או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך-דין, בקשר למקצועו";
6.4.סע'53 לחוק, קובע את חובתו של עורך-דין, שלא לנקוט בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין:
"61. אלה עבירות משמעת:
(3) כל מעשה או מחדל אחר, שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין".
7. האם מילא הנאשם את חובתו לייצוגו של המתלונן בנאמנות ומסירות?
7.1. חובת עורך-הדין לייצג את לקוחו - בנאמנות ומסירות, הינה מאושיות המקצוע, כפי שכבר קבע כב' מ"מ הנשיא דאז ש' ז' חשין, בעמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, ע"ד י' 1710, בעמ' 1730, כדלקמן:
"הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שנתנו לעורכי-הדין ... נאמנות זו, היא רוח אופיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו, ונטלת את נשמתו של המקצוע"...
על חשיבות זו, של חובת הנאמנות והמסירות, אף עמד כב' השופט דאז צ' ברנזון בעל"ע 7/73 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין תל-אביב-יפה פ"ד כ"ח (1) 679, בעמ' 683, כדלקמן:
"המושגים 'באמונה ובמסירותי, שהם יסוד מוסד לחובת עורך-הדין כלפי לקוחו..., החוק הקובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך-הדין ללקוחו הוא רק שלד שיש לקרום עליו בשר ולהלבישו עור וגידים" ...
7.2. אף לעניין תוכנה של חובת הנאמנות והמסירות, נקבעו כללים ברורים וחד-משמעיים, המכתיבים את דפוסי הפעולה - בהם מחויב עוה"ד.
הנה כי כן, קובע כב' השופט דאז צ' ברנזון בעל"ע 7/73 הנ"ל, בעמ' 683, כי:
"'אמונה' פירושה אמת ויושר, ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין" ...
זאת ועוד, על חשיבותה של חובת הנאמנות והמסירות, עמד כב' מ"מ הנשיא דאז ש' ז' חשין, בעמ"מ 9/55 הנ"ל, בעמ' 1730, בזו הלשון:
"היחס שביו עורך-הדין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה, וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו"...
7.3. במקרה דנן, לא עלה בידו של ב"כ הקובל, להוכיח - ברמה הנדרשת, כי הנאשם לא פעל - עבור המתלונן, במיטב כישרונו ויכולתו. מכל מקום, נדמה, כי ב"כ הקובל לא התיימר, כלל ועיקר, לטעון כנגד מחדליו של הנאשם, הלכה למעשה, במובן חוסר פעולתו, באופן עקרוני, לטובת האינטרסים ו/או זכויותיו של המתלונן.
רוצה לומר, אפילו אם לא נהג הנאשם כראוי, כלפי המתלונן, בקשר עם עדכונו במצבו המשפטי ו/או השבתו לפניותיו הרבות, עדיין אין בכך בהכרח, כדי להסיק באופן וודאי, שהנאשם קיפח את טיפולו במתלונן.
בנסיבות העניין, נראה, כי דווקא גורמים שאינם בשליטתו של הנאשם, המה שמעכבים את רישום זכויותיו של המתלונן בקרקע. כמו כן, לא הופרכה לגמרי טענת הנאשם, כי, בשיחות הטלפון - אף שהוא מודה שאלה לא היו ביוזמתו, אכן סיפק למתלונן תשובות ענייניות ו/או ברורות - בכל הקשור למצב המשפטי של זכויותיו.
7.4. עם זאת, יש להדגיש, כי בחוסר יוזמתו של הנאשם בקשר עם עדכון המתלונן - כלקוחו לכל דבר ועניין, במצב זכויותיו המשפטי (להלן: "יוזמת הדיווח"), והיעדר התייחסותו ההולמת של הנאשם כלפי פניותיו הרבות, בכתב ו/או בע"פ, של המתלונן (להלן: "חובת התגובה"), יש, לכשעצמן, כדי לעלות כדי הפרת חובתו של הנאשם לפעול בעבור לקוחו, בנאמנות ובמסירות המתחייבות ממנו - בקשר עם הטיפול בעניינו.
ודוק, אף הנאשם עצמו מודה בעובדה, שאכן לא פעל כשורה, כאשר לא הנפיק למתלונן מכתב רשמי - המפרט את מצב התקדמות העברת הזכויות בקרקע, על שמו. ואומנם, מסיבה זו בלבד, אנו רואים ביחסו של הנאשם, כלפי המתלונן, עבירה אתית לכשעצמה כל זאת, אף אם המתלונן קיבל, בסופו של דבר, תשובות ענייניות - להן היה זכאי.
7.5. כאמור לעיל, אין חולק, כי, בהתאם לחוזה, היה המתלונן לקוחו של הנאשם, לעניין של רישום הזכויות בקרקע. ואומנם, לשם ביצוע פעולות הרישום הנ"ל, אף קיבל הנאשם - במעמד חתימת החוזה, שכר טרחה, מאת המתלונן.
נמצא, לפיכך, כי גדר המחלוקת, לענייננו אנו, הינו מסתכם, רובו ככולו, בשאלה: האם במסגרת האחריות לביצוע הפעולות הדרושות - בקשר עם העברת הזכויות, על שמו של המתלונן, נכללות גם פעולות נלוות כגון דא, בדבר יוזמת הדיווח וחובת התגובה.
7.6. נדמה, כי קונסטרוקציה - לפיה לא נכללות חובת התגובה ו/או יוזמת הדיווח - בכתב ו/או בע"פ, בתוך מסגרת חובתו הטבעית של הנאשם כעו"ד בקשר עם הטיפול בהעברת הזכויות בקרקע, על שמו של המתלונן, יש בה, עם כל הכבוד, כדי לגרור לכדי תוצאה שהדעת אינה יכולה לסבול.
יתירה מכך, מנטרה זו, הינה נכונה שבעתיים, ככל שמדובר בהפרתן של חובת התגובה ויוזמת הדיווח, במשך מספר שנים לאחר תום תוקפו של המועד האחרון שנקבע בחוזה - לרישום זכויות המתלונן, בלשכת רישום המקרקעין.
בהתאם לכך, אף נקבע בבד"א 20/80 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' נורמן, פד"ים ב' 229, בעמ' 231, כי:
"לצערנו, לא יכולנו להכניס מעשיו של הנאשם מתחת ליריעת יוצא מהכלל, מפני שהמעשים השתרעו והתמשכו על תקופת זמן די ארוכה"...
הרי רק סביר הוא, כי במקרה כגון דא, אמור היה הנאשם ליזום דיווח רישמי למתלונן, וכל זאת, אף מבלי להמתין ולהיזקק לפנייתו של האחרון אליו.
7.7. נדבך מרכזי של חובת הנאמנות והמסירות - כפי שתוארה לעיל, הינו - בעצם היותו של עוה"ד, בר-סמכא בעניינים המשפטיים - בקשר עם רישום
הזכויות, להבדיל מהמתלונן - שהינו, כמו שקורה לרוב, הדיוט בענייני המקצוע. בעובדה זו, לכשעצמה, יש להצדיק את האחריות המוגברת - המוטלת על הנאשם, כלפי המתלונן.
ואכן, בעניין זה, נקבע בבד"א 20/80 הנ"ל, בעמ' 231, כדלקמן:
"אדם שפונה לעורך-דין ומשלם לו בעניין כל שהוא, עושה זאת מפני שהוא מאמין ומצפה שהאדם אליו פנה יידע לסדר את העניין שבגינו פנה בצורה יותר טובה ממנו, ובוודאי אינו פונה ומשלם לו כדי שלא זו בלבד שלא יקבל את השירות, אלא כדי להוסיף על בעיותיו בעיות ולדאגותיו דאגות".
הנה כי כן, על רקע זה, יש להבין את היותו של המתלונן חסר אונים ואובד עצות - בכל הקשור להעברת זכויותיו בקרקע, באשר הטיפול המשפטי הכרוך בכך, נתון לידיעתו הבלעדית של הנאשם, וככזה, אין לו אלא לפנות אל האוטוריטה היחידה, כמעט, וללא ספק, בוודאי - היעילה ביותר, מבחינתו, בדרישה לקבלת מידע מוסמך ועדכני.
7.8. ועוד יודגש, אם באחריותו של הנאשם, לעדכן את המתלונן, מיוזמתו - במידה והעברת הזכויות אכן יוצאת אל הפועל, הכיצד ייתכן ותוסר מעליו אחריות בנדון, כאשר רישום הזכויות מתעכב - הרבה מעבר למועד שנקבע, מפורשות, בחוזה?זו הרי קבלת אפשרות זו, לא תעלה על הדעת...
הנה כי כן, כבר נקבע בבד"מ נחי') 31/87 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בחיפה נ' פלוני, פד"ים ו' 75, בעמ' 77, כדלקמן:
"אפילו נקבל טענתו של הנאשם, כי הוא לא היה מסוגל לסיים את הטיפול בהעברת הדירה על שם המתלוננת, הרי עצם העובדה שהוא לא טרח להודיע על הקשיים שנתעוררו בתיק, ועל כך שיש, אולי, להעבירו לטיפולו של עורך-דין אחר, אלא דחה את המתלוננת ב'לך ושוב,' כשהוא עצמו אינו עושה מאומה בתיק, גם בהתנהגות זו אנו רואים חוסר נאמנות לעניינו של לקוח".
וברוח הדברים, אף נקבע בבד"מ ני-ם) 12/79 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' פלוני, פד"ים ב' 193, בעמ' 199, כך:
"אי הגשת דיווח כספי מצד עורך-הדין ללקוחו, כשבידי עורך-הדין ניתנו מלוא הסמכויות..., דבר זה מונע מהלקוח אינפורמציה חיונית ואפשרות של ביקורת על פעולותיו של ב"כ, ויש בכך משום הפרה חמורה של חובת הנאמנות והמסירות כלפי הלקוח" ... ,
לענייו זה, ראה גם בד"מ (ת"א) 68/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' בלום, פד"ים ג' 143.
7.9. לפיכך, אין חולק, כי האחריות המוטלת על כתפי הנאשם, אינה מסתיימת אך בפעולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות, על שם המתלונן, אלא אף ביוזמת הדיווח ו/או חובת התגובה, חובות שהינן אינהרנטיות לאחריותו של הנאשם - מתוקף היותו ב"כ הבלעדי של המתלונן, במקרים מסוג זה - אשר בהם רישום הזכויות מתעכב, תהיינה הסיבות אשר תהיינה.
ודוק, אפילו הנאשם, מודה בדבריו, כי הוא מכיר בטעותו - בקשר עם היעדר תגובתו, בכתב, למתלונן, אלא שהוא מתרץ אותה, בחושבו - כי די היה לו, למתלונן, בהסברים הטלפוניים שקיבל המתלונן משבו. עם זאת, הרי שבכך בלבד, אין להסיר, מן הנאשם, אחריות אתית.
7.10. בהתאם לכך, איננו מסכימים לקבל, כלל ועיקר, את טענת הנאשם, שעם כל הכבוד, אינה במקומה, לפיה סבר, כביכול, שדי לו בתגובות הטלפוניות - שסיפק למתלונן, כל אימת שזה התקשר אליו מיוזמתו.
ההפך הוא הנכון. על עו"ד סביר להימנע מלהביא את לקוחו, למצב כגון דא - שבו הוא נאלץ, בלית ברירה, להתאמץ כ"כ על מנת ליצור עימו קשר, מבלי שהלה ישיב לפניותיו, הן בשל היעדרה של יוזמת הדיווח והן בשל היעדרה של חובת התגובה.
7.11. סיכומו של דבר, מצאנו את מחדליו של הנאשם בדבר יוזמת הדיווח וחובת התגובה, כהתנהגות בלתי ראויה בעליל, עד כי יש בה לעלות כדי הפרת חובתו של הנאשם לפעול בנאמנות ומסירות - כלפי המתלונן.
8.האם התנהגות הנאשם פוגעת בכבוד המקצוע ו/או אינה הולמת את המקצוע?
8.1. שאלה נוספת אשר עומדת לפנינו, היא האם הפרתה של יוזמת הדיווח וחובת התגובה, כמפורט לעיל, ו/או האם התעלמותו של הנאשם מפניותיה של לשכת עורכי-הדין - יש בהן כדי להטיל על הנאשם אחריות, בדין המשמעתי, כהתנהגויות - הפוגעות ו/או אינן הולמות את כבוד המקצוע.
8.2. לעניין השלכותיה של הפרת חובת הנאמנות והמסירות של הנאשם - באי יוזמת הדיווח וחובת התגובה
- על כבוד המקצוע, כבר קבע כב' השופט ד' לוין, בעל"ע 1747/91, 2097, 4722, 5082 וועד מחוז הדרום של לשכת עורכי-הדין נ' שמואל, פ"ד מ"ו (4) 397, בעמ' 402 - תוך שהוא מאזכר את על"ע 1/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בישראל נ' פלוני, פ"ד מ"ב (4) 477, ואת על"ע 1/89, 15, 4779/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' שפצירר פ"ד מ"ג (1) 105, כי:
"אמון מלא בין עורך-דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת-הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך-דין ולקוח בלעדי-הכו. - -עורכי.הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך-דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי-הדין כולו"...
מכאן, שהפרתה של חובת הנאמנות והמסירות, ע"י הנאשם, כלפי המתלונן, יש בה כדי לפגוע בכבודו של מקצוע עריכת-הדין כולו, ובאופן זה - בהתאם לסעיף 61 לחוק, גם לעלות כדי התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין.
8.3. בנוסף, הננו רואים בחומרה את התעלמות הנאשם מדרישות הוועד המחוזי, להגיב על התלונה דנן. אין חולק, כי התנהגות מעין זו, אינה הולמת את מעמדו של הנאשם כעו"ד והינה פוגעת בכבוד מקצוע עריכת-הדין כולו. ודוק, אפילו הנאשם מודה בדבריו, שאכן לא נהג כשורה - בכל הקשור להיעדר תגובתו בנושא לוועד המחוזי.
הנה כי כן, קובע כב' השופט דאג חלימה, בעל"ע 19/86 פלוני נ' וועד מחוז תל-אביב-יפו מייד מ"א (3) 324, בעמי 329, כך:
" ...בית-משפט זה לא יוכל להתעלם מגורם הזלזול, המאפיין את מחדלו של עורך-דין, שאינו משיב על פניותיה של הלשכה בהקשר לתלונה מסוימת שהועלתה נגדו. התנהגות אשר כזאת חורגת מהמסגרת החינוכית- תרבותית, הנדרשת מעורך-דין סביר ביחסו כלפי הלשכה, ועומדת למסגרת של התנהגות, שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין, לרבות ההכבדה על הלשכה ועל מוסדותיה עקב מחדל כזה. עם התנהגות אשר כזאת אין להשלים" ...
לעניין זה. ראה גם בד"מ (י-ם) 17/76 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בירושלים נ' פלוני, פד"ים א' 291, בד"א 35/77 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פד"ים א' 369, בד"מ (ת"א) 78/84 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב - יפו נ' פלונית, פד"ים ו' 1.
ועוד יודגש, כי יש במחדל שכזה - המתבטא בהיעדר תגובתו של הנילון, כדי להכביד רבות על לשכת עורכי הדין ולגרום למוסדותיה טרחה מיותרת, כפי שכבר נקבע בבד"מ (ת"א) 61/83 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' דגן, פד"ים ד' 102, בעמ' 103:
"אין ללשכה חוקרים... אין הקובל מקבל תיק... הכולל תגובות נאשמים. הלשכה מקבלת תלונות ובהיעדר תגובה, התיקים מגיעים לבית-הדין... הנאשם... אילו היה מגיב, ייתכן שלא היו נגרמות הוצאות ללשכה וטרחה של ניהול משפט".
8.4. סיכומו של דבר, אין חולק, כי התנהגותו הבלתי ראויה של הנאשם - בדבר הפרתה של חובת הנאמנות והמסירות כלפי המתלונן, ולעניין התעלמותו מפניות לשכת עורכי-הדין - יש בה, לדעתנו, כדי להוות התנהגות הפוגעת ו/או אינה הולמת את כבוד המקצוע.
9.הכרעת דין:
אשר על כן, אנו מוצאים בזאת לנכון, להרשיע את הנאשם, בעבירה של היעדר ייצוג לקוח בנאמנות ומסירות, לפי סע' 2 לכללים וסעי 54 ,1(61) ו2(61-) לחוק, בעבירה של פגיעה בכבוד המקצוע, לפי סע' 53 ו61-ו1) לחוק, וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את המיצוע, לפי סע' 3(61) לחוק.
חב"ד:
מוסכם עלי כי אחריותו של הנאשם אינה מסתיימת רק עלולות הנדרשות לצורך העברת הזכויות על שם המתלונן, אלא גם בדיווח - ויודגש כי מדובר בדיווח, ולא דווקא ביוזמת הדיווח.
התיאור העובדתי שהוצג על ידי הנאשם, ואשר לא נסתר, לפיו המתלונן פנה אליו מספר פעמים בשבוע, וקיבל עדכון על מצב הטיפול בתיקו - ממלא, לדעתי, את חובת הדיווח של עורך הדין ללקוחו.
מוטב היה אם הנאשם היה פונה למתלונן בכתב ומבהיר לו את הסיבות לעיכוב ברישום, אולם הסבר בעל פה, הגם שנעשה בתגובה לפניותיו של המתלונן - אינו עולה, לדעתי, כדי עבירה על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.
במסגרת הקראת הקובלנה, הסביר הנאשם את נושא העדר הפנייה ביוזמתו למתלונן באומרו:
וכיוון שדיברתי ענג המתלונן אולי עשרות פעמים בשנים האחרונות, בשנתיים שלוש האחרונות, אן אני לא יודע מה זה יוזמה לא יוזמה כי הוא מדבר איתי כל הזמן".
הנאשם מסביר בעדותו כדלקמן:
"אני דיברתי עם המתלונן לפחות פעם בחודש בצורה שפורטת" ...
מעדותו של המתלונן, עולה כי עיקר תרעומתו של המתלונן הינה בגין אי העברת הזכויות, אשר מדירה שינה מעיניו. המתלונן אף מציין כי שקל לתבוע את הנאשם בגין אי העברת הזכויות, ובגין אי עמידתו בהסכם.
דא עקא, אין חולק כי הנאשם מילא את פעולות ההעברה והרישום כפי שהיה מחויב, ואי ביצוע ההעברה כלל לא היה בשליטתו ובאחריותו.
העובדה כי לא הנאשם יזם את הפנייה הראשונה, אלא המתלונן, אין בה כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירה על כללי האתיקה.
לאור זאת, יש לדעתי, לזכות את הנאשם בעבירות של הפרת חובת הנאמנות ומסירות ללקוח.
החלטת אב בית הדין, מקובלת עלי בכל האמור לאי מתן תשובה לפניות לשכת עורכי הדין.
(בד"מ 128/01)