יום שלישי, 20 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 68 · תאריך פרסום ספטמבר 2002 · עט ואתיקה

שימוש בשפה נקייה כלפי חברים


חברות וחברים יקרים,
עם פרוס השנה החדשה, ראיתי לנכון להידרש לסוגיה הקושרת בין כבוד האדם לכבוד המקצוע בו אנו עוסקים. רבים, לצערנו, המקרים שבהם עו"ד משתמשים בלשון לא נקייה, כלפי חבריהם. זאת, הן בשיחות ביניהם במסגרת הטיפול בתיק, הן בהתכתבות השוטפת ביניהם והן בין כתלי בית המשפט. בכך עוברים אותם עורכי דין על מושכלות יסוד של התנהגות ההולמת עו"ד, תוך שמירה על כבוד המקצוע.
כאשר עסקינן בחילופי דברים בין חברים, מחוץ לכותלי ביהמ"ש, עובר- עוה"ד, שאינו מקפיד על פנייה מנומסת לחברו, על כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- (להלן: "הכללים"), הקובע כי "בכל עניין מקצועי יגלה עורך-דין יחס חברי כלפי חברו למקצוע". לית מאן דפליג כי בכלל "יחס חברי" מצוי אף יחס של כבוד ונימוס הדדיים. כשאנו נמצאים באולם ביהמ"ש מתוספים לכלל הנ"ל, כללים 32 ו33-, המורים כי "עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט... ותוך שמירה על כבוד המקצוע", וכן "עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי".
עקב ריבוי התלונות בעניין זה - המלמד כי חלק מחברינו טרם השכילו לנהוג זה בזה כעמיתים ולא כאויבים - ראוי להזכיר את החובה המוטלת על כתפינו לנהוג בכבוד ובמתינות זה בזה, כלפי כולי עלמא, בכלל, וכלפי חברינו למקצוע, בפרט.
הולמים לענייננו דבריו החדים כתער של המשנה לנשיא מנחם אלון בעל"ע 10/81 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו 3' פלוני, פ"ד לו (3) 379, בעמ' 382: "השאלה העומדת לדיון בפנינו היא, מהו הסגנון, בדיבור ובכתב, אותו יבור לו עורך הדין בעשותו במלאכתו. ושאלה זו גדשה וחשובה היא באומנות הפרקליטות, שהרי עיקר כוחה של אומנות זו בפה ובכתב, ואלה השניים מהווים את כלי הזין בהם נלחם הפרקליט את מלחמתו. אין לה לשאלה זו ולא כלום עם האמור בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), המצוטט לעיל, שעל עורך הדין להגן על ענייני שולחו במסירות, בנאמנות וללא מורא. מחובתו של עורך-דין שלא לגור מפני איש, לומר דברים - הנראים לו,בתום-לב, נכונים - כהווייתם ואמיתתם, גם אם האמת העובדתית שבדבריו לא נעימה וקשה היא לבעל הדין שכנגד, ואין נפקא מינה, אם בעל דין זה חבר הוא למקצועו או סתם אדם מן השוק. השאלה בנידון דדן אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר. ו'האיך' הוא - לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים הנאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין".
נמצאנו למדים כי אמנם קיים מתח עדין בין חובתנו לייצג על הצד הטוב ביותר את האינטרס של שולחינו, לבין חובתנו לנהוג בהדרת פנים בחברינו, אך האיזון המתאים יימצא בצורה בה אנו בוחרים למזור את מילותינו ולנסח את טיעונינו, באופן שלא יחרוג מנועם ההליכות הראוי.
כך גם הורה אותנו השופט שמגר בעל"ע 6/77 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו נ' יצחק פיקהולץ, פ"ד לב (2) 220, בעמ' 222: "אין חולק כי מחובתו של פרקליט לנקוט לשון מנומסת, מאופקת ומרויות, הן בפניותיו אל בית-המשפט והן ביחסו אל חבר למקצוע, המייצג את הצד שמנגד. אולם יחד עם זאת גם מוטלת עליו החובה לייצג את ענינו של לקוחו כמיטב יכולתו ואם הוא סבור, בתום-לב, כי הצד שכנגד או הפרקליט המייצג אותו חטא או נהג בצורה פסולה, בלתי-הוגנת או בלתי-הולמת, עליו להביע זאת, בכתב או בעל-פה, אם בי לעולם בצורה מנומסת ומרוסנת".
חובתו של עוה"ד לנהוג דרך כלל בלשון נקייה ומנומסת כלפי חברו, אינה רק חובה אתית - שנועדה, בין היתר, לשמור על כבוד המקצוע - אלא גם הדרכה טובה במישור ההתנהגות שבינינו לבין עמיתינו. הלל הזקן טבע את האמרה "דסני עליך לחברך לא תעביד" (השנוא עליך - לא תעשה לחברך), ונהיר כי אם נשכיל שלא להטיח בחברינו את שאיננו רוצים לשמוע כלפינו, נוכל בקלות יתירה לעמוד בכבוד בשמירת הכללים.
נראה שיפים הדברים הנ"ל שבעתיים בעצם ימים אלה, שבהם אנו נוהגים לפייס את מכרינו על מעשינו בשנה החולפת, כדי לפתוח את השנה החדשה עם דף נקי. הבה, אם כן, נתאמץ להבא להקפיד יותר בכבוד חברינו, ונמצא נשכרים, הן כעורכי דין והן כבני אדם.

בברכת שנה טובה ופורייה,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

 

עורך דין וזכותו כמזכיר ארגון חברים לתבוע בשם הארגון בתמורה לשפיטמאותו ארגון


ניגוד עניינים

העובדות:
1.עורך-דין מכהן כחם- בהנהלת ארגון מסוים אשר רשום כעמותה ללא כוונת רווח. מטעם אותו ארגון הוא מכהן כדירקטור בקרן השתלמות שלה וכמזכיר אותה קרן. הקרן עצמה רשומה כחברה פרטית.
2.בתפקידו של עורך הדין כמזכיר הקרן עוסק הוא בניהול שוטף של ענייניה ומי שמשלם לו את שכרו הוא אותו ארגון שצוין לעיל.

השאילתא:
האם רשאי עורך הדין לייצג את הקרן כעו"ד ולתבוע בשמה בתמורה לשכר טרחה שישולם לו ע"י הקרן.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה - בהנחה שקרן ההשתלמות איננה חברה ציבורית - כי אז לא חלים על עורך הדין כללי לשכת עוה"ד (דירקטורים בחברה ציבורית) תשמ"ט1988-.
לנוכח האמור לעיל יוכל עורך הדין לייצג את הקרן בכפיפות לכך שבמקרים ספציפיים של ניגוד עניינים לא ייצגה.
(33124)

 

עורכת דין כסנגורית צבאית וסוגיית החיסיון

חסיון מקצועי

העובדות:
סנגורית צבאית פנתה לועדת האתיקה בבקשה ליתן חוות דעתה ועמדתה באשר לגבולות ותחומי החיסיון שבין עורך-דין ללקוחו ביחס לתוכנה של שיחה שנערכה בינה לבין חייל - עציר לאחר שאותו חייל טען כנגדה טענות שונות בפני ביה"ד הצבאי בעת הדיון במעצרו.
עוד ביקשה הסנגורית הצבאית לדעת האם נוכח העלאת הטענות ע"י העציר כנגדה יש בכך משום ויתור מטעמו על זכותו לחיסיון.

עמדת ועדת האתיקה:
א.הועדה השיבה לפונה כי לדעתה עליה להודיע לתביעה שיש לקבל את עמדת החייל בדבר מתן  תגובתה.
ב.אם החייל לא יסכים להסרת החיסיון כאמור, יהא על התביעה ליצור הליך בפני שופט מוסמך במערכת הצבאית שיפסוק, לאחר שמיעת הצדדים, האם קיים חיסיון, אם לאו.

(31214)

עורך הדין וחובתו להודיע על הפסקת ייצוגו

עוה"ד ומשרדו

השאילתא:
עורכת דין מייצגת חמיה שהפסיקה את פעילותה ושאלתה היא האם בנסיבות אלה חובה עליה להודיע על כך לצד שכנגד או שמא בעשותה כן היא מפרה את אמון הלקוח בה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לעורכת הדין כי לדעתה איך חובה עליה, כב"כ החברה, להודיע לצד שכנגד על דבר הפסקת פעילותה העסקית של החברה.
ב"כ החברה חייבת להודיע לצד שכנגד באם קיים כנגד החרפה צו פירוק, מחיקת החברה וכיו"ב.
(32521)

עורך-דיו שכיר ויחסיו עם מעבידו בסוגיית שכר טרחה הנפסק בהוצל"פ

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
א.עורך דין מועסק כשכיר בחברה העוסקת בביטוח והוא מכהן בה כיועץ משפטי.
ב.במסגרת עבודתו התבקש עורך הדין לפעול לגביית מספר שיקים בלשכת ההוצל"פ (המדובר בשיקים ששולמו למעבידו ולא כובדו).
ג.שואל עורך הדין האם בפתיחת תיקי הוצל"פ שבהם ייצג את מעבידו יהיה משום הפרה של הוראות סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961- - שהרי שכר הטרחה שייפסק בתיקים שיפתח יועבר למעבידו ולא אליו בהיותו שכיר המקבל משכורת חודשית.
ד.מוסיף עורך הדין ומציין כי אם תשובת הועדה תהיה חיובית, הוא מעוניין לקבל את עצת הועדה לגבי הדרך בה ינהג במקרים כגון אלה, שכן וכאמור הוא עורך דין שכיר המעוניין לייצג את מעבידו ולסייע בידיו לגבות הכספים המגיעים לו.

עמדת ועדת האתיקה:

הועדה השיבה לפונה כי פעולותיו המפורטות בשאילתא אינן מהוות הפרה של הוראות סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-. בנוסף לכך מבהירה ועדת האתיקה כי שכר הטרחה הנפסק בלשכת ההוצל"פ שייך לזוכה עצמו ולא לבאי כוחו.

(32507)

עורך הדין וסוגיית החיסיוןהעומדת לו ביחסיו עם המשטרה

חסיון מקצועי

העובדות:
א.במשרד עו"ד התקבלה בקשת סיוע מאת משטרת ישראל בהקשר למסירת נתונים על שמות בעלים של חברה, מספרי ת.ז. של מנהליה, כתובתה, מספרי הטלפון והפלאפון של נציגיה וכן מסמכי התקשרות עם החברה - והכול בהקשר.לעבירה, לכאורה, לקבלת דבר במרמה.
ב.כל שהיה ידוע לעוה"ד בנושא הוא כי בשנת 2001 פנה אליו אדם ששמו ומספר הטלפון שלו שמורים אצלו וביקש ייעוץ בנושא מסוים. לאחר מתן הייעוץ, ניתק הלקוח כל מגע עם עורך הדין.
ג.צמד המילים "בית לכל", הכלול לפי הפנייה בשם החרפה, אכן הוזכר ע"י הלקוח ולכן ניתן להניח כי יש לו קשר עם החרפה הנ"ל.

השאילתא:
עורך הדין מבקש מהוועדה לדעת האם מחובתו לאשר למשטרה כי צמד המילים "בית לכל" אשר נמסר והועלה בשיחת הלקוח עם עורך הדין, מוכר לעורך הדין והאם מחובתו למסור למשטרה את מספרי הטלפון של הלקוח ואת שמו הפרטי או כל מידע נוסף אשר בשלב זה טרם נתבקש על ידי המשטרה - אולם עשוי להתבקש בעתיד. עמדת ועדת האתיקה:
א.הועדה סבורה כי על עורך הדין לטעון במשטרה לחיסיון.
ב.אם משטרת ישראל תפנה בסוגיה זו לבית המשפט ויוכרע כי על עורך הדין להשיב לשאלות במשטרה, יהא עורך הדין חייב לעשות זאת.
ג.תוכן השיחה עם המתייעץ הינו חסוי.
ד.אשר לשאלה בדמי הבעלות על החברה, הרי המשטרה יכולה להשיג את פרטי החברה ועובדות נוספות אצל רשם החברות.
ה.מעבר לרישומים הללו - הרי באם ידועות לעורך הדין עובדות נוספות אשר חל עליהן חיסיון - על עורך הדין לפעול על פיו.

(32714

משולחן ועדת האתיקה

הבהרות והנחיות ועדת האתיקה

חובת מסירת מסמכים
א.ועדת האתיקה דנה בנושא חובת עורך הדין למסור מסמכים משפטיים (כתבי טענות, החלטות וכיו"ב) לעמיתו בדואר רשום בצרוף אישור מסירה.

ב.לאחרונה הגיעו תלונות לועדת האתיקה לפיהן התברר כי מספר חדרים למקצוע מצאו לנכון שלא לבצע כדין מסירות של מסמכים משפטיים לצד שכנגד, כשהתוצאה מכך הינה כמובן חמורה.

ג.הועדה מדגישה ומבהירה לכלל ציבור חברינו כי חובת מסירת מסמכים משפטיים הינה גם חובה אתית וכי בעתיד תשקול הועדה המלצה להעמדה לדין משמעתי בגין חריגה מהחובה האמורה.

 

עורך הדין וחובתו לגבי פיקדונות הלקוחות ודרך ניהולם

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

א.עורך דין פנה לוועדה והודיעה כי הוא עורך דין ותיק ועד היום הוא מטפל ב5,000- תיקי הוצל"פ, מהם תיקים שסכומם אינו עולה על 100 ש"ח וכמות הנושים היא כ300- עד 400 איש.

ב.כל סכום הנגבה על ידיו מוכנס לחשבון לקוחות ותוך 48 שעות הוא מעביר הכספים שנגבו ללקוחות וכמובן לאחר ניכוי שכרו.

ג. עורך הדין אינו פותח לכל אותם 400 הלקוחות חשבון נפרד בבנק, אלא הכל מוזרם לחשבון הלקוחות.

ד.במקרה מיוחד פנה אליו עורך דין המייצג לקוח שלו לשעמם וטען כי היה עליו לפתוח לכל לקוח חשבון פיקדון נפרד.

ה.לדעת עורך הדין, הוא אינו יכול לפתוח חשבונות נפרדים בבנק וכאמור המדומי ב400- לקוחות. לצורך כך יהא עליו להחזיק צוות שלם ולשלם לבנק כסף על כל חשבון.

השאילתא:
האם צריך עורך הדין להחזיק לכל לקוח חשבון נפרד בבנק או שמספיק לחייב חשבון לקוחות נפרד.

עמדת הועדה:

א.הועדה הודיעה לפונה כי יש צורך לפתוח חשבונות פיקדונות נפרדים ללקוחות השונים רק כאשר קיים הצורך בהשקעת הפיקדון ולמסרו עם הפירות ללקוח.

ב.אין צורך בפתיחת חשבון פיקדונות נפרד לגבי כל לקוח כאשר הפיקדון מועם- מיד ללקוח.

ג.למותר לציין כי יש להפקיד את הכספים בחשבון פיקדונות ולא בחשבון העסקי או הפרטי של עורך הדין.

(32590)

חובתו הייחודית של עורך הדין לנהל כספי לקוחותיו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

א.עורכת דין פנתה לוועדה והודיעה לה כי עד לאחרונה עבדה כעורכת דין שכירה.
ב.לבעלה של עורכת הדין היה עסק משלו שנסגר לפני כשנה.
ג.הוצע לבעל עורכת הדין לפעול באופן שחשבוניות מס של עורך הדין אכן תהיינה על שמה והוא הדין בתשלומים למוסד לביטוח לאומי ואילו תיק המע"מ ותיק מס ההכנסה ימשיכו להתנהל ע"ש בעלה, כשההנמקה לכך היא שממילא מגישים הבעל והאישה דו"ח משותף למס הכנסה.

השאילתא:
האם קיימת בעיה מבחינת כללי האתיקה, שהרי בעלה של עורכת הדין אינו עוסק בעריכת דין.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורכת הדין כי עליה מוטלות חובות ייחודיות גם בנושא ניהול כספים (כספי פיקדונות וכיו"ב)
- כך שאינה יכולה לערב את ניהול הכספים של עיסוקה העצמאי בעריכת דין עם עיסוקו של מי שאינו עורך דין.

(32870)

גזר הדין ועדים פוטנציאלים

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
א. עורך דין התקשר לאדם שהוא סבור כי הוא עשוי להיות עד מטעמו בהליך אזרחי.
ב.במקרה הספציפי העד לא יופיע מרצונו בבית המשפט אלא, יעשה זאת רק מכח זימון על ידי בית המשפט.
ג. שני עדים פוטנציאלים אחרים באותו הליך שינו את טעמם, דהיינו בקשר הראשוני אמרו דברים מסוימים והסכימו לשתף פעולה עם עורך הדין ואילו בשלב מאוחר יותר הכחישו כי אמרו את הדגשים שיוחסו להם.
ד.לעורך הדין השואל יש בסיס להנחה שהצד שכנגד מנסה להשפיע על עדים פוטנציאלים לשנות את עדותם ועורך הדין השואל מעוניין להקליט את השיחות עם האדם הנזכר בסעיף א. לעיל.

השאילתא:
מותר לעורך דין להקליט עד פוטנציאלי בהתחשב לנקוב בכלל 22 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), ושמ"ו1986- האוסר רק הקלטת עורך דין אחר, לקוחו .הצד שכנגד ולעשות שימוש בהקלטה זו באם הוא סבור שהעד עשוי להיות עד מטעמו בהליך אזרחי ולעשות מימוש בהקלטתו.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה אין מניעה שהעד יוקלט וכי ייעשה שימוש בהקלטה והכול בכפיפות לכך שההקלטה איננה בניגוד לכלל 22 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- או בניגוד לחוק האזנות סתר.

(32592)

עורך הדין וחובת החיסיון החלה על מהלכים במפגשי גישור

חסיון מקצועי

העובדות:
א.בבית המשפט הופנו צדדים להליך של גישור שהתקיים במרכז לגישור והוחזר לבית המשפט עקב כשל.
ב.במסגרת מפגשי הגישור הסכימו הצדדים להסדר דיוני הכולל "הערכה ניטרלית מקדימה", דהיינו התובעת תגיש לצוות המגשרים את ראיותיה ובמידה שלדעתם יש ממש בתביעה, יתבקשו הנתבעים להגיש למגשרים את הרצאת טענותיהם וזאת כאשר רק המגשרים רואים את כל המסמכים והראיות.
ג.לאחר שהתובעת הגישה את ראיותיה, הנתבעים מצדם לא הגישו ראיותיהם במשך כמחצית השנה ולכן מרכז הגישור הודיע לבית המשפט כי הינו מחזיר התיק לטיפולו בעקבות אי שיתוף הפעולה של מי מבין הצדדים ומבלי שפירט את כל אשר אירע בתיק.

השאילתא:
מבוקש כי הועדה תחווה דעתה האם קיימת, בנסיבות מקרה זה, מניעה אתית מלפרט את השתלשלות האירועים בתיק הגישור - להבדיל מטענות הצדדים - והאם יכול עורך הדין להגיש תגובה בדומה לתגובה רגילה, דהיינו פעם אחת בלבד, שהרי כב' בית המשפט החליט כי על ב"כ הצדדים להגיש תגובתם להחלטה בדם- החזרת התיק לבית המשפט בעקבות העדר שיתוף פעולה וזאת כאשר רק הנתבעים הם אלה שלא שיתפו פעולה ולא עמדו בהסדר הדיוני שנקבע בהליך הגישור.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי חל חיסיון על המהלכים שאירעו במהלך מפגשי הליך הגישור ואין לחשוף עובדות ופרטים מהמפגשים האמורים ללא הסכמת הצד השני.

(32912)

התנגשות אינטרסים אינה הצדקה לאי-רישום בית משותף

פסיקה משמעתית

הכרעת דין
העובדות:
1.בית מגורים בבת-ים (להלן: "הבית") נבנה ע"י קבלני הבניין בשנת 1983.
2.מר א' היה אחד מבעלי הזכויות במגרש עליו נבנה הבית, וזכאי היה להירשם כבעלים במספר דירות בבית בהתאם לחוזה אותו ערך עם הקבלנים.
3.הנאשם ייצג הן את הקבלנים בעסקאות לרכישת הדירות שבנו, והן את מר א' בעסקת מכירת הדירה לה היה זכאי, ובנוסף, קיבל על עצמו לטפל בביצוע רישום רכישת הדירות ע"י הקונים המקוריים.
4.המתלוננים שבהכרעה שלפנינו משתייכים לשני סוגים עיקריים. הראשון, מתלוננים שרכשו את דירתם ישירות מהקבלנים עצמם (להלן: "קבוצה א' ") והשני, מתלוננים שרכשו את דירתם שלא ישירות דרך הקבלן, אם ברכישה מקונה מקורי או מהקונה ממנו ואם ברכישה מבעל זכויות שזכאי היה להירשם כבעלים.(להלן: "קבוצה ב' ").
5.ארבעת סוגי החוזים המייצגים את שני הסיווגים שהוצגו לעיל הוצגו בפני בית הדין.
6.מאז ועד היום, דהיינו, לכל היותר משנת 1983, תקופה של 19 שנים, השנה בה נבנה הבניין ונקנו הדירות ע"י חלק מהמתלוננים לא נרשם הבית כבית משותף וכן, לא נרשמו הזכויות בדירות על שם רוכשיהן.
7.פנייה בכתב לנאשם לשם רישום הבית כבית משותף ולשם רישום זכויות הדיירים בו נעשתה ע"י בא כוחה של הגב' ב' ב16- בספטמבר 1997, ומאוחר יותר התלוו פניות לה בע"פ. בנוסף נעשו לאורך השנים פניות בע"פ ע"י מספר דיירים.
8.פניות מנכ"ל הועד המחוזי לנאשם בעקבות תלונתם של הגב' ג' בשם דיירי הבית מיום 18 בינואר2001/ 20 במרץ 2001 ו11- ביולי 2001 ושל מר ד' מיום 25 בדצמבר- 2000 ו27 במרץ 2001 לא נענו.

טענות ב"כ הקובל

סעיפי האישום
1.עבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, על פי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו - 1986 (להלן: "הכללים") וסעיפים 1(61/54) ו2(61-) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק").
2.עבירות של התנהגות הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת דין, על פי סעיפים 53 ו1(61-) לחוק.
3.עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 3(61) לחוק.

טיעוני הנאשם
1.הייצוג שקיבל על עצמו שכולל הן את רישום הבית כבית משותף והן את רישום הזכויות בדירות על שם הרוכשים הינו אך ורק בעבור הדיירים מקבוצה א'.

2.חובת הנאמנות והמסירות אותה הוא חב לקבלן מצמצמת את הצעדים האפשריים מבחינתו לטיפול בענייני המתלוננים, דהיינו, בצעדים שננקטו על ידו לא הופרה חובת הנאמנות והמסירות אותה הוא חב למתלוננים.


דיון ומסקנות
א.אשר לאישום על פי כלל 2 לנעלים בצירוף עם סעיפים 54, 1(61) ו2(61-) לחוק:
1.לפני שנבחן אם מעשיו של הנאשם באים בגדר הפרת חובת הנאמנות, מן הראוי, תחילה לדון בהיקפה של חובת הנאמנות והמסירות בכלל, ובפרט לעמוד על המעשים והמחדלים העשויים לבוא בגדר הפרת החובה.
מה מקורה של חובת הנאמנות והמסירות אותה חב הנאשם למתלוננים?
2.אמון מלא בין עורך הדין ללקוח הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה לעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים בלעדיו יחסי עורך דין - לקוח. מהעיקרון הרחב הנ"ל נגזר האיסור לפעול כאשר קיים חשש לניגוד עניינים.
3.האיסור הנוכחי בא לידי חקיקה בכלל 14 לכללים בו נאמר:
"14. ניגוד אינטרסים
(א) לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת.
(ב) לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין".
4.לעקרון רחב זה, נקבעו בכללים, היתרים לפעול על אף קיומם של ניגודי עניינים ואחד מהם, החשוב לענייננו, הוא כלל 5 לכללי לשכת עורכי הדין (ייצוג בעסקאות דירות), תשל"ז - 977ג בו נאמר:
"5. הייצוג מותר ברישום
(א) עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לטפל בביצוע רישום הרכישה ויפעל בעניין זה תוך נאמנות לקבלן ולרוכש גם יחד.
(ב) עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לקבל מן הרוכש את שכרו בעד הטיפול מבישה".
דהיינו, המחוקק הסמיך את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין להתקין את הכללים הנ"ל, אשר מחד גיסא, מצמצמים את קשת המצבים בהם יוכל עורך דין לייצג הן את הקבלן והן את הרוכשים בשל בעיית ניגוד האינטרסים, ומאידך מאפשרים לעורך הדין להימצא בסיטואציה מיוחדת, של רישום, ולחוב חובת נאמנות כפולה לצדדים שעלולים להיות בסיטואציה של ניגוד אינטרסים, וזאיר בשל אילוצי מאקרו, שעיקרם, הצורך כי ברישום הבית המשותף והדירות שבו יטפל עורך דין אחד בלבד.
מהי אותה חובת נאמנות ומסירות?
5.ובכן, תחילה נפרוט לפרטים מהי אותה חובת נאמנות ומסירות אותה חב עורך דין ללקוחו והאם קיימים הבדלים בינה לבין חובת הנאמנות הכפולה.
6.על מהותה של חובת הנאמנות והמסירות עמד כב' השופט אור בע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 באומרו:
"החוק הקובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך הדין הוא רק שלד שיש לרקום עליו בשר ולהלבישו עור וגידים כדי לתת לו דמות ראויה. "אמונה-" פירושה אמת ויושר, ו"מסירות-" פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות".
7.הנה כי כן, חובת הנאמנות והמסירות מחייבת את עורך הדין להיות נאמן, זהיר, מיומן ובקיא. עם זאת, עורך הדין עשוי לשגות, ולא כל טעות שנעשית על בסיס שיקול דעתו תחייב בהפרת חובת הנאמנות והמסירות. כדם-יו של כב' השופט ד' לוין ז"ל בע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446:
"לא כל כישלון של עורך דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת גם הם עלולים לטעות בשיקול הדעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עורך דין ברשלנות".
8.חובת הנאמנות והמסירות מחייבת את עורך הדין לבקיאות וידע משפטי בנושאים המטופלים על ידו, ואולם אין בכך לומר כי לעולם לא תיפולנה טעויות. מקרים אשר נמצא בהם, כי עורך הדין התרשל בביצועם של פעולות משפטיות בסיסיות, נטייתנו תהא לומר כי חוסר המקצועיות הוא עצמו מהווה הפרת חובת הנאמנות והמסירות כלפי הלקוח (ראה לעניין זה בד"מ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד).
9.מקצוע עריכת הדין מחייב כל עוסק בו לרמה מינימאלית מסוימת של ידע ומיומנות מקצועית. עורך דין הנוטל על עצמו עניינו של לקוח מתחייב בבסיסה של התקשרות זו כלפי הלקוח לרמה מסוימת של מקצועיות. כל טעות מקצועית הנוגעת בבסיסה של מלאכת עריכת הדין תבוא בגדר עבירה אתית, הפרת חובת הנאמנות והמסירות. בדם יש להדגיש, כי מקרים בהם טעותו של עורך הדין נבעה משיקול דעתו ולא מפזיזות או קלות ראש, הרי לא הופרה בהם חובת הנאמנות והמסירות.
10.נקדים ונאמר, כי ככלל לא כל עבירת רשלנות היא בהכרח עבירה אתית. חובת הנאמנות והמסירות הקבועה במישור האתי וחובת הזהירות הקבועה במישור דיני הנזיקין אכן דומות, אולם אינן זהות. עמד על כך א' זר:
"חובותיו של עורך הדין במישורים החוזי, הנזיקי והמשמעתי עומדות כל אחת בפני עצמה, והפרתה של אחת אינה מביאה בהכרח להפרתה של האחרת, אם כי יש שאותה התנהגות עצמה תביא להפרתה של יותר מחובה אחת".
(א' זר, אתיקה מקצועית של עורכי דין, כרמל ספרות משפטית, בעמ' 226).
זוהי גם דעתו של כב' השופט ג' קלינג:
"אם כי אין זהות בין הפרת חובת הנאמנות לבין הפרת חוזה ומעשה הנזיקין, הרי משליכים מבחנים אלה זה על זה, ולעתים בתי המשפט מחליפים ביניהם, כמעט ללא הבחנה. חובות אלו עומדות כל אחת בפני עצמה, והפרתה של אחת אינה מביאה בהכרח להפרתה של השנייה, אם כי יש שאותה התנהגות עצמה תביא להפרתה של יותר מחובה אחת".
(ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין, בהוצאת לשכת עורכי הדין, בעמ' 444).
11.הנה כי כן, נמצא כי אחריות משמעתית לא תוטל באופן אוטומטי על מעשה רשלנות. ייתכן ונמצא חפיפה בין האחריות האזרחית לאחריות האתית, ואולם לא תמיד זה כך. ישנם מקרים אשר טוב יהיה אם יוותרו במישור האזרחי, ולא יגלשו למישור האתי.
12.מכאן, עולה השאלה הכיצד נבחין בין עבירות רשלנות שהינן גם עבירות אתיות ובין אלו שאינן. בבד"א 25/78, הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב נ' פלוני, עו"ד, פד"ים א' 353, נקבע, כי לא רק רשלנות גסה של עורך הדין הגובלת באי אכפתיות תישא גם באחריות האתית, וכן כי "קיימות דרגות שונות של רשלנות של עורך הדין כלפי לקוחו ואין לקבוע מסמרות וקריטריונים לעבירת הפרת חובה לפעול לטובת לקוח בנאמנות ובמסירות".
13.על כן אמור, כי ההחלטה האם להטיל אחריות אתית בגין מחדלים של עורך דין בשליחותו לטובת לקוחו תתגבש מכמה פרמטרים: אופי המעשים או המחדלים המיוחסים לנאשם, הישנותם, השפעתם על המתלונן, הנסיבות שבהם נתקיימו וכיו"ב. ויודגש, כי כל מקרה ראוי להיבחן לגופו ועל פי עובדותיו.
מהי אותה חובת נאמנות ומסירות כפולה?
14.כמצוין, בסעיף המדובר על ייצוג בעסקאות בדירות, חב עורך הדין בביצוע רישום הרכישה, חובת נאמנות ומסירות לקבלן ולרוכש גם יחד. נראה, כי אופי כל אחת מהחובות אותו הוא חב אינה שונה מחובת הנאמנות והמסירות 'הרגילה', ואם לא מתעוררות בעיות מיישום, לא ימצאו הצדדים במצב של ניגוד אינטרסים. המקרים הבעייתיים, הינם המקרים בהם מתעוררים קשיים בביצוע הרישום מסיבות כאלה או אחרות, ובהם יתכן ועורך הדין יתקשה להימצא במצב של חובת נאמנות ומסירות כפולה למרות שזו נדרשת ממנו.
15.בעניין זה נאמר בעל"ע 2/80 עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי בתל אביב יפו, פ"ד לד(707)4 בעמ' 708 כי:
"החובה (נאמנות ומסירות)... מטילה על עורך הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתיימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטארית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם".
16.ויודגש, כי בביצוע רישום הבית, שהינו בבחינת שרות טכני, חב עורך הדין חובת נאמנות ומסירות לכל צד בנפרד ומותר לו, ויתר על כן, הוא מחויב לפעול למען השלמת הרישום גם כנגד מי מהצדדים כשזה מכשיל את חובת הנאמנות והמסירות הנ"ל.
ובכן למי מהמתלוננים חב הנאשם חובת נאמנות ומסירות?
17.בטענתו טוען הנאשם כי הוא חב חובת נאמנות ומסירות לרוכשים המקוריים שרכשו את דירתם מן הקבלן, דהיינו, לקבוצה א' ותו לא. אי לכך, הבה ונבדוק האם טענתו נכונה, והאם אינו חב חובת נאמנות ומסירות לרוכשים מקבוצה ב'.
18.שני תנאים מקדמיים צריכים להתקיים על מנת שיוכל קונה מקבוצה ב' לרשום את זכויותיו בדירתו על שמו. הראשון, רישום הבית כבית משותף. השני, רישום זכויות המוכר בלשכת המקרקעין.
19.אם אכן, שני התנאים המקדמיים מתקיימים, הרי ברור כי לא יוכל לפנות בתלונה אל ועל הנאשם, ויצטרך להתקשר עם כל עו"ד שיחפוף על מנת שזכויות המוכר יעם-ו להיות על שמו. אך מה קורה אם שני התנאים הנ"ל אינם מתקיימים ?
20.מעיון בכל חוזי המכר מקבוצה ב' שהוצא לבית הדין המשמעתי, ניתן להסיק, כי אכן הנאשם ייצג את כל הקונים המקוריים והזכאים בנושא הרישום, ולמיטב הבנתנו אף
קיבל שכר בעד הטיפול, לפחות (עפ"י הידוע לנו) ע"י משפחת מ., ומשפחת ש. (עפ"י העדות בפרוטוקול מיום 18.4.02 (להלן: "פרוטוקול 1"). עם זאת, רישום זה לא יצא אל הפועל.
21. למיטב הבנתנו, זכות רישום הבית כבית משותף הינה זכות עבירה, הצמודה לזכות הקניין ועל כן חייב עורך הדין שקיבל שכר עבור עבודה שלא ביצע בביצוע אותה עבודה של רישום הבית המשותף גם כלפי חליפו של הדייר המקורי.
22.גם מבחינה של מדיניות משפטית ומוסרית כאחת, לא נוכל לפטור את הנאשם (שקיבל את שכרו לשם כך), מחובת רישום הבית כבית משותף כלפי הרוכשים החדשים והנאשם חב בחובת נאמנות והמסירות לרישום הבית כבית משותף גם בפני הקונים מקבוצה ב' .
23.אי לכך, נדחית טענתו הראשונה של הנאשם, והנ"ל יחויב חובת נאמנות ומסירות לכל קבוצות הרוכשים.
מן הכלל אל הפרט
ובכן מה עשה הנאשם לטובת הרישום במהלך השנים?
24.יש לציין כי עדותו של הנאשם מהתאריך 18.4.02 ("פרוטוקול 1") שונה מעדותו מהתאריך 28.4.02 (להלן: "פרוטוקול 2"). אנו, נבסס את החלטתנו על עדותו שהובאה בפרוטוקול ,2 לאחר שהתבקש ע"י בית הדין לחזור, להתכונן ולהכין את החומר שם-שותו.
25.להלן התקופות ו'סימני דרך מרכזיים' כפי שאלו הוצגו בעדותו:
א.תקופה ראשונה (1987 - 1983) - לגביה נאמר בעמ' 2 לפרוטוקול 2 ע"י הנאשם כי הוא לא זוכר האם (ומתי) התחיל לטפל בתיק, כמו"כ אין לו כל תרשומות או תיקים ומסמכים הנוגעים לעניין מהשנים הנ"ל.
ב.תקופה שנייה (1987-1995) - בשנת 1987 הוצג תשריט הבית המשותף ע"י הקבלנים, כאשר לטענת הנאשם לא היה נכון (עמ' 5 לפרוטוקול 1) .
ג.תקופה שלישית (1995-2000) - לאור הנאמר בעמ' 6 לפרוטוקול ,1 החליט הנאשם להעסיק את עו"ד ס. במטרה להביא לסיום את פרשת רישום הבית והזכויות. בהערת אגב נציין כי התנהלות זו מעוררת שאלות על מיומנותו של הנאשם. כשנשאל על כך ענה כי כס- רשם בית משותף, עם זאת הוסיף כי "אני לא רושם כל יום בית משותף. זה אחד הבתים הבודדים שאני רשמתי". (עמ' 6 לפרוטוקול 1 ).
ד.תקופה רביעית (2000 - תקופה נוכחית) - לאור הנאמר בעמ' 3 לפרוטוקול ,2 פונה הנאשם לקבלן ולא נענה.
26.ובכן, מה היו תשובותיו ועצותיו של הנאשם למתלוננים או לבאי כוחם ? נראה כי כל הצדדים מסכימים כי הנ"ל הובעו בע"פ. אם כי, תוכנן לא מוסכם על הצדדים. עפ"י הנאשם, הוא יעץ ללקוחות לאורך כל השנים, כשפנו, להגיש תביעה נגד הקבלן (עמ' 4 לפרוטוקול 2). לדידו, הוא אינו יכול להגיש תביעה כנגד הקבלן כי הוא לקוחו, אך המתלוננים יכולים ליזום תביעה (עמ' 5 לפרוטוקול 2).
27.כשנשאל בהמשך מדוע לא נתן את עצתו בכתב אמר (עמ' 5 לפרוטוקול 2) :
"בעל פה. מדוע? מבחינה אתית אני לא יכול לכתוב למישהו שיגיש תביעה כנגד הלקוח שלי, יש בזה מן הפגם, ככה אני חושב, אבל בעל פה אמרתי"...
בהערת שוליים נעיר כי הנאשם לא חקר בחקירה נגדית את המתלוננים כך שעדותם תוכל לאושש את טענתו לגבי תוכן העצה שניתנה על ידיו, אם בכלל יש בעצה זו משום להושיע

28.לא מקובלת עלינו טענתו של הנאשם שנקלע למצב ללא מוצא, בין "הפטיש והסדן". בפניו עמדו מספר אפשרויות לפעולה כאשר הטריוויאלית מכולן היא עדכונם השוטף של לקוחותיו על ההתפתחויות ומתן הסברים ללקוח הן בע"פ והן בכתב (ראה לדוגמא בד"א 21/88 פלוני, עו"ד נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פדי"מ ו' 103). כמו כן יכול לפנות ללשכה לקבלת הנחיות, להתפטר ולהחזיר את הכסף ששולם לו, וכו'. אם לדעתו אינו יכול היה לעשות מאומה בשל חובת הנאמנות והמסירות הכפולה היה עליו ליידעם על כך ולהפנותם לעורך דין אחר.
29.בית הדין דוחה מכל וכל את גרסתו של הנאשם, שאינה הגיונית ויתכן שאף מחמירה את מצבו של הנאשם שלכאורה נתן יד לקבלן לפגוע בזכויות הקונים שלא כדין כשהוא עצמו משמש עורך דינם של שני הצדדים.
30.לאור התקופה הארוכה שחלפה היה בית הדין מצפה כי הקושי ברישום הוא רב. אך לא כך הוא. הקושי עפ"י הנאשם הוא (עמ' 7 לפרוטוקול 2):
"שלא נותן (הקבלן) תשריט ראוי ולא מתקן ולא נענה. מפני שיש הפרש בין מה שהוא בנה, בין התשריט לבין רישיון הבניה".
כשנשאל האם מישהו בנה בחריגה מן ההיתר ענה: "יתכן, כן", ואח"כ תיקן אני חושב שכן".
31.בעיון בהערות לתשריט הבית המשותף לא מצויה כל הערה על בניה בלתי חוקית, יתר על כן ההערות שצוינו הינן הערות 'זניחות' יחסית ופשוטות לתיקון. תמוה הדם- כי בעיות אלו לא מצאו את פתרונן, ובנוסף תמוהה אף אי ידיעתו של הנאשם כפי שהוצגה בדבריו בפרוטוקול, על מהות ההערות. ויודגש כי במהלך הדיון ניתנה לנאשם האפשרות להראות מה עשה ומה אמר, עם זאת תשובותיו לא נמצאו מספקות.
32.בשורה ארוכה של פסקי דין קבעו בתיה"ד המשמעתיים של הלשכה, כי הזנחה והתרשלות בטיפול בלקוח מסוים מהווים בסיס איתן להרשעה בעבירה של אי מילוי חובת עוה"ד לפעול כלפי לקוחו בנאמנות ובמסירות. (ראה בד"א 40/80 פלונית, עו"ד נ' הועד המחוזי ת"א, פדי"מ ג 57 ועל"ע 5/88 פלוני נ' לשכת עורכי הדין ועד מחוז חיפה, פ"ר לגן2) 589 , ועל"ע 20/79 גדעון רגב ג' ועד מחוז חיפה, פדי"מ ב 167).
33.על אחת כמה וכמה אם הלקוח שילם את שכר הטרחה וההוצאות הנדרשות ממנו. (ראה לדוגמא: בבד"מ 7/83 (חי') הועד המחוזי ירושלים נ' פלוני, פדי"מ ד 49).
34.יש לציין כי גם אם המתלוננים ובני משפחתם טיפלו בעניין בצורה ספק אפקטיבית אין בה כדי לטשטש את ההזנחה שנעשתה בעניין על ידי הנאשם (ראה בד"מ (ת"א) 73/80 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' אברהם עזריהן, עו"ד, פדי"מ ד, 173).
35.גם הנסיבות האישיות של המתלוננים רלוונטיות לענייננו. להבהרת מערכת היחסים ששררה בין חלק מהמתלוננים לבין הנאשם חשוב לציין, כי הנ"ל הדיוטות בתחום רישום מקרקעין, אשר בעיניהם, נחשב הנאשם לדמות סמכותית, נאמנה ומקצועית. ולראייה דברי המתלונן ר. בעמ' 9 לפרוטוקול 1 שם נאמר:
"פניתי אליו בפעם הראשונה כי כל הזמן בין השכנים אמרתי מה קורה וכולם אמרו שמדברים איתו".
ממשיך ואומר בעמ' 11 לפרוטוקול 1 :
"זה הוא. הוא אמר שיש בעיות עם הקבלן. אני לא נכנסתי לפרטים".
בנוסף, דבריי המתלוננת הגב' מ. בעמ' 14 לפרוטוקול 1:
"זאת הבעיה. כל הזמן שאלנו את עורך הדין וכל הזמן אמר עוד קצת ועוד קצת".
ולבסוף, דברי המתלוננת ש. בעמ' 19 לפרוטוקול 1:
"לא. אנחנו מחכים, כל הזמן אומרים 'יהיה' 'יהיה"'. ו-"לא אמרו עיכוב, לא אמרו בגלל הקבלן, רק אומרים שיהיה ויהיה. אנחנו יושבים כמו מטומטמים ומחכים".
36.נסיבות אישיות אלו באות לידי ביטוי גם בהתעקשות' הדיירים ופנייתם החוזרת והנשנית לאורך השנים לנאשם, המעידות רבות על אמונם בו.
37.מכל מקום, אנו קובעים כי מספר השנים שחלפו הינו פרק זמן ארוך וממושך מדי ויש בו כדי להעיד על טיפול שאינו במסירות הראויה.
38.טיפול זה, הנעשה בהזנחה חמורה ובחוסר מיומנות מקצועית הופך את הרשלנות לעבירת משמעת. (ראה לעניין זה בד"מ (ח') 21/83 לשכת עורכי הדין, ועד מחוז חיפה והצפון נ' פלוני, עו"ד, פד"ים ד, 196).
נפקות אי רישום הבית כבית משותף ואי רישום הזכויות בדירות על שם הרוכשים
39. בכתב הקובלנה מציין בא כוח הקובל כי חלק מרוכשי הדירות החליטו למכור את זכויותיהם ואולם, בעקבות אי השלמת הרישומים נגרמו להם קשיים במכירה ובמציאת קונים.
40.על ההשלכות של אי הרישום ניתן לעמוד בעזרת עדותו של מר ר. הן במסגרת הזמן בה עמדה הדירה למכירה והן באמצעות תגובת הלקוחות הפוטנציאלים למשמע אי הרישום.
41.בנוסף על פי עדותו (עמ' 10 לפרוטוקול 1) המחיר המבוקש על ידו, נכון לשנת 1999 היה ,185,000 $ כאשר המינימום שהוצע לו היה ,153,000 $ והעסקה נסגרה בשנת 2001 על סכום של 127,000 $.
42.בעדותו של הנאשם ענה האחרון (עמ' 3 לפרוטוקול 1) כי הוא אינו חושב שנגרמו קשיים בשל אי הרישומים למוכרים, ובכל מקרה הוא סייע במכירה ללא כל דרישה של תשלום. אין אנו דנים בסייפת דבריו של הנאשם ואם אכן הוא ענה לו באדיבות ובנימוס (מה שאכן אושר בעדותו של מר ר.), אך דברי רישת הנאשם תמוהים הם. ידוע לכל, כי אי רישום זכויות מערים קשיים לבעל הזכויות שיכולים לבוא לידי ביטוי באספקטים שצוינו ע"י המתלונן, ומכאן עדותו נראית לנו אמינה.

לסיכום
43. לאור האמור לעיל, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח בניגוד לסעיף 54, 1(61) ו2(61-) לחוק וסעיף 2 לכללי האתיקה.
ב.אשר לאישום על סעיפים 53 ו1(61-) לחוק
1.ב"כ הקובל מבקש מבית הדין לראות בהתנהגותו של הנאשם כהתנהגות שפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו61- (1) לחוק.
2.לאור המפורט בהרחבה בסעיף א', ולמרות יחסו החביב והאדיב של הנאשם למתלוננים, אנו מאמינים כי שרות שכזה הניתן ע"י עורך דין ראוי להיכחד מהעולם.
3.טיב השירות, היחס והמאמצים שמשקיע כל עורך דין בעבודתו הינם המרכיבים הדומיננטיים בהערכת תפקודו של עו"ד, ויצירת או הריסת מעמדו של המקצוע בקרב הציבור הרחב.
4.בהתנהגותו הרשלנית, האי אכפתיות והמחפירה של הנאשם נפגעו לא רק המתלוננים אלא אף כבוד המקצוע, אי לכך החלטנו להרשיע את הנאשם אף באישום זה.

ג.אשר לאישום על סעיף 3(61) לחוק:
1.ב"כ הקובל מבקש מבית הדין לייחס לנאשם התנהגות בניגוד לסעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין.
2.בא כוח הקובל הציג חמישה מכתבים שלא נענו על ידי הנאשם. במכתבים אלו הוסבה תשומת לב הנאשם כי חובה עליו להמציא את תשובתו וכי אי מענה לפנייה מהווה כשלעצמו משום עבירה לכאורה על כללי האתיקה.
3.בעדותו טען הנאשם כי קיבל 'שיתוק' ו'פיק ברכיים'
כשקיבל את המכתבים מהלשכה.
4.הסבך זה אינו מהווה נימוק רציני ומשכנע. הרי לא יעלה על הדעת שעורך דין בקבלו מסמך משפטי, אם כתב תביעה ואם מסמך אחר, שעולים ממנו אישומים קשים ככל שיהיו, יקבל 'פיק ברכיים' או 'שיתוק' וזו תהא תגובתו ותו לא.
5.מוסכם על הכול כי במסגרת עבודתו עומד עורך הדין במצבים כאלה באופן שכיח ולעיתים אף יום ביומו, ומכאן ההתגברות על מצבים נפשיים אלו הינה הכרחית. אין אנו יכולים אלא לראות במעשיו של הנאשם כמעשי זלזול תוך תקווה כי 'יעבור זעם' .
6.בעניין זה אמר כב' השופט חלימה בעל"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(3) 324, 329:
"אולם בית המשפט לא יוכל להתעלם מגורם הזלזול, המאפיין את מחדלו של עורך הדין, שאינו משיב לפניות הלשכה בקשר תלונה מסוימת שהועלתה נגדו. התנהגות אשר כזאת חורגת מהמסגרת החינוכית-תרבותית, הנדרשת מעורך דין סביר ביחסו כלפי הלשכה, ועוברת לסוג של התנהגות, שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, לרבות ההכבדה על הלשכה ועל כל מוסדותיה עקב מחדל כזה... אין לעודד אותם חפרי הלשכה, הבוחרים בדרך זו בין במסווה של זכות השתיקה ובין ללא כל זיקה לזכות זאת". וכך גם כב' השופט בייסקי באותו עניין בעמ' :332-333
"אינני מתקשה לומר כי אף בלי הוראה מפורשת בכללים הנ"ל, אי מתן תשובה לתלונה המועמות על-ידי קובל לעורך-דין, מהווה מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת דין. לא כל שכן כאשר הדפי מתחייב על פי כלל מפורש. התעלמות מתלונה ומפניית קובל פוגעת ומקשה בהפעלת השיפוט המשמעתי שהמחוקק הפקיד בידי הלשכה, כדי לשמור כי יהיה המחנה נקי".
7.מרצוננו לציין כי אף אם היינו מכריעים כי יחסו ללקוחות היה במסכית 'נאמנות ומסירות', עדיין היינו יכולים להרשיע את הנאשם לאור השתלשלות העניינים, בהפרת סעיף 1(63) לחוק בהיות הסעיף מסגרת נורמטיבית כללית וגורפת, המיועדת ללכוד פ-שתה כל מעשה או מחדל, אשר אף שאין בו משום הפרת חיוב או איסור, מכלל החיובים והאיסורים המפורשים שנקבעו, יש בו משום סטייה מנורמת ההתנהגות המקובלת מצופה מעורכי-דין.
8.אשר על כן, ולנוכח הדברים הברורים הרי הנאשם באי שענה לפניות הלשכה הפר את סעיף 3(61) לחוק.
לאור האמור לעיל, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח בניגוד לסעיפים 54 , 1(61) ו - 2(61) לחוק וסעיף 2 לכללי האתיקה, התנהגות הפוגעת בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 1 - 1(61) לחוק, ובהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 3(61) לחוק, והכול על פי הנימוקים שהובאו לעיל.

(בד"מ 16/02)