שבת, 15 דצמבר 2018

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 65 · תאריך פרסום פברואר 2002 · עט ואתיקה

סיכום הפעילות בשנים 2001 - 2000

חברות וחברים יקרים,
עם פרוש השנה האזרחית החדשה, ברצוני להביא לידיעתכם את נתוני הפעילות של ועדת האתיקה בשנתיים האחרונות.

בשנת 2000 הוגשו 1,469 תלונות לועדת האתיקה, מתוכן מצאה הועדה כי 686 תלונות אינן מוצדקות והחליטה לגונזן. בנוסף, נגנזו 451 תיקים שנפתחו בשנים קודמות. במהלך השנה הוגשו 171 קובלנות, בגין תיקים שנפתחו בשנה זו ובשנים קודמות. כמו כן, נתנה הועדה 545 חוות דעת, לעורכי דין אשר פנו אליה לשם כך, והשיבה ל166-פניות של אזרחים בענייני אתיקה.

בשנת 2001 נפתחו 1,409 תיקי תלונה, מתוכם נגנזו 669 תיקים ועוד 452 תיקים נגנזו משנים קודמות. בשנה זו הוחלט להגיש קובלנות ב185- תיקים, ניתנו 600 חוות דעת לעורכי דין, ונענו 144 פניות של אזרחים בענייני אתיקה.

ועדת האתיקה, בעבודתה במשך השנתיים הללו, הונחתה על ידי החובה לשמור על רמתו הגבוהה של המקצוע, ועל ידי הרצון להביא לטיפול יעיל בתלונות, ולקצר את זמן ההמתנה עד למתן החלטותיה. בטוח אני, כי נשכיל לפעול מרוח זו גם בשנתיים הבאות, לטובת כבודו ומעמדו של עורך הדין.

כללי הפרסומת החדשים

כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת), התשס"א2001- (להלן: "הכללים"). אשר התקבלו ב1- במרץ 2001, שינו מהיסוד את היחס לפרסומת בתחום המקצוע. בניגוד למצב שקדם להתקנת הכללים, לפיו נאסר, ככלל, על עורכי הדין לפרסם את עצמם, כעת, רשאים עורכי הדין לפרסם מודעות, בתנאים ובסייגים שנקבעו בכללים, בעיתונות הכתובה, במדריכי טלפון ואף באינטרנט.

עם זאת, מן הראוי להפנות את תשומת ליבנו, לכך כי לא נפרצו הסכרים, וכי עלינו להקפיד על ההוראות שנקבעו בכללים. במיוחד, ברצוני לעמוד על כמה הפרות נפוצות של הכללים, אשר אנו מרבים להיתקל בהן, לצערנו, בעיתונות הכתובה, ושלא ניתן להשלים עימן.

ראשית, יש להדגיש, כי הכללים מתירים פרסום מודעה בעיתונות הכתובה, אך ורק במדור שהוקצה במיוחד לשם פרסום עורכי דין. בנוסף, גודלה של המודעה לא יעלה על שמינית העמוד, ואותיותיה יהיו בצבע אחד בלבד (ראו סעיפים 3(א)(1) ו3-(ד) לכללים).

בנוסף, אין לציין במודעה תעריפים של השירותים הניתנים על ידי עורך הדין, ואף אין לכלול במודעה ציון כגון: "ייעוץ ראשוני ללא תשלום", וכיוצא בזה. תוכנה של המודעה מוגבל לפרטים הנזכרים בסעיף 3(ב) לכללים.

כמו כן, על עורך דין המפרסם בעיתונות מדור ייעוץ פרי עטו, להימנע מלהפנות את קהל קוראיהם למשרדו כגון באמצעות ציון מענו של המשרד או של מספר הטלפון, וכדומה (ראו חוות דעתה של ועדת האתיקה מס' 28485, אשר התפרסמה בגיליון "עט ואתיקה" מס' 61).

לבסוף, ברצוני להזכיר לחברים את החובה, להחזיק ברשותם במשך שלוש שנים מיום הפסקת הפרסום, העתק של המודעה, ורישום של המועדים ומקומות הפרסום (סעיף 3(ז) לכללים).

ועדת האתיקה מתייחסת בחומרה להפרת הכללים הנ"ל, לא רק בשל הפגיעה בכבודו ובתדמיתו של המקצוע, אלא גם בשל הצורך להגן על ציבור החם-ים המקפיד על שמירתו של החוק, הנאלץ להתמודד בתנאים של תחרות בלתי הוגנת, עם אלה המפרים את החוק.

בכל מקרה של ספק או התלבטות, מוזמנים החברים, לפנות לועדת הייעוץ לענייני פרסומת, שליד הועד המרכזי, שהוקמה מכוח סעיף 3(ח) לכללים, ולבקש אישור מראש בדבר עמידתה של המודעה בתנאים שנקבעו בכללים.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד יו"ר ועדת האתיקה

כיצד על עורך-דין לפעול כשבידיו ייפויכוח בלתי חוזר להעברת נכס

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1. לקוחה חתמה על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לעורך-דין שבו היא מסמיכה אותו לעשות כל פעולה ללא יוצא מן הכלל להעברת זכויות בדירה ע"ש מרשתו.
2.מרשתו של עורך הדין מאושפזת בבית חולים ואינה מסוגלת כיום לתקשר.
3.שאלת עורך הדין היא האם הוא זכאי לחתום על שטרי משכנתא בנוסף לחתימתו על שטרי מכר.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי אם ייפוי הכוח נעשה ונחתם כדין והוא מעניק לעורך הדין את הסמכות לבצע את הפעולה הנזכרת בפניית עורך הדין לוועדה, הרי אין מניעה מבחינה אתית כי יעשה זאת.

(30744)

כיצד על עורך-דין לפעול כשקיימיםחילוקי דעות בין בעלי קרקע וקבלן בנושא רישום הזכויות בלשכת המקרקעין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך-דין ייצג בעלי מקרקעין בעסקת קומבינציה עם קבלן ובידיו יפויי כוח של הבעלים לרישום הזכויות ע"ש הקונים כשהקבלן נותר בעל זכויות בנכס.
2.לאחר בוררות ממושכת בין הקבלן לבעלים באשר לשטחי הבנייה וחלוקתם - המציא הקבלן לעורך הדין תשריט לצורך רישום הבית המשותף - וכל זאת כשהבעלים של הקרקע מתנגדים לאמור בתשריט ובין השאר לעניין ההצמדות (נושא שלא עלה כלל בבוררות).
3.כיום מצוי עורך הדין כ4- שנים לאחר עסקאות המכר ועליו לרשום בית משותף. ייפוי הכוח אינו מסמיך את עורך הדין לשמש כבורר ואין הוא יכול להכריע על דעת עצמו טענות מי מהצדדים צודקות שהרי המדובר בפרשנות של הסכם מכר.
4.הדיירים מבקשים את הרישום והבעלים מתנגד נמרצות.
5.עורך הדין שואל את הועדה כיצד עליו לנהוג במקרה זה?

עבודת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה את עמדתה כי הסכסוך שבין הבעלים לקבלן צריך להיות מוכרע בבית המשפט.
עוד ובנוסף נראה לוועדה כי על הפונה למסור דו"ח מפורט לדיירים על הסיבות לעיכוב רישום הדירות.

(30707)

מהן הנסיבות המצדיקות בקשת שחרורעורך הדין מייצוג לקוח בשנותך תעשרעמו?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1. למשרד עורך-דיו פנה לקוח, חמי מתקופת לימודיו וביקשו לייצגו בתביעה כספית שהוגשה נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב.
2.חרף העובדה שהתיק היה קבוע לדיון למחרת בבוקר הסכים עורך הדין לקבל עליו את ייצוג הלקוח.
3.מאז נותק הקשר עם הלקוח אשר טען בפגישתו עם עורך הדין כי הוא נרדף ע"י נושים ועל כך גם הודיע עורך הדין לבית המשפט.
4.לאחר כמחצית השנה הופיע הלקוח במשרד עורך הדין והסביר כי גורש מביתו ע"י רעייתו וכי הוא במצב נפשי קשה וכן מסר כתובת חדשה ושוב נעלמו עקבותיו.
5.בתיק התקיימו קדמי משפט וכן ישיבת הוכחות אולם הלקוח לא הופיע אצל עורך הדין.
6.שואל עורך הדין האם הוא יכול בנסיבות אלו להשתחרר מהייצוג - מה עוד שגם לא קיבל, לבד מסכום זעום שכר טרחה המגיע לו.

עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה השיבה לפונה כי אם הלקוח מנתק את הקשר עם עורך הדין יש בכך סיבה מספקת לבקש מבית המשפט לשחררו מהייצוג וכמובן שעליו לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט.

(30661

 

עורך הדין כנושה וכחייב

 

·        

 


פגיעה בכבוד המקצוע

השאילתה:
1.האם קיימת  עדיפות לעורך הדין כנושה על נושים אחרים של לקוחו?
2.מהו מעמדו של עורך-דין שאינו פורע חובותיו האזרחיים?

עמדת ועדת האתיקה:
1.עדיפותו או אי עדיפותו של עורך-דין כנושה נקבעת עפ"י הדין האזרחי ואיך ביכולת ועדת האתיקה או אורגן אחר בלשכת עורכי הדין להקנות לעורך-דין מעמד עדיף על נושים אחרים של לקוחו (ראה לעניין זה הנקוב גם בגיליון "עט ואתיקה" מס' 23).
2.הקביעה אם המדובר הוא רק בנושא חוב אזרחי ללא היבט אתי תקבע עפ"י נסיבותיו של המקרה. כאשר עורך-דין אינו פורע חובותיו יש בכך משום פגיעה באמון הצבור בו ובכלל עורכי הדין בכל הקשור לענייני כספים והפקדת פיקדונות בידיהם.

(29452)
(31151)

 

 

מגבלות עורך הדין לקבלת לקוחות במקרים מסוימים

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
האם יכול עורך-דין לקבל לטיפולו לקוח שהגיע אליו דרך המלצת פלוני שאינו עורך-דין כאשר אותו פלוני מקבל פניות של אנשים הזקוקים לייעוץ משפטי.

העובדות:
1.פלוני מקבל פניות של אנשים הנזקקים לייעוץ משפטי כשהוא מפרסם את שרותיו בנושא זה באמצעי התקשורת.
2.הפרסום נעשה, בין היתר, ע"י פרסום כגון: "אם נפגעת בתאונת דרכים והינך זקוק לייעוץ פנה לטלפון ..." וכו'.
3.יודגש כי אותו פלוני מקבל את שכרו מהלקוח בגין השרות שקיבל (ההפניה לעורך-דין מתאים) ועורך הדין אינו משתף את אותו פלוני בשכר הטרחה שהוא מקבל בתיק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה אין עורך הדין רשאי לקבל לקוחות כמפורט בפנייתו אליה שכן הוא עלול לעבור על מספר כללי אתיקה מקצועית. מופנית בזה תשומת לב הפונה לסעיפים 56 ו58- לחוק לשכת עורכי הדין תשכייא1961-ולכלל 11 בי לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-.
(30907)

 

המותר והאסור בשימוש עורך הדין בנייר מכתבים של הלקוח

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.האם רשאי עורך-דין לשלוח תכתובת משפטית של הלקוח בחתימתו הוא על נייר מכתבים של הלקוח?
2.מה צריך עורך-דין שכיר לכתוב על נייר המכתבים של מעסיקו כאשר הוא מהווה חלק מהאורגן של העסק?
3.האם ניתן לעורך-דין שכיר המטפל בענייני המעסיק לציין במכתבים שהוא מוציא בשם החברה את הכתובת האלקטרונית של המעסיק?

עמדת ועדת האתיקה:
1.לדעת הועדה אין זה ראוי כי עורך-דין חיצוני יכתוב מכתבים על נייר המכתבים של לקוחו - וזאת בשל החשש להטעיה או הצגת מצג של שיתוף בין עורך הדין ללקוחו או העסקת עורך הדין ע"י אותו לקוח.
2.עורך-דין שכיר צריך לכתוב על נייר המכתבים של מעסיקו - כאשר הוא מהווה חלק מהאורגן של העסק ועליו לציין על נייר המכתבים של המעסיק את המילים "הלשכה המשפטית".
3.באשר לכתובת ב-ומגתו-ע הרי לדעת הועדה אין פסול בהסתייעות במען הלקוח במקרים בודדים - אך כדרך קבע סבורה הועדה כי חלות כאן ההנחיות המתייחסות לנייר המכתבים כמבואר לעיל.
(31018)

עורך הדין וסוגיית החיסיון

חסיון מקצועי

השאילתא:
מיהו הגוף המוסמך לוותר על חיסיון בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בעת עשיית חיפוש משטרתי אצל עורך דינה של החברה?

העובדות:
1.במשרד עורך-דין נערך חיפוש ע"י רשות ניירות ערך בהמשך לצו חיפוש שניתן ע"י בית המשפט
ביחס לחמיה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה וביחס לבעלי השליטה באותה חברה.
2.במקביל לחיפוש האמור מצוי יו"ר הדירקטוריון של החנפה הציבורית (שהינו מבעלי השליטה בחברה) בחקירה במשרדי רשות ניירות הערך.
3.למשרד עורך הדין הומצא פקס החתום ע"י יו"ר דירקטוריון החברה המוותר על החיסיון (עורך-דין-לקוח) בין החברה הציבורית שהינה הלקוח לבין משרד עורך הדין.
4.השאלה היא האם יו"ר הדירקטוריון הנ"ל רשאי לוותר על החיסיון של החנפה הציבורית מבלי לקבל על כך את אישור דירקטוריון החברה וכל זאת כאשר אותו יו"ר אינו רשאי לחתום לבדו ולחייב את החברה לכל דבר ועניין.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה דירקטוריון החברה הוא הגוף המוסמך לוותר על החיסיון בסוגיה שהועלתה על-ידיו
- וכל זאת כל עוד לא נקבע אחרת במסמכי החברה.
(30407)

עוה"ד וביהמ"ש

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1. עורך-דין ייצג נאשם בתיק פלילי בבית משפט השלום.
2.הנאשם הורשע ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי.
3.לאחרונה הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בבית המשפט בגין עבירות בעלות אופי דומה לזו שהורשע בהן ואשר נעברו לאחר מועד הרשעתו הנקובה בסעיף 2 לעיל.

השאילתא:
האם חלה על סנגור החובה ליידע את הפרקליטות ו/או בית המשפט בדבר קיום הרשעה של לקוחו (הנאשם), מקום שהתביעה התרשלה בכך?

עמדת ועדת האתיקה:
1.לדעת הועדה אין מקום כי הסנגור ימסור מידע לתביעה ו/או לבית המשפט בגין הרשעות נוספות שהיו לנאשם.
2.התביעה היא זו הצריכה לבצע מלאכתה ואין זה מתפקידו של הסנגור לתקן מקום שהתביעה התרשלה.
3.הועדה מוסיפה כי אסור לסנגור לטעון כי לנאשם אין הרשעות קודמות בעת הטיעונים לעונש וזאת על מנת שטיעונו לא יהווה טיעון כוזב.

(30863)

אחריות המזניח את ניהול משרדו

פסיקה משמעתית

הכרעת דין
העובדות המיוחסות לנאשם בכתב הקובלנה:
1. הנאשם התקשר עם מר י. (להלן: "י"') בהסכם שותפות לפיו המשרד נוהל על ידיו בתמורה לאחוזים משכר הטרחה שייגבה מהלקוחות (להלן: "הסכם השותפות").
2. לפי הסכם השותפות, שכר הטרחה נגבה מהלקוחות על ידי י. והופקד בחשבון בנק של המשרד. מתוך חשבון הבנק הנאשם היה זכאי למשוך 30% והיתרה נותרה כדי לממן את הוצאות המשרד ואת חלקו של י.
3. חשבונות הבנק שנפתחו היו ע"ש הנאשם ו-י., אך ל-י. ניתנה זכות חופשית לפעול בהם ולפחות למשוך מהם כספים.
4. במסגרת פעילות המשרד, הנאשם אפשר ל-י. לטפל בנושא החוזים וביצועם וכן בקבלת פיקדונות בשמו ועשייה בפיקדונות כראות עיניו. חלק מהצדדים לחוזים, שהיו אמורים להיות לקוחותיו של הנאשם, כלל לא נפגשו איתו ולא הכירו אותו.
5. י. לקח כספים מהפיקדונות ולא העבירם לתעודתם.
6. בנסיבות האמורות טיפל י. תחת שם הנאשם, בין היתר, בחוזי מכר מקרקעין הבאים:
א. המוכר: מר ב. - הקונים: בני הזוג י.
לעניין זה נטען, כי המוכר כלל לא פגש את הנאשם.
ב. המוכרת: גב' א. (להלן: "א") - הקונים: בני הזוג צ.
לעניין זה נטען, כי לצורך השלמת ביצוע החוזה ניסו הצדדים להשיג את הנאשם במשרדו אך המשרד היה סגור ולא ניתן היה ליצור עם הנאשם קשר. עוד נטען לעניין זה, כי הנאשם קיבל לידיו סכום כסף מתוך כספי תמורת הדירה שהגיעו ל-א. ואולם, הנאשם לא העביר לה את כספה וזאת, על אף חובתו שבדין ועל אף קיומו של פסק דין חלוט לזכות א. כנגדו.
ג. המוכרים: בני הזוג כ-. הקונה: מר ג.
ד. המוכרים: בני הזוג ר. - הקונים: בני הזוג ח.
לעניין זה נטען, כי הורשע בת.פ. בבית משפט השלום בגניבת סכום כסף ששולם על ידי הקונים.
ה. המוכרת: גב' ט. - הקונה: מר פ. (להלן:"פ").
לעניין זה נטען, כי פיקדון ש-פ. הפקיד בידי הנאשם לא הועבר לידי המוכרת וזו תבעה את מר פ. עוד נטען, כי מר פ. לא הצליח ליצור קשר עם הנאשם כדי להפקיד בידיו את יתרת התמורה כמוסכם בין הצדדים לחוזה.
ו. המוכרת: גב' ג. (להלן: "ג") - הקונים: בני הזוג ק.
לעניין זה נטען, כי הנאשם קיבל לידיו פיקדון מידי ג. להבטחת המצאת אישורים להעפלת הנכס. ג. מסרה את האישורים הדרושים ואולם, הנאשם לא העביר לה את הפיקדון שבידיו.

הוראות החיקוק אשר על פי הקובלנה הופרו על ידי הנאשם:
דא. סעיפים 58 ו1(61-) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א1961 (להלן חוק לשכת עורכי הדין).
ב. סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986- (להלן כללי האתיקה) וסעיפים 54, 1(61) ו2(61-) לחוק לשכת עורכי הדין.
ג. סעיף 40 לכללי האתיקה וסעיף 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין.
ד. סעיפים 53 ו1(61-) לחוק לשכת עורכי הדין.
ה. סעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין.

העובדות בהן הודה הנאשם:
8. הנאשם מודה, כי בזמנים הרלבנטיים לקובלנה ניהל את המשרד לעריכת דין.
9. הנאשם מודה, כי י. ניהל את המשרד.
10. הנאשם מודה, כי ל-י. היה ייפוי כוח לפעול בחשבון העסקי של המשרד.
11. הנאשם מודה, כי י. היה לעיתים מעורה בחוזים ואף קיבל לידיו כספי פקדונות של לקוחות.

העובדות השנויות במחלוקת:
12. הנאשם אינו מודה בכך שהתקשר בהסכם שותפות במשרד עם י. ואינו מודה בכך שסוכם כי יקבל אחוזים משכר הטרחה שישולם על ידי לקוחות המשרד.
13. הנאשם אינו מודה בכך שפתח חשבונות בנק ביחד עם י. להפקדת כספי לקוחות המשרד.
14. הנאשם אינו מודה בכך שאפשר לטפל בחוזים ובביצועם.
15. הנאשם אינו מודה בכך שלא הכיר ו/או נפגש עם חלק מהצדדים שהיו אמורים להיות לקוחותיו..
16. הנאשם אינו מודה בכך שלקח כספי פיקדונות של לקוחות ולא העבירם לתעודתם.

שותפות עם אדם שאינו עורך דין
17. הקובל טען, כי הנאשם עסק בעריכת דין בשותפות עם י., שלא היה עורך דין במקצועו ועל ידי כך הפר את סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, אשר קובע כדלקמן:
"עורך דיך לא יעשוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו - אם מ-וטו ואם נטו- בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת אחרת לעסקו. אולם, רשאי עורך דין לשתף בהכנסותיו את בן הזוג, הצאצאים וההורים של שותפו, בהווה או בעם-, שנפטר בעודו חבוי הלשכה ושל עורך דין שממנו רכש את עסקו".
18. בבד"א 70/97 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל נ' פלוני, עו"ד, פרייים תשנייז-תשנייט, עמי 13, נקבע:
"מלשונו של סעיף 58 עולה, כי כדי להרשיע עו"ד בעבירה
לפי אותו סעיף לא די בכך שהוא שיתף בהכנסותיו אדם, שאינו עורך דין, אלא נדרש גם, כי שיתופו של אותו אדם יהיה 'בתמורה לשירותים, סיוע או תועלת לעסקו" כלומר, שהשיתוף בהכנסות נעשה תמורת שירותים, שאותו אדם נתן לעורך הדין, או תמורת סיוע שאותו אדם סייע לעורך הדין או תמורת תועלת אחרת, שאותו אדם הביא לעסקו של עורך הדין".
ובהמשך -
"אנו למדים כי בתי המשפט נוטים לפרש על דרך ההרחבה את המונח 'הכנסותיו' המופיע בסעיף 58" ושני, בעמ' 20).
19. מערכת היחסים של הנאשם עם י. ופעילותו הענפה של י. במשרד, תוארה על ידי העדים אשר העידו בפנינו. התרשמותנו הינה, כי כל עדות הוסיפה נדבך נוסף לתמונה הכוללת.
הנאשם סיפר בעדותו, כי הוא ו-י. הינם קרובי משפחה וכי ראשיתו של הקשר אשר נרקם ביניהם, הינו ביחסי עו"ד-לקוח, כאשר הנאשם קיבל לטיפולו עניינים שונים מידי י. עוד לפני זמן רב. בשלב מסוים, עלו נישואי הנאשם ואשתו על שירטון בעקבותיו, נקלע הנאשם למשבר נפשי קשה. בנקודה זו הופיע שוב י. ודיבר על ליבו של הנאשם שיפתח משרד:
"אני פה מכיר אנשים ואני אדאג להפנות אליך את האנשים שאני מכיר ואני אדאג לך שיהיה לך את הפרנסה".
20. ננסה כעת לעמוד על מהות הפעילות של י. כך העיד מר
פ. בעדותו:
אב"ד: באת למשרד, מי קבע אתך את השכר?
פ.: "הכול היה. הוא זה -"
אב"ד: את הנייר הזה, מי נתן לכם, הנאשם או י. ?
פ.: "במשרד בערב, הפקידה הדפיסה" ובהמשך -"
ב"כ הקובל: מי קבע את שכר הטרחה מי חתם?
פ.: "הכול י".
21. מתוך עדות גב' א. עולה, כי י. נכח בשתי הפגישות שהתקיימו לקראת החתימה על הסכם מכר דירתה. לשאלת בית הדין כיצד הוצג י. בפניה השיבה גב' א. "כנאמן שלו בתוך המשרד" ובהמשך "הוא אמר שהוא יד ימינו לכל דנני שיש לי לפנות ל- י".
אב"ד: נאמר ע"י הנאשם?
א."כן!...".
22. עדותה של גב' ג. מחזקת את הטענות אודות פעילות י. במשרדו של הנאשם וכך היא מתארת את כניסתה למשרד: "...ואז הייתה דלת קטנה בצד ימין וכניסה לחדר מאד קטן ששם ישב, לא הנאשם , מי שקיבל אותנו זה לא היה הנאשם".
ב"כ הקובל: מי היה?
ג.: "איך קראו לו ת. משהו והוא אמר לי שהוא בעצם מוסמך ע"י הנאשם לעשות את ההתקשרות".
ב"כ הקובל: ואם אני אגיד לך י. יכול להיות?
ג.: "כן. י. נכון. הוא אמר לי שהוא הוסמך ע"י הנאשם להיות מתווך בזמן מסירת המפתח כי יה רק משהו פרוצדוראלי".
ובהמשך -
"...אותו בחור דיבר איתי ואמר לי: תראי הנאשם לא יכול להגיע ואני יושב פה במקומו, הוא הסמיך אותי היות וזה רק משהו פרוצדוראלי".
ב"כ הקובל: מי אני, עו"ד?
ג.: "אני שותף שלו משהו כזה".
ב2. עדותו של מר י. מחזקת אף היא את התמונה אודות מעמדו של י. במשרד הנאשם. לשאלת בית הדין היכן היה משלם לנאשם בעבור שכר הטרחה, השיב י.:
"במשרד בת"א, או ע"י שליח שלו, שהוא היה אומר לי: יברא אליך השותף שלי, ייקח ממך".
ב"כ הקובל: איך שמו של השותף.
י.: "ובהמשך -
"הוא בא איתו לפגישה והציג כ"שותף שלי"... ".
24. מעדותו של הנאשם עצמו עולה, כי י. דאג לבסס את מעמדו במשרד במספר מישורים. בתחילה, לאחר שהנאשם השתכנע לפתוח משרד וכך העיד הנאשם:
"כמובן הוא זה שיזם, הוא זה שהביא אותי לבעלים של המקום".
על חוזה שכירות המקום חתם הנאשם.
25. כעת נבחן את מערכות היחסים שבתוך המשרד. במשרד עבדו בסך הכול שתי עובדות שקיבלו משכורות קבועות. האחת, שמה נ., אשר עבדה כמזכירה במשרד. כך תאר הנאשם:
"מבחינה משפטית, הכול, הייתה עובדת שלי לכל דבר ועניין. כמובן, כמו שאתה מבין, הוא זה שהביא אותה והוא זה שבעצם העמיד בפני שהיא תהיה המזכירה. לא שאני הלכתי ובחרתי מי תהיה המזכירה...
בדיעבד אני יודע למה הוא הביא אותה...היא הייתה מצייתת לו".
העובדת השנייה, אשר עבדה כמסייעת בתרגומים לשפה הרוסית והיא, כך על פי עדות הנאשם, הייתה הידועה בציבור של י. מכאן עולה, כי במשרד עבדו שתי שכירות, אשר למעשה "הוצבו" במשרותיהן על ידי י., כאשר לנאשם לא הייתה כל השפעה של ממש על כוח האדם שבמשרדו שלו.
26. הטיב לתאר הנאשם בעדותו שלו את מהות עבודת י. במשרדו:
"...פתחתי את המשרד, בעצם י. ניהל את המשרד, היה יוזם ומפגיש אותי עם אנשים, מפגיש אותי עם הלקוחות... את העבודה המשפטית אני עשיתי אבל הוא זה שניהל, הוא זה שהפגיש לפעמים, הוא זה שאמר: הנה תבוא, יש לך את לקוח זה, הוא רוצה שתטפל לו בעניין איקס, הוא רוצה חוזה, הוא זה שבעצם היה מוציא ומביא את האנשים..."
27. י. עצמו, לא עבד כשכיר במשרד הנאשם. את הסיבה לכך, סיפק הנאשם בעצמו:
"...י. אמר שהוא יש לו עניין של ביטוח לאומי, חייב כספים והוא לא רוצה להופיע כעובד, זאת אומרת הוא לא דורש כספים".
28. הנאשם העיד, כי למשרד היו שני חשבונות בנק. האחד, היה חשבון פיקדונות והשני, היה חשבון עסקי להוצאות והכנסות שוטפות. שני החשבונות היו על שמו של הנאשם בלבד, כאשר ל- י. היה ייפוי כוח לפעול בחשבון הבנק העסקי של המשרד.
29. התמונה אשר נפרשה בפנינו מצביעה על כך שמעורבותו של י. בענייני המשרד הייתה כה גדולה עד כי נדמה לעיתים שאותו י. הוא "בעל הבית" האמיתי במשרד ולא הנאשם.
במיוחד בלט הדבר כאשר תאר בפנינו את רצונו למשוך כספים מחשבון המשרד. במהלך התקופה הראשונה להקמת המשרד לא משך הנאשם כספים מחשבון המשרד. לאחר מספר חודשים חפץ הנאשם לראות מעט שכר לעמלו וכך מתאר הנאשם את הסיטואציה בה פנה:
"אני באתי ואמרתי: תשמע, אני רוצה גם כן להתחיל, אחרי מספר חודשים, שגם אני אוכל למשוך ולחיות, אני סך הכול עובד, וצריך גם כן ליהנות מהעבודה הזאת בתמורה כספית. ואני אמרתי שאני אמשוך 30% מהתקבול, כביכול מכל חשבונית שאני מוציא אני אמשוך 3041 עבורי והשאר יישאר בחשבון לכיסוי הוצאות שוטפות. גם זה בדיעבד לא יצא לפועל ואני לא, זה בעצם לא עבד שאני לקחתי ומשכתי".
אב"ד: למה?
נאשם: יתמיד היה בא ואומר: תשמע לא מספיק, יש לנו לשלם פה יש לשלם שם, אין לנו מספיק כסף עכשיו בחשבון תחכה עם זה בקיצור, לא יצא לי אפילו את המעט הזה בפועל לקבל".
ראיינה באשר חפץ הנאשם לראות תמורה כספית לעמלו, הוא פנה ל-י. בבקשה, אותו י. סרב לבקשה והתוצאה היא שהנאשם עשה כדבריו ולא משך כסף מחשבון הבנק.
30. במהלך התקופה הרלבנטית, היד החופשית אותה נתן הנאשם ל-י. בפעולותיו במשרד הביאה להשלכות חמורות ביותר. י. שלט למעשה ביד רמה בענייני המשרד, לרבות בפעולותיו של הנאשם עצמו, והנאשם לעומת זאת איבד כל יכולת לעקוב אחר ענייני משרדו.
31. כך, אף ש- י. לא קיבל משכורת קבועה כאחד השכירים ואף שלא הוכח בפנינו, כי בין הנאשם ו- י. הוסכם על קבלת אחוזים מתוך שכר הטרחה עולה בברור, כי הנאשם אפשר ל-י., הלכה למעשה, למשוך כספים מחשבון המשרד, עקב היותו מנהל המשרד המטפל למעשה בכל העניינים החל מגיוס כוח האדם, ממשיך בניהול העניינים הכספיים וכלה ב"תיווך" לקוחות פוטנציאלים עם המשרד ובטיפול בענייני החוזים שנעשו במסגרת המשרד - קרי, בתמורה לסיוע לעסקו של הנאשם. כך ניתנו ל-י. הטבות שונות המקנות לו מעמד של שותף במשרד וזאת ניתן ללמוד, בין היתר, מזכות החתימה שניתנה לו בחשבון הבנק של המשרד ומשיכת כספים מחשבון זה ללא כל פיקוח ומעיב מצד הנאשם. במצב דם-ים כזה, הראיות מצביעות על שותפות בין הנאשם במשרד הלכה למעשה ובהחלט התרשמנו, כי זה היה גם המצג אשר נוצר אצל לקוחות המשרד.
32. ואולם, י. כשותף, זכה לפריבילגיה מרחיקת לכת עוד יותר. על י. למעשה, לא חלו כל חובות מתוקף מעמדו "כשותף" במשרד. י. היה שותף בשותפות כדאית ביותר - הוא נהנה מהטבות בלבד.
בכך שאפשר לו לעשות כן, פגע הנאשם בתכליתו העיקרית של האיסור המעוגן בסעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין ואפשר, הלכה למעשה, עקיפה של דיני האתיקה באמצעות השותף, אשר אינו כבול למגבלות החלות על עורך הדין.
ראה לעניין זה את המקרה שנדון בפני בית דין זה במסגרת בד"מ 99/ 7.
33. אשר על כן, הראיות אשר הובאו בפנינו מבססות את המסקנה, כי י. עבד בפועל כ"שותפו" של הנאשם ולכן אנו

מוצאים לנכון להרשיע את הנאשם בעבירה על סעיפים 58 ו1(61-) לחוק לשכת עורכי הדין.

העברת כספים ללקוח
34. סעיף 40 לכללי האתיקה קובע:
"(א) עורך דין חייב להודיע ללקוחו ולהעביר כל סכום כסף שקיבל עבורו, תוך זמן סביר מעת קבלתו.
(ב) עיכב עורך דין, על פי דין, סכומי כסף שקיבל עבור לקוחו, או ניכה, על פי הסכם כספים מתוכם, יודיע על כך ללקוח תוך זמן סביר".
35. כאשר עורכי דין פועלים עבור לקוחותיהם, הם עשויים לקבל לידם כספים המשולמים להם כנאמנים ואז, החובה החלה עליהם היא חובת נאמנות להבדיל מחובה חוזית או חובה מעין חוזית (ראה לעניין זה עו"ד א' זר, אתיקה מקצועית של עורכי הדין, הוצאת כרמל ספרות משפטית בע"מ (1999), בעמ' 259).
36. מהראיות אשר הובאו בפנינו עולה, כי צדדים לחוזים, אשר נעשו במסגרת משרד הנאשם בעיר האחרת, הפקידו כספים בידי עורך הדין, שניסח את החוזה ו/או בידי י., אשר הוצג, כאמור, כשותפו ו/או עובדו, כאשר הוראות הפעולה מפורזלות רק בחוזה בין הצדדים (ולא בינם לבין הנאשם). במקרה כזה, עצם קבלת הכספים על ידי עורך הדין משמעה נאמנות בהתאם לתנאי ההסכם.
37. כך במקרה של מכר הדירה של גב' ג. לבני הזוג ק. בחוזה המכר, נכתב מפורשות, כי יופקד בידי הנאשם סכום כסף, אשר נועד להבטיח מסירת כל האישורים הנדרשים לצורך העם-ת הזכויות בדירה. ואולם, על אף שכל האישורים אכן נמסרו על ידי גב' ג., סירב הנאשם להעביר אליה את הסכום האמור שנתקבל אצלו עבורה, בטענה, כי הכסף יוחזק אצלו עד שיתוקנו הליקויים בצנרת המים.
אנו בדעה, כי משנתמלאו התנאים על פי החוזה, היה על הנאשם להעביר לגב' ג. את הסכום אשר הועמו אליו עבורה ואל היה לו לעכבו שלא כדין.
38. גם במקרה של מכר הדירה של גב' א. לבני הזוג צ., לא קיבלה המוכרת כספים שנתקבלו עבורה. שם, גב' א. פינתה דירתה חודש ימים לפני המועד שנקב בחוזה, אך נמסר לה, על ידי י. כביכול בשמו של הנאשם, כי התשלום האחרון יינתן לה רק במועד שננקב בחוזה. המועד הנקוב בחוזה הגיע, הכספים "נעלמו", הצדדים לחוזה הגישו תביעה כנגד הנאשם ניתן פסק דין של בית משפט השלום הנכבד והחלו הליכי הוצאה לפועל כנגד הנאשם , אשר טרם באו לסיומם .
39. גם במקרים שהובאו לפנינו בענייניהם של ה"ה י. ופ., מצאנו נקודות דמיון בהתנהגותו של הנאשם. הקונים העבירו לנאשם כספים על מנת שיעבירם למוכרים ועל כך אין כל חולק והכספים לא זכו להגיע ליעדיהם.
40. ויודגש. עם קבלת הכספים - ולצורך העניין אין כל נפקות לסוג החשבון בו הופקדו הכספים ככל שהם הופקדו בחשבונות בנק- על הנאשם חלה החובה לנהוג בהם במשנה יהירות לרבות, חובתו לעקוב בדקדקנות אחר גורל הכספים שהופקדו בידיו.
41. הנאשם, בחר דווקא שלא לעקוב בקפדנות אחר כספי לקוחותיו וזאת, בלשון המעטה. את "שיטת המעקב" אחר חשבונותיו תאר בפני בית הדין כך:
"אני הלכתי מדי פעם והייתי בודק את היתרה בבנק. הייתי עם כרטיס...".
לבסוף מודה הנאשם ואומר בעדותו:
"בהתחלה אני ידעתי, כאשר לקראת הסוף הוא הרדים אותי ופשוט הייתה תקופה שהמשרד צעד לקראת סגירה אז הוא כביכול ואז אני איבדתי את הקשר...".
בהמשך עדותו:
"הנקודה שמתי מתחילה הבעייתיות? מתי שהתחילו להיות מוזרמים הסכומים הגבוהים לחשבון העסקי והסכומים הגבוהים האלה שהתחילו להיות מוזרמים לחשבון העסקי, כ40 נעשו בתקופה שבאמת בה הוא הרדים אותי...".
42. מ4י, כי משלא עקב הנאשם בקפדנות אחר חשבונותיו שלו, איבד הנאשם שליטה בנעשה בהם, לא טרח להתעדכן, לא ידע אלו סכומים בדיוק נתקבלו בהם עבור לקוחותיו ועל כן לא העבירם כנדרש ממנו.
43. אשר על כן, מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בהפרת סעיף 40 לכללי האתיקה וסעיף 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין.

ייצוג הלקוח בנאמנות, במסירות ובהגינות וכבודו של המקצוע
44. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כדלקמן:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
על יסוד זה נקבע סעיף 2 לכללי האתיקה הקובע כדלקמן:
"שר7 דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".
45. על טיבה של אותה נאמנות ומשמעותה הערכית נאמר כס- במשפטנו:
"נאמנות זו היא רוח אופיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות, אשר הלקוח רוכש לפרקליטו ונטלת את נשמת אפו של המקצוע. על ידי הסמכת עורך דין לעסוק במקצוע מכריזים השלטונות לפני העולם ומודיעים, כי פלוני המוסמך הגון הוא וראוי לכך, שהציבור ייתן בו אמון בתחומי מקצוע המשפט ובכל הכרוך ומסתעף ממנו".
ראה עמ"מ 9/55 עו"ד פלוגי ג' יו"ר וחברי המועצה המשפטית פייר י', 1720, בעמ' 1730 וכן, על"א 1747/91 ועד מחוז הדרום של לשכ"ע נ' שמואל פ"ר מו(4), 397, בעמ' 403.
46. סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין קובע כדלקמן:
"שר7 די7 ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין ויימנע מכל דב)- העלול לפגוע בכבוד המקצוע".
ד4. כחלק מחובתו לשמירה על כבוד המקצוע, נדרש עורך הדין לשמור על רמה גבוהה של מוסריות ויושר כלפי לקוחו וכלפי הציבור כולו, שאם לא כן, יפגע אמונו של הציבור בעורכי הדין ובערכים אותם הם מייצגים.
"אמון מלא בון שר7 דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין וקשה להעלות על הדעת כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור

זה איננו רק פוגע בלקוחו ומשנתפס, ט עצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו".
ראה על"א 1/88 הועד המחוזי של לשכ"ע נ' עו"ד פלוני פ"ד מב(4) 477, בעמ' 479 וכן, על"א 4779/90 הועד המחווי של לשנטע ג' עו"ד שפמירר פייר מ(1), 111.
48. לאור מסכת הראיות, כפי שנפרשה בפנינו עולה, כי הנאשם פעל בניגוד לחובות המוטלות עליו כעורך דין ויש במעשיו משום פגיעה בכבוד המקצוע.
הנאשם חם- ל-י., אשר אינו עורך דין במקצועו והקים משרד. בפועל נוהל המשרד בצורה מוחלטת על ידי אותו י. הוא אשר בחר את עובדות המשרד, הוא אשר בחר את לקוחות המשרד, קיים עמם פגישות, טיפל בענייני החוזים, גבה את שכר הטרחה והוא אשר ניהל גם את כל העניינים הכספיים. הנאשם, הוא שהעניק ל-י. את הכוח לפעול בשמו, ללא כל פיקוח מצידו והוא אשר אפשר ל-י. לפעול תחת חסותו בדרכי עורמה, עד כדי גניבת כספים מלקוחותיו שלו.
49. זאת ועוד. הנאשם, אשר איבד בסופו של דבר קשר עם משרדו שלו, בחר שלא לפעול למען לקוחותיו ואף לא טרח ליצור עמם כל מגע. הוא לא הגיע למשרד, ואף לא השיב לטלפונים שלהם, עד כי נדמה כי פשוט זנח אותם לחלוטין.
50. בהתנהגותו, הפר הנאשם את חובותיו לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת לקוחותיו ואף פגע פגיעה של ממש בכבודו של המקצוע.

מעשה או מחדל אחר שאיוו הולם אפ מקצוע עריכת הדין
51. סעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין קובע, כי כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין מהווה עבירת משמעת. בעניין זה כהי נקבע על ידי בית המשפט העליון הנכבד:
"חייב עורך דין לשקוד על כך כי לא יהא בהתנהגותו פגם או פסול, הפוגע ביסוד המסד של מעמד עורך הדין מעמדו של הפרקליט איננו נובע רק מהידע בתחומי החוק אותו רכש ואשר בעזרתו הוא מושיט סיוע ללקוחותיו. אלא, בין השאר, גם חובה עליו לנהוג ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל אלה עמם הוא מקיים קשרים בתוקף תפקידו המקצועי. אין פירושה של חובה זו רק כי עליו להימנע מביצוע מעשים, אשר מוגדרים בחוק העונשין כמעשי עבירה מפורשים. אלא, יש בה משום העלאת דרישה, שהיא מעל ומעמי לחובת ההימנעות מביצוע עבירות מוגדרות".
ראה על"א 8/79 שופכין נ' הועד המחוזי של לשכ"ע פ"ד לד(4), 185, בעמ' 187.
52. בעל"א 15/88 פלוני נ' פרקליט המדינה פ"ד מג(1), 584, נקבע כדלקמן:
"להבדיל מן הסעיפים 1(61) ו2(61-) לחוק המגדירים כעבירות משמעת הפרות של חיובים ואיסורים ברורים ומוגדרים, המוטלים על עורכי הדין... מהווה סעיף 3(61) מסגרת נורמטיבית כללית וגורפת, המיועדת ללכוד נפישתה כל מעשה או מחדל, אשר אף שאין בו משום הפרת חיוב או איסור מכלל החיובים והאיסורים המפורשים שנקבעו, יש בו משום סטייה מנורמת ההתנהגות המקובלת המצופה מעורכי דין. אמת המידה הראויה לקביעתה
של הנורמה המחייבת היא כמקובל בקרב -חם-י מקצוע עריכת הדין, שהם 'ידועי שם ובעלי הכשרה'...".
בהמשך, נקבע מהו היסוד הנפשי הנדרש לביסוס העבירה על סעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין:
"די במחשבה פלילית 'סתם' (קרי: פזיזות) כדי למלא את היסוד הנפשי של העבירה. לאמור: מעשה או מחדל, שנתקיימו בה יסודותיה הרגילים של פזיזות (מודעות ליסודות הפיסיים ולנסיבות הרלבנטיות, בצירוף שיווין נפש ביחס לתוצאה) - והוא אינו הולם את מקצוע עריכת הדין - יהווה עבירה לפי סעיף 3(61) לחוק. ואין נפקא מינה אם נבע "מקלות דעת" או מהיסח הדעת...". 53. על פי הראיות, אשר הובאו בפנינו, הנאשם חפי לאדם, אשר אינו עורך דין במקצועו העמיד לרשותו את משרדו ואת יכולת השימוש בתוארו שלו ללא כל פיקוח בצידו והתייחס בשיווין נפש לתוצאות מעשיו. למעשה, המשרד נוהל רק פורמאלית על ידי הנאשם וגם זאת רק "בשלט רחוק", כאשר "איש השטח" היה י. והנאשם היה כאותה בובה התלויה על חוט ופועלת בהתאם לרצונו של המשחק בה. כאשר לקוחותיו של הנאשם ביקשו לשוחח עמו ולקבל את עצתו, היה עליהם לעבור במסלול, אשר רק במקרה הטוב, אכן הסתיים בחילופי דם-ים עם הנאשם.
54. זאת ועוד. לאחר שהחלו להיחשף פעולות התרמית של
י. היה על הנאשם לטפל בלקוחותיו ביתר שאת ואולם תחת
זאת העדיף הנאשם "לטמון ראשו עמוק עוד יותר בחול", לא טרח להשיב לפניותיהם, התחמק ונעלם כליל מהשטח.
מבלי להיכנס לכל מקרה ופרטיו נעיר, כי אפשר ולפחות יכול היה הנאשם להקטין את הנזקים הכבדים שנגרמו ללקוחותיו, אם לא למנוע אותם.
כתוצאה מאדישותו של הנאשם, נגרמו ללקוחותיו התמימים נזקים כבדים. הנאשם נרדם על משמרתו (ספק אגב, אם אי פעם עלה בכלל על מגדל השמירה) ובכך, אפשר ל-י.
לגנוב מתוך חשבון המשרד כספים של לקוחות הנאשם.
ויודגש, כספים אלה, נועדו לתשלום חלק מהתמורה של דירות מגורים אותן ביקשו הלקוחות לרכוש במיטב כספם.
55. יתכן שגם הנאשם נפל קורבן למעשיו של אותו י. ואולם, אין בכך כדי להפחית מהחומרה שבהתנהגות הנאשם כאשר היה, הלכה למעשה, לעושה דמיו של י. ולא נהג כמצופה וכנדרש מכל עורך דין.
56. מתוך הראיות אשר הובאו בפנינו לא מצאנו כי מעשיו ו/או מחדליו נובעים מצידוק כלשהו או מנסיבות שבכוחן י להעמיד לו איזו מך ההגנות המוכרות בדין הפלילי, ככל ז שאלו חלות במישור הדין המשמעתי.
73. אשר על כן, מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם גם בעבירה על סעיף 3(61) לחוק לשכת עורכי הדין.

(בד"מ (28/99)