יום שני, 20 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

   גליון 64 · תאריך פרסום נובמבר 2001 · עט ואתיקה

שיתוף עורך-דין בשכר טרחה

חברות וחברים יקרים,

הדוגמא שלהלן ממחישה אירוע מוכר. עו"ד פלוני (להלן: "המעביר") מעביר, עקב עומס עבודה, עניין משפטי של לקוח שפנה אליו, לטיפולו של עו"ד אלמוני (להלן: "הנעבר"). שני עוה"ד כורתים הסכם ולפיו יקבל המעביר שליש משכה"ט שייגבה מן הלקוח. האם אכיפת ההסכם כרוכה בעבירה אתית? כפי שנראה להלן, התשובה היא חיובית. תכליתה של רשימה זו להגביר את המודעות לדין המצוי ולקרוא לשינויו.
כלל 30 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986-, המסדיר את הסוגיה דנן, מציב שני תנאים מצטברים בפני המעביר החפץ בחלק משכה"ט. האחד, עריכת הסכם מפורש, בדמי חלוקת שכה"ט בין המעביר לנעבר. התנאי השני הוא שהעניין המשפטי הועמו שלא על-פי כלל 14, הדן בסוגיית ניגוד העניינים.
עד להתקנת הכללים, בשנת 1986, חלה על הנעבר חובה קוגנטית לתת למעביר שליש משכה"ט שקיבל מלקוחו. חובה זו בוטלה ותחתיה נוצר מנגנון הסכמי, המאפשר למעביר ולנעבר- לחלוק את שכה"ט, כראות עיניהם.
הרציונל העומד בבסיסו של כלל 30 הינו, בין היתר, להמריץ עורך-דין להעביר עניינים, שאינם בתחום התמחותו, לאחר ולא לטפל בהם בעצמו. בדם, כשעוה"ד מנוע מלטפל בעניין מסוים מפאת ניגוד עניינים שמקורו בכלל 14, והוא נאלץ להעביר את הטיפול לעו"ד אחר - המעביר לא יהיה זכאי לקבל חלק משכה"ט. כאן אין צורך להמריץ את עוה"ד להעביר את הטיפול לאחר, שהרי הוא חייב לעשות כן בגלל ההוראות האוסרות על ניגוד העניינים.
נראה לי כי שתי אבני נגף ניצבות בבסיס ההסדר שבכלל 30 לכללים:
הראשונה, האיסור לקבל חלק משכה"ט, חל רק כאשר עוה"ד העביר עניין לטיפולו של עו"ד אחר בשל ניגוד עניינים שמקורו בכלל 14 (כגון: טענה נגד כשרות הסכם, טיפול נגד לקוח, דירקטורים בחושות ציבוריות, ועוד).
השופט גבריאל קלינג, כותב בספרו "אתיקה בעריכת דין" (הוצאת לשכת עוה"ד, 2001), עמ' 289, שמפאת הגיונו של האיסור, ראוי להרחיבו על כל העכרה שנגרמת בשל ניגוד עניינים, יהא הבסיס הנורמטיבי לאיסור אשר יהא.
דעתנו כדעתו. אין זה הגיוני שעו"ד שנאלץ להעביר תיק לחברו - מחמת האיסור לטפל נגד לקוח בעניין שטיפל בו בעמי למענו - יוכל לקבל חלק משכה"ט באותו עניין, רק משום שאיסור ספציפי זה אינו ספון ב-ד' אמותיו של כלל 14, אלא בכלל 16.
אבן הנגף השנייה - בכלל 14(א) נקבע, שגם חשש לעומס עבודה מהווה נסיבה, בעטיה על עו"ד להימנע מלייצג לקוח. במובחן מן האיסורים המהותיים בגין ניגוד עניינים, המצויים בכלל 14 (חובת נאמנות כלפי אחר, עניין אישי של עוה"ד, טיפול נגד לקוח קבוע), נדמה שהאיסור המתייחס לעומס העבודה של עוה"ד, אינו מצדיק את שלילת שכר טרחתו בעת העכרת התיק. שכן האיסורים המהותיים עניינם בהשלכות הישירות על עבודתו של עוה"ד, מהן הוא אינו יכול "להשתחרר". לעומת זה, האיסור הנוגע לטיפול בלקוח בגין עומס במשרד עוה"ד, ניתן ל"ריפוי" (לדוג', על-ידי הוספת כוח-אדם למשרד). על כן, כאשר עו"ד מנוע מלטפל בלקוח עקב עומס עבודה בו הוא נתון, והוא מבכר להעביר את התיק לעו"ד אחר - אין כל הגיון "להענישו" בשלילת חלקו בשכה"ט!
לפיכך, יש, לדעתנו, לשנות את כלל 30, לחומרא ולקולא; לחומרא: האיסור לקבל חלק משכה"ט בגין העברת תיק לחבר, יחול גם מקום שההעברה נעשית מפאת ניגוד עניינים אשר יסודותיו אינם מעוגנים בכלל 14. לקולא: כאשר העברת התיק נעשית מחמת עומס עבודה, יוכל עוה"ד המעביר תיק לחשנו, לקבל חלק משכה"ט, כפי שיסוכם ביניהם.
באמצעות תיקונים אלה ("המאזנים" זה את זה), נוכל לדבוק טוב יותר בתכליתו של כלל 30, וחשוב מכך, הדתי יתמרד את עוה"ד - כאשר עומס העבודה במשרדם עלול לפגום בטיב הטיפול בלקוח, לו אנו מחויבים - להעביר תיקים לחבריהם, ונימצא כולנו (ולקוחותינו) נשכרים.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד

יו"ר ועדת האתיקה


כיצד על יו"ר המפסיק עבודתו לנהוגבעת העברת תיקיו להמשך טפול לעו"דאחר לרבות נושא פיקדונות

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין המייצג לקוחות בתיקי הוצל"פ שונים מעביר את הטפול בהם לעו"ד אחר וברצונו לדעת כיצד אמורה להתבצע העברת התיקים ושינוי ב"כ הזוכה מבחינה אתית.
2.בנוסף הודיע עוה"ד כי סגר את חשבון הפיקדון שלו והעביר את הכספים לעורך הדין המחליף. הוא שואל את הועדה האם הכספים שעומדים ותלויים ואמורים היו להיכנס לחשבונו בין על ידי שיקים של ביהמ"ש או על ידי זיכוי, הוא מחויב להפקידם בחשבונו או לחילופין עליו להודיע לביהמ"ש כי השיקים יוסבו לשם עוה"ד המחליף.

עמדת ועדת האתיקה:
1.על עוה"ד לקבל הסכמת הלקוחות להעבדת התיקים לעורך דיך אחר, כך שההעברה לא תגרוס נזק ללקוחות.
2.השיקים המתקבלים הם "למוטב בלבד" ואין אפוא מניעה כי עוה"ד ידאג בהסכמת הלקוחות כי הפיקדונות יועברו לעורך הדין המחליף.
(29373)

כיצד על הסנגור לפעול כשהנאשם מודיע לו בהקשר לאחד האישומים שהוא מכחישו בטקטיקת הגנה

עוה"ד ולקוחו

העובדות
1. נאשם במשפט פלילי הכחיש לאורך כל חקירתו את המיוחס לו וזוהי גם עמדתו במשפט.
2.לאחר הדיון במעצר אמר הנאשם לסנגור כי הוא "מכחיש סתם" וכי המדוגם על "משחק משפטי".
3.הסנגור הבהיר לנאשם כי לא יוכל להמשיך ולייצגו בכל הנוגע לאותו אישום ואז חזר בו הנאשם ואמר כי הדברים דלעיל נאמרו על ידיו "בצחוק".

השאילתא:
הסנגור הביא בפני הועדה את העובדות הנ"ל על מנת שתחווה דעתה באם קיימת מניעה אתית שהוא יוסיף וייצג את הנאשם בהמשך ההליכים - וכל זאת נוכח העובדה שהנאשם עצור ומשפטו אמור להתחיל בקרוב.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה (הסנגור) כי מבחינת כללי האתיקה המקצועית רשאי הסנגור להמשיך ולייצג את הנאשם בעניין נשוא השאילתא.
(29500)

כיצד ראוי לעו"ד לנסח ללקוח מכתב שחרור מייצוג

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בהקשר לייצוג לקוח בתיק פלילי בו הסתיימו עדויות התביעה והוחל בעדויות ההגנה והתיק קבוע להמשך הדיון.
2.בין לבין התבדר לעוה"ד כי הלקוח הונה אותו אישית בדרכי מרמה לרבות גניבת כספים ממנו.
3.עוה"ד אינו יכול ואינו מוכן בנסיבות אלו להמשיך ולייצג את הלקוח - שכן כאמור סובב אותו הלקוח בכחש וברצונו עוד לברר האם עליו לציין את העובדות הנ"ל כסיבה וכנימוק להתפטרותו מהייצוג.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי אין הוא רשאי לציין בבקשתו להתפטרות את העובדה כי הלקוח רימה אותו אישית.
ראוי הוא כי יימצא ניסוח הולם מהסוג: "עקב חילוקי דעות אישיים קשים" או "עקב מחלוקת אישית שאיננה ניתנת לגישור עם הלקוח" או נוסח דומה ולכלול הנוסח בבקשה שתוגש לשחרור מייצוג.
(29505)

 

כיצד ראוי לעו"ד לנסח ללקוח מכתב שחרור מייצוג

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בהקשר לייצוג לקוח בתיק פלילי בו הסתיימו עדויות התביעה והוחל בעדויות ההגנה והתיק קבוע להמשך הדיון.
2.בין לבין התבדר לעוה"ד כי הלקוח הונה אותו אישית בדרכי מרמה לרבות גניבת כספים ממנו.
3.עוה"ד אינו יכול ואינו מוכן בנסיבות אלו להמשיך ולייצג את הלקוח - שכן כאמור סובב אותו הלקוח בכחש וברצונו עוד לברר האם עליו לציין את העובדות הנ"ל כסיבה וכנימוק להתפטרותו מהייצוג.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי אין הוא רשאי לציין בבקשתו להתפטרות את העובדה כי הלקוח רימה אותו אישית.
ראוי הוא כי יימצא ניסוח הולם מהסוג: "עקב חילוקי דעות אישיים קשים" או "עקב מחלוקת אישית שאיננה ניתנת לגישור עם הלקוח" או נוסח דומה ולכלול הנוסח בבקשה שתוגש לשחרור מייצוג.
(29505)


 

כיצד על עו"ד לפעול להעברת זכויות במקרקעין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
בפני עורך דין במשרדו נחתם הסכם למכירת דירה.
בהסכם ייצג עוה"ד את הקבלן.
עפ"י ההסכם התחייב עוה"ד לטפל בביצוע העברת הזכויות על שם הרוכשים אשר מצויים בהליכי גירושין.
האישה מעוניינת כי הזכויות בדירה תירשמנה על שמה ואילו הבעל מתנגד לכך - וכל זאת כשבידי עוה"ד מצוי ייפוי כוח של השניים.
רשם המקרקעין מסרב לרשום העבדת זכויות (מחצית) על שם האישה בלבד.
עורך הדין פנה לוועדה על מנת לקבל חוות דעתה כיצד עליו לפעול נוכח העמדות המנוגדות של הצדדים.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי על עוה"ד לפעול בהתאם לייפוי הכוח שניתך לו.
אם מי מהצדדים מעוניין להפסיק או לעכב הטיפול ברישום הזכויות עליו לדאוג להמצאת צו משפטי מתאים.

(29250)

הרשאי עו"ד להשתתף כעד לצוואת לקוח בקלטת וידאו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לקוחה קבועה של עורך הדין הפונה, כבת 70, שהינה אישה פעילה ביותר. עובדת, נוהגת ועל פניה חזקה ובריאה בנפשה, פנתה לעורך הדין וביקשה כי יערוך עבורה צוואה הכוללת, בין היתר, הוראה שלא להאריך את חייה באופן מלאכותי (אוטינסיה).
2.עורך הדין הסביר ללקוחה שיתכן ואולי קיימת מגבלה אתית ת מבחינתו לעשות כן - ובעיקר הוראותיה בצוואה (אותן התעקשה שייכללו בה בכל מקרה) יכולות להיות עקרות - מטבעה של הצוואה. עוד בקשה הלקוחה כי עוה"ד יהיה נוכח כעד ביחד עם אדם נוסף, בצילום וידאו של ההוראות שתיתן בעניין אי הארכת חייה באופן מלאכותי - שישמשו במקרה בו תהא מרשתו על ערש דווי ויקום הצורך בהארכת חייה באופן מלאכותי
- דבר אותו מבקשת הלקוחה למנוע.
3.עוד בקשה הלקוחה כי עוה"ד ישמור את קלטת הוידיאו בכספת משרדו לשעת הצורך.
4.עוה"ד שואל האם קיימת מגבלה אתית כלשהי או אחרת הידועה לוועדה בעריכת צוואה בה מורה המצווה ומבקשת שלא להאריך את חייה באופן מלאכותי. בנוסף, שואל עוה"ד האם קיימת מגבלה אתית כלשהי או אחרת הידועה לוועדה, להשתתף כעד בעריכת קלטת וידאו כאמור. לבסוף שואל עוה"ד האם קיימת מניעה אתית כלשהי או אחרת הידועה לוועדה לשמור את קלטת הוידיאו האמורה בכספת משרדו.
5.עורך הדין מציין כי פנייתו לוועדה באה גם לאור הוראות הסעיפים 302 ו- 309 לחוק העונשין.
6.עוה"ד טוען כי לגופו של עניין הרי באופן אישי וללא קשר למקרה נשוא השאילתא שלו, הוא מצדד ב"המתת חסד" במקרים מסוימים - וזאת מבלי לקיים דיון מעמיק במסגרת פנייתו הנוכחית לוועדה. מבחינתו אין לו כל מניעה אישית להשתתף ו/או לפעול כבקשת לקוחתו.

עמדת הועדה:
1. אין מגבלה אתית לכלול בצוואה הוראות כנקוב בפניית עוה"ד
2. אין מגבלה אתית להשתתף כעד בקלטת וידיאו.
3. אין מגבלה אתית לשמור על קלטת הוידיאו בכספת המשרד.
4. על עוה"ד להצהיר בכתב ללקוחה את עמדתו המשפטית בדבר תוקף ההוראה.

(28998)

 

עורך הדין וסמכותו לקבלת תצהירים

פעילות מקצועית - שונות

השאילתא:
האם אימות חתימה על תצהיר בכתב יכול להיעשות גם בפני עורך דין מהרשות הפלשתינאית שאיננו ערבי ישראלי - וזאת כשפקודת הראיות אינה מגדירה עורך דין מיהו?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לשואלת כי אם עורך הדין אינו עורך דין עפ"י חוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961-, אין הוא רשאי לאשר תצהירים בכתב.
(29328)

 

האם מותר לעודד לעשות שימוש במידע שקבל מהלקוח בנושא הברחת נכסים והתראת פשיטת רגל?


עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין ייצג לקוח בהליכים משפטיים שונים.
2.עוה"ד לא קיבל את שכר טרחתו הנאמד -במאות אלפי שקלים.
3.לימים נתגלו חילוקי דעות בין עוה"ד לבין הלקוח עד כדי סכסוך שסיים את קשרי עוה"ד והלקוח - וזאת כאשר הלקוח נותר חייב לעוה"ד מאות אלפי שקלים.
4.במסגרת הטיפול המשפטי עבור הלקוח טען אחד מנושי הלקוח כנגד הלקוח להברחת נכסים במסגרת התראת פשיטת רגל שהוגשה לביהמ"ש המוסמך.
5.העניין הסתיים בפשרה אליה הגיע עוה"ד בעבור הלקוח והדברים לא הובאו לידי ליבון ודיון בביהמ"ש.
6.בכוונת עוה"ד להגיש תביעה כנגד הלקוח והוא מבקש לעתור על סמך אותו מידע שהועלה ע"י הנושה הנ"ל, כאמור בהתראת פשיטת הרגל , לצו הטלת עיקולים זמניים על אותם נכסים שנטען לגביהם כי הוברחו לידי צד ג' (בני משפחת הלקוח) ע"י הלקוח ואף לעתור בהתראת פשיטת רגל.
7.יודגש כי המידע בו יש כוונה לעשות שימוש, לא עלה ולא נמסר ולא הגיע לעוה"ד במסגרת קשריו הישירים עם הלקוח אלא נלמד מבקשת נושה שהגיש התראת פשיטת רגל נגד הלקוח כמבואר לעיל.

השאילתא:
1.האם נוכח הנסיבות זכאי עוה"ד לעשות שימוש במידע כאמור לעיל, שנלמד לאור בקשת הנושה של הלקוח לעניין השבחת נכסים לצורך עיקולים זמניים.
2.האם יהא עוה"ד זכאי להגיש בקשה להתראת פשיטת רגל לאור המידע כנגד לקוחו.

עמדת ועדת האתיקה:
בנסיבות שתוארו בפניית עוה"ד הינו זכאי לעשות שימוש במידע שנלמד מבקשת נושה לעניין הצפחת הנכסים.
האמור לעיל נאמר בכפיפות לכך שעוה"ד לא העלה בעמי בשם הלקוח טענות העומדות בסתירה לטענות שבכוונתו להעלות בהליכים הננקטים עתה נגד הלקוח.
בכפיפות לדיני פשיטת רגל אין מניעה אתית לעוה"ד להגיש בקשה לפשיטת רגל כנגד לקוחו.
(29680)

 

כיצד על עו"ד לפעול כשלקוח נפטר ומהן המגבלות על מסירת מסמכיםליורשיו?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין "א" המייצג את יורשי לקוח המשרד שנפטר, פנה למשרד עוה"ד "ב" בשם היורשים הנ"ל וביקש לקבל לרשותו את כל תיקיו של המנוח שהיו בטיפול במשרד עוה"ד "ב" הנ"ל. לטענתו דרושים לו המסמכים לצורך בקשה לקיום צוואת המנוח.
2.למשרד עוה"ד "ב" אין כל מניעה מלהעביר התיקים אולם קיים חשש כי העברתם לב"כ היורשים תחשב כ"הליך בלתי תקין".
3.משרד עו"ד "ב" שואל את הועדה האם אכן קיימת מניעה מלמסור לב"כ יורשי המנוח את כל החומר שבידיו המתייחס למונח ללא שהוצג לו קודם לכן צו קיום צוואה או צו מביהמ"ש המורה לו למסור החומר כמבוקש.
4.שאלה נוספת של משרד עו"ד "ב" הינה באם קיימת מניעה מלמסור לב"כ יורשי המנוח את הצוואה המקורית המצויה אצלם.

עמדת ועדת האתיקה:
1.משנפטר לקוח הרי צריך להפקיד את צוואתו במרשם הצוואות או בביהמ"ש. רשאי עוה"ד ליתן לפונה אליו העתק של הצוואה, אם יציג ייפוי כוח מהלקוחות הנזכרים בצוואה כיורשים. אם ברשות עוה"ד מצוי יותר מעותק אחד יוכל לתת למבקשים גם את מקור הצוואה.
2.אשר למסמכים אחרים של המנוח, הרי כל עוד לא ברור מה הם אותם המסמכים המבוקשים וכל עוד אין צו לקיום צוואת המנוח לפיו ניתן לדעת מי הם היורשים, אין מקום בשלב זה ליתן את המסמכים.
3.אם מצויים ברשות עורך הדין מסמכים אשר לא חלה עליהם חובת החיסיון הרי אין מניעה מלמסור מהם עותקים. (29735)

המותר לעו"ד לטפל בענייני מעמד אישי של בעל כנגד אשתו

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורכת דין טיפלה בהיותה מתמחה בתיק מעמד אישי, כשהמשרד בו התמחתה ייצג את האישה.
2.המשרד בו הינה עובדת כיום כעורכת דין מייצג את הבעל.
3.המותר לעורכת הדין כיום לטפל בתיק הנוכחי עבור הבעל ובאם התשובה לכך שלילית, האם ניתן לה, למשל, לרכז חומר משפטי לסיכומים בתיק זה, או שמא נאסר עליה לטפל בתיק בכל צורה שהיא?

עמדת הועדה:
הועדה סבורה כי בנסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל,
עורכת הדין אינה רשאית לטפל בעניינו של הבעל בכל צורה שהיא.

(30721)

 

סוגיית מנין שלושת חודשי עיכבון המסמכים הנקובים בסי 88 לחוק לשכת עוה"ד,תשכ"א-1961

עוה"ד כבורר/מפשר

העובדות:
1.עורכת דין התמנתה כבוררת בסכסוך שבין לקוחה לעורכת דין.
2.עורכת הדין מעכבת את מסמכי הלקוחה על יסוד ס' 88 לחוק לשכת עוה"ד - וזאת בהמשך לבקשה שהגישה ללשכת עוה"ד לשם מינוי בורר עפ"י הסכם שכר טרחה ששני הצדדים חתמו.
3.תקופת שלושת החודשים לעיכבון המסמכים מסתיימת ביום 29.7.2001.
4.עורכת הדין שהתמנתה כבוררת נוסעת לחו"ל ויכולה להתחיל בבוררות רק החל מחודש אוגוסט 2001.
5.הבוררת פנתה לועדת האתיקה בשאלה האם המינוי שלה כבוררת מפסיק את מרוץ התקופה באופן שהחל ממועד מנוייה ואילך ועד למתן החלטתה בעניין נשוא הבוררות ממשיכה עורכת הדין להחזיק ולעכב המסמכים.

עמדת הועדה:
1.הועדה השיבה לפונה כי כאשר עורך דין פונה לבורר וקל וחומר כאשר בורר מתמנה - מקביל הדם- להגשת כתב תביעה לביהמ"ש.
2.תוצאת פנייה זו היא הפסקה של מניין תקופת שלושת החודשים הנקובה בסעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א1961-.
3.יצוין כי חרף העובדה שהחוק אינו קובע זאת במפורש - עמדת הועדה נובעת לאור תכלית החוק, דהיינו להימנע ממצב שבו עורך דין מעכב מסמכים של מרשו מחד גיסא ואינו תובע את מרשו מאידך גיסא.
4.מכל מקום, סבורה הועדה, כי על עורכת הדין להגיש תביעה לבורר (אם טרם נעשה הדבר עד כה) בהקדם האפשרי.
(30357)

הבהרה

פרסום ופרסומת

א.בגיליון עט ואתיקה מס' 63 בעמוד מס' 2 נכללה תשובת ועמדת הועדה גבי שאילתא מה מותר לעוה"ד לפרסם והיכן.
ב.בסעיף 2 לעמדת הועדה נאמר כי בנוסח מודעת עוה"ד בעיתון מן הראוי לפרט באופן ברור את תחומי העיסוק של עוה"ד ולהשמיט את המלה "ועוד" מהפרסום.
ג.ביום 1.3.2001 פורסמו כללי לשכת עורכי הדין (פרסומת) התשס"א2001- ושבהם נקבע כי כלל 7 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- בוטל בסעיף 6 לכללים החדשים.
נוכח האמור הוסרה ההגבלה על סוג תחומי העיסוק ומספרם המותרים לציון ע"י עוה"ד ובין השאר, בכל מסמך היוצא ממשרדו.

 

הכרעת דין

פסיקה משמעתית

חובתו של עו"ד המטפל בעניינו של הלקוח עימו נותק הקשר
עניינו של פסק דין זה האם הפר הנאשם את חובת הנאמנות כלפי לקוחותיו
במידה המצדיקה את הרשעתו בדין משמעתי, וכמו כן בשאלה האם יש בהגשת תשובת הנאשם ללשכה באיחור משום עבירת משמעת.

1. הקובלנה:
1.1 הנאשם ייצג את המתלונן ורעייתו (שניהם יחד להלן: "הקונים") בחוזה לרכישת זכויות בדירה על פי חוזה מיום 13.12.81.
1.2. הנאשם קיבל על עצמו כלפי הקונים לטפל בהעברת הזכויות על שמם בלשכת רישום המקרקעין.
1.3. מאז חתימת החוזה, למרות שחלפו כס- כמעט 18 שנה עד ליום הגשת הקובלנה, לא השלים הנאשם את העברת הזכויות בדירה ע"ש הקונים.
1.4. ומן קצר לאחר חתימת החוזה נעלם הנאשם והקונים לא הצליחו לאתרו.
1.5. משאותר הנאשם ע"י הקונים, הוא דחה אותם ב"לך ושוב", ואחר-כך שוב נעלם ולא נמצא בכתובת בה אותר.
1.6. למרות שנדרש, לא הגיב הנאשם, לגופן או בכלל, לפניות הקובל מתאריכים 20.10.98, 10.1.99, ו16.3.99-.

2. סעיפי האישום
2.1. הפרת חובתו של עו"ד לייצג את לקוחו בנאמנות ובמסירות
- עבירה לפי כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986- (להלן: "כללי האתיקה") בצירוף ס' 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961- (להלן: "החוק").
2.2. הפרת חובתו של עו"ד לפעול לטובת שלוחו בנאמנות ובמסירות במילוי תפקידיו - עבירה לפי ס' 54 בצירוף ס' 1(61) לחוק.
2.3. הפרת חובתו של עו"ד לשמור על כבוד המקצוע - עבירה לפי ס' 53 בצירוף ס' 1(61) לחוק.
2.4. מעשה או מחדל שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין
- עבירה לפי ס' 3(61) לחוק.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו להחלטה, כי בנסיבות העניין יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. להלן יפורטו נימוקינו.

3. עמדת ב"כ הקובל
3.1. ב"כ הקובל, טוען שהזכויות בדירה לא הועברו על שם הקונים בשל מחדליו של הנאשם. לטענתו, המתלונן פנה לא אחת לנאשם בבקשה שיעביר את הזכויות בדירה על שם הקונים, אולם ללא הועיל.
3.2. ב"כ הקובל טוען כי המתלונן לא ידע עד לפני כשנה על קיומו של חיוב במס רכישה שעליו לשלם. הקונים שילמו את כל התשלומים בהם היו חייבים מייד לכשנתבקשו לעשות כן, והסיבה שלא שילמו את מס הרכישה הייתה מאחר שהנאשם לא יידע אותם בעניין זה.
3.3. ב"כ הקובל מוסיף וטוען כי גם לו תתקבל טענתו של הנאשם שהוא הודיע טלפונית לקונים בדבר מס הרכישה שעליהם לשלם, הרי שהיה עליו לשלוח הודעה בכתב על כך לקונים ולהזהירם בדבר התוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה מאי-תשלום המסים. באי-עשותו כן הוא הפר את חובת הנאמנות כלפי הקונים והתנהג בצורה שאינה הולמת את כבוד מקצוע עריכת הדין.
3.4. ב"כ הקובל טוען עוד, כי המתלונן הגיע מספר פעמים לכתובתו של הנאשם, ולא מצא אותו שם, ושרק בתקופת מלחמת המפרץ נודע למתלונן היכן הנאשם.
3.5. ב"כ הקובל טוען כי הנאשם לא השיב לפניות הלשכה, על אף שקיבל את כל המכתבים, שנשלחו בדואר רשום, ולא חזרו ללשכת עורכי הדין.

4. עמדת ב"כ הנאשם
4.1. ב"כ הנאשם טוען כי השלמת העברת הזכויות בדירה לא הושלמה עד היום שלא באשמת הנאשם. לטענתו, הנאשם פנה מספר פעמים לקונים, והודיע להם בדבר מס הרכישה שעליהם לשלם, אולם הקונים סירבו לשלם את הסכום הנדרש. ב"כ הקובל מודה כי לא נשלח כל מכתב רשמי בעניין, אולם זאת, לטענתו, מאחר שהמתלונן מתקשה בקריאת השפה העברית והקשר עמו היה טלפוני.
4.2. ב"כ הנאשם מוסיף וטוען כי מאחר שבחוזה המכר נכתב בסעיף 9 שהקונים מצהירים ומתחייבים שלא ישתמשו בדירה למטרת מגורים, אלא אך ורק למטרת ניהול עסק, הרי שמס הרכישה בו התחייבו הקונים היה מס רכישה גבוה בגין בנין ולא בגין דירת מגורים, והוא אף הגיש בשם הקונים השגה על כך למנהל מס שבח, שנדחתה.
4.3. ב"כ הנאשם מכחיש בכל תוקף כי הנאשם נעלם וכי הקונים לא הצליחו לאתרו, וכן את הטענה כי מש"אותר", דחה את הקונים ב"לך ושוב", ואחר-כך שוב נעלם ולא נמצא בכתובת בה אותר. הוא טוען כי המתלונן פנה אל הנאשם בשנת "83 לאחר תאונה שעבר, וכן בשנת "91 משהיה זקוק לאישור עבור העירייה בזמן מלחמת המפרץ, דבר המעיד על כך שכאשר רצה המתלונן ליצור קשר עם הנאשם, הצליח לעשות כן.
4.4. ב"כ הנאשם מודה כי התעבה ללשכת עורכי הדין הוגשה במועד מאוחר, וטוען כי הסיבה לכך שהתמהמה בהגשת תגובתו ללשכת עורכי הדין נבעה מהעובדה שעם- דירה. אולם לטענתו, הוא לא קיבל כלל את המכתבים מיום 20.10.98 ומיום 10.1.99, אלא רק את המכתב שנשלח ביום 16.3.99. לאחר מכן, לטענתו, ארך זמן רב עד שנשלח אליו החומר מלשכת עורכי הדין, וזמן רב נוסף עד שהוא מצא את המסמכים הרלוונטיים בתיק שהחל לפני שנים כה רבות.

5. הדיון
העבירות המיוחסות לנאשם
5.1. ס' 54 לחוק, קובע את החובה של עורך-הדין כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט: "במילוי תפקידיו יפעל עורך-הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
5.2. כלל 2 לכללי האתיקה קובע את חובת עורך-דין בקבעו כי "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית-המשפט".
5.3. ס' 61 לחוק קובע את המסגרת הנורמטיבית לעבירות משמעת, בהגדירו מהן עבירות משמעת:
"61. אלה עבירות משמעת:
(1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך-דין בקשר למקצועו, (2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי ס' 109,
(3) כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין".
4. 5. לצורך החלטה האם ביצע הנאשם את העבירות המיוחסות לו, יש לבדוק האס הפר הנאשם את חובת הנאמנות כלפי לקוחותיו. כמו כן, יש לבדוק האם במתן תשובתו של הנאשם באיחור כה רב ללשכת עורכי הדין יש משום עבירת משמעת.

האם הפר הנאשם את חובת נאמנותו
כלפי לקוחותיו?
5.5. ב"כ הקובל טוען כי הנאשם לא העביר את הדירה נשוא החוזה על שם הקונים, ובכך הפר את חובתו כלפיהם. לטענתו, פנה אליו המתלונן לא פעם בבקשה שיקדם את העברת רישום הזכויות, אולם לא נענה. לאחר מכן, לטענת ב"כ הקובל, נעלם הנאשם, ולא עלה בידי הקונים לאתרו, ואף לאחר שאותר, דחה את הקונים ב"לך ושוב" ושוב נעלם. ב"כ הנאשם מכחיש בתוקף טענה זו, וטוען כי המתלונן פנה מספר פעמים לנאשם במהלך השנים שבין מועד עריכת החוזה למועד הגשת הקובלנה, והיא הראיה לכך שכאשר ביקש ליצור קשר עם הנאשם, ידע היכן להשיגו.
5.6. הנאשם אף העיד את חברו, עורך-הדין בזק, אשר סיפר כי הנאשם לא החליף את מקום עבודתו, וכי היה זמין באופן רציף לאורך השנים.
5.7. מחקירת המתלונן עולה כי הוא אכן יצר קשר עם הנאשם מספר פעמים מאז מועד עריכת החוזה. המתלונן מודה כי יצר קשר עם הנאשם בעקבות תאונה שעבר, ואף ב"כ הנאשם מודה בסיכומיו כי בזמן מלחמת המפרץ נודע למתלונן היכן ניתן למצוא את הנאשם.
5.8. מעדותו המבולבלת של המתלונן באשר לקשריו עם הנאשם במשך השנים, ומעדותו של הנאשם השתכנענו כי לא עלה בידי הקובל להוכיח כי הנאשם "נעלם", וכי לא עלה בידי המתלונן לאתרו כאשר ביקש לעשות כן.
5.9. הנאשם סיפק הסבר לעובדה שרישום הזכויות על שם הקונים לא הסתיים במשך תקופה כה ארוכה. לטענתו, סירב הקונה לשלם את מס המכירה הגבוה בו נדרש, אשר נבע מהעובדה שבחוזה המכר הוכנס סעיף המייעד את הדירה לעסק. הנאשם אף הציג בפנינו מסמכים המעידים על השגה שהוגשה על ידו מטעם הקונים בעניין זה ביום 6.2.83, ועל דחייתה על ידי מנהל מס שבח ביום 23.2.83.
5.10. לפיכך תמוהה בעינינו טענת ב"כ הקובל כי הקונים לא ידעו כלל על דבר קיומו של מס רכישה שעליהם לשלם לצורך העברת הזכויות בדירה על שמם, עד לפני כשנה.
5.11. מוכנים אנו לקבל כי עיכוב ההעברה לא נגרם אך ורק בשל התרשלותו של הנאשם, וכי להתנהגות המתלונן תרומה בעלת משקל לעניין זה. אולם מתקשים אנו לקבל את טענתו של ב"כ הנאשם כי הסיבה לכך שלא נשלח לקונים כל מכתב בנוגע לתוצאות שעלולות להיגרם כתוצאה מאי-תשלום המסים, נבעה מהעובדה שהתקשורת בין המתלונן לנאשם הייתה בעיקרה טלפונית, בשל קשייו של המתלונן בקריאת השפה העברית. דווקא מקום בו ידוע לעורך-דין כי לקוחותיו מתקשים בהבנת השפה העברית, עליו לדאוג להבהיר עצמו במכתב רשמי, בהיר ככל שאפשר, אותו יוכלו לקוחותיו לקרוא שוב ושוב (בעזרה אדיבה של מכרים), על מנת שיוכלו לרדת לעומקם של דברים, ולהבין את משמעותם במדויק ולפרטים. טול, לדוגמא, לקוחות אשר מתקשים בהבנת השפה העברית, אך מתביישים להודות בטלפון בפני עורך-הדין כי לא ירדו לסוף דעתו ולא הבינו
את דבריו עד תום, או לחילופין לקוחות שהיו משוכנעים כי הבינו נכונה את דבריי עורך-דינם, על אף שבפועל הבינוהו באופן מוטעה. היעלה על הדעת כי משלב זה לא יהיה כל קשר בין עורך-הדין ללקוחותיו אך ורק בגלל העובדה שהלקוחות לא הבינו את שעליהם לעשות, ועורך-הדין ראה עצמו פטור משליחת מכתב רשמי בעניינם במשך שנים ארוכות, בטענה כי הבהיר להם טלפונית את שעליהם לעשות?
5.12. לקוחות המעוניינים לרכוש דירה, השוכרים לשם כך בתשלום שירותים של עורך-דין, יוצאים מנקודת הנחה כי הוא מטפל נאמנה בענייניהם, וכי הוא ידאג ליידעם פורמאלית בדמי שלבי הטיפול ותוצאותיהם, וכן סמוכים ובטוחים הם כי אם תתעורר בעיה כלשהי, ידאג עורך-הדין לטפל בעניין וליצור עמס קשר. לכן, גם אם יצר עורך-דין קשר עם לקוחותיו טלפונית, הרי שמשראה כי העניין נמשך זמן רב מאוד, וכי השלמת המוטל עליו מתעכבת בשל כך, מן הראוי ואף בבחינת חובתו היה, לפנות לקונים במכתב פורמאלי ומסודר, בו הוא מסביר ההשלכות של העיכוב בתשלומי המס, ואת שעליהם לעשות כעת על מנת לקדם את רישום הזכויות בדירה. העובדה כי הנאשם לא יצר קשר בכתב עם הקונים במשך שנים רבות  כל-כך מהווה מחדל חמור אשר בו כשלעצמו יש משום הפרת חובת הנאמנות של הנאשם כלפי הקונים.
5.13. בנוסף לכל האמור לעיל, מהדיונים בתיק אף עלה כי לפני כשנתיים וחצי העתיק הנאשם את מקום עבודתו מהמשרד בו עבד למקום מגוריו. כאשר נשאל הנאשם בחקירתו האם שלח לקונים מכתב המיידע אותם בדבר שינוי הכתובת, הודה הנאשם כי לא נשלח כל מכתב בעניין זה, אולם לטענתו המתלונן ידע על המעבר, וכן היה לו את כרטיס הביקור של הנאשם ואת כתובת ביתו. הוא מוסיף כי כל העובדים במשרד בו עבד הנאשם ידעו לאן הוא עבר.
5.14. גם התנהגות זו אינה הולמת כלל את עבודתו של עורך-הדין. עורך דין המעתיק את מקום עבודתו, מצופה ממנו, לכל הפחות, כי יודיע ללקוחותיו במכתב על כתובת עבודתו החדשה, ואל לו להניח ללקוחותיו לבזבז זמן ואנרגיה מיותרים בחיפושים אחריו. נדמה כי הנאשם נהג, כמעט כעניין של מדיניות, שלא ליצור קשר בכתב עם הקונים בכל עניין שהוא, ובמשך שניס לא יצר קשר בכתב עם הקונים. בכך הוא הפר את חובת הנאמנות כלפיהם.
5.15. בכך לא התמצה הדיון. סעיף 39 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים) התשכ"ב1962-, שכותרתו "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נכללו בכתב האישום" קובע כי:
"בית-הדין רשאי להרשיע נאשם בעבירת משמעת שאשמתו בה מתגלית מן העובדות שהוכחו בפניו אף אם עובדות אלה לא נטענו בקובלנה ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להיתבע".
5.16. מהעובדות שהוכחו בפני בית הדין עולה כי הנאשם לא רשם הערת אזהרה לטובת הקונים מייד לאחר חתימת החוזה. הערת האזהרה נרשמה בפנקסי המקרקעין רק ביום 18.4.01, ואישור על כך הוצג בפנינו על ידי הנאשם במסגרת בקשתו להגשת מסמכים נוספים, שאושרה על ידי בית הדין.
5.17. בע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 785 (להלן: "פס"ד שטיל") נקבע כי:
"בשל חשיבותה של הערת האזהרה, פרקטיקה מקובלת היא, שבסמוך לאחר החתימה על הסכם הכולל התחייבות לעשות עסקה, מי שמטפל ברישום העסקה דואג לרישום הערת אזהרה על-מנת למנוע רישום עסקה סותרת. עורך-דין המקבל על עצמו טיפול רישום העסקה, חייב לדאוג לרישומה של הערה כזו. כך נדרש מכל עורך דין הפועל בשקידה סבירה. עורך דין אשר אינו נוהג כך, אינו ממלא את חובתו כעורך דין".
אמנם בפסק הדין נגרם נזק כתוצאה מאי-רישום הערת האזהרה (ונרשמה משכנתה אחרת על נכס הבטוחה), מה שאין כן במקרה שלפנינו. עם זאת, נדמה שאי-רישום הערת אזהרה, שהינה פעולה בסיסית, שחשיבותה הרבה ידועה לכל סטודנט העובר קורס בסיסי בדיני קניין, גובלת בחוסר מיומנות מקצועית, אשר היא כשלעצמה אינה הולמת את כבוד המקצוע ומהווה הפרה של חובת הנאמנות של עורך-דין כלפי לקוחו.
5.18. על עורך דין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן, נאמן וזהיר. אולם מעורך-דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרד התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה (ראה פס"ד שטיל, בע' 784). לפיכך לא מתקבל על הדעת כי עורך הדין יהא פטור מאחריות בגין חוסר מקצועיותו רק בשל העובדה שלמתלוננים לא נגרם כל נזק. הימנעות הנאשם מלרשום הערת אזהרה לטובת הקונים במשך שנים כה רבות מהוות מחדל חמור, המצביע על תפקוד לוקה בחסר של הנאשם, ועניין הנזק במקרה הספציפי אינו מעלה ואינו מוריד לעניין אחריותו של הנאשם. טיעון זה מן הראוי כי יילקח בחשבון בבוא בית הדין לגזור את עונשו של הנאשם.
5.19. לא זו אף זו. מהדיון בתיק עלה כי הזכויות בדירה היו רשומות עדיין, עד לאחרונה, על שם בעלה של המוכרת, מר ז. ז"ל. צו הירושה, אשר על פיו היו עתידות הזכויות בדירה לעבור למוכרת, לא נמצא על ידי הנאשם בתחילת ההליכים בתיק (כפי שעולה מפרוטוקול הדיון), ורק ביום 7.5.01 הגיש הנאשם מסמך המעיד על כך שביום 18.4.01 נרשמה בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה לטובת הקונים על הבעלות של המוכרת בדירה, משמע מצא הנאשם, כפי הנראה, את צו הירושה, ודאג סוף-סוף להעברת הזכויות בדירה על שם המוכרת. משנשאל ב"כ הנאשם מדוע לא דאג להעברת הזכויות בדירה על שם המוכרת על פי צו הירושה של בעלה ז"ל במשך כל השנים, על מנת שניתן יהיה לרשום הערת אזהרה על שם הקונים, השיב ב"כ הנאשם כי הוא לא יודע מדוע לא נרשמה הערת אזהרה, ולאחר מכן הוסיף כי מאחר שהעסקה הייתה מהירה, הנאשם "רצה לעשות ביחד" (עד לפני כשנה) את כל הדברים, דהיינו להעביר את הזכויות בדירה על שם המוכרת, ולאחר מכן להעבירם מיד על שם הקונים.
5.20. ב"כ הנאשם טען בפנינו כי העובדה שבעלה של המוכרת נפטר, והזכויות בדירה כולן עברו למוכרת מכוח צו ירושה אך טרם נרשמו, כנראה, עד לאחרונה, מהווה נסיבה מקלה, מאחר שמדובר במעין בטוחה אחרת לטובת הקונים. אם הבנו נכונה את טענתו, הרי שהיא מבוססת על ההנחה הבאה: האדם אשר הנכס רשום על שמו כבר אינו בחיים, ולפיכך לא תתבצע על ידו כל עסקה סותרת במקרקעין. היורשת על פי צו הירושה, שהיא המוכרת בחוזה המכר, לא יכולה הייתה (כשהייתה בחיים) לגרום לרישום עסקה סותרת כל עוד לא הועברו הזכויות ברישום על שמה. לפיכך לא היה צורך בהול ברישום הערת אזהרה, ומאחר שהעסקה כולה אמורה הייתה להיות מהירה, לא ראה הנאשם סיבה שלא להמתין עם העברת הזכויות הרישום על שם המוכרת עד המועד בו תתאפשר גם העברת הזכויות על שם הקונים.
5.21. בכל הכבוד, טענה זו איננה מקובלת עלינו. הערת אזהרה נועדה על מנת להבטיח את זכויות הקונים ואין חולק בדבר חשיבות רישומה מיד עם כריתת החוזה, מהירה העסקה תהא ככל שתהא. כל עוד לא דאג הנאשם להעברת הזכויות בדירה על שם המוכרת, ולאחר מכן לרישום הערת אזהרה לטובת הקונים על בעלותה בדירה, היו חשופים הקונים לסכנה כי תבוצע בדירה עסקה נוגדת.
5.22. סעיף 9 לחוק המקרקעין תשכ"ט1969- קובע כי:
"התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אד אם השני פעל בתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב - זכותו עדיפה".
כל עוד לא נרשמה הערת אזהרה, הייתה קיימת אפשרות שהמוכרת תדאג באופן עצמאי להעביר את הזכויות בדירה על שמה, ולאחר מכן תבצע עסקה הסותרת את חוזה המכר עם הקונים, וזאת מבלי שהנאשם או הקונים היו יודעים על כך. הקונים האחרים לא ייחשבו חסרי תום-לב לאור העובדה כי בפנקסי המקרקעין לא הייתה רשומה כל הערת אזהרה לטובת הקונים, ואם הייתה העסקה עם הקונים האחרים נגמרת ברישום לאחר מתן תמורה, זכותם בדירה הייתה עדיפה על זכותם של הקונים, שטרם נגמרה ברישום. גם אם לא הייתה המוכרת מעבירה באופן עצמאי את הזכויות בדירה על שמה, אלא רק חותמת על עסקה סותרת עם קונים אחרים, היו הקונים נקלעים לתביעות משפטיות שהיו עורכות זמן רב וגורמות להם עוגמת נפש רבה. בנקודה זו ראוי אף לציין את סעיף 7 לחוק הירושה (התשכ"ה1965-), הקובע כי:
"לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי היורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון".
לכך איך כל ממש בטענתו של הנאשם כי באי-רישום הזכויות ע"ש המוכרת היה לקונים מעין "בטוחה" שהמוכרת לא תוכל לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בדירה, שטרם נרשמו על שמה. לית מאן דפליג כי הנאשם לא דאג להבטיח את זכויות הקונים באופן המרבי, ובכך אשמתו. חובת הנאמנות של עורך-דין כלפי לקוחו טומנת בחובה את חובתו של עורך-דין לדאוג לאינטרסים של לקוחותיו בצורה הבטוחה והיעילה ביותר, ומחדלו של הנאשם בכך שלא עשה כן.
5.23. גם יחסי אמון בין הצדדים לעסקה אינם מצדיקים את אי רישומה של הערת אזהרה (בד"מ (ת"א) 125/82 הועד המחוזי בתל אביב יפו נ' עו"ד פלוני, פד"ים ד' 71).
5.24. ונדגיש - אין אנו מתעלמים מן העובדה כי הקונים ישנו על זכויותיהם ואף תרמו רבות לעובדה כי הזכויות בדירה טרם נרשמו על שמם. מהדיון בתיק התרשמנו כי התנהגות הקונים הביאה אף היא להשתלשלות האירועים כפי שהתרחשה, אולם אין בכך כדי לגרוע מאשמתו של הנאשם, כפי שפורט לעיל. עורך-דין הממלא תפקידו כלפי לקוחותיו בנאמנות ובמסירות חייב למלא את חלקו הוא ב"הסכם השירות" בינו לבין לקוחותיו, אף אם התנהגותם לוקה בחסר. מחובתו של עורך-הדין לבצע את תפקידו הוא על הצד הטוב ביותר, ככל שמאפשרות לו הנסיבות. במקרה דנן היה על עורך הדין, לכל הפחות, להיות בקשר מכתבים עם הקונים אחת לזמן-מה לשם תזכורת ויידוע בדבר מצב הטיפול, וכן משראה כי תחזיותיו אינן מתממשות ורישום העסקה מתעכב-לדאוג לרישום הזכויות בדירה על שם המוכרת ולמהר לרשום הערת אזהרה על שם הקונים. כמו-כן היה עליו ליידע את הקונים בכתב על העתקת מקום עבודתו לבית משריו. באי-עשותו כן, הפר הנאשם את חובתו כלפי הקונים.
5.25. אשר על כן, אנו מחליטים להרשיע את הנאשם בעבירה של הפרת חובתו של עו"ד לפעול לטובת שלוחו בנאמנות ובמסירות לפי ס' 54 בצירוף ס' 1(61) לחוק ולפי כלל 2 לכללי האתיקה בצירוף ס' 2(61) לחוק.

הגשת תגובת הנאשם באיחור רב ללשכת עורכי-הדין
5.26. אי מתן תשובה ללשכה מהווה עבירה במסגרת כלל 2 לכללי האתיקה (בצירוף ס' 2(61) לחוק) כפי שהוא פורש על ידי בתי הדין, וכן במסגרת ס' 3(61) וס' 53 (בצירוף ס' 1(61)) לחוק.
5.27. ההלכה בעניין התעלמות עורך דין מפניות הלשכה הינה ברורה. ביהמ"ש העליון פסק בעל"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז ת"א-יפו של לשכת עורכי-הדין פ"ד מא(3), ,324 כי:
"הטענה, כי חובת התשובה לתלונה פוגעת בזכות השתיקה, אין בה ממש, מטרתה של התשובה אינה לקבל מעורך-הדין הודאה בעובדות המועלות בתלונה אלא לאפשר לקובל לבחון, גם על-פי גרסת עורך-הדין, אם יש צידוק להפעיל את מנגנון בית-הדין המשמעתי".
אי מתן תשובה לתלונה, המועברת על ידי קובל לעורך דין, מהווה מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת דין, לא כל שכן כאשר הדבר מתחייב על פי כלל מפורש.
5.28. הימנעות של עורך-דין מלהשיב על פניות הלשכה נושאת בחובה גרעין של זלזול בלשכה ובמוסדותיה.
5.29. עוד נקבע בעל"ע 19/86 הנ"ל מפי כב' השופט בייסקי כי ניסוח כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי-הדין בבתי הדין המשמעתיים) תשכ"ב1962- (להלן: "כללי סדרי הדין"), הקובע כי:
"הומצא לעורך דין העתק התלונה...ישיב עליה תוך 14 יום מיום ההמצאה"...
אינו נוקט לשון בחירה, והאמור "ישיב עליה" הוא בבחינת ציווי וחובה להשיב.
5.30. הפרת כלל זה הוא בבחינת מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, ועולה כדי עבירה משמעתית הקבועה בס' 3(61) לחוק.
5.31. לפי כתב הקובלנה, הנאשם לא השיב לפניות הלשכה אליו ממועדים שונים, ולפיכך הוחלט להתייחס לתלונה נגדו כתלונה במובן ס' 1 לכללי סדרי הדין (תלונה על עבירת משמעת).
5.32. מנכ"ל ועד מחוז תל-אביב שלח לנאשם הודעה לפיה הועד המחוזי החליט להגיש קובלנה נגדו לבית הדין המשמעתי בגין התלונה. לאחר מכן הוגשה הקובלנה.
5.33. הנאשם טוען כי הוא לא קיבל את שני המכתבים הראשונים שנשלחו אליו, אלא רק את המכתב השלישי שנשלח אליו. הנאשם טוען כי לאחר שקיבל מכתב זה, הוא שלח את תגובתו ללשכת עורכי הדין, אולם מסיבה לא מובנת, לא הגיעה תגובתו ללשכה, ולא נמצאה בתיק, ולפיכך הוחלט להגיש קובלנה נגדו.
5.34. בסעיף 77(א) לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי-הדין המשמעתיים) תשכ"ב1962- נקבע כי:
"כל מסמך שיש להמציא לנאשם...המצאתו תהיה במסירה לידיו או לידי פקיד במשרדו העיקרי או במשלוח מכתב בדואר רשום לפי מען מגוריו או מען משרדו העיקרי עם אישור מסירה"....
5.35. ב"כ הקובל הציג בפנינו תצהיר של מנכ"ל ועד מחוז ת"א, מר אלדובי, לפיו המכתבים, שהעתקם צורף לכתב הקובלנה, נשלחו לנאשם בדואר רשום עם אישור מסירה. ב"כ הנאשם לא הביא ראיות הסותרות תצהיר זה, ולפיכך חזקה על הנאשם כי קיבל, לבל הפחות, הודעות בדבר דם- דואר רשום הממתין לו בסניף הדואר.
5.36. בנקודה זו מוצאים אנו לנכון להעיר כי אנו רואים בחומרה את טענתו של הנאשם בדבר אי קבלת דבר הדואר הרשום. גם אם נניח כי שני המכתבים הראשונים לא נמסרו לידיו של הנאשם, אלא המתינו לו בסניף הדואר הקרוב לאחר שנשלחה לו הודעה על כך, הרי שחמורה העובדה כי הנאשם לא ניגש לסניף על מנת לקבלם. עורך-דין, אשר רוב רובה של עבודתו מתנהלת באמצעות חלופת מכתבים ומסמכים, שחלקה הגדול מתבצע דרך הדואר, מתחייב למעשה, עם כניסתו למקצוע עריכת-הדין, לוודא כי הוא מקבל לידיו את דבריי הדואר הממוענים אליו, ולדאוג לעדכן את כתובת ביתו וכתובת משרדו מיד לאחר כל שינוי שחל בהם. עורך-דין אשר לא עושה כן, נוהג בדרך שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. מעשי לכך, אם לא פעל עורך-הדין בצורה כזו, ונמנע מלקבל
דברי דואר רשומים הממוענים אליו, חזקה עליו שקיבלם אם הם מוענו לכתובתו, כפי שזו רשומה בלשכת עורכי-הדין.
5.37. וגם אם נניח כי הנאשם לא קיבל לידיו ולא קרא את שני המכתבים הראשונים, בשים את הסיבה לכך בצד בשלב זה, הרי שכאשר קיבל לידיו את המכתב השלישי, כבר מהנדון ומהסימוכין יכול היה בנקל להבין כי נשלחו אליו שני מכתבים קודמים בנוגע לתלונה של המתלונן נגדו. במכתב זה נכתב לנאשם כי מאחר שהוא לא ענה למכתבים שבסימוכין, החליטה ועדת האתיקה להתייחס למכתבו של המתלונן כתלונה נגדו במובן סעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין. במכתב זה אף הוער לו כי אי-מענה לפניות הלשכה מהווה כשלעצמו משום עבירה לכאורה על כללי האתיקה, והוא התבקש שוב להגיש תשובתו לתלונה זו תוך 14 יום מתאריך קבלת המכתב, שאם לא כן תאלץ ועדת האתיקה לדון בה מבלי שתשובתו של הנאשם תהיה בפניה.
5.38. נכונים אנו לקבל את טענתו של הנאשם (על אף שלא הוצגו בפנינו כל הוכחות לגביה) כי הוא הגיש תגובתו ללשכה,לענות לפניית הלשכה אליו,וזאת על אף שהתבקש להמציא תשובתו תוך 14 יום.
5.39. ש. שגב, בע' 54 לספרו אתיקה מקצועית של עורכי דין חלק א' - סדרי הדין בהליכים משמעתיים מביע עמדתו, בי גם תשובה באיחור ללשכת עורכי הדין עשויה להיחשב עבירת משמעת, בגינה יהא צפוי עורך הדין לעונש. מאידך, הוא מציין כי קיימים גם מקרים בהם תשובה באיחור לא הניבה הרשעה, ולו מחמת הספק. אולם נדמה כי לא במקרה כגון זה מדובר.
במקרה דנן, הנאשם יכול היה להבין מתוך המכתב שקיבל כי כבר נשלחו אליו שני מכתבים בעבר (אם כי לא הגיעו ליעדם), ובכל זאת בחר להתמהמה בהגשת תשובתו, עובדה המהווה אך שיקול לחומרא להרשעתו של הנאשם.
5.40. הנאשם מספק הסבר לאיחור זה. לטענתו, הוא פנה ללשכה מייד עם קבלת המכתב, וביקש לקבל את החומר הקיים בתיק. בשל עיכוב במשלוח החומר, הוא קיבל, לדבריו, את החומר רק במועד מאוחר יותר. את ההשתהות במתן התשובה הוא מסביר בכך שעם- דירה, ולפיכך נזקק לזמן מה על מנת לאתר את המסמכים הדרושים בתוך הארגזים.
5.41. לא נוכל לקבל את הסברו של הנאשם לעניין זה. עורך-דין המקבל לידיו מכתב המיידע אותו בדמי תלונה כלפיו, לא כל שכן כאשר ממכתב זה עולה כי אין זו הפנייה הראשונה אליו, מן הראוי והמצופה הוא, שיגיש את תגובתו מיידית ללשכת ש עורכי הדין, ולו על מנת להבהיר את עובדת אי-קבלתם של שני המכתבים הראשונים, ולבקש, לכל הפחות, ארכה להגשת תגובה לאור הימצאותו של החומר בארגזים כתוצאה ממעבר דירה. כך היינו מצפים מעורך-דין המכבד את לשכת עורכי הדין ומוסדותיה, ומייחס חשיבות מספקת לפניית הלשכה אליו.
הנאשם בחר שלא לעשות כן, והשהה את מתן תגובתו במשך זמן רב מעבר לנדרש ממנו ובכך אשמתו.
5.42. הלכה פסוקה היא כי אי מתן תשובה ללשכה מהווה כשלעצמה עבירת משמעת. ולמעשה כיום לא ניתן להצדיק את אי-מתן התשובה ללשכה (ועורך דין צפוי להרשעה בשל כך) גם מקום בו זוכה מכל האישומים למעט אי מתן תשובה ללשכה (ראה על"ע 19/86 לעיל).
5.43. אשר על כן, אנו מוצאים לנכון להרשיע את הנאשם בעבירה של אי שמירה על כבוד המקצוע לפי ס' 53 בצירוף ס' 1(61) לחוק, וכן בעבירה של מחדל שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין לפי ס' 3(61) לחוק.
(בד"מ 95/99)