יום ראשון, 19 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ועבודה

  גליון 5 · תאריך פרסום · עט ועבודה

חברים/ות יקרים/ות,

הו הגיליון החמישי של "עט ועבודה" היוצא לאור במתכונתו הנוכחית. מגליון לגליון מתרבות התגובות, ההצעות ופסקי הדין הנשלחים אלינו ואנחנו שמחות על שיתוף הפעולה ועל תשומת הלב המופגנת. אנו מודות במיוחד לעו"ד אלעד מן שבלעדיו גליונות אלו לא היו רואים אור.
בגליון "עט ועבודה" הנוכחי, בחרנו לסקור שתי הרצאות אורח רבות עניין שניתנו במסגרת דיוני הועודה לענייני עבודה שליד ועד מחוז תל אביב והמרכז. אלו הן הרצאתה של עורכת הדין שרון כפתורי שביט שעסקה בתמורות אותן עוברות קרנות הפנסיה הותיקות והרצאתו של הממונה על השכר במשרד האוצר, מר יובל רכלבסקי. נדמה בעיבינו כי ראוי שהדברים יובאו לידיעת כלל העוסקים בתחום ועל כן אנו שמחות לפרסם אותם בגליון זה. שמחנו על התגובות וההדים שקצר הגיליון הראשון ואנו מקוות כי מלאכה זו רק תתמיד ותתעצם מגליון למשנהו.
בנוסף, מובאים כרגיל תקצירי פסיקה, ובהם הפעם שני פסקי דין חשובים של בית המשפט העליון. פסקי הדין בפרשות רמת"א ויאיר דר עוררו הדים כאשר פורסמו וכעת מובאים כאן תקציריהם.
                                       
בברכת עבודה פוריה,
ד"ר הדרה בר-מור, עו"ד - יו"ר
יעל דולב, עו"ד - מ"מ יו"ר

היועצת המשפטית של מבטחים - בועדת העבודה המחוזית

בישיבת ועדת העבודה מיום 15.4.2004, התארחה עו"ד שרון כפתורי-שביט, היועצת המשפטית של קרן הפנסיה "מבטחים", אשר הוזמנה על ידי הועודה לסקור בפניה את ההתפתחויות האחרונות בשוק הפנסיה, בפסיקה ובחקיקה והשלכותיהן על העמיתים ומקבלי הגמלאות. להלן מובאים עיקרי דבריה של עו"ד כפתורי שביט:
קרן הפנסיה הותיקה של "מבטחים" היא קרן הדדית. המשמעות היא כי המעסיקים והמבוטחים מפרישים דמי גמולים בהתאם לשיעורים הקבועים בדין ובסופו של יום מקבלים המבוטחים פנסיה שהיא נגזרת של השכר ממנו הפריש המבוטח דמי גמולים והוותק שנצבר לזכותו בקרן הפנסיה. זאת, להבדיל מביטוח מנהלים, למשל, או בקרנות החדשות, שם הסכומים שהופרשו נצברים לזכות העובד והפנסיה היא נגזרת של הסכומים שהופרשו.
בקרנות הותיקות, בהן "מבטחים" הותיקה, נוצרו גירעונות לאורך השנים מסיבות שונות: כניסת נשים לשוק העבודה, תוחלת חיים גבוהה יותר, ניהול כושר של הקרנות וכו'. לכן, בשנת 1995 ההליטה הממשלה על הקמת קרנות פנסיה חדשות על בסיס שונה: כל סכום שהעובד מפריש יעמוד לזכותו.
הקרנות הקימו חברות חדשות וניהלו באמצעותן קרנות חדשות בעוד שההנהלה נותרה זהה. בשנת 2000 התקבלה החלטת בית המשפט העליון בסוגיית הפרדת הקרנות החדשות מן הותיקות ונקבע כי חייבת להיות הפרדה טוטאלית בין הקרנות הישנות לבין הקרנות החדשות מבחינת המבנה הניהולי שלהן - משרדים, מנהלים, דירקטוריונים, תקנונים וכו'.
ההפרדה בוצעה כמתחייב מהחלטת בית המשפט העליון והוראות אגף שוק ההון במשרד האוצר בעניין זה. כך, קרן הפנסיה "מבטחים ההדשה" היא חברת בת של הקרן הותיקה. בנוסף , הקרנות הישנות בגלל היותן גירעוניות, הפסיקו לקבל עמיתים חדשים אולם בשל היותן קרנות הדדיות הגרעון שלהן גדל.
כמו כן, העניקו קרנות הפנסיה הותיקות למבוטחים בהן, זכויות שונות מאלו הקבועות בתקנות קרן הפנסיה. זאת מכוחם של הסכמים שנחתמו בין המעסיקים לבין ארגוני העובדים שייצגו חלק מן המבוטחים. לשם הדוגמה, בחברה מסוימת היה קיים הסכם פרישה מוקדמת ובו אותה חברה הסכימה לשלם פנסיה מוקדמת כאמצעות "מבטחים". "מבטחים" כצד להסכם התחייבה לשלם את סכום הפנסיה המוקדמת בין אם תקבל את הכסף מן החברה ובין אם לאו, וזאת מאחר שניתנה ערבות מדינה לצורד עסקה זו.
בעקבות חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, נעשתה רויזיה בכל מבנה קרנות הפנסיה מחד, ובזכויות העמיתיםמואידך. החוק, תיקן את חוק הפיקוח על עסקי ביטוח והוסף לו את פרק י"ד שענוינו "הסדר קרנות הפנסיה הותיקות". מכוח התיקון לחוק הפיקוח, מונו לקרנות הותיקות ובהן גם "מבטחים", מנהלים מיוחדים. בנוסף ומכוח התיקון לחוק הפיקוח, התקין הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, תקנון אחיד לכל הקרנות הותיקות. תקנון אחיד זה, החליף את תקנוני הקרנות הותיקות, כפי שהיו עד לאותו מועד. חוק הפיקוח קבע כי הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר.
בנוסף לכל אלו, התקבל בכנסת ישראל חוק גיל פרישה, הקובע מהו גיל הפרישה לפנסיית זקנה לגברים ולנשים.
כתוצאה מתיקוני החקיקה, שונו כל זכויות המבוטחים בקרנות הותיקות, לרבות שינוי בגובה ההפרשות לקרנות הותיקות, שינוי באופן חישוב הפנסיה, שינוי בגיל הפרישה ועוד. אחד השינויים העיקריים הוא קביעת מנגנון איזון אקטוארי, בתקנוני הקרנות, הקובע כי בכל מקרה של גירעון אקטוארי העולה על שיעור מסוים, יופחתו זכויות המבוטחים. מנגנון האיזון האקטוארי פועל גם לטובת המבוטחים ובמקרה של עודף אקטוארי רשאית הקרן, באישור אגף שוק ההון באוצר, להגדיל את זכויות המבוטחים.
במקביל לשינויים שנסקרו בחקיקה, התקבל בחודש 10/03 בבית הדין הארצי לעבודה פס"ד פיורסט [ע"ע 600026/97 - "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' מרק פיורסט, תק-אר 2003(3), 339. פס"ד פיורטס קבע כי קרן הפנסיה של "מבטחים" רשאית ליתן זכויות אד ורק בהתאם לתקנות קרן הפנסיה והיא אינה רשאית להעניק לחלק ממבוטחיה זכויות העולות על הזכויות הקבועות בתקנות, מכוח הסכמים לבר תקנוניים.
"מבטחים" סברה, עד לקבלת פס"ד פיורטס כי היא רשאית לחתום על הסכמים לבר תקנוניים מכוח הוראות תקנותיה.
בית הדין הארצי קבע כי מכוח עיקרון השוויון ולנוכח העובדה שמדובר בקרן הדדית, קרן הפנסיה של "מבטחים" (כמו גם יתר הקרנות הותיקות), רשאית ליתן זכויות בהתאם להוראות התקנות בלבד. בפס"ד זה ביטל בית הדין הארצי למעשה, את ההסכם להנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה, אשר קבע דרך חישוב שכר קובע לפנסיה, שונה מזו שהיתה קבועה בתקנות קרן הפנסיה.
בעקבות השינויים בחקיקה ובהתאם להוראות בית הדין הארצי בפס"ד פיורסט, החלה "מבטחים" מבטלת בעת האחרונה את כל ההסדרים המיוחדים שהעניקו למבוטחים זכויות העולות על אלו שהיו קבועות בתקנון "מבטחים". "מבטחים", תחת המנהל המיוחד סבורה כי כקרן פנסיה הדדית היא חייבת לנהוג בשוויון כלפי כלל עמיתיה ואסור לה להעניק זכויות מעבר לתקנון, כפי שקבע בית הדין הארצי בפס"ד פיורסט.
למרות זאת ומאחר שקביעותיו של בית הדין הארצי בפס"ד פיורסט, משמעותן גם פגיעה בגובה הפנסיה של פנסיונרים שפרשו כבר לפנסיה לפני שנים רבות, הגישה "מבטחים" מעין "תובענה ייצוגית" לבית הדין לעבודה בו היא טוענת כי הגם שהעיקרון שנקבע בפס"ד פיורסט הוא עיקרון ראוי, יישומו באופן רטרואקטיבי, בכל הנוגע לאופן חישוב השכר הקובע לפנסיה, תביא לחוסר שיווין בין המבוטחים. יצוין כי הקושי הגדול ביותר הוא בעיית ההסתמכות של המבוטחים על ההסכמים החוץ תקנוניים הללו.
יחד עם ואת ברור כי לאור העובדה שמדובר בקרן פנסיה הדדית, אם "מבטחים" תשלם לפנסיונרים תוספות לפנסיה, מכוח פס"ד פיורסט, אך לא תפחית מן הפנסיות של הפנסיונרים שקיבלו זכויות העולות על אלו הקבועות בתקנון, ייפגעו עקרונות השיוויון והדדיות עליהן מושתתת קרן הפנסיה של "מבטחים".

הממונה על השכר באוצר - בועדת העבודה המחוזית

ביום 31.5.2004, התארח בישיבת הועדה מר יובל רכלבסקי, הממונה על השכר במשרד האוצר. מר רכלבסקי הוזמן לישיבת הועדה כדי לסקור בפני חבריה את התמורות שחלו בשנים האחרונות במבנה משק השכר בציבור בישראל ולהצביע על מגמות צפויות.
מן הנתונים שהציג מר רכלבסקי בפני הועדה עולה כי כיום מועסקים במשק כ-2.5 מליון מועסקים. כ-750 אלף מהם מועסקים במגזר הציבורי. כ-550 אלף עובדים כפופים להסכמים קיבוציים והם אלו שיוצרים את הדינמיקה בתחום יחסי העבודה בשנים האחרונות.
על פי דבריו, ניתן להצביע על החלשות ההסתדרות כעל גורם מכריע. אם בעבר כ 85% מכלל המועסקים במשק היו מכוסים על ידי הסכמים קיבוציים, הרי שכיום הגענו למצב של כ-35% חברים באיגודים ולא יותר מ-45% מכוסים על ידי הסכמים קיבוציים. למרות זאת, במגזר הציבורי הכיסוי כמעט מלא ועל כן עצמת האיגוד המקצועי מורגשת מאוד ובעיקר במגזר הציבורי.
להשקפתו של מר רכלבסקי, לא מתקיים כבר מזה מספר שנים אינטרס לביצוע עסקאות חבילה כמו שהיו בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. לדבריו, ישראל, על רקע אי היציבות הפוליטית, מצויה במצב של טלטלה. התחלפויות תכופות של ממשלות מביאות עימן חוסר יציבות המשליך על נכונות שרי הממשלה להתמודד עם בעיות כבדות משקל במגזר הציבורי דוגמת תאגיד בתי החולים.
מר רכלבסקי טוען כי לממשלה הנוכחית, (טרם השינויים האחרונים עקב ההתנתקות - א.מ.), הרכב מיוחד המשליך על מרקם יחסי העבודה במשק. זאת, מאחר וכיום אין גורם מוצהר בתוך הממשלה שרואה עצמו כנציג העובדים או אינטרסים "הסתדרותיים" של האיגודים המקצועיים. באופן פרדוקסלי, דווקא שר התמ"ת שקיבל גם את תיק העבודה הוא הגורם שמנסה לגשר בין הממשלה לבין ההסתדרות למרות שאינו נציג מובהק של האינטרס ההסתדרותי.
מר רכלבסקי ביקש להדגיש כי קיימת נחישות של שר האוצר להמשיך לעסוק במספר נושאים. למעשה, ממשלה יזמה מהלכים בשלושה תחומים:
הראשון, בשוק הפנסיה - "הלאמת" הקרנות, שינוי התקנונים, שחרור הכספים המצויים בקרנות לפיזור בשוק ההון בלא ניווט מלמעלה. כך הוזרמו לשוק הפתוח סכומים אדירים לפעילות בארץ ובחו"ל. כמו כן, עברו כל העובדים החדשים במגזר הציבורי לתכניות פנסיה צוברת ורק הותיקים נותרו עדיין במסגרת הפנסיה התקציבית.
השני - שחיקת שכר - לאור קשיי התקציב, נוצר הצורך לקבל החלטה האם להפחית שכר או לבצע פיטורים. בסופו של דבר הגיעו האוצר וההסתדרות להבנה באשר לשינוי בכללי המשחק בנוגע לשמירה על השכר הריאלי. אכן, בסוף שנת 2001 ניתנה הודעה להסתדרות כי אין התחייבות לשמירת שכר ריאלית ולמעשה השכר הריאלי נשחק ואף נעשו צעדים לכיוון הפחתת שכר. שר האוצר נתן לכך גיבוי מלא כצעד שעשוי להחליף את הצורך בפיטורים.
השלישי - רפורמות במונופולים. כדוגמה ניתן לציין את חב' "מקורות" שהפכה לחברת אחזקות, הדואר שהופך לחברה עסקית, הרכבת שנותקה מרשות הנמלים , בזק שעברה שינויים מבניים, אל-על שנמכרה ועוד. תהליד השינוי כולל גם את הבנקים, חברת חשמל, רשות הנמלים ובז"ן. גם במערכות החינוך והבריאות מתבצעת רפורמה גדולה.
בכל תחומי הרפורמות הללו ראוי לציין לטובה את המשא ומתן שנוהל בהסכמת ההסתדרות על הפחתת שכר והיקף מוסכם של פיטורים בשורות המדינה שהורחב לרשויות המקומיות. כתוצאה מהנחלשות של שר האוצר ההסתדרות הבינה כי היא חייבת להתגמש לתקופה של שנתיים שלוש וגמישותה זו הובילה להסכמה בענין שינויי השכר והתנאים. לסיכום סובר מר רכלבסקי כי אם ההסתדרות תבין כי יש להתאים הכל לרוח הזמן והכלכלה יש עתיד ליחסים הקיבוציים. שאם לא כן, עלול המשק להיקלע למאבקים. לדבריו יש לזכור כי ביולי 2005 יסתיים ההסכם הקיבוצי הכללי במשק ואיתו תניית השקט התעשייתי ואין אפשרות לצפות מראש את אשר יקרה.
לשאלה מהו חזון הממשלה כיום באשר לעתיד היחסים הקיבוציים, השיב מר רכלבסקי כי הממשלה מאמינה שישנם תחומים שהמדינה לא יכולה ולא צריכה להפעילם ובאלה היא פועלת לקידום ההפרטה. שירות המדינה, לדבריו, צריך לעסוק בפונקציות של מדיניות מטה, פיקוח, תכנון, מימון ובקרה.
לטענתו, המעבר הזה אינו חייב להוות באמצעות חקיקה אלא נהפוך הוא. האוצר רואה בחקיקה דוגמת חוק להפחתת שכר או פגיעה אחרת בזכויות עובדים כמוצא אחרון. מר רכלבסקי טוען כי הוא עצמו דווקא נגד התערבות בחקיקה, אלא אם השותפים למשא ומתן לא ישתפו פעולה.באשר לשכר מקסימום ציין מר רכלבסקי כי קיימת הצעה בנושא על פיה השכר של ראש הגוף יהיה השכר המקסימלי באותה חברה. שכר זה יאושר על ידי הממשלה לתאגידים.

 

 

השופטים: הנשיא סטיב אדלר,אלישבע ברק- אוסוסקין,שמואל צור נ"צ: אורי ינאי, בנימין ליברמן

כוננות אינה חלק מהשכר המזכה לצורד פנסיה ע"ע 1398 (בש"א 1522/02) המרכז הרפואי "שערי צדק" נ' ד"ר רוברט גולדשטיין
העובדות: ד"ר גולדשטיין הועסק במרכז הרפואי "שערי צדק" כמנהל מעבדת הגסטרו החל מיום 5.3.1967 ועד שפרש לגמלאות ביום 31.5.1998. ככלל, מעבדת הגסטרו לא היתה פעילה מחוץ לשעות העבודה הרגילות וזאת פרט למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. מסיבה זו לא נערך בה לוח כונניות מתוכן מראש.למרות זאת, מכיוון שחילופי המשמרות אירעו מידי יום ב-16:00 ומאותה שעה איישו את המעבדה בתורנות סטודנטים לרפואה, נקבעו כוננים שתפקידם היה לסייע ככל שהתורן לא מסוגל לבצע פעולה מסויימת.
כוננות זו לא נרשמה בלוח הכונניות משום שמדובר היה בהתחייבות כוללת להגיע לבית החולים בהתעורר צורך מיוחד. למעשה, כוננות זו היתה חלק מהשיטה שהנהיג בית החולים, לפיה עבור הסכמתם של עובדים מסויימים להימצא בכוננות, שילם להם בית החולים תוספת שכונתה "תוספת כוננות 2/3". יצויין כי המערער הוזעק לבית החולים בקריאות פתע רק לעיתים נדירות במיוחד. במסגרת פעמים אלו שולמו לו שעות נוספות בעדן וזאת מעבר למסגרת הכוננות.
בחודש מאי 1994 נחתם הסכם קיבוצי בין הממשלה, קופת החולים הכללית, ההסתדרות המדיצינית "הדסה", שלוש הערים הגדולות והמוסדות להשכלה גבוהה לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות הביוכימאים והמקרוביולוגים. הסכם זה הסדיר את סוגיית תשלום תוספת הכונניות לעובדי המעבדות, אך הוא לא הוחל על "שערי צדק". כסיכום בין ועד העובדים להנהלת בית החולים סוכם על תשלום בעבור הכוננויות אלו והמערער החל לקבל אותה החל מ-1.8.1994, תמורת הענות לקריאות בהתאם לצרכי העבודה. יצויין אף כי התוספת שולמה עבור מספר ימי כוננות שלא השתנה מידי חודש ואף שולמה בגין תקופות בהן נעדרו הכוננים מעבודתם.
עובדי בית החולים זכאים לפנסיה תקציבית בעבור חלק מהכנסתם ובעבור חלקה האחר, הכולל את תוספת הכוננויות הם זכאים לפנסיה תקציבית מתוקף תחולת הסכם קיבוצי, כך ש-5% מהשכר מופרש על ידי המעסיק ו-5% על ידי העובד.נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הפנסיה של ד"ר גולדשטיין והאם תוספת הכוננות צריכה לשמש רכיב לצורך חישוב השכר המזכה ומכאן הפניה לבית הדין האזורי לעבודה.
בית הדין קבע כי יש לבחון את היחסים בין תשלום המשולם בגין העבודה הרגילה ובין היתר למאמץ, אחריות והזמן הנדרש בגינה, לבין התשלום בגין הזמן, הנכונות, המאמץ וחוסר הנוחות הנגרם בשל הנכונות להיקרא בכל עת. כמו כן נקבע כי יש לשכלל גם את הקריאות בפועל וכך יש לזקוף לכל היותר מחצית המרכיב ששולם כתוספת כוננויות ולהתייחס למחצית השניה כאל שכר רגיל שהוצפן תחת הכינוי "תוספת 2/3". מכאן הערעור.
נפסק: דין הערעור להתקבל משבית הדין קמא חרג מן ההקשר התעשייתי ומן ההלכה הפסוקה. אמנם מסקנתו של בית הדין כי "תוספת 2/3" הינה תוספת אמיתית ולא פיקציה ובעלי המקצועות השונים ומנהלי המעבדות נקראים לבית החולים לאחר שעות העבודה המקובלות. עובדים אלו מתוגמלים באמצעות תשלום המכונה "תוספת כוננות". למרות זאת,מסקנתו הסופית של בית הדין, היתה שונה.
מכלל החומר שהונח בפני בית הדין הובהר כי לא כל מנהל מעבדה נקרא לבית החולים בתדירות גבוהה ואולם אין בכך כדי להעלות טענה כנגד נציגי המעסיקים והעובדים שהעדיפו לשמר את עקרון השוויון ולמנוע אפליה בין מנהלי מעבדות. יתרה מזאת, מנהל שנקרא בתכיפות לעבודה מחוץ לשעות הפעילות המקובלות, זכה לפיצוי באמצעות תשלום שעות נוספות. על כן, אין לייחס חלק מהתשלום בגין כוננות ששולמה לד"ר גולדשטיין לשכרו הרגיל.
הכלל הוא כי בתחום תקצוב הפנסיה, העובד אינו זכאי לפנסיה עבור רכיבים שלגביהם לא הופרשו כספים במהלך השנים. עקרון זה יפה גם לפנסיה תקציבית, אף שלגביה אין המדובר בהפרשות. חיוב בית החולים בתשלום כמו זה בו אנו עוסקים, יטיל עליו עלויות שלא הוסכם לגביהן מראש ואשר לא נלקחו בחשבון לגבי הכספים שהופרשו.
סופו של דבר: הערעור התקבל ונקבע כי אין להכליל את תוספת הכוננות במשכורותו הקובעת של ד"ר גולדשטיין.
ניתן ביום י' אדר תשס"ד, 3 למרץ 2004.

ב"כ המערער - עו"ד אברהם הררי
ב"כ המשיב -- עו"ד יעקב דובר

 

השופטים: הנשיא סטיב אדלר,אלישבע ברק- אוסוסקין,נילי ארד נ"צ : אבישי ספיר

זכאות לפנסיה תקציבית בעקבות בחירה במסלול "ביטוח מנהלים" ע"ע 1123/02 פנחס אופנר נ' המרכז הרפואי "שערי צדק"
העובדות: המערער הועסק כסמנכ"ל מערכות מידע בבית החולים, "שערי צדק", מיום1970 .1.4 ועד ליום 31.1.1997, מועד פרישתו עם הגיעו לגיל 65. כשהחל לעבוד בבית החולים, הובהר לו כי נהוג שם שהעוברים מקבלים פנסיה תקציבית, כמו זו של עובדי בתי החולים הממשלתיים, אולם הוא ביקש להיות מבוטח בביטוח מנהלים במקום הפנסיה התקציבית וכך נעשה.
בסמוך לאחר מכך הודיע בית החולים למערער כי לאור ביטוחו בביטוח מנהלים אין המשיב חייב לשלם לו פיציי פיטוריה אם ומתי שיגיעו לו. לא הוכח, לעומת זאת, קיומו של אישור שר העבודה מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963.
ביום 10.7.1979 נחתם הסכם קיבוצי בין בית החולים לבין ההסתדרות הכללית, בו הוסדרה זכאותם של העובדים לפנסיה תקציבית מכח ההסכם הקיבוצי הסכם זה לא חל על רופאים משום שאינם מיוצגים על ידי ההסתדרות הכללית. למערער ניתנה בעת ההיא הברירה להיות מבוטח בפנסיה התקציבית או להמשיך בביטוח המנהלים שלו. ביום 15.4.1983 חתם המערער על מסמך המאשר כי ידוע לו שלאור ההפרשות על שמו לביטוח מנהלים, אין הוא זכאי לפיצוי או לגימלאות לפי כל הסכם אחר. כאמור ביום 31.1.1997 פרש המערער מעבודתו וקיכל סכומים שונים בגין גמולים ופיצויים מביטוח המנהלים אך לא זכה לקבל פנסיה תקציבית או פיצויי פיטורין.
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער לקבלת פיצויי פיטורין ופנסיה תקציבית ומכאן הערעור.
נפסק: בית הדין הארצי קיבל את הערעור חלקית וקבע כי המערער זכאי לפיצויי פיטורין אד לא לפנסיה תקציבית. המערער החליט מרצונו החופשי להעדיף תוכנית של ביטוח מנהלים ולא עלתה כל ראיה לפיה לחצה עליו הנהלת בית החולים לוותר על הפנסיה התקציבית, אלא להיפך. נוסף על כך, המערער לא נותר ללא סעד בעקבות אי הצטרפותו לתוכנית הפנסיה התקציבית, משום שבית הדין קבע כי הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים.
לעמדת הנשיא אדלר, אין מדובר כאן בויתור מראש על זכות קוגניטית ועל כן יש לדחות את הערעור בסוגיה זו.
באשר לפיצויי הפיטורין נפסק כי פיצויי הפיטורין שקיבל המערער במסגרת ביטוח המנהלים אינם באים במקום פיצויי פיטורים, שכן לא התקבל אישור מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ועל כן הכספים שהופרשו לביטוח המנהלים הם "על חשבון" פיצויי פיטורין. המערער טען להפרש בין הסכום שהופרש לטובתו לסכום שאמור היה לקבל בפועל. יציאתו של המערער לגמלאות מכה סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים נחשבת כפיטורים ומקנה לו זכות לפיצויים.
סופו של דבר: הערעור התקבל חלקית כאמור.
ניתן ביום כ"א סיון תשס"ד, 10 ביוני 2004.
ב"כ המערער - עו"ד אליהו בן טובים וען"ד מיכל בן דב
ב"כ המשיב - עויוך אברהם הררי

 

השופטים: הנשיא אהרון ברק, אליעזר ריבלין, אסתר חיות

מיסוי אופציות סחירות לעובדים- בהקצעה או במימוש? ע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר
העובדות: המשיב, יאיר דר הועסק כמנכ"ל חברת ההשקעות דוברת-שרם בין השנים 1992 ועד 1994. במסגרת זו הוקצו לו 30,000 כתבי אופציה, ללא תמורה. כגין ההקצאה נזקפה לדר הכנסה בסך 446,700 ש"ח והוא דיווח עליה כהכנסה שנוכה לגביה מס במקור במסגרת דו"ח על הכנסותיו לשנת 1993.

בחודש אוקטובר 1994, פנה דר לפקיד השומה בבקשה לתקן את דו"ח ההכנסות שהגיש ולהפחית ממנו את הסכום שנזקף לו כהכנסה בגין הקצאת כתבי האופציה. דר טען כי יש לחייבו במס בעת מימוש האופציות ולא במועד הקצאתן. עוד ביקש דר כי יוחזר לו סכום המס אותו שילם בגין חיובו במועד ההקצאה.

בקשתו זו של דר נדחתה והוא פנה בשנית לנציב מס ההכנסה בשנת 1997 בבקשה לפתוח את השומה. זאת בעקבות הפסיקה בדנ"א 3962/93 מינץ נ' פשמ"ג פ"ו נד(4) 817. לאחר שימוע שנערך לדר, נדחתה אף בקשתו זו והוא ערר לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור. מכאן הדיון שלפנינו.

נפסק: בית המשפט קבע בהופכו את החלטת בית המשפט המחוזי, כי מועד מיסויין של אופציות סחירות היא בעת הקצאתן ולא בעת מימושן. נקודת המוצא היא כי אופציה, ככל טובת הנאה אחרת הניתנת לעובדים למסות במועד ההקצאה. גישה זו יפה ביתר שאת, מקום שבו האופציות שהוענקו לעובד הינן אופציות הרשומות למסחר בבורסה.

בית המשפט קבע כי אין מקום להבדיל בין אופציות סחירות לבין טובות הנאה אחרות הממוסות במועד הענקתן. לאופציה הסחירה יש שני מאפיינים מובהקים והם הזמינות הקיימת בהערכת השווי שלהן בהיותן נסחרות בבורסה והאפשרות להפוך אותן לטובת הנאה ממשית מיידית. על כן, את דחיית המס יש לפרש באופן מצמצם המחיל את הדחייה רק על אופציות שאינן סחירות, שכן במקרה כזה יש קושי לקבוע את שוויה של טובת ההנאה במועד ההקצאה.

פסיקה זו חלה ככל שהיא מתייחסת להקצאות שבוצעו טרם תיקון 132 לפקודת מס ההכנסה ב 1.1.2003 אשר הסדיר את סוגיית מיסוי האופציות המוענקות לעובדים באופן סטטוטורי.

סופו של דבר: הערעור התקבל ונקבע כי דר היה חייב בתשלום המס במועד ההקצאה.
ניתן ביום כ"א אייר, תשס"ד 12.5.2004.

ב"כ המערער - עו"ד לאה מרגלית, עו"ד יהודה ליבליין
ב"כ המשיב עו"ד יוסף אברהם, עו"ד יגאל כהן