יום רביעי, 18 אוקטובר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 61 · תאריך פרסום אפריל 2001 · עט ואתיקה

הפעלת זכות הקיזוז ע"י עו"דלאור המצב המשפטי הנוכחי


דבר היו"ר
חברות וחברים יקרים,
בגיליון הקודם עמדנו על היקפה של זכות העיכבון מכוח ס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-. עתה נידרש לשאלה, האם ובאיזו מידה עומדת לעוה"ד הזכות להפעיל קיזוז בנוגע לכספי הלקוח המצויים אצלו, כדי לגבות את שכר טרחתו והוצאותיה להלן נבקש לבחון, מהו המקור לזכות קיזוז זו ומה היחס בינה לבין זכות העיכבון מכוח ס' 88 לחוק.
לאחרונה פירש ביהמ"ש העליון באופן דווקני את ס' 88 לחוק, תוך שקבע כי "חוק לשכת עורכי הדין אינו מתיר לעורכי דין לנכות מן הכספים שקיבלו עבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות... בגדר יחסי הנאמנות ביניהם, נאסר על עורכי הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת. לעורכי הדין מוקנית רק זכות עיכבון להבטחת תשלום חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין" (כב' השופטת דורנר, בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ. אופנהיים, פ"ד נד (1) 303).
פרשנות זו תואמת את שנקבע בכלל 40 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986- בכל הנוגע לצורך ב"הסכם" לשם ניכוי כספים שקיבל עורך הדין עבור לקוחו.
פרשנות זו של ביהמ"ש העליון, משקפת את חולשת יכולתו של עוה"ד לגבות את שכר-טרחתו, בדין הקיים. ס' 88 לחוק, אשר נחקק בשנת 1961 כהוראה פורצת-דרך בחקיקה, כלל ב"זכות העיכוב" גם "עיכוב כספים". דא עקא, שההוראה ה"מתקדמת" מ1961- נותרה בעינה ואילו זכות הקיזוז, הפכה מזכות היונקת את חיותה מהסכם לכזו הקיימת מכוח הדין. ננסה עתה, להאיר היבט חשוב זה, שלא נדון בפס"ד אופנהיים.
עמדתו של המשפט הישראלי, בטרם באה לעולם החקיקה האזרחית החדשה, הייתה כי "בהעדר חוק או פקודה, ובאין הסכם לכך, שנעשה בין הצדדים במפורש או מכללא... אין להכשיר בישראל את ההגנה הטכנית מהסוג של קיזוז" (השופט אגרנט בע"א 217/55 קניגסהופר נ. ליגה להטבת השמיעה, פ"ד י"א 171). לאחר החקיקה האזרחית החדשה, נפסק בע"א 377/82 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ. צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, כי ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי) קבע הסדר כולל באשר לקיזוז. לענייננו, חשובה קביעת כב' השופט ברק באשר לתוקף ההוראות בעניין קיזוז המצויות בחוק שקדמו לחוק החוזים (חלק כללי), כדוגמת חוק לשכת עורכי הדין. כך נפסק, כי "אין למצוא את התשובה לשאלות בדבר דרך הקיזוז, פועלו ותוצאותיו, בחוקים הספציפיים, אלא בחוק החוזים (חלק כללי)", וכי "מבחינה מהותית, 'אין עוד צורך' בהוראות הקבועות בחוקים הספציפיים בעניין קיזוז". הלכת צור גת ייתרה את הוראות הקיזוז הקבועות בחוקים ספציפיים, וקבעה שהיקף זכות הקיזוז יימצא בחוק החוזים. עמדתנו הינה, כי לאור הלכת צור גת, אשר החילה את זכות הקיזוז על כל ענפי המשפט האזרחי,
אין מקום למנוע מציבור עורכי הדין - ככל ציבור נושים אחר - את זכות הקיזוז. לאור הלכת צור גת, אין זה ראוי שעוה"ד יידרש לפרט בהסכם עם הלקוח את עצם היכולת לבצע קיזוז (כנדרש בכלל 40 (ב)), שכן ס' 53 לחוק החוזים אינו דורש זאת. זאת ועוד, הואיל ובחוקים אחרים ישנם סעיפים נפרדים לקיזוז ועיכבון (למשל: חוק השליחות, תשכ"ה - 1965) וקיומה של זכות העיכבון אינו מוציא את זכות הקיזוז, יש הגיון רב בהקניית זכויות אלה, זו לצד זו, גם לציבור עורכי הדין. המוקש הרציני מצוי כיום בכך שס' 88 לחוק מדבר על זכות עיכוב לכספים שבידי עוה"ד ולכאורה מסדיר את המטריה של זכות הקיזוז, וזאת שעה שהוראות העיכבון בחקיקה האזרחית החדשה אינן מסדירות כלל סוגיה של "עיכוב כספים", שהרי "חוב כספי איננו מושא לעיכבון" (ע"א 2390/92 גרינשפון נ' שכטר ואח', פ"ד מט (1) 843). אכן, מקובלת עלינו דעתו של כב' השופט ד"ר ג' קלינג, במאמרו "אמצעים לגביית שכר טרחה של עורכי-דין" בתוך "מנחה ליצחק" (הוצאה לאור של לשכת עוה"ד - 1999) 505, כי קיומה של זכות הקיזוז לעוה"ד מייתר את זכות העיכבון בכספים שבידיו, אך לדעתנו, אין מקום לשלול דווקא מציבור עורכי הדין את זכות הקיזוז אשר הוענקה בדין הכללי לכלל הציבור, אלא בהוראת חוק מפורשת ולא על דרך חקיקת משנה. לנוכח הלכת צור גת, אין כיום הצדקה לבודד את ציבור עורכי הדין מכלל ציבור הנושים, ולחייבם - בהסדר שאין כדוגמתו במשפט האזרחי - בהסכם מפורש המעגן את זכות הקיזוז. אין צידוק ענייני לשלול מעורך הדין זכות כה מהותית, בשעה שממנה נהנים בעלי מקצוע שמבצעים עסקאות משפטיות בשדה המסחר (כגון: קבלנות, שליחות, נאמנות) ומחויבים למידה לא פחותה של אמון. לנו נראה, כי המגבלה היחידה שצריכה להנחות את עוה"ד בהפעלת זכות הקיזוז, כבהפעלת מכלול זכויותיו וחובותיו, הינה הסטנדרטים הקבועים בדין המשמעתי.

ברוח זו, אין לראות בס' 88 הוראת-חוק קוגנטית, שכן הוא אינו מטיל חובת עשה - אלא נוקט לשון "רשאי" לעניין הפעלת זכות העיכבון, והוא אינו מאכלס אינטרס ציבורי, כבד ומיוחד אשר מן הראוי שיאפיין הוראת-חוק קוגנטית. לפיכך, אין לקבוע כלפי ס' 88 כי ומכלל הן שומעין לאו" ובכך להדיר את זכות הקיזוז מידיו של עוה"ד. מכל מקום, מן הראוי שהמחוקק יביא למחיקת ס' 88, ויסדיר את חריגיו (כספי נאמנות ומזונות לאישה וקטינים) בדרך אחרת. בנוסף, יש לפעול לביטולו של כלל 40 נב), ולהחיל על ציבור עורכי הדין את הדין הכללי בעניין קיזוז ועיכבון, תוך הסדרת חריגי ס' 88 כאמור.

עד שקריאתנו זו תפלס את דרכה לספר החוקים, ראוי שעורכי הדין יהיו מודעים לבעייתיות הקיימת כיום בהפעלת זכות הקיזוז ויעגנוה בהסכם עם הלקוח.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד, יו"ר ועדת האתיקה

*מאמר זה מבוסס על הרצאה שנישאה בפני חברי בתי הדין המשמעתיים, בבית הפרקליט, ביום 20.2.01.


 

מהו הדין כשלקוח פונה למשרד עורכי דין ומבקש כי ייצגוהו בביהמ"ש

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לפני זמן קצר פתח הפונה משרד לעריכת דין יחד עם עו"ד שותף.
2.השותף שימש בעבר בכהונת תובע משטרתי ובמסגרת זו הכין גם בעבר כתבי אישום בתיקי תעבורה.
3.לפני כחודש ימים פנה לקוח למשרד וביקש כי נטפל עבורו באישום שהוגש נגדו לביהמ"ש לתעבורה.
4.מעבר להכנת כתב האישום שהוגש כנגד הלקוח בזמנו ע"י השותף, לא הופיע השותף בשום דיון בתיק ובמסגרת תפקידו האמור - הכין כתבי אישום רבים, כך שאינו זוכר את כתב האישום שבזמנו טיפל בהכנתו.
5.עורך-הדין השותף לא יטפל בתיק החדש ויופי הכח אמור להינתן רק לעוה"ד אשר הפנה את השאילתא לוועדה.
השאלה היא אם רשאי עוה"ד לטפל בלקוח בעצמו וללא מעורבות של עוה"ד השותף?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי עוה"ד הפונה אינו רשאי לייצג את הלקוח באותו עניין בו ייצג שותפו את הצד שכנגד וכנגד אותו לקוח.

(28850)

עורך-דין וסוגית ניגוד עניינים

ניגוד עניינים

העובדות:
1.ועדת האתיקה התבקשה ע"י עורך-דין להתייחס לבעיה אתית שעיקרה ניגוד עניינים אשר נוצר תוך כדי ניהול הליכים משפטיים בביהמ"ש לענייני משפחה בנושא קבלת אפוטרופסות על קטין.
2.הפונה מייצג בני זוג שביקשו לקבל אפוטרופסות כלכלית על בנם שהינו ילד חריג. כיום קיימת אפוטרופסות זמנית של 6 חודשים העומדת להסתיים וכשהמדינה מסכימה להארכת האפוטרופסות לעוד 3 חודשים בכדי שתוכל לקבל חוות דעת פסיכולוגית משלימה.
3.לאחרונה נפרדו בני הזוג והם מצויים בהליכי גירושין קשים. לטענת האישה הבן יוצא לאחרונה למסגרת חוץ ביתית והבעל מבקש לחזור מהבקשה כי לטענתו האישה רוצה להשתמש בעניין זה לצורך מקסום טענותיה הכספיות בהליך הגירושין.
4.עוה"ד מבקש כי הועדה תחווה דעתה בעניין המשך או הפסקת הייצוג או הטיפול בתיק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה עליו להתפטר מייצוג בני הזוג בסוגיה שהועלתה על ידיו.

(28750)

עורך דין וזכותו להפקת כרטיסי ביקור לבעלי תפקידים במשרד(לבד מעורכי הדין שבו)

עוה"ד ומשרדו

העובדות:
1.פנתה לוועדה מנהלת משרד עורכי דין שהיא גם בעלת רישיון עורך דין בחו"ל אולם טרם קיבלה רישיון ישראלי.
2.שאלתה היא האם מותר למשרד עורכי הדין להנפיק כרטיס ביקור לבעלי משרות שונות במשרד כמו מנהלת המשרד, מנהלת חשבונות במשרד וכיו"ב.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי לדעתה יהיה זה פסול אם משרד עורכי הדין ינפיק ויפיץ כרטיסי ביקור הנושאים את שם המשרד למי שאינו עורך דין.

(28128)

 

 

 

המותר לעורך דין לייצג לקוחה חרף היותו מתמחה במשרד שייצג אותה לקוחה בעבר?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.בתקופת התמחותו במשרד עוה"ד פלוני הייתה אחת הלקוחות מיוצגת ע"י אותו משרד.
2.לימים פרש הפונה מהמשרד שבו התמחה וקיבל לידיו ייצוג הבעל של אותה לקוחה.
3.ב"כ הלקוחה דהיום דרש מהפונה להפסיק את ייצוג הבעל שכן לדבריו ייצג הפונה בהיותו מתמחה את הלקוחה.
4.שאלת עוה"ד היא האם אכן יש פגם כיום בייצוגו את הבעל כשהוא טוען כי בתקופת עבודתו כמתמחה במשרד פלוני לא היה לו כל קשר מהותי לטיפול בלקוחה, לבד מעניינים טכניים גרידא.

עמדת ועדת האתיקה:
1.ראשית לכל כללי האתיקה הוחלו גם על מתמחים.
2.גם אם המדובר במקרה זה הוא במראית עין בלבד הרי יש פגם בכך שעוה"ד אשר ייצג את האישה כמתמחה, ייצג כיום את בעלה כשהוא כבר עורך דין.
3. הועדה סבורה כי הפונה מנוע מלטפל בתיק זה בכל דבר ועניין.
(28787)

האם מותר לעורך דין לציין בנייר המכתבים שלו ובחותמתו את עובדת היותו טוען רבני ועורך דין?

פרסום ופרסומת

העובדות:
עורכת דין פנתה לוועדה וביקשה לברר האם היא רשאית לציין בנייר המכתבים ובחותמתה גם את העובדה שהינה טוענת רבנית.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי התואר "טוען רבני" הינו תואר שדין אחר מסדיר את השימוש בו ולפיכך ביכולתה לציין על נייר המכתבים של משרדה את תוארה כטוענת רבנית. לעניין זה מופנית תשומת לב הפונה לנקוב בסעיף 57 לחוק לשכת עוה"ד, תשכ"א1961-.

(28495)

המותר והאסור בפרסום מאמריםמשפטיים בעיתונות

פרסום ופרסומת

העובדות:

עורך דין פנה לוועדה והפנה את תשומת ליבה לקיום מדורים לייעוץ משפטי בעיתונים ובמקומונים ושאלתו היא האם יש בכך משום פרסומת אסורה?

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לפונה כי כעקרון רשאי עורך דין לכתוב מאמר בעיתונות בסוגיה משפטית.
עם זאת אין לפרסם את מענו או דרך התקשרות אחרת עמו לצורך מתן שאלות אלא יש לפנות למערכת העיתון עצמה.

(28485)


 

הרשאי עו"ד למסור כתובת של לקוחו לשעבר לצד ג?'

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.לוועדה פנתה עורכת דין אשר ייצגה לקוח שנפגע בתאונת דרכים כנהג כשבמהלך התאונה נגרם נזק לצד ג.'
2.טיפול עוה"ד בתיק הסתיים.
3.ב"כ צד ג' פנה לעורכת הדין וביקשה למסור לו את כתובת הלקוח ושאלתה היא האם היא רשאית לעשות זאת.

עמדת ועדת האתיקה:
1.קיימת מחלוקת משפטית באם כתובת הלקוח חסויה, אם לאו.
2.חרף האמור לעיל ואפילו אם מען הלקוח אינו חסוי, לא חלה על עוה"ד במקרה שתואר בשאילתא חובה למסור את מען הלקוח ואף ראוי הוא כי לא יימסר.
(28692)

הרשאי עו"ד לחתום על כתב התחייבות עבור לקוחה?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בשאלה האם רשאי הוא לחתום עבור לקוחתו שהיא אישה מבוגרת ללא קרובי משפחה או ידידים על כתב התחייבות הדרוש לצורך כניסת הלקוחה לבית אבות - וכל זאת כשאחד מתנאי הקבלה הוא כאמור חתימה על כתב התחייבות לגבי החלטות הדרושות לרווחת הלקוחה ולעריכת הסידורים הדרושים במקרה של עזיבתה או אשפוזה. מודגש כי אין בכתב ההתחייבות חיוב כספי בכל צורה שהיא.
2.עוד מציין עוה"ד כי הוא גם התמנה ע"י הלקוחה כמנהל עיזבונה בצוואתה והוא משמש כבא-כוחה מזה עשרות שנים.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כין אין מניעה לחתימת עוה"ד על כתב ההתחייבות.

(28673)

עורך הדין כסנגור והמגבלות החלות עליו בראיון עדי הגנה

עוה"ד והצד שכנגד

העובדות:
1.עורכת דין מייצגת נאשם בתיק פלילי.
2.לצורך הגנה על הנאשם ברצונה לראיין עדים פוטנציאליים שכנגדם מתנהלים בנפרד הליכים פליליים באותה פרשה והם מיוצגים ע"י עורכי דין.
3.השאלה היא האם רשאית עורכת הדין להיפגש ולשוחח עם עדים אלו ללא נוכחות עורכי דינם.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי בנסיבות המקרה רשאית עוה"ד לשוחח עם העדים בנוכחות עורכי דינם או שלא בנוכחותם כפוף להסכמתם.
ההנמקה לכך נעוצה בעובדה כי ראוי הוא להתייחס לעדי הגנה אחרים כאל צדדים שכנגד - מקום שקיים חשש לניגוד עניינים ביניהם לבין הנאשם (לקוחה של השואלת).

(28688)

פגיעה בכבוד המקצוע

פגיעה בכבוד המקצוע
עורך  הדין והאפשרות העקרונית להעמדתו לדין משמעתי לגבי פעולות שעשה בתקופה שבטרם תחילת התמחותו
העובדות:
עורך-דין פנה לועדת האתיקה בשאלות שלהלן:
1.האם בהתאם להוראות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- והכללים שעל פיו, מוסמך קובל לברר ו/או להעמיד לדין עורך דין בגין מעשים שנעשו על ידיו וכי הם גם הסתיימו טרם התקופה בה החל את תקופת התמחותו.
2.האם קיימת נפקות לכך שכל המידע בקשר לאותם אירועים נמצא בידי הרשות המנהלית המוסמכת על פי דין לחקור ו/או להעמיד לדין, וזו לאחר בדיקה וגביית עדויות מכל המעורבים באותם מעשים, החליטה שלא תנקוט כל הליכים כנגד עו"ד.
3.האם מוסמך קובל לברר ו/או להעמיד עורך דין לדין בגין תלונה שהוגשה כנגדו למוסדות לשכת עורכי הדין ואשר נסבה על טענות חוסר תום לב בניהול מו"מ שערך בתקופה שקדמה לתקופת התמחותו.

עמדת ועדת האתיקה:
1.לפי פרשנות החוק הרווחת, אין ללשכה מרות על עו"ד בגין מעשים שעשה בטרם התמחותו.
2.פרשנות זו מתבססת, בין היתר, על לשון חוק לשכת עורכי הדין, סעיפים 50, 50א, 62', 62א.'
3.לפי סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין מוסמכת הלשכה לסרב לקבל עו"ד כחבר בה, בגין מעשים שעשה בטרם התמחותו.
4.במידה שבנסיבות המקרה ניתן לטעון כי חברות עוה"ד הושגה במרמה, מוסמך בית הדין המשמעתי לבטל חברותו על פי סעיף 47 לחוק.
5.לאחרונה פורסם פסה"ד בעש"מ ,4411/99 4670/99 מדינת ישראל נ' אלקלעי תקדין עליון 1)3(99, שם נקבע כי הרשעה בעבירה פלילית שבה הורשע עובד מדינה, בטרם התקבל לשירות המדינה, מהווה עבירת משמעת של עובד המדינה.
פס"ד זה יש בו כדי להוות עילה לשיקול נוסף בדבר מרות המוסדות המשמעתיים על עו"ד בגין מעשים שעשה בטרם התמחותו.
6.אשר לשאלת עוה"ד בסעיף 2 לשאילתא, לא ברור לאיזו רשות מנהלית הוא מתכוון והאם הרשות המנהלית מוסמכת לנקוט בהליכים פליליים או משמעתיים.

(28717)

עורך דין מושעה וזכויותיו לקבל כספים עבור לקוחו מצד ג' בעת ההשעיה

עוה"ד ולקוחו
העובדות:
1.עורך דין ייצג לקוחות במספר תביעות כנגד חברת ביטוח.

2.חברת הביטוח פנתה לוועדה בשאלה כיצד עליה לנהוג לגבי העברת כספים באותם תביעות שלגביהן הושגה פשרה והאם קיימת מניעה להעברתם לעוה"ד שבינתיים הושעתה חברותו בלשכת עוה"ד.

עמדת ועדת האתיקה:
1. העברת השיקים לעורך הדין עבור לקוחו נעשית על פי ייפוי כוח שקיבל עורך הדין מהלקוח.
2.הועדה סבורה כי ייפוי הכוח שהלקוחות נתנו לעוה"ד נעשה בתוקף כהונתו במקצוע וכל עוד מושעית חברותו בלשכת עוה"ד אין תוקף לייפוי הכוח שניתן לו.
3.בנסיבות אלו נראה לוועדה כי ראוי שחברת הביטוח תמציא השיקים ישירות ללקוחות.

(28615)

האם קיימת חסינות לפעולת עו"ד כשהתברר לאחר מכן כי היא נגועה בפלילים ?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין ערך הסכם נאמנות ללקוחו שעיקרו החזקה בנאמנות של סכום כסף ניכר (להלן "הפיקדון") כשעליו היה למסור הפיקדון הנ"ל לנהנה לאחר שיבצע משימה בחו"ל - וכל זאת כשלא ידע כלל מהי מהות אותה משימה.
2.לעורך הדין השואל התקשרה עיתונאית וסיפרה לו שהסכם הנאמנות הנ"ל הגיע לידיה והמדובר היא על סחר איברים בחו"ל ושאלה לתגובתו. עוה"ד השיב כי לא היה לו מושג מהי המשימה.
3.עוה"ד פנה לוועדה בשאלה האם עליו למסור בדחיפות למשטרה כל מה שידוע לו בהקשר להסכם הנאמנות שערך לרבות מסירת המידע שנמסר לו מאותה עיתונאית ובכל מקרה הוא מבקש "לצאת" מההסכם, אם כי לכאורה עליו לבקש לכך הסכמת שני הצדדים, דהיינו יוצר הנאמנות והנהנה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה בדיעה כי על עוה"ד לשאול את הלקוח מהי אותה משימה שהנהנה אמור לבצע.
2.אם אכן יתברר לעוה"ד כי המדובר הוא בעבירה, עליו לפנות למשטרה.
3.תשומת לב השואל מופנית לאמור בפרק "חריגים לכלל החיסיון המקצועי" בספרו של עו"ד אברהם זר "אתיקה מקצועית."
4.אם הלקוח יתחמק ממתן תשובה, על עוה"ד לעכב את הכספים המצויים אצלו בנאמנות כמבואר לעיל ולפנות לוועדה שנית.

(28826)

 

ייצוג לקוח חדש כנגד לקוח לשעבר

פסיקה משמעתית

הכרעת-דין
העובדות שבבסיס הקובלנה ושהנאשם הודה בהן:
1.הנאשם ייצג מתלונן בת.א. בבית משפט השלום בכפר סבא ובתיק הוצל"פ.
2. במסגרת ייצוג הנאשם את המתלונן, הגיעו לידי הנאשם המסמכים שלהלן:
2.1 הודעה בדבר הפקדת סכומים בת.א.
2.2. פרוטוקול פשרה בהמר' במסגרת תיק הוצל"פ.
3.המתלונן נתבע בת.א. והוגשה נגדו המר' בבית משפט השלום בנתניה. הנאשם קיבל על עצמו לייצג את התובע כנגד המתלונן.
4.משניתן פסק דין נגד המתלונן, הוא הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בתל-אביב וכן בקשה לפטור אותו מהפקדת עירבון והצעת ערובה במקומה .
5.הנאשם בשם מרשו הגיש תגובה לבקשת המתלונן (להלן: "התגובה") ולתגובה צירף מסמכים הנזכרים בסעיף 2 לקובלנה.

העבירות המיוחסות לנאשם:
6.הנאשם צירף לתגובתו הנ"ל מסמכים ללא הסכמתו של המתלונן. בהתנהגותו הנ"ל נהג הנאשם בניגוד אינטרסים ואף השתמש בחומר אשר שייך למתלונן או שהגיע אליו כתוצאה מייצוגו.
7.הנאשם לקח על עצמו ייצוג בעל דין כנגד המתלונן, באופן שהצריך שימוש במסמכים הנ"ל, בניגוד לחובת נאמנותו למתלונן.
8.בעשותו כן, עבר הנאשם על הוראות החיקוק הבאות:
8.1. כלל 14 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: "כללי האתיקה המקצועית") וסעיפים 54, 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961- (להלן: "החוק").
8.2. סעיפים 19-21 לכללי האתיקה המקצועית וסעיפים 90, 1(61) ו2(61-) לחוק.
8.3. כלל 2 לכללי האתיקה המקצועית וסעיפים 54, 1(61) ו2(61-) לחוק.
8.4. סעיפים 53 ו1(61-) לחוק.
8.5. סעיף 3(61) לחוק.

טענות הנאשם:
9.ראשית, המסמכים המיוחסים לו בסעיף 2 לקובלנה חלקם נוצרו על ידו במסגרת טיפולו בתיק המתלונן.
10.שנית, על המסמכים הנזכרים בסעיף 2 לקובלנה לא חל כלל 19 לכללי האתיקה המקצועית.
11.כלל 14 לכללי האתיקה המקצועית לפי פרשנותו של הקובל מעמיד את עורך הדין במצב שבו לעולם הוא לא יוכל לייצג לקוח כנגד לקוח לשעבר, לא משנה באיזה עניין.
12.עת קיבל הנאשם על עצמו את הייצוג החדש נגד המתלונן, לא הייתה כל סיבה לחשוב שבמהלך הייצוג החדש יידרש לפגוע בחובת הנאמנות כלפי המתלונן.
13.השימוש שעשה הנאשם במסמכים נעשה לשם הוכחת מידע קיים וללא כל קשר לעצם היותו בעבר עורך דינו של המתלונן. כמו כן, מסמכים אלה היו מצויים בתיק בית המשפט ועל קיומם יכול לדעת עורך דין תוך העזרות בחוקרים פרטיים.

טענה מקדמית:
14.במסגרת הדיון שהתקיים העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לפיה לא נטען איזה ניגוד אינטרסים מיוחס לנאשם וכן כי כלל 14 לכללי האתיקה המקצועית איננו חל במקרה דנן.
15.טענה מקדמית זו נדחתה על ידי בית הדין תוך הערה כי נימוקי ההחלטה יינתנו בנפרד.
16.כפי שהובהר לב"כ הנאשם במהלך הדיון, הרי שבגוף הקובלנה פורט מהות ניגוד האינטרסים הנטען כנגד הנאשם. הקובל מציין בקובלנה שהגיש כי "הנאשם השתמש בחומר ששייך למתלונן ואשר הגיע אליו כתוצאה מייצוגו, לקח על עצמו ייצוג בעל דין נגד המתלונן באופן שהצריך שימוש במסמכים הנ"ל ".... כמו כן, כפי שיובהר להלן אין כל בסיס לטענה המקדמית המתייחסת לכלל 14 לכללי האתיקה המקצועית כפי שפורש על ידי ב"כ הנאשם.
17.להלן נבחן את הכללים, שלפיהם מיוחסות לנאשם העבירות שלעיל.

18. כלל 14 (א) לכללי האתיקה המקצועית - "חשש לניגוד עניינים":
18.1. הכלל קובע כי:
"לא ייצג עורך-דיו לקוח, לא יקבל על עצמו לייצג ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל (מלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת".
18.2. הבסיס לאיסור הייצוג כאשר קיים חשש לניגוד עניינים, נובע מחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו ובעיקר חובתו לשמור על סודות הלקוח שכן במקרה של ניגוד עניינים יש חשש לפגיעה ביכולתו של עורך הדין למלא את חובתו המקצועית.
18.3. יובהר כי החשש לניגוד עניינים נובע מנאמנות כפולה אותה חב עורך הדין. מחד חב עורך הדין חובת נאמנות כלפי לקוחו לשעבר, שלא לפגוע באמון שרוכש הלקוח לשעבר בעורך הדין ביחס למידע אשר מסר לו במסגרת טיפולו בתיק ומאידך חב עורך הדין חובת נאמנות כלפי הלקוח החדש, בדרך שעורך הדין יוכל לטפל בתיקו באופן מלא מבלי שיהיה חשש שמא טיפולו יעמוד בניגוד לנאמנות קודמת ללקוח לשעבר.
18.4. האיסור לפעול כאשר קיים "חשש לניגוד עניינים", נגזר מהעיקרון הרחב יותר של "חובת הנאמנות", ועל מנת לשמור על אמון הציבור התנהגות הולמת צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות (בד"א 17/95 פד"ים תשנ"ו1996- (2) 100).
18.5. לעניין זה כותב פרופ' ברק במאמרו "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י,' התש"מ, 11, 12, (להלן: "פרופ' ברק") כי:
"הכלל האוסר ניגוד עניינים, משמעו איסור על אדם להימצא במצב כזה. האיסור אינו רק על שיקול הדעת בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על המצאות במצב שבי עלול להיות ניגוד עניינים, מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה או מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. גם אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים".
18.6. וכן ראה מאמרו של ד"ר קלינג, "ניגודי עניינים", הפרקליט, גיליון מיוחד, תשמ"ז - 1987, 75, בעמ' 78:
"יסוד מוסד היא כי עו"ד ימנע להיקלע למצב שבו יעמוד בפני ניגוד עניינים. אמנם עורכי דין אמונים על טיעון שיתמוך בענייניו של הלקוח, גם אם טיעון זה סותר קו שאותו אימץ עו"ד בעניין אחר. לכאורה יכול היה עוה"ד להעלות טיעון היפה לכל אחד מבעלי הדין. אולם אין עוה"ד יכול לפצל את אישיותו ולטעון באותו עניין לשני בעלי הדין... לא יעלה על הדעת לצפות כי עו"ד שבידו מידע שהגיע מלקוח פלוני יחמוק את העניין מזיכרונו בבואו לטפל באותו עניינן עבור צד אחר. טעם נוסף לאיסור בעניין ניגוד עניינים, חשוב לא פחות מקודמיו, גם לו היה עורך הדין עושה מוחו מחיצות מחיצות לעניין המידע שהוא מקבל מכל לקוח, וגם לו התעלה והעלה טיעוניו של בל אחד מהצדדים במיטב היכולת והכישרון, עדיין היו הלקוחות או אחד מהם משתאים ולא מאמינים לחזיונו של אדם, הגם שהוא עורך דין, הטוען בה בעת כי חפץ מסוים הוא גם שחור וגם לבי. הלקוחות עלולים לאבד אימונם באותו עורך דין ואף בכל עורכי הדין"...
18.7. מהאמור לעיל יוצא ש"החשש" שמדובר בו, לכאורה, אינו מסור לשיפוטו של הנוגע בדבר אלא מסור למבחן אובייקטיבי (ראה בד"א 9/91 לשכת עורכי הדין בישראל- ועד מחוז תל-אביב - יפו נ' פלוני, עו"ד, פדי"ם תשנ"ה א' 33, 29 ).
18.8. מבחן אובייקטיבי זה משמעו כי עורך דין אשר קיבל מידע בעת ייצוגו את הלקוח לשעבר ואדם סביר יכול היה לצפות או היה עליו לצפות שקיימת סכנה שעורך הדין ישתמש ו/או יאלץ להשתמש במידע זה נגד הלקוח הקודם לטובת הלקוח החדש, אזי ניגוד האינטרסים פוסל את הייצוג החדש.
18.9. באשר למבחן זה יפים הם הדברים שנאמרו באשר למטרת כלל 28 (כיום כלל 16 לכללי האתיקה המקצועית) ועל פרשנותו (אותו עניין) בבד"מ (י-ם)6/77 הועד המחוזי י-ם נ' פלוני, פדי"ם א 321: "...הדאגה לאי-שימוש באינפורמציה שהגיעה לידי עורך הדין בעת ייצוגו את הלקוח, הדאגה לידיעת הלקוח כי יוכל בכל עת לשים מבטחו המלא בעורך הדין והרצון כי הרגשת הביטחון בנאמנות אשר הלקוח חייב לחוש בשעה שהוא בא לעורך-דינו לא תהיה חולפת, כל אלו מוליכים למסקנה כי פירוש דווקני של המונח האמור איננו נכון ובוודאי שאיננו הולם את המציאות דהיום".
18.10. פרשנות זו ראויה והיא הולמת את הרעיון הכללי,
העומד מאחורי האיסור על פעילות מתוך ניגוד אינטרסים, והוא להימנע ממצב אפשרי של ניגוד, שכן "מן הראוי הוא שקליינט יוכל לתת אמון בעורך דינו וברואה החשבון שלו, כבעצמו" (ראה פרופ' ברק, עמ' 16).
19.כפי שעולה מהתגובה שהגיש הנאשם בשם מרשו הרי שהייצוג החדש נסוב סביב שאלת הבעלות בחלקה מסוימת ולכאורה יכולה לעלות הטענה לפיה לא היה בינו לבין ייצוגו של הנאשם את המתלונן בעבר מול עו"ד ולא כלום. אולם טענה לא תוכל לעמוד והכול כפי שיפורט להלן.
כמו כן, טענת הנאשם לפיה עובר לקבלת הייצוג החדש לא היה קיים כל ניגוד אינטרסים ולא הייתה כל סיבה לחשוב שבמהלך הייצוג החדש יידרש לפגוע בחובת הנאמנות כלפי המתלונן אף היא לא תוכל לעמוד.
21.בייצוגו את המתלונן, כמו בכל ייצוג אחר של עורך דין את לקוחו קיבל הנאשם מידע מהמתלונן במטרה לעשות בו שימוש לצורך ייצוגו. במצב דברים דומה על הנאשם היה לפעול כאשר קיבל על עצמו את הייצוג החדש, דהיינו היה עליו להשתמש במידע שקיבל מהלקוח החדש וכן בכל מידע שברשותו אודות הצד השני ובמקרה דנן נגד לקוחו לשעבר, לשם מתן ייצוג הולם ומלא את לקוחו. אם נפשט זאת, הרי שנכון יהיה לומר כי עורך דין באופן קבוע מנצל במסגרת מילוי תפקידו כל האינפורמציה שיש לו לשם הכנת התיק. לפיכך, לא מן הנמנע היה לסבור כי במסגרת טיפולו בתיק החדש יהיה על הנאשם להשתמש במידע אודות המתלונן אשר הגיע לידי הנאשם במסגרת ייצוגו את המתלונן, בשל העובדה כי המדובר בתיק נגד המתלונן.
22.כפי ששופט הדן בתיק של נאשם אשר כבר נשפט בעבר בפני אותו שופט והוא מזהיר עצמו משנה זהירות לבל תושפע החלטתו מהיכרותו המוקדמת עם אותו נאשם, כך גם על הנאשם היה לגזור על עצמו משנה זהירות בבואו להחליט האם לקחת על עצמו לייצג את הלקוח החדש כנגד המתלונן אם לאו.
23.למרבה הצער נכשל הנאשם בכך שייצג את עניינו של הלקוח החדש נגד המתלונן. התנהגות זו פסולה ממספר טעמים: הן משום שבבואו לטפל בעניין נגד לקוח לשעבר היה על הנאשם לחשוש שמא יהיה בכך משום ניגוד אינטרסים, והראיה לכך - הלקוח החדש הביא דבר זה לפניו ואף שאל אותו אם לא יהיה בכך משום ניגוד אינטרסים והן משום שהיה על הנאשם לחשוב שבייצוג החדש יהיה עליו בבוא היום להשתמש במידע שנמסר לו על ידי המתלונן (דבר שאכן ארע בסופו של דבר).
24.אין להתעלם מאותו מכתב אשר נשלח אל הנאשם על ידי עו"ד ובו הערה על כך שבייצוגו את הלקוח החדש יש לעניות דעתו משום מעשה העומד בסתירה לכללי האתיקה המקצועית. כמו כן איננו מקבלים את תשובת הנאשם לאותה פניה.
25.הוראתו הכוללנית של כלל 14 לכללי האתיקה המקצועית מותירה "פתח" לנסיבות שונות בהן יהיה עורך הדין רשאי לקחת לטיפולו תיק כנגד לקוח לשעבר. אולם יודגש כבר עתה כי את אותו פתח יש לפרש באופן מצומצם, כך שמעטים יהיו המקרים בהם יהיה רשאי עורך דין לייצג מול לקוח לשעבר.
26.גישה זו מתיישבת עם ההלכה הפסוקה לפיה את המונח "אותו עניין" המתייחס במספר כללים לנושא ניגוד אינטרסים יש לפרש פירוש מרחיב ולא מצמצם ודווקני. מחד פירוש מרחיב של המונח "אותו עניין" ומאידך פירוש מצומצם של הפתח שבכלל 14 לכללי האתיקה המקצועית הולם את הרעיון הכללי העומד מאחורי האיסור על פעילות מתוך ניגוד אינטרסים, והוא להימנע ממצב אפשרי של ניגוד, שכן מן הראוי שלקוח יוכל לתת אמון מלא בעורך דינו.
27.אין בידנו לקבל את טענת הנאשם לפיה כלל 14 לכללי האתיקה המקצועית מדבר אך על חובת נאמנותו של עורך הדין כלפי הלקוח החדש, כי אם כפי שכבר פורט לעיל, חובת הנאמנות הינה כפולה והוראת הסעיף מתבססת על חובת הנאמנות כלפי הלקוח הישן והלקוח החדש. כאמור הפרשנות לה טוען הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם לשון הכלל ואף הייתה משמיטה את הקרקע מתחת למטרה העומדת בבסיס הכלל.
28.במאמר מוסגר נאמר כי כאמור, בשל המטרות העומדות בבסיס הכללים 14 ו16- לכללי האתיקה המקצועית, נוסחו הכללים בלשון רחבה ביותר, והלכה למעשה אין צורך להוכיח כי בפועל נתקיים מצב של ניגוד אינטרסים והסוגיה מסורה למבחן אובייקטיבי. הדגש הוא על כך שהנאמנות ללקוח - לא רק שתתקיים הלכה למעשה אלא גם תראה. ויובהר כי, כוונה פלילית ספציפית אינה יסוד הכרחי להוכחת הפרה של אחד מהאיסורים המופיעים בכלל 14(א) לכללי האתיקה המקצועית - הפרה כאמור מהווה, על-פי סעיף 61 (2) לחוק, עבירה משמעתית.
29.יישום מבחנים אלה לענייננו, תוך התחשבות במטרות הסעיף וברעיון העומד מאחוריו, מוביל למסקנה, שאכן במקרה שלפנינו עמד הנאשם במצב של ניגוד אינטרסים בין חובת נאמנותו למתלונן לבין חובת נאמנותו ללקוח החדש.
30.לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים כי הנאשם עבר על כלל 14(א) לכללי האתיקה המקצועית.
31.כללים 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית - חובת הסודיות:
31.1. כלל 19 קובע כי:
"עורך-דין ישעיר בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו על-פי סעיף 90 לחוק".
31.2. כלל 21 קובע כי:
"לא ישתמש עורך-דין בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו בעת מילוי תפקידו, ואשר עורך-דין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר".
ב31.. סעיף 90 לחוק קובע כי:
"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בבל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".
32.החיסיון על פי סעיף 90 לחוק חיסיונו של הלקוח הוא, והוא בא להבטיח בראש ובראשונה יחסים של כנות ופתיחות בינו לבין עורך הדין בבואו להיזקק לשירותיו המקצועיים של האחרון, בלי שיהא עליו חשש או מורא, כי דברים ומסמכים, שהוא מגלה במהלך ההתייעצות או הטיפול בעניינו, ישמשו אי פעם נגדו ללא הסכמתו (על"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לשכת עורכי הדין, מא(4) 770).
33.חובת הסודיות משתמעת מעצם מהות החיסיון. לפיכך החיסיון יחול על כל אותם דברים שנאמרו ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין ללקוחו לצורך מתן השירות המשפטי.
34.השאלה הנשאלת הינה האם גילוי האינפורמציה על ידי הנאשם במסגרת התגובה שהגיש מטעם לקוחו נופלים בגדר החיסיון שבסעיף 90 לחוק, תוך שימת לב כי בית הדין כבר קבע בעבר באופן מפורש כי את סעיף 90 לחוק יש לפרש בצורה מרחיבה ביותר. האם אותם פרטים שהוצגו בתגובה הגיעו לידי הנאשם כתוצאה מייצוגו את המתלונן? התשובה לכך חיובית.
35.הנאשם קיבל לידיו במהלך התקופה שבה ייצג את המתלונן מידע שהנאשם עשה בו שימוש במהלך ייצוגו את הלקוח החדש.
36.ככלל מסמכים המוגשים לתיק בית המשפט במסגרת הליך מפסיקים להיות חסויים וסעיף 90 לחוק אינו ממשיך לחול עליהם. יחד עם זאת נראה כי אין זה המקרה שלפנינו. אמנם לטענת הנאשם הציג הוא את אותם מסמכים במסגרת ייצוגו את המתלונן ובכך הפכו מסמכים אלה להיות נחלת הכלל, אולם נראה כי לא השכיל הנאשם להביא בפנינו כל ראיה לכך שאכן כך היה הדבר. מסיבה שאינה ברורה לנו לא הציג הנאשם בפנינו אותה תגובה שהגיש מטעמו במסגרת הבקשה של עוה"ד ואשר לה צירף את המסמכים המאוזכרים בקובלנה שהוגשה. משלא עשה כן, ומשלא הובאה בפנינו כל הוכחה לעצם הפיכת אותם מסמכים ל"נחלת הכלל" כטענת הנאשם, הרי שסעיף 90 המשיך לחול לגביהם וגילויים במסגרת התגובה שהגיש הנאשם הביאה את הנאשם לעבור על כלל 19 לכללי האתיקה המקצועית.
37.לא זו אף זו. כלל הוא כי חובת הסודיות אותה חב עורך הדין כלפי לקוחו אינה מסתיימת עם סיום יחסי עורך דין לקוח. כך גם לגבי חובת הנאמנות אותה חב עורך הדין כלפי לקוחו וזאת אף לאחר שהנ"ל סיים ייצוגו את הלקוח.
38.יצוין כי חובות אלה יש לקרוא באופן משולב יחד עם הצגת מסמכים על ידי עורך הדין במהלך הייצוג. גם כשעורך דין מציג מסמכים במסגרת הייצוג את הלקוח אין הוא משתחרר מחובת הסודיות לגבי אותו מידע באופן שלגביו בכל הליך עתידי, אין הוא מוסמך לעשות שימוש במידע שהגיע אליו במהלך הייצוג נגד הלקוח למרות שאותו מידע הוצג בפני אחר.
39.אין לקבל את הטענה כי מסמכים המוצגים במשפט הופכים להיות נחלת הכלל ביחס לעורך הדין שהציג את אותם מסמכים ואשר חובת הסודיות והנאמנות ממשיכה לחול לגביו.
40.ובמה דברים אמורים. לא פעם מסמך כשלעצמו אין לו כל משמעות נוספת מעבר לכתוב בו והמשמעות הנוספת העולה ממנו, עולה בהתאם להקשר ולקונוטציה שבה עושים שימוש במסמך או בהקשר לאדם שעושה בו שימוש.
41.כך, מקום בו עורך דין עושה שימוש במסמך שהגיע אליו במסגרת ייצוגו את הלקוח הישן כנגד אותו לקוח במסגרת תיק אחר וזאת על מנת להשיג תוצאה מסוימת, דהיינו עושה שימוש ספציפי במסמך כנגד הלקוח הישן, מקבל המסמך ערך מוסף. הערך המוסף הוא בשל הגורם שעושה את השימוש במסמך והמשמעות שנותן אותו גורם למסמך ולתוכנו. המסקנה עולה מהמסמך מקום שעורך הדין משתמש בו כנגד הלקוח הישן הינה לב העניין. ולפיכך אין זה ראוי, לדעתנו, לאפשר לעורך דין, להקנות לאותם מסמכים ו/או מידע שהגיעו אליו במסגרת ייצוגו את הלקוח הישן את הערך המוסף הזה באשר יש בכך בכדי לפגוע בחובת הנאמנות והסודיות אותה חב עורך הדין כלפי לקוחו.
42.ברור לכל כי אילולא ייצג הנאשם את המתלונן בעבר, לא היה יודע הוא אודות המסמכים אותם צירף הוא לתגובתו. טענת הנאשם כי היה נעזר בחוקרים פרטיים לשם השגת מידע ולפיכך אין הוא עבר על כלל 21 לכללי האתיקה אינה מקובלת עלינו. עוד הוא טוען כי מרגע שצורפו מסמכים אלה לתיק בית המשפט הרי שהם הפכו לנחלת הכלל ולפיכך אין לטעון נגדו לשימוש במידע שהגיע אליו באמצעות המתלונן. עם כל הכבוד, הרי שאין אנו יכולים לקבל טענות אלה. דעתנו הינה כי עצם ייצוג הנאשם את המתלונן הוא שהביא את הנאשם לצרף מסמכים אלה לתגובתו ולציין הפרטים אשר ציין בתגובתו. אמנם ישנם מקרים בהם נעזרים עורכי דין בחוקרים פרטיים לשם איתור נכסים של חייבים ו/או נתבעים, אולם אין זה המקרה שלפנינו.
43.ראשית, לא נטענה בפנינו על ידי הנאשם כל טענה בעניין, דהיינו הנאשם לא טען כי כך פעל וכי חוקר פרטי הוא שהשיג עבורו את המידע שבו השתמש בתגובתו, וגם לא הובאה בפנינו כל הוכחה שכך פעל הנאשם. שנית, המדובר במסמכים אשר כטענת הנאשם, הוכנו על ידו במסגרת ייצוגו את הנאשם. שלישית, לא כל תיק בבית משפט פתוח לעיון הציבור ובודאי שלא בלשכת ההוצאה לפועל. ברוב המקרים נדרש בעל דין המבקש לצלם החלטה ו/או כתב בי-דין בתיק שאין הוא צד לו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. רביעית כפי שציין הקובל בסיכומו הדוגמאות שהובאו על ידי הנאשם בתגובתו והתומכות בטענה שהעלה בה הינן אך דוגמאות מהתיק שבו הוא ייצג את המתלונן מידע שהיה ידוע לו מייצוגו את המתלונן מספר שנים קודם לכן.
44.לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים כי הנאשם עבר על כללים 19, 21 לכללי האתיקה המקצועית וסעיף 90 לחוק.
45.לא למותר יהיה במקרה זה לחזור ולהפנות את תשומת הלב למושגי יסוד ולנורמות בסיסיות, עליהם עמדנו לא אחת בפסיקתנו, כך למשל בעל"ע 1/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל נ' עו"ד פלוני, פ"ד מב(4) 477
"אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו בעצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מידי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד".
46.הוראת יסוד אשר אין להתעלם ממנה בבואנו לדון במידות הנדרשות מעורך דין בבואו לשרת לקוחו הינה ההוראה שבכלל 2 לכללי האתיקה המקצועית, הקובע כי: "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע, ועל יחס כבוד לבית המשפט".
47.על טיבה של אותה נאמנות ומשמעותה הערכית עמדנו כבר בעבר בעמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 1720, 1730:
"נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע. על-ידי הסמכת עורך דין לעסוק במקצוע מכריזים השלטונות לפני העולם ומודיעים, כי פלוני המוסמך הגון הוא וראוי לכך, שהציבור ייתן בו אמון בתחומי מקצוע המשפט ובכל הכרוך בו ומסתעף ממנו. אם יתברר לאחר מכן, שעורך הדין הפר את האמון שניתן בו והתכחש ללקוחותיו ולחובות שהוא חב להם, מצווים השלטונות להדיחו מכהונתו כעורך דין, לחלוטין או לתקופה ארוכה, ולשוב ולהכריז בין הבריות כי הוא נמצא פסול וכלתי ראוי לאמון הציבור".
48.על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן, נאמן וזהיר. אולם מעורך-דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרד התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, קובע כי "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות"...... וכאמור הוראה דומה קבועה גם בכלל 2 לכללי האתיקה המקצועית וכבר נקבע כי "אמונה" פירושה אמת ויושר, המסירות" פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעיניו ודאגותיו של עורך הדין (על"ע 7/73 עו"ד פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו, פ"ד כח(1) 679.
49.כאמור לעיל סעיף 52 לחוק מחייב עורך דין לשמור על כבוד המקצוע של עריכת הדין ולהימנע מכל דבר שעלול לפגוע בכבוד המקצוע. כבר הובהר בעבר כי כאשר עורך דין מייצג לקוח כנגד לקוח לשעבר, או כאשר עורך דין מגלה מידע חסוי אשר הגיע אליו באמצעות לקוחו פוגע הוא לדעת כולי עלמא בתדמיתו של עורך דין החייב לפעול לטובת לקוחו וזאת מבלי שיקלע למצב של ניגוד עניינים. הפרת חובה זו היא גם פגיעה בכבוד המקצוע של עריכת הדין. התנהגות המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 1(61) לחוק.

50.לאור האמור לעיל, החלטנו לקבל את הקובלנה ביחס לכללים 2, 14, 19, 21 לכללי האתיקה המקצועית וכפועל יוצא ביחס לסעיפים 53, 54, 1(61), 2(61) ו3(62-) לחוק.
הכרעת הדין נחתמה ע"י אב"ד בהרכב ואחד מחברי ביה"ד.

חבר נוסף הוסיף להכרעת הדין הערותיו כדלקמן:
1.כלל 14 (א) לכללי האתיקה המקצועית קובע כי:
"לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר או בשל עומס עבודה או בשל סיבה דומה אחרת".
2.כפי שציין אב בית הדין בהחלטתו ה"חשש" שמדובר בו אינו מסור לשיפוטו של הנוגע בדבר אלא מסור למבחן אובייקטיבי, אשר משמעו כי עורך דין אשר קיבל מידע בעת ייצוגו של הלקוח לשעבר ואדם סביר יכול היה לצפות או היה עליו לצפות שקיימת סכנה כי ישתמש ו/או ייאלץ להשתמש במידע שבידו נגד הלקוח הקודם.
3.בנסיבות המקרה דנן איני סבור כי על פי המבחן האובייקטיבי צריך היה הנאשם לצפות כי קיימת סכנה שייאלץ להשתמש במידע שבידו כנגד הלקוח הקודם.
4.עיון בתביעה אותה הגיש הנאשם כנגד המתלונן מגלה כי אין בינה ובין הנושאים בגינם ייצג את המתלונן ולא כלום. מדובר בתביעה שעניינה סכסוך במקרקעין, אשר שונה במהותה מהנושאים בהם עסק הנאשם עת ייצג המתלונן.
5.לטעמי לא היה על הנאשם לחשוש בעת שקיבל את התיק כי ייווצר מצב בו ייאלץ לעשות שימוש בידע שלו על מצבו הכלכלי של החייב, בעיקר אם עילת התביעה לא הייתה כספית במהותה. הנאשם לא צפה ולא צריך היה לצפות כי יעשה שימוש במידע שבידיו בנסיבות העניין.
ייתכן ושונה המצב לו היה הנאשם מקבל מלכתחילה תיק אשר ענינו פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד המתלונן ומצבו הכלכלי של המתלונן היה מהווה את עיקר מהותו של התיק. מכל מקום אין זה העניין שבפנינו, ואף בעניין מסוג זה אין מקרה דומה למשנהו.
6.כעולה מן הכללים, אין מילות סעיף 14 אוסרות לחלוטין כי עורך דין ייצג לקוח כנגד לקוח שלו לשעבר, וכאשר רצה מתקין הכללים לאסור ייצוג כזה עשה זאת במפורש (ראה ס' 14 (ג) ).
קביעה כי במקרה דנן קיימת עבירה על ס' 14 (א) משמעה פרשנות רחבה ביותר, עד כדי איסור כמעט גורף של ייצוג כנגד לקוח לשעבר, דבר אשר אינו עולה כאמור ממילות החוק.
ייתכן כי מן הראוי כי זה יהיה המצב (למעט חריגים) אולם לא כך עולה מן הכללים הקיימים.
7.לפיכך אני מוצא לזכות את נאשם מעבירה על כלל 14 לכללי האתיקה מקצועית.
8.לעניין יתר הכרעת הדין הנני מצטרף לאמור בהכרעת הדין המנומקת היטב של אב בית הדין.

(בד"מ 39/00)