יום שני, 20 פברואר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 59 · תאריך פרסום אוקטובר 2000 · עט ואתיקה

"חטיפת" פסקי דין

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,

ועדת האתיקה נתנה דעתה לאחרונה לתופעה המוכרת לאלה מבינינו המופיעים בבתי המשפט, ובה יש עורכי דין שאינם ממתינים לחבריהם, אלא מנצלים איחור קצר מצידם כדי לבקש מבית המשפט פסק-דין בהעדר התייצבות.

תופעה זו ממחישה את הקונפליקט התמידי שבו שרוי עורך-הדין.

מחד גיסא - שאיפה להשביע את רצון הלקוח ולייצגו בנאמנות ובמסירות, ומאידך גיסא - מניעת הפגיעה בחבר למקצוע.

עורך הדין לעולם יימצא "קרוע" בין העולמות.

שירותיו נשכרים כדי לייצג את שולחו בנאמנות ובמסירות וכדרישת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961-), אך עם זאת עליו לנהוג בב"כ הצד שכנגד כפי שנוהגים בחבר.

כיצד מיישבים בין האינטרסים שלכאורה הינם מנוגדים ?

כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986-, חולש על ענייננו וקובע מדרג נורמטיבי. הכלל דורש כי עורך הדין יגלה "יחס חברי כלפי חברו למקצוע ולא ימנע ממנו כל הקלה שאין בה כדי לפגוע בעניינו של לקוח".

אמור מעתה, מקום שיהיה באותה הקלה כדי לפגוע בעניינו של לקוח, יגבר האינטרס של האחרון והיחס החברי - שאף עליו אמון עוה"ד - יידחק לקרן זווית.

תוצאה זו, המעדיפה בבירור את אינטרס הלקוח על פני היחס החברי - מתעמעמת במידה רבה נוכח ההגדרה המצמצמת המופיעה בסיפה לכלל 26, והקובעת כי "לעניין סעיף זה, 'פגיעה בעניינו של לקוח' - פגיעה משמעותית שיש בה כדי לגרום ללקוח נזק של ממש".

בשוותה עקרונות אלה לנגד עיניה, קבעה ועדת האתיקה כי משך 20-30 דקות הוא פרק זמן מינימאלי שראוי שעו"ד ימתין לחברו.

כמו כן, יהיה זה ראוי ומכובד אם עורך הדין אף יתקשר לחברו לברר מדוע טרם הגיע ויתחשב בו.

ויודגש, אין לראות בדברים שלעיל משום מתן הכשר או נקיטת סלחנות כלפי איחורים. יש בהם אך משום ביטוי לצרכי החיים. אף שראוי שעורכי דין יקפידו להגיע בזמן, עלולות להתרחש תקלות בלתי צפויות. לא מכך ראוי להבנות.

בברכת שנה טובה,

 אילן בומבך, עו"ד יו"ר ועדת האתיקה

נ.ב.

בגיליון שעבר ייחדנו דברינו לעניין נפסדותו של ה"תצהיר" הטלפוני.

בעקבות פניות שהגיעו אלינו לאחר מכן, אנו מוצאים לנכון להבהיר כי אין כל פסול אתי באישור ייפוי כוח באמצעות הפקסימיליה, כאשר עורך הדין מכיר את הלקוח ומוודא עימו כי הוא זה שחתם עליו.


עורך הדין וסוגית מתן מידע ללקוחות באמצעות כל סוגי אמצעי התקשורת לרבות שרות 057

ניגוד עניינים

השאילתא:
א.עורך דין מקיים משרד המונה ארבעה עשר עורכי דין.
ב.אופי העבודה כמו גם מערך המשרד אינו מאפשר לו לחייב את לקוחותיו בשכ"ט לפי שעת עבודה והמשרד גובה שכ"ט עפ"י אחוזים.
ג.לעיתים קורה כי שיחות טלפון ארוכות וממושכות אשר עורך הדין מנהל עם לקוחותיו אינן מחויבות בתשלום שכ"ט.
ד.כיום משחברת "בזק" מעניקה שרות חדש של מתן שירותי מידע באמצעות קווי טלפון מיוחדים המחויבים בתעריף נפרד, סבור עורך הדין כי הדבר יכול ליתן מענה הולם לצרכי המשרד.
ה.עורך הדין מבקש כי בטרם ישלים פעולותיו בנושא זה עם חברת "בזק" יקבל חוות דעת לשכת עוה"ד.
ו.ידוע לעורך הדין כי התנאים לקבלת שירות 057 מחייבים קבלת רישיון ממשרד התקשורת עפ"י תקנות הבזק ורק עם קבלתו ניתן להזמין שירותי גבייה - כשהכוונה היא שמשרדו יקבל קו מ"בזק" אליו יוכלו להתקשר לקוחות המבקשים לשוחח עמו באופן אישי וישיר, השיחה תחויב עפ"י תעריף לפי דקה שיסוכם עם בזק והגבייה ככזו תיעשה ע"י "בזק" באמצעות חשבונות הטלפון וכשבזק מעבירה את סכומי התשלום למשרד עוה"ד והוא מוציא חשבוניות בהתאם.
ז.עוד מציין עוה"ד כי עפ"י רשימת השירותים שאושרו עקרונית כשירותי מידע קולי - ניתן גם שירות משפטי.
ח.עורך הדין מבקש לקבל עמדת ועדת האתיקה באשר לחיוב לקוחותיו - אלו שיבחרו בכך, בתשלום שכ"ט לפי דקת שיחה טלפונית בתנאים שצוינו לעיל. מובן מאליו שאם יתקבל אשור הועדה לפעול כאמור יעודכנו הלקוחות בדבר השירות החדש תוך כדי מתן הסבר על העלויות הכרוכות בשימוש שירות זה.

עמדת ועדת האתיקה:
השאילתא ככזו הועברה לעיון וחוות דעת ועדת האתיקה הארצית שליד הועד המרכזי של לשכת עוה"ד ושל הועד המרכזי עצמו, אשר אימץ את עמדת ועדת האתיקה שלו כדלקמן:
א.הגם שאין מניעה למתן ייעוץ באמצעות טלפון או באמצעות כל אמצעי תקשורת אחר - עשוי שרות של מתן ייעוץ משפטי באמצעות 057 להוות שידול לשם השגת עבודה כמשמעותו בסעיף 56 לחוק לשכת עוה"ד וכמו כן גם כעשיית פרסומת כהגדרתה בסעיף 55 לחוק.
ב.מעבר לאמור לעיל הרי מובן הוא כי כל ייעוץ טלפוני כפוף לשמירת כל הכללים הנוגעים לרכישת לקוחות חדשים וגם אם הוא היה מותר - מה שאין כך - הרי היה מקום להחיל עליו את כל כללי האתיקה האחרים כמו למשל הכללים למתן ייעוץ בניגוד עניינים.
(23085)

ההגבלות החלות על עורך דין בייצוג לקוחותיו כשקיים ניגוד עניינים בינם לבין עצמם

 

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.לפני כשנתיים ימים פנה לעורך הדין השואל לקוח שהיה מוכר לו אישית בבקשה לייצגו בהליך משפטי מסוים והטפול בעניינו אכן צלח והיה לשביעות רצונו של הלקוח.
2.בעקבות הצלחת הטפול הנ"ל פנה אל עוה"ד אביו של הלקוח (ששהה אז בחו"ל) ואשר גם אותו הכיר עורך הדין קודם לכן ובקשו לטפל בעניינים הקשורים לחברה אותה הוא מנהל ואשר מניותיה מוחזקות בידי האב ובידי הבן נוכן גם בידי בני משפחה נוספים).
3.טפול עורך הדין בעניינה של החברה הסתכם אך ורק בשיגור מכתב התראה בודד לחייב ובמתן ייעוץ משפטי בשיחה בע"פ ושבגין כך לא גבה עוה"ד שכ"ט.
4.לאחר חזרת הבן ארצה התגלע סכסוך קשה בין האב לבין הבן ביחס לניהול החברה ולעניינים נוספים וכיום פנה הבן לעורך הדין ובקשו כי ייצגו בכל הקשור לסכסוך עם אביו ועם החברה.
5.עורך הדין הבהיר לבן כי מאחר שהחברה נעזרה בו בעבר במספר עניינים, אם כי בהיקף מצומצם ביותר - ייתכן והוא מנוע מלטפל בעניינו מול החברה ו/או מול האב בשל חשש לניגוד עניינים ועליו לקבל את הנחיית ועדת האתיקה ומכאן פנייתו של עוה"ד לוועדה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורך הדין כי מאחר שייעץ וטיפל בענייני החברה וזאת לבקשתו של האב אין הוא רשאי לייצג את הבן בסכסוך עם האב ועם החברה באשר קיים כאן חשש לעבירה לכאורה על כלל 16 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-.
(26954)

עורך הדין ומתן חוות דעת בכתב ללקוחו

עוה"ד ולקוחו

לוועדה הופנתה שאלת עורך דין כדלקמן:
1.הרשאי עורך דין שאינו איש צבא ושאינו משרת במילואים בפרקליטות הצבאית לציין בנייר המכתבים שלו את הפרטים הבאים:
א. עיסוקו כעורך דין
ב. דרגתו במילואים
ג. עיסוקו כמומחה לחקר תאונות דרכים
ד. תפקידו הצבאי בעבר
2.הרשאי עורך דין ליתן חוות דעת שבמומחיותו ולהופיע בבית המשפט או בבית דין כעד מומחה בנושא של חקר תאונות דרכים שבו נדרש בית המשפט ו/או בית הדין לקבוע ממצאים והאם רשאי הוא לקבל שכר טרחה תמורת עדותו?

עמדת ועדת האתיקה:
א.עורך דין רשאי לציין בחוות דעתו ובנייר המכתבים שלו את דבר היותו עורך דין אולם אין הוא רשאי לציין דרגתו במילואים ולא את תפקידו הצבאי בעבר. עורך דין אינו רשאי לציין את דבר עיסוקו כמומחה לחקר תאונות דרכים, אולם רשאי הוא לציין את תחומי עיסוקו בכפוף לנקוב בכלל 7 (ד) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-.
ב.עורך דין רשאי ליתן חוות דעת כמומחה כנגד תשלום שכר וכן להופיע במסגרת זו כעד בבית המשפט.
(26425)

עורך הדין כמייצג חייב בהוצל"פ ומהו תחום התחייבותו במסירת מידעלשאלון שהוגש למרשו

 

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.עורך הדין הפונה מייצג לקוח שהינו חייב בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה למתן צו לתשלומים ולעיכוב הליכים כשההחלטה הסופית
בנושאים אלה אמורה להיקבע בתום הליך של חקירת יכולת לחייב ושבה עורך הדין אמור לייצג את החייב.
2.הבקשה הנ"ל הוגשה לפני מספר חודשים וצורף לה שאלון בו חויב החייב לפרט את מלוא נכסיו.
3.בשאלון התבקש החייב גם לציין אם ברשותו כלי רכב כלשהו.
4.החייב ציין בתשובתו לשאלון כי אין ברשותו כלי רכב אולם התברר כי לאחר הגשת התשובות לשאלון נטל החייב הלוואה ורכש בה כלי רכב ישן המזכה אותו בדמי אחזקת רכב ממעבידו.
5.עורך הדין מעלה מספר קושיות כדלקמן:
א. האם על עורך הדין בשעת הדיון בחקירת היכולת לתקן את המידע בעובדת רכישת כלי הרכב וזאת תוך נטילת סיכון של פגיעה בלקוח - שהרי אם אכן מידע זה יגיע לידי ב"כ הנושה, קרוב לודאי כי הרכב יעוקל, ייתפס ויימכר תוך זמן קצר.
ב. מהשאלה בפסקה (1) לעיל נגזרת השאלה האם להמציא תלושי משכורת עדכניים של החייב בשעת הדיון בחקירת היכולת (ושבהם נקובים דמי אחזקת הרכב) או שמא על עורך הדין להימנע מלעשות
כל אלה ולא לנדב המידע החדש מיוזמתו ולמוסרו רק אם הוא או החייב יישאלו במפורש האם אכן חל שינוי בנתונים שהוצגו במסגרת התשובות לשאלון.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אם החייב - דהיינו מרשו של עורך הדין הוא אשר מילא את התשובות לשאלון - הרי לאור העיקרון שאין להסתיר מידע מבית המשפט ומתוך הכרה שמטרת השאלון היא לתת לבית המשפט תמונה עדכנית, מדויקת ונכונה של נכסי החייב - אין עורך הדין רשאי להסתיר מבית המשפט את המידע על המכונית שנרכשה ועליו לעדכן בכך את רשם או ראש ההוצל"פ.
(26595)

כיצד על עורך דין הנאמן על כספיםלפעול כשלקוח אחד מתוך קבוצה מבטל שיק

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1.פנה לוועדה עורך דין ומסר כי שבעה בעלי מגרשים בישוב בצפון הארץ נועדו יחדיו על מנת לבצע עבודות עפר שונות במשותף בתחום הגובל באותם המגרשים.
2.בכדי למנוע ניהול מו"מ עם קבלן עבודות עפר בנפרד וכן בכדי להשגיח על עבודות הקבלן ולשלם את שכרו הוסכם כי עורך הדין יחד עם מהנדס בנין (להלן "הנאמנים") יתמנו כנאמנים לפי כתב נאמנות לצורך ניהול המו"מ, תשלום המגיע לקבלן וכיו"ב.
3.תפקיד הנאמנים כלל גם קבלת המחאות "פתוחות" מכל אחד מבעלי המגרשים וכן עריכת תחשיב כיצד יחולק נטל העלויות באופן יחסי בין בעלי המגרשים וכן לרשום סכומים בשיקים ועוד.
4.לאחר קבלת כתבי הנאמנות החתומים חתם עורך הדין הסכם עם הקבלן בשם כל בעלי המגרשים ואכן בוצעו עבודות העפר ועורך הדין רשם את הסכומים בשיקים והפקידם בחשבון נאמנות בכדי להעביר לקבלן את הסכום הכולל (אגב צוין על גבי השיקים הפתוחים שהם ניתנו לפקודת עורך הדין ולפיכך לא ניתן להעבירם ישירות לקבלן).
5.פירוט ההוצאות וחלוקתן בין בעלי המגרשים נשלח לכל בעלי המגרשים לפי רישום הסכומים בשיקים הפתוחים והודעה בדבר זמן פירעון השיקים נשלחה מראש גם כן.
6.בדיעבד התברר כי אחד מאותם בעלי המגרשים מסר הודעת ביטול לגבי השיק לבנק בתואנות שונות.
7.עורך הדין שואל האם כנאמנם של כל הרוכשים (לרבות אותו אחד שמסר הוראת ביטול) רשאי לנקוט הליכים משפטיים כנגד מבטל השיק הנ"ל לרבות הליכי הוצל"פ לגבייתו.
8.עוד מציין עורך הדין כי אם לא יגבה את הסכום מאותו בעל מגרש סרבן עלול הוא להיתבע אישית ע"י הקבלן לתשלום מלוא שכרו ובגין הפרת הסכם.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הועדה סבורה כי הואיל ויהא על עורך הדין להעיד בתביעה שתוגש נגד מבטלי השיק שמסרו לעורך הדין ועדות זו ההא מהותית ומרכזית הרי מן הראוי שתביעתם של כל יתר הרוכשים נגד מבטלי השיק תוגש ע"י עורך דין אחר ולא על ידיו.
2.אם הקבלן יתבע את עורך הדין אישית רשאי עורך הדין לשלוח הודעת צד ג' למבטלי השיק וגם במצב דברים זה ראוי הוא כי עורך הדין ייוצג ע"י עורך דין אחר.
3.בכל מקרה ראוי כי עורך הדין יסדיר את המשך שאלת הייצוג והנאמנות בינו לבין מבטלי השיק כשהועדה סוברת כי על עורך הדין לדאוג - לאור נסיבות המקרה לסיים את הייצוג.
(26768)

עורכי דין ככונסי נכסים של פרויקט דירות

 

עוה"ד ולקוחו

כיצד עליתם לנהוג בקשר ובדווח השוטף על פעילותם ולבעלי הדירות כשחלק מבעלי הדירות מיוצגים ע"י עורכי דין וחלק  לא

השאילתא:
1.שני עורכי דין (להלן "כונסי הנכסים") התמנו מכוח תקנות סדר הדין האזרחי להשלמת בנייתן של כמה עשרות דירות ושל השטחים הציבוריים באתר שבו הן ניצבות.
2.המינוי ניתן להם חרף התנגדות מרבית בעלי הדירות שחלקם מתגורר בהן ובחלקן טרם אוכלסו.
3.חלק מבעלי הדירות מיוצג ע"י עורכי דין וחלקם אינו מיוצג.
4.כונסי הנכסים מעריכים כי מדי פעם ירצו לפנות לכל בעלי הדירות שבפרויקט במכתבים אחידים בנושאים המתייחסים לפעילותם כדיווח על התקדמות העבודה וכן למתן הסברים לגבי עיכובים או בעיות אחרות וכיו"ב.
5.כונסי הנכסים סבורים כי הפנייה לבעלי הדירות תיצור גם אוירה טובה אשר תפחית את העוינות ותקל עליהם לבצע את תפקידם.
6.שאלתם לועדת האתיקה הינה האם בנסיבות המתוארות לעיל מותר להם לפנות ישירות גם לאותם בעלי דירות המיוצגים ע"י עורכי דין (כמובן עם העתק לעורכי הדין שלהם) או שמא אסורה עליהם פנייה כזו ועליהם לפנות אך ורק באמצעות פרקליטיהם.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי על כונסי הנכסים לפנות לאותם בעלי דירות המיוצגים ע"י עורכי דין אך ורק באמצעות עורכי הדין שלהם.
(26769)

עורך דין וסוגיית החזר יתרת הפיקדון במקרה שהלקוח נפטר

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
1. במשרד עורך דין הופקדו כספים כבטחון לתשלום מסים בעסקת מקרקעין.
2.אחת המוכרות הסתלקה לבית עולמה בטרם הסתיימה העסקה וכיום העסקה הסתיימה ובכוונתו לחלק את יתרת הפיקדון.
3.עורך הדין פנה לבתה של המוכרת הנ"ל וזו העבירה לו עותק מצוואת המוכרת וברוב הגינותה הודיעה לעורך הדין כי טרם הוגשה בקשה למתן צו קיום הצוואה.
4.בת המנוחה בקשה מעורך הדין הנ"ל כי יעביר לה את יתרת הפיקדון לחשבונה של המנוחה.
5.עורך הדין פנה לועדת האתיקה וביקש הנחיות כיצד עליו לפעול בעניין זה ולמי להעביר את יתרת הפיקדון אשר עיזבון המנוחה זכאי לו.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה בדעה כי על עורך הדין להפקיד הכספים נשוא השאילתא בחשבון נאמנות ע"ש יורשי המנוחה וכשבית המשפט ייתן צו לקיום צוואת המנוחה - יהא עליו להעביר הכספים לזוכה בהתאם לצו.
אשר להשקעת הכספים עליו להשקיעם עפ"י הדינים הרלבנטיים ותוך מתן דיווח ושיתוף עם מי שיהיה זכאי להם עפ"י הצו.
(26676)

עורך הדין וזכותו לחקור בחקירה נגדית לקוחה לשעבר

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
א.בשנים 1987-1990 ייצג עורך דין דיירים כנגד בנייה מופרזת של שכן וכן בגין הפרעה מבריכת שחיה מתוכננת.
ב.באותן התנגדויות הצליח עוה"ד להגיע להישגים טובים עבור לקוחותיו.
ג.מאז אותו ייצוג בהתנגדויות לא היה יותר לעורך הדין קשר עם אותו גוף דיירים שהתנגד בשעתו לבנייה האמורה.
ד.בין המתנגדים הייתה גם גברת מסוימת.
ה.לפני כארבע שנים ולאחר שהנתבע הפסיד גם בשני תיקים נוספים - כשעוה"ד ייצג בהם את מתנגדיו - הפך אותו נתבע ללקוח של משרד עורך הדין.
ו.לאחרונה הואשם "הלקוח החדש" בבנייה בלתי חוקית על עבירה משנת 1998 בעניין סגירת מרפסות בביתו - וכשבין עדי התביעה בתיק מופיעה גם הלקוחה המקורית של משרדו הנזכרת בסעיף ד' לעיל ושהייתה אחת המתנגדות לבנייה המופרזת שביצע אותו לקוח והנקובה בסעיף א' לעיל.
ז.כיום שואל עורך הדין את ועדת האתיקה האם בנסיבות המצטברות הנ"ל רשאי הוא לחקור את הלקוחה המקורית של משרדו בחקירה נגדית בביהמ"ש.

עמדת ועדת האתיקה:
א.בתשובה לשאילתא האמורה סבורה הועדה כי אין איסור על עורך דין לחקור בחקירה נגדית מי שהייתה בעבר לקוחתו.
ב.נוכח האמור לעיל הרי אין מניעה כי עורך הדין יוכל לחקור בחקירה נגדית את לקוחתו לשעבר - וזאת בתנאי שאין כל קשר בין הפרשה שבה ייצג אותה עורך הדין בעבר לבין העילה נשוא כתב האישום הנוכחי שהוגש כנגד הלקוח בגין עבירות משנת 1998.
ג.אם אכן קיים קשר בין הפרשות והמידע שקבל עורך הדין מהלקוחה לשעבר או מקבוצת המתנגדים בעבר היכול לשמש אותו עתה - הרי אין זה ראוי כי עורך הדין יחקור את הגברת (לקוחתו לשעבר) הנ"ל במשפט זה.
(26700)

חובות באתיקה של כונס נכסים שמונה ע"י בית-משפט

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

העובדות המיוחסות לנאשם בקובלנה
1.גב' ת' (להלן: "המתלוננת"), יוצגה על ידי הנאשם בתביעה שהוגשה נגדה על ידי גיסה לפירוק שיתוף במקרקעין בדירה שבבעלותם.
2.במסגרת מינוי עורכי הדין של שני הצדדים ככונסי נכסים, הם חתמו על חוזה למכירת הדירה.
3.הנאשם קיבל ביחד עם כונס הנכסים השני את כספי התמורה וכל אחד העביר את חלקו למרשו ואולם, הנאשם העביר למתלוננת רק חלק מהסך המגיע לה והיתרה נותרה בידיו.
4.כ6- חודשים לאחר חתימת החוזה, הודיע הנאשם למתלוננת כי ברשותו יתרת כסף המגיעה לה (כ20,000- ש"ח) והעביר לה מסמך לא חתום המתיימר להיות דו"ח כספי של כונסי הנכסים.
הנאשם התנה את התשלום למתלוננת בכך שתחתום על מסמך בו תאשר כי אין לה כל תביעות נוספות וכי לא מגיע לה כל סכום מקופת הכינוס.
5.המתלוננת סירבה לחתום על המסמך שנדרש על ידי הנאשם והנאשם סירב להעביר לה את היתרה, כמו כן סירב הנאשם להעביר לה את פירוט פירות הפיקדון שנצברו בידיו ומכתב הפניה לבנק כדי שתוכל לברר את פרטי השקעת הפיקדון והפירות שנצברו עליו.
6.הנאשם טען כי אי העברת הכספים למתלוננת נובע מסירובה לחתום על שטרי מכר הדירה.
7.הנאשם גם לא הגיב לפניות הקובל.

הוראות החיקוק אשר על פי הקובלנה
עבר עליהן הנאשם
8. א. עבירות על סעיפים 39, 40, 42 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: "כללי האתיקה") וסעיף 2(61) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- (להלן: "החוק").
ב. עבירות על סעיף 2 לכללי האתיקה וסעיפים 54, 1(61), 2(61) לחוק.
ג. עבירות על סעיפים 53, 1(61) לחוק.
ד. עבירות על סעיף 3(61) לחוק.

העובדות השנויות במחלוקת
9. הנאשם טען, כי העביר למתלוננת את החלק העיקרי של חלקה מסך התמורה שנתקבלה עבור מכירת הדירה וכי המתלוננת ניאותה לקבל חלק זה, לדבריו, רק לאחר שכנועים רבים מצדו. כמו כן טען, כי היתרה הופקדה בחשבון נאמנות ע"ש בעלי הדירה בניהול שני כונסי הנכסים.
10.הנאשם הכחיש קיומה של הודעה מצידו למתלוננת כי ברשותו יתרת כסף של כ20,000- ש"ח המגיע לה.
11.הנאשם הכחיש כי התנה את ההעברה של יתרת הכסף למתלוננת בכך שתחתום על מסמך בו תאשר כי אין לה כל תביעות נוספות וכי לא מגיע לה כל סכום מקופת הכינוס.
12.הנאשם טען כי העביר למתלוננת והעמיד לרשותה את כל הפירוט הנוגע לפירות הפיקדון שנצברו בידיו וכן כל הפירוט הנוגע לפעולות הכינוס, בבנק ובכלל, למעט, פעולות הקשורות להליכים אשר טרם נסתיימו.

דיון בעבירות המשמעת
שאלה מקדמית
האם עו"ד שמונה על ידי ביהמ"ש, לבקשת לקוחו, להיות כונס נכסים על נכס שבבעלות לקוחו, כפוף לדיני האתיקה של לשכת עורכי הדין?
13. ביום 4.7.96 ניתן תוקף של פסק דין, במסגרת ה"פ 1187/95 בבית המשפט המחוזי בת"א, להסכם פשרה בין המתלוננת וגיסה. הסכם פשרה זה כלל, בין היתר, כי היה והצדדים לא יצליחו לשתף פעולה ביניהם במכירת הדירה שבבעלותם המשותפת עו"ד א' והנאשם ישמשו "כונסי נכסים" למכירה זו.
14.הלכה ידועה היא, שכונסי נכסים המתמנים על ידי בית משפט, הינם פקידי בית המשפט (OF OFFICERS COURT THE) ועל כן חייבים הם במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט ובציות להוראותיו.
שאלת מעמדו של "כונס הנכסים," ככינויו בהסכם הפשרה אשר מינה את הכונס, הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, התעוררה כבר בעבר, והדעות בסוגיה זו נחלקו.
{ר' רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(485,3].
15.במקרה שלפנינו עולה השאלה האם הנאשם, בנסיבות אשר הובאו לפנינו, כפוף לדיני האתיקה של לשכת עורכי הדין. לדעתנו, התשובה לשאלה זו הינה חיובית.
סבורים אנו כי כאשר המדובר בכונס עורך-דין אזי ברור ומעל לכל ספק שפעולותיו ככונס הינן בתחום התחולה של כללי האתיקה. ברע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3), 485, אמנם נחלקו הדעות באשר לשאלה מי חולש על כונסי נכסים שהתמנו מכח הסכם פשרה בין צדדים - בית המשפט או הצדדים עצמם, למי חבים הכונסים חובת נאמנות - לצדדים או לבית המשפט ושליחים של מי הם - אולם אין במחלוקת זו נגיעה של ממש לעניינינו, שכן ברור הוא, שכאשר המדובר בחוקי וכללי האתיקה - חלים גם חלים אלו על מכלול פעולות עורך הדין בפועלו ככונס. שכן, אחרי הכול ובראש ובראשונה, המדובר בכונס עורך דין שבנוסף לכובעו כעורך דין חובש הוא גם את כובע הכונס דבר הבא להוסיף על מחויבויותיו במיוחד לכללי האתיקה ולא לגרוע מהן.
16.עורכי הדין נתפשים בעיני הציבור הרחב כמי שמופקדים על ביצוע הדין, ועל כן מן הראוי כי עורכי הדין יאמצו לעצמם נורמות התנהגות בסטנדרטים הגבוהים ביותר. אין זה סביר, כי עורך דין המשמש ככונס נכסים יהיה פטור מלנהוג באמות מידה ובאופן שישמש דוגמא לציבור ויעשה ככל העולה על רוחו. נהפוך הוא, על עורך דין כזה מוטלת אחריות כבדה ועליו לדקדק ולהקפיד על טוהר מעשיו לפחות כפי שהיה עושה גם אם לא היה מחזיק בתפקיד זה.
17.לפיכך, אנו מוצאים כי טענת ב"כ הקובל באשר לכפיפותו של הנאשם לדיני האתיקה של לשכת עורכי הדין, בדין היא.

עיכוב יתרת הכסף על ידי הנאשם
18.תחילה, לטענת הקובל: הנאשם התנה, שלא כדין, את העברת הכספים למתלוננת בכך שתחתום על מסמך בו היא מוותרת על כל תביעה ממנו ו/או מקופת הכינוס.
לאחר מכן היתנה הנאשם את העברת יתרת הכספים למתלוננת בחתימתה על שטרי מכר. טענות אלו הוכחשו על ידי הנאשם.
19.בכל הכבוד, הננו נוטים לקבל את גרסתו של הקובל.
א.גרסת הקובל נסמכה על עדותה של המתלוננת וכן על מכתב התגובה של הנאשם ללשכת עורכי הדין. על פי הראיות אשר הובאו בפנינו התברר, כי המתלוננת אכן סירבה תחילה לקבל לידיה את השיק על הסכום העיקרי המגיע לה. עוד התברר, כי סירובה זה נבע, בשל התנאת העברת הכספים בחתימת המתלוננת על כתב ויתור. המתלוננת חששה, שאם תקבל את השיק ותחתום על המסמך שהנאשם ביקש ממנה שתחתום, כי אז תאבד את זכותה לקבל את היתרה המגיעה לה. מן הטעם הזה סירבה גם לחתום על שטרי המכר.
ב.בגרסת הנאשם, לעומת זאת, נתגלו מספר סתירות.
במכתב תגובתו של הנאשם ללשכת עורכי הדין כותב הנאשם בסעיף 4:
"מזה כשנה עומד לרשות המתלוננת יתרת המגיע לה ממכר הדירה, אולם אין היא מוכנה (עשות את הדבר האלמנטארי ביותר והוא לחתום על שטר מכר להעברת הדירה ע"ש הקונה".
מקובלת עלינו טענת הקובל לפיה, משתמע ממשפט זה כי הנאשם העמיד בפני המתלוננת תנאי, כי היא תקבל את יתרת כספה אם תחתום על שטר המכר.
ואולם, במהלך עדותו טען הנאשם, כי העיכוב בהעברת יתרת הכספים נבע דווקא ממחלוקת עם עו"ד ד' על תשלומים שונים.
עוד טען הנאשם במהלך עדותו, כי ביקש מהמתלוננת שתחתום על הסכם המכר (על מנת ליישב את המחלוקות עם עו"ד ד') והיא סירבה.
ג.עדותו של עו"ד ד', אשר משמש כונס הנכסים השני למכירת הדירה, ואשר זומן לתת עדותו על ידי בית דין זה, מערערת אף היא את גרסתו של הנאשם.
על פי עדותו, אכן הייתה מחלוקת בעניין תשלום הארנונה אבל לפני זמן רב הוא הודיע שהוא מסכים לחלוקת הכסף וכדבריו:
"בשלב זה אין ויכוח, אני הודעתי לו מזמן, אני מתקפל ואני מסכים לחלק את הכסף". כמו כן בעדותו אמר עו"ד ד' כי לא התנה את החזר היתרה בחתימת המתלוננת על מכתב ויתור על טענותיה. לדבריו, חתימה על שטר המכר נדרשה בשלב מסוים משום שלא ניתן מביהמ"ש צו פורמאלי להעברת בעלות וזה נועד לפתור את בעיית הקונה עם רישום הדירה.
20.לא עלה בידינו, אם כן, לרדת לסוף דעתו של הנאשם באשר לדרישתו כי המתלוננת תחתום על שטר המכר. תמוהה בעינינו עוד יותר הצגתו את הדרישה הזו כתנאי להעברת יתרת הכספים למתלוננת.
21.כלל 40 לכללי האתיקה, מעגן את ההוראה לפיה לעורך דין אסור באיסור מוחלט לעכב כספים שקיבל עבור לקוחו מעבר לזמן סביר. יתירה מכך, גם במקרה בו עיכב עורך הדין כספים על פי דין (או ניכה מתוכם כספים על פי הסכם) - חלה על עורך הדין החובה להודיע על כך ללקוח.
22.אין מחלוקת שהנאשם ביצע מספר פעולות על מנת שהכסף יועבר לרשות המתלוננת (ולטענתו אף הגדיל לעשות בשליחת שליח עם שיק לביתה של המתלוננת). המתלוננת מצידה סירבה לקבל את הכסף, כאשר הטעם לסירובה נעוץ בחששותיה הכבדים מפני פגיעה בזכויותיה עקב נטילת הכסף.
אף אם נקבל את טענת הנאשם לפיה, המתלוננת היא שסירבה, מטעמיה שלה, לקבל את סך התמורה המגיע לה, הרי שאת יתרת הכספים המגיעה למתלוננת עיכב הנאשם, בסופו של דבר, שלא כדין בגין ניהול לא יעיל ולא ראוי של הכינוס.
23.אנו נוטים להאמין, כי עיכוב יתרת הכסף בידי הנאשם לא נבע מתוך כוונה רעה, חלילה, כי אם כתוצאה מטיפול לא יעיל מצד הנאשם, הן כעורך דינה של המתלוננת והן ככונס נכסים על הדירה. ויודגש, על הנאשם אשר קיבל על עצמו את הטיפול בעניין חלה החובה לפעול לקידום ולטיפול בנושא.
אגב אורחא יוער, כי הסתבר שאף כונס הנכסים השני על הדירה, עו"ד ד', אשר העיד בפנינו, לא תרם כנראה ליעילות התהליך. ואולם מפאת העובדה שהתנהגותו של עו"ד ד' לא מהווה נשוא הקובלנה שלפנינו, דבר שכשלעצמו מעורר תמיהה, נסתפק בהערה זו ותו לא.

אי העברת פרטי הפיקדון
24.על אף בקשותיה החוזרות ונישנות של המתלוננת ובאי כוחה מהנאשם להעביר לרשותה את פרטי הפיקדון והפירות שהוא נושא בבנק, בחר הנאשם שלא להעביר לרשותה מידע זה. אמנם, אליבא דגירסתו של הנאשם, הועמד לרשות המתלוננת כל המידע הרלבנטי, ואולם נראה כי בעניין זה רב הנסתר על הגלוי.
25.כלל 42 לכללי האתיקה, מעגן את חובת הדיווח וחובת המצאת מסמכים וקבלות וקובע כהאי לישנא:
"(א) עורך דין ימציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו של הלקוח -
(1) לפי דרישת הלקוח - תוך זמן סביר לאחר הדרישה, ובלבד שהוגשה לא יאוחר משלוש שנים מיום סיום הטיפול,
(2) תוך דמך יגביר לאחר סיום הטיפול.
(ב) עורך דין שנדרש בידי לקוחו להמציא לו העתק מקבלות על הוצאות שהוציא או ממסמכים הנוגעים לכספים המוחזקים כפיקדון, ימציאם ללקוח ת71 זמן סביר;הוראה זו לא תחול כאשר דרישת הלקוח להמציא לו את המסמכים באה אחרי שעבר זמן סביר או שהמסמנים אינם עוד בידי עורך הדין".
סעיף 2(61) לחוק קובע כי הפרת כללי האתיקה היא עבירה משמעתית.
26.במקרה שלפנינו בחר הנאשם שלא להעביר למתלוננת את המסמכים הנוגעים לכספים המגיעים לה. אמנם, אליבא דגירסתו, עשה הנאשם מאמצים רציניים להעביר למתלוננת את "התיק המסודר", לרבות שליחת מסמכים רלבנטיים בצירוף שיק עם שליח (כך לטענתו). ואולם, לא זו בלבד שלא הוכחה בפנינו גרסתו, אף לא הוצג בפנינו כל פירוט של המסמכים הרלבנטיים אותם ניסה, לטענתו, הנאשם להעביר למתלוננת.
27.מסמך אחד אשר הוצג בפנינו, אותו טרח הנאשם להעביר לרשות המתלוננת, הינו המסמך שכותרתו "דו"ח כינוס נכסים". למרבית הפליאה, "דו"ח" זה נותר מיותם מחתימה.
על כך העיד הנאשם:
"זו הצעה שלי לחתימה, אבל הוא (עו"ד ד') עדיין לא חתם, זה אמנם בפניו נמצא, הוא לא נחתם עד היום. אם הוא לא ייחתם יכול להיות שנצטרך לגשת לקבל הוראות מבית המשפט אבל זה לקראת הסוף".
עו"ד ד', אשר נשאל לגבי היכרותו את המסמך הזה העיד בפנינו, בצורה ברורה ביותר:
"את הדו"ח הזה אני מעולם לא ראיתי".
טיבו של מסמך זה, אמינותו, מהותו וייעודו - נותרו בסימן שאלה, אף לאחר הצגתו בפנינו. ברי כי הצגת המסמך הזה בפני המתלוננת עת שהייתה זכאית לקבל פירוט מלא על כספיה, אינו עונה על החובה המעוגנת בכלל 42 לכללי האתיקה.
28. מצאנו אם כן, כי הנאשם הפר את חובתו לדווח למתלוננת על כספים המגיעים לה. בהעברת "דו"ח כינוס הנכסים" למתלוננת, כשהוא לא חתום ודיוקו מוטל בספק, לא יצא הנאשם ידי חובתו להגיש דיווח מלא על פיקדון הכספים שהיה בידיו, ובכך הפר הנאשם את חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוח. הפרה זו, אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
29.הננו מוצאים לנכון לציין, כי הנאשם ככונס נכסים צריך היה לדאוג להעברת דיווח על פרטי כינוס הנכסים לבית המשפט, בהתאם לדין. אם היה מוגש לבית המשפט דיווח מפורט כאמור, הייתה בידי המתלוננת לפחות האפשרות להשיג את המידע דרך תיק בית המשפט ואולם בשל מחדלו של הנאשם (ושל כונס הנכסים האחר) נחסמה בפני המתלוננת גם דלת זו למידע.
30. דעתנו אינה נוחה כלל ועיקר מהתנהגות הנאשם. אילו היה הנאשם פועל בשעתו להעברת הכספים למתלוננת, להעברת דו"ח כספי מפורט וכן להעברת פרטים באשר לפירות הפיקדון, היה הנאשם חוסך לא רק את טרחתו וטרחת המערכת המשמעתית, אלא היה חוסך גם את תחושתה המרה של המתלוננת על כך שלא קיבלה את שהגיע לה.
31. ניהול חשבון בנק נפרד
כלל 39 לכללי האתיקה מעגן את הכלל לפיו, עורך דין ינהל חשבון בנק נפרד לכספים שהופקדו בידיו בנאמנות.
מטרת הכלל הינה לשמור על הפיקדון בנאמנות וכן על ערכו. מטרה זו מושגת רק כאשר מתנהל חשבון בנק נפרד, אשר מבטיח הפרדה בין כספי עורך הדין לכספי הפיקדון.
32.לאור דפי חשבון הבנק אותן הציג הנאשם בעדותו, אנו מקבלים את גרסת הנאשם לפיה, חשבון הבנק בבנק אמריקאי ישראלי , אשר בו הופקד סך התמורה ממכירת הדירה, הינו חשבון נאמנות נפרד ועל כן מצאנו לנכון לזכות את הנאשם מעבירה זו, שאף לא נטענה בכתב בקובלנה ומשום מה בסעיפי הוראות החיקוק צוין כלל 39 לכללי האתיקה, האמור.
33.חובת הנאמנות והמסירות של עורך הדין וחובת שמירת כבוד המקצוע סעיף 54 לחוק מעגן את הוראת היסוד המהווה בסיס לכללי האתיקה וקובע כדלהלן:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
על יסוד זה נקבע כלל 2 לכללי האתיקה הקובע כדלקמן:
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".
34.על טיבה של אותה באמבות ומשמעותה הערכית כבר נאמר כי:
"נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוכש לפרקליטו ונטלת את נשמת אפו של המקצוע. על ידי הסמכת עורך דין לעסוק במקצוע מכריזים השלטונות לפני העולם ומודיעים, כי פלוני המוסמך הגון הוא וראוי לכד, שהציבור ייתן בו אמון בתחומי מקצוע המשפט ובבל הברוד ומסתעף ממנו".
ראה עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1720, בעמ' 1730, וכן על"ע 1747/91 ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין נ' שמואל, פ"ד מו (4) 397, בעמ' 403.
כך דברי כב' השופט ברנזון בעניין זה:
באמונה פירושה אמת ויושר, ומסירות פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש דאגותיו של עורך הדין".
ראה על"ע 71/ 7 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב-יפה פ"ד כח וו) 679 בעמ' 683.
35.החובה כי על עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע של עריכת דין ולהימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע מעוגנת בסעיף 53 לחוק.
36.כחלק מחובתו על שמירת כבוד המקצוע, נדרש עורך הדין לשמור על רמה גבוהה של מוסריות ויושר כלפי לקוחו וכלפי הציבור כולו, שאם לא כן יפגע אמונו של הציבור בעורכי הדין ובערכים אותם הם מייצגים.
"אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שמסרח במישור זה איננו רק פוגע בלקוחו, ומשנתפס, בו עצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי הדין כולו" .
ראה על"ע 1/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל נ' עו"ד פלוני, פ"ד מב (4) 477, 479, וכן על"ע 4779/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד שפצירר, פ"ד סו (1) 111.
37.סעיף 61 (1) לחוק קובע כי הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 לחוק או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו הינה עבירה משמעתית.
38.לאור מסכת הראיות אשר הוצגה בפנינו עולה, כי הנאשם פעל בניגוד לחובות המוטלות עליו כעורך דין ויש במעשיו משום פגיעה בכבוד המקצוע. הנאשם קיבל על עצמו את הטיפול בעניינה של המתלוננת ולאחר מכן נתמנה לכונס הנכסים של הדירה, העדיף לפעול באופן לא יעיל וזאת בלשון המעטה. הוא העדיף להתעלם מפניותיה לקבלת יתרת הכספים ולקבלת פירוט מצב הפיקדון ובד בבד לא קידם, הלכה למעשה, דבר בעניין. בהתנהגותו זו, הפר הנאשם את חובותיו לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת המתלוננת, והן את חובותיו כלפי בית המשפט הנכבד, שכן אין ספק, כי בהתנהגותו לא נמצא הנאשם עוזר לבית המשפט לעשות משפט. בהתנהגותו זו, המעידה על מידה מסוימת של הזנחה מצידו של הנאשם חטא הנאשם אף בהפרת חובתו לשמור על כבוד המקצוע.

תגובת הנאשם לפניות הקובל

39.כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב1962-, קובע, כי עו"ד שהומצא אליו העתק תלונה ישיב עליה בתוך 14 יום או תוך תקופה ארוכה יותר עליה הסכים הקובל.
הלכה פסוקה היא, כי הימנעות עו"ד מלהשיב על פניות הלשכה, נושאת בחובה גרעין של זלזול בלשכה ובמוסדותיה.
מדבריו של כב' השופט בייסקי בעל"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(3), 324, עולה כי חובת עורך הדין להשיב (מלבד אם יש צידוק שלא להשיב, כגון במקרה של מחלה, היעדרות וכו') נדרשת ומתחייבת לא רק תיחסי אדיבות שבין עורך הדין והלשכה שהוא חבר בה, אלא תעצם הייחוד של מקצוע עריכת הדין, כפי שמצא ביטויו בחוק.

40.סעיף 61 (3) לחוק קובע כי כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין מהווה עבירת משמעת.
בעניין זה כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון:
"חייב עורך דין לשקוד על כך כי לא יהא בהתנהגותו פגם או פסול/ הפוגע ביסוד המסד של מעמד עורך הדין; מעמדו של הפרקליט איננו נובע רק מהידע בתחומי החוק אותו רכש ואשר בעזרתו הוא מושיט סיוע ללקוחותיו. אלא, בין השאר, גם חובה עליו לנהוג ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל אלה עמם הוא מקיים קשרים בתוקף תפקידו המקצועי. אין פירושה של חובה זו רק כי עליו להימנע מביצוע מעשים אשר מוגדרים בחוק העונשין כמעשי עבירה מפורשים. אלא יש בה משום העלאת דרישה, שהיא מעל ומעבר לחובת ההימנעות מביצוע עבירות מוגדרות".
ר' על"ע 8/79 סופרין נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד לדן4) 185, 187.

41.ביום 21.5.99 נשלח אל הנאשם מכתב מטעם ועדת האתיקה, עליו היה על הנאשם לענות כאמור בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב1962-. הנאשם לא מצא לנכון לעשות כן, ובכך הפר את חובתו על פי הדין (איננו מתעלמים מכך שהנאשם ענה קודם לכן לפנייה אליו ואיננו מתעלמים מכך שהנאשם לא ענה לפניות נוספות אולם, הפנייה המחייבת המעוגנת בדין הינה, הפנייה הנ"ל, ומשלא ענה הנאשם לפניה זו, הרי שהפר הנאשם את חובתו החוקית).

42.דעתנו אינה נוחה מהתנהגותו זו של הנאשם. יפים לעניין זה דברי כב' השופט בייסקי בעל"ע 19/,86 שם, בעמ' 332:
"אינני מתקשה לומר, כי אף בלי הוראה מפורשת בכללים הנ"ל, אי מתן תשובה לתלונה, המועברת על ידי קובל לעורך דין, מהווה מחיל, שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. לא בל שנן נאשר הדבר מתחייב על פי כלל מפורש. התעלמות מתלונה ומפניית קובל פוגעת והיא מקשה על הפעלת השיפוט המשמעתי, שהמחוקק הפקיד בידי הלשכה כדי לשמור כי יהיה המחנה נקי".

43.אל לנו להשלים עם התנהגות הנאשם כפי שתוארה בפנינו. היה על הנאשם להיכבד ולהגיב בזמן כדין לפניות לשכת עורכי הדין אליו. מחדלי הנאשם אשר לא זכו להסבר כלשהו עולים כדי התנהגות אשר אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

סיכום

44.אשר על כן, מצאנו לנכון לזכות את הנאשם מעבירה לפי סעיף 39 לכללי האתיקה ולהרשיע את הנאשם ביתר העבירות אשר צוינו בכתב הקובלנה.

 

גזר דין

פסיקה משמעתית

לאחר ששמענו את הצדדים בישיבה שקיימנו ביום 18.6.00, ולאחר שקבלנו את מכתבו של הנאשם מיום 23.6.00, לו צורף אשור תשלום לגב' ת', וכן דו"ח סופי, הננו גוזרים את דינו של הנאשם כלהלן:
א. 5 חדשי השעיה על תנאי בגין כל עבירה דומה במשך 3 שנים.
ב. תשלום קנס ללשכת עוה"ד, הועד המחוזי, בסך 5,000 ש"ח.
ג. תשלום פיצוי למתלוננת, בסך 2,000 ש"ח.
הננו ממליצים בפני הנאשם להעביר הדו"ח הכספי למתלוננת. הדבר אינו עולה ממכתבו כי עשה כן.

(בד"מ 67/99)