שבת, 24 יוני 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 58 · תאריך פרסום יוני 2000 · עט ואתיקה

"תצהיר" טלפוני

 

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,
אל שולחנה של ועדת האתיקה הגיעו מספר פניות של שופטים ופרקליטים שהפנו את תשומת ליבנו למקרים שנפוצו באחרונה במקומותינו ובהם עורכי-דין אישרו "תצהירים", על-פי שיחה טלפונית, מבלי לזהות את המצהירים וכשהחתימה לא נעשתה בפניהם, אלא נשלחה אליהם באמצעות מכשיר הפקסימיליה.
משפנינו לעורכי הדין האמורים והסבנו את תשומת ליבם לנפסדות מעשיהם, ביקשו הללו לטעון כי אין כל פסול בעריכת "תצהיר" כזה, מאחר שהם טורחים לציין במפורש בסיפה כי המצהיר לא הופיע בפני עורך הדין, אלא זה אישר את תצהירו באמצעות הטלפון/פקס.
נוכח הישנות המקרים מחד גיסא ואופי הטיעון מאידך גיסא, רואה אני לנכון לנצל במה זו לצורך הבהרת עמדתנו, השוללת עשיית "תצהיר" כזה, על מנת להביא לשירושה של תופעה פסולה זו.
הביטוי "תצהיר" הוא מונח השאוב מסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1970-.
ס"ק (ב) מונה בין המוסמכים לאשר תצהיר - בצידם של שופט, דיין וראש רשות מקומית - גם את עורך הדין.
מצב זה אינו קיים מקדמת דנא.
בשכבר הימים סמכות זו ניתנה בעיקר לשופטים ונחשכה מעורכי הדין.
ברבות השנים שינה המחוקק את טעמו וסבר כי עורכי הדין, אף הם, מהווים ציבור שראוי ליתן בו אמון ולהפקיד בידיו סמכות חשובה זו. הריבון הגיע למסקנה זו בהניחו כי הפרקליטים יעשו מלאכה אחראית זו באמונה.
אקדמות מלין אלה נועדה להמחיש את חשיבות ההקפדה ה"דווקנית" על אישורו של תצהיר כדין.
כך נפסק פעמים רבות כי האזהרה היא הערובה לאמיתות תוכנו של התצהיר, ובלעדיה - נשמט הבסיס לקבילותו בראיה. אמור מעתה: דרישת האזהרה איננה דרישה "פורמאלית" גרידא אלא מהותית. בכך נסללת הדרך בפני הכרה בתצהיר כתחליף עדות.
באותה מידה יש להקפיד על כך שהזהרת המצהיר, על-ידי צורך-הדין המאשר את התצהיר, לומר את האמת - תיעשה תוך התייצבות אישית של המצהיר בפני מאשר התצהיר.
דרישה זו נועדה למנוע תקלות.

עורך הדין המאשר תצהיר שנחתם בפניו, מאשר מכללא כי התצהיר נעשה שלא מאימתו של אקדח המכוון לרקתו של המצהיר, או בהשפעתו של משקה אלכוהולי המשפיע על צלילותו, וכי המצהיר הבין היטב על מה חתם.
לצורך זה, לנוכחותו האישית של המצהיר - להבדיל מהקונסטרוקטיבית - חשיבות מכרעת.
דעת לנבון נקל, מסמך המתיימר להיחשב "תצהיר", ואף כותרתו מעידה כך - שומה עליו לשקף נאמנה כי עורך הדין זיהה את המצהיר שחתם על התצהיר בפניו.
ומה דינו של "תצהיר" טלפוניו נראה שזה אינו תצהיר כלל והוא בבחינת "כמי שאינו", כמאן דליתא דמי. שכן האמרה "תצהיר" טלפוני טומנת בחובה כשל לוגי. "תצהיר" ו"טלפוני" אינם דרים בכפיפה אחת. על כן נראה לנו כי מי שהכין "תצהיר" ורשם בסופו כי הוא ניתן באמצעות הטלפון, דינו כמי שלא הגיש תצהיר כלל.
לכאורה דברים שאמרנום הינם עניין לדיני הראיות לענות בו.
מה להם ולאכסניא דנן?
נראה לי כי כוחם של הדברים יפה וביתר שאת, אף לענייננו שלנו.
עריכת "תצהיר" שאינו תצהיר כורכת עימה מספר בעיות אתיות.
המדובר לכאורה בהתנהגות שאינה הולמת עורך-דין, בהפרת חובת הנאמנות במובנה הרחב - הן ללקוח והן לבית המשפט, וכן בחשש לטיפול רשלני בלקוח, שכן האחרון עלול שלא לדעת שהתצהיר שנתן, ושהוא ופרקליטו כה שקדו על הכנתו, עלול להיחשב כחספא בעלמא.
בימים אלה, שבהם גוברת ידם של המדברים סרה בעורכי הדין, חשוב במיוחד להקפיד כי הסמכות לאשר תצהירים, שניתנה בתקופה שבה האמון היה מנת חלקנו - שוב לא תילקח מאיתנו.

לשירותכם בכל עת,
אילן בומבך, עו"ד
יו"ר ועדת האתיקה

עוה"ד וביהמ"ש בתביעות קטנות מהן זכויות עוה"ד בערכאה זו?

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורך דין מועסק במשרה מלאה בחברה המשווקת חבילות נופש בחו"ל.
2.בתוקף תפקידו כמנהל המחלקה המשפטית בחברה הוא נדרש ע"י החברה לייצגה בתביעות המוגשות נגדה בבתי המשפט לתביעות קטנות.
3.עפ"י החוק, עורך דין אינו מורשה להופיע ולייצג לקוחות בביהמ"ש לתביעות קטנות אלא ברשות ביהמ"ש שמוענקת במשורה. אולם לדעת עוה"ד הנ"ל איסור כזה פוגע קשות בחופש העיסוק של עורך הדין ומפלה אותו לרעה במיוחד לאור המצב המחייב התעסקותו בתחום זה.

השאילתא:
1.המותר לעו"ד עובד חברה לייצגה בביהמ"ש לתביעות קטנות ?
2.בהנחה שניתן היתר ייצוג האם מחויב ביהמ"ש לפסוק הוצאות לעו"ד?
3.האם הקפאת רישיון עריכת דין מאפשרת לנציג החברה להופיע בביהמ"ש חרף היותו בעל השכלה משפטית (כיצד ינהג עורך הדין על מנת לשמור על משרתו)?
עמדת ועדת האתיקה:
א.מותר לשכיר של חברה להופיע בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות אך זהו עניין לביהמ"ש לענות בו.
הועדה מפרשת את איסור הייצוג באופן מצומצם.
ב.פסיקת הוצאות לעורך דין הינה בתחום שיקול הדעת של ביהמ"ש ולא לנו לחוות דעה. מכל מקום עוה"ד הפונה הינו שכיר בחברה והחברה ככזו אינה זכאית שייפסק לה שכ"ט עו"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות.
ג.לעניין הגבלת חברותו של עוה"ד הפונה ולנוכח עמדת הועדה בסעיף א' דלעיל מותר לעוה"ד לייצג את החברה אך אם יגביל את חברותו לא יוכל לעסוק כעורך דין שכיר בחברה.

(26012)

סוגיות הגשת מסמכים שנחתמו בחו"ל

עוה"ד ולקוחו

הבהרה:
א.בגיליון מס' 55 של "עט ואתיקה" נקבע בתשובה לשאילתא בנושא עורך הדין וסמכותו לאמת חתימות כי חרף העובדה שאימות חתימה ע"י עורך דין ישראלי בוצע בחו"ל עבור יורשת יחידה - שהינה אזרחית ותושבת צרפת - הרי אין בכך משום עבירה אתית; יחד עם ואת הוסיפה הועדה וציינה כי קיים ספק בדבר קבילות המסמך מבחינת דיני הראיות והן לגבי ערכו מבחינת דיני הראיות.
ב.חברנו עו"ד רוני שוורץ מצא לנכון לכתוב לוועדה בנושא זה כשהוא סבור כי ציבור עוה"ד והמשפטנים בישראל נתפס לכלל קריאה לא נכונה של סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- - שכן לעניות דעתו יכול וזכאי עו"ד ישראלי לאמת תצהיר ואין כל משמעות למקום בו מאומת התצהיר - וזאת משום שסעיף 30 הנ"ל אינו קובע כי אימות חייב להיות דווקא בפני קונסול אלא רק שהוא יכול להיות בפניו.
ג.עוד מוסיף עו"ד שוורץ ומפנה את הועדה לפסק דינו של כב' נשיא בית המשפט המחוזי בת"א השופט אורי גורן בתיק בר"ע 10225/97 (דוידוביץ נגד .LTD ASSISTANCE AG )שטרם פורסם והקובע כי אכן המחוקק הישראלי לא הסדיר בסעיף 30 הנ"ל הוראה כללית לגבי כל מסמך שהוא - שאם היה נקבע כך דהיינו שהדרך הקבועה בסעיף 30 היא הדרך היחידה להוכחת מסמך נוכרי (ולדעתו לא כך הדבר)
- הרי שהוראה זו הייתה מוגבלת לייפוי כוח לתעודות שונות וכל מסמך אחד דומה באופיו, אך לא למסמכים אחרים. החלת דרישה כזו על כל מסמך שהוא, נראית בעיני כב' השופט כבלתי הגיונית בחיים המודרניים, בהם מסמכים כה רבים נערכים בחו"ל.
ד.ועדת האתיקה מוצאת לנכון לפרסם עיקרי מכתבו של עו"ד שוורץ לרבות עיקרי החלטת כב' השופט גורן וזאת לתועלת ציבור חברינו שהרי נושא זה חשוב ביותר ובמיוחד לחברינו העובדים עם לקוחות בחו"ל כשלעתים הם מתגוררים במרחק רב מכל קונסוליה של מדינת ישראל.

(296 25)

עורך דין ונכונותו לתרום באירוע התרמה למחלקת שיקום בבית חולים - והאם קיימת עבירה אתית כלשהי בהקשר זה

 

פעילות מקצועית - שונות

העובדות:
1.בית חולים ציבורי מקיים אירוע התרמה, לטובת מחלקת השקום שלו ע"י מכירת כרטיסים להצגת תיאטרון כשהתרומה נעשית לטובת חוג ידידי ביה"ח.
2.מספר עורכי דין שמארגני האירוע פנו אליהם ובקשום לתרום הביעו נכונות לעשות כן - אולם ביקשו אישור מועדת האתיקה שאין בתרומה זו משום עבירה על כללי האתיקה המקצועית (יצוין בהקשר זה כי עורכי הדין האמורים עוסקים בעבודתם בתחום דיני הנזיקין).

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין בתרומת עורכי הדין לטובת חוג ידידי בית החולים משום עבירה על כללי האתיקה המקצועית.

המצאת מסמך ע"י ב"כ האישה להליך של בג"ץ

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:
1.עורך דין פנה לוועדה בהקשר להליך של עתירת מרשתו שהינה אשה מרוקנית-מוסלמית הנשואה בנישואי פראגווי לאזרח ישראלי.
2.מרשתו של עורך הדין נכוותה קשות במהלך מריבה שנתגלעה בינה לבין בעלה שהוא אזרח ישראלי.
3.במהלך הכנת העתירה לבג"ץ הוחתם הבעל על תצהיר שבו הוא מאשר כי הם חיו כזוג נשוי.
4.מנגד, גורס משרד הפנים כי הנישואים פיקטיביים ואת עמדתו זו הוא מבסס על פרטיכל הדיון, בו, במסגרת הטיעונים לעונש נאמר ע"י סנגור הנאשם (הבעל) כי בנישואים הנ"ל לא היה כל ממש.
5.הסנגור הנ"ל אישר לבעל מרשתו לחתום על התצהיר האמור.

השאלה:
א.האם על עוה"ד הפונה להגיש מסמך זה לבג"ץ - דבר שעלול לגרום לפגיעה בחבר למקצוע - שהרי המסמך הועבר אל עוה"ד הפונה, בין היתר, במסגרת יחסים קולגיאליים והוא מניח שהסנגור לא התכוון שפנייתו לנאשם תימסר לגורמים אחרים, בנוסף לבעל הנאשם ולעוה"ד הפונה.
ב.עוה"ד הפונה טוען כי בהגשת המסמך יש כדי לחזק את עמדת מרשתו בדבר היות הנישואים אמיתיים - מה עוד ששאלת הגירוש מן הארץ גם היא עומדת על הפרק.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעוה"ד הפונה כי חובת הנאמנות שלו כלפי הלקוחה מחייבת אותו למסור כל דבר העשוי לסייע בגילוי האמת.

(26096)

האם עורך דין שבדק חומר משפטי ומסמכים שהועברו לו ע"י לקוחו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
א.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי התבקש מלקוחה המתגוררת בחו"ל לבדוק האפשרות לייצגה בעניין משפט מסוים.
ב.בעת שהות הלקוחה בישראל מסרה הלקוחה מסמכים רבים המתייחסים לענייניה.
ג.לאחר בדיקת החומר הוחלט במשרדו כי לא ייצגו את הלקוחה.
ד.הלקוחה, מסיבות השמורות עמה, בקשה מעוה"ד להעביר את החומר לעורך דין עמית מבלי לציין את העובדה כי החומר נבדק על ידיו וכן מבלי לציין כי החומר הנ"ל היה ברשות עורך הדין וכי הוא מועבר באמצעות עוה"ד.

השאילתא:
השאלה היא האם על עורך דין לכבד את בקשת הלקוחה ולהעביר המסמכים ללא ציון בדיקתם והעברתם באמצעותו לעו"ד אחר.

עמדת ועדת האתיקה:
א.הועדה סבורה כי לא חלה שום חובה אתית על השואל להודיע או לציין בפני עורך הדין האחר כי החומר כבר נבדק על ידיו.
ב.אם השואל חש אי נוחות כלשהי בהקשר האמור הרי ביכולתו להחזיר כל החומר ללקוחה המתגוררת בחו"ל או להעבירו לגורם אחר כלשהו (צד ג') כדי שיפעל עפ"י רצון הלקוחה.

(26279)

מגבלות ייצוג החלות על עורך דין העורך מטעם הקבלן הסכם רכישת דירה ורישומה בפנקס המקרקעין

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
א.עורך דין המייצג קבלן ורוכשי דירות כאחד פנה לועדת האתיקה ובקש לדעת האם הוא רשאי לייצג את הקבלן כנגד רוכשי הדירות בתביעה כנגדם לרבות בנושא לקויי בנייה ותביעות כספיות.
ב.עוה"ד מסביר כי מצוי בידיו אישור מטעם רוכשי הדירות כי הוא אינו מייצגם לצורך העסקאות נשוא הסכמי המכר אלא כל פעולתו מסוימת לצורך הליכי הרישום בלבד - וזאת עפ"י ייפוי כוח שחתמו לו הקונים בהקשר זה.

עמדת ועדת האתיקה:
1.בגיליון עט ואתיקה מס' 12 היוצא לאור מטעם ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א צוין כי עוה"ד של הקבלן המייצג גם רוכשי דירות אינו רשאי לייצג את הקבלן בכל עניין הקשור בדירות שנרכשו כנגד הרוכשים.
2.גם הועד המרכזי של לשכת עוה"ד אישר את עמדת ועדת האתיקה המרכזית והן את זו של ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א כדלקמן:
"יש להשאיר על מקומה את העמדה הקיימת של הלשכה האוסרת על עורך דין של הקבלן, המטפל מטעמו בעריכת הסכמים עם רוכשי דירות וברישום זכויות הרוכשים, לייצג את הקבלן בתביעות כנגד רוכשי הדירות."

(23769)

האם מותר לעורך דין המייצג בו ימנית שתי חברות שונות

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי הוא משמש מזה מספר חודשים כיועץ משפטי של "לקוח קבוע" שהינה חברה בע"מ בעלת מגרשי מקרקעין (להלן "חברת המגרשים"). עורך הדין לא טיפל בהקמת החברה ולא היה שותף להסכם שנערך בין בעלי מניותיה עובר להקמתה.

2.חברת המגרשים הינה בבעלות מספר בעלי מניות.

3.אחד מבעלי המניות של חברת המגרשים הינו גם הבעלים של חברה נוספת (להלן "החברה הנוספת"). גם חברה זו הינה לקוחה קבועה של עורך הדין מזה כמה שנים.

4.החברה הנוספת שגם אותה מייצג הפונה מזה מספר שנים פנתה אל עוה"ד ע"מ שייצגה בתביעה כנגד חברת המגרשים ושעילתה בהסכם היסוד של החברה.
השאילתא:
האם קיימת מניעה לכך שעוה"ד ייצג את החברה הנוספת בתביעה הנדונה ובתנאי כי יתפטר מייצוג חברת המגרשים.

עמדת ועדת האתיקה:

א.ועדת האתיקה סבורה כי עוה"ד אינו רשאי לייצג את החברה הנוספת בתביעה נגד חברת המגרשים - שכן הדבר יהווה עבירה על כלל 16 (א) (2) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.

ב.הטעם לעמדת הועדה כדלעיל הינו כי יכולה להתקיים זיקה ממשית למידע שעוה"ד קבל מלקוחתו הקבועה דהיינו חברת המגרשים לעניין התביעה שעוה"ד מבקש כיום לטפל בה כנגד חברת המגרשים ושעילתה הסכם היסוד של החברה.

ג.המדובר במקרה זה, הוא בלקוח קבוע ויש להניח כי עוה"ד קיבל ממנה מידע שיש בו כדי להכניס את העניין לאיסור הקבוע בכללים הנ"ל.

(26303)

עורך דין ומחויבותו עפ"י ייפוי כוח

יפויי כח

העובדות:
1.ביום 18.12.86 נתן בעל מקרקעין לשלוחו ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר ע"מ להעביר את חלקיו בנכס מסוים ע"ש הקונה במכר בחילופין עפ"י הסכם מכר שנעשה בין שני הצדדים בשנת 1981.

2.בפועל - באותו ייפוי כוח - קיים עוד שלוח שהינו בנו של בעל הנכס.

3.יצוין גם כי הקונה מכרה במקביל לשולח את חלקיה בעיזבון הוריה הרשומים על חלקה אחרת ואשר טרם רשמה את זכויותיה כיורשת יחידה על מלוא החלקה נשוא המכר בחילופין הנ"ל.

4.בתאריך שלאחר השליחות בזמן משמעותי הלך השולח לעולמו בטרם הוסדרה פעולת העברת הבעלות מצד אחד למשנהו וקיימות טענות קשות מכל צד כלפי משנהו בעניין מילוי ההתחייבויות עפ"י חוזה המכר.

השאילתא:

א.מה יעשה השלוח בדרישת הרוכשת כי יפעל עפ"י ייפוי הכוח שניתן לו בזמנו כשמצד שני הוא נדרש ע"י יורשי השולח לא לפעול עפ"י אותו ייפוי כוח מנימוקים של הפרה גסה של התחייבות הצד השני?

ב.מהו תוקפה של התפטרות שלוח מהשליחות הנ"ל שהודעה עליה נשלחה לשני הצדדים - והכוונה היא ליורשי הבעלים שנפטר ולקונה שהיא רוכשת הזכויות מהמנוח?

ג.האם יש בהתפטרות זו משום מעשה הנוגד את כללי האתיקה המקצועית?

עמדת ועדת האתיקה:

א.הועדה הודיעה לפונה כי אסור לו, כשלוח עפ"י ייפוי הכוח, להתפטר מתפקידו מאחר שמדובר כאן בהבטחתן של זכויות במקרקעין.

ב.על הפונה להודיע לצדדים המעורבים כי הם רשאים לפנות לביהמ"ש ע"מ למנוע השימוש בייפוי הכוח - שאם לא יעשו כן בתוך פרק זמן סביר (30 יום למשל), יפעל הפונה עפ"י ייפוי הכוח בהתאם לשיקול דעתו.

  (25011)

עורך דין ושימושו בתואר דוקטור

פרסום ופרסומת

העובדות:
עורך דין אשר סיים לימודיו בארה"ב בישיבה "יוניברסיטי" בפקולטה ע"ש קרדוזו קבל ממנה תואר הקרוי "Doctor Juris" .

השאילתא:
המותר לעורך דין להשתמש בתואר ד"ר במסגרת עבודתו כעורך דין?

עמדת ועדת האתיקה:
לאחר בירור שערכה הועדה במועצה להשכלה גבוהה עולה כי התואר "Doctor Juris" מקביל לתואר ראשון במשפטים. לנוכח האמור לעיל עוה"ד הנ"ל אינו רשאי לעשות שימוש בתואר ד"ר כעולה מסעיף 57 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961-.

(25532)

ועוד להגדרת "לקוחו" של עורך-דין

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגשה קובלנה ובה נטען כי עבר על הוראות סעיפים 53, 54, 1(61), 2(61) ו3(61-) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961- (להלן: "החוק") ועל הוראות סעיפים 2, 14 ו16- לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו 1986.
2.בישיבה שהתקיימה ביום 10.2.99 הודה הנאשם בכל העובדות שפורטו בקובלנה אך טען כי אלו אינן מקימות עבירה משמעתית.
במסגרת קובלנה משמעתית זו עולה לדיון השאלה הבאה:
עורך דין משמש כיועץ משפטי מתנדב בארגון ציבורי או חברתי תמורת שכר סמלי המשולם לו על ידי הארגון ונותן ייעוץ כללי וראשוני בן דקות ספורות, לחבר הארגון אשר פנה אליו בבקשת עצה ומידע. ייעוץ זה ניתן על ידי עורך-הדין לחבר הארגון, חינם אין כסף, שכן זה זכאי לכך תמורת דמי-החברות שהוא משלמם לארגון. האם נקשרו יחסי עורך-דין-לקוח במפגש ייעוץ זה? ואם לאו, מהו היקף ומה טיב חובותיו ואחריותו של עורך-דין כלפי דורש עצתו, במישור נורמות וכללי ההתנהגות הראויים החלים על עורך הדין ? זו השאלה המתעוררת בקובלנת-משמעת זו.

א. וזו פרשת-הדברים:

3.הנאשם, אשר נודע בתחום מומחיותו המשפטית בחוק הגנת הדייר, משמש כאחד מהיועצים המשפטיים המתנדבים של הארגון הארצי היציג להגנת-הדייר בתל-אביב (להלן: "הארגון"). על ייעוצו זה מקבל הנאשם מהארגון שכר סמלי חודשי, ולמעשה נעשה שירות הייעוץ בהתנדבות.
הנאשם, משמש מזה שנים כיועץ משפטי בארגון ומקדיש מדי שבוע כשעה מזמנו ומידיעותיו לחברי הארגון. במסגרת זו נפגש הנאשם במשרדי הארגון עם חברי הארגון השונים כאשר במהלך אותה שעה פוגש הנאשם בממוצע כ- 7-10 חברים אשר מבקשים בעצתו. כפועל יוצא מכך הייעוץ שניתן על ידי הנאשם הינו קצר וכללי ביותר.
4.במסגרת זו נפגש הנאשם עם המתלונן במשרדי הארגון בשעות אחה"צ. לאחר שנקבעה לו פגישה מראש, הגיע המתלונן, חבר בארגון, לברר אודות זכויותיו בדירה שבה התגורר לטענתו עם סבתו המנוחה, שהייתה לדבריו דיירת מוגנת (להלן: "פגישת-הייעוץ").
בפגישת-הייעוץ העלה המתלונן מספר שאלות משפטיות שנועדו להבהיר את מצבו המשפטי, והנאשם הבהיר למתלונן, על יסוד הנתונים שהציג הלה בפניו, כי הוא זכאי להחזיק בדירה כדייר מוגן בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) - תשל"ב1972-.
5.המתלונן הגיע לפגישה נוספת ביום 20.11.95 שם התברר לו מפי הנאשם כי שעתיים קודם לכן נתן האחרון ייעוץ טלפוני לבעל-הבית וייתכן אף כי עתיד הוא לייצגו. כדי להעמיד דברים על מכונם הודיע הנאשם את המתלונן מייד, כי הוא מנוע להוסיף ולשוחח עמו. עם הודעה זו של הנאשם נפרד המתלונן מעמו בהבנה וברוח-טובה.
6.בעל-הבית מילא את ידי הנאשם להגיש בשמו תביעת פינוי וסילוק-יד (להלן: "תביעת הפינוי") כנגד המתלונן בבית-משפט השלום בתל-אביב.
7.המתלונן פנה בתלונה ללשכת עורכי-הדין כנגד הנאשם וכנגד בעל-הבית.
8.כשמונה חדשים לאחר הגשת התלונה הודיע ועד מחוז תל-אביב למתלונן, כי לאחר בדיקת תלונתו לא מצא הועד בישיבתו בהתנהגות הנאשם, בנסיבות המקרה, משום עבירה על אתיקה מקצועית, ולפיכך הוחלט לגנוז את התלונה הנ"ל (להלן: "החלטת ועדת האתיקה הראשונה").
9.עברו ימים, אך המתלונן לא השלים עם החלטת ועדת האתיקה הראשונה וחזר ופנה לועדת האתיקה.
בשלב זה נתקיים כבר דיון ראשון בבית-המשפט בנדון תביעת הפינוי.
10.כחמישה חודשים לאחר מתן החלטת ועדת האתיקה הראשונה ולמעלה משנה לאחר שהוגשה תביעת הפינוי לבית המשפט, החליטה ועדת האתיקה להודיע את הנאשם כי לאחר בדיקה חוזרת של התלונה הינה עתה בדעה שנכון ירא אם יתפטר מייצוג בעל-הבית נגד המתלונן.
11.הנאשם לא נעתר לפניית ועדת האתיקה ומכאן הפנייה בקובלנה אל בית-הדין המשמעתי המחוזי.
12.להשלמת התמונה העובדתית נציין, כי בישיבת בית משפט השלום בו הודיע הנאשם על סיום פרשת התביעה, נדונה בקשת הנתבע, הוא המתלונן, לפסול את הנאשם מייצוג התובעים מן הטעם אשר מנה בתלונתו לפני הועד המחוזי. בית-המשפט, מפי השופט אשר גולדין, קבע בהחלטתו, כי אין הוא מוצא מקום לחייב את הנאשם שלא לייצג את התובעים, בציינו:
"לא שמעתי כי בתיק זה נתן הנאשם ייעוץ משפטי וייצג את הנתבע. לכן אני דוחה את הבקשה לפסול את הנאשם מייצוג התובעים מתיק זה".
ב. טענות הצדדים
13.הקובל מציע לנו, כי התנהגות הנאשם לא עלתה בקנה אחד עם חובתו לשמור על כבוד המקצוע של עריכת-הדין והינה לפיכך התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. זאת, באשר עם פגישת-הייעוץ הפך המתלונן לקוחו של עורך-הדין המייעץ לו ומיוצג על ידו ייצוג משפטי, ומעתה ואילך מנוע היה מלייצג את בעל-הבית, כנגד לקוחו, באשר עסקינן באותה מסכת עובדתית אשר לגביה נתן את הייעוץ מלכתחילה.
14.הנאשם מצדו, הבהיר לפנינו את אופי פגישות הייעוץ אשר ניתנות בארגון, הנמשכות דקות ספורות כל אחת, כאשר הבאים לדרוש ממנו ייעוץ אינם ידועים לו בשמם והם מציגים לפניו שאלות כלליות וזוכים לייעוץ הנוגע לזכויותיהם אשר היקפו בהתאם. פגישת-הייעוץ בת הדקות הספורות עם המתלונן, אשר הנאשם הביע ספק אם ידע בה את שם המתלונן, התמצתה, לטענתו, משהציג לפני המתלונן את דרישות החוק, וזה אישר אמנם כי הוא ממלא אחריהן. ממילא לא ראה הנאשם איזה מידע היה ברשותו שיכול היה לעשות בו שימוש כנגד המתלונן בשעה שייצג את בעל-הבית.
עוד גרס לפנינו הנאשם, כי הוסיף והמשיך לייצג את לקוחו, בעל-הבית, בין היתר, על יסוד החלטת ועדת האתיקה הראשונה ובעת שנתקבלה ההחלטה השנייה היה בעיצומו של ניהול תיק לקוחו. לו נענה להחלטת ועדת האתיקה השנייה בשלב זה, טען, עלול היה להימצא מפר את חובותיו כלפי בעל-הבית.

ג.השאלה המשפטית הנתונה במחלוקת
15.אין אני רואה מנוס בעקבות תלונה זו אלא לצאת לחפש מורה-נבוכים אשר ליריעת המושג "לקוח" ולתחימת הדיבור "ייעוץ וחיווי-דעת משפטיים" הקבוע בסעיף 4(20) לחוק לשכת עורכי-הדין. כמאמר-הדברים שיצאו מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:
"ראוי להעמיד את האתיקה המקצועית של עורכי הדין בראש מעינינו ויפה שעה אחת קודם. ראוי להבהיר הבהר היטב את הגבולות שביו המותר והאסור, לא באופן סתמי לאקוני ומעורפל, אלא באופן ברור כדי להתוות דרכי התנהגות ניאותה בתחום עריכת-הדין. כל אלה דרושים למען הלקוחות, למען עורכי-הדין עצמם, למען מערכת המשפט המהווה עמוד בתווך של החברה ולמען תקנת-הציבור" (ע"א 6181/93 עו"ד סולומונוב ואח/ נ' משה שרבני, תק-על, כרך 2(98) 767). נצטרך, אפוא, אם נאבה ואם נמאן, לנקוט עמדה כלפי השאלה המכרעת השנויה במחלוקת: מהו הייעוץ וחיווי-הדעת המשפטיים אשר יוצרים יחסי עורך-דין-לקוח והאם נקשרו יחסי עורך-דין-לקוח בין הנאשם למתלונן?
16. יריעת-הדיון המשפטית משתרעת, בין היתר, על הוראת סעיף 16 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו 1986- (להלן: "כללי הלשכה"),
הדנה ב"איסור על טיפול נגד לקוח". תכלית ההוראה לאסור על פעילות עורך-דין מתוך ניגוד אינטרסים ולהימנע ממצב אפשרי של ניגוד, באשר, כפי מאמרו של פרופ' אי ברק:
4 מן הראוי הוא שקליינט יוכל לתת אמון בעורך דינו וברואה החשבון שלו, כבעצמו" (א' ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים יל עמי 16, 11).
וזו לשון הוראת סעיף 16 לכללי הלשכה:
"16.איסור על טיפול נגד לקוח
(א) עורך-דין לא יטפל נגד לקוח -
(1) בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח;
(2) בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל אותו עורך-הדיו מאותו לקוח או מטעמו.
(ב) הוועד המחוזי, או מי שהסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך-דיו, כי מתו חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בעניין למען לקוח, או כי מידע מסוים אין לו זיקה של ממש לענייו, או כי אין במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך-הדין לטפל בעניין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתו לפני שעורך-הדיו יקבל על עצמו את הטיפול בעניין האמור".
סעיף זה החליף את הוראת סעיף 28 לכללי האתיקה משנת תשכ"ו,1966- אשר זה היה נוסחו:
"28 (א) עו"ד שטיפל בעניין מסוים למען לקוחו, לא יטפל לאחר מכן בקשר לאותו עניין נגד אותו לקוח. (ב) מתן חוות דעת או קיום התייעצות עם עורך-דין, לא ייראו כטיפול, אם לא הייתה אתם או אחריהם פעולה נוספת."
17.גדר הספיקות, במסיבות העניין שלפנינו, הוא אשר למינוח "שטיפל בו" וכן "למען אותו לקוח" הקבוע בהוראת סעיף 16נא) לכללי הלשכה. הקובל אף לא צריך היה להמציא לפנינו אסמכתות על הפירוש המרחיב שניתן לדיבור "בעניין או בקשר לעניין," באשר לית מאן דפליג, במסיבות העניין, כי עסקינן לפי בל פרשנות באותו עניין.
אין אני רואה אפשרות לבחון ראשית דבר את הוראות ה"פטור" אשר מעניק סעיף 16(ב) לכללי הלשכה באשר אין אנו יושבים בערכאת-משמעת זו תחת הוועד המחוזי, אשר בבוא פנייה אליו, בהתאם להוראת הסעיף, שומה עליו לשקול האם מתגשמת אחת החלופות ליתן לעורך-הדין לקבל עליו את הטיפול. ומחמת שאין ערכאה זו באה להחליף את שיקול דעתו של הוועד המחוזי במתן "פטור," ומשום שתנאי מוקדם לבוא בגדר סעיף 16(ב), הוא לבוא בגדר סעיף 16 (א), משמע: שאמנם שוכנענו כי עורך-הדין "טיפל" במתלונן ואכן המדובר ב"לקוח," אין אני רואה כלל להידרש לדון בהתגשמות אחת החלופות המוצעות בסעיף 16(ב).
ד. דרישת עצה או מידע מאת עורך-הדין כבעל-מקצוע
18. שומה עלינו, תחילה, להידרש למסגרת הייעוץ המשפטי הניתן בארגון זה, אשר מטרתו לספק הגנה לדיירים מוגנים המשלמים לו דמי-חברות סמליים: עורך-הדין נותן העצה והמידע נפגש עם כשבעה (7) עד עשרה (10) חברי ארגון הבאים לדרשם ממנו, וזאת אחת לשבוע בשעת אחר-הצהריים הקבועה מראש. המדובר בייעוץ בן דקות ספורות אשר על פי רוב הוא חד-פעמי ומציע הדרנה ראשונית, ואין הוא כרוך באף טיפול משפטי נוסף או ייצוג משפטי. אכן, עתים, ולא תדירות, ארע כי דורש-עצה ישוב פעם נוספת לדרשה. אולם דורשי-העצה מודעים היטב, אפוא, כי לצורך ייצוג בבית-משפט, למשל, ויהי אף באותו עניין גופו בו קיבלו מאת עורך-הדין את העצה והמידע, אין עורך-הדין עומד לרשותם מכוח תפקודו בארגון, אלא הם נדרשים לשכור להם עורך-דין לצורך כך - ואין כל מניעה שיהא זה אותו עורך-הדין המייעץ. אולם, כך או כך, נחוצה פעולה נוספת מצידם- והיא שכירת שרותיו המשפטיים של עורך דין- כדי שזה ייצגם בהליכים העומדים בפניהם.
19.למעשה, אין הקובל מציע לנו אלא כי עצם מתן הייעוץ שייעץ לו הנאשם פוסלו מלייצג את לקוחו, בעל-הבית. סבור אני, כי בכך אין די. ובמה דברים אמורים:
המתלונן עצמו ראה, וכמדומה לא יכול היה אלא לראות, בפגישתו עם הנאשם אלא כפגישה בה ניתנה לו "אינפורמציה משפטית" (מכתב תלונת המתלונן, וכן לשון מכתב המתלונן אשר נתקבל בלשכת עורכי-הדין). אנשים הבאים לשאול בעצת עורך-דין במסגרת ארגון מעין זה אינם רואים עצמם לקוחותיו ואין הם רואים בו את עורך-דינם. אכן, מצפים הם לקבל מידיו את העצה הטובה והמידע הנכון בדבר זכויותיהם המשפטיות. אולם יקשה עלי לקבל את ההנחה, כי הם רואים עצמם קשורים במסגרת של יחסי עורך-דין-לקוח. המתלונן העיד לפנינו, כי:
"באתי לשאול כמה שאלות שהציקו לי, כלומר מה והאם אפשר לפנות אותי ולמי יש את הזכויות".
אנשים הבאים לדרוש עצה מאת עורכי-דין במסגרת ארגונים מעין אלו אמנם רואים את הייעוץ שניתן להם כייעוץ שניתן להם על ידי בעל-מקצוע עריכת-דין, אולם יקשה עליי להניח כי הם רואים את המייעץ להם כעורך-דינם.
20.על טענת הקובל, אפוא, כאילו בה-בעת שניתן הייעוץ הראשון נקשר עורך-הדין עם דורש-העצה ביחסי עורך-דין-לקוח, נשיבו כי אין דעתי כדעתו וכי לא נקשר ביניהם קשר זה, אלא אם קשר עמו דורש-עצתו - שלא במסגרת עבודת עורך-הדין ההתנדבותית בארגון - קשר של עורך-דין-לקוח שיעמידו לייצגו דבר שלא ארע במקרה דנן.
דוגמא אחת תשמש, לדעתי, מקבילה טובה לכך: טול ייעוץ טלפוני שנותן עורך-דין במסגרת תוכנית רדיו כלשהי. זמן תוכנית הרדיו מוקצב מראש לשעה, התוכנית משודרת אחת לשבוע. מדי תוכנית מתקשרים מאזינים בבקשת עצה ומידע אל עורך-הדין. משך זמן, מטבע הדברים, המוקצב לכל מתקשר אינו עולה על כ5- דקות, ובכל תוכנית, אפוא, עולים לשידור כ7- עד 10 מאזינים. המאזין מבקש-העצה מוסר את פרטי שמו לפקיד/ה שקלטה את שיחתו בטרם עלה לשידור, ובמקרה הטוב אמר את שמו אף לעורך-הדין המייעץ בעת עלייתו לשידור. האם נקשרו במהלך דרישת העצה והמידע ובעת שניתנו הללו יחסי עורך-דין-לקוח כמשמעם בחוק? סבור אני כי לאו. כך, הגם, כמובהר להלן, שאין עורך-הדין נותן העצה חף מכל אחריות כלפי דורשה.

ה. בין לקוחו של עורך-הדין לבין הפונה בבקשת עצה או מידע אל עורך-הדין
21.אמנם, משחר ימיה הבחינה הפסיקה הישראלית הבחן-היטב בין לקוחו של עורך-דין ובין דורש-עצה ומידע מאת עורך-דין. אבחנה זו אצורה בתוך קביעת הנשיא מ' שמגר, כי:
"יכול גם שתיווצר אחריות מושגית כלפי מי שאינו לקוחו של עורך-הדין, אך פונה בבקשת עצה או מידע אל עורך-הדין" וע"א 751/89 מוסהפור ואח' נ' שוחט ואח', פ"ד מו (4), ,529 535).
בשני פסקי-דין היה עורך-דין יועץ משפטי קבוע של ארגון והיה נותן עצה משפטית חינם לחברי הארגון שהיו פונים או מופנים אליו מטעם הארגון. ראשון בהם הוא עמ"מ 2/60 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד טו, 311 המגולל נסיבות ייעוץ בהן ניאות עורך-דין לתת ייעוץ לחברי ההסתדרות במשרדי מועצת פועלים תמורת שכר שקיבל מהמועצה. שם נידונה השאלה - והיא עיקר לענייננו באשר יוצאת היא מנקודת-ההנחה, אשר נתמכת בפסיקת בית-המשפט, כי אין מקבלי הייעוץ לקוחותיו של עורך-הדין - האג] נתן ידו לפרסומת פסולה, בין היתר, על ידי שהעמיד עצמו לרשות אותה מועצה למתן עצות משפטיות לחבריה ונתן עצות משפטיות כאמור. השופט ברנוון סקר את הסוגיה וקבע, כי אין הוא חושב שאפשר להשוות הסידור שנעשה בין עורך-הדין ומועצת הפועלים אל קבלת עבודה משפטית על ידי עורך-דין מאת או באמצעות מי-שהוא אחר שאינו לקוחו האמיתי (עמ' 316). אז הוסיף וקבע:
"מועצת הפועלים היא לקוחו האמיתי של המערער, ממנה קיבל את העבודה, היא המשלמת בעדה ואף נהנית ממנה במישרין ובעקיפין". (הדגשה אינה במקור)
את החברים הבאים אל עורך-הדין לקבל ממנו את ייעוצו מכנה השופט ברנזון "החברים מבקשי העצה"; "מבקשי עצתו" (עמ' 316) ובא לנתח את הסוגיה ממנה מתגלית פרצה הקוראת לקלקול מידות במקצוע באלו המילים:
"אם עורך-דיו המנחה בעצתו אנשים הבאים אליו מטעם גוף ציבורי מותר לו, אחרי מתן העצה, להמשיך ולטפל בענייניהם של אלה באופן עצמאי בשכר המשתלם על-ידם, כי אז עצם ההיכרות והמגע הבלתי-אמצעי שנוצרו ביניהם דוחף במידה לא קטנה את האנשים לזרועות עורך-הדין, ועורך-הדין עומד בפני פיתוי לא קטן למשוך אליו לקוחות בדרך זו, פיתוי שבהרבה מקרים יהיה זה בלתי-מציאותי לקוות או להאמין שיוכל להתגבר עליו. כלל הוא שעל הלקוח לחפש את פרקליטו, אך הפרקליט אסור לו לחפש את לקוחו: [....] וכאן בא עורך הדין אל לקוחות פוטנציאליים ופותח לפניהם את שערי ידיעותיו המקצועיות ובעקיפין - אם לא במישרין - גם את שערי משרדו עוד בטרם שנוצר קשר של עורך-דין ולקוח ביניהם כדין". (עמי ,316-7 הדגשה אינה במקור)
הנה, אפוא, כי אין מבקשי עצת עורך-הדין אלא "לקוחות פוטנציאליים" ומערכת היחסים ביניהם הינה בשלב "עוד בטרם שנוצר קשר של עורך-דין ולקוח ביניהם כדין". למותר לציין, כי אלמלא לא נחשבו מבקשי-העצה "לקוחותיו" של עורך-הדין לא היה מתעורר כלל הדיון נשוא עמ"מ 2/60.
22.שני בפסקי-הדין הוא על"ע 12/71 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בת"א נ' פלוני, פ"ד כו(1), 185, בו נסב הדיון על עשיית פרסומת באמצעות ארגון הגנת הדייר, אשר עורך-הדין שימש כיועצו המשפטי, והוא נתן בו ייעוץ משפטי ראשוני בחינם לחברי הארגון. אף בפסק-דין זה מבחין השופט ברנזון וקובע:
"בקבלת חברי הארגון באחת הצורות הללו למתן עצה והדרכה משפטית אין כל פסול. גם לא הייתי רואה פסול בכך אפילו המשיך עורך-הדין לטפל בענייני החברים מעבר למתן עצה משפטית כחלק מהעבודה המשפטית שהוא עושה עבור הארגון תמורת שכר המשתלם על ידו". (הדגשה אינה במקור)
אז מוסיף השופט ברנזון וקובע כי חברי הארגון לא חייבים היו למסור את המשך הטיפול המשפטי בענייניהם דווקא לעורך-הדין היועץ המשפטי של הארגון, והוא גם לא שידלם או השפיע עליהם "להיהפך ללקוחותיו" (עמ' 188). ממילא אין היגיון הדברים אלא שבעת מתן העצה אין חברי הארגון "לקוחותיו" של נותנה.
שלישי בשורת פסקי-הדין הוא על"ע 3/73 אדם מאירי, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד, כח (1) ,828 בו נידון מקרה עורך-דין אשר עשה הסכם ארגון הגנת דייר לפיו תמורת תשלום שנתי ששולם לו על ידי הארגון, משיא "ייעוץ ראשוני" לחברי הארגון, שנשלחו אליו על ידי הארגון. משלא בא העניין על מקומו בשלום על ידי מתן ייעוץ ראשון, היה הפונה אל עורך-הדין נהפך ללקוחו ומשלם לו שכר-טרחה תמורת שירותיו הנוספים, ועל-כן הוחלט להרשיע את עורך-הדין בעבירת משמעת של עשיית פרסומת והפרת כללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין. בית-המשפט, מפי השופט זוסמן, קבע, בהמשך לפסיקת השופט ברנזון אשר הותוותה לעיל, בזו הלשון:
"מותר לעורך-דין לשמש יועץ לחברי הארגון, אף אם השכר שולם לו על-ידי הארגון עצמו... אלא שהפסול הוא בכך שהטיפול בחבר הארגון לא נסתיים במתן ייעוץ ראשון. למעשה שימשה הפניית הגב' גינדי על-ידי הארגון, ליצירת היכרות עם הפרקליט, אשר באמצעותה רכש זה לקוחות בשכר". (הדגשה אינה במקור)
בזה, הוסיף השופט המנוח זוסמן, הפר עורך-הדין את הכלל הגדול שעל הלקוח לחפש את פרקליטו, ואל לו לפרקליט לחפש את לקוחו. ממילא, אפוא, מתבקשת מסקנה מאליה, בעת דרישת העצה והמידע לא היה דורשה "לקוח" ומשיאה לא היה "עורך-דינו."
24.היגיון פסקי-הדין הללו בא לידי ביטוי אף בבד"מ 135/98 הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין נ' פלוני (טרם פורסם), שם נידון עניינו של עורך-דין עמו התקשרה חברת אלמ"ג (ארגון למען גברים בע"מ) (להלן: "אלמ"ג") לצורך מתן עזרה משפטית לחבריה. אף במקרה זה ראה עורך-הדין את אלמ"ג כלקוחתו ואת האדם שמקבל את השירות, כלקוח של אלמ"ג, שכר עורך-הדין משולם על ידי חברת אלמ"ג, מתוך סכום נקוב אותו משלם הלקוח בחוזה ההתקשרות שלו עם אלמ"ג. הקובלנה הוגשה, בין היתר, מחמת הוראות איסור פרסומת ואיסור שידול לשם השגת עבודה.
בית-הדין המשמעתי ראה לקבוע, לאור פסקי-הדין אשר הובאו לעיל, כי שומה עליו:
"לבדוק האם הטיפול המשפטי שניתן על-ידי הנאשם הינו בבחינת "ייעוץ ראשון" המותר על פי ההלכה הפסוקה או שמא הפניית המתלונן אל הנאשם משמשת שלב של הכנה ליצירת יחסי פרקליט ולקוח.
אז קבע בית-הדין בהסתמכו על מושכלות-ראשונים שנקבעו בהלכת עמ"מ 2/60 שלעיל, כי:
"קבלת הטיפול המשפטי נכנסת למסגרת הלגיטימית של עזרה משפטית אותה נתן הנאשם חינם למתלונן, לאחר שאת שכרו קיבל מאלמ"ג" (הדגשה לא במקור), וראה להבחין בין אותה "עזרה משפטית" לבין טיפול משפטי "החורג מעבר לאותה עזרה לגיטימית".
וכה נאמר על בסיבות מיוחדות אלו המשלבות עזרה משפטית:
"בכל האמור לגופים כנעמ"ת או ויצ"ו, הרי שלעתים מגיעים עורכי-דין מן השורה הראשונה ומתנדבים פעם בשבוע, ללא כל תמורה שהיא, בכדי לתת אוזו קשבת לאוכלוסיה נזקקת ומעוטת יכולת החברה בגופים אלה. דומה שלמקרים כאלה בדייק התכוון ביהמ"ש העליון בהלכת עמ"מ 2/60, תוך שימת דגש על-כך שאין כרוכה פגישת ייעוץ זו בשידול למתו שירות משפטי" (עמ' 7, הדגשה במקור)
הנה, אפוא, כי פגישת ייעוץ זו אינה מוגדרת, היא-עצמה, כ"מתן שירות משפטי," שאלמלא כן אין היגיון ב"שידול" שהיא עלולה ליצור "למתן שירות משפטי."
25.אמור לפיכך, כי המתלונן כלל לא היה "לקוחו" של הנאשם במובנו של סעיף 16 לכללי הלשכה אלא הארגון הינו הלקוח ומכאן שאין תחולה להוראות הסעיף בנסיבות המקרה דנן ופשיטא שאין כמובן עבירה על הוראותיו.

ו. חובת-הנאמנות המוטלת על עורך-הדין
26.השופט המנוח ש.ז חשין גרס את הנאמנות ללקוח כדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי-הדין (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' ,1720 1730). נאמנות זו היא רוח אופיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי (עמ"מ 9/55, עמ' 1730, על"ע 5/78, עמ' 587). הוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א- 1961 קובעת, כי:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך-דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות..י".
הוראה דומה קבועה גם בסעיף 2 לכללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-. יחסי עורך-דין לקוח הוגדרו לא אחת בפסיקה כיחסי אמון ונאמנות ברמה גבוהה ביותר (ע"א 6181/93 עו"ד סולומונוב ואחי נ' משה שרבני, תק-על, כרך 2(98) 767).
אין זו חובת-נאמנות בעלמא. חובותיו של עורך-הדין ללקוחו הן מוגדרות בעלות-שם והפסיקה הגדירה אותן כרחבות. חובות אלו אי-אפשר שיחולו על עורך-הדין כלפי כל דורש לעצתו ולמידע הימנו, בין אם יודע הוא את שם "לקוחו" ובין אם לאו, בין אם הופקד בטיפולו עניין ובין אם לאו, בין אם שולם לו עבור הטיפול ובין אם לאו, בין אם משך ה"טיפול" הוא בן 5 דקות ובן אם 50 דקות, וכיוצא באלה בין אם. אין הפרת חובת-נאמנות בלא קיום חובת-נאמנות ולכך נדרשת ראיה להיווצרות יחסי נאמנות. השאלה הינה עובדתית-אובייקטיבית ונגזרת מאופי פעולות ויחסי הצדדים, ולא לפי מה שסבר צד זה או אחר. אין אדם נעשה "נאמן" הזולת רק מפני שהזולת סבור שמניח" כך אלא זו שאלת-חוק שיש להכריע בה על סמך עובדות.
27.הבסיס העיקרי לחובת עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך-הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך-הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה (ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן ו18- אח', פ"ד מד (4), 446). "המרכיב העיקרי בהגדרת "לקוח," הינו מתן שירותים מקצועיים לאדם שנתן ייפוי-כוח בכתב או בעל-פה לעורך-דין, לייצגו בכל פורום או לעשות עבורו כל פעולה שהיא" (בד"א 51/88, עמ' 223).
28.אכן, פעולת עורך-דין אינה מתמצה בייצוג לקוחו בבית-המשפט והיא משתרעת גם על פעולות בעלות אופי משפטי אחר. יש לזהות, אפוא, את אותם מרכיבים היוצרים את הקשר המשפטי אשר נוצר בין עורך-דין ללקוחו, כך למשל: זהות הלקוח ידועה אם לאו  לעורך-הדין,בחינת האינפורמציה המועברת וסוג השירות הניתן, מהות הטיפול והפעולות הנעשות עבור הלקוח, שכר-טרחה. אין צורך כי יצטברו כלל המרכיבים לומר כי נקשרו יחסי עורך-דין-לקוח.כך,למשל,נקבע בבד"א1/88 5 (פדי"מ ו,' 217), כי אין שכר-טרחת עורך-דין מרכיב חיוני כדי שיתקיימו יחסי פרקליט-לקוח (ראה: ה"פ (חיפה) 1283/94 אדית הכט נ' ארנולדש פארו 2 -אח'תק-מחוזי, כרך 2(96) 1682).
29.יחד עם זאת מצאנו לנכון להעיר כי הגם משלא נמצאו לנו יחסי פרקליט לקוח בין נותן-עצה לדורשה במסגרת ארגונים דוגמת הארגון שבענייננו, שכן לא נקשרו יחסים כאלה בין הללו, תיתכן גן תיתכן, כמובהר להלן, חבות בנזיקין (ראה: ע"א 37/86 לעיל והאסמכתאות שם). כך, מחמת חובות עורך-הדין, כבעל-מקצוע, כלפי הציבור (ראה: עמ"מ 4/56 עו"ד פלוני נ' היועמ"ש, פ"ד כג, 395, 401).

ז. חובות עורך-דין כלפי דורשי-עצתו
30.אכן, הקביעה כי המבקש עצה ומידע - אשר הדיוט הוא בענייני חוק ומשפט, מאת עורך-דין כבעל מקצוע בתחום זה - אינו "לקוח" כמשמעו לפי החוק אינה פוטרת את עורך-הדין מחובת זהירות מושגית כלפיו (ראה: ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ו4- אח', פ"ד נא(4) 769). בסיס לחבות יהא אז במעשה עוולה כגון: רשלנות מקצועית של עורך-הדין המקים לטובת הנפגע עילה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין (ראה: ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחיקאל שרמן ו18- אח', פ"ד מד (4), 446 וההפניות ow).
הכלל הוא, כי:
"יכול גם שתיווצר אחריות מושגית כלפי מי שאינו לקוחו של עורך-הדין, אך הפונה בבקשת עצה או מידע אל עורך-הדין" (ע"א 751/89 לעיל).
כך לדוגמא חב עורך-דין חובת נאמנות כלפי אדם שהפקיד בידו כספים, אף אם אותו אדם איננו לקוחו (בד"א 51/88).
המתלונן, יצוין לענייננו, לא ראה בשום שלב ובאף צורה להאשים את הנאשם על תוכן הייעוץ שייעץ לו.
31. סבורני גם, כי קביעה כי המבקש עצה ומידע מאת עורך-דין אינו "לקוח" כמשמעו לפי החוק אינה פוטרת את עורך-הדין מנוכחות הדין הכללי בדבר החובה שלא להימצא במצב של ניגוד עניינים, הגם שאין חלות עליו חובות האמון מכוח חוק לשכת עורכי-הדין וכללי האתיקה. אף בבוא דורש-עצה ומידע אל יועץ שאינו עורך-דינו יש להבטיח כי לא יהא עליו חשש או מורא, כי דברים או מסמכים שהוא מגלה במהלך פגישת-הייעוץ ישמשו אי-פעם נגדו. מניח אני, מטבע הדברים, כי אף דורש-עצה ומידע מייחס לעורך-הדין אותה מידת אמון שרשאי הציבור לרחוש לעורך-דין מבחינת יושר, הגינות והקפדה על כללי התנהגות עם לקוחות ועם צדדים שכנגד (ראה: על"ע 4/83 מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד וערעורים שכנגד, פסד לט (2), 75).
כך סוברים היינו להקפיד, על דרך משל, לו גילה דורש-העצה למייעץ פרטים מהותיים וחסויים אשר מטבע הדברים מגלה אותם לקוח לעורך דינו בבואו לקבל עצתו, אולם הואיל ולא זה היה המצב במקרה דנן לא מצאנו לבחון במסגרת החלטה זו מהו אותו מידע אשר במסרו היה עורך הדין מצוי במצב של ניגוד עניינים.
לעצומו של העניין המונח לפתחנו, לא נמצא לי כי הנאשם עבר על החובה הכללית של איסור ניגוד עניינים ולא עלה בידי המתלונן לשכנע כי נודע דבר-מה לנאשם במהלך פגישת-הייעוץ אשר נעשה בו או עלול להיעשות בו שימוש נגדו. העמדת-הדברים שהעמיד הנאשם בפני המתלונן בו-ברגע שנתחוור לו כי זה דיירו של בעל-הבית ראויה הייתה והולמת ואלמלא נהג כך הנאשם כי אז יכול והיינו סוברים אחרת.
ח. על ההלכה המשפטית והמדיניות החברתית
32.הנאשם הינו יועצו המשפטי של הארגון להגנת הדייר. קשה להלום, מבחינת מדיניות כללית, כי כל הבא לדרוש ייעוץ בן מספר דקות יהפוך "לקוח" של המייעץ ואגב כך "יצבור" עורך-הדין נותן העצה - מעת לעת בו ניתן הייעוץ - "לקוחות" על "לקוחות" אשר אין הוא יודע אף את שמם וזהותם והוא קשור עמם ביחסי עורך-דין- לקוח. שאלמלא כן, תהא משמעות הדבר כי עורך-דין הנותן ייעוץ התנדבות מעין זה, "שורף" עצמו בכל פגישה זריזה מעין זו. משמדובר בעורך-דין אשר יצא שמו כמומחה לתחום בו הוא נותן את הייעוץ, כמדומה עליי, שפרשנות מעין זו שמציע לנו הקובל תהפוך את מתן הייעוץ למעשה-אבסורד אשר אף עורך-דין לא יאבה ליטול אותו על עצמו. אין אני יודע, במסיבות פרשנות גורפת הגורסת, כי די בעצם מתן הייעוץ לדורש-עצתו על מנת למנוע מעורך-דין בל טיפול אחר באחד מן העניינים שבאו לפניו, מה עשוי להניע עורכי-דין להתנדב למתן ייעוץ בארגונים דוגמת ארגון זה.
33.אמור מעתה, כי קביעה לפיה כל דורש ומבקש עצה מאת עורך-דין הוא "לקוחו" כמשמעו בחוק תוביל מאליה לגזירת הימנעות מייעוץ מעין זה, אשר יגזור על עצמו ציבור עורכי-הדין ויוכל-גם-יוכל לעמוד בה ויהא זה אך הגיוני מצדו לעמוד בה - אלא ספק אם יוכל הציבור לעמוד בה. מזה כ15- שנים פועל הנאשם בעבודה מעין התנדבותית, אשר אינה נחלת רבים מקרב עורכי-הדין, והוא מגיש עזרה זו, לפי דברי-סיכומו, "מכל הלב תוך מתן שירות מקצועי טוב" (עמ' 8). כאז כן עתה, הולמים יפה דבריו של השופט ברנזון בעמ"מ 2/60 את צורך החברה בקיום ארגונים ושירותים מעין אלו:
"לא הייתי פוסל, וחושבני שגם המועצה המשפטית לא נתכוונה לפסול, כל סידור שעלול להיעשות בין גוף חברתי או ציבורי עם עורך-דין שתמורת תשלום מסוים שעורך-הדיו יקבל מאותו גוף יושיט עורך-הדין עצה או עזרה משפטית חינם לחברים או לאנשים שהגוף חפץ או צריך לעזור להם. הסדר כזה קיים, עד כמה שידוע לי, לא רק במועצות הפועלים של ההסתדרות הכללית כי אם גם במוסדות רבים אחרים, ומשמש כנראה צורך חשוב ואינני רואה טעם לגנותו ולהעבירו מן העולם. גופים כאלה מעוניינים לעזור ועוזרים לחבריהם או לנזקקים בענייניהם המשפטיים כמו בשטחים אחרים, כגון בריאות, שיכון וכיוצא בזה, ובכל אלה נעזרים המה על-ידי אנשי מקצוע למיניהם - עורכי-דין, רופאים, מהנדסים וכור סידור כזה כשלעצמו, אם רק אינו מלווה תופעות שליליות הפוגעות או עלולות לפגוע בכבודם או בטוהר מידותיהם של אנשי המקצועות הללו, איננו פגום מבחינה ציבורית ואין טעם לפסלו".
מקל וחומר כאשר התשלום הוא בעצם סמלי לחלוטין.
ט. ולעצומה של הקובלנה דנן:
אין אני יכול להימנע מן הרושם, כי המתלונן עשה ככל יכולתו על מנת להקצין ולהוציא מאיזון את סיפור-המעשה. לאחר עיון בראיות אשר הובאו לפנינו, ולאור הקווים המנחים שהצבתי למעלה, ובבחני אחד לאחד את מרכיבי פגישת-הייעוץ הנידונה, הגעתי אל המסקנות העובדתיות כדלקמן:
34.אשר למשך הפגישה כמרכיב חיוני הן לבחינת "המידע" אשר עלול היה לעבור בו והן אשר לאופי הייעוץ אשר יכול היה להיווצר בו: כאשר נשאל בחקירתו כמה זמן ארעה הפגישה, השיב המתלונן את התשובה "בערך חצי שעה", הגם שבתלונתו החוזרת ללשכה ציין, בעקבות תשובת הנאשם לקובל, כי "נכון שהפגישה נערכה מספר דקות...". כך, בעוד העדה, אשר משמשת כפקידה מתנדבת בארגון, מציינת לפנינו ככלל, כי משך פגישה אחת סובב סביב חמש (5) דקות ומשך הזמן הקיצוני ביותר - אשר מזעיק אותה להתריע - הינו עשר (10) דקות ומשך כולל של ישיבת ייעוץ אשר נותן הנאשם נע בין מחצית השעה לשלושת-רבעי השעה. הנאשם העיד לפנינו, כי:
"אני מעולם לא ישבתי 1/2 שעה עם אדם בארגון הגנת הדייר. אתה לא יכול לשבת 1/2 שעה, אתה לא יכול בנוי לשבת 1/2 שעה כי אם אתה יושב עם אדם 1/2 שעה ומחכים 5, 6 או 7 אנשים, אז אתה לא יכול, קובעים לאנשים בפרקי זמן" וכן:
"מעולם לא ישבתי עמו 1/2 שעה. אין מצב זה של 1/2 שעה לשבת. יש אצלי 1/2 שעה במשרד אין בארגון הגנת הדייר 1/2 שעה לשבת".
"זה הולך מהר כמו סרט נע, מהר", העידה העדה, בהוסיפה: "חצי שעה הוא צריך לקבל ששה, שבעה, שמונה איש ואז זה באמת הולד צ'יק צ'אק.
אכן, בא-כוח הקובל ציין לפני העדה כי עדותה היא כללית באשר אין היא זוכרת את "הפגישה" הספציפית הנדונה, אולם דומה כי יש באופי "כללי" זה של עדותה להאיר על שיטת ואופי הייעוץ בכללותו.

35.אשר לאנונימיות ה"לקוח" בפני עורך-הדין המייעץ או הזדהותו השמית: העדה העידה לפנינו כי, הרשימה השמית המותקנת בידי פקידת הארגון אינה מועברת לעורך-הדין המייעץ. כן ציינה, כי דורשי הייעוץ אינם מוצגים על ידה בשמותיהם לפני עורך-הדין.
כאמור, מספר הבאים לקבל ייעוץ נע כל פעם בין ששה לעשרה אנשים. אמנם, הנאשם ציין, כי לא ידע אף את שמו של המתלונן. ואלו היו דברי עדותו:
"לא שונה במצב הזה מכל אדם אחר שאני רואה אותו לכל זמן מאוד קצר ומאוד לצמה דקות, מבלי שאני יודע אפילו את שמו; לרוב אני גם לא יודע את שמות האנשים. יש אנשים שנכנסים ואומרים שלום, שמי כך וכך, ואני אומר נעים מאד זה שמי. יש אנשים שנכנסים ואומרים רק שלום ומתיישבים, ואני בכלל לא יודע את השמות שלהם גם לא אפשרות להגיע לשמות שלהם משום שזאת המציאות".
וכן:
"משום שיש להניח, ואני לא יכול לאשר את זה ולא יכול להכחיש את זה, אבל יש להניח שאני לא ידעתי בכלל את שמו, כשהוא בא אליי".
אף לו היה מוצג לפניו חווה השכירות, כי אן לא היה עולה לפניו ממנו אלא שם סבתו המנוחה של המתלונן.
36.אשר ל"מידע" גופו אשר זרם בפגישת-ייעוץ זו: ראשית ייאמר, כי ככלל אופן הייעוץ בארגון אינו כולל "תיקים" של מסמכים אשר מביא איתו כל בא להתייעץ. בהצטרף משכו בן הדקות הספורות של הייעוץ - אשר מודע לו הן מבקש העצה והן נותנה - אל אנונימיות מפגש הייעוץ, מלכתחילה מוגבל היקף ואופי המידע הזורם מן המבקש אל הנותן.
אמנם, אין תימה, כי אף מגוף עדות המתלונן עולה, כי "המידע המשפטי" אשר נתן בידי הנאשם אינו יכול להקים חשש לניגוד עניינים. המתלונן העיד באופן ערטילאי: "נתתי לו כל מיני אינפורמציות, דברים עלי, שמשמש לו נגדי כנשק" ומשנתבקש לפרט לא יכול היה לזאמר אלא "כמו המגורים וכל הסיבות שגרתי..י". לא היה לאל יד המתלונן ליתן דוגמא, ואף תשובתו לפיה "סיפרתי לו על הדוד שלי"  גררה בעקבותיה אמירות בעלמא דוגמת "וכל הדברים האלה" וכל מיני דברים לא יודע". אמנם, לאחר שנשאל שוב ושוב האם העמיד בפגישה מידע אשר אלמלא אמר לו אותו באותה פגישה היה נסתר מהנאשם, השיב המתלונן "אין משהו מוסרי לא שמרתי שום סוד...".
משנשאל בחקירה אם הנאשם השתמש במידע שמסר לו בפגישה, השיב את התשובה "בחלקו" כאשר לא היה לאל ידו לבאר ולפרט אותו ה"חלק." תשובה שנתן לעניין סעיף ד' לכתב-התביעה אין בידי לקבל את ההיגיון בה.
בנסיבות העניין שוכנעתי, כי אין במידע שהתקבל אצל הנאשם מידי המתלונן בפגישה כדי למנוע מעורך-הדין לטפל בעניין זה עצמו. טענה מעין זו אין לזרקה בלא טעם לחלל. אין המדובר בפעילות אשר אפשרה לנאשם גישה למידע אשר יכול היה לעשות בו שימוש כנגד המתלונן.
37.אשר להיקף ה"ייעוץ" אשר ניתן למתלונן: הנאשם העיד, כי מניסיונו, זהו מהלך הייעוץ:
"אדם בא ואומר כמו במקרה של המתלונן: סבתי נפטרה, אני גרתי שם, מה הזכויות שלי? אני לא נכנס לעובי הקורה, אין לי זמן להיכנס לעובי הקורה, והיום שכבר אחרי כל כך הרבה שנים אין לי גם סבלנות להיכנס לעובי הקורה, אז אני אומר תשמע החוק אומר כד וכך, אם גרת 6 חודשים טרם הפטירה עם סבך או עם סבתך ואין לך דירת מגורים אחרת אז זו הדירה שלד ותמשיך לגור שם".
וכן:
"כל אחד שם לב למהירות הייעוץ, לכן התשובות שלי תמיד כלליות ואם אדם אומר במקרה הזה, זו אולי דוגמא קלאסית, שבא אדם ואומר אני גרתי אצל סבתי, האם יש לי זכויות? אז אני אומר לד יש לך זכויות אם התמלאו הדברים האלה והאלה".
המתלונן אינו טוען לדבר-ייעוץ אחר שניתן לו. זה גם נוסח תלונת המתלונן אשר ל"מידע" ולייעוץ אשר ניתן בו:
"שאלתי אותו אם אני יכול להמשיך לגור בדירה הזאת לאחר מותם של סבא וסבתא. הוא ענה לי במילים אלו שהדירה שלד. ושאלתי אותו מספר שאלות, והוא הוסיף שזהו ע"פ חוק הגנת הדייר תשל"ד1912- נוסח משולב סעיף 20 ב לחוק".
זה גם נוסח מכתב המתלונן:
"הגעתי ושאלתי אותו אם אכן אני יכול לגור בדירה הזאת ומה הם זכויותיי. [...ן הוא ענה לי על מספר שאלות ששאלתי אותו ואמר לי שהדירה שלד ואתה יכול להמשיך לגור בה ע"פ חוק הגנת הדייר סעיף 20 ב לחוק".
אופי הייעוץ, אפוא, מכתיב את היקפו, ועל-כן הוא מוגבל למסירת מידע משפטי, קרי: מאמר החוק ודרישותיו, על סמך הפרטים הכלליים אשר נמסרו למייעץ ואלו אינם מקימים לדעתי יחסי פרקליט לקוח במובנו של החוק.

י. על טענת עשיית יד אחת כנגד המתלונן
38.טענת המתלונן כאילו כרת הנאשם ברית עם לקוחו ועשה עמו יד אחת כנגד המתלונן אין בה כל ממש. אף בגרסה זו שהעמיד המתלונן ראה להגזים בראשית-דבריו:
"אני הראיתי לו [לנאשם] חוזה דירה של הבית עצמו, חוזה הדייר משמש כנשק, הוא [הנאשם] נתן את זה לדוד שלי". (הדגשה לא במקור).
כך, הגם שבהמשך דבריו הודה המתלונן כי לא השאיר בידי הנאשם את החוזה. טענת "צילום" החוזה על ידי הנאשם "בעין", אשר השמיע המתלונן לרסן את עדותו, נראית בעיניי קלושה, לשון המעטה. למותר לציין, כי את חוזה השכירות ממילא הציג לפני הנאשם לקוחו וממילא נדרש היה המתלונן להציג לפני בית-המשפט. ממילא אין בידי לקבל את טענת המתלונן כאילו המידע שמסר לנאשם משמשת כעת בידי הנאשם כנגדו וכי לאחר הפגישה, אשר ארכה מספר דקות, היה בידיו מידע אשר יכול היה לנצלו לרעת המתלונן.
יא. בטרם אכלה דבריי, עליי להגיד רק עוד מילים מספר בשלושה עניינים:
39.הגם שבמקרה ספציפי זה סבור אני כי המתלונן אינו לקוחו של הנאשם וממילא אינו בא בגדר סעיף 16(א) לכללי הלשכה, הרי טוב היה עושה הנאשם באם היה פונה בעוד מועד לקבלת אישור הוועד המחוזי כאמור בסעיף 16 (ב) לכללי הלשכה. פנייה זו הייתה מונעת לדעתי מבוכה ופוטרת את הנאשם מן החשש שמא יימצאו מעשיו בלתי-תקינים.
40.לאורך ולרוחב סיכומי הקובל אין אתה יכול למצוא, כדבר שבעובדה, את דבר ההחלטה הראשונה של ועדת האתיקה ואין מוזכרת אצלו אלא זו השנייה. אלא שאין אני סבור, כי ניתן להתעלם מזו הראשונה. ניתן היה לראות את החלטת ועדת האתיקה הראשונה כמעין רשות אשר ניתנה בידי הנאשם. ואת, באשר הוסיף לפעול לאחריה לא רק על סמך הכרתו, אשר הניעה אותו לפעול מלכתחילה, כי אם על יסוד ההחלטה לגנוז את התלונה. בעת שקיבל על עצמו הנאשם את הטיפול בלקוחו לא היה, אפוא, ער לניגוד אינטרסים אפשרי וממילא לא הייתה לו כל התלבטות אם לקחת על עצמו את ייצוגו של בעל-הבית, ולאחר החלטת ועדת האתיקה הראשונה על אחת כמה וכמה. עת הגיעה לידיו החלטת ועדת האתיקה השנייה היה תיק תביעת הפינוי בעיצומו של טיפולו. הואיל והגעתי לכלל דעה, כי לא היה פסול במעשיו של הנאשם, לא נדרשתי לבחון את מידת השלכת ההחלטה הראשונה של ועדת האתיקה על הנאשם ואת השאלה האם אין בהסתמכות עליה ושינוי מצבו של הנאשם עקב כך, כדי להקים בפני הקובל מחסום של מניעות. יחד עם זאת אציין כי לא מן הנמנע היה לראות בהחלטה ראשונה זו כמקימה מחסום של מניעות.

41.הדיבור השגור שמצאנו אצל הקובל, דוגמת "פגיעה באמון הציבור ובעוסקים במקצוע עריכת-הדין," כמו-גם הדיבור "כבוד המקצוע" או "לפעול בנאמנות ובמסירות לטובת שולחו," אינו פועל כמילת-לחש אשר די לומר אותה על מנת שתפעל את פעולתה. אין זה המקרה מפניו יש לשמור ולעמוד על המשמר. יתר-על-כן, נוכח הסגנון והאופן הספקולטיבי בו חתם המתלונן את מכתב תלונתו השנייה, העולה בקנה אחד עם האשמת קשירת-הקשר שהטיח בנאשם:
"והצגת-דבריו [של הנאשם] בחקירה הנגדית לא תהיה אמינה אלא שקרים שהוא ינסה להעליל עלי במישרין או בעקיפין".
דומה עליי, כי יש להקפיד גם על כבוד עורך-דין אשר עושה זה שנים ארוכות בהתנדבות לסייע במתן עצה ומידע לחלשים הדורשים ומבקשים את הללו ממנו ושומה עלינו לשמור אף עליו מכל משמר.

יב. סוף-דבר
42.כללם של דברים, אציע לחבריי לפסוק שורה אחרונה כדלקמן:
42.1 לא נמצא לנו דופי בהתנהגותו של הנאשם. העמדת-הדברים שהעמיד בפני המתלונן בו-ברגע שנתחוור לו כי זה דיירו של בעל-הבית הייתה ראויה והולמת את כבוד המקצוע.
42.2 משלא היה המתלונן לקוחו של הנאשם, אלא אך דורש ומבקש עצה ומידע הימנו, ממילא לא נמצא כי הפר חובה כלשהי לפעול לטובת שלוחו.
42.3 לא נמצא כי הנאשם עבר על האיסור מכוח הדין הכללי להימצא בניגוד עניינים.
אציע, אפוא, לחבריי כי נדחה את הקובלנה ונזכה את הנאשם מהאישומים הכלולים בה.

להכרעת הדין הצטרפו שני חברי ההרכב והוחלט כאמור לדחות את הקובלנה ולזכות את הנאשם.

(בד"מ 18/98)