יום שישי, 28 אפריל 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 57 · תאריך פרסום מרץ 2000 · עט ואתיקה

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,

בין החיקוקים המיוחדים לנו - עורכי הדין - בולטים בעיקר שניים: חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, וחברו הצעיר ממנו, כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-.
תנאי הוא - לכל מתמחה השואף להצטרף כחבר בלשכה כי יכיר חיקוקים אלה על בוריים, לצורך עמידה במבחני הלשכה.
ולא בכדי.
אלה הם "כללי המשחק" שלנו, הגבול התוחם בין המותר והאסור, בין החירות להפקרות.
כללים אלה מתווים את האפשר, ועושים סייג מפני ההתדרדרות. הם מבטיחים אמון ביחסים שבין ביהמ"ש לבין עורך הדין, ביחסי עורך דין-לקוח, ובין עורך דין לחברו. שמירה עליהם מהווה ערובה כי בלהט העשייה לא תהפוך ההתמודדות המשפטית לזירת התגוששות בה הכול מותר וכשר.
אכן, השאיפה להשגת המרב לטובת הלקוח - המבורכת כשלעצמה - מגלגלת לא פעם לפתחנו את הפיתוי לבכר את מה שנחזה להניב הישג ללקוח, תוך הפרת הדרישות האתיות.
ואולם, בטווח הארוך תביא העדפה זו למצב בו לא נוכל לתת אמון אחד בשני - עו"ד לעו"ד זאב. מכאן קצרה הדרך להרס המקצוע כולו.
מזדמן לי לא פעם לדבר עם הוותיקים שבינינו. אלה, מבכים את ההתדרדרות בתחום האתיקה המקצועית, ומתריעים בפני על הסכנות הטמונות בכך.
כלפי מה הדברים אמורים?
בעת האחרונה, עשו מספר חברים דין לעצמם, והפרו ביד רמה את הוראות החקיקה התקפה - בעניין שידול לשם השגת עבודה ופרסום אסור ע"פ החוק והכללים - כאשר פרסמו במודעות בעיתונות את תעריפיהם והזמינו את הציבור לשכור את שירותיהם. מעשים אלה נעשו, ככל הנראה, בהנחה שחיקוק זה או אחר ישונה ע"י הכנסת או יבוטל ע"י ביהמ"ש.
מבחינה משפטית, הלשכה חולקת על עמדתם מכל וכל, ונראה כי אף אם ישונו הכללים בעתיד - לא יוכלו המפרים דהשתא להמלט מהעמדה לדין משמעתי.
ואולם, המקומם מכל הוא ש"בין לבין" יוצא ציבור עורכי הדין המקפיד על שמירת החוק - כשהוא נפסד, משום שבינתיים - הוא נמנע מלפרסם עצמו. במקביל, נפגעת אנושות תדמית עורכי הדין אשר מצטיירים כמי שעושים דין לעצמם, ככל שהדין התקף אינו מקובל עליהם.
מובן כי ניתן לחלוק על הרלבנטיות ואף על התבונה שבחיקוק זה או אחר. לא פעם נשמעים קולות בדבר הצורך בשינוי. במקרים קיצוניים יותר ניתן אף לפנות לבג"צ. ואכן, במשך השנים נעשו שינויים בחקיקה הרלבנטית, ועוד היד נטויה, הדיון הציבורי הוא לגיטימי, מבורך ורצוי.
ואולם, התופעה המתוארת מדאיגה ביותר. יש להלחם בה בחומרה, וכך נעשה כנגד כל מי שיפעל בניגוד לחקיקה הקיימת. משום שלא נוכל להשלים עם מצב שבו נפגע ציבור החברים כולו, המקפיד על שמירת החוק, בעוד החוטאים, המתייחסים להוראה תקפה כאל אות מתה, יוצאים נשכרים.
אני מוצא לנכון לפנות אליכם החברים, באופן אישי, להימנע מכך לטובת תדמית המקצוע ולמען כולנו.

לשירותכם בבל עת,
אילן בומבך - יו"ר ועדת האתיקה

עורך הדין וסוגית הפרסומת האסורה

פרסום ופרסומת

השאילתא:
1.עורך דין פנה לוועדה והודיע כי לפני זמן קצר העתיק את משרדו לכתובת חדשה באותו ישוב עצמו.

2.ברצון עורך הדין לפרסם בעלון המקומי של אותו ישוב את הכתובת החדשה של משרדו.


3.עורך הדין שואל האם פרסום כזה מותר על פי כללי האתיקה.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי הפרסום בדבר שינוי כתובת המשרד בעלון המקומי אינו עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה המקצועית כפי שהינם היום.
(25495)

האם קיימת על עורך דין חובה לשלם שכר עדות

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות:
1. עורך דין הוזמן כעד מטעם עורך דין עמית בתיק בביהמ"ש המחוזי.
2.כב' ביהמ"ש פסק את שכרו של עוה"ד שהוזמן להעיד בשיעור של 750.- ש"ח בצרוף מע"מ.
3.עוה"ד שהעיד כאמור פנה לעמיתו אשר הזמינו למתן העדות ודרש לקבל את השכר שנפסק לו - וזאת על סמך כלל 29 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- ונענה ע"י חברו כי אכן פנייתו לתשלום הועברה למרשו ולא חלה עליו אישית כל חובה לשלם את שכר הטרחה לעוה"ד חברו למקצוע, שהוזמן על ידיו שכן כלל 29 לכללי האתיקה המקצועית בוטל.
4.עורך הדין פנה לועדת האתיקה ובקש את חוות דעתה בשאלה האם חלה חובה אישית על עוה"ד שהזמינו למתן עדות לשלם לו את שכרו כעד.

עמדת ועדת האתיקה:
1.הואיל וכלל 29 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986 בוטל, לא יוכל השואל לדרוש מעוה"ד שהזמינו לשאת בשכר שנפסק לו כעד ע"י בית המשפט.
2.יחד עם זאת במידה שעורך הדין שהזמינו הגיש לבית המשפט בקשה להזמנתו כעד ובמסגרת זו כמקובל התחייב לשאת בהוצאות ושכר העדים יוכל השואל לדרוש מעמיתו את התשלום המגיע לו נוכח התחייבותו האמורה.
3.אם עורך הדין אשר הזמין את השואל למתן עדות לא התחייב לשאת בהוצאות, בין במסגרת הבקשה להזמנת העד ובין בדרך אחרת, אין עליו החובה לשאת בשכר השואל.

(25786)

הרשאי עורך דין לייצג אחות מנגד אחיה שהיה לקוח של עורך הדין

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין טיפל בהוצאת צווי ירושה של זוג וכן טיפל ברישום הזכויות ע"ש היורשים כשטיפולו כלל גם פיצול מגרש במינהל מקרקעי ישראל.
2.הטיפול בפיצול המגרש הסתיים למעשה.
3. כעת פנתה אליו אחת היורשות אשר עפ"י הסכם בין הצדדים (שנערך על ידיו) קיבלה את הבית המקורי של המנוחים ומבסטת ממנו לטפל בסילוק ידיו של היורש אשר קיבל את המגרש (על פי ההסכם הניילן ואשר אינו מסכים לצאת מביתה.
4.יצוין כי עורך הדין טיפל מטעמו של אותו יורש בפיצול המגרש והוא אשר שילם את שכר עורך הדין בהקשר זה של הפיצול.
5.עורך הדין שואל האם הוא רשאי לייצג את האחות כנגד אחיה שהיה לקוחו.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה השיבה לעורך הדין כי בנסיבות המקרה שתוארו על ידיו בפנייתו אליה כי אינו רשאי לייצג את האחות כנגד אחיה משום שייצוג כזה עלול לנגוד, לכאורה, את הכללים 14 ו16- לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-.

(25277)

עורך הדין ומתן עדות מומחה מטעמו עפ"י סעיף 36 (ב) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו

ניגוד עניינים

העובדות:
1.עורכת דין פנתה לוועדה וביקשה כי הועד המחוזי של לשכת עוה"ד מכח סעיף 36 יב) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986- יאשר לפרקליט אחר ממשרדה להמציא חוו"ד של מומחה לבימ"ש לענייני משפחה אודות תפקוד המערכת המשפטית והפוליטית הקיימת היום במדינת זימבבווה.
2.ההקשר שבו נדרשה חוות הדעת הוא הליך של החזרת ילדים חטופים לזימבבואה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) תשנ"א1991-.
3.שלא כמצופה העד המומחה המקורי שהיה צריך להופיע בביהמ"ש לא יכול היה להגיע לישראל וביהמ"ש הסכים לקבלת עדות מומחה חלופי. המומחה החלופי הוא עו"ד ממשרד עורכת הדין הפונה והוא לא היה מעורב כלל בהליכי תיק זה, לא חתם על כל כתבי בי דין מכל מין וסוג ולא הופיע בשום דיון בתיק זה אלא הופיעו בו עורכי דין אחרים מהמשרד.
4.עוד מציינת עורכת הדין כי מדובר בעדות על מצב עובדתי המתייחס באופן כללי ולא לעצם העובדות והטיעונים המתייחסים עניינית לתיק עצמו.
5.בנסיבות אלו מבוקש האישור האמור הנ"ל.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי אין כל מניעה לעורך דין אחר ממשרד השואלת, אשר לא הופיע בשום דיון שנערך בתיק נשוא פנייתה, לתת חוו"ד של מומחה לעניין מצב החוק בזימבבואה.

(25475)

 

באיזה נסיבות ראוי הוא כי עוה"דיבקש פסלות שופט

 

עוה"ד וביהמ"ש

העובדות:
1.עורכת דין מייצגת חברה אשר נתבעה בהליך משפטי באחד מבתי משפט השלום. חברה זו הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעה וזו התקבלה באופן חלקי בלבד ובימים אלה מתעתדת החברה להגיש כתב הגנה.
2.במקביל התקבלה לאחרונה מועמדת להתמחות תחת פקוח עורכת הדין לתקופה של שנה (להלן "המתמחה"). אותה מתמחה היא בתה של השופטת אשר דנה בתיק.
3.עורכת הדין מדגישה בפנייתה לוועדה כי אין בדעתה לערב את המתמחה בעבודתה בתיק (אם וככל שתימשך במהלך תקופת התמחותה של המתמחה).
לפי השקפת עורכת הדין בנסיבות אלו אין במצב הדברים שתואר לעיל כדי ליצור חשש למשוא פנים ולפיכך אין בכוונתה ליעך למרשתה לבקש את פסילת השופטת מלדון בתיק.

השאלה:
האם מוטלת על עורכת הדין החובה להביא לידיעת ביהמ"ש ו/או לידיעת הצד שכנגד את מצב הדברים ואם כן באיזו דרך.

עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה השיבה לעורכת הדין כי אין עליה חובה לבקש פסלות השופטת בנסיבות שתוארו על ידיה בפנייתה לוועדה.
יחד עם זאת, מן הראוי הוא כי עורכת הדין תיידע את הצד השני על עובדת קבלת בת השופטת כמתמחה במשרדה.
(25275)

עורך הדין ופרסומת אסורה

 

פרסום ופרסומת

העובדות:
משרד עורכי דין בישראל פנה לוועדה בשאלות הבאות:
1.משרד עורכי דין בארה"ב פנה למשרד עורך הדין השואל ושעמו המשרד הישראלי נמצא בקשרים עסקיים והודיע כי ברצונו להגיש לבית המשפט הפדראלי בארה"ב (ניו-יורק) תובענה ייצוגית כנגד ממשלת פולין להשבת הרכוש שנגזל מיהודי פולין בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה.
2.משרד עורכי הדין שבארה"ב מעוניין לשתף פעולה עם משרד עורכי הדין הישראלי בעניין התביעה הנ"ל ולצורך כך אמור אחד מבכירי המשרד שבארה"ב להגיע לישראל על מנת להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים.
3.בכדי לאתר לקוחות פוטנציאליים כאמור לעיל בכוונת משרד עורכי הדין הישראלי לפרסם מודעה

בעיתון יומי אשר תפנה לכל אותם יהודים אשר רכושם נגזל מהם כמפורט לעיל - וזאת כדי ליצור קשר בינם ובין המשרד הישראלי על מנת לתאם פגישה עמם כדי שעורך הדין הישראלי יוכל לטפל בענייניהם במסגרת שיתוף הפעולה עם משרד עורכי הדין מארה"ב.

השאלה:
הרשאי עורך הדין הישראלי לפרסם במודעה הנ"ל את שם המשרד וכתובתו או שמא הדבר אסור על פי כללי האתיקה ובאם אמנם הדבר אסור מה רשאי עורך הדין להכליל במודעה שברצונו לפרסם.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לעורך הדין הישראלי כי פרסום מודעה המזמינה אנשים שונים למסור לידיו עבודה מקצועית הינו מעשה אסור, לכאורה, על פי הסעיפים 55 ו56-לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.
(25499)

מתי ראוי לעורך דין להשתחרר מייצוג

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורכת דין פנתה לוועדה והודיעה כי היא אמורה להופיע בפני ביהמ"ש בעניינה של תביעה כספית הנסמכת על זיכרון דברים כשהיא מייצגת את התובע.
2.מעיון בחומר התביעה ולאחר ששקלה ביסודיות את הנושא עלה בלבה חשד כבד כי המסמך עליו נסמכת התביעה הינו מזויף.
3.לאור מסקנתה האמורה לא נראה לה כי היא יכולה להמשיך בנסיבות אלו את הייצוג של התובע בנאמנות.
4.שאלתה היא כיצד עליה לנהוג האם להתפטר מיד מהייצוג או שמא לפנות לשופט במועד הדיון ולקבל שחרור מהייצוג.

עמדת ועדת האתיקה:
א.אם אכן השואלת יודעת ברמה גבוהה של הסתברות כי המסמך נשוא התביעה הינו מזויף ולמרות זאת הלקוח עומד על נכונותו ומסרב לחזור בו מרצונו להסתמך עליו - הרי על עורכת הדין לבקש מביהמ"ש שחרור מהייצוג. למותר לציין כי חשד סתמי אינו מהווה עילה לשחרור מהייצוג.
ב.המסקנה האמורה עולה בין היתר, מהנקוב בכלל 34 א' לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו 1986.
ג.אם הפונה תגיש בקשה לשחרור מהייצוג עליה לבקש זאת בהקדם האפשרי - באופן שלא תגרם הפרת זכות החיסיון של הלקוח ובתנאים שנקבעו בכללים 13 (ב) ו- (ג) לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-.
(25445)

כיצד על עורך דין לנהוג כאשר נוצרו חילוקי דעות בין לקוחות לבין עצמם במסגרת תביעה שהוגשה נגדם


עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין ומשרדו מייצגים שלושה אחים בתביעה כספית שהוגשה נגדם ע"ס של כשני מיליון ש"ח.
2.הנתבעים מכחישים את חבותם עפ"י התביעה.
3.הצדדים פנו בהמלצת ביהמ"ש לעזרתו של מפשר.
4.על דעת כל האחים הצעת הפשרה של המפשר הינה גבוהה ומוגזמת ובדעתם לדחותה.
5.מבין שלושת האחים האחד מהם נכון יותר לסיים את הסכסוך בפשרה וע"כ הוא פנה אל עוה"ד השואל ובקשו לבחון האפשרות להסדר נפרד.
6.מאחר וסביר להניח שהתיק יוחזר לביהמ"ש קיים, בין השאר, חשש כי הסכמתו של אחד הנתבעים לשלם סכומים כלשהם לתובע תפגע או תחליש את עמדת ההגנה.

השאלה:
האם על עוה"ד השואל להיעתר לבקשת האח וליזום מו"מ נפרד לסילוק המחלוקות שבינו לבין התובע והאם לצורך האמור נדרש עוה"ד להסכמתם מראש של הנתבעים האחרים או האם במקרה זה עליו לפעול בהתאם לדעת הרוב.

עמדת ועדת האתיקה:
א.הועדה הודיעה לעוה"ד כי מכיוון שהינו מייצג את שלושת האחים בתביעה הכספית, הרי אין מקום לנקוט בקו פעולה היכול להזיק לעניין המשותף.
ב.לנוכח האמור לעיל סבורה הועדה כי על עוה"ד להציע לאח המעוניין לקדם את המו"מ, לפנות לייצוגו ע"י עו"ד אחר אלא אם תינתן הסכמת יתר שני האחים מראש ובכתב לנקיטת קו פעולה השונה משלהם.
ג.במידה שקיימת מחלוקת לגיטימית בין האחים המיוצגים ע"י עוה"ד עליו לפעול לפי החלטת הרוב ולהתפטר מייצוגו של האח.

(24944)

 

עורך הדין והמגבלות החלות עליו בהקשר לקבלת לקוחות לטיפול משפטי

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין צעיר ומתחיל פתח משרד עצמאי לעריכת דין ופנה לוועדה בשאלה האם מותר לו לקבל לטיפולו ענינו של אדם שהופנה אליו ע"י חברה להכוונה משפטית (שאינה מעסיקה עורכי דין) - וזאת כשהחברה מקבלת מאותו אדם שכר סמלי של מספר שקלים בכדי להפנותו לעורך הדין אשר יטפל בעניינו.
2.עוד מוסיף עורך הדין ומסביר כי הכנסות החברה ייגבו מעורך הדין אשר אמור להעביר לה חלק משכר טרחתו.
3.ברצון עורך הדין לברר האם עורך הדין שיקבל לטיפולו את אותו לקוח יעבור על כלל 11 לכללי האתיקה המקצועית.
4.עוד שואל עורך הדין באם עמדת הועדה תהיה שונה לו עורך הדין הנ"ל היה מקבל משכורת חודשית מהחברה על מנת שיוכל לטפל בלקוחותיה - ובאם אמנם התשובה אכן שונה במקרה כזה יהיה מותר לו לקבל גם שכ"ט מהלקוח או את דמי שכה"ט שייקבעו ע"י בית המשפט בסוף הדיון.
5.שאלתו הנוספת של עורך הדין הינה אם מותר לעורך דין מתחיל לפנות למשרד ליחסי ציבור או שמא הדבר יעלה עד כדי עבירה על כללי האתיקה, האוסרים עשיית פרסומת.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה דנה בשאילתות שהופנו אליה ע"י עורך הדין ועמדת הועדה היא כדלקמן:
1.התשובה לשאלה הראשונה (סעיפים 1 עד 4) הינה שלילית על כל חלופותיה.
2.באשר לשאלה נשוא סעיף 5 לעיל הרי אם הפנייה למשרד יחסי הצבור נעשית לצורך פרסום עצמי - אזי על פי החוק וכללי האתיקה הנוהגים כיום - הדבר אסור.

(25644)

כיצד על עורך דין לפעול כשהלקוח (חברת בנייה)דורש ממנו להפסיק את ייצוגו

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין טיפל עד עתה בפרויקט בנייה גדול בהיקף של 450 יחידות דיור כשהוא מחזיק ביפויי כוח מטעם הרוכשים ששילמו לו ע"ח שכר טרחה.
2.עוה"ד פנה לוועדה בשאלה האם אין מניעה להעברת הטפול האמור ללא קבלת הסכמת רוכשי הדירות.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי על עוה"ד לקבל את הסכמת הרוכשים בטרם העברת הטיפול לעו"ד אחר שהרי הם שילמו לו שכ"ט והוא מייצג אף אותם ברישום הזכויות.

(25446)


התבטאויות כלפי בית המשפט

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

העובדות
1.העובדות העומדות בבסיס הקובלנה שהוגשה ע"י הועד המחוזי כנגד הנאשם בתיק זה אינן שנויות במחלוקת והן יובאו להלן.
2.במועד מסוים ייצג הנאשם חשוד בתיק מעצר בפני בית משפט השלום.
3.במהלך הדיון עתרה המשטרה לעצור את מרשו של הנאשם שנחשד בגניבת רכב, למשך 7 ימים. לאחר שמיעת עדותו של ב"כ המשטרה, חקירה נגדית שחקר הנאשם שבפנינו את ב"כ המשטרה וטיעונים בע"פ שהשמיעו הצדדים, החליט בית המשפט להיעתר לבקשת המשטרה והורה על מעצר החשוד למשך 7 ימים, עם זאת הורה בית המשפט למשטרה לשקול שחרור מידי של החשוד בנסיבות המפורטות בגוף ההחלטה על המעצר.
4.עם סיום הקראת ההחלטה על ידי בית המשפט, הגיב הנאשם בקריאה שנרשמה בפרוטוקול בית המשפט, והדברים שבאו מפי הנאשם היו כדלקמן:
"לא יאומן, אדוני יכול להוסיף את המילים האלה בפרוטוקול, אני גאה להוסיף את המילים האלה בפרוטוקול".
5.בעקבות דבריו אלה של הנאשם, החליט בית המשפט להעביר את פרוטוקול הדיון ללשכת עורכי הדין על מנת שתשקול את תגובתה באשר לדברי הנאשם לעבר בית המשפט.
6.בעת האירוע נכח קהל באולם בית המשפט.
7.לאחר קבלת פרוטוקול בית המשפט אצל הקובל, התבקשה תגובתו של הנאשם ובמכתבו משיב הנאשם כך:
"(1|) כל האמור לעיל בפרוטוקול נכון הוא.
(2) איני מוצא לנכון להצטדק אן להתנצל באשר הדברים נאמרו, ואיני רואה בהם כל פגיעה בכללי התנהגות אחרים או פגיעה בכבוד בית המשפט".
8. בדיון שהתקיים בפנינו, חזר והודה הנאשם בעובדות הקובלנה כפי שהובאו לעיל, אולם טען כי אין הן מהוות עבירה.
הקובל עתר בפנינו להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיפים 2 ו32- לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ט1986- (להלן: "כללי האתיקה") וסעיפים 53, 54 ו61- (3) - (1) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א1961- (להלן: "החוק"), כשטענתו של הקובל היא כי התנהגותו של הנאשם מהווה דברי חוצפה וזלזול בבית משפכו והפרה של חובתו של נאשם לנהוג כבוד כלפי בית המשפט לשמור על כבוד המקצוע ובחובתו לסייע לבית המשפט לעשות משפכת ומלבד היותה של התנהגות הנאשם הפרה של הוראות
סעיפים 53 ו54- לחוק והפרה של כללי האתיקה, מהווה אותה התנהגות, מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין.
הקובל הביא בפנינו שורה של פסקי דין שיש בהם לדעתו כדי ללמד לענייננו.

השאלה הדורשת הכרעה
9.בתיק זה נדרשים אנו להכריע בשאלה באם התנהגותו של הנאשם, כפי שתוארה לעיל, מהווה פגיעה בכבוד שבו מצווה עורך דין לנהוג כלפי בית המשפט. האם יש בה גם משום הפרת החובה של עו"ד לסייע לבית המשפט לעשות משפט; וכמובן האם התנהגותו של הנאשם אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
וזו לשון הסעיפים הרלוונטיים בכללי האתיקה:
סעיף 2:
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות,על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".
סעיף 32 (א):
"עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כביד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוח בהגינות, במסירות תוך שמירה על כבוד המקצוע".

ההלכה הפסוקה
סן. ההלכה הפסוקה כפי שהיא באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו ע"י בית המשפט העליון לאורך השנים, מלמדת כי הצפי מעורך הדין הוא להיות עמוד האש ועמוד הענן ההולך לפני המחנה בכל הקשור ליחס כלפי בית המשפט.
11.עורך הדין מהווה את המגדלור המראה את הנתיב לציבור המתדיינים כולו ושלאורו יהלכו. וכך קובע השופט מ. אלון (בתוארו דאז) בעל"ע 10/81 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' פלוני; פד"י ל"ו (3), עמ' 379 בעמ' 383 מול אות שוליים ג':
"ואם תרצה לומר, לשון מנומסת ומאופקת לא רק מחובתו של עורך דין היא אלא אף מטובתו, וכבר אמר החכם מכל אדם: "דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים (קהלת ט, י"ז (4נ)..י" ובהמשך מול אות שוליים ז' קובע השופט אלון:
"לא ניתנו כללי הלשכה למלאכי השרת וקנה המידה הוא לשון מנומסת ומאופקת, שצריך שישתמש בה עורך דין סביר, לשון שסבירה וכשרה היא בקהל הפרקליטים לפי נסיבות העניין והלשון צריך שתהא לשון פרקליטים סבירה, ולא לשון השוק, שהרי בכך יתרון הפרקליט המתכתב והמתדיין על יתרון אדם מן השוק הרב את ריבו; שמהראשון נדרשים יתר אחריות יתר מתינות ויתר שיקול הלשון מאלה הנדרשים מהאחרון".
12.בעל"ע 70/ 7הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב-יפו נ' סלומון פד"י כ"ה (2) עמ' 729  בעמ' 732נקבע כי:
"אחד הדברים שמקצוע עריכת דין דורש הוא להימנע מלזרוק בחלל בית המשפט דברים שעורך הדין יודע או חייב לדעת, שאינם רלבנטיים בבית המשפט או שאינו רשאי להוכיחם באותה ערכאה בה הוא אומר את דבריו" וכפי שקובע השופט אלון בפסק הדיו בענייו על"ע 10/81 הנ"ל בעמ' 384 לפסק הדין מול אות שוליים ב' במקרה כנ"ל בו נאמרים דברים שאינם רלוונטיים תהא הקפדה יתרה על כשרותם של הדברים ואם ראויים הם לבוא בקהל לשונם של פרקליטים.
13.מצאנו לנכון לצטט בענייננו גם את האמור בפסק דינו של השופט אלון בעל"ע 6/82 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה פד"י ל'ז נ3), עמ' 164 בעמ' 168 מול אות שוליים ד' שם נקבע כי:
"כבודו של שופט היושב על מדין כבודו של בית המשפט הוא וכבודו של בית המשפט לב לבה של כלל המערכת המשפטית הוא, על כל ענפיה ושלוחותיה, לרבות מעמדם של פרקליטים וכבודם של עורכי דין".

מן הכלל אל הפרט
14.הנאשם שבפנינו בחר להטיח בפני בית המשפט בנוכחות קהל, שדעתו אינה נוחה, בלשון המעטה, מההחלטה שניתנה רגע לפני כן ע"י בית המשפט וזה בדרך הפוגעת בכבודו של בית המשפט ובכבוד המקצוע.
את דבריו של הנאשם יש לבחון בהקפדה יתרה, שכן, אלה לא היו רלוונטיים לייצוג של העציר ולא היה בהם כדי לתרום מאומה לשחרורו של העציר, שכן ההחלטה כבר ניתנה.
15.הדרכים לנסות ולהביא לשינוי החלטות של בית משפט, שדעתו של מי מהמתדיינים אינה נוחה מהן, קבועה בחוק והנאשם כעורך דין חייב לפעול רק על פיהן.
16.הנאשם לא הסתפק רק בקריאה "לא יאומן" שאפשר היה אולי לתרצה, בדוחק, כתגובה ספונטאנית בעידנא דריתחא, אלא הוסיף כי הוא גאה שדבריו אלה ירשמו בפרוטוקול.
דבריו של הנאשם מהווים קנטור לשמו של בית המשפט ויש בהם דוגמא רעה לציבור המתדיינים ופריצת גדר באשר לנורמת ההתנהגות המצופה מעורך דין ביחסו כלפי ערכאה שיפוטית. הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה דנן כאשר הם נאמרו על ידי הנאשם כאשר נכח קהל באולם בית המשפט.
בטיעונו בפנינו אמר הנאשם כי: "חילופי הדברים ביני לבין השופט הינו עניין שבשגרה" ואמירה זו אינה ברורה לנו כל עיקר, שכן, אם כוונתו של הנאשם היא שגם בעבר נהג להטיח בבית המשפט הזה ביקורת כדוגמת הדברים שהשמיע בדיון נשוא הקובלנה, מבלי שהדבר הועבר לטיפול משמעתי של מוסדות הלשכה, הרי שאין בכך כדי להכשיר את התנהגותו של הנאשם, ולפחות במקרה נשוא האישום הגדיש הנאשם את הסאה, עבר את הגבול אותו אסור על עורך דין לחצות כשהוא משמיע דברים בערכאה שיפוטית שהוא מחויב בשמירת כבודה על פי דין, וגם עפ"י כל נורמה חברתית בלתי כתובה.
17.בדיון שנערך בפנינו, חזר הנאשם וגרס כי:
"אין פסול להגיד לשופט שהחליט נגד דעתי כי הדבר "לא יאומן" דהיינו ההחלטה בלתי סבירה, בלתי הגיונית, בלתי מתייחסת לטיעוני, אמרתי מה שחשבתי".
אני סבור כי אין כל מקום שעורך דין ישמיע תגובה בוטה על החלטה של בית משפט, בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה, שכן, לתגובה כנ"ל אין כל תכלית מלבד פגיעה בכבוד בית משפט בשעה שעורך דין מצווה לריסון עצמי וליחס של כבוד ואת טיעוניו כלפי פסה"ד יביא בפני ערכאת הערעור.
מכל מקום, בוודאי שאין מקום שעורך דין ינהג כפי שנהג הנאשם וישמיע את דבריו בדיבור חופשי ממשמעת ומריסון עצמי שאינם הולמים כל אדם סביר ובמיוחד אינם מתאימים שפרקליט ישמיעם.
לעניין זה יפה קביעתו של השופט שמגר (כתוארו דאז) בעל"ע 6/79 סלומון עו"ד נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב פד"י ל"ד (4) עמ' 23 בעמ' 25 מול אות שוליים ה' כי:
"מן הראוי שצורת פנייתו של פרקליט תהיה שונה מזו המקובלת ברחוב וזאת בין היתר, כדי לנסות ולהשפיע אולי גם על הסגנון המקובל ברחוב ולא היפוכו של דבר".
18.אבי מוצא אפוא לנכון להרשיע את הנאשם בעבירות על סעיפים 2 ו32- לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) וסעיף 61 (2) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א1961-, בעבירה על סעיפים 53, 61 (1) ו61-(3) לחוק.
לדעתי, יש לזכות את הנאשם מעבירה על הוראות סעיף 54 לחוק, שכן אין אני סבור שבהתנהגותו של הנאשם באירוע נשוא הקובלנה ובשלב של הדיון שהדברים נאמרו, היה משום פגיעה בחובתו לעזור לבית המשפט לעשות משפט או שפגעו באינטרס של הלקוח.

גזר דין

זהו מקרה חריג של עו"ד שמתנהג שלא בנימוס כלפי בית המשפט וכנראה לא יכול לשלוט על פיו.
יחד עם זאת, הנאשם עו"ד שכיר, שירות כקצין משטרה במשך שנים ללא דופי והתחייב לשמור על פיו.
בנסיבות העניין אנו בדעה כי עונש של השעיה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים, יהיה עונש הולם.
כמו כן, ישלם הנאשם הוצאות ללשכה בסך 1,000.- ש"ח.

(בד"מ 104/99)

אי הרחבת החבות באתיקה במסגרת חייו הפרטיים של עו"ד

פסיקה משמעתית

פסק דין
1.נגד הנאשם, עו"ד, הוגשה קובלנה בעבירות על סעיפים 53 ו61- (1) ו61- (3) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א1961-.
העובדות הן כי עוד בטרם היות הנאשם עו"ד, צבר הנאשם יתרת חובה בבנק הבינלאומי והבנק תבע אותו באמצעות המתלונן, עו"ד, לפרוע חוב. כגד הנאשם ניתן פסק דין ואף נפתח נגדו תיק הוצל"פ לפירעון חובו.
הנאשם התקבל כחבר הלשכה במועד מאוחר יותר.
הקובלנה מתייחסת לתקופה מאז היות הנאשם מתמחה ואחר כך עורך דין.
הטענה היא כי הנאשם לא עשה דבר ולא דאג לכבד את פסק הדין ולפרוע חובו ובמסגרת ההסדרים שילם רק חלק מהתשלומים.
הנאשם הופיע בפנינו, הודה בעובדות וטען כי בהיותו צעיר, סיבך אותו אביו בחובות והדבר נמשך בתקופה שהיה מתמחה וגם לאחר שקיבל רישיון לעריכת דין.
הנאשם טען בפנינו כי לא עמד בתשלומים מכיוון שלא היו לו כל אמצעים, לא לו ולא לאביו שהסתבך עם חובות רבים.
אין לו ולא היו לו כל אפשרויות כספיות לכבד את פסק הדין והתשלומים שהושתו עליו. לכשיוכל לשלם הוא אכן שילם חלק מהתשלומים, אולם כשאין בידו ברירה, מכיוון שאין לו נכסים ואין לו מקור הכנסה, אין הוא יכול לכבד את פסק הדין.
שאלה חשובה מזדקרת במשפט זה. מה דינו של עורך דין שאינו מקיים פסק דין של בית משפט מוסמך המחייבו לפרוע חוב לנושה שלוז
א. דעות שונות הובעו בפסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים המחוזיים והארציים. כך למשל בבד"א 30/87 שפורסם בפדי"מ כרך ו' תשמ"ט עמוד 30, פסק בית הדין הארצי כי אין לראות באי פירעון של חוב פסוק משום עבירה מניה וביה. בית הדין הוסיף כי אי כיבוד פסק דין יכול לנבוע ממחלוקת של מחש או מחצב כספי קשה של הנאשם.
יחד עם זאת, הביע אחד תחברי בית הדין כי אין זה רצוי ואף לא יאה כי עורך דין לא יכבד פסק דין אשר ניתן נגדו.
בעמוד 37 המסתמך אותו חבר על קטע מפסק דינה של השופטת בן-עתו בע"א 224/79 דיאמנט נגד שר הבריאות פ"ד ל"ה (2) בעמוד 424:
"השאלה אם אי כיבוד פסק הדין מצביע על חוסר הגינות ועל חריגה מכללי התנהגות המקובלים בציבור בין בתחום המקצוע ובין מחוצה לו שההתנהגות הבלתי הולמת לא מוגבלת לתחום הצר של העיסוק המקצועי וכוללת גם התנהגות בלתי מוסרית שאינה יאה לעוסק במקצוע זה".

אולם גם חבר זה מסכים כי חסרון כיס שגורם לאי כיבוד פסק הדין נגדו, אינה מהווה עבירה ובצדק שואל אותו חבר בבית הדין:
"מדוע יגרע חלקו של עורך דין ממעמדו של כל אזרח אשר אינו יכול לכבד פסק דין שניתן נגדו? "
מאידך בפסק הדין של בד"א 53/86 שפורסם בפדי"מ חלק ה' תשמ"ח בעמוד 72, סבר בית הדין הארצי בהרכבו בתיק זה כי ככלל, עורך דין שאינו חציית לפס"ד סופי של בית המשפט התכוון אליו אישית, כצד במשפט, תשמש דוגמא שלילית לציבור הרחב ומתווה נורמות התנהגות שליליות כלפי בית המשפט, אולם מייד לאחר מכן מוסיף בית הדין:

"ייתכן שבנסיבות מסוימות ניתן לחרוג מכלל זה".
כן מחווה בית הדין את דעתו שפגיעה בתוקפו המוסרי של פס"ד סופי של בית משפט היא פגיעה בכבודו של המקצוע.

ב.אכן, החלטנו כי מתן שיק על ידי עורך דין שלא כובד, מהווה התנהגות בלתי הוגנת ובייחוד מאחר והיא מהווה עבירה פלילית. בעל"ע 15/88 שפורסם בפ"ד מ"ג (1) בעמ' 584 (פלוני נ' פרקליט המדינה) אמר בית המשפט העליון:
"להבדיל בין הסעיפים 61(נ) ו2(61-) לחוק לשכת עורכי הדין, המגדירים כעבירות משמעת הפרות של חיובים ואיסורים ברורים ומוגדרים, המוטלים על עורכי הדין, אם על פי הוראות הסעיפים 53 עד 60 לחוק, אם על פי כל דין מפורש אחר (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-שהותקנו מכוח סעיף 4(109) לחוק - מהווה סעיף 3(61) מסגרת נירמאטיווית כללית וגורפת, המיועדת ללכוד ברשתה בל מעשה או מחדל אשר אף שאין בו משום הפרת חיוב או איסור, מכלל החיובים והאיסורים המפורשים שנקבעו, יש בו משום סטייה מנורמות ההתנהגות המקובלת המצופה מעורכי הדין. אמת המידה הראויה לקביעה של הנורמה היא במקובל בקרב חברי במקצוע עריבת הדין שהם ידועי שם ובעלי הכשרה".

ג.בבד"א 53/86 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' פלוני שפורסם בפדי"מ ה' עמוד 72, החליט בית הדין המשמעתי הארצי כי המונח "התנהגות שאינה הולמת" אינו מוגבל לתחום הצר של העיסוק המקצועי אלא כולל גם התנהגות בלתי מוסרית שאינה יאה לעוסק בעריכת הדין.
אי לכך, ראה - ככלל - התנהגות בלתי הולמת כאשר עו"ד אינו מציית לפס"ד סופי של בית המשפט המכוון אליו אישית כצד במשפט, אולם השאיר מקום לחריגים מהכלל.
באותו עניין הסתמך אב"ד על ע"א 224/79 דיאמנט נגד שר הבריאות פד"י ל"ה (2) ע' 424 בעמוד 434 בו אמר כב' הנשיא שמגר:
"חששו של בית הדין הארצי מפני התגבשות נורמות תוך כדי הליכים משפטיים, אשר בהן יש באילו כדי להגדיר התנהגות פלונית לראשונה כפסולה, מבלי שהגדרה ברורה של העניין הייתה קיימת בעת המעשה, הוא חשש מובן, אולם דא עקא, חשש זה מתלווה לעולם לכל עבירה אשר הגדרת בנויה מיסודות כוללניים ומופשטים של ההתנהגות הפסולה ואשר בה מושאר תרגומה של ההגדרה הערטילאית לנסיבות קונקרטיות לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית הדנה בעניין, סעיפים כוללניים (Clauses Omnibus) כגון זה בו אנו דנים כאן, יש בהם במידה מסוימת משום חקיקה - ( Legem Praeter), אך ככל שהדבר נוגע לקביעת כללי המותר והאסור במערכות מקצועיות או ארגוניות הפועלות על פי נורמות אתיות מיוחדות, לא ניתן לפעול בדרך יעילה בלעדיהם,היינו ככל שיעשה מאמץ להגדיר את כללי המותר והאסור באופן מפורט ומפורש,נותר הצורך לקבוע גם הוראות כללית המאפשרת לגופים המופקדים על ענישה לאסור את היישום של נורמות צלליות למערכת נסיבות קונקרטית. במקרה כגון זה לא ניתן לדבר על היווצרותה של עבירה בדרך החקיקה השיפוטית הרטרוספקטיבית כי הנורמה ההתנהגותית הכללית הייתה קיימת מעיקרה ומה שבית הדין עשה, איננו אלא בגדר יישום הנורמה לנסיבות נתונות. מי שמבקש להימנע מן ההסתבכות במעשה עבירה חייב לאמץ דפוסי התנהגות התואמים את העקרונות המנחים בתחום המקצועי או הארגוני המיוחד בו הוא פועל, ולצורך זה עליו גם לשוות נגד עיניו את הכללים המפורטים הקיים בנושאים דומים ,שהם כבר בגדר יישום של העיקרון המופשט למציאות המקצועית או הארגונית, לפי העניין. הווה אומר,כדי לצעוד בדרך המלך, על איש המקצוע או על מי שנמנה עם המסגרת הארגונית המיוחדת, להיות מונחה על ידי הכללים המופשטים,למעצבים את התפישות השוררת במקצוע או במסגרת הארגונית, לפי העניין, ואשר הם ביטוי לערכים המקובלים בהם".

בתיק בית-דין של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נגד עו"ד (טרם פורסם), מביע אב"ד ההרכב, כי עו"ד שנתן שיקים ולא פרע אותם ולא עמד בהתחייבויותיו, מבצע הפרת התחייבות אשר כל אדם חייב לקיימה. אי קיום התחייבות כזאת ע"י עורך דין, חמור שבעתיים ותהווה בנסיבות המקרה עבירה על סעיפי האישום.
לקביעה זו מסכים אני בכל לב. גם לדעתי מתן שיקים ללא כיסוי הינה עבירה של התנהגות בלתי הולמת, נוסף להיותה עבירה פלילית.
בבד"א 16/95 שפורסם בפדי"מ תשנ"ו כרך א 1996 בעמוד 30, הבעתי את דעתי כאב"ד בבית הדין הארצי כי ככלל, עורך דין שאינו מציית לפס"ד סופי של בית המשפט, המכוון אליו אישית כצד למשפט, משמש דוגמא שלילית לציבור הרחב ומתווה נורמות של התנהגות שלילית כלפי בית המשפט.
יחד עם זאת, סברתי שקיימים חריגים לכלל זה. כמו במקרה דנן, פס"ד זה אושר ע"י בית המשפט העליון.

ד.כאשר עורך דין נקלע לקשיים כספיים ואינו יכול לפרוע את חובו על פי פסק דין, אינו עובר עבירה של התנהגות בלתי הולמת, כאשר לעובדה זו מצטרפת העובדה כי הנאשם נקלע לחובות אלה עוד טרם היה עורך דין והסתבך בחובות בגלל חובות של אביו.
מצבו של עורך דין שנקלע למצב של אי פירעון חובות וחסרון כיס, אינו שונה ממצבו של רופא או רואה חשבון או אדם אחר.
גם לפי חוק ההוצל"פ קיימת הפרוצדורה של חקירת יכולת כדי לקבוע את יכולתו לפרוע את החוב.
בנסיבות אלה הייתי מציע לחברי לזכות את הנאשם.

1.אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי אב"ד.
נראה לי, שאם ניתן להגדיר את המבחן להתנהגות בלתי הולמת ע"י עו"ד באי ציות לפסק-דין אזרחי, יהיה מבחן זה במניעים ובסיבות לאי ביצוע פסק-הדין. כאשר אי הציות לפסק-הדין נובע מסיבה אובייקטיבית, או אפילו מסיבה סובייקטיבית אך כנה ואמיתית, לא יהא בכך משום התנהגות בלתי הולמת. אולם, כאשר עו"ד נמנע מלקיים החלטה שיפוטית, מתוך ניסיון התחמקות והתעלמות מהפסק, או אף מתוך פזיזות, יהיה באי קיום הפסק משום התנהגות בלתי הולמת של עו"ד.
הנימוק הרעיוני להבחנה זו טמון בכך שעו"ד הינו נציג החוק במובן זה שתפקידו ועיסוקו להיאבק למען שמירת החוק. הוא חייב לשמש דוגמא ומופת לציבור ולא יתכן שהוא עצמו יהיה נגוע בהתנהגות פסולה נגדה הוא נאבק. אך מאידך גיסא, כאשר ההימנעות לאי קיום פסק-הדין נובעת מסיבות שאינן בשליטתו של עוה"ד, תהיה בהרשעתו הענשה רק משום היותו עורך-דין. במקרה כזה גם לא ניתן ליחס לו כוונה פלילית.

2.סבורני כי אי כיבוד החלטה שיפוטית מהווה לכאורה התנהגות בלתי הולמת של עו"ד, אלא אם כן הוכיח עוה"ד נסיבות השוללות את האלמנט העברתי שבמחדלו. נטל הראיה כי לא היה במחדל של אי כיבוד פסק-דין משום עבירה, יהיה מוטל על הנאשם.

3.המקרה שלפנינו שונה ממקרים שנידונו ע"י בתי הדין המשמעתיים שהרשעיו בשל משיכת שיק ללא כיסוי אף אם השיק ניתן שלא במסגרת עיסוקו של עורך-הדין. משיכת שיק ללא כיסוי כשלעצמו מהווה עבירה פלילית, לכן, מעשה כזה כשלעצמו מהווה התנהגות בלתי הולמת. במקרה זה לא מדובר במשיכת שיק ללא כיסוי אלא באי תשלום חוב אזרחי עפ"י פסק-דין. יחד עם זה יתכנו מקרים של יצירת חוב אזרחי ללא משיכת שיקים שיהוו התנהגות בלתי הולמת של עו"ד כגון כאשר בעת יצירת החוב יודע עוה"ד שלא יעמוד בפירעונו.

4.במקרה דנן השתכנענו שהימנעותו של הנאשם מקיום פסק-הדין, שחייבו בתשלום חוב אזרחי, אינה נובעת מזלזול בפסק-הדין או כניסיון השתמטות, וכן הוברר לנו כי אין לו מקור כלכלי לפירעון החוב הקיים. החיוב הכספי נוצר עקב הסתבכותו הכספית של אביו ורצונו הכנה לעזור לו. פסק-הדין שחייבו בתשלום ניתן עוד בטרם היותו עורך-דין.

לאור נסיבות אלו, ניטל היסוד העברתי ממחדלו של הנאשם ולא יהיה מצבו המשפטי שונה ממצבו של אזרח אחר.
לפיכך אף אני סבור שיש לזכות את הנאשם.
גם אני מסכים לתוצאה אליה הגיע אב"ד ומצטרף גם להנמקות חבריי הנכבדים.

(בד"מ 71/99)