שבת, 24 יוני 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 56 · תאריך פרסום ינואר 2000 · עט ואתיקה

דבר היו"ר

חברות וחברים יקרים,

אני שמח להביא בפניכם את החוברת הראשונה של כתב העת "עט ואתיקה", הרואה אור בתקופת כהונתי כיו"ר ועדת האתיקה. האתגר העומד בפני הוא עצום ורב, ואני תקווה כי אמלא בנאמנות את חובתי כשליח ציבור עורכי הדין במחוז.
כידוע, ועדת האתיקה משמשת כגורם ממליץ, שהמלצותיה טעונות אישור של ועד המחוז. מההמלצות עד לאישור חלפה לעיתים תקופה ארוכה. במשך שנים רבות נשמעה הטענה כי ישנה סחבת בטיפול בתלונות כנגד עורכי דין.
ובכן, אנשי בשורות אנו: ועד מחוז ת"א קיבל לאחרונה החלטה חשובה שעשויה להביא לייעול הטיפול בתלונות ולקיצור ההמתנה עד להחלטה בהן.
בהתאם לנוהל החדש פועלת ועדת האתיקה כוועד מחוז, והיא מוסמכת להחליט לבדה על גניזת תלונות, הגשת קובלנות לביה"ד המשמעתי, ערעורים ועוד.
ברקע ההחלטה עמדה העובדה שועדת האתיקה מורכבת ממילא אך ורק מחברי ועד המחוז ועל כן יהיה זה סרבול מיותר לשוב ולהביא הנושא בפני אותו הרכב פרסונאלי. סבורני כי כבר בעתיד הקרוב יהיה טיפולה של ועדת האתיקה - מהיר ויעיל יותר.
בהחלטה זו לא סגי. מדי יום נערמות על שולחני עשרות תלונות. חלקן תלונות סרק שנגנזות על הסף, חלקן מצדיק תגובה לעיצומן של הטענות מצד עוה"ד הנילון, ומיעוטן מגיע לדיון בפני בית הדין המשמעתי.
כידוע, מספר החברים במחוז גדל בקצב מסחרר וכמות
התלונות עולה, לצערי, ביחס ישר לכך. לעומת זאת, מספרם של חברי ועדת האתיקה המטפלים בתלונות - נותר בעינו. למרות שחברי הועדה פועלים כולם בהתנדבות, משקיעים אלה שעות רבות מזמנם ומרצם לצורך טיפול יסודי בתלונות המגיעות.
אני תקווה כי נצליח, יחדיו, לעשות המיטב, על מנת להעניק לכם, החברים, שירותי אתיקה מעולים ככל הניתן, ולתרום את תרומתנו במסגרת הועדה, להקפדה על רמה מקצועית וערכית נאותה.
ביסודה של האתיקה - כבוד המקצוע. קשה שלא לחוש כי בשנים האחרונות חל כרסום בתדמית המקצוע. אין לי ספק כי שיקום תדמיתו של המקצוע תלוי רק בנו. אם נשכיל לשמור - כדרישת חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961- - על כבוד המקצוע, אין לי ספק כי הדבר יקרין על תדמיתנו בעיני הציבור, ונוכל להשיב למקצוע את המעמד הראוי לו.
ברצוני לנצל במה זו כדי להודות לעו"ד אלקס הרטמן, יו"ר הועדה היוצא, על פועלו הרב ב4- השנים האחרונות. יודע אני מידיעה אישית כמה עמל ויגיעה השקיע כדי להגן על כבוד המקצוע ובטוחני כי ימשיך לתרום מניסיונו ומכישרונותיו לתועלת עורכי הדין.

לשירותכם בבל עת,

אילן בומבך
יו"ר ועדת האתיקה

 

מהם הנתונים הפרסונאליים הצריכים להיכלל בייפוי הכוח?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
הופנתה שאלה ע"י משרד עורכי דין לועדת האתיקה כדלקמן:
"האם ניתן בטופס ייפוי כוח לעו"ד ליתן ייפוי כוח כללי למשרד עורך דין מסוים מבלי לפרט את זהותם של עורכי הדין אליהם מתייחס ייפוי הכוח מבחינה פרסונאלית?" עוד נכללה בפנייה גם דעת הפונה שלמעשה ניתן להגביל את השאלה לבחינת המגבלות האתיות הקיימות, אם בכלל, להציע ללקוח לחתום על ייפוי כוח כללי כאמור.


עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי ראוי הוא שיפוי הכח יכלול את שמות עורכי הדין המוסמכים ע"י הלקוח לייצגו על-מנת שידע את מי הסמיך לכך.
(24876)

המותר לעורך דין למסור עדות למשטרה בהקשר ללקוחו המעורב לכאורה בפלילים ?

חסיון מקצועיהעובדות:

1.עורך דין זומן לחקירה במשטרה בעקבות תלונה שהוגשה כנגד לקוחו באשמת זיוף.
2.הלקוח פנה אל עוה"ד לטיפול בתביעת נזיקין בעקבות תאונת דרכים מיום 7.11.96 וכשבתיק התביעה מעורב גם המוסד לביטוח לאומי.
3.במסגרת המסמכים הרפואיים שמסר הלקוח, הומצאה גם הודעת המוסד לביטוח לאומי הכולל החלטת הועדה הרפואית שלפיה נקבעו לו 20% נכות לצמיתות.
4.בעקבות ממצא זה פנה עוה"ד לחברת הביטוח בדרישה כספית גבוהה על סמך שיעור הנכות שנקבע ללקוח כאמור.
5.ביום 30.11.97 התקשרה ראש מדור תביעות גוף בחברת הביטוח וסיפרה לעוה"ד כי מסמכי הביטוח הלאומי זויפו ואחוזי הנכות שנקבעו היו 0% בלבד.
6.עוה"ד ביקש מהמ.ל.ל. לקבל את מקור ההחלטה שקבעה את אחוזי הנכות ואכן הזיוף בה נראה ברור.
7.בעקבות מצב דברים זה הודיע עוה"ד לחברת הביטוח על הפסקת טיפולו בתיק וכן כתב ללקוח ולרעייתו (שבפועל היא שהמציאה לו את המסמכים הרפואיים) על הפסקת טיפולו בתיק - ומאז נותק הקשר בינו לבין הלקוח עד לפניית המשטרה אליו למסור עדות מלאה - וכשבמקרה זה יהא עליו גם לערב את אשת הלקוח שמסרה לו מסמכים מזויפים כאמור ושגם היא הייתה בתקופה הרלבנטית לקוחתו.

השאלה:
כיצד על עוה"ד לנהוג במקרה זה?

עמדת ועדת האתיקה:
א.אם מקור מסמך כלשהוא אינו חסוי, העתקתו ע"י צד אחר למטרת המשפט בכדי להקנות הגנה מפני הגלוי, אין בה כדי להקנות להעתק חיסיון, על אף שהוכן למטרת ההליך המשפטי (לעניין זה ר' ספרו של אברהם זר "אתיקה מקצועית", עמ' 50).
יוצא, אפוא, כי המסמכים עצמם, דוחות המוסד לביטוח לאומי, אינם חסויים, הואיל ומקורם במוסד לביטוח לאומי.
ב.העברת מסמך מזויף מלקוח לעורך-דין אין בה כדי להקנות חיסיון לאותו מסמך וזאת כאשר המסמך הועבר על מנת למנוע תפיסתו ע"י המשטרה.
תשומת הלב מופנית לספר הנ"ל של עו"ד אברהם זר, עמ' 51-52.
נכון שהמסמך נשוא פנייתך הועבר לשם הגשת תביעה לחברת הביטוח, אך נראה שניתן להסתמך על הלכה זו.
ג.עורך-דין חייב להעיד ולאשר כי נפגש עם לקוחו או להעיד על מצבו הפיזי והנפשי של לקוח בעת המפגש וכיו"ב. המידע החסוי קשור למתן השירות המקצועי ולא למידע הכרוך במתן אותו שירות.
פרטים על עסקיו או פעולותיו של הלקוח, אין להם קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עוה"ד ואינם עניין לחיסיון.
ההלכה היא כי לא קיים חיסיון בהתאם לסעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961- ל"סוג השרות" ול"מהות הטיפול" שנותן עו"ד ללקוחו להבדיל מ"תוכן השרות" שהינו חסוי (שם, עמ' 56).
ד.תנאי מרכזי לקיום החיסיון הוא הקשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עו"ד ללקוחו.
המידע החסוי הוא זה הקשור עניינית לנושא השרות ולא זה הכרוך במתן אותו שירות.
ה.אין כל קשר עניני לשירות המקצועי שניתן ע"י עו"ד ללקוח, כשמדובר בהפצת מסמך מזויף, בידוי ראיות וכו'. למעשה, מדובר בתחום הפלילי גרידא הנמצא הרחק מכוונת סעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961-.
ו.כשמדובר בלקוח המדיח עו"ד למסור עדות כוזבת או הפצת מסמך כוזב, אין לכך כל קשר עניני לשירות המקצועי (לעניין זה ר' ע"פ 670/98, פד"י ל"ה (3), 692).
;.אין חיסיון לקשר בין עו"ד לבין לקוחו, כאשר הקשר מהווה כיסוי לעבירה פלילית ואין זה משנה אם עוה"ד שותף לעבירה או צד תמים ששימש מכשיר למטרה הפלילית (שם, עמ' 63).
העולה מהמקובץ הוא כי הקשר בין הלקוח הזייפן, לכאורה, לבין עוה"ד אינו נהנה מחיסיון וכמובן שעל עוה"ד לשקול את משמעות מסירת העדות בכל הקשור לאפשרות שהוא עצמו עלול להיות "מעורב" בעניין.
(24419)

עוה"ד כמנהל חברה כלכלית לפיתוח רשות מקומית המותר והאסור

עיסוקים אסורים/נוספים

העובדות:
1.עורך דין קבל הצעה לכהן כמנכ"ל חברה כלכלית לפיתוח רשות מקומית מסוימת, אשר הינה חברה עירונית שמניותיה מוחזקות במלואן ע"י מועצת אותה רשות מקומית (49,999 מניות) וע"י ראש המועצה המקומית (מניה אחת).
2.בפועל עוסקת החברה העירונית האמורה בייזום, פיתוח ועידוד פרויקטים של נדל"ן, תשתיות כיו"ב, לצורך קידומה של אותה רשות מקומית ולרווחת תושביה ומבקריה. בפועל אין החברה האמורה עוסקת ומעולם לא עסקה במסחר.
3.שאלת עורך הדין היא האם עיסוקו של עוה"ד כמנהל עסקיה של חברה עירונית כאמור ובמקביל לעיסוקו כעו"ד מהווה עבירה אתית.

עמדת ועדת האתיקה:
א.ועדת האתיקה סבורה כי כמנהל החברה הכלכלית לפיתוח רשות מקומית יידרש עוה"ד לנהל את עסקיה בפועל ובפעילות זאת יש משום עיסוק במסחר האסור עפ"י חוק לשכת עוה"ד והכללים הנוהגים על פיו.
ב.יחד עם זאת, הרי במידה שעוה"ד יגביל את חברותו בלשכת עוה"ד כעולה מהנקוב בכלל 52ב' לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - ,1986 לא תהיה כל מניעה לכך כי עוה"ד יכהן כמנכ"ל בחברה האמורה.

(24420)

 

ניגוד עניינים

ניגוד עניינים

עורך  הדיו וההגבלות החלות עליו לגבי ייצוג לקוחות בביהמ"ש נגד לקוחות אחרים שגם הם יוצגו על ידיו בעבר:

העובדות:

1.עורך דין ייצג בעבר את ראובן, שמעון ולוי בעסקאות מקרקעין וכן חברות שבבעלותם. כמו כן ייצגם בהסכם של לקוחותיו הנ"ל להקמת חברה חדשה.

2.הקשר בין עוה"ד לראובן ושמעון ניתק. לא זאת אף זו אלא שבין עוה"ד לבין ראובן קיימות מחלוקות.
3.כיום מבצעים ראובן ושמעון מעשים אשר יש בהם כדי לפגוע בחברה החדשה.

4.החברה פנתה לעוה"ד ובקשה כי יפעל כנגד ראובן ושמעון, כך שיינתן נגדם צר מניעה האוסר עליהם להיכנס לעסק שמנהלת החברה.

5.הפעולות שנדרש עוה"ד לבצע קשורות, בין היתר, להסכם בין בעלי המניות שכאמור ייצג הוא את ראובן ושמעון עובר לחתימתו. אולם לא נמסר לעוה"ד מידע ע"י ראובן ושמעון אשר עוה"ד נדרש לעשות בו שימוש בהליכים כנגדם - שכן ההליכים לכל היותר נסמכים על ההסכם החתום ובעיקרם מבוססים על העיקרון של טובת החברה.

6.עוה"ד פנה לוועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד על יסוד כלל 16ג' כדי שהועד יחליט כי הפעולות שביצע עוה"ד בעבר, אין בהן כדי למנוע ממנו לפעול כנגד ראובן ושמעון.
7. יצוין כי עוה"ד טרם קבל על עצמו את הטפול בעניין.

עמדת ועדת האתיקה:

א.צו המניעה שמבקשת החברה להוציא נגד לקוחות עוה"ד לשעבר קשור קשר אמיץ להסכם היסוד של החברה אשר נערך ע"י עוה"ד ולכן מתקיים כאן האיסור הקבוע בכלל 16 א' לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986.
ב.במקרה המתואר ע"י עוה"ד אין מתקיימים הנסיבות המצדיקות מתן היתר חריג כעולה מהאמור בכלל 16(ב) הנ"ל.
ג.אמנם לטענת עוה"ד הוא לא קיבל מידע מלקוחותיו לשעבר הדרוש לצורך נקיטה בהליכים המבוקשים ע"י החברה אך העובדה שעוה"ד ייצג את לקוחותיו לשעבר גם בהכנת מסמכי הקמת החברה מדברת בעד עצמה.
ד.העולה מהמקובץ הוא כי עוה"ד מנוע מלייצג את "החברה" כנגד לקוחותיו לשעבר שהינם בעלי מניות בה וממייסדיה.

(24311)

עורך הדין וסוגית ביעור חומר ארכיוני במשרדו כיצד עליו לפעול בנושא

עוה"ד ומשרדו

העובדות:

1.עורך דין מעוניין לבער חומר ארכיוני המצוי במשרדו והחל לבצע את ההליך לקראת ביעור בהתאם לנקוב בכללי לשכת עוה"ד (שמירת חומר ארכיוני במשרד עורכי דין) תשל"א1971-.
2.עוה"ד פנה לוועדה בבקשה להבהרה בקשר זה כדלקמן:
א.מה הדין במקרה בו עורך הדין פשט את הרגל ונעלם / ירד מהארק למי יש להודיע בהתאם לכלל מס' 4 לכללי לשכת עוה"ד שמירת חומר ארכיוני במשרדי עוה"ד תשל"א 1971.
ב.מה הדין במקרה שהלקוח הוא חברה שהתפרקה/ חוסלה ולא מונה לה כונס/מפרק שבעלי מניותיה התפזרו. למי עליו להודיע לפי כלל 4 הנ"ל?
ג.מה הדין לגבי מכתבים רשומים שיישלחו ללקוחות בהתאם לכתובתם הרשומה בתיק ויוחזרו בדואר לעוה"ד בגין אי דרישה / מען לא ידוע / "עזב" וכיו"ב

עמדת ועדת האתיקה:

ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א מצאה לנכון להעביר שאילתה זו לעיון וחוו"ד הועד המרכזי של לשכת עוה"ד אשר החליט לאמץ את המלצת ועדת האתיקה שלידו כדלקמן:
1.לשאלה בדבר לקוח שפשט רגל ונעלם על עוה"ד לפעול בהתאם לכללים ולשלוח הודעות לכתובת האחרונה הידועה של הלקוח או לכתובתו עפ"י הרשום במינהל האוכלוסין.
2.לגבי לקוח שירד מהארץ ראה התשובה הקודמת לעיל.
3.אשר למקרה שבו חברה התפרקה או חוסלה ולא מונה לה כונס או מפרק ובעלי מניותיה התפזרו הרי, על עורך הדין להודיע לחברה עפ"י כתובתה האחרונה הידועה או הרשומה אצל רשם החברות.
4.לגבי מכתבים רשומים החוזרים מהדואר בגין אי דרישה, מען לא ידוע וכיו"ב הרי ע"י שגור המכתבים בדואר רשום יצא עוה"ד ידי חובתו עפ"י כלל מס' 4 לכללי לשכת עוה"ד (שמירת חומר ארכיוני במשרד עורכי הדין) התשל"א1971-. את המכתבים הרשומים החוזרים יש לתייק בתיק כללי.
5.הועד המרכזי מבהיר כי רצוי שמסמכים רשמיים בעלי חשיבות יתר משפטית כגון: צוואה, צו ירושה, צו קיום צוואה, שטר העברת בעלות בלשכת רישום המקרקעין ימשיכו להישמר אצל עורך הדין, בכפוף לשיקול דעתו לגבי כל מקרה ומקרה.

(23218)

הרשאי עו"ד המייצג רשות מקומית מסוימת לייצג רשות מקומית אחרת

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורך דין מייצג רשות מקומית ובין השאר פועל גם כנציג היועץ המשפטי לממשלה לצורך הגשת כתבי אישום בגין עבירות על חוקי עזר עירוניים.
2.לאחרונה פנה לעוה"ד לקוח אחר שאף הוא לקוח קבוע שלו, בבקשה למתן יעוץ משפטי בעניין המתייחס לחוק עזר של רשות מקומית אחרת, שלה אין כל קשר לרשות המקומית המיוצגת על ידיו.
3.הלקוח טוען כי הוא חויב בתשלומים עפ"י חוק עזר מסוים והוא מעוניין לתקוף את חוקיות הסעיפים בחוק העזר, על פיהם חויב. עוד יצוין כי חוקי העזר אינם זהים, שכן, חוק עזר אחד מגדיר ומפרט תעריפים באופן ברור ואילו השני כולל הגדרות כלליות בלבד.

השאלה:
האם יכול עוה"ד לקבל על עצמו ייצוג לעניין תקיפת חוק העזר לנוכח היות עורך הדין יועץ משפטי לרשות המקומית כאמור.

עמדת הועדה:
א.התשובה לפניית עוה"ד מיצוייה בסעיפים 14 א' ו-ג' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986- ושאינם מאפשרים במקרה זה את הייצוג "הכפול" כמבוקש ע"י השואל.
ב.הועדה סבורה כי במקרה נשוא השאלה מתקיים "החשש" כנקוב בסעיף 14 א' הנזכר לעיל.
ג.לחלופין, נראה לוועדה שמתקיים כאן האיסור הקבוע בסעיף 14 ב' לעיל - הגם שהמדובר הוא בשתי רשויות מקומיות שונות - שהרי שתיהן הינן חלק אורגני של ישויות המדינה והראייה לכך היא שבידי השואל מצוי ייפוי כוח מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
ד. עוד ובנוסף נראה לוועדה כי המדובר במקרה הנוכחי באותה סוגיה - אם כי לטענת השואל, נוסח חוקי העזר בשתי הרשויות המקומיות שונה. (24713)

 

כיצד על עורך דין לפעול

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
1.עורכת דין ייצגה תובעת ילידת שנת 1912 אשר נפגעה בתאונת דרכים.
2.לאחר חתימתה על שטרי הפיטורין, עברה לקוחתו של עורך הדין תאונה נוספת ולאחריה התדרדר מצבה כשלדברי בנה המטפל בה היא אושפזה בבית חולים וקיים חשש כי כושרה המנטאלי נפגע בנוסף לפגיעותיה הגופניות.
3. ללקוחה אין חשבון בנק והעברת סכום הפיצויים במזומן לידיה, כאשר קיים חשש באשר למצבה הגופני והמנטאלי כמבואר לעיל, מעורר קושי בלתי צפוי.
4.החשש הוא כי אם אכן יועברו הכספים במזומן ללקוחה, עלולים גורמים שונים בסביבתה לקחתם לידיהם תוך עושק או ניצול מצבה.
5.הבן מאידך, אמנם טיפל בענייני האם עד היום, אולם אין בידיו ייפוי כוח מתאים ממנה ואין הוא במעמד של אפוטרופוס.

השאלה:
מאחר שאין ללקוחה חשבון בנק רשום משלה על שמה, מבקשת עורכת הדין עצה - מהו האופן הראוי להעברת כספי הפיצויים לידיה (כיום הכספים מופקדים אצל עוה"ד בחשבון הנאמנות של משרדה וזאת בהעדר הוראה אחרת להשקעתם).

עמדת ועדת האתיקה:
א.ועדת האתיקה סבורה כי כאשר הלקוח אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ראוי כי עוה"ד תפנה לאפוטרופוס הכללי על-מנת שישקול מינוי אפוטרופוס על ענייני הלקוח.
ב.במקרה הנוכחי כשהבן מטפל באם במסירות, ראוי לייעץ לו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתמנות אפוטרופוס על אמו וזאת לצורך קבלת כספי הפיצויים ולמימון הוצאות הטיפול בה.
ג.ראוי כי עורכת הדין תדאג לשמירת ערך הפיקדון עד להעברתו. (24441)

 

עורך הדין ובקשתו מועד מחוז ת"א

ניגוד עניינים

בקשת עורך דין למתן החלטת ועד מחוז ת"א עפ"י כלל 16 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו1986-

העובדות:
1.במסגרת חוזה לרכישת דירה מיום 28.7.98, ייצג עוה"ד הפונה את הקונים ואת המוכרים. כמו כן ייצג את המתווך של העסקה בהקשר לשכר התיווך המגיע לו מהצדיים.
2.הקונים לא מילאו את חובותיהם השונים עפ"י החוזה ובין השאר לא שילמו למתווך את שכרו שנקבע בחוזה המכר.
3.המתווך שבאמצעותו קיבל עוה"ד הפונה את הטיפול בעריכת החוזה, דרש ממנו כי יפעל עבורו בדרכים משפטיות לקבלת שכר טרחתו מהקונים.
4.עורך הדין שוחח רבות עם הקונים בניסיון לשכנעם לשלם למתווך את שכרו, אולם לשווא.
5.עוה"ד סבור כי נושא שכר טרחת המתווך הינו לכאורה עסקה אחרת השונה ומובחנת מעסקת המכר ומכיוון שבעניין שכר המתווך ייצג עוה"ד את המתווך בלבד, לפיכך, לדעתו אין מניעה כי יטפל בגבייתו עבור המתווך.
6.עוה"ד פנה לוועד מחוז ת"א ולועדת האתיקה שלו עפ"י כלל 16 הנ"ל בהיותם בעלי הסמכות לקבוע כי בעריכת חוזה הרכישה עבור הקונים, אין משום טיפול בעניין התיווך - ולכן אין מניעה כי הוא יוכל לפעול עבור המתווך לגביית חוב שכר התיווך מהקונים.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה הודיעה לפונה כי הינה בדעה שאין הוא רשאי לייצג את המתווך בעניין אשר הועלה בפנייתו אליה. ואף47ק)

 

משמעות השימוש בכתובתו של עורך-דין ככתובת ללקוח

פסיקה משמעתית

הכרעת דין

העובדות המיוחדות לנאשם בכתב הקובלנה
1.אדם בשם א.י. ז"ל (להלן - המנוח) היה בעליה של קרקע בחיפה (להלן - הקרקע).
2.בעקבות פנייתו של פלוני אל הנאשם, היה בידי הנאשם מסמך המהווה התחייבות להימנע מעשות עסקה בקרקע ללא הסכמת הנאשם. מסמך זה התיימר להיות חתום ע"י המנוח (להלן - המסמך).
3.הנאשם לא ייצג את המנוח והמנוח מעולם לא הסמיכו לייצגו, לא בעניין הקרקע ולא בכל עניין אחר.
4.במועד כלשהו בשנת 1992 הגיש הנאשם בקשה, אשר נחתמה על ידו, לרשום הערת אזהרה על הקרקע לפי המסמך האמור.
בבקשה לרישום הערת האזהרה, כתב הנאשם בפרטי המתחייב דברים שאינם אמיתיים:
"א". תושב חוץ ע"י עו"ד - הנאשם תל-אביב
".
מפרטי המתחייב בבקשה, כפי שכתבם הנאשם, עולה כאילו היה המנוח מיוצג ע"י הנאשם וכאילו הייתה כתובת המנוח אצל הנאשם, בעוד דברים אלו לא היו
אמת ,

דיון בסעיפי הקובלנה
א.כאמור, הודה הנאשם בעובדות הנטענות בכתב הקובלנה. על כן, השאלה העומדת בפנינו הינה שאלה משפטית גרידא, והיא, האם עולות העובדות המתוארות בכתב הקובלנה כדי עבירה על סעיפים 3(61), 53 ו1(61-) לחוק, שעניינם עשיית מעשה אשר איננו הולם את מקצוע עורכי הדין ופגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין.
ב.הנאשם בעדותו בדיון מיום 13.6.99, תיאר בפנינו את הנסיבות אשר היוו את הרקע לעובדות המתוארות בכתב הקובלנה, ואלו הן, בקליפת האגוז, כפי שתוארו על ידו:
לטענת הנאשם, בתאריך כלשהו בשנת 1992 קיבל מכתב מאדם אשר הציג עצמו כא.י. ואשר טען כי הינו מתגורר בחו"ל. אותו אדם טען, כי הינו בעל קרקע בחיפה, אותה הינו חפץ למכור.
הנאשם בדק ומצא כי ישנו רישום ישן של קרקע ע"ש א.י. לאחר בדיקה זו, כתב הנאשם מכתב אל אותו אדם, אליו צירף יפויי כוח ותצהירי זיהוי וביקש שייחתמו בפני קונסול ישראלי. בנוסף לכך, צירף הנאשם למכתבו הנ"ל מסמך שחיבר, אשר היווה התחייבות, לזמן מוגבל, של בעל הקרקע להימנע מלמכרה מבלי לקבל את הסכמתו המוקדמת של הנאשם לכך. ההתחייבות נחתמה ונשלחה בחזרה אל הנאשם, ובהסתמך עליה, הגיש הנאשם בקשה לרישום הערת אזהרה על הקרקע (להלן - הבקשה). הערת האזהרה נרשמה בתאריך 1.7.92 בלשכת רישום המקרקעין בחיפה.
הנאשם הסביר, כי יזם את רישום הערת האזהרה, על מנת להבטיח שלא תעשה בקרקע כל פעולה שלא כדין, כגון מכירתה ע"י נוכלים ומתחזים.
אין חולק, כי לא הבעלים הרשום של הקרקע, הוא אשר פנה אל הנאשם, אלא אדם שהתחזה לו (להלן - המתחזה), שכן א.י. נאסף אל אבותיו כבר בשנת 1953
- כ40- שנה קודם לפניה לנאשם.

ג.בקשה לרישום הערת אזהרה
סעיף 126 לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969- (להלן - חוק המקרקעין) אומר:
(א) הוכח להנחת דעתו של הרשם כי בעל מקרקעין, או בעל זכות שכירות, שאילה, זיקת הנאה, זכות קדימה או משכנתה, התחייב בכתב לעשות בהם עסקה, או להימנע מעשות בהם עסקה, ירשום הרשם, על פי בקשת מי שהתחייב או מי שזכאי לפי ההתחייבות (להלן - הזכאי), הערה על כד; לעניין זה אין נפקא מינה אם ההתחייבות הייתה בהסכם, בהרשאה בלתי חוזרת או במסמל אחר, ואם הייתה מפורשת או משתמעת, מוחלטת או מותנית.
(ב) נרשמה ההערה על פי בקשת הזכאי בלבד, יודיע הרשם מיד על רישומה למי שהתחייב כאמור".
במכתבו ללשכת עורכי הדין מיום 26.1.99 טוען הנאשם, כי חתם על הבקשה לרישום הערת האזהרה כמי שלטובתו ניתנה ההתחייבות, ולא כמיופה כוחו של בעל הקרקע.
אכן, סעיף 126 לחוק המקרקעין מקנה לזכאי אשר לטובתו ניתנה ההתחייבות בקרקע, זכות להגיש בקשה לרישום הערת אזהרה.
מתן אפשרות לזכאי לרשום הערת אזהרה לטובתו, מהווה חריג לכלל, לפיו בקשה לרישום מרצון בפנקס המקרקעין, יכולה להיעשות על סמך פנייה של בעל המקרקעין או של בעל הזכות בהם בלבד.
מבחינת הבקשה לרישום הערת האזהרה עולה, כי, אכן, הגישה הנאשם מכוח היותו הזכאי שלטובתו ניתנה ההתחייבות ולא כמיופה כוחו של המתחייב, בהתאם לטענת הנאשם במכתבו ללשכת עורכי הדין.
ד.בכתב הקובלנה נטען בסעיף 4, כי הנאשם כתב בבקשה לרישום הערת האזהרה דברים שאינם אמיתיים בפרטי המתחייב:
"א.י. תושב חוץ ע"י עו"ד הנאשם ".
מבחינת הבקשה עולה, כי הנאשם אכן כתב בה את הדברים הנ"ל.
כתובתו של המתחייב בבקשה הינה חיונית לרישום
הערת האזהרה, ולולא היה מציינה הנאשם בבקשה, לא הייתה נרשמת הערת האזהרה. זו היא הוראת החוק, וכך אף התרחשו הדברים בפועל, כפי שהעיד הנאשם:
"... בכל התקופה הזו לא ידעתי ולא יכולתי לדעת אם א.י. חי או מת, או מה קרה לו. לא יכולתי לדעת ולא ידעתי. אחרי שקיבלתי את הקובלנה, בכל אופן עברו שבע שנים מאז, ניסיתי להיזכר במה שהיה נדמה לי, אני לא יכול לומר את זה בביטחון גמור, יש לי איזה שהוא זיכרון שאני באתי לרשום, כתבתי לא.י. תושב חוץ - זה רשמתי ברובריקה של הכתובת, בטאבו לא הסתפקו בזה. רצו שתהיה איזה שהיא כתובת. ברובריקה של הכתובת ולכן הוספתי אחר כך, זאת אומרת אחר כך במעמד הרישום, כי הכנתי את הטופס קודם, הוספתי במעמד הרישום על ידי.. ".
ה.ברישום הערת אזהרה, זהה התוצאה המשפטית בין אם נרשמה הערת האזהרה לפי בקשת בעל הקרקע ובין אם נרשמה לבקשת הזכאי לפי ההתחייבות.
יחד עם זאת, בסעיף 126(ב) לחוק קבוע הבדל מנהלי, לפיו במידה ונרשמה הערת אזהרה על פי בקשת הזכאי בלבד, יודיע על כך הרשם למי שהתחייב.
"הודעה זו נעשית כדי שהמוכר-המתחייב יוכל, אם ירצה, לפנות לבית המשפט לביטול ההערה, אם הוא סבור שההתחייבות בטלה או שאין לה תוקף, או שנרשמה במרמה. לכן, כאשר הבקשה לרישום הערת האזהרה מוגשת על ידי הזכאי בלבד, יש להקפיד שבטופס הבקשה תצוין כתובתו המדויקת של מי שהתחייב. זאת כדי שהרשם יוכל לקיים את מצוות המחוקק, להודיע למי שהתחייב על דבר רישום ההערה". (ההדגשה לא במקור).
(א. איזנשטיין "יסודות והלכות בדיני מקרקעין" (תשנ"ה1995-) עמ' 87).
וב"קובץ נוהלי רשום והסדר מקרקעין", בעריכת ש. בר-ישראל וצ. בית-און ובהוצאת לשכת עורכי הדין ועד מחוז תל-אביב-יפו נאמר (בעמ' 71):
"הוגשה הבקשה ע"י הזכאי בלבד, יש להקפיד על כך שבמכתב הבקשה תצוין כתובתו המדויקת של מי שהתחייב על דבר רישום ההערה, וזאת כדי שהרשם יוכל להודיע למי שהתחייב על דבר רישום ההערה. לא צוינה בבקשה הכתובת של מי שהתחייב, אין לקבל את הבקשה". וההדופה לא במקור).
הנה אנו רואים מה רבה חשיבות ציון כתובתו הנכונה של בעל הזכות-המתחייב. כתוצאה ממעשהו הנדון של הנאשם, לא נשלחה הודעה על רישום הערת האזהרה לכתובתו של המתחייב.
הנאשם פגע בזכות יסוד של המתחייב, אשר נהנית ממעמד מיוחד בהיותה קבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
"שמירה על הקנין - אין פוגעים בקנינו של אדם".
חוק יסודי כבוד האדם וחירותו נתקבל בכנסת בתאריך 17.3.92 ופורסם בס"ח בתאריך 25.3.92.
ההתחייבות שעל פיה הוגשה הבקשה, נושאת תאריך 7.4.92, והבקשה לא הוגשה קודם לתאריך זה.
יוצא, כי בעת הגשת הבקשה ע"י הנאשם, זכות הקניין כבר נהנתה מהמעמד המיוחד הנתון לה כיום.
הנאשם פגע, אם כן, בזכות יסוד של המנוח, ואל לנו להקל ראש בכך.
לא זו בלבד שהנאשם פגע בזכותו הקניינית של המנוח, הנאשם גרם אף להטעיית הציבור, שכן, פנקס המקרקעין הינו פתוח לעיונו של הציבור הרחב.
הנאשם, מסיבה זו או אחרת, לא ציין בבקשה את כתובתו של המנוח. כדרישת סעיף 126 לחוק המקרקעין אלא כתב "ע"י עו"ד הנאשם...".
טענת הקבילה היא, כי הנאשם יצר בכך מצג שווא, לפיו מיוצג המנוח על ידו וכי כתובת המנוח אצלו.
פרופ' א. ברק בספרו "חוק השליחות" (ירושלים, תשאו), DY' 368-369, אומר:
"יפויי כוח" מהו?
"הביטוי "יפויי כוחו" אינו מוגדר בחוק השליחות. בוודאי אין ביטוי זה זהה ל"כתב הרשאה". נראה לנו, כי משמעות הביטוי היא "הענקת יכולת". אם כך, תהא משמעות השליחות: היחס הנורמטיבי, בו מוענקת יכולת לשלוח לעשות בשמו או במקומו של השולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי...
הביטוי "כוחו" אינו מוגדר בחוק... אכן, ביטוי זה בא לתאר, לדעתנו, את האפקט המשפטי הטמון בשליחות... נראה לנו, כי משמעותו של ביטוי זה היא זו הקבועה בסעיף 2 לחוק השליחות... דהיינו, באפקט המשפטי של השליחות. "כוחו של השלוח" משמעותו אפוא, יכולתו של השלוח לחייב ולזכות, לפי העניין, את השולח, על ידי ביצוע פעולה משפטית בשם השולח או במקומו, בלפי צד שלישי. ייפויי כוח אינו אלא כוח, יכולת וסמכות המוענקים לשלוח לעשות פעולות משפטיות בשם השולח או במקומו כלפי צד שלישי... (ע"א 4092/90 מיטלברג נ' נייגר, פ"ד מח(2) 529, 537)...
הקניית כוח ע"י מי?
...ניתן אפוא לומר, כי יפויי כוחו של השלוח בא לו מהבעת רצונו של השולח..*".
"פעולה תחשב כ"פעולה משפטית" רק אם היא מכוונת להביא לשינוי במצבו של השולח, על ידי יצירה, שינוי או ביטול של זכויות, חובות, חסינויות או כוחות..." ועמי 387).
נראה לנו, כי הנאשם יצר מצג כאילו הוענקה לו יכולת לקבל דבר דואר של המעניק - המתחייב (הודעה על רישום הערת אזהרה) בשמו ובמקומו מאת צד שלישי (רשם המקרקעין), בעוד שאף להודאת הנאשם, לא עשה כן המעניק מעולם.
אולם, לא זו בלבד שיצר מצג לקיום יפויי כוח לקבלת דבר דואר "סתם", אלא שקבלת הודעת הרשם נושאת בחובה זכות מהותית וחשובה. הודעה זו באה להגן על זכותו הקניינית של המתחייב. מצג לקיום יפויי כוח לקבלת ההודעה הנייל, מהווה למעשה מצז לקיום יפויי כוח לטיפול בהגנה על הזכות הקניינית הנ"ל.
לפיכך, מקובלת עלינו טענת הקובל כי הנאשם יצר מצג לפיו מייצג את המתחייב וכי כתובת המתחייב אצל הנאשם.
ז.הנאשם טען, כי בעת הגשת הבקשה לא ידע, כי ההתחייבות אינה חתומה ע"י המנוח אלא ע"י מתחזה. בבד"א 22/95 פלוני, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין
בישראל - ועד מחוז תל-אביב-יפו, פדי"ם תשנ"ו ב' 94, נדון ערעורו של עו"ד פלוני (להלן -המערער) על הרשעתו בעבירות על סעיפים 53 ו1(61-) ועל סעיף 3(61).
המעשים בגינם הורשע המערער, בתמצית, התבטאו בכך, שהמערער אישר חתימה שהתיימרה להיות חתימת המתלונן על גבי יפויי כוח למערער, לייצוגו של המתלונן בתביעה אזרחית מבלי לוודא כלל שאכן זו חתימת המתלונן.
בית הדין קבע:
"אין מחלוקת, כי המערער היה רשאי לאשר חתימת אדם על גבי ייפוי כוח בלא התייצבות אישית של החותם לפניו...
העובדה שהמערער אישר את חתימת המתלונן אף שזה לא התייצב לפניו, גם אינה משמשת בסיס להרשעתו.
היעדר חובת התייצבות של החותם לפני עודד דין, אינה פוטרת את עורך הדין מן החובה המיני מלית לעשות מעשה סביר של וידוא אמיתות חתימת האדם שלא התייצב לפניו לפני שהוא מאשרה.
עובדות המקרה מצביעות על כך, שהמערער לא עשה מצדו מעשה כלשהו לוודא שטענת החייב שהביא את המסמל חתום, כי המתלונן חתם על גבי ייפוי הכוח - היא אכן נכונה.
המערער לא הכיר כלל את המתלונן, לא פגש אותו מעולם, לא שוחח עמו וממילא לא היה מסוגל לזהות את חתימתו. על כן, היה עליו לעשות פעולה אובייקטיבית-חיצונית-עצמאית כלשהי של ווידוא.
המינימום שיכול היה ושצריך היה לעשות המערער הוא, להתקשר טלפונית אל המתלונן או לשוחח עמו בדרך אחרת מאחר שחוץ מאמונו בחייב לא היה בידיו כל מידע חיצוני ביחס לעצם החתימה מטעם המתלונן.
על ידי חתימתו על גבי יפויי הכוח המאשרת את חתימת המתלונן הציג המערער מצג שווא (בתום לב) שהמתלונן הוא מרשו וכי המערער מייצוג כדין ופועל בשמו.
אישור כלאחר יד מצד המערער של חתימה אלמונית של אדם אלמוני, שאותו המערער לא הכיר כלל, אינו מתיישב עם חובת הזהירות שהמערער חייב בה". וההדגשות אינן במקור).
פסק הדין דן אמנם באישור חתימה על ייפוי כוח, אולם, ניתן ללמוד ולהקיש ממנו אף למקרה שבפנינו.
כמו בפסק הדין, אף כאן, הנאשם לא הכיר כלל את המנוח, לא פגש אותו מעולם, לא שוחח עמו וממילא לא היה מסוגל לזהות את חתימתו. על כן, היה עליו לעשות פעולה אובייקטיבית-חיצונית-עצמאית כלשהי של ברור ושל וידוא.
אולם, הנאשם לא טרח לעשות כן.
הנאשם, בהגישו את הבקשה לרישום הערת האזהרה, בהסתמך על ההתחייבות החתומה כביכול ע"י המנוח, הציג מצג שווא כי עשה בדיקה כלשהי לוידוא, כי ההתחייבות אכן חתומה ע"י המנוח.
מבחן התוצאה - העובדה שמחדלו של הנאשם לא גרם לנזק ממון - אינו משמש בסיס לזיכוי הנאשם. ויש להרשיע את הנאשם בגלל מעשהו, בעבירה שיוחסה לו.
מעבר לכך, אין להקל ראש בעובדה שכתוצאה ישירה ממעשהו של הנאשם, נרשמה הערת אזהרה לטובתו. אמנם, כפי הנראה לא נגרם נזק ממון כתוצאה מכך, אולם, כאמור הייתה בכך פגיעה בזכות קניינית.
בפסק הדין לעיל, דן בית הדין אף בחובת הזהירות אשר חלה על עורך הדין. על חובה זו נאמר:
"...הרשלנות המקצועית שונה במהותה מכל רשלנות אחרת, בכד שהצפייה של חובת הזהירות נקבעת בהתחשב בכל מקצוע לפי מהותו, דרישותיי ומסגרתו, דהיינו ממגלול המאפיינים של אותו מקצוע .
אדם העוסק במקצועו חייב להשתמש במיומנות וזהירות של בעל מקצוע סביר ומיומן במקצועו (סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין)...". (ההדגשה לא במקור).
(א. זר "רשלנות מקצועית של עורכי דין, רופאים, מהנדסים ואדריכלים" (חיפה, 1993) 21).
במקרה דנא מדובר בחובת זהירות כלפי אדם שאיננו לקוחו של הנאשם. עדיין חלה על הנאשם חובת זהירות:

"חובת הזהירות והמיומנות אינה מוגבלת בין עורך הדין לבין לקוחו, אלא חלה גם כלפי צד שלישי העלול להיפגע ואף נפגע בפועל ממעשה ו/או מחדל של עורך-הדין".
(א. זר "אתקיה מקצועית" (חיפה, 1989) עמ' 219).
התנהגות הנאשם - פעולה על סמך חתימה אלמונית של אדם אלמוני, שאותו הנאשם לא הכיר כלל, אינה מתיישבת עם חובת הזהירות שחלה על הנאשם בהיותו עורך דין. כעורך דין סביר ומיומן, היה עליו לבדוק מי הוא הפונה אליו, בטרם ביקש לרשום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין בהסתמך על הפניה אליו.
בעת שביקש את רישום הערת האזהרה, לא הייתה בידי הנאשם אלא ההתחייבות בלבד, בעוד שיפויי הכוח ותצהירי הזיהוי טרם נתקבלו על ידו. נסיבות אלו, על אחת כמה וכמה, יש בהן כדי להעיד על הפרת חובת הזהירות על ידי הנאשם. לולא היה מפר הנאשם את חובת הזהירות שחלה עליו מתוקף היותו עורך דין, יש לשער כי לא היה יוצר את מצג השווא לפיו הינו מיופה כוחו של המנוח.

ח.ב"כ הקובל הצביע בפנינו על נקודה חשובה נוספת.
כאשר עורך דין פונה לרשות ויוצר בפניה מצג לפיו מייצג אדם פלוני, לאור העובדה כי יוצר המצג הינו עורך דין, אין הרשות מהססת לסמוך על מצגיו.
מעבר לכך, אין הרשות בוחנת בעצמה את אותו פלוני, שכך היא סבורה שעורך הדין ערך בדיקה בעצמו, והיא סומכת על בדיקה זו.
עורכי הדין, נהנים רבות מאמון הציבור. רשויות המדינה השובות אף הן רוחשות אמון לעורכי הדין, ואל להם לעורכי הדין לעשות שימוש לרעה באמון זה. לעניין זה נאמר בבד"א 27/73 פלוני נ' הועד המחוזי ת"א, פדי"ם כרך א' 65, 70-72:
"...מסקנתנו היא אפוא, כי מינויו של עו"ד לפעול בשמו של אדם, יכול שיעשה הן בכתב והן בעל פה... אין צורך לזמר שעורך דין הפועל בשם לקוח, עושה בכך בין במפורש ובין מכללא ע"י התנהגותו מצג עובדתי, כי הוא אמנם נתמנה ע"י אותו לקוח לייצגו וכי הוא פועל במסגרת סמכותו...
רואים אנו לנכון להוסיף, כי מעמדם של עורבי הדין הוא כזה, וחובותיהם לשמור על כבוד המקצוע הם כאלה, שאין זה מן הראוי לפשפש ולבחון אם אנו נתמנו ע"י מי שהם מתיימרים לפעול בשמם... נראים לנו בכל הכבוד, הדברים שאמר כבוד השופט (כתוארו דאז) ד"ר קיסטר 192/46, עמ' 102, שם נאמר כדלקמן:
"אין לשכוח כי מעמד עורכי דין הוא מעמד סונר בחוק הנהנה במידה ידועה מאמון ציבורי ובהרבה ארצות אין עורך דין נדרש להגיש הרשאה לפעולות והופעות בבתי משפט".

הלוא עניין של יום יום הוא, שעו"ד פונה למשרדי ממשלה, לרשויות מקומיות, למוסדות, לחברות ולגופים ולאנשים אחרים והוא מאשר כי הוא מייצג לקוח מסוים או פונה בשמו ויהא זה משונה אם יצטרד להמציא בכל מקרה כזה יפויי כוח בכתב...".

ט.סעיף 53 לחוק - שמירה על כבוד המקצוע
הנה כי כן, אנו רואים עד כמה חשוב כי עורך הדין יכלכל מעשיו בזהירות, שכן, לא הוא בלבד נושא בתוצאות מעשיו אלא מחנה עורכי הדין כולו. עורך דין אחד שסרח, עלול לפגוע בתדמיתם ובשמם של כלל ציבור עורכי הדין.
הנאשם במעשיו המפורטים לעיל, גרם לערעור אמון הציבור - לא בו בלבד - אלא בציבור עורכי הדין כולו.
בכך עבר הנאשם על הוראת סעיף 53 לחוק.

י.סעיף 3(61) לחוק - מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין
נטען בכתב הקובלנה כי הנאשם עבר על הוראת סעיף 3(61), דהיינו, כי עשה מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין.
בעל"ע 8/79 סופרין, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, (פ"ד לד (4) 187, 185) נאמר:
"...מעמדו של הפרקליט אינו נובע אך ורק מן הידע בתחומי החוק אותו רכש ואשר בעזרתו הוא מושיט סיוע ללקוחותיו, אלא, בין היתר, גם חובה עליו לנהוג בכל עת ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל אלה איתם הוא מקיים קשרים בתוקף תפקידו המקצועי. אין פירושה של חובה זו רק כי עליו להימנע מביצוע מעשים אשר מוגדרים בחוק העונשין כמעשי עבירה מפורשים, אלא יש בה משום העלאת דרישה, שהיא מעל ומעבר לחובת ההימנעות מביצוע עבירות מוגדרות".
סעיף 3(61) יוצר "עבירת מסגרת" ועל בתי הדין למבוע מתי מעשה או מחדל מהווה עבירת משמעת. (א. זר, ואתיקה מקצועית לעורכי דין" 187).
היסוד הנפשי
על היסוד הנפשי בביצוע עבירה על חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-, נאמר:
"מהות הכוונה הנדרשת לביצוע עבירה על פי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961, שונה ופחותה מהכוונה הנדרשת לביצוע על פ* חוק העונשים. זוהי הסיבה שעבירה על פי חוק לשבת עורכי הדין היא רק מעין עבירה פלילית ויש לדבוק בהבחנה זו".
בעל"ע 75/94 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' דן קרמזין, תקדין עליון כרך 94 (4), 95 ובעל"ע 15/88 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ד מג(1) 588, 584 נפסק: עדי במחשבה פלילית "סתם" (קרי: פזיזות), כדי למלא את היסוד הנפשי של העבירה. לאמור: מעשה או מחדל, שנתקיימו בהם יסודותיה הרגילים של פזיזות (מודעות ליסודות הפיזיים ולנסיבות הרלוונטיות, בצירוף שוויון נפש ביחס לתוצאה) והם אינם הולמים את מקצוע עריכת הדין - יהוו עבירה לפי סעיף 3(61) לחוק; ואין נפקא מינה אם נבעו, כפי שתואר לגבי מעשהו של המערער דנא, מ"קלות דעת" או אף מהיסח הדעת".
"...וגם הוראות סעיף 3(61) לחוק הלשכה קובעים איסור על התנהגות שאינה עומדת ב"אמות המידה" הנקובות בהן; ו"אמות מידה" אלו נקבעות על ידי הערכאה השיפוטית הדנה בהפרת האיסורים על פי המבחן האובייקטיבי, המבטא את נורמת ההתנהגות הראויות המחייבות עורך דין. בכגון דא, אין מקום ל"ספקות" או ל"טעות כנה וסבירה", כפי שביקשה לטעון המערערת". (ההדגשה לא במקור).
יתר על כן, במקרה זה גרם אישורו של הנאשם על המסמך לרישום מטעה בפנקס המקרקעין שהוא פנקס פתוח לציבור (בדומה למקרה הנדון בפנינו בו התנהגות הנאשם, גרמה לרישום מטעה בפנקס המקרקעין).
בנסיבות המקרה שם, נאמר:
"..עלול היה להיווצר מכשול לציבור כולו... לא הוכח בפנינו זדון, אולם, גם אם נעשה הדבר מחמת רשלנות או טעות, יש בו חומרה רבה.. ". (ההדגשה לא במקור).
אף במקרה דנא, לא הוכח זדון מצד הנאשם, ואף כאן, גם אם נעשה הדבר מחמת רשלנות או טעות, ולא מתוך זדון, יש במעשה חומרה רבה.
נראה לנו, כי הנאשם התנהג בפזיזות, לכל הפחות, ובכך התמלא היסוד הנפשי הנדרש בסעיף 3(61).
הנאשם במעשיו סטה מנורמת ההתנהגות המקובלת והמצופה מעורכי הדין.
אשר על כן, הננו מוצאים לנכון להרשיע את הנאשם בעבירה על הוראת סעיף 3(61) לחוק.

סיכום
הננו מוצאים לנכון להרשיע את הנאשם בכל סעיפי האישום בקובלנה.

(בד"מ 41/99)