שבת, 21 אוקטובר 2017

מאגר כתבי עת · עט ואתיקה

  גליון 55 · תאריך פרסום אוקטובר 1999 · עט ואתיקה

הודעה לחברים

דבר העורך

ועדת האתיקה, בהמשך להודעתה בגיליון "עט ואתיקה" מס' 52, בדבר שידול לקוחות להשגת עבודה בתחום הפלילי מודיעה בזה הודעת השלמה כדלקמן:
תופעה דומה של שידול לקוחות להשגת עבודה משפטית שלא כדין ע"י עורכי דין מתקיימת בחלק מחדרי המיון והמחלקות בבתי החולים.
במקרים רבים החולים והמטופלים נעדרים רצון חופשי משום שהם מוגבלים רפואית.
התופעה האמורה הובאה לתשומת לב הועדה ע"י ההסתדרות הרפואית בישראל (המחלקה המשפטית).
אין צריך לומר כי ועד מחוז ת"א וועדת האתיקה שלו רואים בחומרה את התופעה האמורה וינקטו בצעדים משמעתיים כנגד כל עמית למקצוע שיימצא עובר על חוק לשכת עוה"ד וכללי האתיקה המקצועית בתחום שידול לקוחות שלא כדין להשגת עבודה כמבואר לעיל.

(24192)

 

עורך דין כעובד שכיר וסמכויותיו

עוה"ד ומשרדו

האם רשאי עו"ד שכיר בחברה לשלוח מכתבי התראה ללקוחות החברה עלנייר מכתבים פרטי?

שאילתא:

עורכת דין פנתה לוועדה לקבלת עמדתה לגבי בקשת מעבידתה שהיא חברה בע"מ, כי במסגרת נוהל הטפול בלקוחות החברה תוציא עורכת הדין דרישות תשלום על נייר מכתבים פרטי משלה - שכן לטענתה תהיה לפעולה כזו אפקט הרתעה מרתיע יותר כלפי הלקוח.

עמדת ועדת האתיקה:
הועדה סבורה כי בהיות עורכת הדין שכירה אצל מי שאינו עורך דין עליה להשתמש לצורך עיסוקה כעורכת דין בחברה המעסיקה בנייר מכתבים הכולל את שם המעסיקה ולכן נראה לוועדה כי דרישת התשלום צריכה להופיע על נייר המכתבים הכולל את שם החברה.
(24421)

לגבי ייצוג לקוחות בביהמ"ש נגד לקוחות אחרים שגם הם יוצגו על ידיו בעבר

ניגוד עניינים

העובדות:
1.עורך דין ייצג בעבר את ראובן, שמעון ולוי בעסקאות מקרקעין וכן חברות שבבעלותם. כמו כן ייצגם בהסכם של לקוחותיו הנ"ל להקמת חברה חדשה.
2.הקשר בין עוה"ד לראובן ושמעון ניתק. לא זאת אף זו אלא שבין עוה"ד לבין ראובן קיימות מחלוקות.
3.כיום מבצעים ראובן ושמעון מעשים אשר יש בהם כדי לפגוע בחברה החדשה.
4.החברה פנתה לעוה"ד ובקשה כי יפעל כנגד ראובן ושמעון, כך שיינתן נגדם צר מניעה האוסר עליהם להיכנס לעסק שמנהלת החברה.
5.הפעולות שנדרש עוה"ד לבצע קשורות, בין היתר, להסכם בין בעלי המניות שכאמור ייצג הוא את ראובן ושמעון עובר לחתימתו. אולם לא נמסר לעוה"ד מידע ע"י ראובן ושמעון אשר עוה"ד נדרש לעשות בו שימוש בהליכים כנגדם - שכן בהליכים לכל היותר נסמכים על ההסכם החתום ובעיקרם מבוססים על העיקרון של טובת החברה.
6.עוה"ד פנה לוועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד על יסוד כלל 16ג' כדי שהועד יחליט כי הפעולות שביצע עוה"ד בעבר, אין בהן כדי למנוע ממנו לפעול כנגד ראובן ושמעון.
7 יצוין כי עוה"ד טרם קבל על עצמו את הטפול בעניין.
עמדת ועדת האתיקה:
א. צו המניעה שמבקשת החברה להוציא נגד לקוחות עוה"ד לשעבר קשור קשר אמיץ להסכם היסוד של החברה אשר נערך ע"י עוה"ד ולכן מתקיים כאן האיסור הקבוע בכלל 16 א' לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) תשמ"ו1986-.
ב. במקרה המתואר ע"י עוה"ד אין מתקיימים הנסיבות המצדיקות מתן היתר חריג כעולה מהאמור בכלל 16(ב) הנ"ל.
ג. אמנם לטענת עוה"ד הוא לא קיבל מידע מלקוחותיו לשעבר הדרוש לצורך נקיטה בהליכים המבוקשים ע"י החברה אך העובדה שעוה"ד ייצג את לקוחותיו לשעבר גם בהכנת מסמכי הקמת החברה מדברת בעד עצמה.
ד. העולה מהמקובץ הוא כי עוה"ד מנוע מלייצג את "החברה" כנגד לקוחותיו לשעבר שהינם בעלי מניות בה וממיסדיה. (24311)


 

כיצד לנהוג בפיקדון שהלקוח אינו נכון לקבלו?

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.עורך דין קבל במשרדו מחברת ביטוח שיק ע"ס של 67,722.- ש"ח בגין נזקים שנגרמו ללקוחו כתוצאה מתאונת דרכים וכשמסכום זה נוכה שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין.
2.הלקוח טוען כיום כי אינו מסכים לפשרה שהושגה בעניינו וקבלה תוקף של פסק דין.
3.מובן כי הלקוח נתן את הסכמתו המפורשת לפשרה שהושגה עפ"י המלצת כב' ביהמ"ש - שאם לא כן לא היה עורך הדין מסיים את התיק על אף שלדבריו בכל מקרה היה הדבר בסמכותו.
4.הלקוח העביר את הטפול לעורכי דין אחרים שככל הידוע לעוה"ד אינם מטפלים בו יותר.
5.בקשת הלקוח לביטול הפשרה הוגשה ע"י עו"ד אחר ונדחתה.
6.עוה"ד שוחח עם הלקוח מספר פעמים ואף הזמינו למשרדו אך ללא הועיל.
7.עוה"ד מחזיק עבור הלקוח בסכום של 57,772.- ש"ח ואין לו כל דרך להעביר ללקוח את הסך הנ"ל הן משום שאין ללקוח כתובת קבועה וידועה והן לאור העובדה כי עפ"י דרישתו והתחייבותו בכתב התחייב גם עוה"ד להעביר חלק מהכספים לבעל חוב של הלקוח, שגם אותו לא ניתן להשיג כדי לברר היקף החוב נכון להיום.
8.שאלת עוה"ד הינה כיצד עליו לנהוג בנסיבות אלה?

עמדת ועדה האתיקה:
.עדת האתיקה סבורה כי עוה"ד יוכל לצאת ידי חובתו באם יפתח חשבון בנק על שמו ועפ"י פרטיו של הלקוח ויעביר את סכום הפיצויים לחשבון זה, תוך מתן הודעה בדואר רשום לכל כתובת אפשרית שבה עשוי להתגורר הלקוח, לרבות הכתובת שננקבה בכתב התביעה ויתר כתבי בית דין, על העובדות כאמור לרבות פרטי החשבון.
(24176)

האם חייב עו"ד המטפל בגביית שיק בהוצל"פ להחזיר השיק

עוה"ד ולקוחו

העובדות:

1.עורך דין מטפל בגביית שיק בשמו של תאגיד בנקאי אשר העביר השיק אליו לשם הגשתו כאמור לביצוע בלשכת ההוצל"פ.
2.שאלת עוה"ד היא: האס מחובתו להחזיר השיק האמור לידיה של החברה שמשכה אותו - וזאת לאחר שהובא לידיעתו בכתב ומפורשות עובר להגשת השיק לביצוע כי השיק הינו גנוב.
3.לדעת עוה"ד הוא אינו רשאי להגיש ללשכת ההוצל"פ שיק שנודע לו כגנוב ובמיוחד כשהוא מייצג בנק אשר רמת ההתנהגות הצפויה ממנו היא מן הגבוהות.

עמדת ועדת האתיקה
א.עורך הדין המייצג זוכה - לרבות בנק - אינו מחויב להשיב שיק למי שטוען כי השיק נגנב ממנו, באם לקוחו אינו מסכים לכך.
ב.אם קיימת מחלוקת בשאלה האם השיק גנוב והזוכה טוען כי אינו גנוב - הרי זכותו של זוכה היא כי טענותיו תתבררנה בפני הערכאה המוסמכת ואין להפוך את המייצג לערכאה שיפוטית האמורה להחליט בטענות הצדדים. מובן כי אם המייצג סבור שהשיק אמנם גנוב אל לו לייצג את הלקוח.
(24207)

מהן המגבלות החלות על עו"ד שערך הסכם גירושין

 

עוה"ד ולקוחו

העובדות
1 עו"ד ערך הסכם גירושין בהתאם להנחיות משותפות שקבל משני בני הזוג והסכם זה אושר בביה"ד הרבני וקבל תוקף של פס"ד.
2.בני הזוג חתמו גם על מסמכים נוספים לרבות יפויי כוח המתייחסים ליישום ההסכם וכל המסמכים מצויים במשרדו.
3.לאחרונה הגישה האישה באמצעות בא כוחה תביעה לביהמ"ש למשפחה בחיפה ובה ביקשה, בין היתר, לבטל את חלוקת הרכוש שנקבעה בהסכם.
4.ב"כ האישה דרש מעוה"ד להימנע ממסירת כל מסמך מהתיק ללא קבלת אישור מביהמ"ש הדן במחלוקת.
5.במקביל פנה ב"כ הבעל לעוה"ד ובקש ממנו להעביר אליו את כל המסמכים שנחתמו בין הצדדים יחד עם הסכם הגירושין עצמו ולרבות יפויי כוח ומסמכים הקשורים להעברת הזכויות במקרקעין שנקבעה בהסכם הגירושין.
6.כאמור נושא תוקפן של תניות הסכם הגירושין בנאמנות עומד כיום לדיון בביהמ"ש בחיפה.
7.מאחר שעוה"ד ערך את הסבם הגירושין בנאמנות מלאה לשני בני הזוג פנה האחרון לועדת האתיקה לקבלת הנחיות בעניין העברת המסמכים למי מהצדדים והוא תוהה שמא עליו להמתין בהקשר לכך להנחיית ביהמ"ש ו/או בית הדין הרבני.

עמדת ועדת האתיקה
1.כל צד שחתם על מסמך כלשהו או שקיים מסמך, המזכה אותו בזכות כלשהי - זכאי לקבל העתק הימנו.
2.השאלה הקשה יותר היא לגבי המסמכים המקוריים שלהם יש ערך בפני עצמו כמו שטר חוב, כתב ערבות או ייפוי כוח מקורי.
3.באשר למסמכים כגון אלו הנקובים בסעיף 2 לעיל הרי על עוה"ד להודיע לצדדים כי בדעתו לפעול בהתאם למוסכם בנושא העברת הרכוש או המסמכים החפציים, אס התקיימו התנאים לכך - והכול כאמור בהתאם למוסכם אלא אם יומצא למשרד עוה"ד צו מניעה מבית המשפט המוסמך האוסר עליו לעשות כן - וזאת תוך מועד סביר אשר ייקבע ע"י עוה"ד.
(24325)

 

האם קיימת חובה על עורך דין המחזיק כספי לקוח בנאמנות לגבות מהלקוח בגין כך שכ"ט?

עוה"ד ולקוחו

השאילתא:
א.האם על עו"ד המחזיק כספי לקוח בנאמנות חלה חובה לגבות ממנו שכר טרחה ו/או בגין הטפול בעניין זה?
ב.האם תשובת הועדה לשאילתה תשתנה כאשר המדובר הוא בכספים שאינם קשורים לשירותים המשפטיים הניתנים ע"י עוה"ד לאותו לקוח?

עמדת ועדת האתיקה:
1. אין חובה על עורך דין לגבות שכ"ט בגין שירות הניתן על -ידיו ולעניין זה ראה הנקוב בסעיף 81 לחוק לשכת עוה"ד שנוסחו כדלקמן:
81" המועצה הארצית של הלשכה רשאית לקבוע תעריף מינימאלי לשכר טרחה בעד שירותי עורכי דין, שיהיה בבחינת המלצה בלבד לחברי הלשכה אך לא יחייבם."
2.ניהול כספים (כספי נאמנות או פיקדונות) ו/או החזקה בהם הינם שירות הניתן ע"י עורך דין במסגרת תפקידו ומזכה אותו בשכ"ט, ללא כל קשר לשאלה האם עורך דין נותן שירותים אחרים ללקוח - אולם הכול בכפוף להסכם שביניהם.
(24543)

 

המותר לעורך דין למסור עותק צוואה של לקוח

  חסיון מקצועי

העמדות:
1.בפני עורך דין נחתמה צוואה בנוכחות עדים במשרדו.
2.במשרד עוה"ד התקבל מכתב מפרקליט הקרן לטפול בחסויים, המשמשת כאפוטרופא של הלקוח המוגדר כחסוי ובו דרישה לקבלת העתק מהצוואה.
3.עוה"ד הפונה סבור כי חל במקרה זה חיסיון עו"ד-לקוח, עפ"י סעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961- וסעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש).

עמדת ועדת האתיקה:
1.היקף פעולתו של האפוטרופוס הינו בהתאם להרשאה שניתנה ע"י בית המשפט שמינה אותו.
2.לנוכח האמור לעיל על עוה"ד השואל לדרוש מהקרן לטפול בחסויים, האפוטרופא של הלקוח, צו מביהמ"ש המסמיכו לקבל עותק של הצוואה.
3.מאחר שהחסוי אינו פסול דין ראוי לדאוג שהוא יוכל להתייחס בביהמ"ש לשאלת החיסיון בטרם תינתן החלטתו.
4.הועדה מוסיפה כי אם עוה"ד של הלקוח סבור שהאפוטרופוס מצוי בניגוד עניינים או כי פנייתו אינה נחוצה לניהול עניני החסוי, ראוי הוא שיביע עמדה זו בפני ביהמ"ש אשר מינה את האפוטרופוס.
(24531)

 

עורך הדין ופרסומת אסורה

פרסום ופרסומת

האם קנויה לעורך-דין הזכות להצטרף לאתר באינטרנט העוסק בנושאי נישואין ומשפחה ?

השאילתא:
עורך דין פנה לועדת האתיקה שליד ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד ושאל האם מותר לו להצטרף לאתר הקרוי "אתר הנישואין והמשפחה" באינטרנט - וזאת כשההצעה לכך באה מחברה פרטית הטוענת כי האתר מהווה מאגר המידע העשיר והעדכני ביותר, כדבריה, המרכז תחת קורת גגן אחת שירותים נבחרים ומידע חיוני לזוגות טרם נישואיהם ולמשפחות.
עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א מצאה לנכון להעביר שאילתה זו לעיון וחוו"ד הועד המרכזי של לשכת עוה"ד אשר אימץ מצידו את המלצת ועדת האתיקה שלידו כדלקמן:
עורך דין אינו יכול לפרסם עצמו באתר "נישואינט" שבאינטרנט שכן הדבר מהווה פרסומת אסורה.
(22986)

 

עורך הדין וסמכותו לאמת חתימות בחו"ל

פעילות מקצועית - שונות

שאילתא:
1.לשם הגשת בקשה למתן צו ירושה בישראל צריך להחתים את היורשת היחידה, שהינה אזרחית ותושבת צרפת, על הבקשה האמורה.
2.עורך הדין אשר פנה לוועדה שואל האם רשאי עורך דין ישראלי להחתים היורשת הנ"ל במקום מגוריה בצרפת על בקשה למתן צו ירושה ולמינוי מנהל עיזבון וכמובן לאמת חתימותיה בנושא זה.

עמדת ועדת האתיקה:
הוערה סבורה כי חרף העובדה שאימות החתימה שעורך דין ישראלי (נושא רישיון לעריכת דין בישראל) יבוצע בצרפת איננו בגדר עבירה אתית. יחד עם זאת קיים ספק אם אימות כזה הנו קביל או בעל ערך כלשהו מבחינת דיני הראיות.
(24272)

 

השימוש בשמו בדרישות תשלום מטעמה ללא חתימתו האישית

 

פעילות מקצועית - שונות

השאילתא:
1.האם ניתן לציין את שמו של עורך דין מהשרות המשפטי ללא חתימתו על גבי תזכורות לתשלום חובות הנשלחות לתושבים ע"י אגף הגבייה של הרשות המקומית.
2.אם התשובה לשאלה הנ"ל הינה שלילית האם ניתן להשתמש בחתימת פקסימיליה של עורך הדין באותן תזכורות לתשלום?

עמדת ועדת האתיקה:
א.לשאלה מס' 1 הנ"ל בדבר שיגור התראות תשלום ללא חתימת עוה"ד - התשובה שלילית.
ב.לשאלה מס' 2 בדבר שימוש בחתימת פקסימיליה על דרישות תשלום - התשובה שלילית.
31 2435)



מהן המגבלות החלות על עוה"ד כלפי עמיתו

עוה"ד ועמיתו למקצוע

העובדות
1.עורך דין מייצג לקוח כשהוא נדרש על ידיו להתנגד להגשת סיכומים באיחור ע"י הצד שכנגד.
2.הלקוח, חרף הסברי עוה"ד, עומד על דעתו ואף מרמז כי עוה"ד שלו "עושה יד אחת" עם עוה"ד בא כוח הצד שכנגד בנושא מתן ההסכמה וארכה המבוקשת.
3.יצוין כי במהלך המשפט הגיש הצד שכנגד סיכומים במועד מאוחר אף מעבר לארכה שקבל בזמנו מעוה"ד.
4.עוה"ד פנה לועדת האתיקה בבקשה לקבל הנחייה כיצד עליו לנהוג בנסיבות אלה.

עמדת ועדת האתיקה
א.הועדה סבורה כי במידה שהסיבות לאיחור בהגשת הסיכומים ע"י הצד שכנגד, מעבר למועד שסוכם ביניהם
- הן כעולה מהנקוב בכלל 26 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) התשמ"ו - 1986 ו/או מסיבות שאינן מצוינות בכלל זה וכתוצאה מהן עלול להיגרם נזק של ממש ללקוח - אין עוה"ד חייב להיעתר לבקשה של הצד שכנגד להגשת הסיכומים במועד המאוחר לארכה שלה הסכים עוה"ד.
ב.חובת הנאמנות והמסירות ללקוח מחייבת את עוה"ד לייצגו, באופן ההולם את ענינו - כל עוד אין בכך משום הפרת כללי האתיקה.
ג.חובת ההתייחסות באופן חברי לעמית למקצוע אינה מצדיקה מתן הסכמה למתן ארכה בניגוד לדעת הלקוח - כל עוד הארכה המתבקשת איננה מהנימוקים המפורטים בכלל 26 הנ"ל.
(24628)

עורך הדין וחובת הנאמנות במקרה של ניגוד אינטרסים

עוה"ד ולקוחו

העובדות:
עורך דין המייצג לקוח מסוים בהליך בוררות פנה לוועדה בדברים הבאים:
1.הבוררות הסתיימה והבורר שיגר לעוה"ד פסק בורר בלתי חתום שלפיו זכה מרשו של עוה"ד בתביעתו. בנוסף קבע הבורר כי כל צד ישא במחצית שכר טרחתו כבורר.
2.בעקבות קבלת פסק הבורר פנה עוה"ד לפרקליט אשר ייצג את הצד שכנגד והאחרון העביר את עיקר הסכום שנקבע בפסק הבוררות וככל הנראה תועבר גם היתרה.
3.הבורר פנה לעוה"ד מגיש השאילתא ושאל מה יהא עם תשלום שכרו.
4.בעקבות פניית הבורר לעוה"ד השואל טוען האחרון כי הוא מצוי במצב של ניגוד אינטרסים, שהרי מחד גיסא חובתו - כך הוא סבור - להעביר למרשו את הסכום בו זכה בפסק הבורר ומאידך גיסא, קיימת לטענתו גם חובה כלפי עוה"ד הבורר דהיינו לדאוג כי יקבל את שכרו.
5.שאלת עוה"ד שהופנתה לוועדה היא האם הוא רשאי לנכות מהסכום שנפסק את שכר הבורר - וכן האם הוא אכן רשאי לעשות זאת גם אם מרשו יתנגד לכך.

עמדת ועדת האתיקה:

א עורך דין חייב בחובת נאמנות ללקוחו בלבד.
ב.כל עוד לא הוסכם במפורש או במשתמע על זכות קיזוז - אין עוה"ד רשאי לקזז את שכר טרחתו ועל אחת כמה וכמה את שכ"ט הבורר.
ג.עומדת לבורר זכות העיכבון וקרוב לודאי שהוא גם מודע לה ועל כן גם נתן פסק בוררות בלתי חתום - - וכמובן שעומדת לזכותו עילת תביעה מכוח הסכם הבוררות.
ד.לבד מהנקוב לעיל מציינת הועדה כי ראוי הוא כי עורך הדין יבהיר ללקוחו את חובתו לתשלום שכ"ט הבורר וכי יעיל ונכון הוא כי ייתן את הסכמתו לקיזוז שכר טרחת הבורר מהכספים שהתקבלו מהנתבע.
(24385)


למי הוא חב חובת נאמנות ומסירות

 

עוה"ד כמנהל עזבון

העובדות:

1.בשנת 1988 ייצג עורך דין לקוח בביהמ"ש בעניין תביעת אשתו לפירוק שיתוף בנכסים.
2.ניתן פסק דין בעניין זה והתמנו עוה"ד בשיתוף פרקליט נוסף ככונסי נכסים למכירת הדירה.
3.שנים רבות לא עשתה האישה הזוכה דבר בהקשר לביצוע פסק הדין.
4.כעבור שנים פנתה האישה לבית המשפט (ללשכת ההוצל"פ) לביצוע פסק הדין.
5.הבעל - לקוחו של עוה"ד הפונה בקש כי ייצגו בעניין התנגדות לביצוע פסה"ד ואכן עוה"ד פעל כמבוקש. עוד בטרם ניתנו החלטות בעניין זה ביקש הלקוח כי יפסיק עוה"ד לייצגו וכך אכן קרה.
6.לאחרונה פנה הפרקליט של האישה ליו"ר ההוצל"פ ובקש לפעול ככונס נכסים. יו"ר ההוצל"פ הורה לעוה"ד שפנה לוועדה לחתום על נוסח זהה שחתם פרקליט האישה למינוי ככונס נכסים לביצוע פסק הדין.
7.עוה"ד הפונה אינו יודע כיצד לפעול ושאלתו היא כדלקמן:
א.האם עקב מינויו עוד מלפני שנים ככונס נכסים וגם לאור פנייתו של כב' יו"ר ההוצל"פ הוא רשאי להמשיך ולפעול ככונס נכסים?
ב.או שמא מאחר שאינו מייצג יותר את מרשו הוא צריך להימנע מכך חרף המינוי שניתן לו ע"י בית המשפט וראש ההוצל"פ.

עמדת ועדת האתיקה:

א.מינוי עוה"ד הפונה ככונס נכסים מפקיע את חובת הנאמנות והמסירות ללקוח ותחתיה באה חובת הנאמנות והמסירות לערכאה אשר מינתה אותו ככזה. כל עוד לא פוטר עוה"ד מכהונתו זאת עליו להמשיך בתפקידו ככונס נכסים.
ב.לנוכח האמור לעיל הרי העובדה שאינו מייצג את הלקוח אינה מונעת ממנו להשלים את תפקידו ככונס ועליו להודיע, למרשו כי קיימת פנייה אליו ע"י ביהמ"ש ולשכת ההוצל"פ לביצוע תפקידו ככונס - וזאת על מנת לאפשר ללקוח להתנגד לכך, אם ירצה בזאת.
(24530)

ייצוג נוגד – אסור

ניגוד עניינים

הכרעת דין

לאחר שמיעת העדויות והבאת הראיות במסגרת התיק ולאחר שהוגשו לנו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, החלטנו לקבל באופן חלקי בלבד את הקבילה נגד הנאשמת כדלקמן: להרשיעה בעבירה על כללים 14 (א) ו16- (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: "כללי האתיקה המקצועית") בצירוף סעיף 61 (2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א1961- (להלן: "החוק"); וכן על סעיפים 53 ו54- לחוק בצירוף סעיפים 61 (1) וסעיף 61 (3) לחוק - ולזכותה ביחס לכללים 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית בצירוף סעיף 61 (2) לחוק.
והכול מהטעמים הבאים:

טענות הקבילה:
1.בין הנאשמת למתלונן התקיימה מערכת יחסים עד חודש אוגוסט 1988 בשני מישורים: הנאשמת ייצגה את ועד הרופאים בבית החולים (להלן: "בית החחים" ), בראשו כיהן המתלונן כיו"ר, וכן ייצגה הנאשמת את המתלונן אישית במסגרת כל הנוגע לדו"ח ועדת א., לרבות הגשת עתירה לבג"צ ומעורבותה בהכנת הסכם עבודה אישי של המתלונן (להלן: "הסכם העבודה" ) מול הנהלת בית החולים (התקופה שעד שנת 1988 תקרא להלן: "התקופה הראשונה").
2.מאוחר יותר, בשנת 1996, כאשר כיהן המתלונן כמנהל יחידת הפוריות לגבר בבית החולים על-פי הסכם העבודה, ייצגה הנאשמת את בית החולים ביחס לתהליך פיטוריו של המתלונן, שנקבע לגביהם מאוחר יותר במסגרת פסק דין שנעשו שלא כדין. הנאשמת לא חדלה מייצוג כאמור חרף פנייתו של המתלונן אליה בדרישה להפסיק זאת לאלתר. (התקופה משנת 1996 ואילך תקרא להלן: "התקופה השנייה").
3.בעשותה כן, עברה הנאשמת על כללים 2, 14, 16, 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית בצירוף סעיף 61 (2) לחוק וכן על סעיפים 53, 54 לחוק בצירוף סעיף 61 (1) ו61- (3) לחוק.
4.טענותיו העיקריות של הקובל נגד הנאשמת כפי שבאות לידי ביטוי בחלק הניתוח המשפטי-אתי במסגרת הסיכומים שהגיש הקובל מטעמו הן שתיים: ראשית, על-פי כלל 14 (א) לכללי האתיקה המקצועית. על הנאשמת הייתה מוטלת החובה שלא לקבל על עצמה לייצג את בית החולים ולא להמשיך בייצוגו אם קיים היה חשש שבשל חובת הנאמנות שהייתה לה כלפי המתלונן לא תוכל למלא אחר חובתה המקצועית כלפי בית החולים. שנית, על-פי כלל 16 (א) על הנאשמת הייתה מוטלת החובה שלא לטפל כנגד המתלונן בעניין או בקשר לעניין שטיפלה בו למענו בתקופה הראשונה, או בעניין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבלה מהמתלונן או מטעמו.
הקובל מוסיף וטוען כי הנאשמת עברה גם על כללים 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית בשל הפרת סודיות ושימוש בידיעות שהובאו לידיעתה על ידי המתלונן במהלך התקופה הראשונה.
5.להלן נבחן את הכללים, שלפי טענות הקובל, כפי שבאות לידי ביטוי בסיכומים שהגיש מטעמו, הנאשמת עברה עליהם במעשיה, אחד לאחד.
כלל 14 (א) לנעלי האתיקה המקצועית -
"חשש לניגוד עניינים"
6.הבסיס לאיסור הייצוג כאשר קיים חשש לניגוד עניינים, נובע מחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו ובעיקר חובתו לשמור על סודות הלקוח, שכן במקרה של ניגוד עניינים יש חשש לפגיעה ביכולתו של עורך הדין למלא את חובתו המקצועית.
7.הלכה פסוקה היא כי "אמון מלא בין עורך-דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לקיים יחסי עורך-דין ולקוח בלעדיו עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם" (על"ע 1747/91, 2097, 4722, 5082 ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין נ' שמואל ואח', פ"ד מו (4) 397, 402).
8.האיסור האמור לפעול כאשר קיים "חשש לניגוד עניינים", נגזר מהעיקרון הרחב יותר של "חובת הנאמנות", ועל מנת לשמור על אמון הציבור כאמור התנהגות הולמת צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות.
9.יפים לעניין זה של הימצאות במצב של ניגוד עניינים דבריו של פרופ' ברק במאמרו "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד", משפטים י', התש"מ, 11, 12, כדלקמן:
"הכלל האוסר ניגוד עניינים, משמעו איסור על אדם להימצא במצב נזה. האיסור אינו דק על שיקש הדעת בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על המצאות במצב שבו עלול להיות ניגוד עניינים, מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה או מוריד אם בפועל וריקא הדעת הוא ואוי. גם אין זה מעלה או מוריד אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים. אכן, מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון בבחינת 'אל תעמידונו בפני ניסיון'. הסענה הנשמעת לעתים קרובות: 'סמוך עלי, לי זה לא יקרה. אני אדע להבחין בין ענייני האישיים ובין ענייני התפקיד' אינה לעניין. הכלל של ניגוד אינטרסים בא למנוע מאדם מסור ונאמו מלהימצא צמצם פוטנציאלי של ניגוד אינטרסים" (ההדגשה אינה במקור - ביה"ד). וכן ראה מאמרו של דייר קלינג, "ניגודי עניינים", משפטים, התשמ"ז1987-, 75, בעמ' 78.  
10.מהאמור לעיל יוצא ש"החשש" שמדובר בו, לכאורה, אינו מסור לשיפוטו של הנוגע בדבר אלא מסור למבחן אובייקטיבי (ראה בד"א 9/91 לשכת עורכי הדין בישראל -ועד מחוז תל-אביב-יפו נ' פלוני, עו"ד, פדי"ם תשנ"ה א' 33, 29).
בלל 16 לכללי האתיקה המקצועית - "איסור סיפא נגד לקוח".
11.בעוד שבכלל 14 הנ"ל נאסר על עורך דין לקבל ייצוג לקוח אם קיים ולו חשש לניגוד עניינים, דן כלל 16 באיסור לטפל בעניין או בקשר לעניין שטיפל בו למען אותו לקוח או אם יש לו זיקה של ממש למידע שקיבל.
12.בית המשפט העליון ובתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין פסקו שיש לתת למונח "עניין" פירוש מרחיב ולא מצמצם ודווקני, ודומה שאף הנאשמת אינה חולקת על כך.
בעל"ע 6/88 קובלר נ' הוועד המחוזי תל-אביב, פד"י מ"ה (4) 329, 333, אומצה פסיקה קודמת ובית המשפט הנכבד חזר על ההלכה לפיה יש לתת למונח "אותו עניין" בכלל 28 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו1966-, פירוש מרחיב ולא מצמצם ודווקני. נקבע כי פירוש מרחיב כזה הולם את הרעיון הכללי העומד מאחורי האיסור על פעילות מתוך ניגוד אינטרסים, והוא, להימנע ממצב אפשרי של ניגוד, שכן מן הראוי שלקוח יוכל לתת אמון בעורך דינו, וברואה חשבון שלו, כבעצמו - (הדברים הנ"ל שנאמרו ביחס למונח "באותו עניין" בכלל 28 לכללי האתיקה 1966, יפים גם לעניין פירוש המונח "עניין" בכלל 16 בנוסחו היום).
כמו-כן ראה לעניין זה בד"מ (י-ם) 3/78, 9 הועד המחוזי של לשפת עורכי הדין בירושלים נ' פלוני , פדי"ם ב' 93, וכן בד"מ 6/77 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' פלוני, פדי"ם א' 321.
13.בתי המשפט חזרו והזהירו מפני אבחנות מלאכותיות לצורך אבחון "עניין אחד" מ"עניין שני".
כך, למשל בבד"מ (י-ם) 3/78, 9 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' פלוני, פדי"ם ב' 93, 100, נאמרו לעניין זה הדברים הבאים:
"אנו דוחים את ההבחנות הללו אותן מנסה הנאשם לעשות...
שנית - והעיקר - משום שאלו הבחנות מלאכותיות מהסוג שמפניו הזהרנו ואותו דחינו בפסק הדין אותו כגר הזכרנו לעיל (בד"מ 6/67). שהרי גלוי לעין כי הפרשה כולה נסבה סביב אותו ציר ואותה מהלוקה".
הדברים צוטטו בהסכמה בבד"א 11/91 פלוני, עו"ד נ' לשכת עורפי הדין בישראל - ועד מחוז תל-אביב-יפו, פדי"ם תשנ"ה א' 24, 27.
14.לסיכום - כאמור לעיל שני הכללים מטרתם למנוע מעורך דין למצוא עצמו במצב של ניגוד אינטרסים שימנע מבעדו מלמלא אחר חובתו המקצועית כלפי לקוחו. מטרת הכללים לחזק את אמון הציבור בעורכי הדין על ידי כך שמבטיחים שעורך הדין לא יפעל בהיותו נתון במצב של ניגוד אינטרסים. מטרה זו מושגת על ידי כך שמבקשים להבטיח באמצעות כלל 14 (א) הנ"ל, שעורך דין יימנע ממצב שטומן בחובו ולו חשש לניגוד אינטרסים. כלל 16 (א) הנ"ל בא להבטיח שעורך דין לא ייצג אדם נגד לקוח לשעבר בקשר לאותו עניין שבו ייצג את הלקוח לשעבר, ובכך משרת את אותה המטרה - הבטחת האמון שרוכש הציבור בעורכי הדין והבטחה שדברים שנמסרו לעורך הדין לא ישמשו כנגד הלקוח ביום מן הימים.
15.וכך באים הדברים לידי ביטוי במאמרו של ד"ר גבריאל קלינג, "ניגודי עניינים" הפרקליט (התשמ"ז- 1987) בעמ' 75:
"יסוד מוסד הוא בי עו"ד ימנע להיקלע למצב שבו יעמוד בפני ניגוד עניינים. אמנם עורכי דין אמונים על טיעון שיתמוך בענייניו של הלקוח, גם אם טיעון זה סותר קו שאותו אימץ עו"ד בעניין אחר. לכאורה יכול היה עוה"ד להעלות טיעון היפה לכל אחד מבעלי הדין. אולם אין עוה"ד יכול לפצל את אישיותו ולטעון באותו עניין לשני בעלי הדין... לא יעלה על הדעת לצפות כי עו"ד שבידו מידע שהגיע מלקוח פלוני ימחק את העניין מזיכרונו בבואו לטפל גאותו עניין עגור צד אחר.
טעם נוסף לאיסור בעניין ניגוד עניינים, חשוב לא פחות מקודמיו, גם לו היה עורך הדין עושה מוחו מחיצות מחיצות לעניין המידע שהוא מקבל מכל לקוח, וגם לו התעלה והעלה טיעוניו של כל אחד מהצדדים במיטב היכולת והכישרון, עדייו היו הלקוחות או אחד פטם משתאים ולא מאמינים לחזיונו של אדם, הגם שהוא עורך דין, הטוען בה בעת כי חפץ מסוים הוא גם שחור וגם לגן. הלקוחות עלולים לאבד אימונם באותו עורך דין ואף בכל עורכי הדין...".

מן הכלל אל הפרט
16.בתקופה הראשונה ייצגה הנאשמת את ועד הרופאים בבית החולים שהמתלונן כיהן בו כיו"ר, במסגרת מו"מ שהתנהל בין הועד אל מול הנהלת בית החולים מחד גיסא והנהלת קופת חולים מאידך גיסא במטרה לשנות את הסכמי העבודה שנקשרו שנים קודם לכן כאשר בית החולים וקופת החולים התכוונו להתמזג. הייצוג הסתיים בלא שנקשר הסכם כלשהו.
17.בשנת 1988 הוכן דו"ח א. (שהרקע להכנתו יבואר להלן) שבמסגרתו מסקנות גם לגבי המתלונן וההשלכות שתהיינה עקב השארותו במחלקת יולדות בה עבד אותה תקופה. דו"ח אינסלר עוסק בין היתר גם בהתנהגותו של המתלונן לסביבתו. כך עולה מתוך הדו"ח עצמו.
18.בעקבות הדו"ח הוגשה על ידי המתלונן עתירה לבג"צ שכוונה נגד מסקנות הדו"ח נגד משרד הבריאות כמשיב מס' 1 ונגד בית החולים כמשיב מס' 2 להלן תקרא: "העתירה"). הנאשמת עצמה הכינה את העתירה. הנאשמת מצוינת בעתירה כאחת מב"כ המתלונן, ובמקום שיועד לחתימתו של עוה"ד על העתירה נכתב נאשמת עו"ד - ב"כ העותר", הנאשמת מציינת בסע' 1.3.12. לסיכומיה שהופיעה במסגרת העתירה).
19.על-פי האמור בעתירה שהוגשה כאמור על ידי הנאשמת, בעקבות דו"ח א. זימן משרד הבריאות את הנהלת בית החולים לדיון בעניין והבהיר כי הוא מאמץ את הדו"ח ומסקנותיו וכי לא יאשר את פתיחת המחלקה בלא הוצאתו של העותר מן המחלקה. בעקבות זאת פעל בית החולים ל"הרחקת המתלונן מהמחלקה" כאשר לא ברור באופן ודאי למה הכוונה.
20.לאחר הגשת העתירה נולד מו"מ בין המתלונן באמצעות ב"כ לבין הנהלת בית החולים (שהתחלפה במהלך המו"מ), שנסתיים בחתימת הסכם העבודה מול המתלונן.
21.מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי הנאשמת הייתה מעורבת בעריכת ההסכם ובניסוחו. לדברי הנאשמת עצמה מתקבל על הדעת ששותפיה נועצו בה בקשר 1 לאותו הסכם בין המתלונן לבית החולים ואף זכור לה שעשו כן הלכה למעשה. הנאשמת אף הודתה במעורבותה בניסוחו של ההסכם.
22.הרקע להכנת דו"ח א., כפי שעולה מתוך העתירה עצמה, היה מכתב תלונה של המנהל הקודם של המחלקה שבו יוחסה למתלונן רשלנות רפואית. הרקע להגשת התלונה, נכתב בעתירה, היה מערכת יחסים עכורה בקרב רופאי המחלקה.
בהמשך העתירה בסע' 4 נאמר:
"יצוין כי הועדה לא הצטמצמה לתלונות המקוריות בדבר הרשלנות הרפואית - אלא התרחבה גם למישור יחסי העבודה, ניהול המחלקה וניהול בית החולים" (יוער כי ההדגשה אינה במקור). ובהמשך הסעיף: "ביחס ליחסים במחלקה קבעה הועדה בי לדעת הועדה בל עוד ימשיך המתלונן לעבוד במחלקה, גם הטוב שבמנהלית נדון לכישלון וזאת עקב עמדות הכוח וניגוד האינטרסים שהצבענו עליהם לעיל".
23.עד כאן התקופה הראשונה.
24.בשנת 1996 החליטה הנהלת בית החולים לפעול לפיטוריו של המתלונן והנאשמת יעצה לבית החולים בעניין זה ואף ייצגה את בית החולים בהליכים משפטיים שהתנהלו בפני ערכאות משפטיות.
25.לדברי הנאשמת, מנכ"ל בית החולים, הציג בפניה מסמכים (בתקופה של עד ארבע שנים קודם לכן) על מנת שתחווה את דעתה באשר לאפשרות לפטר את המתלונן מעבודתו בבית החולים. הנאשמת בדקה את המסמכים שניתנו לה "בזוית של אי התאמה מבחינת יחסי אנוש. יחסי אנוש של המתלונן בתוך ביה"ח. והשאלה שנשאלתי ע"י מנהל ביה"ח הייתה האם יש עילה לפיטורי המתלונן והדבר שאני בדקתי ועליו נתחי את חוות הדעת שלפי כמות המכתבים הזאת ולפי ההתערבות של המתלונן בדברים שהם לא מתפקידו והוא מתערב בהם ולפי הסגנון ולפי ההשתלחויות, לפי הפסיקה שנוגעת ליחסי אנוש זה מקרה של אי-התאמה".
26.הנאשמת ממשיכה בעדותה וטוענת שהבדיקה לא הייתה קשורה להסכם העבודה ולא לשאלה מה היו היחסים במחלקה בתקופה הראשונה ואולם ממשיכה ואומרת "פרט לזה שאולי ב88- היה משהו דומה, אבל בא. לא נאמר האיש הזה הוא איש קשה שמשתלח בכולם. בא. נאמר יש נגדו כוח חזקות והוא פועל בניגוד לאינטרסים".
27.המתלונן פנה אל הנאשמת ביום 27.3.96 בכתב, בדרישה לחדול מלייצג את בית החולים ואת מנהל ביה"ח בנושא פיטוריו מהעבודה. הנאשמת בתשובתה מיום 28.3.96 לא דחתה על הסף את פנייתו של המתלונן והשיבה כי בכוונתה ליטול עצה והדרכה בקשר לפנייה. ואולם הנאשמת, בעקבות בדיקה שערכה לדברי ואשר הביא אותה למסקנה שאין מניעה לייצג את בית החולים ואת מנהל ביה"ח, המשיכה בייצוג. המתלונן מצידו הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לצו מניעה זמני נגד הנאשמת שיורה לה להימנע מלייצג את בית החולים או ליתן לו שירותים משפטיים בסכסוך שבין המתלונן לבית החולים.
28.בית המשפט הנכבד, לאחר שבחן את החומר שהובא בפניו, נעתר לבקשת המתלונן. בהחלטה נאמרו בין היתר הדברים הבאים:
"לאחר שבאתי באמור למסקנה, הלכאורית, 3י ייצוגם של המרכז הרפואי ומנהל ביה"ח על ידי המשיבה הינו - לפחות בחלקו - 'בקשר לעניין' שטיפלה בו בעבר למען התבקש (דו"ח א.), אאחר שגם באתי למסקנה, הלכאורית, כי טיעונה של המשיבה בסיכומיה בפני ביה"ד האזורי לעבודה מצביע על כך שהיא עלולה להיקלע למצב של ניגוד אינטרסים, יש לדעתי מקום לקבוע, כי המבקש הוכיח, לכאורה, כי הוא זכאי לסעד של צו המניעה הזמני המבוקש על ידו".
29.החלטה זו של בית המשפט הנכבד עולה בקנה אחד עם המסקנות אליהן הגענו לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהובאו בפנינו במסגרת התיק שבכותרת. סבורים אנו כי מהשתלשלות הדברים והראיות כפי שהוצגו בפנינו וכפי שתוארו למעלה מכאן, מתבקשת המסקנה לפי האירועים כולם יש ביניהם קשר באופן שהופך אותם לפרשה אחת, לאותו עניין - והכול במובן הרחב של המילה "עניין".
30.אנו חוזרים ומזכירים כי בתי המשפט חזרו והזהירו שאין להיתפס לאבחנות מלאכותיות דקות על מנת לאבחן עניין אחד מעניין אחר כדי לומר שאין המדובר ב"אותו עניין". מדובר בהגדרה רחבה ולא דווקנית.
ההבחנה אותה הציעה הנאשמת בסיכומיה ובמהלך הדיון בין התקופה הראשונה שבה עמדו על הפרק יחסי העבודה במחלקה שבה עבד המתלונן ותו לא, לבין התקופה השנייה שבה עמדו על הפרק השתלחויות והתנהגות של המתלונן כלפי מכלול רחב של עובדים בבית החולים וגורמים חיצוניים - אין בה, לאור הפסיקה ונסיבות המקרה גם יחד - כדי לחלק מבחינה עניינית אמיתית את שתי התקופות האמורות לשני עניינים שונים ונפרדים.
ה"עניין" במקרה דנא ראוי שיוגדר באמצעות מערכת היחסים המתמשכת בין המתלונן ליחידים בבית החולים ולהנהלת בית החולים על רקע התנהגותו לאורך השנים, הלך רוחו, התייחסותו לסובבים אותו, אי-ההתאמה שלו לעבודה (כפי שבחרה הנאשמת להציג זאת). לא ניתן, כך סוברים אנו, לנתק בין ה"עניין" בתקופה הראשונה לבין ה"עניין" בתקופה השנייה. למצער המדובר ב"קשר לעניין".  
31.בנוסף לאמור לעיל, לאחר מחשבה מצאנו כי בחינה אובייקטיבית של נסיבות המקרה מגלה כי היה חשש לכך שהנאשמת תמצא עצמה במצב של ניגוד עניינים בעת שייצגה את בית החולים במהלים שמטרתם להביא לפיטוריו של המתלונן בעילה של אי התאמה. עילה שהתבססה על התנהגותו של המתלונן במסגרת בית החולים. התנהגות זו של המתלונן באה לידי ביטוי בעבר בעת שייצגה הנאשמת את המתלונן נגד משרד הבריאות והנהלת בית החולים.
32.אין בידינו לקבל את טענת הנאשמת לפיה החשש לניגוד עניינים יכול שייווצר רק כאשר עורך הדין מייצג שני צדדים בעת ובעונה אחת. פרשנות כאמור אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף ואף הייתה משמיטה את הקרקע מתחת למטרה העומדת בבסיס הכלל.
33.ברצוננו להדגיש כי בעת שאנו באים להכריע בסוגיה ובמהלך הדיון כולו, לא פקפקנו בתום לבה ובאמונתה של הנאשמת כי לא הייתה לה כל מניעה אתית או כל מניעה משפטית אחרת, להמשיך ולייצג את בית החולים בתקופה השנייה. אולם, כאמור בשל המטרות העומדות בבסיס הכללים 14 ו16- הנ"ל - נוסחו הכללים בלשון רחבה ביותר, והלכה למעשה אין צורך להוכיח כי בפועל מתקיים מצב של ניגוד אינטרסים והסוגיה מסורה למבחן אובייקטיבי. הדגש הוא על כך שהנאמנות ללקוח - לא רק שתתקיים הלכה למעשה אלא גס תראה. כוונה פלילית ספציפית אינה יסוד הכרחי להוכחת הפרה של אחד מהאיסורים הברורים המופיעים בכללים 14 (א) ו16- (א) לכללי האתיקה המקצועית - הפרה כאמור מהווה, על-פי סעיף 61 (2) לחוק, עבירה משמעתית.
34.בסיום חלק זה של הכרעת הדין נדגיש כי לא נעלמה מעינינו טענת הנאשמת לפיה לא היה המתלונן לקוח שלה מאז ומעולם. לאור נסיבות המקרה, אין אנו נדרשים כלל לשאלה העקרונית האס לקוח שעניינו מטופל על ידי אחד השותפים הוא מעצם מעמדו גם לקוח של כל אחד מהשותפים באותו משרד, שהרי במקרה דנא הייתה הנאשמת מעורבת באופן אישי וממשי בטיפול בעניינו של המתלונן. כד למשל, הנאשמת הגישה עתירה בעניינו של המתלונן ואף הייתה מעורבת בעריכת הסכם העבודה שנחתם בינו לבין הנהלת בית החולים בשנת 1988. מכאן שלא יכולה להתקבל הטענה לפיה לא שימשה הנאשמת בתקופה הראשונה כעורכת דינו של המתלונן,
35.יתר על כן, בבד"מ (ת"א) 8/74 הועד המחוזי של לשכת עורפי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, עו"ד ואחי, פדי"ם א' 116, 120, אמר בית הדין הנכבד כי אם אסור לעורך-דין להופיע בשם אדם מסוים כנגד אנשים אחרים, אסור גם לשותף שלו לייצג אותו אדם. בית הדין הנכבד הוסיף כי אם יורשה עורך דין לגרום או רק להסכים לכך ששותפו יקבל עליו ייצוג שהוא עצמו פסול מלקבלו על עצמו - תוחטא מטרת כללי האתיקה. כלומר, הנטייה היא לזהות עורך דין שותף עם השותפות ולא להבחין ביניהם כפי שמבקשת הנאשמת לעשות.
36.לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים כי הנאשמת עברה על כללים 14 (א) ו16- (א) לכללי האתיקה המקצועית.

כללים 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית - חובת הסודיות:

כללים 19 ו21- הנ"ל קובעים כדלקמן:

19. "עורך-דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה הלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו על-פי סעיף 90 לחוק".

21. "לא ישתמש עורך-דין בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו בעת מילוי תפקידו, ואשר עורך-דין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר".

37.לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה לפיה לא השכיל הקובל להוכיח כי הנאשמת קיבלה לידיה במהלך התקופה הראשונה מידע שהנאשמת עשתה בו שימוש במהלך התקופה השנייה, באופן שיש בו כדי עבירה על כללי האתיקה המקצועית. במסקנה וו תומכת דווקא עדותו של המתלונן עצמו שלא הצליח להצביע על מידע כאמור שהעביר לידי הנאשמת - ומי יכול היה ליתן מענה טוב יותר לשאלה זו מהמתלונן  עצמו?

38.לעומת הטענות הכלליות שהעלה המתלונן שבית הדין לא מצא בהן ממש, ניתן למצוא את עדותה החד משמעית של הנאשמת.

39.על מנת להרשיע בעבירה בניגוד לאחד מן הכללים הנ"ל, חייב הקובל להוכיח ולהצביע על ידיעה או ידיעות ספציפיות אשר נמסרו לעורך הדין והועברו על ידו לאדם אחר (ראה בעניין זה בד"מ (י-ם) 3/78, 9 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' 1 פלוני, פדי"ם ב', 93, 102), וכזאת, כאמור לעיל, לא הוכח בענייננו.

40.סיומו של דבר: כפי שאמרנו למעלה מכאן, כללים 14 (א) ו16- (א) לכללי האתיקה המקצועית, מטרתם בין היתר להגן על הלקוח ולהביא לכך שאמון הציבור בעורכי הדין לא ייפגע. לא מצאנו בין הכללים הנ"ל לבין פגיעה בזכות חופש העיסוק ולא כלום. אמון מלא בין עורך-דין ללקוח הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין. הפרתם של הכללים הנ"ל טומנת בחובה פגיעה בכבוד המקצוע ובחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו.

41.לאור האמור לעיל, החלטנו לקבל את הקובלנה ביחס לכללים 14 (א) ו16- (א) לכללי האתיקה המקצועית וכפועל יוצא בסעיפים 54, 53, 61 (1) ו62- (3) לחוקי ולדחותה ביחס לכללים 19 ו21- לכללי האתיקה המקצועית.

  (בד"מ 69/97)