יום שני, 19 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · פסקי דין משמעתיים

  גליון פס"ד 08_218 · תאריך פרסום · פסקי דין משמעתיים

פס"ד 08_218 - עו"ד זידאן ניסים

התבטאות בלתי ראויה של עו"ד כלפי ב"כ הצד שכנגד

בבית הדין המשמעתי המחוזי                                                    בד"מ 218/08

של לשכת עורכי הדין בת"א יפו                                                   בפני הרכב ביה"ד

                                                                                               עו"ד דוד כהן אב"ד 
                                                                                               עו"ד ריבה אבירם, חב"ד
                                                                                               
עו"ד עיינה אונגר לטין, חב"ד

 

הקובל: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א יפו

                        באמצעות ב"כ עו"ד שאול דבח

                        - נ ג ד - 

הנאשם:            עו"ד זידאן ניסים

 

הכרעת דין

הקובלנה

1.             הנאשם מואשם, בכך שעבר עבירות, של התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, על פי סעיף 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו ,1986 (להלן:"הכללים") וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961 (להלן:"החוק") (סעיף 1 לפרק הוראות החיקוק בקובלנה), עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד במסגרת טיעונים בבית משפט, על פי סעיף 33 לכללים וסעיף 61(2) לחוק (סעיף 2 לפרק הוראות החיקוק בקובלנה), עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד על פי כלל 23 לכללים וסעיף 61(2) לחוק (סעיף 3 לפרק הוראות החיקוק בקובלנה), עבירה של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו- 61 (1) לחוק (סעיף 4 לפרק הוראות החיקוק בקובלנה), ועבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לחוק (סעיף 5 לפרק הוראות החיקוק בקובלנה), בכך שבסעיף 9 להודעה, שהגיש לבית משפט השלום בנתניה בת.א. 1037/05 (להלן:"ההודעה"), ייחס למתלונן, עו"ד רמי קרופניק, מניעים פסולים וגזעניים, לרבות בזבוז זמן וכן ייחס למתלונן דעה, כי על הנאשם לרקוד לפי חלילו של המתלונן, הכל בשל היות הנאשם ממוצא ערבי ובכך שלא הגיב אל פניות הקובל אליו במועדים 20.11.07, 29.1.08 ו- 20.2.08.

תשובת הנאשם לקובלנה

2.             במהלך ההקראה, ובהמשך ההליך השיב הנאשם למפורט בקובלנה כדלקמן:

2.1        הנאשם הודה בעובדות המפורטות בסעיפים מס' 1 – 2 לפרק פרטי העובדות שבקובלנה, דהיינו כי ההודעה, בגינה טוען המתלונן, כי יוחסו לו מניעים גזעניים, הוגשה על ידו (הנאשם) במסגרת הליך בבית משפט השלום בנתניה, בו ייצגו הנאשם והמתלונן צדדים שונים .

2.2        הנאשם כפר בעובדות המפורטות בסעיף מס' 3 לפרק פרטי העובדות שבקובלנה, דהיינו כפר בטענה, כי בהודעה ייחס למתלונן מניעים גזעניים ו/או דעה, כי על רקע גזעני סובר המתלונן, כי על הנאשם לרקוד על פי חלילו.

2.3        לעניין סעיף מס' 4 לפרק פרטי העובדות שבקובלנה, טען הנאשם, כי בשל נסיבות אישיות קשות, לא יכול היה להגיע ליישוב בו נמצא מענו, ולפיכך לא קיבל לידיו את מכתב התלונה. 

3.             המסמכים שהובאו בפנינו :

1.      התלונה   (מוצג קב1)).

2.      ההודעה (מוצג קב(2)).

3.         החלטה בת.א. 1037/05 שלום נתניה מוצג קב (3)).

4.      תגובת צד ג' מס' 1 להודעה ת.א. 1037/05 שלום נתניה. (מוצג קב(4)).

5.      פרוטוקול מיום 25.9.07 ת.א 10037/05 שלום נתניה (מוצג קב (5)).

6.      מכתבי הקובל אל הנאשם, אישורי שליחת דואר רשום ואישור מסירה(מוצגים קב (6) – קב( 10)).

4.             בשים לב לתמונה הראייתית שהובאה בפנינו, לעדויות המתלונן והנאשם ולגרסאות הצדדים הגענו למסקנה , כי מחד, יש לזכות הנאשם מעבירה על הוראות החיקוק המפורטות בסעיפים 4 ו- 5 לקובלנה, בשל אי מתן מענה לפניות הקובל. מאידך, הננו מחליטים להרשיעו בסעיפי האישום המפורטים בסעיפים 1,2,4 ו-5 לקובלנה, בשל התבטאויות בהודעה, המתייחסות למתלונן ובכך ביצע עבירות של התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, על פי סעיף 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו ,1986 (להלן:"הכללים) וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961 (להלן:"החוק"), עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד במסגרת טיעונים בבית משפט, על פי סעיף 33 לכללים וסעיף 61(2) לחוק, עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד על פי כלל 23 לכללים וסעיף 61(2) לחוק, עבירה של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו- 61 (1) לחוק ועבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לחוק עם זאת הננו מזכים את הנאשם מסעיף האישום המפורט בסעיף 3 לקובלנה, בשל אותן התבטאויות:

5.             ואלו נימוקי הכרעת הדין:

5.1        הנאשם חקר את המתלונן, בהתייחס להליכים, שנוהלו בתיק האזרחי, בו הוגשה ההודעה. השאלות, התמקדו בשאלת תיאומי מועדים, הגשות תצהירים וכיוצא באלו עניינים באשר לאופן ניהול ההליך שם, להבדיל מאופן ההתנהלות של הנאשם והמתלונן באופן אישי זה כלפי זה.

איננו מוצאים, כי עניינים אלו, החורגים מחילופי דברים בין הצדדים, שיכול והיה בה להשפיע, ולו לכאורה, על פרשנות הנטען בהודעה, רלוונטיים לצורך הכרעת הדין בעניין שבפנינו.

לו מצא הנאשם, כי המתלונן, או מי שיוצג על ידי המתלונן, לא קיים אחר החלטות בית המשפט שם (ואין אנו קובעים, כי כך היו פני הדברים) רשאי היה, לפרט בפני בית המשפט שם, את ההשתלשלות העובדתית, כפי שאירעה, בלשון נקיה וראויה ולעתור לסעד מתאים, זאת להבדיל מייחוס מניעים גזעניים ונקיטת לשון לא ראויה כלפי חבר למקצוע.   

5.2    הנאשם לא הציג בפנינו עמדה סדורה וקוהרנטית, בבואו להסביר, את תשובתו, לסעיפי האישום, המתבססים על הטענות, שהפנה כנגד המתלונן, בהודעה:

      מחד, טען, כי לא ייחס למתלונן מניעים גזעניים:

במועד ההקראה טען הנאשם:

"כל אשר היה זה מחלוקת לעניין תיאום מועדים. ייתכן וההתנסחות לא הייתה התנסחות הכי אופטימלית, אבל מעולם לא ייחסתי לאדם מניעים גזעניים או התנהגות גזענית, בחיי שלא"

ובסיכומיו:

"מעולם לא התכוונתי בהודעה שמסרתי לבית משפט, מעולם לא התכוונתי לטעון כי עו"ד קרופניק התייחס אלי בצורה גזענית"

מאידך, אין להבין חלק מהתנהלותו של הנאשם בפנינו, אלא כנסיון להוכיח, שהמתלונן אכן התייחס אליו באופן שונה או גזעני.

כך כאשר חקר את המתלונן בשאלה, האם טרק המתלונן את הטלפון בפניו של הנאשם והאם נהג כך רק לגבי הנאשם או שהוא נוהג כך גם לגבי אחרים (עמודים 8-9 לפרוטוקול).

כך כאשר חקר את המתלונן בשאלת העסקת עורך דין ערבי במשרדו, ייחסו של המתלונן אל אותו עו"ד ערבי שכיר והפנה אליו שאלות כגון:" ערבים במה ידועים?" (עמודים 10-11 לפרוטוקול).

 (אם כי עניין אחרון זה ניתן לייחס גם לטענת הנאשם, שמוטב היה אלמלא הייתה נשמעת, כי אנשים ועורכי דין ממוצא ערבי הינם נוחים יותר לקבל על עצמם קביעות ומטלות של האחר וכי תכונה זו הינה חיובית ולפיכך כשטען, כי המתלונן ציפה שהוא (הנאשם) ירקוד על פי חליל המתלונן לא טען , כי המתלונן פועל ממניעים גזעניים).

 

5.3    בסעיף 9 להודעה נטענו הדברים הבאים:

       "הח"מ הודיע כי נוכח גישה זו והטחת האשמה זו, אין הח"מ מתכוון להמשיך ולשחק לידיו של עו"ד קרופניק. ועו"ד קרופניק בתורו טרק את הטלפון בפני הח"מ. ולמיותר לציין כי ההתנהלות הייתה חברית למדיי ואף מכובדת, נוכח העובדה כי הח"מ הינו עו"ד ערבי וככזה צריך להיות משרתו של עו"ד קרופניק ולהתרוצץ ולרקוד לפי חליל עו"ד קרופניק."

            יובהר, כי לעניין הביטויים "התנהגות חברית" ו- "התנהגות מכובדת" השיב הנאשם לשאלת בית הדין :

            "אתה התכוונת בהתנהלות חברית להתנהלות שלך? ..לא, של חברית (צ"ל חברי) בגרשיים, לא שמתי גרשיים"

            "או. קי. התנהלות חברית, הכוונה היא לא חברית

            ..כן"

            "ואף מכובדת, דהיינו לא מכובדת.. לא מכובדת כלפי" (עמוד 31 לפרוטוקול)

            לפיכך יש לקרוא את הדברים - ההתנהלות הייתה "חברית למדיי" ואף "מכובדת", נכח העובדה, כי הח"מ הינו עורך דין ערבי וכזה צריך להיות משרתו של עו"ד קרופניק"

            אמירות אחרות שנכללו בהודעה ואשר יש בהן כדי לסייע בפרשות דבריו וכוונתו של הנאשם הינן :

בסעיף 4 להודעה :

"והחגיגה מסתבר , בדיעבד, עוד בתחילתה מבחינתו של עו"ד קרופניק על מנת לטרפד את עצם קיום הפגישה"

בסעיף 10 להודעה:

"הח"מ אינו מתכוון להשתתף בקרקס שעו"ד קרופניק מנסה לכפות על הצדדים."

בסעיף 12 להודעה:

 "ורק מוכיח שעו"ד קרופניק חושב שהח"מ ואחרים צריכים לרקוד למנגינת החליל שלו ועוד תוך כדי לסבול את ייחסו החברי והאשמותיו חסרות הבסיס"

ובסעיף 13 להודעה:

"צר לח"מ כי הוא נאלץ להתווכח בויכוח ילדותי כגון זה, אבל לכל תעלול יש גבול כוח הסיבולת"

            הנאשם העיד, כי קודם לכתיבת ההודעה והגשתה לבית המשפט היו בינו לבין המתלונן חילופי דברים קשים, שהסתיימו, במה שפורש על ידו, כטריקת טלפון על ידי המתלונן וכי בעת כתיבת ההודעה, היה נזעם:

            "הטלפון נטרק....ייתכן וטעיתי בפירוש סיום השיחה ואופן סיום השיחה. אני נעלבתי מסיום השיחה, הייתי בסערת רגשות וייתכן וזו הסיבה להודעה הנזעמת שלי שהגשתי לבית הדין" (עמוד 29 לפרוטוקול).

            ספק רב אם יכולה להיות פרשנות אחרת, מלבד ייחוס מניע גזעני כאשר נטען כלפי אדם שהוא סבור, כי אדם אחר הינו משרתו לאור מוצאו :

            " נוכח העובדה כי הח"מ הינו עו"ד ערבי וככזה צריך להיות משרתו של עו"ד קרופניק ולהתרוצץ ולרקוד לפי חליל עו"ד קרופניק."

            לא רק שהנאשם לא הביא בפנינו טעם ענייני כלשהוא לחרוג מפרשות סבירה זו של הדברים, אלא שהעדויות והראיות שבפנינו אף נותנות משנה תוקף למסקנה, כי הנאשם אכן נקט לשון לא ראויה תוך ייחוס מניעים גזענים למתלונן.

            הלשון הבוטה, ביתר סעיפי ההודאה, הנסיבות שקדמו לכתיבת ההודאה, לרבות הלך רוחו של הנאשם בעת כתיבת ההודעה, הינם בבחינת "מקל וחומר". 

5.4    הנאשם טען בפנינו, כי בהודעה טען שהמתלונן יחס לו (לנאשם) תכונה חיובית ולא שלילית על רקע היות הנאשם ערבי ולפיכך אין כאן האשמה בגזענות: 

"אני התכוונתי וזה במלוא הכנות, שהואיל ואני עורך דין ערבי, לעניות דעתי אתה סברת שבהיותי כזה אתה תוכל לבקש ממני שוב לערוך התארגנות מחדש לקראת פגישה, ואני בסבר פניי היפות וקבלת הפנים שאני תמיד כערבי מתנהג בה, אתה סברת שאני לא, סליחה על הביטוי, אצייץ ולא אעלה תלונה כלשהי, וזו כוונתי במילים שנאמרו, מה אתה תאמר על זה?" (עמוד 11 לפוטוקול).

" כי אני יש לי, ביצר (כך במקור ר.א.) היותי כערבי, אנחנו כערבים, אולי זה לא מובן לך, אנחנו כערבים יש לנו סבר פנים יפות שלא משנה מה עושים אתנו, אנחנו תמיד מקבלים את זה בהבנה ובשקט.....זה הצד הסובייקטיבי שלי ואני אומר שחברי חשב שבמידה והוא עוד פעם יגיד לי:אני תאמתי פגישה, אבל לא מוצא חן בעיניך, תאם פגישה חדשה, - אני כערבי, הוא חושב שאני אקבל את זה, כי ככה אני, וזה לא דבר שלילי שחושבים עלינו שאנחנו אנשים טובים, זה לא דבר שלילי, שאני, אצלי זה יעבור בשקט". (עמוד 20 לפרוטוקול).

טענה זו, שיש בה יותר מנימה גזענית, על אף שנטענה על ידי הנאשם עצמו, מוטב היה אלמלא הייתה נטענת ואין בה כדי לסייע לנאשם.

אף ללא טיעון זה די בראיות ובעדויות שבפנינו כדי להרשיע את הנאשם ולא עליו נסמכנו בבואנו להרשיעו, אולם ראוי לציין, כי לעניות דעתנו פרשנות זו של הדברים, כפי שהוסברה על ידי הנאשם, אינה מובילה, אלא למסקנה, כי פרשנות סבירה של ההודעה, הינה, כי מיוחסת בה למתלונן גזענות.

הנאשם מודה כאן שהתכוון לטעון שהמתלונן ייחס לו תכונת אופי מסויימת על רקע היותו ערבי. לשיטתנו, גם פרשנות זו של הדברים משמעותה האשמת המתלונן בגזענות.

השאלה האם אותה תכונה נתפסת על ידי האדם הסביר, באופן אובייקטיבי, או באופן סובייקטיבי על ידי הנאשם או אחר כתכונה חיובית או שלילית הינה משנית.

 

5.5    נותר עוד לדון בטענות, כי הנאשם לא השיב לפניות הקובל אליו, בהתייחס לתלונת המתלונן, כמפורט בסעיף 4 לקובלנה.

             אין חולק, כי העתק התלונה נשלח בדואר רשום למענו של הנאשם. אין חולק גם , כי הנאשם לא השיב לתלונה.

            אין בפנינו ראיה, כי הנאשם קיבל העתק התלונה לידיו (להבדיל מהעתק הקובלנה, שקיבל במועד מאוחר יותר).

            הנאשם שטח בפנינו מסכת עובדתית קשה, אשר מחמת צנעת הפרט לא ביקשנו לקבל פרטיה במלואם ואף איננו סבורים, כי ראוי לפרוש את מלוא היריעה כאן. די בכך, כי אמינים עלינו דבריו של הנאשם, כי במועדים הרלוונטיים, היה למעשה חסר בית והיה מנוע מלהגיע ליישוב בו נמצא מענו הרשום ולפיכך היה גם מנוע מלדרוש את דבר הדואר הרשום ו/או לקבלו.

            לא נדרש בענייננו דיון בשאלה, האם באי מענה לפניות וועדת האתיקה, יש כדי להוות עבירה, שכן אנו מוצאים, שבנסיבות המיוחדות של תיק זה, אין לראות את הנאשם כמי שקיבל לידיו את העתק התלונה.

5.6    אין אנו מוצאים להרשיעו בעבירה על כלל 23 לכללים וסעיף 61(2) לחוק, באשר עסקינן בכלל החל על יחסים שבין עורך דין לצד שכנגד ואילו בפנינו נדונה פרשת יחסו של הנאשם לבא כח הצד שכנגד, במסגרת טענות בכתב בפני בית המשפט ומצויים בפנינו כללים ספציפיים החלים על יחסו של הנאשם אל בא הכח, ו/או במסגרת טיעון בבית המשפט, אשר בגינם הרשענו את הנאשם.

ניתן היום __________ בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את הכרעת הדין לצדדים.

המועד לדיון בטיעונים לעונש יוודע לצדדים בהקדם.

________________                        _______________              ________________

       דוד כהן, עו"ד                                  ריבה אבירם, עו"ד                               עיינה אונגר לטין, עו"ד

             אב"ד                                                   חב"ד                                                       חב"ד

 


בבית הדין המשמעתי המחוזי                                                                                                 בד"מ 218/08

של לשכת עורכי הדין בת"א יפו                                                  

 

הקובל:             הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א יפו

                                    באמצעות ב"כ עו"ד שאול דבח

                                    - נ ג ד - 

הנאשם:                        עו"ד זידאן ניסים

 

 

גזר דין

 

6.             הנאשם הגיש הודעה לבית המשפט בה התייחס לעו"ד רמי קרופניק שייצג את הצד שכנגד. ההודעה כללה התבטאויות פוגעניות בהן ייחס למתלונן מניעים פסולים וגזעניים בכותבו בין היתר: "נוכח העובדה כי הח"מ הינו עו"ד ערבי וככזה צריך להיות משרתו של עו"ד קרופניק ולהתרוצץ ולרקוד לפי חליל עו"ד קרופניק". 

7.             הנאשם ניסה לתרץ התבטאויותיו וליתן להן פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם תוכנן המילולי ועם הנסיבות שאפפו אותן. 

8.             בהכרעת הדין הנאשם הורשע בביצוע עבירות של התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, על פי סעיף 25 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו- 1986 (להלן:"הכללים") וסעיף 61(2) לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א- 1961 (להלן:"החוק"), עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד במסגרת טיעונים בבית משפט, על פי סעיף 33 לכללים וסעיף 61(2) לחוק, עבירה של התנהגות מחוסרת דרך ארץ לצד שכנגד על פי כלל 23 לכללים וסעיף 61(2) לחוק, עבירה של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק ועבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין על פי סעיף 61(3) לחוק.

9.             מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת", "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים", ואפילו סולח האדם עליו הוצאה לשון הרע, הריהו בוער מבפנים". בעל"ע 10/81 הועד המחוזי נגד פלוני, פ"ד לו(3), 379, קבע כב' השופט אלון: "השאלה בנדון דדן אינה מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר מה שצריך לומר. וה"איך" הוא לשון מנומסת ומאופקת שיש בה רק לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין..."

10.        לאחרונה הדגיש בית המשפט העליון את התפקיד שייחד המחוקק לבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין בהקשר של טיפול שורש בתופעה של התבטאויות בלתי מרוסנות שנוקטים עורכי הדין במסגרת התדיינויות משפטיות. הכוונה היא לרע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נגד עו"ד עודד גיל [פורסם בנבו] ובו מציין כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין את הדברים הבאים: "הנה כי כן, הצורך להתבטא באורח תרבותי ותוך שמירה על כבוד המקצוע לא ייכפה באמצעות הסנקציה הפלילית או התרופה האזרחית דווקא, כי אם בדרך של התווית אמות מידה חינוכיות שראשיתה בבתי הספר למשפטים וסופה בדין המשמעתי".

כב' השופט דנציגר החרה החזיק אחריו ואף חידד את הציפיות של בית המשפט העליון מבתי הדין המשמעתיים: "בשולי הדברים ברצוני להוסיף כי לטעמי מן הראוי שלשכת עורכי הדין תפעל בנחישות למניעת התדרדרות תרבות הדיון בבתי המשפט בכל האמצעים העומדים לרשותה (ובפרט על ידי נקיטה בהליכים המשמעתיים המתאימים המעוגנים בחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 ובכלל לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 נגד עורכי דין המשתלחים בחבריהם למקצוע באורח מתלהם ובלתי מרוסן)".

11.        ב"כ הקובל והנאשם הודיעו כי הגיעו להסדר טעון לענין העונש שיושת על הנאשם, קרי: עונש של נזיפה, השעיה על תנאי מחברות בלשכת עורכי הדין למשך שישה חודשים. התנאי הוא שהנאשם ירצה את עונש ההשעיה על תנאי אם תוך שנתיים מיום שגזר הדין יהיה חלוט יחזור ויעבור על איזו מהעבירות בהן הורשע בהליך זה (אשר פורטו בסעיף 3 לעיל). כמו כן יחוייב הנאשם בתשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין מחוז תל אביב בסך 2,500 ₪ וכן הוא יפצה את המתלונן בסכום שייקבע על ידי בית הדין.

12.        ב"כ הקובל נימק את בקשתו לאימוץ ההסדר בכך שאין מדובר בעבירות במידרג החמור, אולם הנאשם חטא בהתבטאויות קשות כלפי חבר למקצוע ולא סיפק הסברים ואף לא העמיד גירסה מניחה את הדעת לטענותיו כלפי המתלונן. אף שברגיל רף הענישה בקשר לכך צריך להיות גבוה, הרי שבשל הנסיבות האישיות הקשות שאליהן נקלע הנאשם (שילוב של מצב כלכלי ואישי קשים), ראה הקובל לעתור לעונש מוטה לקולא.

13.        הנאשם הודה בטעותו והביע חרטה כנה על כך. יחסיו עם המתלונן טובים. הוא מנסה לשקם את חייו. משהוא נטול כל עבר בתחום האתי, ראוי שבית הדין יתחשב בכל הנסיבות ושלא ימצה עמו את הדין.

14.        התרשמנו מכנות החרטה שהנאשם הביע בפנינו. נראה כי הוא הפנים את חומרת מעשיו. נועם הליכותיו בפנינו מחד, והעובדה שהגיע אל עברי פי פחת בחייו האישיים המשפחתיים והכלכליים, מאידך, היו הסיבות שפגמו בשיקול דעתו ובהתבטאות החריגה והפוגענות שהפנה כלפי המתלונן. נציין שלא נפל פגם ולו הקטן ביותר אצל המתלונן שיכול היה להביא לאיזו טרוניה של הנאשם כלפיו.

15.        כידוע על פי ההלכה הפסוקה מבית היוצר של בית המשפט העליון, על בית המשפט לאמץ הסדר טעון, אלא אם הנסיבות והשיקולים חורגים באופן משמעותי מרף הענישה הראוי.

לאור כל המקובץ, החלטנו לאמץ את הסדר הטעון ואנו גוזרים על הנאשם את העונשים כאמור בסעיף 6 לעיל וכן משיתים על הנאשם לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. סכום זה וכן סכום ההוצאות בסך 2,500 ₪ ישולמו ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 15.1.2010.

ניתן היום 27 בדצמבר 2009 בהעדר הצדדים.

המזכירות תבצע מסירות לצדדים ולמתלונן.

 

            ________________                        _______________              __________________

                   דוד כהן, עו"ד                                  ריבה אבירם, עו"ד                   עיינה אונגר לטין, עו"ד

                         אב"ד                                       חב"ד                                           חב"ד





פסק דין 08_218 (PDF)