יום שלישי, 20 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · פסקי דין משמעתיים

  גליון פס"ד 09_127 · תאריך פרסום · פסקי דין משמעתיים

פס"ד 09_127 - פורר יהושע

סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין

בבית הדין המשמעתי המחוזי של                                                                                       בד"מ פ/127/09

לשכת עורכי הדין בתל אביב- יפו                                                                                   

 
       הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

       מחוז תל אביב-יפו

       באמצעות ב"כ עו"ד עמוס ויצמן

                                                   המבקש

                                  

                                                                        - נגד -

                                              

       יהושע פורר, עו"ד

                                                            ע"י ב"כ עו"ד צבי פורר

                                                                     המשיב

החלטה

 

1.             המשיב הורשע על פי הודיתו בעבירה של הפרת אמונים (ללא רכיב מרמה) לפי סעיף 284 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בת"פ 3437-11-08 בבית משפט השלום בפתח תקוה. נגזרו עליו עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות, מאסר על תנאי של חמישה חודשים וקנס בסך 75,000 ₪. כמו כן קבע בית המשפט מכח סמכותו על פי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו ובהיותם) תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות") כי בעבירה בה הורשע דבק במשיב קלון.

2.             המשיב הודה כי במהלך התקופה שקדמה להיבחרו לכהונת ראש עירית רחובות הודיע הקבלן באותו הליך (להלן: "הקבלן"), שהיה בעליה של חברה המבצעת עבודות תשתית בעיקר עבור העירייה, כי יפעל לכישלונו של המשיב בבחירות. ההדורים בין השניים יושבו, הקבלן התחייב לתמוך פומבית במשיב, אשר נבחר לכהונת ראש העירייה בנובמבר 1998.

3.             המשיב הודה כי במהלך שנת 1998, עובר להיבחרו לכהונת ראש העירייה, פרסמה העירייה מכרז לביצוע עבודות תשתית ופיתוח בעיר בהיקף של כ-3 מיליון ₪, בו זכו שלושה קבלני ביצוע – אחד מהם הקבלן, באמצעות חברה שבבעלותו, ונחתם עימו חוזה לביצוע העבודות. בהמשך, חתמה העירייה על חוזים נוספים מכוח המכרז עם הקבלנים האחרים ועם הקבלן.

4.             המשיב הודה כי בחודש אפריל 2000 הודיעה לו היועצת המשפטית של העירייה, כי לא ניתן עוד להוציא עבודות על פי המכרז הנ"ל וכי יש להיערך לפרסום מכרז חדש.

5.             המשיב הודה בכך שבסביבות חודש יוני 2000 הוכן ע"י העירייה מכרז לביצוע שלוש עבודות תשתית.

6.             המשיב הודה כי על מנת לעקוף את הבעיות שהתעוררו לגבי המכרז, ובכדי לאפשר המשך העבודות שהוחל בביצוען ולשלם לקבלן עבור העבודות, הוחלט בעירייה, על דעת המשיב, לערוך הסכמים אשר יסוו את העובדה כי מדובר בעבודות המבוצעות ע"י הקבלן עבור העירייה.

המשיב הודה כי יצר יחד עם נאשמים אחרים מצג, באמצעות מערכת ההסכמים, שלפיו נחזה כי העירייה העבירה את חמשת הפרויקטים לביצועה של חברת ה.ל.ר – החברה לפיתוח רחובות (חברה ציבורית בבעלות העירייה), והקבלן מבצעם בעבור חברת ה.ל.ר. בפועל נמסר הביצוע לקבלן (באמצעות החברה שבבעלותו), והוסכם כי חברת ה.ל.ר תשמש רק "צינור" להעברת התשלומים לקבלן.

7.             המשיב הודה כי ההסכמים נחתמו בידיעתו וכי הקבלן ביצע את העבודה בפועל מול העירייה ללא מכרז כדין (לגבי חלק מן העבודות), ולא מול חברת ה.ל.ר, וכן שההסכמים נועדו לאפשר תשלום לקבלן לאחר שהמכרז הסתיים לגבי חלק מן העבודות.

8.             כתוצאה ממערכת ההסכמים שילמה העירייה לקבלן, דרך חברת ה.ל.ר, סכום של 3,752,098 ₪ בגין ביצוע חמשת הפרויקטים, ללא מכרז כדין, וכן עמלה לחברת ה.ל.ר בסך של 74,935 ₪, שלא כדין.

9.             לסיכום, הודה המשיב כי במעשיו הוא ביצע מעשה הפרת אמונים בהיותו עובד ציבור, בכך שהיה שותף להחלטה על העברת העבודה לה.ל.ר תוך סטיה מן השורה, ביודעו כי הקבלן היה פעיל עבורו ונרתם לסייע ולתמוך בו במערכת הבחירות.

10.        בהסתמך על הודאותיו של המשיב הוא הורשע בעבירה האמורה. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי (מרכז). ערעורו נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי סיכם את מעשיו של המשיב בכך שהגה וחתם על מערכות הסכמים פיקטיביים, במטרה להסוות את ה"בעיות" סביב המכרז, תוך עשיית שימוש בחברת ה.ל.ר כ"צינור" לתשלום תמורת העבודה לקבלן, ללא מכרז כדין, תוך שבכך הצטיירה תמונה מצטברת לפיה "אין מדובר בכשלון חד פעמי, כי אם במהלכים שננקטו במהלך תקופה של מספר חודשים על ידי מי שכיהן כראש עירייה, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית שהבהירה את המצב המשפטי (כאשר אף המשיב הוא עו"ד במקצועו), כאשר לא ניתן פטור ממכרז ע"י משרד הפנים, וכאשר הקבלן שתמך במערער, הוא זה שזכה לבצע פרויקטים בהיקף כספי גדול, וכשהמכרזים הוסוו באמצעות חתימה על חוזים פיקטיביים."

11.        המשיב ביקש רשות ערעור בבית המשפט העליון בבר"ע 7120/09 לענין הקלון ועל שעור הקנס, אך בקשתו נדחתה תוך שבית המשפט מציין כי:

"... אין מדובר בפעולה חד-פעמית אלא מסירה של מספר פרויקטים על-פני תקופה של מספר חודשים, תוך שהמבקש פועל בניגוד לעמדת היועצת המשפטית של העירייה. בנוסף, סטה המבקש מדיני המכרזים בכך שמסר פרויקטים בהיקף כספי גדול לקבלן שעמו ניהל מערכת יחסים קודמת. כל זאת, ללא קבלת פטור ממשרד הפנים, ותוך הסוואתן של העסקאות על-ידי מערכת של "הסכמים" כוזבים...

... במקרה דנן, כיהן המבקש במשרה בכירה, ובעת כהונתו מסר לביצוע פרויקטים בהיקף כספי לא מבוטל, לאדם שלו הכרות מוקדמת עמו, כל זאת ללא מכרז ותוך חתימה על הסכמים כוזבים המגדילים את עלויות הביצוע. בכך יש משום "מטען מוסרי שלילי" ו"דופי מוסרי"...

הסדר הטעון

12.        הקובל והנאשם הגיעו להסדר טעון ובו מבוקש במשותף לתקן את סעיף 6 לבקשה. כמו כן הצדדים מסכימים כי בעבירה שבו הורשע המשיב יש קלון גם לצורך חוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961. הצדדים עותרים במשותף לגזור על המשיב עונש של שנת השעיה בפועל לפי סעיף 68(4) לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961.

13.        באי כח הצדדים שטחו בפנינו את טיעוניהם שבאמצעותם ביקשו לשכנע את בית הדין לאמץ את הסדר הטעון. אנו נתייחס לטיעוני הצדדים בפרק שכותרתו "דיון" שלהלן.

סיווגה של עבירת הפרת אמונים (ללא יסוד מרמה)

14.        עבירת הפרת אמונים ללא יסוד מרמה נדונה בבג"ץ 103/96 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נ(4) 309 (1996), בה עלתה שאלת שיקול דעתו של היועץ המשפטי אימתי יעתור לבית המשפט בבקשה לקביעה כי העבירה שמדובר בה נושאת קלון ואימתי ימנע עצמו מבקשה זו.

          בוסקילה, באותה עת ראש מועצה מקומית שדרות, הורשע בבית משפט שלום בעבירה של הפרת אמונים (ללא יסוד מרמה), והיועץ המשפטי לממשלה לא עתר לקביעה כי העבירה נושאת קלון. בין היתר דן ביהמ"ש (כב' השופט מ. חשין, כתוארו אז) בתכלית הליך הקלון, בהתייחסו לעבירה ככזו שטבוע בה קלון מיניה וביה:

"... ואולם בתי-המשפט, כבר נמנו וגמרו כי עיקר ב"קלון" הוא ביסוד הבלתי מוסרי בעבירה. לשון אחר – לא יסודותיה המשפטיים הפורמליים של העבירה יקבעו ויכריעו בשאלת ה"קלון", אלא דווקא אותן מהויות חברתיות לבר משפטיות שהמשפט הפלילי אימץ לו אף הוא. כך היא עבירת השוחד, כך היא עבירת המרמה, כך היא עבירת הפרת אמונים" (שם, בעמ' 326).

משמעות הקלון לפי חוק לשכת עורכי הדין

15.        על מנת להבין את משמעות המונח קלון, ראוי לפנות לדברי בית המשפט העליון בעל"ע 2579/90, 3093, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"ל-יפו נגד פלוני, פ"ד מה(4) 729, בעמ' 732, שם קבע כבוד השופט ברק (כתוארו אז) מספר קביעות יסוד לגבי מהות המונח קלון:

"... מרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמליים של העבירה אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה..."

"... השימוש במונח עמום (הכוונה ל'קלון' - ד.כ.) הוא מכוון כאן – מטרתו לאפשר לבתי הדין המשמעתיים ולבית המשפט לצקת בו תוכן ממקרה למקרה באופן המתבקש מתפיסות העולם ואמות המידה האתיות הרווחות בחברה באותה עת, ומתוך מטרה להגן על אותם אינטרסים עליהם מופקד החוק."

לענין זה יפים גם דבריה של פרופ' גביזון במאמרה "עבירה שיש עימה קלון כפסול לכהונה ציבורית", משפטים א' (תשכ"ח) 176, 183 שנאמרו בהתייחס למטרת הענישה המשמעתית: "... נראה שיש לפרש את המילה 'קלון' בהתאם להקשר בו היא מופיעה ולדרישות אשר החברה מפנה אל בעלי אותו תפקיד או מקצוע... אם הנאשם הוא עורך דין, יש לבדוק מהי הצפיה של ציבור האנשים הנזקקים לעורך דין."

שיקולי הענישה המשמעתית עפ"י סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין

16.        בעל"ע 8280/05, הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נגד טוני שלם, קבע בית המשפט מפי כב' השופטת פרוקצ'יה את השיקולים שינחו את בתי הדין המשמעתיים עת שבאים לגזור את עונשו של עו"ד:

"נקודת המוצא המדריכה אותנו היא כי, דרך כלל, יש להחמיר בענישה המשמעתית של עורכי דין המבצעים עבירות פליליות שיש עמן קלון, שמתלווה דופי מוסרי לביצוען, וזאת במטרה להגן על תדמיתה ומעמדה של המערכת המקצועית כולה כלפי הציבור הרחב. עורך דין הנכשל בביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון מסב נזק ישיר לקרבן העבירה, אולם הפגיעה אינה מצטמצמת לכך. הוא פוגע במעשהו בציבור עורכי הדין כולו ובאימון שהציבור רוחש לו, בהכתימו קבוצה שלמה על לא עוול בכפה. בצד שיקול זה, מבקשת הענישה המשמעתית המחמירה להגן על הנזקקים הפוטנציאליים לשירותי עורך הדין המורשע, העשויים לקבל שירותים מקצועיים ממי שנמצא אחראי לביצוע עבירות בעלות דופי מוסרי. על הענישה המשמעתית לתת ביטוי לשתי תכליות עיקריות אלה – הגנה על דמותה של המערכת המקצועית אליה משתייך עורך הדין בצד הגנה על ציבור הלקוחות הפוטנציאלי, מפני נזק עתידי העלול להיגרם לו בהזדקקותו לשירותיו של עורך הדין..."

"... שיקולי האיזון בין עניינו של נאשם בשיקום וריהביליטציה לעומת אינטרס ההגנה על בטחון הציבור במשפט הפלילי אינם במוקד הענישה המשמעתית, שעיקרה מתן הגנה למערכת המקצועית הכוללת מפני פגיעה באימון הציבור כלפיה עקב מעשיו של הפרט, והגנה על צרכן השירות המקצועי הפוטנציאלי, העלול להינזק מקשר מקצועי עם גורם שאמינותו המקצועית והאישית נפגעה עקב מעשי עבירה שביצע." (ההדגשה אינה במקור – ד.כ.).

דיון

17.        עו"ד אשר הוגה וחותם על מערכת הסכמים פיקטיביים תוך נקיטת מהלכי הסוואה, ביודעו שהוא פועל בניגוד לחוות דעת משפטית מוסמכת, ואשר בגין אותם הסכמים שולמו מכספי העירייה לצד שלישי מיליוני שקלים, פוגע פגיעה קשה בדמותו של מקצוע עריכת הדין, שכן מדובר בעבירה בעלת דופי מוסרי מהמעלה הראשונה. סבורנו שהנורמה בהטלת עונש בעבירה שנעברה ובנסיבות שנעברה, מחייבת עונש שיש בו כדי להרתיע את עורכי הדין מלבצע מעשים בלתי חוקיים, בכלל וכאלה אשר דבק בהם כתם של אי מוסריות, בפרט. העונש שעליו הסכימו הצדדים במקרה דנן אינו ממלא את יעודו, במיוחד על פי אמות המידה שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, ואלה כמובן מחייבים את בתי הדין המשמעתיים. אולם באותה מידה מחייבת אותנו הילכת בית המשפט העליון שהנחתה את בתי המשפט לאשר הסדרי טעון, אלא אם כן מתקיימים במקרה הנדון חריגים צרים המאפשרים לסטות מהמוסכם.

18.        לשם כך בחנו את הנסיבות של ביצוע העבירה כפי שהובאו בפנינו על ידי באי כח שני הצדדים ומפי הנאשם. הנאשם הינו בן כ-65 שנה. בעטיה של ההרשעה והקלון נאלץ להתפטר מתפקיד ראש עיריית רחובות, וזאת זמן לא רב מעת שנבחר פעם נוספת לכהונתו. נציין כי עצם הגשת כתב האישום כנגדו היה ידוע לציבור עובר לבחירות, ועל אף זאת הוא קיבל את אמון הציבור אשר בחר בו לתקופה נוספת. שמענו ארוכות על פועלו הציבורי בפיתוח העיר רחובות ובהתמסרותו במילוי תפקידים בהתנדבות במוסדות וולונטריים העוסקים בטיפול ובשיקום החלשים שבחברה (כמו יו"ר איל"ן, פעיל בעמותת עזר מציון ועמותות צדקה נוספות). העבירות בוצעו עת שהיה ראש עירייה ולא במסגרת מקצוע עריכת הדין. העבירות בוצעו לפני שנים רבות. עצם העובדה שהוא אולץ לחדול מלשמש ראש עיר מהווה עונש כבד הנספח לעונש שהושת עליו בהליך הפלילי ובכך הוא נעקר מתפקיד שאותו מילא בהצלחה רבה והיה כל עולמו במשך שנים. מעצם גילו של הנאשם, הרי היכולת שלו לעסוק במקצוע לתקופה העולה על שנת השעיה, יכול שתהווה בעצם ענישה של השעיה לצמיתות או למצער קרוב לכך. עונש שכזה עולה בנסיבות הענין על העונש הראוי.

הובאו בפנינו עדויות האופי שנשמעו במסגרת ההליך הפלילי של אישים מתחומים שונים ששיבחו את פועלו, כך ה"ה דב קהת, מי שהיה מנהל משרד הפנים ומנכ"ל המרכז לשלטון מקומי מר אילן חת, סגן נשיא האוניברסיטה העברית, מר עדי אלדר ראש עירית כרמיאל, מר שרעבי סגן ראש העיר רחובות מר מרדכי זיסר ועוד. לא ניתן שלא להתרשם מעומק התעסקותו בנושאים שונים לטובת הציבור כאשר התמורה היחידה שהוא מפיק הוא הסיפוק הרב מהפירות הצומחים לציבור מפעילותו. עם זאת יודגש, כי שיקולים אישיים וכאלה המתייחסים לפועלו הציבורי הינם בעלי משקל נמוך לאור השוני הרב, בין שיקולי הענישה הרלבנטיים לאישום הפלילי לבין זה של האישום המשמעתי (כפי שפרטנו בהרחבה לעיל).

19.        זאת ועוד, ב"כ הקובל ציין שפסיקת בתי הדין המשמעתיים, ככל שזו מוכרת לו, לא עמדה בפני מקרה דומה, כך שלא היתה בפני הקובל נורמה עונשית מחייבת. שיקול זה מביא אותנו למסקנה כי לאור העובדה שזו הפעם הראשונה בה נזקק בית הדין להשית עונש בנסיבות ביצוע העבירה דנן, הרי שאין זה ראוי להשית על הנאשם עונש כבד יותר. הימנעות זו באה תוך שסימנו את הדרך לענישה הראויה במקרים דומים שיעמדו לפתחם של בתי הדין המשמעתיים.

לפיכך אני מחליטים לתקן את סעיף 6 לכתב הקובלנה כמבוקש בהסדר הטעון ולאמץ, לא בלי התלבטות, את העונש המוסכם ומטילים על הנאשם עונש של 12 חודשים השעיה בפועל. ההשעיה תחל ממועד החלטה זו.

ההחלטה ניתנה ביום 26.11.09.

מזכירות בית הדין תעביר לצדדים.

  

  _______________                 _______________                                   _______________

     דוד כהן, עו"ד                                         עמירם רוט, עו"ד                              אבירם מזיוב, עו"ד

            אב"ד                                              חב"ד                                                            חב"ד