יום שני, 19 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · פסקי דין משמעתיים

  גליון פס"ד 07_176 · תאריך פרסום · פסקי דין משמעתיים

פס"ד 07_176

החלטה בדבר חיסיון בנקאי

בבית הדין המשמעתי המחוזי                                                      בד"מ 176/07

של לשכת עורכי הדין בתל אביב - יפו

הקובל:             ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין

                        ע"י ב"כ *********

נ ג ד

הנאשם:            עו"ד ****************

החלטה

עו"ד רוני גולן, אב"ד:

רקע

  1. ביום 2.4.08 נעתרתי באופן חלקי לבקשה להזמנת עד מטעם ב"כ הקובל (פקיד סניף הבנק בו מתנהל חשבונו של הנאשם). לא התרתי הצגת שאלות לעד.
  2. ביום 3.4.08 התקבלה בבית הדין הודעת הנאשם, לפיה אין לנאשם התנגדות כי נציג הבנק ישיב על השאלות שביקש ב"כ הקובל להציג לפקיד הבנק (ושאותן לא התרתי כהליך נפרד, שלא בעדות בבית הדין), אך התנגד לקיומה של פגישה בין ב"כ הקובל לבין פקיד הבנק וכי בעדות נציג הבנק לא ישאלו שאלות החורגות מהשאלות שביקש ב"כ הקובל להציג לפקיד הבנק.

הנאשם מנמק את בקשתו בכך כי "מדובר בזכות חיסיון (ל)בין אדם לבנקאי שלו, וחובת הסודיות של הבנקאי כלפי לקוחו".

  1. ב"כ הקובל הגיב לבקשה וטען כי עובדי הבנק אינם נמנים עם בעלי החסיון בפרק ג' לפקודת הראיות וכי אין הם כפופים לחסיון מוחלט ואף לא לחסיון חלקי. ב"כ הקובל הפנה לפסיקה (ת"פ 92/97 מדינת ישראל נ' י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) בע"מ, פ"מ תשנ"ח (2) 85 וכן טען כי קבלת טענת החסיון תכשיל את האינטרס הציבורי במיצוי הדין ועשיית הצדק, וכי אינטרס זה (של עשיית הצדק) הינו אינטרס עדיף על פני האינטרס של הנאשם לחיסיון.
  2. לאחר הוצאת ההזמנה לפקיד הבנק, התקבלה הודעת הבנק כי המצאת המסמכים כרוכה בתשלום. פקיד הבנק ביקש לפטור אותו מחובת התייצבות וביקש להסתפק בהמצאת המסמכים. כן ביקש הבנק מבית הדין להבהיר, האם לבית הדין סמכות להורות על הסרת הסודיות הבנקאית ולציין כי הננו עושים כן במסגרת ההוראה להמציא מסמכים.

הסמכות להזמין עדים והסמכות להורות על הסרת חסיון (מקום בו הוא קיים)

  1. הגם שנקבע מותב לדיון בקובלנה שהוגשה על ידי הקובל נגד הנאשם, טרם התקיים דיון כלשהו וטרם בוצעה הקראה של הקובלנה.
  2. סעיף 18(ג) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 קובע כי

" (ג)      כל בית דין משמעתי ידון בשלושה; ...".

  1. על פי כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962 יוחדו לאב בית הדין מספר סמכויות:

                                 א.         זימון עדים, לפי בקשת צד או מיוזמתו (כלל 20)

                                 ב.         ניהול הדיון בעת שבית הדין מתכנס (כלל 22)

                                  ג.          ניהול הפרוטוקול (כלל 23).

  1. בנוסף לסמכויות שהוענקו לבית הדין בכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב – 1962, הוענקו לבית הדין המשמעתי גם סמכויות עזר. בסעיף 66 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 נקבע:

" (א)     סעיפים 9 עד 11 ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, יחולו בשינויים המחוייבים בבית הדין המשמעתי כאילו היה ועדת חקירה, אולם .....

(ב)        מי שלא התייצב בפני בית הדין המשמעתי אף על פי שהוזמן כדין, ולא הצטדק על כך בדרך המניחה את הדעת, רשאי בית הדין, בנוסף לכל אמצעי אחר שינקוט על פי סעיף זה, לחייבו בתשלום ההוצאות בסכום שיקבע, אם נגרמו הוצאות עקב אי-התייצבותו או כפיית התייצבותו".

  1. הסעיפים הרלבנטיים בחוק ועדות חקירה, תשכ"ט – 1969 קובעים:

"סמכויות יושב-ראש

9.                     (א)        יושב ראש של ועדת-חקירה רשאי, על דעת הועדה -

(1)        להזמין, ולחזור ולהזמין, אדם לבוא לפני הועדה ולהעיד או   להציג מסמכים או מוצגים אחרים שברשותו;

(2)        לחייב עד להעיד בשבועה או בהן-צדק בהתאם להוראות החיקוק החל בבית-משפט אזרחי לענין זה;

(3)        לכפות התייצבותו של אדם שלא ציית להזמנה לפי פיסקה (1) ולא הצטדק על כך בדרך המניחה את הדעת;

(4)        לצוות על גביית עדות בחוץ-לארץ.

(ב)        סמכויותיו של יושב-ראש הועדה לענינים אלה יהיו כשל בית-משפט בהליך אזרחי.

דינו של עד

10.        (א)        מי שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת חקירה, חובותיו יהיו כשל נחקר לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות).

(ב)        סעיף-קטן (א) אינו בא לגרוע מסעיפים 5א עד 15 לפקודת העדות.

סירוב להעיד

11.        (א)        מי שנתקיים בו אחד מאלה:

(1)        הוזמן לבוא לפני ועדת-חקירה ולא בא, או בא ועזב ללא רשות את מקום דיוני הועדה בטרם מסר עדותו;

(2)        נדרש להמציא מסמך או מוצר אחר שברשותו ולא המציאו;

(3)        נדרש כדין להישבע או להצהיר בהן-צדק ולא עשה זאת;

(4)        נדרש כדין להשיב על שאלה ולא השיב או השיב ביודעין תשובה מתחמקת, רשאי יושב-ראש הועדה, על דעת הועדה, להטיל עליו, אף שלא בפניו, קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

(ב)      מי שהוטל עליו קנס לפי סעיף-קטן (א) שלא בפניו, רשאי יושב-ראש הועדה, לפי בקשתו ועל דעת הועדה, לעיין שנית בקנס שהוטל, להפחיתו או לבטלו, והוא יבטלו אם שוכנע שהמבקש נמנע מלעשות כנדרש מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן.

(ג)         הטיל יושב-ראש ועדת-החקירה קנס לפי סעיף-קטן (א), יודיע על כך מיד בכתב לנשיא בית-המשפט העליון, ורשאי הנשיא או שופט אחר של בית-המשפט העליון, בין לפי בקשת מי שהוטל עליו הקנס ובין בלעדיה, לבטל את הקנס או להפחיתו.

(ד)        קנס שהוטל לפי סעיף-קטן (א) ייגבה כמו קנס שהטיל בית-משפט בהליך פלילי.

(ה)        מי שהוזמן או נדרש כאמור בסעיף-קטן (א) ולא נענה והוזמן או נדרש שנית ושוב לא נענה, ללא הצדק סביר, דינו - מאסר שנתיים, ואין בהטלת קנס לפי סעיף-קטן (א) כדי למנוע הגשת אישום לפי סעיף-קטן זה.

27.        ....

(ב)                עד שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת-חקירה, רשאי יושב-ראש הועדה לפסוק לו דמי נסיעה ולינה ושכר-בטלה כמו לעד שהוזמן להעיד לפני בית-משפט".

  1. בית דין זה עשה שימוש בעבר בסמכויות המוקנות לו על פי חוק ועדות חקירה. כך, לדוגמא, הורינו על הוצאת צו הבאה נגד עד משתמט (בד"מ 122/07 ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד נ' עו"ד ******* (החלטה מיום 14.1.08) (לא פורסמה).
  2. סעיף 9 (א)(2) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט – 1969, מקנה סמכות ליו"ר של ועדת חקירה "לחייב עד להעיד בשבועה או בהן-צדק בהתאם להוראות החיקוק החל בבית משפט אזרחי לענין זה". סעיף 9 (ב) קובע, כי "סמכויותיו של יושב ראש הועדה לענינים אלה יהיו כשל בית משפט בהליך אזרחי".
  3. כפי שנפסק בב"ש 368/86, 298 בן ציון ציטרין ואח' נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2), 337 יש לקרוא סעיפים אלה בהתאמה לבית הדין המשמעתי.
  4. הכלל הקבוע בסעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971, הוא כי:

"מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו"

  1. מכוחם המצטבר של כל הוראות החיקוק שהוזכרו לעיל, עולה כי לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין הסמכות לזמן כל עד לשם מתן עדות.

דברים אלו הוסברו באריכות בפרשת ציטרין:

"נקודת המוצא של החוק, כביטויה בסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], היא, כי בית המשפט מוסמך להזמין כל אדם ליתן עדות, שהיא קבילה ושייכת לעניין, והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה. שניים איפוא היסודות, שאותם קובע סעיף 1 האמור והם הרלוואנטיות והקבילות.

סעיף 66 של חוק לשכת עורכי הדין מפרט וקובע, כי בית-דין משמעתי, בדונו בעבירת משמעת, מוסמך להזמין כל אדם הנמצא בישראל להתייצב לפני בית הדין ולהעיד או להגיש כל מסמך שברשותו, פרט לאותם המקרים, כאשר מן הדין לפטרו מכך. בית הדין המשמעתי גם הוסמך להשיג כל עדות, בין בכתב ובין בעל-פה, ולחקור עדים. הסמכות להזמין עדים ולגבות עדות עולה גם מסמכויות העזר אשר בסעיף 66(א) רישא, אשר, כמוזכר כבר, מחיל את סעיפים 9 עד 11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, כי לפי סעיף 9 הנ"ל רשאי יושב-ראש ועדת החקירה, על דעת הוועדה, להזמין ולחזור ולהזמין אדם לבוא לפני הוועדה ולהעיד או להציג מסמכים או מוצגים אחרים שברשותו. סעיף 10 קובע, כי מי שהוזמן להעיד או להציג מסמך או מוצג אחר לפני ועדת חקירה, חובותיו יהיו כשל נחקר לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). סעיף 2(ב) לפקודה האמורה קובע, כי מי שנחקר יהיה חייב להשיב נכונה על כל השאלות שיציג לו בשעת החקירה איש משטרה או פקיד מורשה אחר, חוץ משאלות שהתשובה עליהן יהיה בה כדי להעמידו בפני סכנת האשמה פלילית. בכך, כשלעצמו, אין כיום משום רבותא, כי על העדות לפני בית הדין חל ממילא כל האמור בסעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], אשר לפיו אין אדם חייב למסור ראיה, אם יש בה הודאה בעובדה, שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.

הנה כי כן ראינו, כי הייתה בידי בית הדין המשמעתי הסמכות להזמין את שני המבקשים ולחקור אותם כעדים, והשאלה הנגזרת העולה עתה היא כפולה: ראשית, האם השאלה שהוצגה להם הייתה רלוואנטית, היינו, האם היא שייכת לעניין כאמור בסעיף 1(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש]? והשאלה השנייה היא, האם היה לשני העיתונאים הנ"ל בתור שכאלה חיסיון, אשר מכוחו היו רשאים לסרב להשיב כל תשובה שיש בה משום גילוי של מקור המידע?  

אשר לרלוואנטיות, הרי ניתן היה להסיק מניה וביה, שהנושא של מקור המידע היה, במקרים שנדונו לפני בית הדין, בגדר נושא הנוגע לעניין, כי השאלה המרכזית לפני בית הדין הייתה, מי היה הגורם המניע לפרסום, היינו האם עורכי הדין שהועמדו לדין משמעתי או מאן דהוא אחר. מכאן לנושא השני, והוא עניין החיסוי".

  1. בית המשפט העליון הכיר בסמכותו של בית הדין המשמעתי להסיר חיסיון, מקום בו הוא קיים. בפרשת ציטרין השאלה שעמדה לדיון היתה האם צדק בית הדין המשמעתי כאשר לא הכיר בחיסיון וחייב את העיתונאים במתן תשובות לשאלות ולא בשאלה האם סמכות כזאת קיימת. מסקנתו של נשיא בית המשפט העליון היתה כי: "בנסיבותיו של העניין מן הנכון היה כי בית הדין למשמעת יכיר בחיסיון העיתונאי, ושני המבקשים היו רשאים לסרב להשיב על השאלות בעניין מקורות המידע" (שם, בעמ' 364).
  2. לפיכך המסקנה היא כי בסמכותו של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין לזמן עדים רלבנטיים ואף להורות על הסרת החיסיון במקרים המתאימים.
  3.  אין מחלוקת כי החיסיון הבנקאי נפקד מרשימת החסיונות הקבועים בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971.
  4. אף אין מחלוקת כי רשימת החסיונות אינה סגורה וכי מעבר לחסיונות הקבועים בפקודת הראיות הוכרו חסיונות יצירי פסיקה, כדוגמת החיסיון העיתונאי (כפי שהוסבר בהרחבה בב"ש 368/86 הנ"ל).
  5. כפי שהוסבר בת"פ 92/97 הנ"ל "אין מחלוקת בדבר קיומו של חסיון בנקאי, הנובע מן הצורך החברתי-כלכלי בקיומה של מערכת יחסים אמינה ודיסקרטית בין בנק ולקוחותיו, שבלעדיה לא תיכון כלכלת שוק יעילה" .
  6. בית המשפט המחוזי בתל אביב פרט בהחלטתו בת"פ 92/97 את המקרים בהם יבוצע איזון בין האינטרס שהביא ליצירת החסיון לבין האינטרס לחשיפת האמת ועשיית המשפט:

"חיסיון בנקאי זה, עליו עמדה הפסיקה לא מעט, שניים הם פניו: האחד חוזי, והשני סטטוטורי, כשהאחרון מבוסס על סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981, כעולה - אם כי לא באופן נחרץ - מפסקי-הדין בעניין גוזלן [2] וברע"א 1917/92 סקולר ואח' נ' ג'רבי ואח' (להלן - עניין סקולר [3]).

חיסיון זה, יש להבהיר מיד, מסויג הוא ויחסי. אין הוא מקנה לבעליו זכות מוחלטת, אלא כזו הנדרשת לאיזון מול אינטרסים אחרים, שווי ערך או עדיפים, כמו, בטחון הציבור ושלומו, וכמו הצורך החברתי במיצוי הדין ועשיית צדק; הכול, בהתייחס למידת פגיעתו האפשרית של כל אחד מאלה, בערך מוכר וחיוני של החברה או של היחיד.

ארבעה הם הפרמטרים שהעמידה הפסיקה לצורך איזון זה בין האינטרס העומד בבסיס קביעתו של החיסיון, לבין האינטרס לחשיפת האמת ועשיית משפט (ראה דבריו של בית-המשפט בפסק-הדין בעניין סקולר [3]):

האחד, מידת החיוניות והחשיבות של המידע שחשיפתו נדרשת; השני, התשתית הראייתית העומדת בבסיס הדרישה לחשיפתו; השלישי, חוסר היכולת למצוא לו חלופה והאחרון, ייעודו של מידע זה לעשיית משפט, בלבד, ולא מעבר לפרופורציה הדרושה (שם [3], בעמ' 774)".

ת"פ (ת"א) 97 / 92 מדינת ישראל נ' י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) בע"מ, פ"מ תשנ"ח (2) 85, עמוד 93-94

  1. כפי שכבר קבעתי בהחלטתי המנומקת מיום 2.4.08 עדותו של פקיד הבנק היא רלבנטית לעניין הנדון.

  1. בחינת הפרמטרים שנזכרו לעיל תוך יישומם למקרה שבפנינו מעלה, כי במקרה שלפנינו יש מקום להסרת החיסיון. לא אאריך בניתוח הפרטני למקרה שלפנינו, הואיל והנאשם עצמו (בתגובתו מיום 3.4.08) הסכים לכך כי פקיד הבנק ישיב לשאלות שביקש ב"כ הקובל להציג לו בכתב:

"(א) מה היתה הסיבה להחזרת השיק, האם א.כ.מ, הוראת ביטול או סיבות אחרות?

(ב) האם השיק הנ"ל הוצג פעם אחת, פעמיים או יותר ?

(ג) האם הייתה על הבנק חובה לפרוע את השיק הנ"ל או שאולי לא היתה חובה על הבנק לפרעו בגין חוסר כיסוי ו/או מסיבה אחרת, ולו גם לא ניתנה הוראה על ידי ....לביטולו של השיק והאם היה השיק נפרע או לא ?"

  1. אומר רק זאת, כי הואיל ומשיכת שיק ללא כיסוי בידי עו"ד, עלולה, בנסיבות מסוימות, להוות עבירה משמעתית, הרי שיש לאפשר את בירור העבירה המיוחסת לנאשם (וזאת מבלי לקבוע עמדה כלשהי לגבי התיק הספציפי שבפנינו, שבו טרם החל הדיון). כפי שהוסבר בת"פ 92/97 הנ"ל: "פשיטא, אין הזכות לפרטיות, ואין החיסיון שנועד להגן עליה, יכולים, לדעת בית-המשפט, לשמש עיר מקלט למי שעבר על החוק ומבקש לחסות, לאחר מכן, בצל כנפיהם של אלה".

לפיכך, על מנת לברר האם אכן נמשך שיק ללא כיסוי על ידי הנאשם, יש להתיר את הסרת הסודיות הבנקאית ולשמוע את עדות פקיד הבנק לעניין זה.

  1. משהסכים הנאשם לעדותו של פקיד הבנק ולהסרת הסודיות הבנקאית בכל השאלות הנ"ל (אשר נראה לכאורה, כי הן אכן השאלות הרלבנטיות לדיון שבפנינו), מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים לשאלות אחרות אשר עשוי פקיד הבנק להישאל לגביהן.
  2. הפתרון הראוי למחלוקת זו היא הכרעה פרטנית לגבי שאלות אחרות ו/או נוספות שיעלו (אם יעלו) לדיון במהלך הדיון עצמו. באותה עת ממש הנאשם יוכל להעלות את התנגדותו מטעמים של רלבנטיות ובית הדין יחליט בהתנגדות לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.

סוף דבר

  1. הזמנתו של פקיד/מנהל סניף בנק אגוד בע"מ,מרח' ***************, לשם מתן עדות בישיבה הקבועה ליום 26.5.08 בשעה 17:00 בעינה עומדת. פקיד/מנהל הסניף יביא עמו את המסמכים הקשורים לשיק מספר ******** מחשבון ********* ע"ש עו"ד **** ת"ז **********. הקובל ישא בכל התשלומים הכרוכים בהפקת החומר המבוקש.
  2. אנו מורים על הסרת הסודיות הבנקאית בכל הקשור לעדות פקיד הבנק באשר לנושאים נשוא הקובלנה.
  3. המזכירות תוציא הזמנה פורמאלית לעד, כמפורט לעיל ותצרף להזמנה את הכותרת של החלטה זו ואת סעיפים 1, 4 עד 9, סעיף 10 תוך מחיקת שם הנאשם באותו הליך, 11 עד 21, בסעיף 22 יועבר המשפט הראשון בלבד וכל יתרת הסעיף תימחק, סעיף 23 תוך מחיקת המשפט הראשון עד למילה "משמעתית," ומחיקת יתרת הפיסקה המתחילה במילים "כפי שהוסבר בת"פ", מהפיסקה האחרונה בסעיף 23 ימחקו המילים "על מנת לברר" עד "הנאשם", 24 ואילך להחלטה זו.

ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ובאי כחם, היום, 30.4.08 (כ"ה בניסן תשס"ח) ותומצא על ידי המזכירות לצדדים ולבאי כחם.

____________                      ___________________              __________________

עו"ד נעם שילו                                       עו"ד רוני גולן                            עו"ד אבידן רומנוב

       חב"ד                                                  אב"ד                                               חב"ד