יום שלישי, 20 נובמבר 2018

מאגר כתבי עת · פסקי דין משמעתיים

  גליון פס"ד 07_122 · תאריך פרסום · פסקי דין משמעתיים

פס"ד 07_122

קניית דין

בית הדין המשמעתי המחוזי של                                                                                                  בד"מ 122/07

לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו

בעניין שבין:

הקובל:                       הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו             

-          נגד -         

הנאשם:                     עו"ד *********, מ.ר ******

הכרעת דין

עו"ד ירון גרופמן, חב"ד:

א. פתח דבר

1.         בתיק זה הוצגה בפני בית הדין סוגיה אשר בתי הדין המשמעתיים לא הרבו לעסוק בה, היא סוגיית "קניית הדין". בכתב הקובלנה מאשים הקובל את הנאשם, עו"ד ******, בביצוע פעולה של קניית דין, אשר לטענת הקובל נוגדת היא את תקנת הציבור ומהווה עבירה על כללי האתיקה.

2.         על פי הנטען בקובלנה, הנאשם ייצג תובע בהליך שענייננו ביצוע שטר אשר נפתח בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה. לאחר שהוגשה על ידי החייב התנגדות לביצוע השטר, הועבר ההליך לבית משפט השלום בנתניה. במסגרת התובענה שהתנהלה בבית משפט השלום, כך נטען, ייצג הנאשם את התובע ואף נתן עדות בתצהיר מטעם התובע. עוד נטען, כי הנאשם טען בבית המשפט כי רכש את הזכויות בשטר נשוא התובענה, שטר אשר הזכות לפרעו שנויה במחלוקת ומתבררת במסגרת התובענה.

3.         על בסיס כל האמור מאשים הקובל את הנאשם בשורה של עבירות משמעת, כאשר בלב הקובלנה, כאמור, האישום בקניית הדין.

4.          ביתר פירוט, הקובל מאשים את הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

4.1.                  הפרת החובה לעזור לבית משפט לעשות משפט, עבירה על פי סעיפים 54 ו – 61(1) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (להלן: "החוק").

4.2.                  העלאת טענה בידיעה שאינה נכונה, עבירה על פי כלל 34 של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 (להלן: "כללי האתיקה") וסעיף 61 (2) לחוק.

4.3.                  ייצוג תובע בתיק בו הוא מעיד מטעמו, עבירה לפי סעיף 36 של כללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק.

4.4.                  כמו כן, סבור הקובל כי מעשי הנאשם פוגעים בכבוד המקצוע ומהווים לפיכך עבירה על פי סעיפים 53 ו – 61 (1) לחוק, וכן כי הם מהווים התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ומהווים לפיכך עבירה על פי סעיף 61 (3) לחוק.

5.         בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות. בישיבה הראשונה שנערכה ביום 27.11.2007 העיד בפני בית הדין עו"ד ********, עד מטעם הקבילה, אשר ייצג את החייב במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בבית משפט השלום בנתניה.

6.         בישיבת ההוכחות השנייה שנערכה ביום 19.5.2008 טען הנאשם טענת חוסר אשמה, בהתאם לכלל 30 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשכ"ב – 1962 (להלן: "כללי סדרי הדין"). טענה זו נדחתה על ידינו מהנימוקים המפורטים שם.

7.         לאחר שהטענה האמורה נדחתה בחר הנאשם שלא להעיד בתיק אלא ליתן הודעה, בהתאם להוראת כלל 32 (3) של כללי סדרי הדין. בהתאם לאמור בכלל זה לא נחקר הנאשם בחקירה נגדית.

8.         לשם השלמת התמונה נציין כי במהלך הדיון בתיק ביקשה הקבילה להביא בפנינו עדותו של מר *****, החייב על פי השטר נשוא הדיון שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה. לבקשת הקבילה הוצאנו אף צו הבאה למר *****. צו זה לא בוצע מאחר ומר ***** לא אותר. בישיבת יום 19.5.2008 חזרה בה הקבילה מבקשתה והחליטה לותר על עדותו של מר *****.

ב. רקע עובדתי

9.         בחודש אוקטובר 2004 הגיש הנאשם ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה בקשה לביצוע שטר כנגד החייב ******** בתיק 6-04-19443-16 (ק/1). כאמור בבקשה זו סכום השטר הוא: 50,000 ₪ ופרטי הזוכה הם: מר ***** ***** מרחוב קראוזה 1, נתניה. 

10.     רחוב קראוזה 1 בנתניה אינו כתובתו של הזוכה, מר *****, אלא כתובת משרדו של הנאשם. על כך העיד עו"ד ***** (פרוטוקול ישיבת 27.11.2007, עמ' 4, שורות 12 – 16) ואף הנאשם הודה בכך (פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 12, שורות 22 – 26).

11.     במסגרת הדיון שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה, בפני כב' השופטת הדס עובדיה אליה הועבר התיק, ניתנה ביום 24.11.2005 החלטה לפיה על התובע, מר *****, להתייצב לדיון הבא באופן אישי (ק/2, עמ' 3). על אף זאת, מר ***** לא התייצב לדיון שנערך ביום 16.3.2006. בדיון זה נתנה כב' השופטת עובדיה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית (ק/2, עמ' 3).

12.     בהתאם להחלטה זו הגיש הנאשם, ביום 17.5.2006, תצהיר עדות ראשית עליו חתם הוא, הנאשם (ק/5). בתצהיר זה, אשר נחתם ביום 14.5.2006, לאחר שהנאשם הוזהר כדין כי עליו להצהיר את האמת, הצהיר הנאשם, כדלקמן:

"2. ביני לבין מר ******** ו******** התנהלו עניינים מסחריים וכן עניינים אחרים, כתוצאה מכך הועברו (כך במקור, י.ג.) אלי שיק זה כחלק מההתנהלות, ועל כן הח"מ הינו מחזיק בשיק ע"ס 50,000 ₪ נשוא תיק ההוצל"פ שמספרו 6-04-34491-16.

7. על כן הנני מחזיק בשיק כדין ולא יחולו כל הטענות האמורות בבקשה או בהתנגדות לגביו.

8. השיק ניתן במהלך הרגיל של עסקאות ועל כן אני אוחז בו כדין."

13.     לאחר הגשת התצהיר הגיש הנאשם הודעה לבית המשפט. על תוכנה של הודעה זו אנו למדים מדברי כב' השופטת עובדיה, במסגרת החלטה שנתנה ביום 31.1.2007 (ק/7, עמ 4, סעיף 9), כדלקמן:

"9. ביום 4.6.2006 הוגשה "הודעה" לתיק בית המשפט שנוסחה כהודעה מטעם "(*********) עו"ד ********" בה צויין כי השיק הומחה לעו"ד ****** שהוא כיום התובע ועל כן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

10. בהחלטתי מיום 20.9.2006 נקבע כי עו"ד ******** רשאי להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וכך נעשה (בש"א 3810/06) (להלן:"הבקשה")"

14.     בפנינו הוצגו בקשה לתיקון כתב תביעה חתומה על ידי הנאשם (ק/9), תצהיר עליו חתם הנאשם לתמיכה בבקשה (ק/10), וכתב תביעה מתוקן חתום גם הוא על ידי הנאשם (ק/8). מסמכים אלו הוגשו כולם, על ידי הנאשם, לבית משפט השלום בנתניה.

15.     במסמכים אלה עותר הנאשם לתיקון כתב התביעה. עיקר התיקון הוא שינוי התובע – במקום מר ***** ***** הנאשם עצמו הוא התובע. במסמכים אלה מצויות, בין היתר, האמירות הבאות:

"התובע (דהיינו, עו"ד ********, י.ג.) יטען כי בגין הצ'ק שילם את מלוא התמורה ומי שזה שילם את מלוא התמורה הרי התובע יטען כי אין זה שהצ'ק נשוא תובענה זו כמוהו כתשלום במזומן"   (ראה: ק/8, סעיף 8; ק/10, סעיף 8)

"התובע יטען כי אין זה מתקבל על הדעת שהתובע אשר שילם את מיטב כספו יישאר בפני שוקת שבורה והנתבע יהיה כעושה עושר ולא במשפט"      (ראה: ק/8, סעיף 9; ק/10, סעיף 9)

"למען הזהירות והבהירות יאמר כי ******** ו******** היקנו לי את הצ'ק תמורת כסף ועל כן אני הנו בעל הצ'ק ואני המחזיק הנכון של הצ'ק החוקי ועל כן קמה זכותי לתובע לתבוע בגין הצ'ק אשר מוחזק על ידי."       (ראה: ק/10, סעיף 12)

"הרי שלא מתקבל על הדעת שאני אשר שילמתי את מיטב כספי ואני אשאר בפני שוקת שבורה"   (ראה: ק/10, סעיף 9)                                                     

16.     עמדת הנאשם ברורה וחד משמעית. הוא, עו"ד ********, שילם תמורה מלאה (וכדבריו הוא: "אני אשר שילמתי את מיטב כספי") עבור השטר נשוא המחלוקת. מסמכים אלה, אשר נוסחו על ידי עורך דין והוגשו על ידו לבית המשפט, מהווים הודאת בעל דין מפורשת בנקודה זו.

17.     בהופעתו בפנינו שינה הנאשם גרסתו וטען נחרצות כי לא קנה את השטר ולא שילם בעדו תמורה. אביא דבריו כלשונם:

"... כדי להוכיח את הטענה הזו, היה צריך להוכיח שקיבלתי כסף, שילמתי כסף או כיוצא בזה ודבר כזה לא הוכח בכלל. זו הייתה רק אמירה של אותו עו"ד. אז לא קניתי את הדין. אם אני הייתי בעניין הזה או בעניין אחר, אני לא קניתי את הדין, לא שילמתי לו. לא הוכח דבר וחצי דבר, איך אני קניתי את הדין?"             (ראה: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 7, שורות 17 – 22, ההדגשה שלי, י.ג.)

"אני לא שילמתי לא ל******** ולא ל******** שום כסף כלשהו. לא תמורה ולא הנאה ולא כל דבר אחר." (ראה: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 12, שורות 16 – 18, ההדגשה שלי, י.ג.)

"אין טענה כזו שאני שילמתי עבור השטר וגם אין טענה ולא הוכחה כהוא זה, שמישהו יבוא ויוכיח כי 'תמורה שילמת'. נניח שהשטר היה 50,000 ₪, שילמת 20,000 ₪, שילמת 10,000 ₪ ולכן השטר עבר אליך'. לא, אין דבר כזה ולכן אני לא קניתי. אני לא קונה שטרות ולא קונה צ'קים ולא דברים אחרים, ממילא לא שילמתי ולא הייתי יכול לשלם וגם לא עלה בדעתי שאני אקנה איזה צ'ק תמורת כסף כלשהו, כדי שיהיה לי מה לעבוד." (ראה: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 13, שורות 13 – 21, ההדגשה שלי, י.ג.).

18.     טענות אלה אינן מתיישבות עם כתבי בית דין שהגיש הנאשם ועם הודאתו המפורשת כי שילם תמורה מלאה בעד השטר. גם בסיכומיו חזר הנאשם שוב ושוב על הטענה כי לא קנה את השטר, כי לא שילם עבורו דבר, וכי הקבילה לא הצליחה להוכיח רכיב זה באשמה. מדובר בשינוי גרסה קיצוני, אשר הדעת אינה נוחה ממנו ואשר על השלכותיו אעמוד בהמשך הדברים.

ג. דיון

19.     על בסיס הראיות שהביאה בפנינו הקבילה, ובמיוחד בהתבסס על הודאתו בכתב של הנאשם, ניתן לקבוע כי במועד כלשהו שילם הנאשם תמורה כספית עבור השטר.

20.     עוד ניתן לקבוע כי במהלך חלק מן התקופה בה טען הנאשם בבית המשפט כי הוא מייצג את מר ***** ***** ופועל כעורך דין עבור לקוח, פעל הנאשם הלכה למעשה עבור עצמו. מסקנה זו עולה ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו, מהתמונה העובדתית הכוללת שהוכחה ומנסיבות המקרה.

21.     הנאשם פתח בהליך לביצוע שטר והציג עצמו כעורך דין המייצג לקוח שהינו הזוכה על פי השטר. היה זה בחודש אוקטובר 2004 והלקוח אותו ייצג, לדבריו, היה מר ***** *****. דא עקא, מר ***** לא הופיע לדיונים בתיק וזאת גם לאחר שניתנה הוראה מפורשת בדבר התייצבותו. לדברי הנאשם, מר ***** נעלם מספר חודשים לאחר ששכר את שירותיו. נביא דבריו כלשונם:

"מה שנקרא, הקדמת מילים. ראשיתה של הקובלנה זה עו"ד ***** שייצג את ***** ומי שהחזיק בצ'ק בפעמים הראשונות זה היה ***** *****. בשם ********, נתן לי ייפוי כוח והגשתי את התביעה בשמו. ******** ביקש ממני, עשיתי את הדברים האלה. לאחר מכן, כעבור כמה חודשים, לא יודע, תקופה, נעלם מהשטח." (ראה: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 12, שורות 6 – 11, ההדגשה שלי, י.ג.)

22.     אם אכן נעלם מר ***** מספר חודשים לאחר חודש אוקטובר 2004, שומה היה על הנאשם, בסמוך לאחר שהתברר דבר ההיעלמות, לדווח זאת לבית המשפט. בודאי היה צורך לעשות זאת לאחר שנדרשה התייצבותו האישית של מר ***** בבית המשפט. פרקליט שאבד לו הקשר עם לקוחו אינו יכול להמשיך בהליך בשם הלקוח כאילו לא אירע דבר. בפועל המשיך הנאשם לנהל את ההליך בשם לקוח שנעלם ועימו אין לו, לדבריו, כל קשר ולהציג עצמו כמי שמייצגו.

23.     ביום 16.3.2006, כמעט שנה ומחצה לאחר פתיחת ההליך (וזמן רב לאחר שלגרסת הנאשם עצמו מר ***** כבר נעלם) עוד טען הנאשם בבית המשפט כי הוא מייצג את מר *****. בדיון זה לא ציין עדיין הנאשם כי מר ***** נעלם, אלא טען כי: "יש לו בעיות משפחתיות ולא ניתן כ"כ להשיג אותו" (ראה: ק/2, עמ' 1, שורה 4). במהלך דיון זה גם לא אמר הנאשם דבר וחצי דבר אודות דבר הסבת השטר אליו. בסופו של דיון זה הורתה כב' השופטת עובדיה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

24.     רק אז, כשנוצר הצורך לקיים את ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, יצא לפתע המרצע מן השק. ביום 14.5.2006, חודשיים לאחר הדיון הנזכר לעיל (ושנה ושבעה חודשים לאחר פתיחת ההליכים) הצהיר הנאשם, לראשונה, במסגרת תצהיר שהגיש לבית המשפט, כי הוא מחזיק בשטר כדין. זמן קצר לאחר מכן, ביום 4.6.2006, הודיע הנאשם לבית המשפט כי הוא התובע הנכון בתיק.

25.     הנאשם הציג את מר ***** כזוכה על פי השטר ואת עצמו כעורך דין המייצג את מר *****. הנאשם ציין כי מספר חודשים לאחר פתיחת ההליך נעלם מר *****. אין כל אפשרות שרק לאחר הדיון שנערך ביום 16.3.2006 הסב מר ***** את השטר לנאשם. הרי מר ***** נעלם זמן רב לפני כן. הסבת או מסירת שטר דורשת פעולה אקטיבית. הדבר אינו מתרחש מעצמו. לקוח שנעלם לפני זמן רב אינו יכול להסב או למסור שטר.

26.     המסקנה היא שהשטר נשוא הדיון נקנה על ידי הנאשם בכסף, כהודאתו, פרק זמן ממשי לפני המועד בו הודיע על כך לבית המשפט. במועד בו נקנה השטר לא נותרו עוד למר ***** זכויות בשטר. באותו מועד חדל הנאשם לייצג את מר ***** והפך הוא עצמו לתובע הנכון. דבר זה הוסתר מבית המשפט והודע לו רק כשלא נותרה בידי הנאשם כל ברירה.

27.     עו"ד *****, עד מטעם הקבילה, העיד בפנינו כי המשפט התנהל לכל אורכו ללא נוכחותו של מר ***** וכי הניסיונות לאתר את מר ***** עלו בתוהו. בכלל זה נכשל הניסיון לאתרו בכתובת שמסר הנאשם (ראה: פרוטוקול ישיבת 27.11.2007, עמ' 7, שורות 14 – 16, עמ' 8, שורות 12 – 14, עמ' 37 – 38 שורות 22 – 3 וגם ק/3).

28.     נעיר כי במסגרת פרשת ההגנה ניתנה לנאשם ההזדמנות לסתור טענות הקבילה. יכול היה להציג בפנינו יפוי הכוח שנתן לו מר ***** ***** ולהביא בפנינו עדויות (למשל של עו"ד הראל ******** שעבד עם הנאשם אותה עת ואימת את התצהיר ק/5), בדבר העובדה שהנאשם ייצג את מר ***** במסגרת ההליכים. יכול היה הנאשם לציין בפנינו מתי בדיוק הוסב לו השטר, על ידי מי ובאיזה נסיבות. מסיבות השמורות עימו לא זימן הנאשם לעדות עדים מטעמו ולא הציג כל מסמך שהוא. בהופעתו לפנינו הוא נמנע ממתן גרסה לאשר אירע באמת והסתפק בכך שהצביע על הכשלים שנפלו, לטענתו, בפרשת הקבילה.

29.     יכול היה הנאשם להביא לעדות את אותו ****, עימו ניהל עסקים שונים (או בלשונו "עניינים מסחריים"), על מנת שזה ישפוך אור על נסיבות הסבת השטר לנאשם. ***** הוא הרי האדם שלדברי הנאשם מסר והמחה לו את השטר (ראה למשל: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 12, שורות 14 – 16). בפנינו לא התברר במידה מספקת מה בדיוק מעמדו של אותו ******** ומניין קמה זכותו למסור שטר בו מחזיק ****. הנאשם יכול היה לשפוך אור על תעלומה זו ויכול היה להביא את ******** על מנת להבהירה. הוא לא עשה זאת ללא כל הסבר מניח את הדעת.

30.     בהתאם להלכה, הימנעות מהבאת עד מעמידה את הצד הנמנע בחזקת מי שיודע שעדות אותו עד הייתה פועלת לרעתו (ראה ספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי עמ' 1648-1661. כן ראה בעניין זה ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה (2) 385). בענייננו, עלינו להביא בחשבון לרעת הנאשם את העובדה שלא זימן לעדות בפנינו את מר ******** אשר לדבריו מסר לו את השטר.

31.     במסמכים שהגיש הנאשם לבית המשפט והוצגו בפנינו נקט הנאשם במכוון לשון מעורפלת, סתמית ובלתי ברורה, בכל הנוגע לנסיבות האופפות את הסבת השטר:

"ביני לבין מר ******** ו******** התנהלו עניינים מסחריים וכן עניינים אחרים, כתוצאה מכך הועברו אלי שיק זה בחלק מההתנהלות, ועל כן הח"מ הינו מחזיק בשיק ע"ס 50,000 ₪ נשוא תיק ההוצל"פ שמספרו 6-04-34491-16"          (ראה: ק/5 סעיף 2)

32.     מהי אותה התנהלות במסגרתה הועבר שטר בסכום של 50,000 ₪ לא הסביר הנאשם. גם בתצהיר המאוחר יותר שהגיש הוא עשה שימוש בלשון מעורפלת וסתומה:

"1. ביני לבין מר ******** ובין ******** היו עניינים מסחריים שונים.

2. לאור היחסים שהיו בין ******** ל********, הוגש בשם ******** תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע.

3. ******** ו******** המחיאו את הצ'ק נשוא תובעה זו על ידיי ואני נכנס בנעליו של ********" (ראה: ק/10)

33.     בהחלטתה מיום 31.1.2007 (ק/7) עומדת כב' השופטת עובדיה על הפגמים שבגרסת הנאשם כמו גם על התעלומה האופפת את היעדרותו של מר ***** מההליכים:

"12. יצויין כי הבקשה והתצהיר הנספח לה כלליים וסתמיים ואין בהם פירוט ראוי של העובדות, לא בכל הנוגע לנסיבות ההמחאה הנטענת, טעמיה והרקע לביצועה, ולא ביחס למועדים לביצועה על פי הנטען. מהם אותם עניינים מסחריים ועניינים אחרים אשר עמדו בבסיס ההמחאה לפי הנטען, ומתי אירעו לפי הנטען לא פורט בבקשה ובתצהיר שצורף לה.

13. סבורתני כי די בטעם זה כדי לדחות הבקשה, במיוחד על רקע העדרותו הבלתי מוסברת של התובע מההליכים."

34.     לאור כל האמור לעיל, אנו בדעה כי הוכח בפנינו במידה הנדרשת שהנאשם טען בפני בית משפט השלום בנתניה כי הוא מייצג את מר ***** ***** בהליכי גביית השטר. בפועל פעל הנאשם עבור עצמו, לאחר שרכש את השטר בכסף. דבר זה גילה הנאשם לבית המשפט רק לאחר שלא נותרה לו עוד כל ברירה, מיד לאחר שניתנה הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

35.     הנאשם הציג, לפיכך, בפני בית המשפט מצג עובדתי שאינו נכון. בכך עבר הנאשם על הוראת כלל 34 של כללי האתיקה.

36.     מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהנאשם כשל לא רק במתן גרסה סתמית ומעורפלת אלא בריבוי גרסאות ממש. בתצהיר ק/10 (סעיף 3) גרס הנאשם ש***** ***** ו******** המחו לו את השטר. בהודעתו לפנינו (פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 12שורות 8 – 16), טען הנאשם כי היה זה ******** לבדו אשר העביר לו את השטר.

37.     חוסר הדיוק, הערפול וריבוי הגרסאות פוגמים כולם משמעותית באמינותו של הנאשם. הרושם הכולל שנוצר הוא שהנאשם מתאם, מארגן ומלטש גרסותיו בהתאם לצרכי השעה.

38.     אם בכך לא די, במקום ליתן עדות בחר הנאשם ליתן הודעה, עליה לא נחקר בחקירה נגדית. לקבילה לא ניתנה לפיכך כל אפשרות לעמת אותו עם הראיות שהוצגו בתיק ולברר איתו את השאלות החשובות, היורדות לשורשו של עניין. בכלל זה השאלות מתי שכר מר ***** את שירותיו, מתי הפסיק לייצג את מר *****, מי הסב לו את השטר, מתי ארע הדבר וכנגד איזו תמורה.

39.     כאמור, הנאשם בחר שלא להעיד, אלא "למסור הודעה", כלשון כלל 32(3) לכללי סדרי הדין. כללי סדרי הדין קובעים, כי נאשם זכאי למסור הודעה "ואז לא ייחקר". הכללים לא פרטו מהי נפקותה הראייתית של הימנעות הנאשם לחקירה נגדית. ברי כי יש לייחס משמעות כלשהי להימנעות הנאשם מלאפשר לקובל לחוקרו בחקירה נגדית. יחד עם זאת, אין לייחס לה את אותו משקל אשר היינו מייחסים להימנעותו ממתן עדות כלל (כלל 32(4) לכללי סדרי הדין). במקרה כזה (של הימנעות גורפת ממתן עדות) היה מקום להקיש מהוראות סעיף 162 (א) של חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, הקובע, כדלקמן:

"162   (א)   הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע...."

40.     כב' השופט בדימוס קדמי מסביר הגיונו של כלל זה. הכוח לחזק, כך מסביר קדמי, בא לשתיקה בעקיפין, בכך שגרסתה של התביעה נשארת עומדת לבדה ללא מענה, בנסיבות שבהן הדעת נותנת שאם ישנו מענה אין לנאשם כל אינטרס להסתיר אותו (יעקב קדמי, על הראיות, חלק ראשון, עמ' 266 – 267). שתיקה של נאשם, במקום שמתחייב הסבר או תגובה, הנה התנהגות מפלילה לחובתו. דברים אלו החלים במסגרת הליכים פליליים ודאי חלים גם במסגרת ההליך המשמעתי המעין פלילי.

41.     אנו סבורים שיש לתת משקל נמוך ביותר לדברי הנאשם בהודעתו, אולם אין אנו נדרשים להגיע לידי הכרעה בענין זה, הואיל וקיימות בפנינו ראיות חיצוניות למכביר על מנת לבסס את ההכרעה בתיק זה.

42.     יתכן ויש מקום לשקול את ביטולו של כלל 32(3) לכללי סדרי הדין כלל, ובכך להביא להאחדת הדין המשמעתי עם סדרי הדין הפליליים הכלליים.

43.     קו הגנתו המרכזי בו בחר הנאשם הנו שהקבילה לא הצליחה להוכיח את אשמתו. בסיכומיו טען הנאשם, בין היתר, כדלקמן:

"אם הדין נקנה, תבוא ותגיד בכמה נקנה, מתי נקנה, איך נקנה, למי שולם. האם בפני כבודכם יש צל של ראייה שאני שילמתי? שאני קניתי ...

אנחנו לא עוסקים פה בהשערות. או שנקנה או שלא נקנה. ומאחר, ולא הוכיחו שהצ'ק נקנה, אז הוא באמת לא נקנה, לא בידי..." (ראה: פרוטוקול ישיבת 19.5.2008, עמ' 26, שורות 7 – 13, ההדגשה שלי – י.ג.)

44.     דברים אלה צורמים עד למאוד, לאור העובדה שהנאשם עצמו הצהיר בכתב כי רכש במיטב כספו את השטר. אין מנוס אלא לקבוע, ובצער, כי בהופעתו בפנינו שיקר הנאשם.

45.     במסגרת הליך פלילי, שקריו של נאשם בעניינים מהותיים המוכחים בראיות עצמאיות ובאופן ברור משמשים סיוע. יש בהם ראשית הודיה, שכן הן משקפים תחושת אשם (ראה: קדמי בספרו נזכר לעיל, חלק ראשון, עמ' 264 – 265).

46.     בענייננו שיקר הנאשם בנוגע לעניין שבלב ליבו של תיק זה – סוגיית התמורה ששולמה או לא כנגד השטר. הוא בחר להכחיש, בעזות מצח, את אשר טען במסגרת כתבי בית דין ותצהירים אותם הגיש לבית המשפט. לשקר זה כוח ראייתי, המחזק את הראיות שהביאה הקבילה ומסייע להן.

47.     בנוסף על הטעיית בית המשפט, כאמור לעיל, קיים פגם נוסף במעשיו של הנאשם אשר הוכחו בפנינו. כאשר בוחנים את ההליך שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה, ניתן לראות כי הנאשם מעורב בהליך עד צווארו, במספר כובעים, כעורך דין המייצג תובע, כעד המגיש תצהיר עדות ראשית וכתובע בכתב תביעה מתוקן שהוגש על ידו. במהלך ההליך, כשמגיע רגע האמת, הופך הנאשם פתאומית מעורך דין מייצג לתובע. דרך התנהלות זו הנה פגומה ופסולה.

48.     בפסק דינו של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין, בבד"א 27/82 פלוני, עו"ד נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין הארצי בירושלים פד"א ג 268, נדונה התנהגותו של עורך דין שהגיש תביעה שטרית, על בסיס שטרות שניתנו ללקוחו והומחו על ידו לעורך הדין. חברי בית הדין הארצי אשר אישרו את ההרשעה הדגישו כי עצמאותו של עורך הדין הנה יסוד מוסד ומרכזי במעמדו. ללא העצמאות לא יכול עורך הדין למלא את תפקידו החברתי המיוחד. לכן נאסר על עורך דין "להשאיל את שמו" ללקוחו לשם ניהול הליכים משפטיים. הפגם שנפל במקרה זה במעשי עורך הדין, כך הוסבר, נעוץ בטשטוש התחומין בין מייצג לבעל דין ובמעורבות יתר בעניינו של הלקוח. נביא מדברי בית הדין, בעמ' 272 של פסק דין:

"טשטוש תחומין זה, ומעורבות היתר של עורך הדין בעניינו של הלקוח, יש בהם כדי למנוע מעורך הדין מלמלא את תפקידו כמייצג הלקוח בלבד, וכ “OFFICER OF THE COURT”  וכמי שתפקידו לעזור לבית המשפט לבדוק באופן אובייקטיבי את העובדות השנויות במחלוקת על מנת להחיל עליהן את החוק. "מעורבות יתר" ו "הזדהות יתר" עם הלקוח, נוטלות את האלמנט האובייקטיבי שבתפקידו הציבורי של עורך הדין ובכך הן פוגמות במילוי תפקידו של עורך הדין"

49.     דברים אלה יפים גם בענייננו. הנאשם פעל במסגרת ההליך במספר כובעים: עורך דין מייצג, עד ובעל דין. הוא קנה בכסף את השטר נשוא התובענה וניהל הליך לגביית שטר זה, בהציגו עצמו כעורך דין מייצג, מבלי לגלות לבית המשפט כי הוא התובע וכי הוא ישלשל לכיסו את הכספים שייגבו במסגרת ההליך. רק כשנדחק אל הקיר ולא נותרה לו עוד כל ברירה חשף הנאשם את מלוא התמונה בפני בית המשפט.

50.     מעורבות יתר זו בהליך המשפטי, תוך הסתרת העובדה שהוא פועל עבור עצמו, הנה התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. על פרקליט לנהוג ביושר ובגילוי מלא כלפי בית המשפט, להציג את מלוא העובדות הרלוונטיות ולשמור על ניתוק בין עניינו של הלקוח לבין עניינו של עורך הדין. בין אם ייקרא הדבר "קניית דין" ובין אם לא יינתן לדבר כל שם, מדובר בדרך הילוך פגומה ואסורה.

51.     בכללי האתיקה איסור מפורש על עורך דין למסור עדות במשפט בו הוא מייצג לקוח. בבסיסו של איסור זה הרצון לשמור על הניתוק המקצועי, על קו מפריד בין האדם המעורב בהליך המשפטי לבין הפרקליטים המייצגים. גם על איסור זה עבר הנאשם בהגישו לבית המשפט השלום את תצהיר העדות הראשית ת/5 בעודו פועל, על פי הצהרתו הוא, כעורך דין המייצג את מר ***** *****.

52.     סיכומו של דבר, מכל הטעמים המנויים לעיל, אנו בדעה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: הפרת החובה לעזור לבית משפט לעשות משפט, עבירה על פי סעיפים 54 ו – 61(1) לחוק; העלאת טענה בידיעה שאינה נכונה, עבירה על פי כלל 34 של כללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק; ייצוג תובע בתיק בו הוא מעיד מטעמו, עבירה לפי סעיף 36 של כללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק; ו - התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיף 61 (3) לחוק.

הכרעת הדין ניתנה בהעדר הצדדים ובאי כחם, היום, י"ט בסיון תשס"ח (22.6.08), ותומצא להם על ידי המזכירות.

 

             _______________      ______________          _______________

                  עו"ד ירון גרופמן                   עו"ד רוני גולן                    עו"ד איליה וייסברג

                         חב"ד                               אב"ד                                  חב"ד



בית הדין המשמעתי המחוזי של                                                                                                  בד"מ 122/07

לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו

בעניין שבין:

הקובל:                       הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו             


-          נגד -         

הנאשם:                     עו"ד ********, מ.ר. 11890


גזר דין

עו"ד רוני גולן, אב"ד:

1.         הנאשם הורשע בביצוע עבירות של הפרת החובה לעזור לבית משפט לעשות משפט, עבירה על פי סעיפים 54 ו – 61(1) לחוק; העלאת טענה בידיעה שאינה נכונה, עבירה על פי כלל 34 של כללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק; ייצוג תובע בתיק בו הוא מעיד מטעמו, עבירה לפי סעיף 36 של כללי האתיקה וסעיף 61 (2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 (להלן: החוק); ו - התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה על פי סעיף 61 (3) לחוק.

2.         הנאשם ייצג תובע בהליך שענייננו ביצוע שטר אשר נפתח בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה. לאחר שהוגשה על ידי החייב התנגדות לביצוע השטר, הועבר ההליך לבית משפט השלום בנתניה. במסגרת התובענה שהתנהלה בבית משפט השלום, ייצג הנאשם תחילה את התובע ואף נתן עדות בתצהיר מטעם התובע. לאחר מכן, טען בבית המשפט כי רכש את הזכויות בשטר נשוא התובענה, שטר אשר הזכות לפרעו שנויה במחלוקת ומתבררת במסגרת התובענה.

3.         בהכרעת הדין קבענו כי הנאשם קנה את זכות התביעה מלקוחו וכי במהלך חלק מן התקופה בה טען הנאשם בבית המשפט כי הוא מייצג את לקוחו ופועל כעורך דין עבור לקוח, פעל הנאשם הלכה למעשה עבור עצמו.

4.         כן נקבע כי הנאשם נתן תצהיר בתיק בו הוא ייצג לקוח, דבר המהווה עבירה על כללי האתיקה.

5.         העבירה של קנית זכות תביעה, ידועה במשפט האנגלי כ- Champetry.

6.         ב- Black's Law Dictionary (Fifth Ed.) הוגדר Champerty כך:

"A bargain by a stranger with a party to a suit, by which such third person undertakes to carry on the litigation at his own cost and risk, in consideration of receiving, if successful, a part of the proceeds or subject sought to be recovered…”

7.         במילון של עו"ד אליהו מוזס Legal Dictionary English-Hebrew (Sixth printing – 2006) תורגמה המילה Champerty ל"סרסור משפטי; קנוניה משפטית (לשם חלוקת שלל)".

8.         בהכרעת דיננו התייחסנו לפגם ולפסול שבקניית דין על ידי עורך דין.

9.         הגם שבע"א 24/58 ישעיהו ברודנר נ' יצחק פישמן, פ"ד יב 828 נחלקו שופטי בית המשפט העליון בשאלת יישומו של המושג Champerty ובשאלה הם יש לראות בעין שלילית את קניית הדין ע"י מי שאינו עורך דין, הרי שבבד"א 27/82 פלוני, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים, פ"דימ ג 268 נקבע במפורש כי בגדר האיסורים החלים על עורכי דין, חל אף איסור "על עורך הדין 'להשאיל' את שמו ללקוחות לשם ניהול הליכים משפטיים".

הלכה זו נקלטה בפסיקת בתי הדין המשמעתיים (ראו בד"מ 3/04 לשכת עורכי הדין מחוז הדרום נ' ב' [פדאור אתיקה 05 (34) 11], היוצקים תוכן לכללים האוסרים על עורכי דין להתנהג באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין ואוסרים עליהם לבצע מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין.

10.     בודדים הם המקרים אשר נדונו בבתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין בנושא "קניית דין". לא הובאו בפנינו ראיות על מידת נפיצותה של העבירה. יש לקוות כי בודדים הם המקרים בהם מבצעים עורכי דין עבירה של קניית דין.

11.     לחובת הנאשם שלוש הרשעות קודמות:

11.1.              בבד"מ 143/90 [ק/11] הורשע הנאשם בעבירות על פי סעיפים 61(3) לחוק ובעבירות על פי סעיף 53 ו- 61(1) לחוק. באותו מקרה שלח הנאשם מכתבי התראה בשם לקוח שלא הסמיכו באופן ישיר, אלא חברת גביה.

על הנאשם הוטל עונש של נזיפה, לאחר "שהנאשם הביע חרטה עמוקה ואמר שלמד את הלקח" (גז"ד מיום 30.4.92);

11.2.              בבד"מ 32/93 [ק/12] הורשע הנאשם (במסגרת הסדר טיעון) בעבירות על סעיפים 55, 56, 61(1) לחוק ובעבירות על סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק ובעבירות על סעיף 61(3) לחוק, בכך שלמרות שקיבל לקוחה במסגרת יעוץ משפטי במסגרת נעמת וקיבל כסף מנעמ"ת עבור הייעוץ, הוא החתים את אחת הפונות על הסכם שכ"ט ובו התחייבות לשלם לו שכ"ט.

על הנאשם נגזר עונש של נזיפה ותשלום הוצאות (גז"ד מיום 7.5.93).

11.3.              בבד"מ 175/06 הורשע הנאשם בעבירות של עיכוב של כדין של כספי לקוחות, אי מתן דו"ח על מצב כספים שבידי עו"ד, מתן הלוואה או טובת הנאה אחרת כדי לקבל עבודה ותשלום בעד הוצאות לקוח, ניהול כספי נאמנות בחשבון בנק נפרד, הפסקת ייצוג בבית המשפט שלא באישור בית המשפט ובעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ובעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין.

על הנאשם הוטל עונש של השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין לתקופה של 6 חודשים, השעיה על תנאי של 6 חודשים לתקופה של 3 שנים וכן תשלום הוצאות למתלונן וללשכת עורכי הדין.

פס"ד זה אינו חלוט.

12.     ב"כ הקובל מבקש למצות את הדין עם הנאשם ומבקש לקחת בחשבון את ההרשעות הקודמות וכן את העובדה שהנאשם לא הודה ועתר לעונש של השעיה בפועל למספר שנים.

13.     הנאשם בן 65, הוא גרוש ולו 3 ילדים בוגרים. לפי דבריו הוא מתגורר במשרדו. הנאשם ביקש כי נפסוק "כבית הלל" ולא "כבית שמאי" וציין כי הוא כבר נענש בעצם ההעמדה לדין.

כן טען הנאשם, בלשון רפה, לחרטה.

14.     אנו סבורים שיש להחמיר עם הנאשם.

15.     הנאשם הורשע בעבירות חמורות ביותר של אי מתן עזרה לבית משפט לעשות משפט, עבירות של טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו נכון, עבירה של ייצוג תובע בתיק בו הוא מעיד מטעמו, עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין ובעבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

16.     מעשיו של הנאשם חותרים תחת האמון שרוחש בית המשפט לפרקליטים כ"פקידי בית המשפט", כאנשים שניתן לבטוח בדבריהם ושיש לתת בהם אמון.

יחסי אמון וכבוד בין בית המשפט לבין עורכי הדין המופיעים בפניו הם אבן יסוד במערכת המשפט.

הנאשם פגע במרקם היחסים העדין שבין בתי המשפט לפרקליטים והכתים ציבור שלם ופגע בו.

17.     הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו והוא מתקשה להבין את הפסול שבמעשיו.

18.     התרשמנו כי הנאשם אינו מודע לחובות המוטלים על עורך הדין ואינו ער לתפקידו החברתי של עורך הדין.

19.     משכך הדבר, אין לצפות לתיקון דרכיו של הנאשם. ניסיון העבר מוכיח כי הנאשם שב ונכשל בעבירות משמעת ולא תיקן את דרכיו.

20.     הפתרון היחיד למניעת חזרת הנאשם על העבירות מהסוג שביצע והעונש ההולם, לדעתנו, את חומרת מעשיו ונסיבותיו האישיות, הוא השעייתו מחברותו של הנאשם בלשכת עורכי הדין לתקופה משמעותית.

21.     לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

21.1.              עונש של השעיה מלשכת עורכי הדין לתקופה של 5 שנים, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל ואילו יתרת התקופה (שלוש שנים) הינה על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מהיום, עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה;

21.2.              תשלום הוצאות ללשכת עורכי הדין בישראל בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בשני שיעורים: 2,500 ₪ ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת גזר הדין לנאשם וסך 2,500 ₪ ישולמו תוך 60 יום מיום המצאת גזר הדין לנאשם.

הצדדים ויתרו על שימוע גזר הדין וביקשו כי יומצא להם בדואר.

גזר הדין ניתן בהעדר הצדדים ובאי כחם, היום, כ"ד תמוז תשס"ח (27.7.08) ויומצא להם על ידי המזכירות.

   

             _______________   _________________ ___________________

                  עו"ד ירון גרופמן                   עו"ד רוני גולן                    עו"ד איליה וייסברג

                         חב"ד                               אב"ד                                  חב"ד