יום חמישי, 25 אפריל 2019

עט ואתיקה · מאגר כתבי עת

  גליון 71 · תאריך פרסום יוני 2003 · עט ואתיקה

להיקפו של הקלון

פסיקה משמעתית

החלטה
עניינה של החלטה זו בקביעה האם יש בעבירות בהן הורשע הנאשם בבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "בית המשפט") משום קלון, קביעה שהינה הכרחית לצורך הכרעה בבקשת הקובל להטיל על הנאשם עונש בהתאם לסעיפים 75 ו68- לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין").

רקע עובדתי
הנאשם הורשע בבית המשפט בעבירות לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בית המשפט גזר על הנאשם 9 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין עבירה עליה הורשע או כל עבירה אחרת שיש בה יסוד של מרמה או הפרת אמונים, קנס בסכום של 5000 ש"ח שישולם בתוך 30 ימים מיום מתן גזר הדין, או 5 חודשי מאסר תמורתו, פיצוי בסך של 2500 ש"ח בתוך 60 ימים מיום מתן גזר הדין לעמותת ממס"י, בגין נזק עלותו לעמותה של הרכב, שהנאשם זכה בו שלא כדין.

ביום 20.9.02. הגיש הקובל לבית הדין בקשה, בהתאם לסעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, לגזור על הנאשם עונש לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים, שכן בעבירות בהן הורשע הנאשם ובנסיבותיהן יש משום קלון רב וחומרה רבה.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו להחלטה, כי בנסיבות הענין יש בעבירות בהן הורשע הנאשם משום קלון, כאמור בסעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. להלן יפורטו נימוקינו.

עמדות הצדדים

עמדת הנאשם

הנאשם טען, כי לכל היותר הייתה כאן מעידה או כשלון, אך לא מתקיימת כאן מערכת נסיבות כוללת המעידה על קלון.
הנאשם הפנה לפסיקה לפיה מרכז הכובד של ההכרעה לעניין הגדרת קלון אינו טמון ביסודות הפורמאליים של העבירה, אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה, ולכן עבירה שיש עימה קלון הינה עבירה אשר נסיבות ביצועה מעידות, כי בעבריין נפל פגם מוסרי חמור, מה שלטענתו לא ארע כאן.
לדבריו, במקרה דנן מדובר בנסיבות מקלות המאיינות את הקלון שבעבירה:
מדובר היה ב320-$ , על אף שבפסק הדין נכתב 600 $, שכן לדבריו הרכב החליפי היה ברשותו 10 ימים ולא שבועיים,
השיק היה רשום על מועד שקדם לקרות האירוע אולם הוצאה לו קבלה ביום התשלום ולא רטרואקטיבית, והכיסוי הביטוחי לרכב חליפי לא החל רטרואקטיבית אלא ביום ששולם עבור הרכב החליפי, יום שהיה לאחר קרות התאונה,
לדברי הנאשם הוא לא ביצע דבר בהסתר, אלא שילם לאחר התאונה. לדבריו, הוא אמר באופן גלוי שקרתה תאונה, ובכל ממס"י ידעו על כך,
עוד טוען הנאשם, כי בית המשפט ציין, שהוא לא המציא את השיקים המקוריים, בעוד שלטענתו בבית המשפט הוא הראה את השיקים המקוריים, אך צרף צילומים, כי רצה להשאיר אצלו את השיקים המקוריים, ובכל זאת נקבע ממצא לא נכון, ועוה"ד של הפרקליטות כתב כי הנאשם התכוון לרמות,
לדבריו לא היה כאן כל מארג של מרמה, אלא הוא בא בתום לב וביקש רכב חליפי וקיבלו עוד באותו היום בו שילם מר י. (להלן: "מר י.") שהואשם יחד עם הנאשם באותו כתב אישום, ושימש כמנהל אגף בממס"י, אמר לנאשם שבתוקף סמכותו, הוא יכול ליתן לו רכב חליפי באופן מיידי. הנאשם טען, כי ידע שהדבר אפשרי, על אף שקיימת תקופת המתנה מינימאלית לקבלת רכב חליפי, שכן כיהן בעבר כמנכ"ל של חברות ביטוח,
לדברי הנאשם, מר י. היה עד לתקלה שהעלה הנאשם בפניו, וידע היטב כי ארע אירוע ביטוחי, ויחד עם זאת נענה לבקשתו והסדיר את עניין הרכב החליפי ואף זוכה ע"י בית המשפט. מכך גוזר הנאשם, כי לא יתכן שהייתה כאן מרמה, אחרת איך ניתן להסביר את זיכויו,
עוד הוסיף הנאשם, כי מר י. לא נהג כלפיו כפי שנהג בשל קיומם של יחסי מרות ביניהם, שכן הנאשם לא היה ממונה עליו, אלא עשה את תפקידו כסגן נשיא ממס"י בהתנדבות, וכי הכול נעשה במהלך הדברים הרגיל ובצורה טבעית.

עמדת הקובל
ב"כ הקובל טוען מאידך, כי בעבירה דנן יש קלון. הוא מסתמך על מילותיו של פסק דינו של בית משפט השלום בעניינו של הנאשם, אשר נקט במינוח "מרמה" והרשיע את הנאשם. לדברי ב"כ הקובל, כאשר יש מרמה יש גם קלון. גובה הסכום המדובר אינו רלוונטי, שכן דין פרוטה כדין מאה. אם לא מגיעה זכות של רכב חליפי, והנאשם הוציא את הרכב החליפי במרמה כפי שנקבע ע"י בית המשפט, אז אין זה משנה מה שווי הזכות.
לדבריו, למנהל/ נושא משרה בחברה יש חובת אמונים כלפי החברה שהוא מייצג, ויש בכך דמיון לעו"ד שפועל בשמם של אחרים. במקרה דנן מדובר בעו"ד שמייצג את החברים בעמותת ממס"י ופוגע באמון שלהם, ובית המשפט אף כותב זאת מפורשות, ולכן מחויבים ללכת בקו זה. בית המשפט בגזר דינו קבע, כי העובדה שמדובר בסכום כסף שאינו רב, אינה עומדת כנגד הפגיעה התדמיתנית החמורה בתאגיד, הזקוק מטבע הדברים לאמון הציבור הרחב אותו הוא משרת. עצם המרמה פוגעת באמון הציבור.

שאלת הקלון

דיון משפטי
1.חוק לשכת עורכי הדין, בסעיף 75 בו, מעניק לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין סמכות להטיל על עו"ד, שהורשע בבית משפט או בבי"ד צבאי בעבירה פלילית, עונש משמעתי, מבין העונשים הקבועים בסעיף 68, אם מצא בית הדין שבנסיבות העניין היה בעבירה בה הורשע עו"ד, משום קלון.

2.אם כן, לשם קביעה אם יש מקום להטיל על הנאשם שלפנינו עונש משמעתי, כאמור בסעיף 75 ו68- לחוק לשכת עורכי הדין, יש לבחון האם יש בעבירות בהן הורשע הנאשם משום קלון.

3.שאלת הקלון, שהינה שאלת המפתח לעניין סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, היא שאלה מורכבת מאחר וחוק לשכת עורכי הדין איננו מגדיר "קלון" מהו, ואינו מציג מהן אמות המידה לבחינת קיומו או שלילתו.

4.על מנת להבין את משמעות המונח קלון, ראוי לפנות לדברי בית המשפט העליון בעל"ע 2579/90, 3093 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד מה(729)4, בעמ' 732, שם קבע כבוד השופט ברק (כתוארו אז) מספר קביעות יסוד לגבי מהות המונח קלון, כדלקמן:

"המושג קלון הוא מושג עמום, ויכול שהוא ישא בחובו משמעויות שונות בהקשרים שונים. על מהותו של הקלון "יש לעמוד על פי תכליתה של החקיקה, אשר במסגרתה מופיעה ההוראה בדבר עבירה שיש עימה קלון" (בג"צ 251/88 [1], בעמ' 839). כאשר הוא מופיע בהקשר של "עבירה שיש עימה קלון" או, כמו כאן, "שבנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון" הוא מתאר את הרכיב הבלתי מוסרי שטמון בביצוע העבירה או בנסיבות ביצועה...לא בכל עבירה פלילית טמון יסוד הקלון. יתרה מזאת, יתכן ובביצוע עבירה יימצא בנסיבות מסוימות קלון, בעוד שבנסיבות אחרות לא יימצא קלון ... כך ש"מרכז הכובד של ההכרעה אינו טמון ביסודות הפורמאליים של העבירה אלא בנסיבות בהן נעברה העבירה..." מהיות אמות המידה המוסריות דבר המשתנה מעת לעת ומחברה לחברה, אין טעם ואין אפשרות לנסות ולהגדיר באופן חד "קלון" מהו, ובאילו נסיבות יימצא... השימוש במונח עמום הוא מכוון כאן - מטרתו לאפשר לבתי הדין המשמעתיים ולבית המשפט לצקת בו תוכן ממקרה למקרה באופן המתבקש מתפיסות העולם ואמות המידה האתיות הרווחות בחברה באותה עת, ומתוך מטרה להגן על אותם אינטרסים עליהם מופקד החוק". [הדגשות אינן במקור].

ובהמשך -

"אחד הפירושים של המונח "קלון" - התואם את סוג העניינים שלפנינו - הוא פירוש הנגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך דין, על מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט כשורה, ועל מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת דין לא ייפגע... נסיבות המעידות אל (כך במקור) אי עמידתו של עורך דין בדרישותיה של החברה מהעוסק במקצוע זה יכולות להיות נסיבות מנסיבות שונות. כך למשל, עבירה הכרוכה בשיבוש הליכי משפט, כגון ניסיון לבידוי ראיה ושבועת שקר, מעמידה בספק את התאמתו של אדם לעסוק בעריכת דין... גם עבירות אחרות המעידות על חוסר אמינותו של עורך הדין, למשל מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במרמה, יהיה בהן בדרך כלל משום קלון... מהיות עורך הדין חלק מהמערכת המשפטית, ומהיותו עזר כנגד בית המשפט במלאכתו השיפוטית, עליו להיות נאמן לחוקי המדינה, ולגלות רמה מקצועית ואתית ההולמת את המקצוע וגם האמון שהלקוח, בית המשפט והציבור נותנים בעורך הדין. על כן, עבירה על חוקי המדינה המעידה על זלזול וחוסר כבוד של עורך הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון". [ההדגשות אינן במקור].

5. לעניין זה יפים גם דבריה של פרופ' גביזון במאמרה "עבירה שיש עימה קלון כפסול לכהונה ציבורית", משפטים א' (תשכ"ח) 176, 183, שנאמרו בהתייחס למטרת הענישה המשמעתית:

"אם אדם מן הרחוב יבצע עבירה פלילית שיש בה משום הפרה של כללי המוסר, לא יהא צפוי לסנקציה כל שהיא, מעבר לסנקציה הפלילית...
מטרת הסנקציה הנוספת היא לשמור על דמותם הציבורית והמוסרית של בעלי כהונות או מקצועות מסוימים. מטרה זו מושגת על ידי האפשרות לסלק אדם מתפקידו בעקבות 'הרשעה בעבירה שיש עמה משום קלון'. אולם, הדרישות של בני החברה מממלאי התפקידים השונים, המוגנים בצורה זו על ידי החוק, שונות הן במהותן. כן שונות אף הסנקציות שמטיל המחוקק בשל הרשעה, בעבירה שיש עמה קלון. מכיוון שהמחוקק בחר להשיג את מטרתו בכל החוקים על ידי השימוש באותו ביטוי עצמו, נראה שיש לפרש את המלה 'קלון' בהתאם להקשר בו היא מופיעה, ולדרישות אשר החברה מפנה אל בעלי אותו תפקיד או מקצוע...אם הנאשם הוא עורך דין, יש לבדוק מהי הצפייה של ציבור האנשים הנזקקים לעורך דין". [ההדגשות אינן במקור].

6. לעניין זה ראה גם על"ע 2579/90, 3093 הנ"ל, שם נקבע כדלקמן (עמ' 733):

"הדין המשמעתי, הנערך לפי חוקים שונים בעקבות הרשעה בפלילים עניינו בהסקת מסקנות, מה ההשלכה אם בכלל, אשר יש להרשעה על עיסוקו של הנידון ועל תיפקדו המקצועי... הדין המשמעתי בעקבות הרשעה בפלילים בא אפוא למנוע סתירה בין הנדרש מאיש המקצוע להלכה לבין התנהגותו למעשה".

7.פסיקת בתי המשפט מראה אפוא, כי הקריטריון המנחה את בית הדין בקביעתו אם יש בעבירה משום קלון, נובע ממטרת הקמת הלשכה וממטרת החקיקה המשמעתית. המבחן הוא ההשלכה שיש לעבירה בה הורשע עורך הדין על תפקודו המקצועי והאם העבירה מטילה כתם על עיסוקו כעורך דין.

כך גם נאמר בבד"מ 3/94 הועד המחוזי נ' עו"ד יצחק דוכן:

"מותב זה מצווה לבחון את מידת הפגיעה שגרמה העבירה, על מכלול נסיבותיה, לציבור נושאי התפקיד, ומהי מידת ההוקעה הראויה למעשה כגון דאי.

ראה גם האמור בבד"מ 96/37 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד אייל רוזנברג שם נדונה בקשה להטלת עונש על פי סעיף 75 לחוק בין השאר בגין עבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף:
"עבירות הנמנות על עבירות מרמה וזיוף, כה חמורות הן, עד כי קשה לתאר עבירות המשתוות להן בחומרתן, מבחינת המעילה באמון שהיה נתון בידי מבצען. בעיקר דברים אמורים, משמדובר במבצע הנמנה על ציבור עורכי הדין, והחייב לנהוג ביושר ובנאמנות, הן כלפי לקוחותיו והן כלפי ערכאות המשפט".

וראה גם האמור בבד"א 22/85 יורם סהר, עו"ד נ' ועד מחוז באר-שבע, לשכת עורכי הדין, פדי"מ ה', 233 בערעור על הטלת עונש לפי סעיף 75 לחוק, כדלקמן:

"כשבאים לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, יש לבחון עובדות המקרה בדיקה קפדנית עפ"י נורמות שתהלומנה רמה נאותה של התנהגות מוסרית ואזרחית...משליחי ציבור נדרשת בד"כ רמה גבוהה של התנהגות מוסרית... רמה מוסרית גבוהה זו מחייבת על אחת כמה וכמה עורך-דין, אשר יסוד האמון הניתן לו ע"י לקוחותיו, הציבור והממשל - מחייבו שלא לאכזב בציפיות הנדרשות ממנו. וכבר פסק כב' השופט שמגר אז... כי על הפרקליט חובה לנהוג בכל עת ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי כל אלה איתם הוא מקיים קשרים בתוקף תפקידו המקצועי ודורשים ממנו לא רק שלא לבצע מעשים הנוגדים את חוק העונשין כמעשי עבירה מפורשים, אלא יש בה משום דרישה שהיא מעבר לחובת ההימנעות מביצוע עבירות מוגדרות". [ההדגשות אינן במקור].

8.כאמור, אין בחוק לשכת עורכי הדין הגדרה למונח קלון או אמות מידה לבחינת קיומו, ועל כן יש להסתייע במבחנים ובשיקולים שנקבעו בפסיקה כדי לסייע בהכרעה אם עבירה מסוימת שנעברה בנסיבות מסוימות כרוכה בקלון.

בעמ"ש 4123/95 יוסף אור נ' מדינת ישראל - נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184, הדן בעבירות משמעת של עובדי המדינה. מובאים שיקולים, שהינם יפים גם לענייננו, לצורך סיוע בהכרעה אם עבירה מסוימת, שנעברה בנסיבות מסוימות כרוכה בקלון, ואשר בית הדין יכול להביאם בגדר שיקוליו בבואו להכריע בדבר קיומו של הקלון, כדלקמן:

1. סוג העבירה - האם מדובר בעבירה שמטבע ברייתה יש עימה קלון;

2. ההקשר שבו נעברה העבירה - האם יש בעבירה בהקשר שבו נעברה משום קלון,

3. מהות המשרה - האם העבירה שנעברה יש בה משום סתירה למקצוע עריכת הדין, לאופיו של מקצוע עריכת הדין ולכללי ההתנהגות המתחייבים ממקצוע עריכת הדין;

4. הנסיבות של ביצוע העבירה - במקרי הגבול יש לשאול האם העבירה שבוצעה על ידי הנאשם בנסיבות מסוימות יש בה משום קלון.

9.בבד"מ 106/91 ועד מחוז תל אביב נ' כספי, פדי"מ תשנ"ד 9, קבע בית הדין, כי הקלון יכול שינבע מנסיבותיו העובדתיות של העניין או מאופייה וממהותה של העבירה. בית הדין סיכם שם באומרו, כי ניתן לתאר עבירה שיש עימה קלון, כעבירה שהיא "בושה וחרפה" לעושה.

מן הכלל אל הפרט

10. סבורים אנו, כי יישומם של מבחנים אלה במקרה דנן מוביל למסקנה, לפיה העבירה בה הורשע הנאשם יש עימה קלון.

קרי, גם אם נקבל את גרסתו של הנאשם לפיה לא הוכחה כוונת רמיה, אין בכך כדי להפחית מחומרת הפגם המוסרי שדבק בו.

11. מרובד כאו בעבירה של מרמה והפרת אמונים, אשר לגביה קבע בית משפט השלום:

"אין ספק, כי הנאשם נהג במרמה כלפי המועדון
- בבואו לתבוע, בטענות שווא, זכות שאינה מגעת לו וביקש להעמיד את פני הדברים, אף זאת במרמה, כאילו שילם את התשלום המגיע ממנו בעבור ביטוח הרכב החליפי, ימים אחדים לפני קרות התאונה לרכבו. לבד מן המרמה הגלומה במעשהו של הנאשם, הוא הפר בד בבד, גם את חובתו כמנהל בתאגיד - משמע כחבר הועד המנהל של העמותה וסגן נשיא שלה, החייב בפעולה לטובת המועדון - לפעול כלפי המועדון וחבריו ביושר ובהגינות ומעל באמון שניתן לו".

12.לדברי בית משפט השלום המרמה, ובמקביל גם הפרת האמונים, פגעו, אין ספק, בתאגיד ממס"י, פגיעה כפולה - פגיעה כספית ישירה של קבלת טובת הנאה שוות כסף שאינה מגעת לנאשם, ופגיעה בתדמית ממס"י ובמידת הרצינות שהציבור יחוש אליו.

13.במקרה שלפנינו, אמנם מדובר במעידה חד פעמית, אלא שגם אם נסכים לטענת הנאשם, כי לא היה כאן כל מארג של רמייה, וכי לכל היותר מדובר במעידה או כשלון, הרי שהוא פעל מתוך פזיזות ו/או רשלנות, וגם בהתנהגות זו דבק פגם, מקום שמדובר בעו"ד.
עורך דין הנמצא בתפקיד של שליח ציבור, חייב לעמוד בסטנדרט גבוה של התנהגות מוסרית, על מנת שיוכל למלא את תפקידו כראוי, ולא לאכזב את הציבור והממשל בציפיות הנדרשות ממנו. על עורך הדין להיות נאמן לחוקי המדינה, ולכן אין הנאשם, בהיותו עו"ד, יכול להתכסות בטענה כי אושר לו רכב חלופי ע"י מי שהייתה לו סמכות לכך, כאשר האישור הנ"ל הינו חלק מהתנהגות כוללת של הנאשם, אשר בית משפט השלום קבע לגביה, כי הייתה בגדר רמייה.
14.אין גם לשכוח, כי בית משפט השלום פסק, כי האפשרות של חוסר מודעות לכך, כי הנאשם עושה מעשה של מרמה או הפרת אמונים איננה עומדת על הפרק, וכי גם מניע טהור יכול להביא אדם לעשות מעשה של מעילה באמון, ולא כל שכן כאשר המניע פסול כבמקרה זה.

15.ראוי בהקשר זה להביא את דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בעל"ע ,2579/90 3093 הנ"ל, כדלקמן:

"עבירה - המעידה על אופי פגום או על היעדר שליטה ביצרו או על תפיסה אתית מעוותת של תפקוד עורך הדין והחוק בחברה - ניתן לראותה כעבירה שיש עימה קלון...במסגרת זו עשויות להשתלב גם עבירות שבוצעו שלא במסגרת מילוי תפקידיו המקצועיים של עורך הדין...ואף עבירות שאינן מהחמורות ביותר בספר החוקים. לעיתים, אף רשימה ארוכה של עבירות מוחלטות - שאינו דורשות כל יסוד נפשי - עשויה להצביע בנסיבותיה המיוחדות על קלון בהתנהגותו של עורך הדין". [ההדגשות אינן במקור].

סוף דבר

על יסוד כל השיקולים שפורטו לעיל, הגענו למסקנה לפיה יש בעבירה בה הורשע הנאשם משום קלון, כאמור בסעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין.

(בד"מ 123/02)