שבת, 15 דצמבר 2018

עט ואתיקה · מאגר כתבי עת

  גליון 56 · תאריך פרסום ינואר 2000 · עט ואתיקה

המותר לעורך דין למסור עדות למשטרה בהקשר ללקוחו המעורב לכאורה בפלילים ?

חסיון מקצועיהעובדות:

1.עורך דין זומן לחקירה במשטרה בעקבות תלונה שהוגשה כנגד לקוחו באשמת זיוף.
2.הלקוח פנה אל עוה"ד לטיפול בתביעת נזיקין בעקבות תאונת דרכים מיום 7.11.96 וכשבתיק התביעה מעורב גם המוסד לביטוח לאומי.
3.במסגרת המסמכים הרפואיים שמסר הלקוח, הומצאה גם הודעת המוסד לביטוח לאומי הכולל החלטת הועדה הרפואית שלפיה נקבעו לו 20% נכות לצמיתות.
4.בעקבות ממצא זה פנה עוה"ד לחברת הביטוח בדרישה כספית גבוהה על סמך שיעור הנכות שנקבע ללקוח כאמור.
5.ביום 30.11.97 התקשרה ראש מדור תביעות גוף בחברת הביטוח וסיפרה לעוה"ד כי מסמכי הביטוח הלאומי זויפו ואחוזי הנכות שנקבעו היו 0% בלבד.
6.עוה"ד ביקש מהמ.ל.ל. לקבל את מקור ההחלטה שקבעה את אחוזי הנכות ואכן הזיוף בה נראה ברור.
7.בעקבות מצב דברים זה הודיע עוה"ד לחברת הביטוח על הפסקת טיפולו בתיק וכן כתב ללקוח ולרעייתו (שבפועל היא שהמציאה לו את המסמכים הרפואיים) על הפסקת טיפולו בתיק - ומאז נותק הקשר בינו לבין הלקוח עד לפניית המשטרה אליו למסור עדות מלאה - וכשבמקרה זה יהא עליו גם לערב את אשת הלקוח שמסרה לו מסמכים מזויפים כאמור ושגם היא הייתה בתקופה הרלבנטית לקוחתו.

השאלה:
כיצד על עוה"ד לנהוג במקרה זה?

עמדת ועדת האתיקה:
א.אם מקור מסמך כלשהוא אינו חסוי, העתקתו ע"י צד אחר למטרת המשפט בכדי להקנות הגנה מפני הגלוי, אין בה כדי להקנות להעתק חיסיון, על אף שהוכן למטרת ההליך המשפטי (לעניין זה ר' ספרו של אברהם זר "אתיקה מקצועית", עמ' 50).
יוצא, אפוא, כי המסמכים עצמם, דוחות המוסד לביטוח לאומי, אינם חסויים, הואיל ומקורם במוסד לביטוח לאומי.
ב.העברת מסמך מזויף מלקוח לעורך-דין אין בה כדי להקנות חיסיון לאותו מסמך וזאת כאשר המסמך הועבר על מנת למנוע תפיסתו ע"י המשטרה.
תשומת הלב מופנית לספר הנ"ל של עו"ד אברהם זר, עמ' 51-52.
נכון שהמסמך נשוא פנייתך הועבר לשם הגשת תביעה לחברת הביטוח, אך נראה שניתן להסתמך על הלכה זו.
ג.עורך-דין חייב להעיד ולאשר כי נפגש עם לקוחו או להעיד על מצבו הפיזי והנפשי של לקוח בעת המפגש וכיו"ב. המידע החסוי קשור למתן השירות המקצועי ולא למידע הכרוך במתן אותו שירות.
פרטים על עסקיו או פעולותיו של הלקוח, אין להם קשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עוה"ד ואינם עניין לחיסיון.
ההלכה היא כי לא קיים חיסיון בהתאם לסעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961- ל"סוג השרות" ול"מהות הטיפול" שנותן עו"ד ללקוחו להבדיל מ"תוכן השרות" שהינו חסוי (שם, עמ' 56).
ד.תנאי מרכזי לקיום החיסיון הוא הקשר לשירות המקצועי שניתן ע"י עו"ד ללקוחו.
המידע החסוי הוא זה הקשור עניינית לנושא השרות ולא זה הכרוך במתן אותו שירות.
ה.אין כל קשר עניני לשירות המקצועי שניתן ע"י עו"ד ללקוח, כשמדובר בהפצת מסמך מזויף, בידוי ראיות וכו'. למעשה, מדובר בתחום הפלילי גרידא הנמצא הרחק מכוונת סעיף 90 לחוק לשכת עוה"ד תשכ"א1961-.
ו.כשמדובר בלקוח המדיח עו"ד למסור עדות כוזבת או הפצת מסמך כוזב, אין לכך כל קשר עניני לשירות המקצועי (לעניין זה ר' ע"פ 670/98, פד"י ל"ה (3), 692).
;.אין חיסיון לקשר בין עו"ד לבין לקוחו, כאשר הקשר מהווה כיסוי לעבירה פלילית ואין זה משנה אם עוה"ד שותף לעבירה או צד תמים ששימש מכשיר למטרה הפלילית (שם, עמ' 63).
העולה מהמקובץ הוא כי הקשר בין הלקוח הזייפן, לכאורה, לבין עוה"ד אינו נהנה מחיסיון וכמובן שעל עוה"ד לשקול את משמעות מסירת העדות בכל הקשור לאפשרות שהוא עצמו עלול להיות "מעורב" בעניין.
(24419)