יום שישי, 24 נובמבר 2017
דף הבית  ס חם מהשטח  ס הדים מהשולחנות העגולים

הדים מהשולחנות העגולים

הדפס
4.6.2015
הדים מהשולחנות העגולים
השופטת אגמון-גונן: לחנך את ילדינו כיצד לגלוש * השופט שינמן: צריך לשנות את החוק לגבי החלקים המשותפים בבית מגורים * השופט מאור: תעשו שימוש ברשימת החייבים המשתמטים

 שורה של שופטים מבתי משפט מחוזי ושלום התכנסו סביב שולחנות עגולים במלון המלך שלמה באילת, למפגש עם עורכי דין – בעיקר צעירים, אבל לא רק – במסגרת כנס המחוזות. הנה כמה הדים ממפגשים אלו.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שוחחה על משפט ואינטרנט: "פייסבוק מעלה סט עצום של סוגיות – שיימינג, פרטיות, לשון הרע. המשפט מפגר במידה רבה אחרי הטכנולוגיה; ראו איך נושא הטוקבקיסטים העסיק את כולם – והוא נגמר.

"ברגע שכל האנשים חיים את העולם הדיגיטלי, אתה לא יכול להתמודד עם זה מבחינה משפטית – אלא אם כן אתה מאמץ את המודל של קובה, שם האינטרנט אסור בחוק. גם נושא איסורי הפרסום לפני הבאת חשודים לבית המשפט לא יקרה – לא בגלל שזה לא ראוי, אלא בגלל שזה בלתי אפשרי. הדרך היחידה היא חינוך. אותנו חינכו לא לקחת סוכריות מאנשים ברחוב, ואנחנו צריכים לחנך את ילדינו איך לגלוש.

"היה לי תיק נזיקין, שבו התובע טען לנכות של 30% בידו. עורך הדין של חברת הביטוח הראה אותו עושה אומגה וסנפלינג בתאילנד. התובע העלה את זה לפייסבוק, מתמחה במשרדו של עורך הדין ביקש חברות וקיבל אותה, ואז הוא מצא את זה".

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שינמן, דן בסוגיות של תכנון ובנייה: "השותפות היחידה במדינת ישראל שאי אפשר לפרק היא ברכוש משותף בבית. אשתי ואני יכולים לעשות פירוק שיתוף לדירה שלנו, שותפות במגרש אפשר לפרק – ואת זה לא. כך דייר יחיד יכול למנוע כמעט כל דבר, למעט תמ"א 38. צריך לשנות את החוק, אני אומר את זה שנים, וגם בית המשפט העליון מתחיל לומר זאת.

"אני לא זוכר מקרה אחד שאחרי שניתן פסק דין שחייב דייר סרבן בפיצוי ליתר הדיירים בפרויקט פינוי-בינוי, שהוא סירב להתפנות. ההליך הזה צריך להיות מהיר, כי זה תוקע בניין שלם. ברוב המקרים אנחנו לא מגיעים לפסק דין, כי אם זה דייר שמנסה לסחוט – אני אגיד לו את זה ולא יהיה צריך פסק דין. במקרים הללו חובתי כשופט היא להביט על טובת כלל הדיירים ולהעדיף אותה על פני זו של הדייר הבודד".

שופט בית משפט השלום בתל אביב, עודד מאור, עסק בתחום ההוצאה לפועל: "אין ספק שאת קרן החוב ואת ההצמדה צריך לשלם, וגם חלק מהריבית. אם מסכימים על ריבית סבירה, זה יוצר לחייב מניע לשלם, כי אחרת אין לו אור בקצה המנהרה. אני אומר לבאי כוח הזוכים להסתכל על החייב, איך הם היו רוצים שיתנהגו אליהם אם היו במקומו. אי אפשר להימנע לחלוטין מתספורות. מה החלופה? שמישהו יקרוס? ואז גוררים למטה אחרים. אם עושים תספורת לטייקונים, למה שלא נעשה לחייב קטן?

"צריך לעשות אבחנה בין מלווה מוסדי, שלוקח מלכתחילה סיכון שהכסף לא יוחזר ויש לו יכולת וכלים לבדוק את הלווה, לבין חנות מכולת שמוכרת חלב ולחם ונותנת ללקוח אשראי מסוים. בעולם מתחילים לעשות הפרדה בין נושא רצוני ונושה לא-רצוני; בארץ זה לא קיים, וחבל.

"אני ממליץ לעשות שימוש במרשם החייבים המשתמטים. התוצאה היא, שחייב מוגבל באמצעים, שהוא באמת דל באמצעים – שמו מתפרסם ועושים לו שיימינג. אבל חייב משתמט, שמצפצף על הרשם, שמו אינו מתפרסם. בעיני, צריך לפרסם את שמו: ייזהר הציבור מאותו אדם, ואתה אף פעם לא יכול לדעת אם זה לא יגרום לו לשלם".